1. התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת דרכים שארעה לה ביום 6.4.06.

התובעת, ילידת 11.10.77 נשואה ואם ל- 4 ילדים, נפגעה בתאונת דרכים בעת שהיתה הולכת רגל והנתבע 1 נסע עם רכבו לאחור ופגע בה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והמחלוקת היא רק בשאלת הנזק.

3. לבית המשפט הוגשו שתי חוות דעת של מומחים שמונו על ידי בית המשפט, חוות דעתו של ד"ר גבריאל אגר, בתחום האורטופדי וחוות דעתה של ד"ר תמר ישר, מומחית לכאב.

בחוות דעתו מצא ד"ר אגר כי לתובעת נותרו 5% נכות. ד"ר ישר לא קבעה בחוות דעתה אחוזי נכות נוספים.

4. התובעת טוענת כי היא סובלת מכאבים עזים, שקיומם אושר על ידי שני המומחים בחוות הדעת שהגישו וכי לנוכח כאבים אלה, יש מקום להעמיד את נכותה הרפואית על 33.5%. 30% בגין הכאב ו- 5% כפי שקבע ד"ר אגר.

לטענתה, נכותה התפקודית גבוהה אף יותר והיא עומדת על 50%.

5. הנתבעת טענה, לעומת זאת, כי אין מקום להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על שיעור גבוה יותר מזה שנקבע על ידי ד"ר אגר בחוות דעתו. אשר לנכות התפקודית – הנתבעת טענה כי אין לתובעת נכות תפקודית כלשהי.

6. לנוכח טענותיה של התובעת בדבר הפגיעה שנפגעה בתאונה, מונה לה, כאמור, מומחה בתחום האורטופדי. המומחה מצא כי נכותה היא בשיעור של 5% וזאת לנוכח הכאבים שתארה בפניו התובעת.

ד"ר ישר, שמונתה כמומחית בתחום הכאב, ציינה בחוות הדעת שהגישה כי התובעת סובלת מתסמונת המכונה "CRPS", שהיא למעשה סינדרום כאב מורכב וכרוני. לפי האמור בחוות דעתה מדובר ב"תחושת כאב ותגובה הנובעות מגורם לכאב שאינו פרופורציונלי לעוצמת הגורם" וכי לתסמונת זו יכולות להיות השלכות תפקודיות, התנהגותיות, וירידה משמעותית באיכות החיים והתפקוד היומיומי.

7. ד"ר ישר לא קבעה אחוזי נכות בחוות הדעת. לטענתה, בשל בעובדה שאין בתקנות המל"ל קריטריונים לקביעת נכות על בסיס סינדרום זה.

עם זאת, ציינה ד"ר ישר, גם בחוות הדעת וגם בעדותה בבית המשפט, כי התסמונת ממנה סובלת, לדעתה, התובעת גורמת להפרעה ממשית בתפקוד.

8. בנסיבות התיק שבפני אין בידי לקבל את מסקנת חוות הדעת של ד"ר ישר ואף לא את מסקנתו של ד"ר אגר, לעניין הכאבים שמהם סובלת ,כביכול, התובעת. (עמ' 40 שו' 29 ועמ' 41 שו' 1-2).

9. שני הרופאים ציינו בעדותם כי התסמונת מלווה, ברובם המכריע של המקרים, אם לא בכולם, בממצאים קליניים אובייקטיביים ואילו במקרה של התובעת, אין ממצאים כאלה.

ד"ר ישר ציינה בעדותה כי נכון הדבר שעל פי המבחנים המקובלים צריכה להיות פגיעה עצבית ברורה ואילו בעניינה של התובעת אין פגיעה כזו (עמ' 12 שו' 11-12). ד"ר ישר גם אישרה, כי למרות כל הבדיקות והברורים שנעשו לתובעת ואשר כללו צילומי רנטגן, בדיקת אם.אר.איי, בדיקת מיפוי עצמות ובדיקת צפיפות עצם, לא עלה ממצא ברור כלשהו שיסביר את תלונותיה (עמ' 11 שו' 15-17).

