התובע טוען לפגיעה בשני אירועים בהם נפל ברחוב בעיר אשדוד. המחלוקת היא בשאלת האחריות לאירועים אלו והנזק הנובע מהם.

הצדדים

1. התובע, יליד 18.2.1946, עובד כנהג משאית ומפעיל מנוף. לדברי התובע הוא נפל בתחילת חודש מרץ 2007 באזור מרכז מסחרי הסמוך למקום מגוריו בעיר אשדוד, וכן נפל ביום 31.08.08 ברחוב אחר בעיר. על פי התביעה, נגרמו לתובע נזקי גוף בשל נפילותיו.
2. קי.בי.עי. - קבוצת בוני ערים בע"מ (להלן: "קי.בי.עי.") היא הנתבעת מס' 4 ומבטחת אותה כלל חברה לביטוח בע"מ שהיא הנתבעת מס' 1. לטענת התובע, קי.בי.עי. בנתה את המרכז המסחרי אשר באזורו אירעה נפילתו הראשונה.
3. עיריית אשדוד היא הנתבעת מס' 5 ומבטחת אותה הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, שהיא הנתבעת מס' 2. לטענת התובע אירעו נפילותיו בתחום העיר אשדוד.
4. קי.בי.עי. כפרה בחבותה והגישה הודעה לצד שלישי נגד בעלי חנויות במרכז המסחרי. בהחלטה מיום 20.5.11 נמחקו צדדי ג' שלא בוצעה להם מסירה, ונותרו בהליך צדדי ג' שבכותרת.

האירוע מחודש מרץ 2007

1. על פי תצהיר התובע הוא הגיע למרכז המסחרי ברח' משה שפירא באשדוד, ושם נתקל בהגבהה במדרכה, נפל ונחבל.
2. אף כי מדובר באדם כבן 60 הנופל בצהרי היום במרכז מסחרי – לא נמצאו עדים לאירוע.
3. בתצהירו מסר התובע כי התאונה הייתה בתחילת חודש מרץ 2007 ולמיטב זכרונו ביום 7.3.07.
4. המסמכים השונים שהוגשו לתיק אינם מסייעים בבירור תאריך התאונה. כך, לדוגמא, אף כי התובע העיד כי הלך לרופא יומיים לאחר האירוע - נמצא מסמך רפואי ראשון מיום 18.3.07 ובו נרשם כי נפל שבועיים טרם קבלתו. במסמך שנערך יומיים לאחר מכן נרשם כי עבר תאונת עבודה לפני 10 ימים.

אבהיר כי בנסיבות הקיימות אי בהירות לגבי התאריך המדויק אינה מכרעת בעיני, וחזות הכל אינה ברישום הרופא המציין לפני כמה ימים אירע המקרה בעטיו פונה המטופל למרפאה, אך כפי שיובהר להלן, קשיי התובע ניכרים בכל יתר נסיבות האירוע.

1. מיקומה המדויק של הנפילה והשאלה האם היה במקום מפגע בגינו נושאת מי מהנתבעות באחריות לאירוע, אף הוא לא הובהר עד תום.
2. על פי תצהיר התובע מסתמן כי הנפילה אירעה על המדרכה ממנה נכנסים למרכז המסחרי. התמונה שצורפה לתצהיר מציגה מפגע של הגבהה במדרכה וזאת בטרם עוברים את 'קו' המבנה של החנויות.

לעומת זאת, בעדותו העיד התובע "עברתי במסדרון במרכז הזה גם כן ושם נפלתי" (פרוטוקול מיום 21.6.18, עמ' 12 שורה 4).

המילה 'מסדרון' יכולה לרמז כי כוונת התובע היא שכבר הלך במעבר בין חנויות, ובהמשך דבריו הוא אכן הבהיר כי זה היה "במעבר של החנויות" (שם, שורה 12) אך בהמשך שב ותיאר כי החנויות היו מולו (שם, שורה 16) ולשאלת בית המשפט השיב "לא עברתי עדיין את הקו של החנות של כהן, זה היה לפני" (שם, עמ' 19 שורות 7-8).

1. באשר לתיאור המקום העיד התובע:

"הלכתי אולי עם סנדלים המקום היה חפור חנויות ומרכז גדול" (פרוטוקול מיום 21.6.18, עמ' 12 שורות 4-5).

