1. מבוא

בפניי "בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט" (להלן: "הבקשה").

ב"בקשה" עותרת המבקשת "לכוף על המשיבים (1–2, י.פ), בקנס או במאסר, לציית לפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד מיום 3.5.2016 בע"א 6182/14 (להלן "פסק הדין"), בו נקבע כי עליהם להמציא למבקשת בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין הנ"ל חשבונית מס בגין עסקה שבוצעה עם מימושה של ערבות בנקאית – מימוש אשר נקבע כי היווה עסקה במקרקעין החייבת בתשלום מע"מ – והכל כפי שיפורט להלן".

ביום 28.9.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים.

במהלך הדיון הסתבר, שנוכח השנים שחלפו מאז מימוש ה"ערבות הבנקאית" - ביום 28.7.2003 - יש קשיים בהוצאת "חשבונית מס".

"חברת ספריית יפת בע"מ" (להלן: "ספריית יפת"), הגם שהיא עדיין חברה רשומה, אינה פעילה עוד; בעלי מניותיה נפטרו ז"ל; ומנהלה בעבר – המשיב 2 דניאל לונדנר יבדל"א – התפטר מתפקידו עוד טרם מתן פסק הדין בבית המשפט העליון.

עוד הסתבר, שפקיד השומה גוש דן, אינו מוכן לדון במתן זיכוי "מס תשומות" ל"אינבסטלום", ללא קבלת "חשבונית מס"; וכי הוא אינו מסתפק לצורך כך ב"פסקי הדין" שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהם נקבע, כי סכום מימוש ה"ערבות הבנקאית" הינו התמורה הכוללת מע"מ, עבור "עסקת המקרקעין" שנעשתה.

בהחלטה שניתנה ביום 28.9.2016 נאמר בין השאר:

"על מנת לברר את הסוגיה עד תום, אני מחליט להזמין לדיון שייקבע את פקיד השומה גוש דן.

[...]

בדיון זה יתבקש נציג מע"מ להתייחס לשאלה מדוע אין זה מספק שניתן פסק-דין על-ידי בית משפט זה ובית המשפט העליון שעל הנתבעת 1 – "ספרית יפת בע"מ" ח.פ. 510200140 – הייתה חובה להוציא חשבונית מס, נוכח העובדה שקיימים היום קשיים להוציא חשבונית זו בשל כך שבעלי המניות בנתבעת 1 נפטרו ומנהל החברה התפטר מתפקידו, התפטרות שהתקבלה על-ידי רשם החברות.

כמו כן, יתבקש פקיד המע"מ להתייחס לשאלה בהנחה והייתה מוצאת היום חשבונית מס על-ידי הנתבעת 1, רטרואקטיבית לעסקה שבוצעה בשנת 2003, שלטונות המס יכירו בחשבונית זו לצורך אותה התחשבנות אותה מבקשת התובעת – "אינבסטלום הולדינגס בע"מ" ח.פ. 51-2358920 – לבצע מול שלטונות המס".

ביום 13.12.2016 הגיש מנהל מס ערך מוסף גוש דן את תגובתו באמצעות פמת"א.

בדברי התגובה נאמר בין השאר:

"4. לעמדת מנהל מע"מ, אין מקום לקבוע כי פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט העליון הוא בגדר "מסמך אחר", בהתאם לסעיף 38 (א) לחוק מע"מ.

5. יצוין, כי מקרים שבהם הוכר מסמך כ-"מסמך אחר" חלף חשבונית מס שהוצאה כדין, הם כאלה שאין בהם יכולת לקבל חשבונית מס, כגון עסקת אקראי או עוסק זעיר, וזהו החריג לפי חוק מע"מ.

6. דרך המלך היא הוצאת חשבונית מס, ולכן מקום שניתן להוציא חשבונית מס, אין כל צידוק להיכנס בשערי החריג של "מסמך אחר".
ראו לענין זה ה"פ 235/00 (מחוזי ירושלים) פז שאיבת בטון נ' האוצר:
אגף המכס ומע"מ, פורסם בנבו מיום 9.7.2001.

