תמצית ההליכים בתובענה

1. התובענה שבפנינו הוגשה במקורה כנגד נתבעת מס' 1 בלבד (שתיקרא להלן: "מבטחים"). התובעת עתרה בה להצהיר כי היא היתה ה"ידועה בציבור" של המנוח מר דוד לוי ז"ל (שייקרא להלן: "המנוח"), אשר היה עמית במבטחים, וכי בשל כך - זכאית התובעת לקצבת שאירים ממבטחים, כאלמנתו.

2. מבטחים הגישה כתב הגנה, שבו היא הכחישה את טענות התובעת על היותה בגדר "ידועה בציבור" של המנוח. עם זאת, טענה מבטחים כי אם התובעת תמציא לה ראיות נוספות להוכחת גרסתה - תבחן מבטחים את אותן ראיות ותשקול את עמדתה בקשר אליהן.

3. בשל האמור בכתב ההגנה, הומלץ לבאות כחן של התובעת ושל מבטחים, להיות בקשר ביניהן ולבחון אם התובעת יכולה להמציא למבטחים ראיות נוספות להנחת דעתה.

אכן, נוצר קשר בין באות כחן של התובעת ושל מבטחים, והן הגישו בקשה מוסכמת להזמנת מסמכים מצדדים שלישיים.

בענין זה ניתנה החלטה שקיבלה - בחלקה - את הבקשה. החלק שלא התקבל - היה בקשר לעניינים רפואיים של המנוח, באשר באותה עת לא היה ברור אם התובעת נמנית עם יורשי המנוח, ולא היה ברור אם היא זכאית לקבל מידע רפואי הנוגע למנוח.

עקב כך - החלה המתנה של הצדדים לקבלת מסמכים רפואיים שהתובעת סברה שהיא תקבל מיורשי המנוח. בשל המתנה זו - ביקשו באות כחן של התובעת ושל מבטחים לבטל את הדיון המוקדם שנקבע באותה עת.

4. בהמשך - התברר שהמסמכים הנוספים שמבטחים קיבלה לידיה, לא שינו את עמדתה. לפיכך, נקבע התיק, מחדש, לדיון מוקדם.

5. עוד בטרם הדיון האמור, ביקשה מבטחים לצרף את בניו ובתו של המנוח כנתבעים נוספים, מאחר שבהתאם לתקנון מבטחים, הם עלולים להיפגע מכך שהתובעת תוכר כאלמנתו של המנוח. זאת, מאחר שאם תביעת התובעת תידחה - יתברר שהמנוח נפטר בלא שהותיר "שאירים" על פי ההגדרה בתקנון, ובמצב כזה - יורשיו (שהם בניו ובתו) אמורים להיות זכאים לקבלת סכום חד פעמי, זכאות שלא תהיה להם במקרה שיתברר שהתובעת היא בגדר "אלמנה" של המנוח.

אכן - לאחר שניתנה לתובעת ההזדמנות להתנגד לכך (והיא לא התנגדה) - צורפו בניו ובתו של המנוח כנתבעים נוספים - והם נתבעים מס' 2-4 בתובענה זו.

6. בהמשך, קויים דיון מוקדם שבו התברר שנתבעים מס' 2-4 מתנגדים לקבלת התביעה וכל הצדדים עומדים על עמדותיהם. בהתאם לכך - ניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים (התצהירים אכן הוגשו) והתיק נקבע לישיבת הוכחות.

בסופו של דבר, בשל הסכמת ב"כ הצדדים, התקיימו שתי ישיבות הוכחות, שבהן שמענו עדויות מטעם התובעת ומטעם נתבעים מס' 2-4. בתום שמיעת העדויות הסכימו ב"כ הצדדים על הגשת סיכומים בכתב, שאכן הוגשו (אך לא במועדים המקוריים המוסכמים).

מהות המחלוקת העובדתית

7. בטרם נפרט את העובדות שאותן אנו קובעים, נברר לעצמנו מה היא השאלה העובדתית שבה עלינו להכריע.

8. מבטחים היא "קרן ותיקה", כמשמעות מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005. לפיכך, בהתאם להוראות פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 - על מבטחים לנהוג לפי התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הוותיקות (שייקרא להלן: "התקנון").

9. בשעת פטירתו, היה המנוח בגדר "מבוטח" של מבטחים. התקנון מקנה זכאות לקצבת שאירים, למי שהוא "שאיר מבוטח".

המונח "שאיר מבוטח", על פי המוגדר בפרק א' לתקנון, כולל חלופה של "אלמנת מבוטח".

המונח "אלמנת מבוטח" מוגדר כך:

"בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר, ובלבד שגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד לאותו מועד או שגרה עימו באותו מועד ויש להם ילד משותף. לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב המבוטח בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסכמת.".

מאחר שהמונח "אלמנה" כולל, כמצוטט לעיל, גם שימוש במונח "בת זוג", נכון לבחון גם את הגדרת המונח "בת זוג". כך נאמר בה:

"א. אשתו של מבוטח או פנסיונר.

ב. מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך.".

10. אין חולק שהתובעת לא היתה "אשתו" של המנוח. על כן, עלינו לבחון את השאלה אם נכון להכיר בה כ"ידועה בציבור כאשתו" של המנוח. אם יתברר שלא - דין התביעה יהיה להידחות. אם יתברר שהתובעת אמורה להיות מוכרת כ"ידועה בציבור כאשתו" של המנוח, הרי שהיא תענה על הגדרת "בת זוג", ואז - יהיה עלינו לבחון אם היא עונה על התנאים האמורים בהגדרת "אלמנת מבוטח".

11. בהתאם לכך - נבחן כעת את העובדות שהוכחו לנו.