גם ד"ר אגר ציין בעדותו בבית המשפט כי אין למעשה ממצא אובייקטיבי כלשהו (עמ' 39 שו' 24-25, עמ' 38 שו' 25 ועמ' 36 שו' 6-7).

10. מסקנותיהם של שני הרופאים התבססו לכן כמעט לחלוטין על תלונותיה של התובעת ועל האמון שנתנו בתלונותיה. יצויין כי גם דבריהם של שני הרופאים, לפיהם ביססו את מסקנותיהם גם על התנהגותה של התובעת כפי שצפו בה בזמן הבדיקה, משקפת מצג סובייקטיבי ולא מצג אובייקטיבי, שכן מדובר במצגים שהציגה התובעת בפני שני הרופאים.

11. עם כל הכבוד לשני המומחים – לאחר ששמעתי את מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לסמוך על תלונותיה של התובעת ועל המצגים שהציגה בפני מומחי בית המשפט. זאת משום שהתברר, כי התובעת הציגה בפני המומחים מצגי שקר ונתונים שאינם נכונים.

התברר, כי נמצאו סתירות רבות בין עדות התובעת ובין החומר שהוצג בפני וכן בין תלונותיה לרופאים לבין החומר, גם חומר רפואי, כפי שהוצג בפני במהלך הדיון.

12. בפני הרופאים, שמונו על ידי בית משפט זה, הציגה התובעת מצג כאילו היא סובלת מכאבים עזים ותמידיים. גם במהלך בדיקתה אצל ד"ר ישר התלוננה התובעת על כאב מתמשך, כל יום וכל היום, ועל כך שהכאב מתגבר בעיקר בשעות הלילה עד שאינה מוצאת מנוחה. התובעת התלוננה בפני ד"ר ישר על כך שהיא סובלת מרגישות יתר עם "תחושת חשמל שריפה וחום בכל נגיעה הכי מזערית בברך ימין, כולל מגע קל של סדין". גם בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי תחושת הכאב מלווה אותה כל הזמן, 24 שעות (עמ' 27 שו' 5-9).

תלונות אלה של התובעת אינן מתיישבות עם העובדה שבמהלך אשפוזה של התובעת בשנת 2009, לצורך ניתוח לקיצור קיבה, אין זכר לתלונות כאלה והמסמכים הרפואיים הפוכים לחלוטין.

כך, במכתב סיכום האשפוז צויין מפורשות כי כהכנה לניתוח נעשתה לתובעת בדיקת גפיים והבדיקה הראתה תוצאות תקינות לחלוטין ללא רגישות וללא הגבלה בתנועות. ברור, כי אם היתה התובעת סובלת מכאבים כה עזים ותמידיים, כפי שטענה בפני מומחה בית המשפט, היה הדבר מקבל ביטוי במסמכי האשפוז משנת 2009 (התאונה היתה, כזכור, 3 שנים קודם לכן ביום 6/4/06).

13. ברור גם כי התאור, שתארה התובעת את רגישות היתר שהיא סובלת ממנה, עד כדי כך שאינה יכולה לסבול אף מגע קל של סדין, אינה מתיישבת עם האמור בסיכום האשפוז לפיו במהלך האשפוז היתה שהייתה של התובעת במחלקה ללא חום, יציבה והתובעת נחה.

לו היה ממש בתלונותיה של התובעת אודות אותה רגישות יתר, חזקה שהדבר היה מקבל ביטוי בסיכום האשפוז שכן לא יתכן שרגישות יתר קיצונית שכזו לא היתה מורגשת והצוות במחלקה לא היה ער לה כלל.

14. התברר גם כי בעוד שבפני המומחים הציגה התובעת מצג, כאילו היא נזקקת כל הזמן לתרופות על מנת להקל על הכאבים שלטענתה היא סובלת מהם, ציינה התובעת, בפני הצוות שניתח אותה בשנת 2009 , כי אינה נוטלת תרופות כלל.

15. צל כבד על מהימנותה של התובעת מטילה גם העובדה שבעוד שבתצהיר שעשתה ביום 19/7/10, ציינה כי לא חלתה במחלות שחייבו את אשפוזה במוסד רפואי מלבד אשפוז לצורך לידה, התברר, כאמור, כי התובעת אושפזה גם בשנת 2009, לא לצורך לידה כי אם לצורך ניתוח לקיצור קיבה.

16. גם העובדה שהתובעת ממשיכה, מאז התאונה ועד עצם היום הזה, לנהוג ברכב רגיל, שמצריך שימוש ברגל ימין לצורך דוושת הדלק ודוושת הבלם, מערערת מאוד את מהימנות תלונותיה של התובעת. הכאבים המתמשכים, רגישות היתר וההגבלות שהתובעת טוענת להם אינם מתיישבים עם השימוש שהיא עושה ברכב ואינם מתיישבים עם העובדה שגם בעת שחודש רישיון הנהיגה של התובעת לא ציינה התובעת דבר אודות מגבלה כלשהי.

17. כאילו לא די בכך, התברר גם כי כחודש לאחר התאונה, החלה התובעת לעבוד כדיילת בסניף סופרפארם שבמקום מגוריה, ועבדה שם תקופה של כ- 4 חודשים. העבודה היתה כרוכה בשעות רבות ומעדותו של מנהלה דאז מר עלי עלא נסיראת, התברר כי לא רק שלא נצפתה מגבלה או הגבלה כלשהי בתפקודה של התובעת, אלא שהתובעת הצטיינה בעבודתה עד כדי כך שהעד זכר זאת, חרף הזמן הרב שחלף מאז ועד לעדותו בפני ביום 17/1/13 (עמ' 22 שו' 13-15).

מר נסיראת ציין מפורשות כי התובעת לא ציינה, לא בעת קבלתה לעבודה וגם לא לאחר מכן, כי היא סובלת ממגבלה רפואית כלשהי (עמ' 22 שו' 18).

18. לאור כל האמור לעיל, ברור כי לא ניתן לתת אמון בדבריה של התובעת ואם נתנו הרופאים אמון בתובעת ובתלונותיה – לא ניתן, למרבה הצער, להסתמך על האמור בחוות דעתם בעניין הזה.

19. חוות הדעת מבוססות, כפי שכבר צויין לעיל, בעיקר, אם לא רק, על תלונותיה של התובעת, שהן סובייקטיביות, ועל התאור שתארה לרופאים אודות הכאבים שהיא, כביכול, סובלת מהם (למשל עמ' 3 שו' 12, עמ' 4 שו' 16, עמ' 5 שו' 2, עמ' 13 שו' 1) . ברור ,בנסיבות אלה, שלא ניתן לקבל את האמור בחוות הדעת, ולהתבסס על הממצאים שבפורטו בהן.

20. ודאי שאין מקום, בנסיבות העניין, לקבוע כי יש לתובעת נכות, מעבר לנכות שאותה קבעו הרופאים בחוות דעתם, נכות שכאמור עומדת על 5% בלבד.

התוצאה היא אפוא שאני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 5% בלבד.

אשר לנכות התפקודית –

21. מאחר, שכאמור, מסקנותיהם של הרופאים בדבר המגבלות התפקודיות שהתובעת, כביכול, סובלת מהן, מבוססות על דבריה של התובעת, ולא על ממצאים אובייקטיביים, ומאחר שמצאתי כי לא ניתן להאמין לדבריה של התובעת, לא מצאתי מקום לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית.

22. במיוחד הדבר נכון כאשר ברור כי תפקודה של התובעת בפועל, כלל לא נפגע והתובעת אף החלה לעבוד שבועות ספורים לאחר התאונה והתמידה באותה עבודה מספר חודשים.

לו היה ממש בטענות התובעת בדבר קשיי התפקוד שהיא סובלת מהם, הדעת נותנת כי התובעת לא היתה מתחילה, דווקא אז, ולאחר שלאורך כל שנות נישואיה לא עבדה כמעט מחוץ לביתה, לעבוד מחוץ לבית, כדיילת בסופרפארם.

