1. לפניי בקשת הנתבע, מ-25/7/17, להורות על תיקון כתב ההגנה, על דרך של הוספת עובדות חדשות, שלטענתו, נתגלו לו לאחר הפסקת התביעה, וחידושה בהמשך.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים

2. ביום 25.07.2010 הוגשה תביעת המשיבה נגד המבקש לפינוי וסילוק יד. בישיבת הדיון הראשונה מיום 16.6.2011, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקש יפתח בהליך של תביעה בפני וועדת האריסים, ועד לבירור תביעתו, תופסק התביעה בהליך זה. ההסכמה קבלה תוקף של החלטה.

3. בתאריך 10.7.2016 ניתן פסק דין בהסכמה, לפיו תידחה תביעתו של המבקש בפני וועדת האריסים, תוך שמירה על זכויותיו להגשת תביעה אזרחית נגד המשיבה בגין ההשקעות שהשקיע הוא, אביו וסבו במקרקעין.

4. ביום 5.10.2016 הגישה המשיבה בקשה לחידוש הדיון בתביעה לפינוי המבקש מהמקרקעין.

5. ביום 12.12.2016 הוגשה בקשה לתיקון כתב הגנה, בעקבות המסמכים והעובדות שנתגלו במהלך הדיון בתביעתו שהוגשה לבית הדין לשכירות, לאחר הפסקת התביעה כאן. ועוד, העלה טענות לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי; ויתור ו- התיישנות (להלן: "הבקשה הראשונה").

6. בישיבת הדיון מיום 29.06.2017 הצהיר ב"כ הנתבע לפרוטוקול, כי: "לאחר ששמעתי הערות בית המשפט לעניין בקשתי לתיקון כתב ההגנה שהוגשה ב- 12/12/2016 ואשר נזנחה משום שקיווינו להגיע להליך גישור, חוזר בי מאותה בקשה אך אגיש בקשה חוזרת לתיקון כתב ההגנה. בבקשה החדשה אציין בפתיח הבקשה את סעיפי ההגנה שבכוונתי לתקן ו/או להוסיף".

7. ביום 25.07.2017 הוגשה הבקשה בה עסקינן. במסגרתה, הוסיף הנתבע טיעונים עובדתיים חדשים על בקשתו הראשונה, בין היתר, הטענה שלפיה אין לנתבעת עוד זכויות קנייניות במקרקעין, מאחר שהופקעו ונרשמו לזכות המעוצה המקומית כפר כנא. בנוסף, חזר והדגיש את טענותיו שהועלו בבקשתו הראשונה.

8. לטענת המבקש, יש בתיקון כדי להכריע במחלוקת בצורה צודקת. לדבריו, התיקון המבוקש הינו הכרחי ונועד לאפשר לבית המשפט לדון בכל טענות הצדדים ולהכירע בהן באופן סופי.

9. המשיבה מתנגדת לבקשה, הואיל והמבקש מעלה טענות הגנה חלופיות לביסוס זכותו להחזיק במקרקעין, כאשר הגנתו על-פי פקודת האריסים נדחתה. לטענתה, הבקשה מעלה טענות לגבי תביעת הפיצויים בגין ההשקעות, אשר אינן רלבנטיות לדיון בהליך זה. טענות שיהוי, ויתור והתיישנות חסרות כל משקל משפטי בתביעה זו, מאחר ומדובר במקרקעין מוסדרים, ולכן עניין העיכוב בהגשת התביעה לא יכול להעניק לנתבע כל זכות במקרקעין.

הכרעה

10. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את הנושא של תיקון כתבי טענות וקובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

11. ככלל ראתה הפסיקה לנקוט גישה ליברלית המאפשרת לתקן את כתבי הטענות גם בשלבים מאוחרים של ההליך ובלבד שמבקש התיקון הצביע על טעמים מהותיים לתיקון, ביניהם, שהצורך בתיקון נדרש על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע במלוא הפלוגתאות שבין הצדדים, באם נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למי מהצדדים בעת הגשת כתבי הטענות, ועוד. לאחרונה בית המשפט העליון חזר והדגיש שיקול הדעת הרחב לבית המשפט להפעיל את סמכותו בכל עת ולהורות על תיקון כתב התביעה, רע"א 1808/16 אהרון אמסלם נ' לאה אלון (28.3.2016) :

