רקע כללי

1. לפנינו תביעה להכרה בארוע אוטם שריר הלב שארע לתובע ביום 1.11.2007 (להלן: "הפגיעה") כתאונת עבודה שארעה לתובע לטענתו ביום 31.10.2007, כשמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן- "החוק"). במסגרת כך עותר התובע למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה הנטענת לבין הפגיעה.
2. הרקע להגשת התביעה היה נעוץ בדחייתו של הנתבע ביום 29.10.2009 (ר' נספח 1 לכתב התביעה) את תביעת התובע לקבלת דמי פגיעה כמשמעם בחוק, שהוגשה ביום 13.11.2008. עילת הדחייה היתה נעוצה בטענת הנתבע כי עבודתו של התובע ביום 31.10.2007 לא חרגה מהרגיל וכי האוטם התרחש על רקע מחלה טבעית.
3. התובע הועסק כאיש מכירות בכיר בחברת "לייף מחשבים " (להלן "החברה") משך חמש שנים וחצי. בתקופה הרלוונטית הועסק התובע יחד עם 3 אנשי מכירות נוספים. במסגרת עבודתו מכר התובע פרטי חומרה של מחשבים לחנויות ולחברות שונות. רוב לקוחותיו של התובע היו לקוחות גדולים כגון חברות מחשבים.
4. בין היתר נהג התובע לספק ללקוחותיו דיסק קשיח בשם 2500KS (להלן: "הדיסק"). אין חולק כי מדובר היה בפריט מבוקש מאוד באותם הימים , בהיותו חלק אינטגרלי והכרחי בהרכבת מחשב. מאחר שרוב לקוחותיו של התובע היו לקוחות גדולים , נהג התובע לספק כמות רבה מהמוצר ללקוחותיו מידי שבוע.
5. ביום 28.10.2007 קיבל התובע, כמו גם יתר עובדי המכירות בחברה הודעת דואר אלקטרוני ממנהל המכירות, מר יהודה כהן (להלן-"מר כהן"), שעניינה הגבלה במכירת הדיסק ויצירת הקצאה שווה לכל מוכר בסך 50 יחידות באותו השבוע, ובלשון ההודעה:

"בוקר טוב

הקצבה של שבוע זה ב 2500KS היינה 200 יח'

50 יח' לכל איש מכירות

אני מבקש מכולכם להקפיד על 50 יח' בלבד!!

מי שיחרוג נקח מההקצבה שלו שבוע הבא

יהודה"

