התיק נקבע ליון ליום 8.3.15 בשעה 19:00.

התובע 2 לא התייצב לדיון, אף שידע על קיומו.

ביום 4.3.15 הגיש התובע בקשה לדחיית דיון מחמת מצבו הרפואי. בבקשה נטען כי התובע עבר ניתוח וצפוי לעבור ניתוח נוסף. אלא שלבקשה צורף "אישור מחלה" לתקופה שמיום 21.7.14 - 3.8.14. בהחלטתי מיום 5.3.15 קבעתי כי לבקשה לא צורפו מסמכים רפואיים רלבנטיים, כן נתבקש התובע להודיע האם בקשתו לדחיית דיון הנה על דעת התובעת 1.

ביום הדיון, 8.3.15 הגיש התובע 2 בקשה חוזרת לדחיית הדיון. לבקשה צרף התובע מסמכים רפואיים מחודש ינואר 2015 וכן "אישור מחלה" לתקופה שמיום 4.1.15 - 14.1.15. הבקשה הובאה לידיעתי בפתח הדיון בתיק ואף שא נדונה ולא נענתה, התובע 2 לא התייצב לדיון. הנתבעות התייצבו לדיון. התובעת 1 התייצבה לדיון, אם כי באיחור, והתקיים דיון ענייני בתביעתה.

מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2010 והתקיימו בה מס' דיונים. התובע 2 לא התייצב לדיון הקבוע ליום 8.3.15 אף שידע על קיומו, ואני מוצאת את ידיעתו זו של התובע 2 כשקולה לאישור מסירה כדין בדבר הזימון על מועד הדיון.

כאמור, לבקשה החוזרת שהגיש התובע 2 ביום 8.3.15 לדחיית הדיון הקבוע לאותו היום, לא צרף התובע מסמכים רפואיים רלבנטיים להצדקת אי התייצבותו למועד הדיון, ואני דוחה את הבקשה.

בנסיבות אלה, ומשהתובע 2 מגיש בקשה לדחיית דיון, ובטרם החלטה, אינו מתייצב על דעתו לדיון עליו ידע, אני מוצאת משום התעלמות מדעת של התובע 2 מההליך השיפוטי, העולה כדי זלזול בבית המשפט.

לאור התייצבות הנתבעות לדיון ומכוח סמכותי על פי תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז -1976, אני דוחה את תביעת התובע 2.

משבמועד הדיון אליו התובע 2 לא התייצב התקיים דיון ענייני בתביעת התובעת 1, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.