1. ע"פ כתב האישום בתאריך 21.3.10 נהג הנאשם ברכבו בהיותו שיכור. משנדרש ע"י השוטרים להיבדק לצורך קביעת כמות האלכוהול, סירב לעשות כן.

הוראות החיקוק על פיהן הואשם הנאשם הן: נהיגה בשכרות וסירוב להיבדק.

2. עד התביעה הראשון היה הבוחן שי נטל כאשר באמצעותו הוגשה הודעת הנאשם (ת/1), כן הוא מעיד על נסיבות חקירת הנאשם.

3. עד התביעה הנוסף (בטעות נרשם שוב עד תביעה מס' 1) היה השוטר וואשבי ג'יהאד כשבאמצעותו הוגשה הודעה נוספת של הנאשם (ת/2), דו"ח בדיקת שכרות (ת/3) ופלטי ינשוף (ת/4).

העד העיד שהוא מוסמך להפעיל "ינשוף" וכי הנאשם, אשר היה חשוד בשכרות, נתבקש להיבדק בדיקת ינשוף אך הוא הכשיל אותה. בהמשך הסכים לביצוע בדיקת דם אך כשהגיעו לבי"ח הוא סירב לבצע בדיקת דם.

בהמשך עדותו אומר העד שאין לו יומן הפעלה בביהמ"ש ואף לא עיין בו עובר לדיון. בהמשך מסביר העד את נסיבות ביצוע בדיקת הינשוף ואת הסיבה לכישלון הבדיקה. העד מדגיש שלא הייתה כל סתימה בצינור הנשיפה וכן הוחלפו פיות ומכל מקום היו שתי נשיפות בכל פלט.

בהמשך העד מפרט את נסיבות ביצוע האזהרה לגבי משמעות הסירוב לבדיקת שכרות ודבר זה רשום גם בעדות.

4. עד תביעה מס' 3, היה השוטר רמי רובין כאשר באמצעותו הוגשו דו"חות פעולה, דו"ח עיכוב והחלטה למתן דגימת דם.

העד מפרט את המאפיינים שעוררו חשד לשימוש באלכוהול תוך התייחסות למצב הנאשם במועד האירוע.

5. עד תביעה מס' 4 (בטעות נרשם 2) היה שבתאי חביב באמצעותו הוגש דו"ח פעולה (ת/11).

עד זה מתאר את נסיבות האירוע ודרך נהיגת הנאשם וכן עריכת בדיקת נשיפון ועניין הסכמת הנאשם לבדיקת דם.

6. ב"כ הנאשם, בתום ראיות המאשימה, טען טענת "אין להשיב לאשמה"

לטענתו לא הוכחו תקינות המכשיר ואפילו כיול יומי לא הוגש. מפעיל המכשיר הפגין חוסר ידע לגבי הפעלת המכשיר ואיך נראה פלט מכשיר. כן לא הוכחה הכשלת המכשיר".

כן טוען ב"כ הנאשם שאין מקום להאשים את הנאשם בסירוב שכן אין חובה ע"פ חוק למתן דגימת דם, מה גם שבעת שנעצר הנאשם לא היה חשד סביר להיותו שיכור.

7. אציין מיד שאכן הוגש תע"צ לגבי תקינות המכשיר, כן בהודעת הנאשם במשטרה (ת/2) אישר הנאשם כי שתה אלכוהול (שתי בירות), אך לטענתו, לא היה שיכור כי השתייה היתה "סבירה". בהמשך הוגש גם דו"ח בדיקת שכרות (ת/3) בו פורטו נסיבות עריכת הבדיקה ותוצאות הבדיקה ("הכשלתה")

בדו"ח העיכוב אף צויין שמהנאשם נדף ריח חזק של אלכוהול וכי נסע בצורה לא זהירה וגם שם אישר הנאשם כי שתה 2 בירות.

בדו"ח הפעולה (ת/6) מפורטות הנסיבות ודרך נהיגתו הלא זהירה וכן צויין כי מהנאשם נדף ריח אלכוהול ומכנסיו היו רטובים. כן מצויין כי בבדיקת נשיפון נמצא כי הנאשם שתה אלכוהול ונלקח לבדיקות ינשוף שנכשל בה. משנלקח ע"פ הסכמתו לבדיקת דם, סירב בבי"ח לבצע את הבדיקה.

8. אציין מיד כי דין טענת אין להשיב לאשמה, להידחות.

בבדיקת נשיפון ניתנה אינדיקציה לקיום אלכוהול בגוף הנאשם. גם הנאשם עצמו מאשר כי שתה אלכוהול עובר לנהיגתו (לטענתו 2 בירות בלבד), דרישת השוטר לביצוע בדיקת נשיפה אינה מותנית בקיום חשד לביצוע עבירה ע"פ פקודת התעבורה והוראות חוק החיפוש אינן חלות על נטילת דגימת נשיפה.

9. סעיף 159 לחסד"פ קובע כי ביהמ"ש יזכה נאשם אם הסתיימה פרשת התביעה והאשמה לא הוכחה אף לכאורה.

בע"פ 732-76 מדינת ישראל נ' כחלון פד"י ל"ב עמ' 170 נפסק כי ביהמ"ש לא יקבל טענת אין להשיב לאשמה אם הובאו גם רק ראיות נסיבתיות, גם אם דלות, להוכחת יסודות העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום.

בע"פ 405-80 מדינת ישראל נ' שדמי פד"י ל"ח (29 עמ' 782 נאמר כי כדי לחייב נאשם להשיב לאשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות ואף דלות להוכחת יסודות העבירה ודי במערכת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את הנטל על שכם הנאשם.

בשלב זה של הדיון אין ביהמ"ש שוקל שיקולי מהימנות ואף אינו מעניק משקל ראייתי לראיות. טענת "אין להשיב לאשמה" נבחנת בהנחה שהראיות שהובאו לחובת הנאשם הן בחלקן והן במלואן תזכנה למלוא האמון והמשקל הראייתי.

בנסיבות המקרה שבפניי, יש ראיות לעניין שתיית האלכוהול ע"י הנאשם, גם ע"פ הודאתו במשטרה וגם ע"פ דו"חות פעולה שהובאו. הוצג תיעוד תקינות מכשיר וכן ראיות לגבי נסיבות ודרך נהיגתו ולעניין הסכמתו ליתן דגימת דם והסירוב לאחר מכן.

10. לאור כל האמור, סבור אני שבשלב זה די בכך כדי להצדיק דחיית טענת "אין להשיב לאשמה".

אני דוחה התיק לראיות הגנה ליום 16.12.13 שעה 12:00.

חובת התייצבות לנאשם.

ההגנה תזמן עדיה.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.