7. [...] כלומר, נקודת המוצא לדיון באפשרות לקבל מסמך כ"מסמך אחר" היא ששולם המס הנדרש. בענייננו, הדבר לא מתקיים, שכן אין מחלוקת שמס העסקאות לא שולם על ידי המשיבה 1.

8. ודוק: מן הרגע שתוצא חשבונית מס תהיה מוטלת חובה על המשיבה 1 לדווח עליה ולשלם את המס שנגזר ממנה. על כן, אין מקום לוותר על הוצאת החשבונית.

9. יודגש, כי טענת המשיבה 1 לפיה אין לה אורגנים כלשהם וכי ישנם קשיים בהוצאת חשבונית מס, אינה מתיישבת עם העובדה שהמשיבה 1 ממשיכה להגיש דוחות תקופתיים למע"מ. מבדיקה שנערכה במערכת מע"מ של רשות המיסים עלה, כי המשיבה 1 ממשיכה להגיש דוחות תקופתיים למע"מ (לפיהם אין לה פעילות), באמצעות משרד רואי חשבון פיק-כהן.

[...]

11. אם כך, גם כיום אין מניעה להוצאת חשבונית מס על ידי המשיבה 1, ועל כן אין כל מקום לוותר על החובה להוצאת חשבונית מס. כאמור לעיל, מן הרגע שתוצא חשבונית מס מוטלת חובה על מוציא החשבונית לדווח עליה ולשלם את המס הנגזר ממנה, וכך תימנע גרימת נזק לקופת המדינה.

12. יודגש, כי ככל שלא תוצא חשבונית מס, לא ישולם מס העסקאות בגינה, ויגרם נזק לקופת המדינה. ניכוי מס תשומות על ידי המבקשת, מבלי ששולם מס העסקאות, יביא דה-פקטו לגרימת נזק לקופת המדינה. במקרה הנדון, מדובר בנזק של למעלה משני מיליון ₪.

[...]

20. יובהר, כי ככל שתוצא היום חשבונית מס בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, מנהל מע"מ גוש דן יתיר בניכוי את מס התשומות הגלום בחשבונית המס. זאת, בערכים נומינאליים ולא בערכים ריאליים (ע"א 9333/02 מנהל מס ערך מוסף, טבריה נ' אבו סאלח חוסין (12.5.10, פורסם במיסים))".

בעקבות דברי תגובה אלו, החלטתי לצרף כמשיבה לבקשה את מדינת ישראל/מע"מ אשר הייתה נתבעת בתביעה אותה הגישה "אינבסטלום" ונמחקה ממנה נוכח הצהרתה כי "אם וכאשר תוגש על ידי התובעת חשבונית מס לשם ניכוי כמס תשומות הגלום בה, יבחן מנהל מע"מ את הזכאות לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975".

ביום 15.12.2016 ניתנה ההחלטה כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בתגובה מטעם מנהל מע"מ באמצעות פמת"א, אני מחליט לקבוע את המשך הדיון בתיק זה ליום 25/1/2017 בשעה 09:00.

היות ועשויים להינתן צווים המתייחסים למס ערך מוסף, אני מחליט לצרף כמשיבה לבקשה את מדינת ישראל (מע"מ) באמצעות פמת"א.

לדיון יתייצב נציג מוסמך מטעם מע"מ אשר, במידת הצורך, ישיב לשאלות הצדדים ובית המשפט.

התגובה הנוכחית תשמש כתגובה לבקשה הנדונה.

...

שלושה דיונים התקיימו ב"בקשה" זו.

ביום 28.9.2016 נחקר דניאל לונדנר על תצהירו.

ביום 25.1.2017 הייתה התייצבות לדיון של כל הצדדים, לרבות נציגי מס ערך מוסף: דוד שילון, מנהל המחלקה המקצועית וצחי דעבול, מנהל תחום ביקורת חשבונות, אשר התייחסו לנושא.

בתום הדיון, והיות והייתה מחלוקת בין הצדדים אם החברה עדיין פעילה, באם לאו, החלטתי לקיים דיון נוסף ולהזמין אליו את רואה החשבון של החברה, רו"ח יששכר פינפטר.