אלה העובדות

12. בקביעת העובדות, נביא תחילה פרטים על התובעת ועל בני משפחתה, לאחר מכן פרטים על המנוח ועל בני משפחתו (פרטים אלה - למעשה - אינם שנויים במחלוקת עובדתית בין הצדדים). בהמשך נביא פרטים על הקשרים בין התובעת לבין המנוח. פרטים אלה כוללים את התקופה הראשונה של הקשר ביניהם (תקופה שגם לגביה - המחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה רבה, ולבסוף - נתייחס לתקופה הסמוכה לפטירתו של המנוח, תקופה שבעניינה מצויה המחלוקת העובדתית העיקרית.

מספר פרטים על התובעת ועל בני משפחתה

13. התובעת, ילידת שנת 1952, היא גרושה מזה שנים רבות. התובעת אם לשתי בנות בגירות וסבתא לנכדים.

14. מספר שנים לאחר גירושי התובעת, קיבלה התובעת לשכירותה דירה בצפת מאת חברת "עמידר". הדירה הושכרה לתובעת כזכאית משרד השיכון, שאין לה בן זוג, ושאין ברשותה דירה אחרת. (נעיר כי לדברי התובעת, השכירות החלה - בערך בשנת 1987, אך לפי מסמך מ"עמידר" - הדבר היה ב-1998).

דמי השכירות של דירה זו הם נמוכים מאד, וכדי להמשיך להיות זכאית לשכור את הדירה מ"עמידר", היה על התובעת להמשיך להתגורר בדירה.

חשבונות הצריכה בדירה האמורה (חשמל, מים וארנונה) - רשומים על שמה של התובעת.

15. אחת מבנותיה של התובעת, ששמה אסתר (והיא תיקרא להלן "אתי"), היא נשואה ואם למספר ילדים.

אתי מתגוררת עם בני משפחתה בצפת, לא רחוק ממקום הדירה שהתובעת קיבלה מ"עמידר".

אחד מילדיה של אתי, הוא הבן שריאל, יליד שנת 1993 (שייקרא להלן: "שריאל").

לאתי יש בת נוספת, ילידת שנת 2005, אשר בהיותה פעוטה, לקתה פעמים רבות בהתקפי חום שלעתים הצריכו גם אשפוז, ולאחר מכן (בערך בשנת 2010) אובחנו כהתפרצויות של מחלת FMF. לאחר האבחנה - החל טיפול תרופתי מתאים, ההתקפים פחתו וכבר לא היה צורך באשפוזים.

16. בן זוגה של אתי - אובחן בערך בשנת 2005 כחולה סרטן הלוע והאף. הוא טופל בטיפול כימותרפי שהסתיים בשנת 2006, אך גם בשנת 2007 - כשכבר לא נצפו אצלו סימני מחלה פעילה, היה במצב גופני ירוד, ולא היה בעל כושר תפקוד מספיק.

17. אתי עובדת אצל חברת "מרמנת" כמקלידת מבחני בגרות. מדובר בעבודה עונתית, שנעשית בשתי עונות בשנה (בדרך כלל בחודשים דצמבר עד פברואר ושוב - בחודשים מאי עד יולי). אולם, בשנת 2009, עבדה אתי ברציפות, בכל החודשים שמינואר עד יולי 2009.

18. בשל מצבו הבריאותי של בן הזוג של אתי, ובשל מצב הבריאות של הבת החולה (לפחות כפי שהיה עד לאבחון המחלה) - נזקקה אתי לעזרה רבה, במיוחד בתקופות שבהן היא עבדה.

התובעת עזרה לאתי כשאתי נזקקה לכך, בטיפול בילדים ובשמירה עליהם.

19. בעבר הרחוק, התובעת לא עבדה. היא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה. לאחר מכן, הכיר בה המוסד לביטוח לאומי כנכה, והתובעת החלה לקבל קצבת נכות. במקביל - יצאה התובעת לעבודה.

20. בשנת 2001, הכירה התובעת אדם שהיא חיה עמו חיי זוגיות. היא עברה להתגורר עמו בקרית מוצקין, ובמקביל - החלה לעבוד בקרית מוצקין. התובעת עבדה במשק בית, בביתה של גב' לאה זנה-שמאי (שתיקרא להלן: "לאה"), אשר מתגוררת בקריות.

זמן מה לאחר מכן, נפרדה התובעת מהאדם שהיא חיה עמו, אך למרות זאת - המשיכה להתגורר בקרית מוצקין, בשכירות, ולעבוד אצל לאה. התובעת לא שינתה את כתובתה הרשומה שנותרה בדירת "עמידר" בצפת, ואף לא הודיעה ל"עמידר" או לגורם רשמי כלשהו, כי היא עזבה את דירתה. התובעת חששה להפסיד את הזכאות להמשך שכירות אותה דירה.

21. לאה והתובעת הפכו לידידות קרובות. התובעת התארחה רבות בביתה של לאה ושל בעלה המנוח. לאה ובעלה המנוח נהגו לבלות עם קבוצת חברים, ועודדו את התובעת לצאת עמם לבילויים אלה.

22. בתחילת שנה"ל תשס"ח (כלומר - בספטמבר 2007), החל נכדהּ של התובעת, שריאל (בנה של אתי, שהוזכר בסעיף 15 לעיל), ללמוד בכיתה ט'. לימודיו באותה עת היו בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. שריאל המשיך ללמוד שם גם בחלק מכיתה י', עד שקץ בכך, בערך בינואר או בפברואר 2009, ואז - חזר ללמוד בצפת. (אנו מודעים לעובדה שבעדותו, דיבר שריאל על שנת 2008 כשנה האחרונה שבה הוא למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר, אך נוכח תאריך הלידה שלו ונוכח העובדה שהוא היה בכיתה ט' בשנה"ל תשס"ח ולא בשנה"ל תשס"ז - הרי שהפסקת הלימודים בחודש ינואר או פברואר של כיתה י' היתה חייבת להיות בשנת 2009 ולא בשנת 2008).