"עינינו הרואות, כי מחוקק המשנה העניק שיקול דעת רחב לבית המשפט להפעיל את סמכותו בכל עת, ובלבד ששוכנע שהדבר מוצדק על מנת להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין הנצים. תקנה זו זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדתנו כי אכן גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית ביותר, בייחוד מקום שבו מדובר בשלב מוקדם של ההליך, בטרם החל בירור התובענה לגופה (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998) (להלן: "עניין דנגור"); רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, [פורסם בנבו] פסקה 13 (1.1.2015); רע"א 8203/15 עובדיה נ' ולנשטין, [פורסם בנבו] פסקה 7 וההפניות שם (25.1.2016) (להלן: "עניין עובדיה")). ברוב המקרים, ניתן יהיה לרפא את הנזק שנגרם למשיב בבקשה באופן של פסיקת הוצאות. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח המעמד העל-חוקתי לו זכתה במשפטנו זכות הגישה לערכאות, בסכסוך שבין פרטים לבין עצמם ובסכסוך בין פרט לבין רשויות השלטון (רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 590 (1997))".

(השוו: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר(1.1.2015)).

12. ולענייננו, טענות המבקש המועלות בסעיפי 1 עד 7, בכל הקשור לחוות דעת המומחה להשקעות שהשקיע במקרקעין, הוא, אביו וסבו, כטענתו, אינן רלבנטיות לענייננו. מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת תביעה כספית בערכאה המוסמכת ולא בתביעה לפינוי וסילוק יד.

13. בזיקה לטענות המבקש ביחס להפקעת המקרקעין לזכות המועצה המקומית כפר כנא (ראו: סעיף 9 לבקשתו), לא אכביר מילים. הגם שטענה זו נדחתה בהחלטתי על בקשתו לסילוק התביעה על הסף, עדיין יש מקום להתיר תיקון ההגנה לצורך הוספתה ובירורה במסגרת ההליך העיקרי. מדובר אכן בעובדה חדשה שלא הייתה ידועה עת הוגשה ההגנה המקורי.

14. אין בידי להתיר תיקון כתב ההגנה, על דרך הוספת טענות ההתיישנות, שיהוי וויתור. המבקש לא טרח להעלות טענות אלו בהזדמנות הראשונה, לא בכתב ההגנה המקורי, לא בקדם המשפט הראשון מיום 16.6.2011, ואף לא בבקשה לסילוק על הסף. כך או כך, מדובר במקרקעין מוסדרים ואין משקל לטענת ההתיישנות. סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מורה, כי הוראות חוק ההתיישנות לא יחולו על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. מטרתו של סעיף זה : "לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת התיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין. בכך עברה מן העולם תפיסת הדין הקודם שהכירה בהתיישנות הן כטענת הגנה בתביעה לסילוק יד, ובמקרים מסוימים אף כאמצעי לרכישת הבעלות במקרקעין..." (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487, 494 (2000)). עוד נקבע, כי "המדובר בחריג לדיני ההתיישנות, שממנו עשוי ליהנות רק בעל זכות במקרקעין מוסדרים שדאג לרשום את זכותו ובכך 'הזהיר' את כולי עלמא כי זכותו שוב אינה עשויה להתיישן" (ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49, 61 (2003)).

15. אף-על-פי-כן, הנני סבור שיש להתיר תיקון כתב ההגנה כפי שמצוין בסעיפי 10 עד 13 לבקשה. האמור בסעיפים אלה, עולה, כטענת המבקש, מהמסמכים ומהעובדות שנתגלו לנתבע במהלך תביעתו בבית הדין לשכירות, לאחר הפסקת התביעה. המדובר בטענות בדבר זיוף ומרמה לנסיבות חתימת הסכם השכירות מיום 1.4.1971 עליו נשען כתב התביעה, וטענות לזכויותיו במקרקעין הנובעת משכירות מוגנת של סבו מאז שנת 1929 (ראו סעיפי 10 ו- 11 לבקשתו).

16. בנוסף לכך, אינני סבור כי יהיה בתיקון המבוקש כדי לסרבל ההליך ולפגוע בתביעתה של המשיבה. אשר לשלב שבו נמצאת התובענה, חרף העובדה שהתביעה הוגשה לפני למעלה משבע שנים, הרי שההליך נמצא בתחילתו. נראה לי כי יש בהתרת התיקון המבוקש כדי לפרוש את כל יריעת המחלוקת שבין הצדדים, ובירור של השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.

17. זאת ועוד, לא נראה כי ייגרם למשיבה עיוות דין, או נזק כתוצאה מהתיקון, מה גם שהמשיבה לא טענה לאיזשהו נזק אשר עלול להיגרם לה מכך.

סוף דבר

18. לאור המקובץ לעיל, הנני מתיר תיקון כתב ההגנה כאמור בסעיפים 13 ו- 15 לעיל.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

על המבקש להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ח, 01 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.