זוהי תביעה כספית בסך 98,675 ₪ אותה הגישה התובעת, חברה העוסקת ביזמות נדל"ן ושירותי אדריכלות, נגד הנתבעת, העוסקת בשיכון ודיור ציבורי.

א. תמצית טענות התובעת

1. בחודש יוני 2008 פרסמה הנתבעת מכרז לרכישת זכויות בנכס ברחוב הרבי מבכרך 32 בתל אביב, שהינו חלקה ועליה מבנה עם 3 יחידות (להלן: "המכרז/הנכס").

התובעת אשר השתתפה במכרז זכתה בו וביום 4/3/09 נחתם הסכם מכר בין הצדדים, לפיו התובעת רכשה מהנתבעת את הנכס.

בסעיפי המכרז השונים גילתה הנתבעת את מחזיקי היחידות השונות בנכס, השימוש בהם, את מצב כל יחידה והפעולות שיידרש הזוכה במכרז לבצע ככל שיזכה במכרז.

הזוכה במכרז אף התחייב כלפי הדיירים בנכס למלא את התחייבויות הנתבעת, כולל אלה שנובעות מחוזה השכירות עימם. כן נקבע שכל חוב שהדיירים אמורים לשלם עד לתשלום מלוא תמורת המכירה, יהיה שייך לנתבעת.

2. בהתאם למסמכי המכרז, הקונה התחייב לשלם את כל המיסים והתשלומים החלים על הנכס בין שמקורם קודם לעסקה ולאישורה ובין שמקורם מאוחר יותר (סעיף 7.1.1 להסכם המכר).

טוענת התובעת, כי עובדת קיום החוב לעיריית ת"א התבררה לה, רק לאחר בירור ממושך שערכה בעיריה לצורך רישום זכויותיה בנכס. החוב שהתגלה בעיריה היה בסכום קרן בסך 32,687.53 ₪ ונשא הפרשי ריבית והצמדה בסך 83,243.80 ₪.

3. ביום 20/12/09 ביקשה התובעת מהנתבעת לפעול מול עירית ת"א לתשלום החוב, אך הנתבעת התעלמה מהדרישה וביום 5/3/10 הודיעה לתובעת, כי בהתאם להוראות ההסכם, התובעת היא שחייבת בתשלום חוב העיריה ועליה להסדיר את הנושא. משכך, מבלי להסכים עם טענות הנתבעת ולצורך רישום הנכס על שמה, נאלצה התובעת לפרוע את החוב לעירית ת"א, אשר לאחר בירור עמד על 98,675 ₪.

התובעת מפנה לסע' 4.1 להסכם לפיו, כקונה הנכס, היא הצהירה שבדקה את הרישום, את התב"ע, וויתרה על כל טענה בגין אי התאמה. כמו כן הצהירה התובעת, כי ידוע לה שחלק מהנכס תפוס, כי היא יודעת את מצבו המשפטי והפיזי ותפיסתו על ידי דיירים וכי היא מוותרת על כל טענה בקשר לכך.

4. לטענת התובעת, פרק הזמן בין פרסום המכרז והגשת ההצעות היה קצר ולא אפשר לה לברר את מלוא הסיכונים. הנתבעת לעומת זאת, בחרה לגלות מידע חלקי בלבד לגבי חובותיה, ומבלי לגלות שהינה חייבת לעירית ת"א חוב בגין היטל ביוב, שהיווה 3.18% מסכום ההצעה במכרז. חוב זה נבע מהזנחת התשלום ומהפרת הוראות חוק.

בתשובה לפניה נוספת של התובעת, הבהירה הנתבעת, כי היא לא ידעה אודות היטל הביוב בעת עריכת המכרז, ואילו ידעה זאת הייתה מציינת זאת במכרז. התובעת טוענת, כי הנתבעת כן ידעה אודות החוב עוד משנת 1997, מאז העיריה שלחה אליה הודעות חוב.

לטענת התובעת, הנתבעת לא גילתה גילוי מלא של כל הידוע לה. משכך, מדובר בהטעיה ועל הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה.

ב. תמצית טענות ההגנה

5. סעיף 3.3 עד 3.13 לחוברת המכרז מבהיר, כי התובעת, כזוכה במכרז, לא תוכל לבוא בשום טענה כלפי הנתבעת. סעיף 3.11 לחוברת המכרז מבהיר, כי הזוכה מצהיר, שניתנה לו הזדמנות לבדוק את הנכס, הוא בדק אותו, הוא בדק את העניינים הקשורים בו ושיש בהם להשפיע על התקשרותו ומוותר על כל טענה בעניין זה.