מספר פרטים על המנוח ועל בני משפחתו

23. המנוח היה יליד שנת 1946. בעבר הוא היה נשוי ומנישואין אלה נולדו נתבעים מס' 2-4 (אשר ייקראו להלן: "שאול", "סוזי" ו"אבי", בהתאמה).

אמם של שאול, סוזי ואבי - נפטרה, כך שהמנוח נותר אלמן.

24. המנוח עבד בעבר ב"דשנים" ובעבודתו זו - בוטח בקרן הפנסיה המקיפה של מבטחים. לאחר מכן (כנראה בטרם שנת 2003), הפסיק התובע את עבודתו, אך כפי הנראה הוא היה במסלול כלשהו של פנסיה מוקדמת, שכן הוא נותר מבוטח של מבטחים, וקיבל תשלומי פנסיה מ"דשנים". אילו הוא היה נותר בחיים עד הגעתו לגיל הפרישה, היתה מבטחים משלמת לו קצבת פרישה.

25. יחסיו של המנוח עם שאול, ידעו עליות ומורדות. בחלק מהתקופה הרלוונטית לתובענה, נראה כי הקשרים ביניהם היו תקינים; שאול אף התגורר זמן מה בדירתו של המנוח (בחלק מתקופה זו, המנוח לא גר בביתו אלא אצל ידידתו מאז (גלינה), ובחלק אחר - המנוח חזר לגור בבית ושאול גר עמו). אולם, במשך תקופה של כשנה וחצי, עד סמוך לפטירתו של המנוח, היו הקשרים בין המנוח לבין שאול - מנותקים. הם לא שוחחו ביניהם. שאול התגורר אז בבאר שבע. הם התפייסו סמוך לפטירתו של המנוח, בעת אשפוזו (שעליו עוד ידובר להלן).

26. יחסיו של המנוח עם סוזי - לא היו תקינים. המנוח וסוזי לא היו בקשר ביניהם במשך כ-18 שנה, עד פטירתו. עם זאת, לעתים הם נפגשו בארועים משפחתיים כגון שמחות במשפחותיהם של שאול או של אבי, ולהבדיל - אזכרות לאמם של נתבעים מס' 2-4.

27. יחסיו של המנוח עם אבי - היו תקינים; אבי ואשתו מיכל (שכך היא תיקרא להלן), התגוררו במרחק לא גדול מהמנוח. אבי היה בקשר יומיומי עם המנוח.

28. המנוח היה תושב שכונת נווה דוד בחיפה. המנוח התגורר במשך תקופה מסויימת באחת מהקריות, עם אשה בשם גלינה (שכבר הוזכרה לעיל). באותה עת, כאמור לעיל, עבר שאול להתגורר בדירתו של המנוח. לאחר מכן - נפרד המנוח מאותה גלינה וחזר להתגורר בדירתו, עם שאול.

29. למרות שהמנוח היה (כנראה) במסלול של פנסיה מוקדמת, כאמור לעיל, היתה תקופה מסויימת בת מספר חודשים, שבה הוא עבד (המועד של אותה תקופה לא הוברר במדוייק; נראה שמדובר על מועד מסויים בין 2004 לבין 2006). במהלך עבודתו זו, נפל המנוח וכתוצאה מכך ארע לו שבר בעצמות האגן. בשל כך התובע אושפז לזמן מה בבית החולים "רמב"ם", וגם לאחר שחרורו מאשפוז, נזקק המנוח לעזרה סיעודית בפעולות היום-יום, לתקופה בת מספר שבועות.

30. בשנת 2009 החל המנוח לסבול מדימום במערכת העיכול ומאנמיה. המנוח הופנה לבדיקת קולונסקופיה, במכון הגסטרואנטרולוגי של בית החולים "בני ציון", אך במהלך הבדיקה, ביום 29/10/09, החל דימום חזק שהצריך את אשפוזו של המנוח בבית החולים. בעת האשפוז עבר המנוח בדיקות שונות, ומצבו הכללי היה תקין. אמנם, היה חשש שיש לו גידול ממאיר במעי הגס, אך לא היה נראה שהמנוח נמצא בסכנת חיים מיידית. מאחר שהרופאים לא הצליחו לקבל תמונת מצב מדוייקת של מערכת העיכול, הם החליטו לבחון את המערכת בניתוח שבו תיפתח הבטן. הניתוח בוצע ביום 11/11/09. מהלך הניתוח היה תקין, וכך היה נראה שגם ההחלמה מהניתוח. ביום 13/11/09, המנוח החל גם לשתות ולאכול, לראשונה אחרי הניתוח.

אולם, למרבה הצער, בשעות הערב של יום 13/11/09, נמצא המנוח במיטתו ללא רוח חיים. נסיונות החייאה שנעשו בו לא הצליחו.

הקשרים בין המנוח לבין התובעת

31. ההיכרות בין התובעת לבין המנוח החלה באחד מערבי מאי 2003, מועד שבו נענתה התובעת להצעת לאה ובעלה המנוח, ובאה עמם לבילוי במועדון. המנוח היה גם הוא במועדון, ובשל כך שלמנוח ולבעלה המנוח של לאה היה מכר משותף - סודרה ההיכרות בין המנוח לבין התובעת.

32. ההיכרות האמורה הובילה במהרה ליחסי קרבה בין השניים. מספר ימים לאחר ההיכרות, הם יצאו לנופש במלון שרתון באילת, וסמוך לאחר מכן, עבר המנוח (שבאותה עת כבר חזר לגור בביתו בחיפה, אחרי סיום יחסיו עם מרינה), להתגורר עם התובעת בדירתה השכורה בקרית מוצקין.