וכן: "בדיוק הגעתי למרכזון קרוב לחנויות חשמל לרכז עדן שזה ספרים ולידו יש מדרכה גדולה מצד שמאל איפה שנפלתי, אבל כשהלכתי עם הסנדלים כנראה נתקע שם כי כל הרחבה כולה הייתה פגומה ויש שם גם ביוב". (שם, שורות 8-10).

אמירות אלו של התובע, המציין כי "המקום היה חפור" וכי "כל הרחבה כולה הייתה פגומה" אינן עולות בקנה אחד עם התמונה שצירף לתצהירו, וממנה נראית המדרכה כולה ישרה למעט מקום נקודתי בו נראה שבר כלשהו בריצוף. התמונה ודאי אינה מתארת 'מקום חפור' או 'רחבה שכולה פגומה'.

1. באשר לתיעוד המקום מסר התובע גרסאות שונות בתצהירו ובעדותו האם תיעד את מקום הנפילה בעצמו אם לאו, אך בכל מקרה לא נעשה תיעוד ביום האירוע.

בתצהיר הנסיבות שהגיש התובע לתיק בשנת 2015 מסר כי צילם בעצמו את המקום וצירף את התמונות (בלשון רבים) לתצהירו. לתצהיר צורפה רק תמונה אחת, ובעדותו התברר כי לא צילם את המקום כלל ולפיכך גם לא את התמונה שצורפה לתצהיר (שם, עמ' 17 שורות 6-13).

1. בנו של התובע מסר תצהיר לפיו ניגש עם אביו למקום בו הצביע אביו על ההגבהה בעטיה נפל והבן צילם את המקום וצירף התמונות לתצהירו. לתצהיר הבן לא צורפה כל תמונה.

יתר על כן, במהלך עדותו הוצגה לו התמונה שצורפה לתצהיר אביו, אך התברר כי מדובר בתמונה שפותחה מתוך תשליל, ואילו הוא העיד כי צילם את המקום בטלפון הסלולרי והדפיס את התמונות במחשב. הבן אף הוסיף ואמר "אני לא זוכר מה שצילמתי. אני לא זוכר. צילמתי במקום התאונה". (פרוטוקול הדיון מיום 21.6.18 עמ' 8 שורה 26).

בהמשך עדותו התבקש בנו של התובע לתאר את המקום המדויק בו נפל האב, אך למרות ששרטט על נייר במהלך עדותו – לא הוגש השרטוט כמוצג בתיק. כאשר נשאל במפורש האם מקום המפגע נמצא בין קו החנויות לכביש או מעבר לקו החנויות בתוך המתחם - השיב שאינו זוכר, וזאת כאמור על אף שלכאורה רגע קודם לכן סבר כי יש ביכולתו לשרטט במדויק את מקום הנפילה ולסמנו. (פרוטוקול מיום 21.6.18 עמ' 10 שורות 1-2).

1. מיקומה המדויק של הנפילה מהותי וחיוני לקביעת קיומם של מפגע ואחריות.

השאלה אם אירעה הנפילה במסדרון/מעבר בין החנויות או על המדרכה לפני הכניסה לקו החנויות לא נענתה בבירור ובוודאי משליכה על המקום בו יש לבחון קיומו של מפגע.

עדות התובע כי המקום חפור ופגום כולו אינה עולה עם כל תיאור אחר של המקום המצוי בתיק ואינה נתמכת בדבר. יתר על כן, תיאור זה סותר את דברי התובע עצמו אשר טען רק ל'הגבהה' ואף צירף תמונה המתעדת משטח ישר ונרחב שבאמצעו נמצא שבר-הגבהה במקום נקודתי.

יש לזכור כי במהלך עדותו של הבן הוצגה לו התמונה שצורפה לתצהיר התובע וממנה עולה לכאורה כי המפגע נמצא באופן ברור לפני 'קו' החנויות במרכז המסחרי אך למרות זאת לא 'אימץ' הבן את התמונה כמשקפת נאמנה את המפגע עליו הצביע האב ולא מצא לאשר ולו על סמך התמונה את המיקום המדובר. הדבר מלמד על אמינותו של הבן, אך אין באמינות לבדה כדי להקים אחריות לנפילה שלא נודע מיקומה.