סעיף 7.1.1 להסכם קובע, שכל תשלום יחול במלואו על הקונה, וכי הקונה ערך את כל הבדיקות הנחוצות לבירור כל התשלומים אשר יוטלו עליו והגיש הצעתו בהתחשב בתשלומים אלה ובגובהם. לכן, משלא בדקה התובעת את כל התשלומים החלים עליה והקשורים בעסקה, אין לה להלין אלא על עצמה והיא התחייבה בחוזה לתשלומם.

6. טוענת הנתבעת, כי לא רק שהתובעת התחייבה לבצע את כל הבדיקות, אלא הצהירה כי ביצעה אותם ואם לא עשתה כן, עליה לשאת בכל התשלומים להם התחייבה והיא אף הצהירה שכל חוב נלקח בחשבון הצעתה. מדובר בחוב שמקורו ב-14 שנים טרם העסקה ואם הייתה דרישה מהעיריה לשלמו, הנתבעת הייתה עושה כן. טוענת הנתבעת, כי התובעת שילמה את החוב, כיוון שידעה שהוא חל עליה, מה עוד שהיה פער של כ-5 חודשים בין פרסום המכרז והתאריך הנקוב בו. עוד לטענתה, היא לא הסתירה דבר מהתובעת, וגילתה את כל הידוע לה.

דיון

המחלוקת הצריכה הכרעה הינה בשאלה, האם הנתבעת ידעה ו/או היה עליה ידעה אודות קיום החוב לעריה – נשוא תביעה זו, וכן בשאלה, האם במסגרת הצהרות התובעת כמציע במכרז ורוכש הנכס, היא וויתרה על כל טענותיה ודרישותיה, גם כאלה שלא גולו לה.

עדויות הצדדים

7. הגב' מיכל קימל אשכולות, הבעלים והמנהלת של התובעת, חזרה בתצהיר עדות ראשית מטעמה על האמור בכתב התביעה והוסיפה, כי הנתבעת לא טענה עד להגשת כתב הגנתה דנן, בכל מכתבי התשובה שלה לתובעת, להתיישנות החוב, מה עוד שמתעודת עובד ציבור שצורפה עולה, שנשלחו לנתבעת הודעות תשלום חוב והתובעת, מבלי להסכים עם טענות הנתבעת, שילמה את החוב כדי להשלים את רישום זכויותיה.

גב' קימל אשכולות העידה, כי היא אישית סברה שהנתבעת, כרשות ציבורית, גילתה את כל הידוע לה ובוודאי לגבי חוב שהיה קיים משנת 1997. לטענתה, אין ממש בטענת הנתבעת שלא ידעה אודות קיום החוב.

8. בחקירתה העידה הגב' מיכל קימל אשכולות, כי נוכח הפירוט הרב שהיה בחוברת המכרז לגבי נושאים כספיים הקשורים בנכס, היא סברה שאין עוד נושאים כספיים שהנתבעת יודעת עליהם ולא מגלה אותם. היא והצוות מטעמה בדקו את מצבו הפיזי של הנכס מול התב"ע וזכויות הבניה,

ובדקו את תיק הנכס בארכיון העיריה. בנוסף, סברה, שככל שיש חוב מצד עירית ת"א היא הייתה פועלת במרץ נגד הנתבעת לשלמו. היא בדקה את כל מה שהיה טעון בדיקה על פי חוברת המכרז, כולל מצב משפטי וחובות, אך לא האמינה שיהיו חובות זנוחים שנובעים מרשלנות הנתבעת שלא שילמה אותם.

9. מטעם התביעה הגישה תעודת עובד ציבור מיום 19/6/11, עובדת עירית תל אביב - הגב' יהודית עטיה, לפיה ברשות העיריה דרישת תשלום בגין היטל ביוב שנשלחה למנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י) ביום 2/2/98, מכתב דרישת תשלום לממ"י כולל פירוט חשבון מיום 24/2/98, תגובת ממ"י מיום 8/3/98, מכתב דרישה בגין חשבונות שבהם נכלל החיוב מתאריך 9/11/98.