33. מספר חודשים לאחר מכן, עברו השניים לגור בדירתו של המנוח בחיפה. תחילה - גם שאול גר שם, כאמור לעיל, ולאחר מכן - שאול יצא מהדירה ועבר להתגורר בשכירות במקום אחר.

34. לתובעת ולמנוח לא היו חשבונות בנק משותפים, אך הם ניהלו את משק דירתם המשותפת באופן כזה שהמנוח נשא ברוב ההוצאות על חשבונו, והתובעת עשתה את רוב עבודות הבית; בישול, כביסה, נקיון ועוד. (בעת ששאול עדיין התגורר בביתו של המנוח, התובעת ביצעה עבודות בית גם בענייניו של שאול). התובעת השתמשה באופן חופשי גם במכוניתו של המנוח.

35. ארוחות שבת שהתקיימו בביתו של המנוח בעת שהתובעת התגוררה עמו שם, כללו גם את בני משפחתו הגרעינית של אבי. הכנת המזון נעשתה הן על ידי התובעת והן על ידי מיכל.

36. התובעת והמנוח נהגו לבקר בביתם של מיכל ואבי. לעתים, היתה התובעת מבקרת בביתם של מיכל ואבי לבדה, בלא המנוח, בשל יחסי הקרבה שנוצרו גם בינה לבין מיכל ואבי.

37. בחלק מסופי השבוע, נהגו המנוח והתובעת להיות בדירתה השכורה של התובעת בצפת.

38. המנוח והתובעת השתתפו בשמחות המשפחתיות של שתי משפחותיהם. כך למשל, השתתפה התובעת במסיבת בר-המצוה של בנו של שאול (שהיתה בתחילת שנת 2008 או בסוף שנת 2007), וזאת - אף ששאול עצמו לא השתתף בה (המסיבה אורגנה על ידי גרושתו של שאול, שלא הזמינה אותו). התובעת השתתפה גם באזכרות לזכרה של אשתו הראשונה של המנוח.

39. המנוח והתובעת נהגו לבלות עם קבוצת החברים של לאה ושל בעלה המנוח. בנוסף לכך, הם ארחו בביתו של המנוח את חבריהם (כולל העד, מר אלברט אטיאס).

40. המנוח כיסה את חובותיה של התובעת אשר נצברו לה בעבור צריכה בדירתה בצפת כגון חשמל ומים. בנוסף, כיסה המנוח את חוב התובעת לחברת הטלפון הסלולרי שהיא היתה מנויה שלה. המנוח גם דאג לשלם את מחירי התיקונים של מכוניתה של התובעת.

41. במהלך תקופת המגורים המשותפת, נפגע התובע באגן הירכיים, כאמור לעיל. התובעת היתה זו שליוותה אותו בכל תקופת אשפוזו בבית החולים רמב"ם, וכן היתה זו שדאגה לטיפול הסיעודי בו בשבועות שהיו לאחר השחרור מבית החולים.

42. כאמור לעיל, בשנת 2005, נולדה בתה של אתי, ובשנותיה הראשונות, טרם אובחנה מחלתה, כך שהיא אושפזה פעמים רבות בבתי חולים.

במקביל, כאמור, לקה בן זוגה של אתי בסרטן והחל לעבור טיפולים בשל כך.

על כן, כאמור, נזקקה אתי לעזרה רבה בניהול משק ביתה. לפיכך, התובעת נהגה לנסוע לצפת ולסייע לאתי. הסיוע העיקרי היה בסופי השבוע, אך בתקופות העבודה של אתי (שעיקרן, כאמור, היו בחודשים שמדצמבר עד פברואר ומאפריל עד יולי), הגיעה התובעת לצפת גם באמצע השבוע וסייעה לאתי.

עם זאת, גם בתקופות שבהן התובעת סייעה לאתי באופן אינטנסיווי, היא ראתה את מרכז חייה כמצוי בדירתו של המנוח, בחיפה. חפציה היומיומיים היו בדירה בחיפה, והיא נהגה כמי שבאה לצפת לביקורים, וחזרה לחיפה, ולא להיפך.

עם הזמן, משהסתיימו הטיפולים הכימותרפיים בבן הזוג של אתי ומשהשתפר מצבה של בתם, פחת הזמן שהתובעת שהתה בצפת ורוב זמנה היא גרה בחיפה, בדירת המנוח ביחד עמו, כפי שהיה גם בתקופה שקדמה לכך.

43. כאמור לעיל, בספטמבר 2007, החל שריאל ללמוד בבית הספר הטכני בחיפה. בשל כך, הוא עבר להתגורר ביחד עם סבתו והמנוח, בדירתו של המנוח. המנוח דאג להתקין לו ריהוט וציוד מתאימים (כגון מדפי ספרים ומחשב), והתובעת ציידה את חדרו של שריאל בטלוויזיה.

המנוח נהג בשריאל כאילו היה נכדו; הם שיחקו כדורגל ביחד, ולא אחת - המנוח הסיע את שריאל לבית הספר.

הוצאות שהייתו של שריאל בביתו של המנוח, היו כולן על חשבונו של המנוח.

לעתים, נעזר שריאל במיכל שסייעה לו בלימודי המתמטיקה.

44. בימים שהמנוח לא הסיע את שריאל לבית הספר הטכני, היה על שריאל לנסוע בתחבורה ציבורית. הנסיעה היתה ארוכה, בשני אוטובוסים לכל כיוון. כדי להגיע בזמן לבית הספר, היה על שריאל לצאת מביתו של המנוח מוקדם בבוקר. הדבר הקשה על שריאל, והוא חשב להפסיק את לימודיו בבית הספר הטכני בשל כך.