1. סיכומו של דבר, לא נמצא מי צילם את ההגבהה המופיעה בתמונה שצורפה לתצהיר התובע ולא נמצאה עדות התומכת בטענת התובע כי התמונה משקפת נאמנה את מקום הנפילה ואת המפגע בעטיו נפל.
2. לאור עדות התובע וקיומם של מסמכים רפואיים ונזק המלמדים על אירוע נפילה שהתרחש ככל הנראה בחודש מרץ 2007 ניכר כי התובע אכן נפל סביב המועד המדובר.

עם זאת, ולאור אי הבהירות הסובבת את כל יתר נסיבות הנפילה - לא הוכיח התובע את מקום הנפילה המדויק וכי ארעה בשל אותה הגבהה המופיעה בתמונה שצורפה לתצהירו. בהתאם, התובע אף לא הוכיח כי מי מהנתבעות אחראית לנפילתו.

על מנת לסבר את האוזן אציין כי העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו מלמדות כי תחזוקת המרכז נמצאה באחריות העירייה נתבעת 5, ולא באחריות קי.בי.עי. נתבעת 4 או באחריות צדדי ג' בעלי החנויות במקום. עם זאת, כאמור, לאור אי הבהירות באשר למקום הנפילה והסיבה להתרחשותה לא נדרשתי להכרעה פרטנית בין הנתבעים וצדדי ג' לבין עצמם.

1. בנסיבות אלו נדחית תביעת התובע בעניין התאונה מחודש מרץ 2007.
2. לאור התוצאה אליה הגעתי ומשלא ניתן לקבוע היכן ומדוע ארעה הנפילה – ממילא מתייתר הדיון בשאלה מי מהנתבעות אחראית לאותו מקום.

האירוע מיום 31.8.08

1. על פי תצהיר התובע, ביום 31.8.08 במהלך צעידתו על המדרכה ברחוב החובלים באשדוד נתקל בהגבהה/בליטה במדרכה הציבורית בסמוך לעץ השתול במקום, נפל ונחבל.
2. התובע הצהיר כי בבירור טלפוני עם קופת החולים נאמר לו שאין תור פנוי ושעליו להגיע כעבור שלושה ימים, ולפיכך ביום 3.9.08 הוא הגיע למרפאה ונבדק. בתיעוד הרפואי מיום 3.9.08 נכתב כי התובע נפל 'אתמול' ונחבל.

כפי שצוין לעיל, רישום התקופות בתיעוד הרפואי אינו חזות הכל ויש לבחון את כלל נסיבות האירוע והוכחתן.

1. התובע צירף לתצהיר הנסיבות שהגיש לתיק בשנת 2015 תמונה שלדבריו צולמה על ידו ובה נראה כי שורשי עץ סמוך הגביהו את הריצוף הסמוך לעץ ויצרו מכשול. התובע צירף לאותו תצהיר תמונה נוספת, שצולמה לדבריו על ידי בנו, המתעדת את תיקון המפגע כעבור מספר חודשים.

בנו של התובע לא נחקר כלל לגבי התמונה נשוא אירוע זה.

1. לאירוע זה היה עד מקרי, מר בן-שימול, שנסע ברחוב וראה את התובע נופל.

מר בן שימול העיד כי ממקום מושבו ברכב לא ראה במה נתקל התובע אך ראה אותו נופל ו'נעלם'.

כאשר ניגש לעזור לו לקום ראה כי יש במקום "עצים גדולים שמרימים את המשתלבות כנראה. הוא כנראה נפל ככה. אני לא מבין בזה" (פרוטוקול מיום 5.7.18, עמ' 6).

באשר למועד האירוע העיד מר בן-שימול כי האירוע היה בקיץ, לפני ערבית, בשעה שהוא נוהג לבקר את אמו המתגוררת בסמוך.