כמו כן ובנוסף, על- פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ניתן היתר לנציגת היועץ המשפטי לממשלה לקבל דו"חות של חברות שנטען שהן קשורות למשיבה 1 – "ספריית יפת".

ביום 23.3.2017 התקיים דיון בו העיד רו"ח יששכר פינפטר.

בתום הדיון התבקשו הצדדים להגיש דברי סיכום בכתב, וכך עשו.

2. התביעה בבית המשפט המחוזי (ת"א 44979-07-10)

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביקשה "חברת אינבסטלום הולדינגס בע"מ" (להלן: "אינבסבטלום") לחייב את חברת ספריית יפת בע"מ ומנהלה דניאל לונדנר, להוציא "חשבונית מס" בעקבות מימוש "ערבות בנקאית" שהיוותה תמורה ל"עסקת קומבינציה" בה מכרה "ספריית יפת" מקרקעין ל"אינבסטלום".

"פסק הדין" ניתן ביום 31.7.2014.

ב"פסק הדין" מתוארת המחלוקת בין הצדדים:

"התובעת - אינבסטלום הולדינגס בע"מ - (להלן: "אינבסטלום") והנתבעת 1 - ספריית יפת בע"מ - (להלן: "ספריית יפת"), היו קשורים זו עם זו בהסכם/חוזה קומבינציה, על פיו, תמורת זכויותיה הנותרות במקרקעין המצויים ברחוב הנדיב 71 בהרצליה (להלן: "המקרקעין") אמורה הייתה ספריית יפת לקבל שירותי תכנון פיתוח ובניה.

להבטחת זכויות אלו ניתנה ע"י אינבסטלום ערבות בנקאית אוטונומית על סך של 12,800,000 ₪.

משלא עמדה אינבסטלום בתנאי הסכם הקומבינציה, מימשה ספריית יפת את הערבות הבנקאית.

עתירת אינבסטלום למנוע את מימוש הערבות הבנקאית, נדחתה ע"י בית המשפט – כב' השופט שנלר - בהחלטתו מיום 23/7/2003 – ת.א 1786/03 בש"א 13039/03.

לטענת אינבסטלום, בעקבות מימוש הערבות הבנקאית עברו זכויותיה של ספריית יפת במקרקעין לאינבסטלום; כי עסקינן בעסקה במקרקעין החייבת בתשלום מע"מ; כי על ספריית יפת היה לתת לאינבסטלום חשבונית מס על עסקת מקרקעין/מכר זכויות זו; וכי אם הייתה עושה כן, יכולה הייתה אינבסטלום להיעזר בחשבונית זו בהתחשבנות מול שלטונות המס (ניכוי מס התשומות).

מכאן עתירותיה:

א. מתן צו המצהיר על חיוב ספריית יפת לתת חשבונית מס על מכירת והעברת זכויותיה במקרקעין לאינבסטלום.

ב. לחייב את ספריית יפת ודניאל לונדנר לשלם לאינבסטלום את סכום ניכוי מס התשומות בסך של 2,075,000 ₪, אותו הייתה יכולה לקבל אינבסטלום בשנת 2003, אם הייתה מקבלת במועד את חשבונית המס ומציגה אותה לשלטונות המס.

לטענת אינבסטלום, אחריותו האישית של דניאל לונדנר נובעת מהוראות חוק מס ערך מוסף התשל"ו 1975 (להלן: "חוק המע"מ) המטיל חבות אישית על מנהלים בחברה בכל הקשור לטיפול בסוגיות המע"מ.

הנתבעים – ספריית יפת ודניאל לונדנר - דוחים את הנטען מכל אחד מן הטעמים הבאים:

• מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שאין עליה חיוב מע"מ, וכי סכום הערבות הבנקאית לא כלל מע"מ.
• ספריית יפת לא מכרה לאינבסטלום כל נכס ולא נתנה לה כל שירות בר חיוב במע"מ.
• ספריית יפת לא נתבקשה להוציא חשבונית מס.
• התיישנות התביעה.
• חוב מע"מ מתיישן לאחר חמש שנים.
• שיהוי.
• העדר חבות אישית של הנתבע דניאל לונדנר.