לפיכך, ניסו המנוח והתובעת להקל על שריאל. בחודש מאי 2008, או בסמוך לכך, הם עברו להתגורר בדירתו של חברם, מר קלוד אסרף, שהיתה דירה פנויה בקרית מוצקין, במקום שהוא קרוב יותר לבית הספר הטכני של חיל האוויר. מר אסרף התיר למנוח, לתובעת ולשריאל לגור באותה דירה, בלא דמי שכירות - אלא כנגד תשלומי חשבונות הצריכה בלבד.

בסופי השבוע, כששריאל נסע לבית הוריו בצפת, לא נשארו המנוח והתובעת בדירתו של מר אסרף, אלא חזרו לדירת המנוח בחיפה, או נסעו לדירת "עמידר" של התובעת בצפת.

45. למרות זאת, כאמור כבר לעיל, בינואר או בפברואר 2009, הפסיק שריאל את לימודיו בבית הספר הטכני, וחזר להתגורר בבית הוריו בצפת וללמוד בצפת.

46. במהלך שנת 2009, שהתה התובעת בחלק ניכר מהזמן - בצפת. נזכיר כי באותה עת, טרם אובחנה מחלתה של נכדתה, כך שאתי עדיין נזקקה לסיוע רב. בנוסף לכך נזכיר כי בשנת 2009 נמשכה עבודתה של אתי באופן רצוף - מחודש ינואר עד חודש יולי - כך שגם ענין זה הביא לצורך של אתי בקבלת סיוע מהתובעת, בנוסף לכך שבן זוגה של אתי טרם התאושש אז ממחלתו.

47. שהותה של התובעת בצפת בתקופה שממרץ 2009 ואילך - היתה לא רק לשם סיוע לאתי. באותה עת (ממרץ 2009) החלה התובעת לעבוד במשק בית אצל גב' שולמית גרין בצפת. (נעיר כי קביעה זו מבוססת על מכתב הדחיה של המוסד לביטוח לאומי, שנשלח לתובעת ביום 5/3/11, אשר צורף לכתב ההגנה שהמוסד לביטוח לאומי הגיש בתיק 22483-07-12, תיק שבהתאם להסכמת הצדדים - הוסמכנו לראות את החומר שבו כחלק מחומר הראיות בתובענה שבפנינו).

48. באותה עת, המנוח - כאמור לעיל - לא היה בקשר לא עם סוזי (כפי שלא היה במשך שנים רבות לפני כן) ואף לא עם שאול, שהתגורר אז בבאר שבע וניתק את הקשר עם המנוח במהלך שנת 2008.

ייתכן, איפוא, שהמנוח חש מעט בודד בשל כך שמינון זמן השהות של התובעת בצפת היה רב יותר באותה שנה. המנוח גם הלין על כך בפני אבי.

עם זאת, על בסיס הראיות שבפנינו, דעתנו היא כי גידול משך הזמן שבו היתה התובעת בצפת בשנת 2009, ביחס לשנים שקדמו לכך, הביא להבדל של כמות ולא להבדל של איכות. כלומר, אין אנו מקבלים את גרסתם של נתבעים מס' 2-4 על כך שבשנת 2009, המנוח והתובעת "נפרדו".

אדרבא; דווקא הטרוניה של המנוח על כך שהתובעת נמצאת בצפת זמן רב מדי לטעמו של המנוח, מלמדת על כך שגם המנוח לא ראה את היחסים הזוגיים בינו לבין התובעת ככאלה שנפסקו.

בענין דחיית הגרסה בדבר הפרידה הנטענת, ראוי לתת את הדעת גם על כך שלשאול ולסוזי אין - למעשה - מידע ממקור ראשון בענין זה, שכן שניהם לא היו באותה עת בקשר עם המנוח. לפיכך, משקל גרסתם של שאול ושל סוזי בענין הפרידה - נמוך מאד.

49. גם במהלך שנת 2009, כשהתובעת - כאמור - שהתה זמן רב יותר בצפת, המשיכו התובעת והמנוח לבלות בבילויים משותפים עם חבריהם. כך למשל, הם יצאו לסוף שבוע ב"צימר" ביחד עם לאה ובעלה המנוח.

50. את חג השבועות של שנת תשס"ט - חגגו התובעת והמנוח יחדיו - בצפת.

51. במהלך הקיץ של 2009, בעת שהתובעת היתה בצפת, חש המנוח ברע, בשל ליקוי בדרכי הנשימה שלו. הוא הזעיק את אבי, אשר הסיע אותו לבית החולים "כרמל" והמנוח אושפז שם. המנוח הודיע על כך לתובעת, אשר נסעה מייד מצפת אל בית החולים "כרמל" בחיפה. במהלך האשפוז התובעת שהתה ליד המנוח, וטיפלה בו בטיפולי אינהלציה. לאחר מכן, כשמצב ריאותיו של המנוח השתפר - הוא דחק בה לחזור לצפת כדי לסייע לאתי, והתובעת אכן עשתה כך.

52. לקראת ראש השנה תש"ע (שחל בימים 19-20/9/09), סיכמו המנוח והתובעת כי בלילה הראשון של ראש השנה הם יהיו בסעודה משפחתית ביחד עם בני משפחתה של אתי בצפת, וכי בסעודת הלילה השני - הם יתארחו אצל לאה ובעלה המנוח.

התובעת נסעה לצפת כבר מספר ימים לפני ראש השנה, כהרגלה, כדי לסייע לאתי.

יומיים לפני ראש השנה, המנוח טלפן אליה ואמר לה שאבי מעוניין שהמנוח יהיה עם אבי ומיכל בסעודת הערב הראשון של החג. התובעת, לעומת זאת, כבר היתה בצפת וכבר היתה אמורה להיות עם בני משפחתה של אתי, ולא רצתה לבטל את התכנון האמור. לפיכך - סיכמו התובעת והמנוח כי בלילה הראשון, יהיה כל אחד עם בני משפחתו (המנוח עם אבי ומיכל, והתובעת - עם אתי ובני משפחתה), וכי בלילה השני - יישאר הסיכום המקורי בדבר התארחות אצל לאה ובעלה המנוח. כך אכן הם עשו. לאחר הסעודה, נשארו התובעת והמנוח לישון בדירתה של לאה. למחרת, ביום השני של החג, הם חזרו לדירתו של המנוח בחיפה.

