בפני בקשת המבקשת לתקן את העתירה אותה הגישה לבית המשפט.

כמו כן מבקשת היא למחוק את העתירה כנגד המשיבה 1 מבלי לחייבה בהוצאות.

העיכוב במתן ההחלטה נובע מבקשות הצדדים לעכב מתן ההחלטה נוכח מו"מ שהתנהל בין הצדדים במשך חודשים ארוכים.

העיכוב האחרון במתן החלטה נובע מהיעדרותי הממושכת מן העבודה בחודשים האחרונים.

העתירה דנן הינה רובד נוסף במסכת ההליכים אותם מנהלת העותרת כנגד המשיבה 2 – עירית באר שבע. מקורו של הסכסוך דרישת עירית באר שבע מהעותרת לשלם לה דמי השתתפות בגין סלילת כביש (שדרות רגר בבאר שבע. )

העותרת בקשה לתקוף דרישה זו מטעמים רבים הנוגעים לעצם החיוב וכן לשיעור החיוב. בהתאם להסכמה שהתגבשה בין הצדדים הועברה המחלוקת להכרעת בורר. פסק הבורר חייב את העותרת בביצוע תשלום. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ולאחר מכן על ידי בית המשפט העליון.

במסגרת הליך הבוררות טענה העותרת טענת אפליה אשר נדחתה על ידי כב' הבורר. כאמור בית המשפט המחוזי, אשר אישר הפסק, ולאחר מכן בית המשפט העליון, לא מצאו עילה לפסול קביעת הבורר בנדון. יחד עם זאת, הוסיף והעיר הבורר כי על אף שחיובה של העותרת אינו נגוע באפליה רשאית היא, ככל שתמצא לנכון, לצאת כנגד העיריה בטענה כי חייבת היא לפעול לגביית דמי השתתפות בגין סלילת הכביש גם מדיירים אחרים הגובלים בכביש.

זו תכלית העתירה העומדת לדיון בפני. כשקודם לה ובמקביל לה הגישה העותרת בקשות ועתירות לקבלת מידע אודות הליכי הגבייה המבוצעים על ידי עירית באר שבע כנגד אחרים בנדון.

במהלך הדיון האחרון אשר התקיים בפני, הצהירה ב"כ המדינה כי הסכם המימון, אשר נחתם בין משרד השיכון לבין עירית באר שבע, מכוחו ממנה עירית באר שבע את סלילת הכביש ואשר תוקפו היה עד שנת 2010 הוארך לתקופה נוספת של 9 שנים.

נוכח הצהרה זו ביקשה העותרת לתקן העתירה וחזרה והעלתה טענות כנגד חיובה בתשלום דמי סלילה. בין היתר כי ההסכם המקורי בין משרד השיכון לבין עירית באר שבע פקע בשנת 2010 ועל כן משלא נדרשת עירית באר שבע להשיב למשרד השיכון את כספי מימון סלילת הכביש פוקע חיובה של העותרת לשלם כספים אלה אחרת ימצא כי עירית באר שבע מתעשרת שלא כדין.

עוד חזרה על טענת האפליה נוכח העדר חיובם של בעלי נכסים אחרים הגובלים בנכס ואף העדר משלוח הודעת תשלום לאותם דיירים.

הבקשה לתיקון העתירה נדחית.

יש בתיקון המבוקש אך לסרבל ולהאריך הדיון שלא לצורך ואין הוא מקדם את בירור השאלה היחידה העומדת לדיון שהינה כל כולה טענה כי יש לאכוף על עירית באר שבע לגבות דמי השתתפות מבעלי נכסים אחרים.

טענות אותן מבקשת העותרת להעלות, במישור היחסים שבין משרד השיכון – אשר מימן מימון ביניים את סלילת הכביש- לבין עירית באר שבע, אינן מן העניין ואין למישור יחסים חוזי זה כל רלבנטיות לעניין חיובה של העותרת לשאת בדמי השתתפות בסלילת הכביש, חיוב שמקורו בחוק עזר עירוני (ולא כפי שטוענת העותרת).

יתר על כן, העותרת בבקשתה לתיקון העתירה מבקשת לטעון טענות חדשות בדבר אפליה, שעה שבנדון קיים השתק פלוגתא. מבלי להיכנס לעובי הקורה וככל שקיים בסיס לטענותיה המקימות עילה חדשה לדיון בנדון אין ההליך הנדון מתאים לכך נוכח החיוב הפסוק והחלוט.

בהינתן האמור אני סבורה כי אין תיקון כתב העתירה יקדם וייעל הדיון.

הבקשה לתיקון העתירה נדחית.

לבקשת העותרת העתירה כנגד המשיבה 1 נמחקת.

העותרת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 30,000 ₪ הכוללות גם הוצאות בקשה זו.

העותרת תישא בהוצאות המשיבה 2, בגין בקשה זו, בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.