שני הצדדים נעזרו בחוות דעת מומחה. אינבסטלום בחוות דעתו של עו"ד פרופ' אהרון נמדר. ספריית יפת ודניאל לונדנר בחוות דעתו של עו"ד שי ברגר".

התביעה במקורה הוגשה, גם נגד משרד מס ערך מוסף אזורי – פתח תקווה.

בכתב התביעה נטען:

"6. בניגוד לחוק ובאופן תמוה ובלתי מוסבר – הנתבעת מס' 1 סירבה להוציא לטובת התובעת חשבונית מס כדין בסך של -.2,075,000 ₪ שהינו המע"מ הגלום בתשלום ששולם לה מכוח הערבות הבנקאית.

נציגי התובעת פנו בנושא זה לנתבעת מס' 1, לנתבע מס' 2 ולנתבע מס' 3, ברם הנתבעים סרבו להוציא לתובעת חשבונית מס כדין.

...

8. נציגי התובעת פנו בנושא זה גם לנציגי הנתבעת מס' 4 על מנת שתאכוף על הנתבעת מס' 1 להוציא חשבונית מס כדין, ברם נציגי הנתבעת מס' 4 התעלמו מפניות נציגי התובעת בנושא זה.

...

12. לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד כדלקמן:

א. ...

ב. ליתן לנתבעת מס' 4 צו המורה לה לכבד את חשבונית המס שתוצג לה על ידי התובעת ואשר הוצאה על יד יהנתבעת מס' 1 חרף הזמן שחלף ממועד התשלום בפועל."

ביום 15.6.2011, הוגשה על ידי משרד מס ערך מוסף, באמצעות פמת"א, "בקשה לסילוק התובענה
על הסף".

בבקשה נאמר, בין השאר:

"4. אם וכאשר תוגש על ידי התובעת חשבונית מס לשם ניכוי כמס תשומות של המע"מ הגלום בה, יבחן מנהל מע"מ את הזכאות לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן : "חוק מע"מ").

אם בחינה זו תוביל למסקנה כי אין בידי התובעת לנכות את המע"מ הנכלל בחשבונית המס, אם וכאשר תוצא לה, כמס תשומות, יוציא מנהל מע"מ שומה בהתאם לסעיף 77 לחוק מע"מ, אשר בעקבותיה תוכל התובעת לנקוט בדרך של השגה וערעור.

5. ראוי לציין כי מנהל מע"מ יבדוק את הזכאות של התובעת לניכוי מס התשומות בהסתמך על החשבונית שתוצא, ככל שתוצא, על פי הוראות החוק וכשם שהוא בודק דרישות אחרות לניכוי מס תשומות, על ידי עוסקים אחרים.

6. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, יצוין, כי ממילא על פי סעיף 38 לחוק מע"מ המועד לניכוי מס תשומות הוא תוך שישה חודשים מיום הוצאת החשבונית. מועד זה ניתן להארכה על פי הוראות סעיף 116 (א1) לחוק מע"מ, בכפוף למגבלות שנקבעו בסעיף זה".

בהמשך, הגיש מס ערך מוסף כתב הגנה, שבעיקרו חזר על הדברים.

ביום 28.11.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים.

נוכח הנאמר בסעיף 4 "לבקשה לסילוק התובענה על הסף" - "אם וכאשר תוגש על ידי התובעת חשבונית מס לשם ניכוי כמס תשומות של המע"מ הגלום בה, יבחן מנהל מע"מ את הזכאות לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975" - המלצתי לתובעת למחוק את הנתבעת – משרד מס ערך מוסף – שכן, היה ברור שללא החלטת בית המשפט במחלוקת בין הצדדים, לא יבחן מנהל מע"מ את הזכאות של "אינבסטלום" לזיכוי/ניכוי "מס התשומות".

ביום 2.12.2012 הוגשה הודעה על מחיקת התובענה נגד משרד מס ערך מוסף אזורי - פתח תקווה.

ביום 3.12.2012 נמחקה התביעה נגד משרד מס ערך מוסף אזורי - פתח תקווה.