1. הנתבעת 5, עיריית אשדוד, לא הציגה כל ראיה או עדות מגורמי העיריה הנוגעת לאירוע זה, למפגע הנטען או לתיקונו.
2. כתמיכה לטענתה בדבר חוסר מהימנותו של התובע, הפנתה הנתבעת 5 לפסק דינו של בית הדין לעבודה, בו נדחתה תביעת התובע להכיר באירוע זה כתאונת עבודה. הנתבעת 5 ביקשה להסתמך על פסיקת בית הדין לעבודה אך לעניין מהימנות התובע והעד מטעמו ולכך שהתאונה לא הוכרה כתאונת עבודה. אינני סבורה כי טענות אלו לבדן מחייבות קביעת ממצאי מהימנות זהים בתיק שבפניי.

בית הדין לעבודה מייחס מטבע הדברים משמעות מהותית להוכחת מועד תאונה אשר מתרחשת מחוץ למקום העבודה.

ממצאי המהימנות שקבע בית הדין מבוססים מטבעם על חקירת התובע בפניו וביחס לסוגיות שנבחנו באותו דיון. דא עקא, סוגיות שנבחנו בחקירתו של התובע בפני בית הדין לא התבררו בפני ואף חקירתו בתיק כאן ביחס להתרחשות תאונה זו הייתה מצומצמת ולא הביאה לפגיעה במהימנותו או במהימנות העד מר בן-שימול.

1. לאור עדות התובע, עדות מר בן-שימול והתמונות שצורפו יש לומר כי התובע הרים את הנטל להוכחת נסיבות האירוע בהן נפל ביום 31.8.18.

הנכות הרפואית

1. התובע צירף לתביעתו את חוו"ד ד"ר רסין טובי מחודש אפריל 2009. חוות הדעת ניתנה ככל הנראה במסגרת הליכי תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת נכות כללית. מומחה זה העריך את נכותו הרפואית והתפקודית הכוללת של התובע, תוך התמקדות במחלות פנימיות ומחלות לב. ביחס לפגיעה בכתפיו של התובע קבע מומחה זה נכות בשיעור 50%.
2. מטעם הנתבעים 1ו-4 הוגשה חוות דעתו של ד"ר שמואל וייס מחודש יולי 2011. מומחה זה קבע כי לתובע נכויות בשתי הכתפיים: בכתף ימין הוערכה נכותו בשיעור 20% אך ללא קשר לתאונות; בכתף שמאל הוערכה נכותו בשיעור 10%, כאשר מחצית הנכות יוחסה למצב קודם ומחציתה לאירוע משנת 2007.
3. לאור הפער בין מומחי הצדדים מינה בית המשפט את ד"ר אורי ספרן כמומחה מטעמו אשר נתן את חוות דעתו בחודש דצמבר 2013.

המומחה העריך כי לאחר התאונה משנת 2007 היה התובע באי-כושר מלא משך חודש ימים ולאחר התאונה משנת 2008 היה באי כושר מיום 3.9.08 עד 31.1.09.

כמו כן העריך המומחה כי נכותו של התובע בכתף ימין עומדת על 15%, כאשר שני שליש ממנה מיוחס לתאונה משנת 2008 ושליש למצבו קודם התאונות דנן.

בכתף שמאל העריך המומחה את נכותו של התובע בשיעור 10%, כאשר שלושה רבעים מנכות זו יוחסו לתאונה משנת 2007 ורבע לתאונה משנת 2008.

1. לאור חשש להחמרת מצבו של התובע נדרש המומחה לבדיקה חוזרת של התובע ונתן חוו"ד נוספת בחודש ינואר 2018.

בחוות דעת זו קבע המומחה כי הנכות בגין כתף ימין עומדת על 20%. יתר קביעותיו לרבות חלוקת הנכות בין התאונות נותרה בעינה.

1. מדובר אם כך, ביחס לתאונה מ-2008, בנכות בשיעור 13.3% בגין כתף ימין ו-2.5% בגין כתף שמאל.

בסיס השכר

1. התובע טען כי בסיס שכרו הוא 12,721 ₪ על פי תלושי שכרו.

הנתבעות 2 ו-5 ביקשו לבחון את ממוצע השתכרותו משך כשנה וחצי לפני התאונה וטענו כי מדובר בסך של 10,683 ₪.

1. מחד, שלושת תלושי השכר האחרונים שהגיש התובע כוללים תשלומים שאינם שוטפים כדוגמת ימי הבראה (לגביהם יש לחשב חלק יחסי חודשי) ודמי הודעה מוקדמת על פיטורים (שאינם בגדר הכנסה שוטפת).