53. כאמור לעיל, ביום 29/10/09, אושפז המנוח בבית החולים "בני ציון". על האשפוז - שכאמור לעיל - לא היה צפוי מראש, נודע לתובעת, שהיתה אז בצפת, מהמנוח. התובעת רצתה לנסוע לבית החולים, אך המנוח ביקש שתמתין וכי תמשיך לסייע לאתי. אבי היה עמו. התובעת, אכן, נשארה בצפת, ובאה לבקר את המנוח בבית החולים, לראשונה, רק ביום 1/11/09, מועד בו נשארה עם המנוח מספר שעות.

לאחר מכן, שבה התובעת לצפת, ושמרה עם המנוח על קשר טלפוני, אך לא שבה לבקר אותו, עד יום 9/11/09, מועד שבו ביקרה את המנוח ביחד עם לאה.

במהלך האשפוז - חודש הקשר בין המנוח לבין שאול, אשר הגיע מבאר שבע לבקר את המנוח.

המנוח, כזכור, נותח ביום 11/11/09. ביום הניתוח - התובעת לא היתה בבית החולים, אלא בצפת.

לאחר שהמנוח התאושש מהניתוח, ביום 12/11/09, סוכם בין התובעת לבין המנוח, טלפונית, שהתובעת תבוא לבקר אותו למחרת - ביום 13/11/09. אכן, ביום 13/11/09 נסעה התובעת כדי לבקר את המנוח, אך בטרם הגיע לבית החולים - הודיעה לה מיכל שהמנוח נפטר.

54. נתבעים מס' 2-4 ישבו "שבעה" על המנוח - בביתו של המנוח. התובעת היתה נוכחת בבית בחלק מימי ה"שבעה" וסייעה באירוח המבקרים. לפחות בלילו של אחד מימים אלה, ישנה התובעת בביתו של אבי.

55. במהלך ימי ה"שבעה" ניסתה התובעת לאסוף מסמכים או תמונות בקשר לזוגיות בינה לבין המנוח, אך סוזי מנעה ממנה להמשיך בכך.

56. לאחר ה"שבעה", לקחה התובעת את חפציה האישיים מדירתו של המנוח.

57. התובעת לא נשאה בהוצאות המימון של מצבתו של המנוח ולא הוזכרה במודעת האבל כבת זוגו של המנוח.

58. התובעת לא ביקשה חלק בעזבונו של המנוח.

59. עד כאן - קבענו את העובדות. מכאן ואילך נפנה לבדוק אם נכון לראות את התובעת כמי שהיא "שאיר מבוטח", לפי התקנון.

האם התובעת היא "שאיר מבוטח" כהגדרת מונח זה בתקנון ?

60. כפי שציטטנו מהתקנון בסעיף 9 לעיל, כדי שהתובעת תהיה בגדר "שאיר" של המנוח, היא אמורה לענות על הגדרת "אלמנת מבוטח".

כדי להיות מוכרת כ"אלמנה" עליה לענות על הגדרת "בת זוג".

כדי להיות "בת זוג", מאחר שהתובעת לא היתה אשתו של המנוח, עליה להיות בגדר "ידועה בציבור כאשתו" של המנוח.

גם אם התובעת תוכר כ"בת זוג", עדיין נכון לבדוק אם התקיים בה התנאי בדבר מגורים משותפים במשך שנה רצופה עד פטירתו של המנוח.

61. לדעתנו, לא יכול להיות ספק (ולהערכתנו גם אין מחלוקת שיש בה ממש), על כך שבתקופה שמאז יוני 2003 ועד שנת 2008 - היו המנוח והתובעת בגדר "ידועים בציבור".

62. אמנם, התובעת לא שינתה את כתובתה הרשומה מהכתובת של דירת "עמידר" בצפת ולא דיווחה ל"עמידר" או לגורם רשמי כלשהו על שינוי כתובתה, אך בענין זה נכון להביא בחשבון את השיקולים הבאים:

א. עוד לפני שהתובעת הכירה את המנוח, היא עברה להתגורר בקרית מוצקין, וגם אז לא שינתה את כתובתה הרשומה ולא דיווחה לגורם כלשהו על מעבר הדירה.

ב. בשל כך שמדובר בדירה שמושכרת לזכאים במחיר מזערי, ניתן להבין את רצונה של התובעת שלא להביא את עצמה למצב שבו היא תפסיד את הדירה. על כן, ניתן להבין את אי-רצונה של התובעת לדווח ל"עמידר" או לגורם רשמי על כך שהיא, למעשה, כבר עזבה את הדירה.

ברצוננו להדגיש; אין אנו סבורים שהתובעת נהגה כשורה באופן שבו היא נהגה. התובעת קיבלה לידיה דירה שמיועדת לזכאים לדיור ציבורי, והמשיכה להחזיק בה אף שתנאי הזכאות כבר לא התקיימו בה. בכך, לא רק שהתובעת הפרה את ההסכמה שהיתה בינה לבין "עמידר", אלא - כפי הנראה - התובעת פגעה גם בזכויותיהם של זכאים אחרים לדיור ציבורי, שהיו יכולים לקבל את הדירה שהתובעת המשיכה להחזיק, אילו היתה התובעת מפנה את הדירה. אולם, העובדה שהתובעת נהגה שלא כשורה בענין הדירה - אינה משנה את האופן שבו נכון לראות את שאלת המגורים המשותפים שלה ושל המנוח.