ביום 2/1/03 התקיימה פגישת עבודה במשרדי העיריה עם נציג ממ"י במסגרתו נדון גם החוב נשוא תביעה זו, וכל המסמכים צורפו לאותה תעודת עובד ציבור מטעמה.

לדברי גב עטיה, נציג ממ"י בישיבה זו היה יעקב ציציאשוילי, ובישיבה נדונו חובות פתוחים של ממ"י, והנספח האחרון לתעודה מטעמה היה אחד מהם, שהינו טופס ממוחשב מהמערכת. לגרסתה, החוב נובע מהיטל ביוב בגין עבודה שנעשתה ביום 21/1/97 והגם שיש הסכם בין העיריה לממ"י ולפיו, ממ"י לא תשלם את החובות בגין פרויקט יפו, הרי שיש להסכם גבולות.

9. עד התביעה יעקב ציציאשוילי אשר עד שנת 2007 היה אחראי על טיפול אגרות והיטלי פיתוח במחוז ת"א של ממ"י, אישר כי חתם על נספח 8 לכתב התביעה ומכיר את מסמך ת/1 שהינו טופס טיפול באגרות פיתוח מול עירית ת"א, עליו הוא חתום. לגרסתו, העיריה דרשה מממ"י 2.896,246 ₪ והוא אישר לתשלום רק 122,063 ₪ מתוכם. את דרישת העיריה לתשלום החוב בגין הנכס נשוא תביעה זו, שהינו נכס של שיקום פרויקט יפו, הוא לא אישר לתשלום. זאת כיוון שביום 12/6/96 נחתם הסכם בין ממ"י לעירית ת"א בנושא שיקום פרויקט יפו, ולו צורף נספח של רשימת גושים, שהם חלק מההסכם והגוש בו נמצא הנכס, נשוא תביעה זו, נכלל בהסכם.

לגרסתו, למרות הדיונים, העיריה לא קיימה את סעיפי ההסכם שלפיו החשבון בגין, בין היתר, נכס זה, בוטל ולא צריך לשלמו ההסכם ת/2. העד אף היפנה לת/3 שהינו פרוטוקול ישיבה בממ"י מיום 14/6/95 בה נכחו גם נציגי עירית ת"א ונקבע בו, בסעיף 3.8, כי לא יגבו אגרות פיתוח והיטלים בגין מקרקעין שבניהול ממ"י.

10. לדבריו, נערך חשבון על סך 37,000 ₪ ומכיוון שמבחינת ממ"י הדרישה לא הייתה רלוונטית, לא אושר החשבון לתשלום. לגרסתו, העיריה ידעה אודות סיכום הפרוטוקול שנמסר לה על ידו, והייתה חייבת להסכים לכך. הוא המשיך והעיד, כי היו דרישות לא צודקות מהעיריה, ולאור המסמכים לעיל התקיימו פגישות בין נציגי ממ"י והעיריה ונבדקו כל החשבונות. במהלך 23 פגישות נבדקו 1,300 חשבונות, לאחר שבוטלו 1,220 נותרו 80 בלבד במחלוקת, ואלה נבחנו על ידי חברת "בונוס" מטעם העיריה והוגשו לתשלום 60 מהם, אך המינהל לא שילם דבר.

11. מטעם הנתבעת הגישה תצהיר שרית מריא, רכזת מכר במרחב ת"א של הנתבעת, אשר חזרה על האמור בכתב ההגנה והוסיפה, כי התובעת לא מצאה לנכון לבטל את החוזה לאור טענת ההטעיה. היא זו שהכינה את מסמכי המכרז, ובעת הכנתם, לא היה בידיה מידע על החוב, שכביכול היה לנתבעת לעירית ת"א, ואילו ידעה זאת הייתה כותבת זאת בחוברת המכרז.

על פ עדותה, היא גם לא ראתה את הפניות שצורפו לתצהיר התובעת, ואילו ידעה אודותם, הייתה מפרטת גם אותם. לטענתה, הנתבעת כלל לא ידעה אודות היטל הביוב בעת עריכת המכרז, והסתמכה על בדיקות שתבצע הקונה.

בחקירתה העידה, כי היא אוספת את המידע לחוברת המכרזים ועל הנתבעת לתת בחוברת המכרז את המידע המקסימלי למציעים, מידע שנלקח מתיק הנכס. כל חוב שממ"י מקבל הוא מתייק בתיק הנכס והחוב מובא לידיעת עמידר, המנהלת את נכסי ממ"י.