מאידך, אין מקום לבחון את שכרו של התובע משך למעלה משנה קודם לתאונה כאשר שכרו הלך והשביח מכל סיבה שהיא.

1. לפיכך אני סבורה כי לבחון את ממוצע שלושת החודשים שקדמו לתאונה, תוך ניטרול סביר של אותם תשלומים חריגים:

תלוש השכר מחודש יוני 2008 מלמד על שכר ברוטו של 12,376 ₪, אך יש להפחית ממנו חלק יחסי של דמי הבראה ששולמו באותו חודש, כך שיש ללמוד על השתכרות של 11,284 ₪.

תלוש השכר מחודש יולי 2008 מלמד על שכר ברוטו של 12,053 ₪.

תלוש השכר מחודש אוגוסט 2008 מלמד על שכר ברוטו של 13,800 ₪, אך יש להפחית ממנו 2,549 ₪ דמי הודעה מראש על פיטורין, כך שיש ללמוד ממנו על השתכרות של 11,251 ₪.

1. ממוצע השכר החודשי עומד אם כן על סך של 11,530 ₪.

הנזקים בגין האירוע מיום 31.8.08

כאב וסבל

1. נכותו המשוקללת של התובע בגין התאונה עומדת על כ-15.5%, כאשר עיקר הפגיעה נגרם בכתף ידו הדומיננטית. מדובר באדם מבוגר אשר בעטיה של התאונה היה באי כשר מלא משך חמישה חודשים.
2. לאור זאת אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 42,000 ₪.

הפסד שכר

1. התובע עבד בחברת אביגיל שירותי כח אדם וביום 24.8.08 קיבל הודעת פיטורין מעבודתו אשר נכנסה לתוקף ביום 5.9.08. היינו, פיטוריו נקבעו עוד בטרם פגיעתו בתאונה דנן.

מומחה בית המשפט קבע כי התובע היה באי כשר מלא בעקבות התאונה עד ליום 31.1.09, דבר שסביר להניח כי מנע ממנו למצוא עבודה חלופית מיידית, ועל כן יהיה זה סביר לפצותו בגין אובדן הכנסה מלא בתקופה זו.

בהתאם לבסיס השכר שנקבע בסך של 11,530 ₪, ולמשך 5 חודשים, עומד הפיצוי על סך של 57,650 ₪, ובשערוך מאמצע התקופה להיום - 73,638 ₪.

1. לטענת התובע ועל פי דו"ח המל"ל שצורף לתצהירו, לאחר תום תקופת אי הכשר לא מצא עבודה משך כשנתיים נוספות, והחל שוב לעבוד רק בחודש מרץ 2011 ועד סוף שנת 2012, סמוך לפני יום הולדתו ה-67. לדבריו הייתה עבודתו בהיקף נמוך יותר ובשכר הנמוך משמעותית מהשתכרותו לפני התאונה.
2. הנתבעות 2 ו-5 טוענות כי לאור העובדה שבמועדים שונים לאחר התאונה רישיון הנהיגה של התובע נשלל לעיתים בשל מצבו הרפואי הקודם, הרי שלא היה ביכולתו לחפש עבודה כנהג ועל כן אין לפצותו כלל בגין הפסד השתכרות לאחר התאונה.

אין בידי לקבל טענה זו. התובע תיאר את נסיבות חייו ומצבה של בת זוגו ואני נותנת אמון בדבריו כי פעל למצוא עבודה ולפרנס את משק הבית כמיטב יכולתו. אף אם לא יכול היה לעיתים לעבוד כנהג – ודאי יכול היה לפנות לעבודות חלופיות. כפי שהפגיעה בתאונה אינה מלמדת על אובדן כשר השתכרות מלא – כך גם שלילת רישיון נהיגה אינה מביאה להימנעות גורפת מעבודה.