63. מהעובדות שפירטנו לעיל, עולה באופן ברור כי בין התובעת לבין המנוח היתה מערכת יחסים זוגית. הם חיו יחדיו, ניהלו ביחד משק בית משותף (אם כי - התובעת תרמה לו פחות מהבחינה הכספית ויותר מהבחינה של עבודות משק הבית, והמנוח - תרם יותר מהבחינה הכספית ופחות מהבחינה של עבודות משק הבית).

חיי הזוגיות בין המנוח לבין התובעת התבטאו לא רק בתוך משק הבית, אלא גם ביחסים שביניהם לבין הסובבים אותם. כך בחיי החברה - כשהתובעת והמנוח בילו יחדיו עם חבריהם, וכך גם בחיי המשפחה - כשהתובעת והמנוח היו שותפים לארועים משפחתיים במשפחותיהם של שניהם.

גם האופן שבו נהגו התובעת והמנוח עם שריאל - מלמד על מהות הזוגיות שלהם. מהאופן שבו הם נהגו, ניתן ללמוד ששריאל לא ראה את עצמו רק כנכד של התובעת, אלא חש גם כאילו הוא נכד של המנוח, ונראה שגם המנוח נהג כלפיו כאילו היה סבו. אחרת, לא ניתן להבין את הסכמתו של המנוח לעזוב את דירתו ולהתגורר - עם התובעת ועם שריאל - בדירתו של מר אסרף, רק במטרה להקל על שריאל בנסיעותיו לבית הספר.

64. גם טיפולה של התובעת במנוח בעת שאושפז בבית החולים "רמב"ם" ובשבועות שלאחר מכן, מתאים לטיפול של "בת זוג" ולא לטיפול של ידידה סתם.

65. לפיכך, דעתנו היא כי לפחות בכל התקופה שעד שנת 2008 - לא צריך להתעורר ספק בכך שהתובעת ענתה על הגדרת "בת זוג" כפי שהיא בתקנון. (כאמור לעיל, דעתנו היא שגם לא היו חלוקי דעות של ממש בקשר לכך).

66. כעת, עלינו לבחון אם התובעת פסקה להיות בגדר "בת זוג" של המנוח, במהלך שנת 2009, וגם אם היא לא פסקה - האם נכון לראות אותה כמי שהמשיכה להתגורר עם המנוח במהלך השנה שקדמה לפטירתו.

אם נקבע כי התובעת הפסיקה להיות "בת זוג" של המנוח - הרי שדין התביעה יהיה להידחות, שכן המועד הרלוונטי כדי להיות מוכרת כ"אלמנה" היא שהתובעת תוכר כ"בת זוג" ביום שבו המנוח נפטר.

בנוסף לכך, אף אם נקבע שהתובעת המשיכה להיות "בת זוג" של המנוח עד ליום פטירתו, הרי שאם יתברר שאין זה נכון לראות אותה כמי שהמשיכה להתגורר עם המנוח במהלך השנה הרצופה שקדמה לפטירתו - יהיה עלינו לדחות את התביעה, שכן במקרה כזה, אף שהתובעת היתה "בת זוג", היא לא תוגדר כ"אלמנה" בשל התנאים של הגדרת "אלמנת מבוטח" בתקנון, כפי שציטטנו בסעיף 9 לעיל.

בסעיפים שלהלן - נעסוק בשתי השאלות האמורות.

67. ראשית, נציין כי לדעתנו, משהוכח כי התובעת היתה בגדר "ידועה בציבור" כאשתו של המנוח בתקופה שעד שנת 2008, הרי שהנטל לשכנע שהיה שינוי במצב זה בשנת 2009 - מוטל על הנתבעים ולא על התובעת. לדעתנו, נטל זה לא הורם.

68. על סמך העובדות שקבענו לעיל, נכון לקבוע כי התובעת לא הפסיקה להיות "בת זוג" של המנוח במהלך שנת 2009.

כאמור לעיל - דחינו, מהבחינה העובדתית, את גרסתם של נתבעים מס' 2-4, על כך שהמנוח והתובעת "נפרדו" באותה שנה. גרסה זו אינה מתיישבת עם המשך השיתוף ביניהם, עם המשך הבילויים המשותפים ועם עצם טרונייתו של המנוח על כך שהתובעת נמצאת זמן רב בצפת.

העובדה שהתובעת שהתה - במהלך שנת 2009 - זמן רב יותר בצפת, אינה מצדיקה את ראיית הזוגיות בין התובעת לבין המנוח ככזו שנפסקה.

במיוחד כך הדבר, כשמביאים בחשבון את הסיבות לשהייתה של התובעת בצפת; מצב הבריאות של נכדתה של התובעת, מצב הבריאות של חתנהּ ועבודתה של אתי, שבאותה שנה, בניגוד לשנים קודמות, נמשכה ברציפות.

גם העובדה שהתובעת החלה לעבוד במשק בית אצל גב' שולמית גרין בצפת, במרץ 2009, אינה משנה את עמדתנו האמורה. לא הובאו לנו ראיות על היקף המשרה של התובעת אצל גב' גרין, אך מטבע הדברים, עבודה במשק בית אינה עבודה במשך מספר רב של שעות, אלא, כזו אשר יכולה להתיישב עם מגורים בחיפה, ושהייה חלקית בצפת.

הנחה זו מתחזקת נוכח העובדה שכאמור לעיל - התובעת זכאית לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. התובעת (כעולה מהתנהגותה בענין דירת "עמידר"), אינה ששה לוותר על זכויות סוציאליות שהוענקו לה.

על כן, סביר להניח שהתובעת לא היתה מוכנה לעבוד בהיקף משרה שהיה שולל ממנה את הזכאות לקצבת נכות.

