בפני בקשה חוזרת מטעם התובעת, למינוי מומחה שיקומי בתיק.

בקשה קודמת הוגשה ביום 15.07.12, ונדחתה בהחלטה מיום 05.08.12, תוך שנקבע שם כי ככל שתעמוד התובעת על מינוי כזה, עליה להגיש בקשה חדשה לאחר שמיעת עדות האורטופד והמומחית לרפואת כאב – שמונו בתיק. זאת, בהתאם להלכה כי יש להידרש לשאלת מינוי מומחה שיקומי בשלבים מתקדמים יותר של ההליך, אם יתברר שלא ניתן להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הספציפיים.

ראה: רע"א 1933/03 אמיל נ' י.ס., פ"ד נז(5) 162; ת"א (מחוזי ב"ש) 29820-12-11 אבו עסא נ' נכסי כלל חברה לביטוח (ניתן ביום 23.04.12, פורסם בנבו); רע"א 5337/04 כלל נ' ועקנין (ניתן ביום 02.02.05, פורסם בנבו).

ביום 17.01.13 נחקרה המומחית ד"ר תמר ישר, על חוות דעתה, וביום 23.04.13 נחקר ד"ר גבריאל אגר על חוות דעתו. נוסף לכך, הסתיימה שמיעת הראיות בתיק.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מורה על דחיית הבקשה.

הגישה השיפוטית הרווחת בפסיקה, לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, הנה, כי הנטייה היא לנהוג במשורה ולקמץ במינויים כאמור.

ראה: רע"א 6818/11 פלוני נ' טויטו (ניתן ביום 15.01.12, פורסם בנבו); ת"א (מחוזי ב"ש) 29820-12-11 אבו עסא נ' נכסי כלל חברה לביטוח (ניתן ביום 23.04.12, פורסם בנבו).

ההלכה היא, כי בית המשפט יכריע בסוגייה של הנכות התפקודית – מבלי למנות מומחה שיקומי, למעט במקרים חריגים, של פגיעה קשה ומתמשכת, המשלבת מספר נכויות בתחומים שונים (כך לדוגמא - ולהבדיל מענייננו - בבש"א 223/03 מלכה נ' אחים אלימלך, שם מינה ביהמ"ש מומחה שיקומי, לאור העובדה שהתובע סבל מפגיעה רב מערכתית סבוכה ומפגיעות בלתי שגרתיות), או כשמדובר בתחום עיסוק ייחודי של הנפגע עובר לתאונה כאשר לבית המשפט אין את האמצעים להערכת פוטנציאל ההשתכרות בו (רע"א 8485/05 כלל נ' יחיעם, ניתן ביום 19.12.05, פורסם בנבו).

ברע"א 5124/93 ציון חברה לביטוח נ' זועבי, קיבל ביהמ"ש העליון את עתירת חברת הביטוח כנגד מינוי מומחה שיקומי, לאחר שכבר נקבעו למשיב נכות אורטופדית ונכות פסיכיאטרית, כדברי כב' השופט לוין: "המקרה הנדון הוא מקרה שגרתי שלעניין סוגי המקרים הדומים לו. אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. השאלה כיצד משפיעה נכותו של המשיב על המשך עבודתו היא בתחום מומחיותו של רופא אורטופד, לא פחות מתחום פעולתו של רופא שיקומי".

בת"א (י-ם) 317/90 ריבחי אבוריאן נ' "קרנית", בעניין בקשת התובע (אשר סבל מצלקות בגינן נקבעו לו 90% נכות צמיתה) למינוי מומחה שיקומי, קבע בית המשפט "כשניתן לעמוד על טיב כל נכות וכשניתן לתחום את גילוייה הפונקציונליים והטיפוליים מבלי שפעולה זו של תחימה וגילוי מעורפל עקב ריבוי הנכויות, אין צורך במינוי מומחה שיקומי. אחרי הכל מומחה שיקומי יודע בכל תחום פחות משיודע המומחה לאותו תחום. רק כשנקודות התפר בין הגילויים החיצוניים הפונקציונליים או הטיפוליים של הנכויות השונות יוצרות חפיפה, ערפול ואי בהירות, רק כשקשה או כאשר אפשר לעמוד על מכלול תפקודו של הנפגע או של הטיפול בו, רק אז יש צורך במינוי מומחה שיקומי" [הדגשה שלי, ה.א.].

במקרה שבפני, לא שוכנעתי כי קיים קושי מיוחד כלשהו לתחום את הנכות ו/או את גילוייה בפועל, ואף לא את דרכי השיקום והטיפול. אף אין זה מקרה של ריבוי נכויות. ד"ר אגר, האורטופד, קבע נכות בשיעור 5% בלבד בתחום הכאב, וד"ר ישר, המומחית בתחום הכאב, לא הוסיפה על כך שיעור נכות כלשהו.

המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר אגר, אמנם השיב בחקירתו, כי הוא ממליץ למנות מומחה שיקומי שיתן חוות דעת מפורטת על התפקודים היומיומיים של התובעת מול מגבלותיה (עמ' 43 שו' 20). ואולם, לנוכח עמדת הפסיקה, ונתוני התיק שבפני, אני סבורה כי אין מקום למינויו של מומחה כזה. חוות דעתם של ד"ר אגר וד"ר ישר, ועדותם, מאפשרות לבית המשפט לקבוע מהי הנכות התפקודית, אף ללא מינוי מומחה שיקומי בנוסף למומחים שכבר מונו בתיק.

וראה: ריבלין, תאונת דרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, עמ' 609-610.

לשיקולים כנגד מינויו של מומחה נוסף יש להוסיף את העובדה ששיעור הנכות שהעריכו המומחים בתיק, נמוך מאד, ולא מצאתי מקום למנות מומחה שיקומי בגין שיעור הנכות שנקבע.

והשווה: רע"א 6818/11 פלוני נ' טויטו (ניתן ביום 15.01.12, פורסם בנבו).

המומחים נחקרו ארוכות, והם התייחסו – הן בחוות דעתם והן בעדותם - לסוגיית תיפקודה של התובעת.

בנוסף, גם שוכנעתי כי התובעת, באמצעות תצהירה ועדותה, העידה מהן מגבלותיה הרפואיות והתיפקודיות.

התובעת טוענת, כי למרות כל זאת, יש למנות מומחה שיקומי, בין היתר לאור עמדת ד"ר אגר וד"ר ישר, המסכימים כי יש למנות מומחה כזה. אני דוחה טענה זו, שכן ד"ר אגר התייחס ישירות לסוגיית הנכות התפקודית ולא מצאתי כי יש מקום, רק משום שהשיב בחיוב לשאלה אם יש מקום למינוי מומחה נוסף, למנות מומחה כזה בנסיבות התיק שבפני. אשר לדברי דברי ד"ר ישר- אלה נאמרו לגבי דרכי שיקום וטיפול, תחום שמצוי בתחום מומחיותה של ד"ר ישר, ואין מקום למנות מומחה נוסף, שיקומי, לעניין זה.

בנסיבות המתוארות לעיל, ובין היתר לאור שיעור הנכות הנמוך, והתייחסות המומחים שמונו לנכות התפקודית, אין מקום למנות מומחה שיקומי.

סופו של דבר שהבקשה נדחית.

הצדדים יטענו לעניין הוצאות הבקשה בסיכומיהם הסופיים בתיק.

הצדדים יגישו סיכומים בתיק – התובעת עד 04.07.13, הנתבעים עד 29.09.13 (לאור הפגרה).

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, ותעדכן ת.פ ליום 29.09.13 למתן פסק דין.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים.