1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתביעה בגין רשלנות רפואית.
2. בבקשה נטען כי נוסף לסיכויי הערעור הטובים קיימים שני טעמים המצדיקים את עיכוב הביצוע לאור מאזן הנוחות הנוטה לטובת הנתבעים: תושבותם של התובעים בעזה, ומצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים.
3. התובעים טענו מנגד כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מדובר בפסק דין שפסק פיצוי כספי, שאינו מצדיק עיכוב ביצוע, ועל כן אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. לחילופין עתרו לכך שככל שבית המשפט ימצא כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש להורות על הפקדת הפיצוי בקופת בית המשפט.
4. כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה הוא כי פסק דין יעוכב ככל שהמבקש יוכיח סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כךשככל שהערעור יתקבל, הוא יתקשה להשיב את המצב לקדמותו.
5. אשר לפסק דין כספי, נקבע בהלכה הפסוקה כי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים, שבהם יוכח שלא ניתן יהיה לגבות את הכספים בחזרה או כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך.
6. אף שתושבות בפני עצמה אינה מעידה בהכרח על קשיים לגביית הפיצוי הכספי ככל שהערעור יתקבל, נראה כי במציאות הנוכחית יקשה על המבקשת לגבות את הפיצוי בתחומי רצועת עזה, במיוחד נוכח מצבם הכלכלי של המשיבים (ראו למשל את פסק הדין של כב' השופט דנציג ברע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח (מיום 12.11.08).
7. בנסיבות הקיימות נראה כי האיזון הנאות בין האינטרסים השונים מחייב לאפשר לנתבעים להפקיד את הסכומים שנפסקו בקופת בית המשפט, חלף תשלומם לתובעים.
8. אשר על כן אני מורה לנתבעים להפקיד תוך 30 ימים את הסכומים שנפסקו בפסק הדין בקופת בית המשפט. הסכומים יוותרו מופקדים בקופת בית המשפט עד מתן החלטה בערעור.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.