עצם העובדה שהתובעת פנתה ,מיוזמתה, לחפש עבודה, מלמדת שלא סבלה מקשיי תפקוד כלשהם.

23. לכך מצטרפת העובדה שהתובעת התמידה באותה עבודה מספר חודשים ועבדה במהלכם בהיקף שעות ניכר וללא כל מגבלה נראית לעין עד כדי כך שאיש לא חש כי היא סובלת, כפי שטענה היום, ממגבלה כלשהי.

לא רק שמנהלה דאז של התובעת העיד על כך, התובעת גם בחרה שלא להביא עד כלשהו, מהעובדים שעבדו אז לצידה, שיעיד על כך שסבלה מקושי כלשהו במהלך העבודה ושיתמוך בעדותה כאילו "רוב הזמן הייתי הולכת למטבח, מרימה את הרגל, הוא (המנהל, ה.א.) היה גם יכול להגיד, הוא ראה אותי וגם העובדים ראו את זה". (עמ' 27 שו' 16-18).

העובדה שהתובעת בחרה שלא להביא איש מאותם עובדים, לתמוך בטענתה כאילו רוב הזמן נאלצה ללכת למטבח ולהרים את הרגל הפגועה, פועלת לחובתה, וההלכות בענין זה ידועות. במיוחד הדבר נכון כאשר עדות מנהלה של התובעת סותרת באופן מפורש את דבריה בעניין הזה.

24. אני דוחה את נסיונה של התובעת, לתלות את הפסקת עבודתה במגבלות, שכביכול סבלה מהן בעקבות התאונה.

התובעת העידה בעצמה כי מאז נישואיה לא עבדה מחוץ לבית ועסקה בגידול ילדיה.

הדעת נותנת, בפרט, לאור כל הנתונים כפי שפורטו לעיל, כי התובעת בחרה, מנימוקיה, לעזוב את העבודה וזאת לאור הקושי לשאת במטלות הבית וגידול הילדים במקביל לעבודתה בסופרפארם. בפרט שלאחר התאונה נולד לה ילד נוסף. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תשובתה של התובעת: "גם עקרת בית זו עבודה קשה. אי אפשר לעבוד. גם העבודה היתה קרוב מול הבית אבל לא יכולתי עם הילדים." (ראה תשובתה בעמ' 24 שו' 30-31).

25. מאחר שלא עלה בידי התובעת להראות כי העובדה שלא המשיכה לעבוד מחוץ לביתה קשורה דווקא לתאונה נשוא התביעה, ולאחר שהתברר ,מהנתונים שהוצגו בפני, כי גם לפני התאונה לא עבדה התובעת באופן מסודר מחוץ לביתה, ולטענתה כלל לא עבדה (עמ' 24 שו' 22, 29), אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר.

אשר לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד –

26. בנסיבות העניין ובפרט לאור שיעור הנכות הנמוך שנקבע לתובעת, אין מקום לפסוק בעניין הזה פיצוי שיחושב באופן אריתמטי וראוי לפסוק פיצוי בסכום גלובלי.

אני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסכום של 40,000 ₪ וזאת בהתחשב באחוזי הנכות הנמוכים מחד ובגילה, הצעיר יחסית, של התובעת, מאידך. סכום זה כולל גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה אפשריים.

27. התובעת טענה גם לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

לטענתה, מאז התאונה ועד היום היא סובלת מכאבים עזים ביותר, המשפיעים על תפקודה בכל הרמות ותלויה לחלוטין בעזרת בני משפחה וקרובים. לחיזוק גרסתה בעניין הזה הביאה התובעת מספר עדים.

28. ציינתי כבר, כי אינני מאמינה לעדות התובעת בדבר הכאבים והמגבלות כפי שנטענו על ידה.

גם העובדה שהתובעת פנתה, מיוזמתה, וביקשה להתחיל בעבודה כדיילת בסופרפארם, רק שבועות ספורים לאחר התאונה, בעת שמצבה אמור היה, כביכול, להיות אז חמור אף יותר ממצבה דהיום (ראה עדות ד"ר ישר בעמ' 20 שו' 13), מלמדת כי אין ממש בטענות התובעת, כאילו תפקודה נפגע לחלוטין עד שהיא תלויה לחלוטין בעזרת בני משפחה וקרובים.