1. במהלך דיון ההוכחות הגיש התובע תלושי שכר המלמדים על עבודתו גם מינואר 2016 ועד ינואר 2017 (בהיותו בן 71) בשכר ברוטו הנע בטווח בין 5,573 ₪ ל- 9,089 ש"ח. בעדותו בחודש יוני 2018 טען התובע כי הוא עדיין ממשיך לעבוד, אך בהיקף נמוך יותר. לעבודה כיום לא הובאו תימוכין.
2. בקביעת הקשר בין הירידה בשכרו של התובע לאחר התאונה השנייה לבין פגיעתו בה, לא ניתן להתעלם מחוות הדעת של ד"ר רסין טובי שהגיש התובע עצמו ואשר מציינת שורה ארוכה של מחלות פנימיות ובעיות רפואיות אשר בעטיין קובע המומחה נכות משוקללת של 100%. המומחה מציין עודף משקל ניכר, סוכרת, יתר לחץ דם, בקע סרעפתי, פגיעה בשדה הראיה, אי ספיקת לב, פגיעה בתפקוד שלפוחית השתן ואף תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית.
3. אמנם התובע עבד קודם לתאונה למרות שהוא סובל ממחלות אלו, אך כאמור הוא פוטר מעבודתו לפני התאונה, ועל פי עדותו פיטוריו היו על רקע מצבו הרפואי, שלא יכול היה לתפקד בשל המאמץ לעלות למשאית ולקשור למנוף (פרוטוקול מיום 21.6.18 עמ' 15 שורות 1-6).
4. במצב דברים זה, כאשר התובע פונה למציאת עבודה חדשה, הרי שלא רק שגילו המתקדם עומד בעוכריו – כפי שהעיד בעצמו (שם, עמ' 15 שורה 15) – אלא ברור שגם הקשיים הנובעים ממצבו הרפואי המוקדם אינם מסייעים לו ולדבריו הוא פנה לעבוד על משאית קלה ובעבודה שאינה מצריכה סבלות.
5. זאת ועוד, התובע העיד כי בשל בעיותיו הרפואיות כדוגמת דום נשימה, רישיון הנהיגה שלו לא חודש באופן מיידי והוא נדרש לעבור בדיקה מתאימה לכך, כך שלעיתים הותלה או נשלל רשיונו לנהוג על משאית למשך תקופת-מה.
6. פגיעתו של התובע – 15.5% נכות בכתפיו - היא תפקודית ויכולה לפגוע ביכולת עבודתו כנהג משאית ומפעיל מנוף, אך לא שוכנעתי כי היא היוותה גורם מרכזי עיקרי לירידה בשכרו והקושי בו נתקל למצוא עבודה לאחר התאונה. יתר על כן, כפי שעולה מתלושי השכר לשנת 2016, התובע הצליח למצוא עבודה בה השתכר לעיתים סך חודשי של כ-9,000 ₪.
7. במכלול דברים זה אני סבורה כי יהיה זה נכון להעריך את נכותו התפקודית היחסית של התובע באופן ממוצע לאורך התקופה בשיעור מחצית מנכותו הרפואית בעקבות התאונה, היינו בשיעור 7.75% וזהו גם שיעור הגריעה היחסי משכרו לאחר התאונה ובעקבותיה.
8. ראיות התובע מלמדות כי עבודתו הסתיימה בחודש ינואר 2017, בהיותו כבן 71, כך שמדובר בתקופת הפסד של 8 שנים – מתום אי הכושר הזמני בפברואר 2009 ועד פברואר 2017.
9. חישוב ההפסד יערך לפי 7.75% מבסיס שכר של 11,530 ₪, למשך 96 חודשים, ובסה"כ – 85,783 ש"ח.

מדובר בבסיס שכר משנת 2008. כאומדן ממוצע של בסיס לחישוב הפסד - לא תופחת מחד אפשרות לירידת שכר לאור העלייה בגיל והקושי למצוא עבודה במצבו הרפואי ומאידך לא יערך שערוך של הסכומים לאורך 10 שנות ההפסד, כך שהסכום דלעיל הוא נכון למועד מתן פסק הדין.

הפסדי פנסיה

1. הפסדי השכר של התובע עומדים על סך של 159,421 ₪. הפסד פנסיה בשיעור 12.5% עומד על סך 19,927 ₪.