12. לאחר דיון ההוכחות והגשת הסיכומים, התרתי לתובעת להגיש מסמך נוסף שנערך על ידי יהודית אטיה, מנהלת צוות גבייה בעיריית ת"א מיום 13/1/13 (ת/3).

מסמך זה הינו תשובה לפניית ב"כ התובעת מיום 1/1/13, בו פרט ב"כ התובעת שבהתאם לעדות מר צציאשווילי, אשר בתקופה הרלוונטית שימש ראש ענף פיתוח מחוז תל אביב בממ"י, עלה לראשונה שהחוב בגין היטל פיתוח על הנכס נשוא תביעה זו, נגבה מהתובעת שלא כדין ובניגוד להסכמים קודמים בין עיריית ת"א לממ"י.

צציאשווילי הגיש לבית המשפט סיכום ישיבת ועדת היגוי יפו מיום 14/6/95 והסכם בין עיריית ת"א לממ"י מיום 17/3/96, מהם עולה שהנכס נשוא תביעה זו, הינו בגבולות פרויקט שיקום יפו, לגביו הוסכם בין עת"א לממ"י שאגרות הפיתוח לא ייגבו על ידי עת"א. לכן, ביקש ב"כ התובעת להשיב את הסכומים ששולמו.

13. בת/3 השיבה גב' אטיה, שחוב היטל הביוב הוטל כדין, שהנכס אינו בגבולות שיקום פרויקט יפו, מה שהיה ידוע לממ"י החל מראשית ההתדיינות לגביו, ומה שעולה בבירור ממפה שצורפה למכתב ומקובלת על הצדדים.

בחקירתה על מסמך זה, התייחסה הגב' אטיה למפה שצורפה לת/2, הוא ההסכם בין ממ"י לעיריית ת"א משנת 1996 ושהוגש על ידי צציאשווילי והעידה, כי הוא פנה אליה בשנת 2000 וביקש את רשימת הגושים בצירוף מפה בה הם יסומנו. בינואר 2001 היא כתבה מכתב לממ"י, צרפה את רשימת הגושים המודפסת המצורפת לת/2 (עמוד לפני המפה) שעל פניו נראתה רלוונטית וכל הגושים המסומנים בעיגול (7016, 7046, 7076, 7078) הם גושים שלגביהם לא היו הסכמות בין ממ"י לעיריית ת"א בעניין הגבולות.

14. לטענתה, למכתבה מיום 3/1/01 שהופנה לממ"י, צורפה רשימת הגושים וכן נשלח מכתב לצציאשווילי עם הטבלה ולפיה, בגוש 7016 יש חלקות שהן בתחום פרויקט יפו, ושאר החלקות לא שייכות לפרויקט זה. על פי עדותה, חלקה 74 – נשוא תביעה זו, היא אחת החלקות שלא שייכת לפרויקט שיקום יפו. יתרה מכך, על פי עדותה, בשנת 2003 התקיימה ישיבה נוספת בהשתתפות צציאשווילי מטעם ממ"י ודובר שחלקה זו אינה בגבולות הפרויקט. בשנת 2009 הייתה ישיבה בעירייה עם ג'מאל חימל, נציג עמידר וממונה על המכר בעמידר ואפי שטאובר מהמשלימה ליפו של עיריית ת"א, במהלכה הוחלט, שהעירייה תציג את רשימת החלקות והגושים במפה שהם הפרויקט וזאת לצורך קביעת הגבולות. לדבריה, מיד לאחר הישיבה, קיבלה העיריה את התשובה בצירוף המפה שאינה מצורפת לתיק דנן ולפיה חלקה 74 בגוש 7016 הינה מחוץ לגבול תיחום פרויקט יפו, דהיינו אין לגביה פטור מההיטל. לדבריה, עותק מהתשובה נשלח לג'מאל חימל. (על העדה להמציא את הפניה לג'מאל חימל).

