בפני בקשת התובעת ( להלן: "המבקשת" ) לצרף מסמך למסמכי התיק בית המשפט.

טענות המבקשת בתמצית:

במהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 30.12.12 נשמעה עדותו של מר יעקב צ'צ'שוילי ובמהלכה העיד לראשונה על כך שהחוב נשוא התובענה, נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים קודמים בין עיריית תל אביב לבין מינהל מקרקעי ישראל.

בעקבות עדות זו פנתה המבקשת אל גב' יהודית איטה, מנהלת צוות גבייה באגף להכנסות מבנייה ופיתוח בעיריית תל אביב ( להלן: "אטיה" ), בבקשה להחזר כספים ששולמו בגין חוב הנתבעת על ידה . זאת, לאור עדות צ'צ'שוילי, לפיה החוב בגין היטל הביוב נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים קודמים בין עיריית תל אביב למינהל מקרקעי ישראל.

ביום 27.1.13 הגיע מכתב התשובה של איטה, ומהאמור בו, החוב בגין היטל ביוב הוטל כדין, שכן הנכס נשוא התובענה אינו מצוי בגבולות פרויקט שיקום יפו, ועובדה זו הייתה ידועה למינהל מקרקעי ישראל, החל מראשית ההתדיינות לגביו.

לשיטת המבקשת, המסקנה שעולה ממכתב איטה הנו, כי תשלום החוב בגין היטל הביוב מצוי במחלוקת בין עיריית תל אביב למנהל מקרקעי ישראל עוד משנת 1997, מכאן שהאזרחים נושאים בנטל הכספי, שרובו מורכב מריבית פיגורים והצמדה כתוצאה מאותה מחלוקת. מחלוקת שהמינהל היה מודע לה היטב אך דאג להסתירה מהתובעת.

לסיכום טוענת המבקשת, כי צירוף המסמך המבוקש הכרחי לשם ניהול יעיל של התובענה וכדי שניתן יהיה לפרוס את מלא התמונה העובדתית בפני בית המשפט.

טענות הנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) בתמצית:

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה, כיוון שלטענתה, מדובר במסמך שנערך ע"י עדה מטעם התובעת שהעידה ולא נשאלה כל שאלה שנוגעת לתוכנו של המכתב. טוענת המשיבה, שיש לדחות את הגשת המסמך, כיוון שמדובר במכתב שנכתב ע"י עדת התביעה שלא נחקרה עליו. כמו כן מדובר במסמך שאיננו ערוך כתצהיר ו/או כתעודת עובד ציבור, ולכן לא ניתן להגישו בדרך בה הוגש. לטענת המשיבה, מדובר במכתב אותו מבקשת המבקשת להגיש לאחר שהסתיימו הליכי ההוכחות ולאחר שהוגשו סיכומי התובעת.

לטענת המשיבה, מדובר ברשלנות של המבקשת שהייתה צריכה לשוחח עם עדיה לפני מתן העדות.

מעבר לכך טוענת המשיבה, כי בעמוד 6 לתעודת עובד הציבור יש מכתב של מנהלת היחידה בעירייה שבו נאמר שהחשבון לא אושר וכן מודה בקיומו של הסכם שפוטר את המינהל מתשלום.

עוד היא טוענת המשיבה, כי מדובר במכתב סתמי, שכולל טענות בעלמא, ללא הסבר או הוכחה.

המבקשת בתשובתה, חוזרת על נימוקי הבקשה ומוסיפה, כי המשיבה בתגובתה מבטאת חשש מצירוף המסמכים לתיק, ואיננה מעוניינת שבית המשפט יראה את כל התמונה העובדתית . המשיבה נתלת בכללי הפרוצדורה כדי לא לחשוף את האמת ולא לשאת בתוצאות התנהלותה.

לשיטת המבקשת, נספח 2 לבקשה הנו מסמך מהותי ששופך אור על המחלוקת בין עיריית תל אביב למשיבה, בנוגע לנכס נשוא התביעה ומלמד, כי מחלוקת זו הייתה ידועה לממ"י או למשיבה מעת הטלת היטל הביוב. בכך נסתרות טענות המשיבה בכתב הטענות, הן לעניין קיום החוב והן לעניין מיקום הנכס בשטח עיריית תל אביב.

המבקשת דוחה את טענת המשיבה, לפיה היה בידה מידע קודם לגבי הטענה לפיה החוב הנטען נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים בין עיריית תל אביב לממ"י, וכן לעניין המסמכים שהוגשו במהלך עדותו של צ'צ'שוילי, שכן צ'צ'שוילי טען, כי איננו יכול לתת תצהיר או תעודת עובד ציבור.

דיון:

האם ראוי להתיר לתובעת להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שלב ההוכחות והגשת סיכומיה ?