עזרה בבית, הוצאות רפואיות ונסיעות

1. התובע לא צירף קבלות על הוצאות, לא הוכיח עזרה לה נדרש בבית ויש להניח כי קיבל את עיקר טיפוליו בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
2. עם זאת, לאור אופי נכותו עקב התאונה ועל דרך האומדן ניתן להעריך פיצוי בשלושת ראשי נזק אלו בסך גלובלי של 10,000 ₪.

אשם תורם

1. מעדות התובע עולה כי התאונה אירעה ברחוב בו הוא הולך מדי יום בעת שובו מהעבודה. לפיכך מצופה היה כי התובע יכיר את המקום וישים לבו למהמורות שנמצאו במדרכה.
2. התמונה המלמדת על מקום נפילת התובע מציגה מפגע במדרכה – אבני הריצוף מתרוממות בסמוך לעץ וחלקן חסרות, כך שנוצר מכשול של ממש לאדם ההולך ברחוב, ובוודאי לאדם מבוגר. בשל השוני בצבע האבנים במקום המכשול אינו נראה בהכרח למי שאינו מחפש אותו מלכתחילה.
3. יתר על כן, בטווח המדרכה בין הקיר לעץ קיים גם מעבר ישר ורגיל, ועל כן יתכן כי אדם ההולך במקום יוכל ללכת בבטחה ולא יתקל במכשול.
4. האחריות לתקינות המדרכה מוטלת על כתפי העירייה הנתבעת 5. יתר על כן, מהתמונה הנוספת שהציג התובע ניכר כי העירייה נטלה אחריות על המפגע ותיקנה אותו.
5. העירייה מצדה לא הציגה כל ראיה בנוגע לאחריותה או אי אחריותה למפגע במקום – לא טענה כי לא הוגשו תלונות על המפגע ועל כן לא יכלה לדעת עליו, ולא טענה כי מייד כאשר הוגשה תלונה היא פעלה לתיקון המפגע ועל כן לא היה ביכולתה לתקן את המפגע קודם לכן.
6. במכלול האיזונים בין הדברים אני סבורה כי יש לייחס לתובע 10% אשם תורם בגין הנפילה, וזאת כאשר מחד המקום אמור להיות מוכר לו ומאידך המכשול מוסווה בחלקו.

ניכוי חלק יחסי מקצבת נכות כללית

1. הנתבעות 2 ו-5 טוענות כי על פי חוו"ד אקטוארית מטעמן קיבל התובע קצבאות נכות כללית בסך 211,532 ₪.
2. לטענת הנתבעות לאור ההלכה הנוהגת יש לנכות סך של 4,681 ₪ מסכום הפיצוי שייפסק לתובע וזאת בשל החלק היחסי הרלוונטי מכלל קצבאות הנכות הכללית שקיבל.
3. התובע לא חלק על טענה זו או על חישובה גם בעת העלאתה בדיון.
4. לפיכך ינוכה מסך הפיצוי סך של 4,681 ₪.

סוף דבר

1. תביעת התובע בגין נפילה מחודש מרץ 2007 נדחית, ולפיכך נדחית התביעה נגד הנתבעות 1 ו-4 ומאליהן נדחות ההודעות לצדדי ג' ולצדדי ד'.

לאור נסיבותיו האישיות של התובע, התמשכות ההליכים בתיק, ומורכבות הבירור שנדרש בעניין התאונה ובעניין האחראים לאזור בו התרחשה, לא ראיתי בנסיבות העניין לחייב את התובע בתשלום הוצאות בגין אירוע זה וכל צד יישא בהוצאותיו.

1. תביעת התובע נגד נתבעות 2 ו-5 בגין נפילה ביום 31.8.08 מתקבלת, וסכום הפיצוי לתובע, בו יישאו הנתבעות 2 ו-5, הוא כדלקמן:
   1. כאב וסבל 42,000 ₪
   2. הפסד שכר 159,421 ₪
   3. הפסד פנסיה 19,927 ₪
   4. עזרה בבית, הוצאות רפואיות ונסיעות 10,000 ₪

סך הנזק 231,095 ₪

לאחר ניכוי אשם תורם 10% 207,985 ₪

ניכוי קצבת נכות כללית 4,681 - ₪

סך התשלום לתובע 203,304 ₪

סכום זה ישולם לתובע בצירוף הוצאותיו וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.