1. יצוין כי בסמוך למועד קבלת הודעת הדואר האלקטרוני ממר כהן, קיבלה החברה אספקה של כ- 500 יחידות מהדיסק המדובר, וזאת לאחר תקופה מסויימת בה אזל הדיסק במלאי.
2. הצדדים חלוקים בשאלת הסיבה בגינה יצר מר כהן את ההקצאה: לטענת התובע מדובר היה במניפולציה של החברה שעניינה יצירת מצג שווא בפני הלקוחות כי הדיסק לא קיים במלאי וזאת על מנת להעלות את מחירו באופן מלאכותי. מנגד ולטענת הנתבע, מדובר היה בכורח המציאות שנבע ממלאי מוגבל ביחס לכמות הלקוחות ומהצורך לתת מענה לכל הלקוחות.
3. כך או אחרת, אין חולק שהיה זה השבוע הראשון להקצאה מסוג זה של פריטים. לטענת הנתבע סוג זה של הקצאות היה עניין שבשגרה ולעומתו טען התובע כי זו היתה הפעם הראשונה שנוצרה הקצאה מתוך צורך מלאכותי ובשעה שלא היתה בעייה אמיתית של מחסור במלאי.
4. ביום 31.10.2007 התובע סיים למכור את מכסת הפריטים שהיה רשאי למכור במסגרת ההקצאה השבועית של מכירת הדיסק ואף עבר אותה , והיקף מכירותיו עמד על סך של 57 פריטים. אי לכך ובמהלך היום נאלץ לטענתו לשקר לאחד מלקוחותיו , מר אדוארד פלוסק (להלן- "מר פלוסק") מחברת פ.א.א מערכות מחשבים בע"מ ולומר לו כי נגמר המלאי של הדיסק המבוקש.
5. לקראת סוף היום, פנה לתובע אחד מלקוחותיו מר גיא יוחנן, בעליה של חברת "ספיד מחשבים" (להלן- מר יוחנן) וביקש לבצע הזמנה דחופה של 10 פריטים מהדיסק וזאת לצורך השלמת מערכות מחשוב שהוזמנו אצלו.
6. נוכח דחיפות ביצוע ההזמנה מצידו של מר יוחנן ומאחר שהתובע ביקש לטענתו לשמור על שמו הטוב כאיש מכירות מהימן הוא ניסה לבחון קיומן של חלופות שיאפשרו את ביצוע המכירה למר יוחנן. התובע בדק האם נותרה יתרה מההקצאה אצל איש מכירות אחר על מנת לנסות ולהשתמש בכך לשם ביצוע המכירה למר יוחנן. במסגרת הבדיקה שערך התובע, כך לטענתו, הוא גילה כי אשת מכירות אחרת, בשם מיכל מכרה עוד באותו יום 60 יחידות מהדיסק לאחד מלקוחותיה. לטענתו של התובע הוא הסיק מכך כי מר כהן נוהג ביחס של "איפה ואיפה" כלשונו של התובע כלפי העובדים (ר' הודעתו של התובע לחוקר הנתבע מיום 28.1.2009), דבר שהרגיז אותו מאוד.
7. לטענת התובע, בעקבות גילויו בעניין עסקת המכירה של מיכל, הוא ביקש לשכנע את מר כהן להקציב לו עוד עשר יחידות. התובע פנה אל מר כהן בעניין זה לקראת סוף יום העבודה בשעה 17:00 לערך.
8. במסגרת השיחה שניהל עם מר כהן במשרדו, התובע ניסה לשכנע את מר כהן כי יגדיל את הקצאתו וזאת על רקע הגילוי שמיכל קיבלה הקצאה גדולה יותר, וכן הביע את מורת רוחו מכך שהוא נדרש לסרב לבקשת לקוחותיו וזאת חרף העובדה כי היו עדיין פריטים מהמוצר במלאי. במסגרת כך מר כהן התפרץ עליו לטענתו בצעקות רמות, כפי שלא ארע לפני כן. התובע טען כי הוא התרגז מכך שהוא נאלץ לשקר ללקוחותיו, חזר לחדרו והשיב למר יוחנן בשיחה טלפונית כי המוצר חסר במלאי.
9. בעקבות דברים אלו, כך לטענת התובע, הוא חש חולשה ומאוחר יותר בביתו חש דקירות ולחצים בחזה, עד שנאלץ להתפנות לבית חולים שם הסתבר לו כי לקה באוטם שריר הלב.
10. לטענת הנתבע, לא התקיים ויכוח חריג בין התובע למר כהן, וטענתו של התובע כי שיקר ללקוחות נסתרה בהצהרותיהם של הלקוחות כפי שהובאו לפניו במסגרת חקירה שנערכה על ידו. כן נטען כי לא הובאו עדויות חיצוניות שיעידו כי התקיים ויכוח רם במיוחד בין התובע למר כהן והדבר לא נזכר במסמכים הרפואיים שצירף הנתבע.