15. בעדותה, הצביעה במפה על גוש 7016 בחלקו העליון, ברחוב רבי מבכרך (סומן בעט בעיגול על ידי בית המשפט) שנמצא מחוץ לגבול הפרויקט. בעדותה, הופנתה העדה לעובדה שהמפה לכאורה (ת/5) הינה מ-10/3/09 או מ-26/11/03 (על פי הרישומים בה) וכי הפגישה והמכתב של אפי שטאובר היו מ-13/10/09 ולכך השיבה, שהגבולות של פרויקט יפו נקבעו מראש על פי פגישה שהייתה וכבר בשנת 2000 צציאשווילי קיבל ממנה טבלה מסודרת לבקשתו ועל פיה חלקה 74 אינה חלק מהפרויקט.

16. אציין כבר עתה כי המחלוקת בין עירית תל אביב לבין ממ"י ו/או הנתבעת המנהלת את נכסי ממ"י, אינו מעניינה של התובעת ו/או של המציעים האחרים במכרז.

אכן עולה, שקיימת מחלוקת ארוכת שנים בין עירית תל אביב לממ"י בשאלה, איזה מהקרקעות באזור פרויקט שיקום יפו, הן במתחם הפטור מתשלום ההיטלים ואיזה לא. אציין באמרת אגב, וכיוון שנושא זה אינו במסגרת תביעה זו, כי כל עוד לא ניתן פטור על ידי העריה, הנתבעת לא יכולתה הייתה להתעלם מחוב זה כלפי המציעים בחוברת המכרז. כל עוד החוב שריר, קיים ולא נמחק, היה עליה לציין זאת בחוברת המכרז, מה עוד, שלדברי התובעת, שלא הוכחשו על ידי הנתבעת, הוא מהווה כ- 38% מהמחיר שהיא שילמה תמורת הנכס.

17. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי במסמכי המכרז גילתה הנתבעת פרטים רבים, אודות היחידות הבנויות בנכס, השימוש בהן, המחזיקים, דיירות מוגנת, פולשים, מצב היחידות והפעולות אותן יידרש הזוכה לבצע בנכס, וכן צוין שדמי השכירות עד לתשלום מלוא התמורה ישולמו לנתבעת.

במסמכי המכרז צוין מפורשות, כי על המציעים לבדוק את כל החובות שמוטלים על הנכס ולהביאם בחשבון בהצעתם, והם מוותרים על טענת אי התאמה בשל העדר מידע או מידע מוטעה. עוד צוין, כי עצם הגשת ההצעה הינה ראיה מכרעת שהמציע בדק כל היבט רלוונטי. עוד צוין, כי אם תידרשנה בעתיד (הדגשה שלי א.פ.) הוצאות פיתוח, אלה יחולו על הזוכה.

לכן, כך הנתבעת, המציע היה חייב לבדוק את התשלומים הרובצים על הנכס והתחייב לשלמם.

18. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי התובעת אדריכלית המבינה בנדל"ן בת לעורך דין, אשר היא וצוותה ערכו בדיקות לנכס. מה עוד שבין הזכייה במכרז לחתימה על הסכם המכר, חלפה כחצי שנה, בהמלכה ידעה על החוב ומצאה לנכון לחתום על ההסכם.

איני מקבלת את עדותה של גב' מריא מטעם הנתבעת, לפיה, הנתבעת כלל לא ידעה אודות היטל הביוב בעת עריכת המכרז, והסתמכה על בדיקות שתבצע הקונה. הנתבעת, כרשות ציבורית שפרסמה מכרז ובו פרטים רבים אודות הננכס, היא שהייתה אמורה, טרם פרסום חוברת המכרז, לבצע בדיקה יסודית במסמכיה, כולל אלה שהועברו אליה מממ"י, ולבצע את מירב הבדיקות לגבי מצב החובות בגין הנכס. הנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי הכלל של "יזהר הקונה" ואל לה להסתמך על בדיקות הקונה, בפרט לאור העובדה שהנתבעת הציגה מצג עובדתי מפורט לגבי הנכס, בחוברת המכרז.

הנתבעת הייתה אמורה לדעת אודות החוב נשוא תביעה זו. הגב' מריא, כי היא אוספת את המידע לחוברת המכרזים ועל הנתבעת לתת בחוברת המכרז את המידע המקסימלי למציעים, מידע שנלקח מתיק הנכס. כל חוב שממ"י מקבל הוא מתייק בתיק הנכס והחוב מובא לידיעת עמידר, המנהלת את נכסי ממ"י.