הכלל קובע כי אין להגיש ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות:

"...הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע "א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (742 ,738 (3; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (339 ,337 (4)..." רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על 2002(2), 1142 , 1143 (2002)

ראה עוד על הרציונאל המנחה:
"...ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.
והטעם לדבר?
"כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". (ההדגשה במקור; ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(339 ,337 (4 (מפי השופט זילברג)..." ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3), 738 , 742-743 (1992)

מתי יתיר בית המשפט הגשת ראיה נוספת כחריג לכלל:

"...עם זאת, עקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם ברור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). עמד על כך השופט צבי ברנזון:
הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות... איש לא יחלוק על הצורך בייעול העבודה בבתי-המשפט. בדרך כלל, יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך ליהפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה.
[ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(479 ,477 (3] ..." רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4), 577 , 579-580 (2001)

תימוכין נוספים לגישה הראויה עולה מספרו של המלומד ד"ר זוסמן בספרו "סדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 509:

" ...אין להתעלם משניים אלה :ראשית , ראינו כי השופט רשאי לקרוא עד בכל שלב משלבי הדיון :לפיכך , מדוע יהא בעל דין מנוע מלפנות אל השופט ולבקש אותו שיקרא עד מיוזמתו ? שנית , עוד נראה כי אפילו בערעור רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין להביא ראיה נוספת, בהתמלא תנאים מסוימים : קל וחומר בבית המשפט הראשון ..." .

כל זאת בכפוף לעקרון העל כפי שעולה בפרשת ששון נ' "קדמה" :

"...הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי נוחות נוהלית. אי נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול..."

מהכלל אל הפרט:

התובעת עותרת בכתב התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום חוב בגין היטל ביוב שהושת על הנתבעת ביום 1.1.97 על סך 115,931 ₪ נכון ליום 15.9.09. הנתבעת מנגד טוענת, כי לא ידעה על קיומו של חוב בגין היטל ביוב משנת 1997.

התובעת טוענת, כי במהלך דיון ההוכחות נודע לה לראשונה מעדותו של מר יעקב צ'צ'שווילי, כי בין עיריית תל אביב וממ"י הייתה התדיינות ארוכה בנוגע לתשלום היטל הביוב בגין הנכס נשוא המחלוקת. מכאן, טוענת התובעת, כי ממ"י ידע על קיומו של החוב בניגוד לטענתו בכתב ההגנה, לפיה, לא ידע על קיומו של החוב.

בעקבות עדות מפתיעה זו פנתה לעיריית תל אביב וזו אישרה את דברי העד לפיהם בין הצדדים הייתה התדיינות בנוגע לחוב הנטען.

את המסמך הזה מבקשת התובעת להגיש.

לטענת התובעת, פנתה למר צ'צ'שווילי לפני הגשת הראיות בתיק בבקשה לקבל תצהיר או תעודת עובד ציבור, אך הוא סרב לבקשתה, ליתן לה תצהיר או תעודת עובד ציבור, וכן לא היו בידה המסמכים שהוגשו במהלך עדותו, ת/2 ו- ת/3 ( פיסקה 10 לתשובה ).

טוענת הנתבעת, כי סוגיית המחלוקת שהייתה בין ממ"י לעיריית תל אביב בעניין החוב, הייתה ידועה לתובעת כבר ביוני 2011 בהתייחסויות גורמים שונים לסוגיה, בתכתובות שהוגשו לבית משפט ע"י התובעת. ראה למשל מכתב של מנהלת היחידה בעיירית תל אביב, בו מוזכר הסכם בין העירייה לממ"י, בנוגע להיטל הביוב שממ"י חוייב בגין 30 נכסים שונים כולל הנכס שבמחלוקת.

הנתבעת טוענת שמכתב מנהלת המחלקה מלמד על כך, שהתובעת ידעה על פרוייקט יפו וידעה שהחשבון לא אושר, ועל אף זאת בחרה שלא לחקור את גב' אטיה , עדה מטעמה בעניין.

עדותו של מר צ'צ'שווילי נמסרה לאחר עדותה של גב' אטיה, ובשים לב לכך שלראשונה עולה סוגיית התנגדות בישיבת ההוכחות האחרונה ביום 30.12.12, עמ' 9 ונמסר תשריט גבולות פרויקט יפו, כאמור לאחר עדותה של גב' אטיה.

איני מקבלת את טענת המשיבה בסעיף 21 לתגובה, לפיה מדובר בהרחבת חזית. מדובר בסוגיה שעלתה במהלך חקירתו הנגדית של צ'צ'שווילי ע"י המשיבה והינה חשובה לברור המחלוקת נשדוא תביעה זו.

לא מצאתי בהתנהלות המבקשת רשלנות שכן המבקשת פנתה למר צ'צ'שווילי בטרם שלב ההוכחות וביקשה ממנו תצהיר אך האחרון סרב לכך ( ראה פיסקה 10 לתשובה )

שוכנעתי, כי מדובר בראיה שתסייע לבירור התובענה, שכן חלק בלתי נפרד מהמחלוקת הינה שאלת ידיעת המשיבה אודות החוב הנה סוגיה בלב ליבה של המחלוקת.

משלא מצאתי רשלנות בהתנהלות התובעת שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר:

הבקשה מתקבלת.

אני מתירה למבקשת לצרף את המכתב ונספחיו.

הנתבעת תודיע לבית המשפט עד ליום 25.2.13 האם ברצונה לחקור את גב' אטיה.

ככל שלא תחקר גב' אטיה יסומן המסמך כמוצג והתובעת תשלים סיכומיה לעניין המסמך הנוסף.

ככל שתבקש הנתבעת לחקור את גב' אטיה תקבע ישיבה לצורך כך.

בנסיבות העניין לא תפסקנה הוצאות על אף קבלת הבקשה.

עיון 26.2.13

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.