דיון והכרעה

1. על מנת שפגיעה נפשית תוכר כתאונת עבודה יש לבחון האם התקיים ארוע אובייקטיבי מיוחד, מוגדר בזמן ובמקום, אשר הטביע את חותמו על התובע וגרם לו לדחק נפשי, עת הבחינה הנוגעת לקיומו של הדחק הנפשי הינה בחינה סובייקטיבית ועניינה בשאלה- כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד היה ראוי שישפיע עליו- ר' עב"ל (ארצי) 497/99 ישעיהו יוסף – המוסד לביטוח לאומי (10.12.02).
2. סווג האירוע כ"מיוחד" מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד- בעל אופי אוביקטיבי המחייב קיומה של חריגה (בהיקף מסויים לפחות) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני- בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע המבוטח הספציפי, בהיקף מסוים. יצוין כי לשם סיווג הארוע כ"ארוע מיוחד" יש להניח תשתית ראייתית ממנה ניתן להתרשם על מידת ההשפעה האפשרית של האירוע וכי במקרה שמדובר בספק, יועבר התיק למומחה הרפואי- (ר' עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ' פד"ע לח 461, עמוד 470-471).
3. בשלב הראשוני של התביעה וטרם שימונה מומחה רפואי , תיבחן מידת החריגות של הארוע וסיווגו כ"ארוע מיוחד" תוך שקלולו של הגורם האובייקטיבי הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת היומיום וכן ההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (בכל הנוגע לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של תגובתו).
4. טרם נפנה לבחון את שאלת קיומו של האירוע הנטען נציין כי במהלך סיכומיו טען התובע כי האירוע שהתקיים ביום 31.10.2010 טומן בחובו למעשה 3 אירועים נפרדים והם: גילויו בדבר ההקצאה הבלתי שוויונית בינו לבין מיכל; ויכוחו עם מר כהן; הצורך לשקר ללקוחותיו.

לדעתנו, אין מדובר במספר אירועים נפרדים אלא במספר נדבכים של אותו האירוע.

1. כבר עתה ייאמר כי מצאנו שהוכח שהיה ויכוח בין התובע למר כהן, שנסב סביב כך שהתובע סבר כי עובדת אחרת, מיכל, קיבלה הקצאה גדולה יותר משלו וכן כי מדובר היה בוכוח סוער. עוד יצוין כי לא מצאנו שהתובע שיקר ללקוחותיו ואמר להם שהמוצר לא קיים במלאי אלא שמסר גרסה קרובה יותר של המציאות, ושיקף בפניהם את העובדה כי אינו רשאי לספק מוצר שקיים. עם זאת, לא מצאנו כי בכך שהתובע לא שיקר ללקוחות, בניגוד לאופן שהוצגו הדברים בהליך הנוכחי, יש להעיב על הממצאים הברורים שעלו בהליך לפיהם יתר יסודות הארוע התרחשו, כפי שנראה להלן:
2. בהודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבע ביום 28.1.2009 (ההדגשות כאן ולהלן הוספו, נ.ר.) נכתב:

"החלוקה איננה צודקת וזה הפריע לי אבל איכשהו השלמתי עם זה.. אבל באותו יום הלקוחות הטובים שלי התחילו להציק שהם צריכים סחורה .. בערך בסביבות 16:00-17:00 התקשר גיא מספיד מחשבים מגבעתיים והוא אמר שהוא חייב 10 יחידות... הייתי חייב לעזור לו... הסתכלתי בדוח מכירות של מיכל... ונוכחתי לדעת שהיא מכרה רק ללקוח אחד 60 יחידות וזה הרגיז אותי. אז הבנתי שיש איפה ואיפה ואולי אני יצליח לשכנע את יהודה כהן להקציב לי עוד 10 יחידות נכנסתי אליו לחדר הסברתי לו שגיא זקוק נואשות ל10 יחידות נוספות ושיאפשר לי למכור עוד 10 יחידות לגיא. יהודה קם אלי התפרץ בצעקות ואמר לי שלא ניתן בשום אופן ושאני ישכנע את הלקוח לקנות במקום אחר ושאין לנו במלאי. אמרתי ליהודה שאני נאלץ לשקר כי אני יודע שיש במלאי עוד איזה 500 יחידות. התעצבנתי . זה היה מחריד איך שהוא התפרץ עלי. התעצבני מאוד , ירדתי מהנושא, הלכתי לחדר עצבני, הרגשתי אי נוחות על התגובה של הבוס ומה אני צריך עכשיו להגיד לגיא. ישבתי בחדר ,נחתי, לקחתי אוויר והתקשרתי לגיא ואמרתי לו שאין אפשרות , אין מלאי. שיקרתי . אני לא נוהג לשקר ללקוחות שמלווים אותי מאז שאני עובד במחשבים כ- 8 שנים. הרגשתי אי נוחות ולא הרגשתי מי ידוע מה טוב. זו פעם ראשונה שיש מלאי ואנחנו נאלצים לשקר שאין מלאי. זה היה לקראת סוף היום. נסעתי הביתה עם הרגשה לא מי ידוע מה, והרגשת חולשה בבית. הסתובבתי עצבני ולקראת חצות הרגשתי בום מועקה בחזה".