19. אין חולק, כי הנתבעת לא גילתה במסמכי המכרז שקיים חוב שחב ממ"י לעריית תל אביב, עוד מיום 1.1.97 על סך 115,931.30 נכון ליום 15.9.08. חוב זה מורכב מקרן בסך 32,687.53 ₪ והפרשי ריבית והצמדה בסך 83,243.80 ₪. מה שמעיד, כך התובעת על הזנחה והפרת הוראות החוק.

לטענת התובעת, חוב זה התברר לה רק לאחר שעשתה ברור ממושך בעיריה לרישום זכויות הבעלות בנכס על שמה ולטענת הנתבעת, היא כלל לא ידעה אודות קיום חוב זה בעת עריכת מסמכי המכרז, ואילו ידעה זאת, הייתה מציינת עובדה זו במסמכי המכרז.

אין גם חולק, כי פניות התובעת אל הנתבעת, כדי שתשלם את החובה לעיריה לא נענו, בטענה שחוב זה, כל פי מסמכי המכרז, כך הנתבעת, חל על התובעת.

20. הנתבעת מנסה להסתמך בטענותיה, דווקא על עדי התביעה, הגב' עטיה מעריית תל אביב, אשר ידעה אודות פרויקט יפו, ושהייתה טעות של העירייה בחיוב. (ע' 8 שורות 18-20), אלא שמעיון בפרוטוקול אליו מפנה הנתבעת, עולה שלא מדובר בטעות אלא בתיקון, על פי עדותה:

ש. נכון שהיתה טעות בדרישת החוב המקורית?

ת. היה תיקון חיוב לאחר שהאדריכלים הגיעו אלינו, התובעת פה, וטענו שהשטח הוא שונה ממה שנגבה ממנה ואז היתה פעולה מול מחלקת חיובים שהקטינו חלק מהחוב.

כן נסמכת הנתבעת על עדות ציצישוילי לפיה, לא היה קיים חוב לעיריה כיוון שהנכס ממוקם בחלקה שנכללת במסגרת פרויקט יפו, שלפי ההסכם החוב וטל ואסור היה לחייב את המנהל, הדרישה לא הייתה רלוונטית ולא אושרה. יתרה מכך, טוענת הנתבעת, לא רק שהייתה טעות בעצם הטלת החוב, אלא שבכל מקרה, מדובר בחוב מלפני 16 שנה שהתיישן, והתובעת יכולה הייתה לבטל את זכייתה במכרז. אלא שמעבר למה שכבר נקבע לעיל, כי כל עוד החוב לא בוטל הינו קיים, השאלה בתביעה דנן אינה שאלת עצם חוקיות החוב ולא השאלה אם הנכס בתוך פרויקט יפו, אלא השאלה הינה האם הנתבעת כמוכרת, הפרה את חובת הגילוי לגבי עצם קיום החוב שלא נמחק, וזאת לאור העבודה שפרמטרים אחרים, פחות מהותיים היא גילתה בחוברת המכרז לפרטי פרטים.

21. הנתבעת עצמה מציינת בס' 16 לסיכומיה, שחוברת המכרז הינה מפורטת ביותר ומכילה גילוי מלא והרבה מעבר לנדרש בחוק המכר. מטענתה זו עולה, שחוברת המכרז הציגה מצג לפיו, הפרטים המהותיים, שיכולים להשפיע על הצעות המציעים, גולו במלואם.

עדת הנתבעת גב מארי העידה (ע' 14 שורות 6-15 לפרוטוקול), כי על הנתבעת חובה לתת מידע מירבי למציעים במכרז, כדי לעזור להם להחליט אם להשתתף במכרז, כדי לתת מידע כזה, היה על הנתבעת לבדוק בכל המסמכים, כולל אלה שהועברו אליה על ידי ממ"י וכולל ברשות המקומית.

כאן המקום לציין, כי מעדות גב עטיה מעריית תל אביב עולה, כי הודעות בדבר קיום החוב, נשלחו לממ"י מס' פעמים, התקיימו ישיבות בנושא החוב, והנתבעת ידעה ו/או היה עליה לדעת אודות החוב, למעלה מ- 10 שנים טרם פורסם המכרז. גב' עטיה העידה, כי ביום 2.1.03 התקיימה ישיבה בהשתתפות צצשוילי – נציג ממ"י לברור חובות פתוחים, (ע' 7 שורות 19-21 לפרוטוקול)

22. גם צצשווילי, אשר השתתף בישיבות אלה מטעם ממ"י, אישר כי הנושא טופל וקיים טופס טיפול באגרות פיתוח מיום 8.3.98 (ת/1) שהוא עצמו ערך וחתם ובו מופיע החוב. בהתאם לת/2 החוב היה ידוע ובמחלוקת עם העירייה, (, (עדותו ע' 9 שורות 6-21 לפרוטוקול).