לכן, כאמור, נראה לנו שיש סבירות גבוהה שהיקף המשרה של העבודה בביתה של גב' גרין - היה היקף נמוך של שעות. לכן - אין אנו סבורים שהעובדה שהתובעת החלה לעבוד במשק בית בצפת אמורה להביא לקביעה שהתובעת הפסיקה להיות בגדר "בת זוג" של המנוח.

גם העובדה שהתובעת שהתה בבית החולים "כרמל" וטיפלה במנוח בטיפולי אינהלציה, תורמת לכך שאין לראות אותה כמי שפסקה להיות "בת זוג" של המנוח בשנת 2009. העובדה שהתובעת חזרה לסייע לאתי בצפת לאחר מכן - אינה שוללת זאת, אלא אף מחזקת את הראיה של השניים כ"בני זוג", באשר אלמלא המנוח היה משכנע את התובעת לנסוע לצפת - היא היתה נשארת עמו.

כך גם אין אנו סבורים שהעובדה שבלילה הראשון של ראש השנה תש"ע, היו המנוח והתובעת כל אחד בנפרד - מצדיקה את הקביעה שהתובעת פסקה להיות בגדר "בת זוג" של המנוח. בנסיבות שנוצרו, כשהתובעת היתה בצפת והמנוח רצה להיעתר לבקשתו של אבי להיות עמו, וכשממילא שני בני הזוג ידעו שיש ליל חג נוסף שבו הם יהיו ביחד אצל לאה - הרי שהימצאותו של כל אחד מהם עם צאצאיו בלילה הראשון של ראש השנה - אינה סותרת את היותם בגדר "בני זוג". התנהגותם של התובעת ושל המנוח בהמשך החג, מחזקת אף יותר את ראייתם כ"בני זוג" גם באותו זמן. (נזכיר כי את חג השבועות שלפני כן - חגגו השניים יחדיו, בצפת).

69. על כן, כאמור לעיל, אנו קובעים שהתובעת המשיכה להיות בגדר "בת זוג" של המנוח, גם בשנת 2009, עד לפטירתו, כך שביום שבו הוא נפטר, התובעת ענתה על הגדרת "בת זוג".

כעת נותר לנו לבחון אם נכון לראות את התובעת ואת המנוח כמי שהמשיכו לגור ביחד במהלך השנה הרצופה שעד פטירתו של המנוח.

70. ההלכה הפסוקה (שבאי כחם של כל הצדדים ציטטו ממנה ציטוטים רבים בסיכומיהם הממצים), קובעת שאת שאלת המגורים המשותפים יש לבחון לא רק באופן טכני, אלא תוך הבאה בחשבון של מכלול הנסיבות האישיות והמשפחתיות.

בנסיבותיה של התובעת, דעתנו היא כי אף שבמהלך השנה האחרונה שטרם פטירתו של המנוח, גדל משך הזמן שבו התובעת שהתה בצפת ופחת משך הזמן שבו היתה התובעת בחיפה, הרי שאין בכך כדי להביא לראייתה של התובעת כמי שהפסיקה להתגורר עם המנוח. את שהייתה של התובעת בצפת נכון לבחון על רקע מצב הבריאות של נכדתה של חתנה, ועל רקע עבודתה של אתי. עדיין, חפציה של התובעת היו (גם) בדירת המנוח בחיפה. עדיין - בני הזוג היו ביחד במשך חלק ניכר מהזמן. עדיין, התובעת היא זו שטיפלה במנוח בעת אשפוזו בבית החולים "כרמל".

נכון שבמהלך האשפוז האחרון (בבית החולים "בני ציון"), נהגה התובעת פחות כ"בת זוג" שמתגוררת עם המנוח, ויותר כמבקרת, אך גם את זאת נכון לבחון על רקע המצב המשפחתי, הן בכך שהמנוח עצמו אמר לתובעת לנסוע לצפת, והן בכך שבאותו זמן - היה הפיוס בין המנוח לבין שאול. מכל מקום, העובדה שהתובעת שהתה עם המנוח בבית החולים "בני ציון" פחות ממה שהיא נהגה באשפוזיו הקודמים, אינה יכולה - לדעתנו - ללמד על כך שיש לראות את המגורים המשותפים שהיו לפני כן - ככאלה שפסקו.

71. על כן - כאמור - דעתנו היא שעל אף העובדה שמשך זמן השהייה של התובעת בצפת בשנת 2009 היה רב יותר מאשר בשנים שקדמו לכך, אין אנו סבורים שנכון לראות את המגורים המשותפים ככאלה שהפסיקו, אלא נכון לראות את התובעת כמי שהמשיכה לגור עם המנוח, ברציפות, גם במהלך השנה האחרונה שלפני פטירתו.

לסיכום

72. כאמור לעיל, אנו סבורים שנכון לראות את התובעת כמי שהיתה "ידועה בציבור" של המנוח החל מחודש יוני 2003, באופן שנמשך עד לפטירתו, כך שהיא היתה בגדר "בת זוג" של המנוח ביום פטירתו. התובעת גם התגוררה עם המנוח באותה עת, כולל בשנה הרצופה שלפני פטירתו. לכן, התקיימו בה התנאים לראייתה כ"אלמנת מבוטח" על פי התקנון. מכאן, שהיא בגדר "שאיר מבוטח".

73. אנו מקבלים, איפוא, את התביעה ומצהירים כי התובעת זכאית לקבל ממבטחים קצבת שאירים.

74. בהתחשב בעובדה שאנו סבורים שמבטחים נהגה כשורה בכך שפקפקה בטענת התובעת, ובהתחשב בעובדה שהתובעת היתה מיוצגת על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין אנו פוסקים הוצאות לזכות התובעת. כל צד יישא בהוצאותיו.

75. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, י"ב בסיון תשע"ד, 10 ביוני 2014, בהעדר הצדדים.