1. בתביעה שהגיש התובע לנתבע ביום 13.11.2008 נכתב כי מאחר שהוא נדרש לסרב לספק פריטים מסוימים ללקוחות ותיקים חרף העובדה שנמצאו במלאי נוצרה מריבה בינו לבין מעסיקו (ר' ס' ג' לתביעה לתשלום דמי פגיעה).
2. בעדותו של מר כהן הוא אישר את עצם ההגבלה במכירת המוצר וכי ניתן לכל סוכן מכירות הקצאה שבועית (ר' עמוד 15 לפרוטוקול שורה 13). כן עולה מעדותו של מר כהן כי נוהל ויכוח סוער בין התובע לבינו בדבר ההקצאה וכן כי התובע התרגז על כך שלמיכל, עובדת שהייתה פחות בכירה ממנו, ניתנה הקצאה של כ-10 דיסקים יותר ממנו. מר כהן העיד כי "אני בטוח שהיה ויכוח על האקסטרה שהוא לא קיבל" (עמוד 17 לפרוטוקול שורה 1-2) וכן כי "יכול להיות ששנינו צעקנו" (ר' שם, שורה 4). עוד העיד מר כהן בהקשר לטענה כי מיכל קיבלה הקצאה גבוהה משל התובע כי "יכול להיות שהתרגז ויש פה פגיעה באגו וזה יכול להרגיז בוודאי, אך עדיין הפרופורציות הן 10 דיסקים" (ר' עמוד 15 לפרוטוקול שורה 6-7).
3. נוכח דברים ברורים אלו שעלו בעדותו של מר כהן לא מצאנו לייחס חשיבות רבה להצהרה שמסר לנתבע לפיה אינו זוכר כביכול אם הוכוח התרחש. עוד יצוין ש"הכחשתו", בחצי פה יש לומר, טמנה בחובה בה בעת גם מעין הודאה "אין אני יכול לערער אם היה או לא היה ויכוח, דבר שלדעתי לא היה אבל אפילו אם היה זה דבר שבשגרה... " דו משמעות שיש להבינה על רקע רצון מובן של מר כהן להרחיק מעצמו אחריות לאירוע.
4. במענה לשאלת חוקר הנתבע , התובע השיב "זה היה אירוע חריג בגלל התגובה הקיצונית שלו והרמת הקול וגם נאלצתי לשקר ללקוחות שלי וזה גורם למכשול אחר כך עם לקוחות וזה מצוקה של לקוח שצריך לעזור שבדרך כלל יהודה היה נותן את העזרה כשצריך לעזור ללקוחות".
5. כאמור, לא נעלמו בעיננו סתירות מסוימות שנגלו בגרסתו של התובע בכל הנוגע לאילוצו לשקר ללקוחות אל מול יתר הראיות מהן עולה כי התובע מסר ללקוחות גרסה קרובה יותר למציאות, וחשף בפניהם את העובדה כי המוצר קיים במלאי אך הוא מנוע מלספק אותו, כפי שנראה להלן:
6. התובע שב והדגיש לאורך ההליך שבפנינו כי נאלץ לשקר בפעם הראשונה בעבודתו ולומר כי הפריט לא קיים במלאי (ר' סעיפים 12,16 לתצהירו) . טענה זו לא מתיישבת עם ההודעה שנמסרה על ידי מר יוחנן במהלך חקירתו על ידי נציג הנתבע ביום 6.8.2009 לפיה " הבנתי שיש את הסחורה ... ושבעל החברה בלייף לא רוצה לספק. לאו דווקא אלי אלא בכלל, אמר שאין במלאי ואז ראובן בתור איש מכירות שלנו, ניסה להילחם ולהוציא לנו מספר יחידות, לא זוכר את הכמות" ובהמשך מסר לנתבע "פניתי גם לראובן ואמר שנבדוק ונחזור אליל, אמר שיש במלאי ולא משחררים, נידמה לי שבסוף אפילו סיפק לי את הסחורה. ראובן אמר לי שיש הסחורה במלאי ושהוא נלחם להוציא לי את זה. כל זה אמר בשיחה הראשונית שהייתה לנו בקשר לדיסקים הקשיחים " (ר' נ/1).
7. גם טענתו של התובע כי נאלץ לשקר למר פלוסק ולומר לו כי המוצר נגמר במלאי