לא ניתן להאמין לתובעת, שהיא נזקקת לעזרת אחרים במטלות הבית, כאשר היא פונה במקביל, מיוזמתה, ומחפשת עבודה מחוץ לבית.

29. מעבר לכך, האמור בתצהירי העדים שהביאה התובעת נסתר, בעת שאלה העידו בבית המשפט. לא ניתן לכן לבסס על עדותם של אלה קביעה לפיה התובעת נזקקה ו/או קיבלה מהם סיוע כלשהו, וכל שכן בהיקף שהתובעת טענה לו.

העדה רולא אגבריה טענה בתצהירה כי היא מבקרת את התובעת כמעט בכל שבוע וכשהיא מגיעה לתובעת היא עוזרת לה בניקיון הבית, בשטיפת כלים ובהכנת אוכל (סעיף 8 לתצהיר).

לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט ציינה העדה כי בעוד שלפני התאונה היתה בקשר הדוק עם התובעת הרי שלאחר התאונה התמעטו מאוד הקשרים בין השתיים (עמ' 29 שו' 7). העדה הודתה גם כי תדירות הביקורים היא "בערך" כל שבועיים, פחות או יותר, ולא, כפי שטענה בתצהיר כאילו היא מבקרת את התובעת כמעט בכל שבוע. (עמ' 29 שו' 12-14).

יצויין, כי בעלה של עדה זו ציין כי תדירות הביקורים היא רק מידי חודש לערך (עמ' 30 שו' 14).

30. בנסיבות אלה, ולאור שיעור הנכות הנמוך שנמצא לתובעת, אני דוחה את טענותיה של התובעת, כפי שפורטו בסיכומים מטעמה, כאילו יש לפסוק לה פיצוי שיתבסס על סכום חודשי של 2,500 ₪, לעבר ולעתיד.

אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסכום של 5,000 ₪ בלבד.

31. התובעת טענה בסיכומיה כי יש לפסוק לה פיצוי בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, בסכום של 20,000 ₪. התובעת לא צרפה מסמכים לתמוך בדרישתה לסכום הזה והמסמכים שצרפה רחוקים מלתמוך בו.

הוא הדין ביחס להוצאות הרפואיות שלהן טענה התובעת.

בעניין זה אוסיף, כי התברר מעדותה של התובעת כי בגין חלק מההוצאות הרפואיות ששילמה, קיבלה החזרים כספיים אך היא לא יכלה לפרט בעניין הזה. מכיוון שכך, ברור שלא ניתן לפסוק פיצוי על סמך מלוא הסכומים המפורטים בקבלות, שכן אלה אינם משקפים בהכרח את הסכומים שהתובעת נשאה בהם בפועל (עמ' 27 שו' 26-32).

אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סכום של 6,000 ₪.

32. כאב וסבל – לאור נכותה הרפואית של התובעת, שני ימי אשפוזה וגילה של התובעת, אני פוסקת לתובעת סך של 10,000 ₪, כפי שהציע ב"כ הנתבעים בסיכומים מטעמו.

33. סוף דבר, שאני פוסקת לתובעת את הסכומים הבאים:

א. בגין הפסד השתכרות לעתיד – 40,000 ₪

ב. בגין עזרת צד ג' – 5,000 ₪

ג. בגין הוצאות – 6,000 ₪

ד. בגין כאב וסבל – 10,000 ₪

סה"כ 61,000 ₪

34. בנוסף לסכומים האלה תישא הנתבעת בהוצאות המומחה ד"ר אגר.

הוצאות המומחית ד"ר ישר יהיו על התובעת, והנתבעת וככל ששילמה אותן, רשאית לקזז אותן מול הסכומים המגיעים לתובעת על פי פסק דין זה.

שכ"ט עו"ד לתובעת יהיה לפי החוק.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.