אני מקבלת את טענת התובעת, לפיה, גם אם החוב היה שנוי במחלוקת, היה על הנתבעת לציין את עצם קיומו, המחלוקת סביבו, וגרסתה לאי תשלומו, בחוברת המכרז.

הכלל של "יזהר הקונה" אינו פוטר את המוכר מחובת הגילוי שכן חובת הגילוי מהווה השתקפות של עקרון תום הלב . (גבריאלה שלו, "דיני חוזים" מהדורה שנייה, עמ' 221.)

אני מוצאת שעל הנתבעת חלה חובת הגילוי המלא של כל הפרטים. אין מדובר בידיעה אישית של מי שכתב את חוברת המכרז, אלא באפשרות של העיריה, בקלות יתרה, לדעת את המצב לאשורו ובחובתה לגלותו. הנתבעת התרשלה באי הגילוי המלא והנאות.

23. עם זאת, יש לקחת בחשבון רשלנות תורמת של התובעת, ולא רק בהיותה אדריכלית המבינה בנדל"ן. לתובעת אחריות כרוכש לבדוק אף היא בעיריה את מצב הנכס, הן מבחינת התכנון ועמידתו בהיתרים, והן מבחינת החובות החלים עליו. גם אם מדובר בפרקי זמן קצרים, היה עליה לבחון את המצב בעירייה טרם חתימת ההסכם.

בניגוד לטענת הנתבעת, העובדה שהתובעת, כזוכה בנכס וכמי שהייתה מעוניינת בו , בחרה שלא לבטל את זכייתה במכרז, אלא לשלם את החוב, להעביר את הזכויות הנכס על שמה ואז, להגיש את התביעה דנן, אינה משמשת בעכרי התובעת.

24. לעניין חובת הגילוי טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה בס/ 11 לחוק המכר תשכ"ח 1968, מה עוד, שמדובר בגוף מנהלי שהחובה עליו רחבה יותר מאשר זו שבין צדדים פרטיים. כחברה ממשלתית, טוענת התובעת, מוטלת על הנתבעת חובת הגינות ותום לב מוגברת.

התובעת מפנה לספר מכרזים של המלומד עומר דקל בספרו "מכרזים" , כרך ראשון, בע' 487, שם פורט, כי על רשות מנהלית חלה חובה כללית לפרט במסמכי המכרז, כל מידע שיש לו רלבנטיות לנסיבות ההתקשרות במובן זה שהוא עשוי להיות נחוץ למציעים לגיבוש הצעתם. חובה שנגזרת משיקולי הגינות שרשות מנהלית מחויבת ממעמדה כרשות מנהלי, ומעקרון הנאמנות לציבור, כפי שכל מידע שבידיה שייך לציבור ומוחזק על ידי הרשות הציבורית כנאמן בלבד. צורך זה אף נובע, כך עומר דקל, מההגנה על אינטרס ההסתמכות של המציעים, כמי שיפעלו או יימנעו מלפעול בהסתמך על המצג העולה ממסמכי המכרז.

באי הגילוי, טוענת התובעת, הטעתה הנתבעת את התובעת , הטעייה לפי ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ו 1973).

אני מקבלת את טענת התובעת לפיה, העובדה שהיא התחייבה לשאת בכל חוב שיחול על הנכס, לא פוטרת את הנתבעת מחובת הגילוי המוגברת המוטלת עליה על פי דין.

סוף דבר

התובעת לא עמדה בחובת הגילוי הנאות, אך לתובעת רשלנות תורמת.

אני קובעת כי חלוקת הרשלנות הינה 70% של הנתבעת ו- 30% של התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת 70% מהסכום ששילמה התובעת לעירייה בגין החוב השנוי מחלוקת, שהוא צמוד ונושא ריבית כדין מיום התשלום לעירייה ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת אגרה ובנוסף, הוצאות שכר טרחה בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, ה' סיון תשע"ג, 14 מאי 2013, בהעדר הצדדים.