נסתרה בהודעתו של מר פלוסק לחוקר הנתבע מיום 5.4.2009 בה נמסר "יהודה ביטל לי לעוד כמה עסקים לטובת לקוח גדול ..." ובהמשך ההודעה מסר כי "הוא סיפר לי על הויכוח עם יהודה שהוא כבר הציע את המוצר הזה וזה לא יכול להיות ככה והסברנו שאנחנו מאבדים לקוחות". יצוין כי הודעה זו תואמת במהותה את עדותו של מר פלוסק כי נמסר לו על ידי התובע שהיו מהפריטים של המוצר המבוקש נמכרו ללקוח גדול על פי הוראות הממונה עליו (ר' ס' 5 לתצהירו של מר פלוסק שהוגש מטעם התובע).

1. במהלך עדותו של התובע הוא אף חזר בו מטענתו כי נאלץ לשקר למר יוחנן והעיד כי (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 20-23):

ש:מפנה להודעה ולהודעה של גיא, למעשה אין כאן שקר

ת: לא רציתי לשקר לו

ש: אז לא שיקרת?

ש:אמרתי שיש פה מלאים של אנשים אחרים , אם אני אוכל להוציא

1. כן לא נעלם מעיננו כי עצם ההקצאה לכשעצמה, אף שלטענת התובע הייתה חריגה, לא היוותה לכשעצמה בתפיסתו הסובייקטיבית של התובע מקור לתחושת הדחק הנפשי שחש וזאת משבהתאם להודעתו לנתבע מיום 28.1.2009, הוא קיבל את "גזירת ההקצאה" כפי שמסר:" החלוקה איננה צודקת וזה הפריע לי אבל איכשהו השלמתי עם זה..".
2. עם זאת, כפי שהראינו לעיל, מצאנו כי ארע לתובע אירוע מיוחד כתוצאה שמקורו בצורך לסרב ללקוחות (ר' תיאור הפגיעה בתביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע לנתבע) וכן כתוצאה מהוכוח הסוער שהיה בינו לבין מר כהן, שהתרחש על רקע ההקצאה ועל רקע תחושותיו של התובע בנוגע להיותה בלתי שוויונית.

כללם של דברים:

1. מצאנו כי הונחה תשתית עובדתית לארוע הנטען שאלו מרכיביו:
2. התובע עבד כסוכן מכירות בכיר בחברה המספקת פרטי חומרה של מחשבים לספקים ולחנויות וכן ללקוחות פרטיים.
3. ביום 28.10.2007 הגביל מעסיקו של התובע את מכירתו של מוצר שהיה מבוקש מאוד באותה התקופה, דיסק קשיח, ונתן הקצאה שבועית מסוימת במכירתו לכל סוכן מכירות בנפרד. כל זאת חרף העובדה כי המוצר היה קיים במלאי, כפי שסבר התובע.
4. ביום 31.10.2011, לקראת סוף יום העבודה, דרשו שניים מלקוחותיו הותיקים של התובע כי יספק להם יחידות מאותו המוצר.
5. התובע ניסה לבחון האם קיימת אפשרות להשתמש ביתרת הקצאה של סוכן מכירות אחר ובמהלך בדיקתו סבר כי גילה שעובדת אחרת קיבלה הקצאה גדולה יותר משלו, על אף שהיתה בכירה פחות ממנו.
6. התובע ניהל ויכוח סוער עם מעסיקו בנוגע לכך, במהלך צעקו התובע ומעסיקו איש על רעהו.
7. לאחר הוכוח התובע חזר לעמדתו והשיב ללקוחותיו כי אינו יכול לספק להם את המוצר, על אף שהוא קיים במלאי.
8. לאור האמור, מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין פגיעתו של התובע לבין הארוע הנטען, וזאת על רקע החומר הרפואי שיובא בפניו.

ניתן היום ט"ז באלול, (31 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.