ב"פסק הדין" מתוארות ארבע עסקאות הקשורות ב"הסכם הקומבינציה".

לענייננו, הייתה חשיבות לשתי עסקאות – "עסקה ג'" ו"עסקה ד'".

4. עסקה ג'

"ביום 28/7/03 מימשה ספריית יפת ("החברה") את הערבות הבנקאית מאחר וסברה, כי אינבסטלום לא מילאה אחר התחייבויותיה בהסכם הקומבינציה למסור לה במועד שנקבע את יחידותיה כשהן בנויות, מושלמות וראויות לשימוש.

עתירת אינבסטלום למנוע את מימוש הערבות הבנקאית נדחתה ביום 23/7/2003 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב - ת.א. 1786/03, בש"א 13039/03.

עסקינן בעסקת מקרקעין לכל דבר ועניין החייבת במע"מ, על אף טענת ספריית יפת, כי אין כך הדבר. ארחיב בנושא בהמשך.

להלן: עסקה ג'".

5. עסקה ד'

"בעקבות מימוש הערבות הבנקאית ובשל קיומם של חובות נוספים, נקלעה אינבסטלום לקשיים כלכליים שתוצאתם הייתה הליכי פירוק שננקטו על ידי בנק הפועלים – תיק פש"ר 1552/04 בית משפט מחוזי תל אביב.

[...]

ביום 16/2/05, באישור בית המשפט, נמכרו המקרקעין לעופר גפני ובאמצעות כונס הנכסים שולמו המיסים המתחייבים מעסקה זו,
לרבות המע"מ.

חשבונית המס עבור עסקת מקרקעין זו הוצאה על שם אינבסטלום.

להלן: עסקה ד'".

המחלוקת בין מומחי הצדדים הייתה: האם מדובר בשתי עסקאות נפרדות, המחייבות כל אחת מהן במתן "חשבונית מס" ?

דעתו של עו"ד פרופ' אהרון נמדר - אשר התבקש להגיש חוות דעת על ידי התובעת – הייתה, שמדובר בשתי עסקאות שונות המחייבות כל אחת מהן במתן "חשבונית מס".

דעתו של עו"ד שי ברגר הייתה שונה. לטעמו, מימוש ה"ערבות הבנקאית", לא חייבה מתן "חשבונית מס".

ב"פסק הדין", לאחר שדנתי בסוגיות המשפטיות אותן הביאו הצדדים לפתחו של בית המשפט, הגעתי למסקנה: "כי מדובר בשתי עסקאות במקרקעין החבות במס לרבות במע"מ"; וכי עם "מימוש הערבות הבנקאית בוצעה עסקה במקרקעין בה מכרה ספריית יפת את זכויותיה במקרקעין לאינבסטלום וכי על ספריית יפת הייתה חובה להוציא חשבונית מס המתייחסת לעסקה זו (עסקה ג' דלעיל)".

מכאן עברתי לדון בטענת ההתיישנות, בהתחשב בכך ש"כתב התביעה" הוגש לבית המשפט
ביום 26.7.2010.

מחלוקת הייתה בין הצדדים באשר למועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות:

המחלוקת, כפי שהוצגה ב"פסק הדין" היתה כדלקמן:

"לטענת ספריית יפת, יש למנות תקופה זו ממועד מתן החלטתו של
כב' השופט שנלר בת.א. 1786/03 קרי מיום 23/7/2003, (נספח 10 למוצגי הנתבעת).

מכאן, כך טענתם, משהוגשה התביעה ביום 26/7/2010,
התיישנה התביעה.

לטענת אינבסטלום, יש למנות את תקופת ההתיישנות מן היום בו התקבל הכסף בפועל - 28/7/2003 – ועל כן לא התיישנה התביעה אשר הוגשה ביום 26/7/2010".

לאחר דיון בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את טענת ההתיישנות.

ב"פסק הדין" נאמר:

"[...] עד למועד חלוף 14 ימים, בו אמורה הייתה ספריית יפת להוציא את חשבונית המס, לא אמורה הייתה לדעת אינבסטלום, כי היא לא תעשה כן. רק מתום תקופה זו יש למנות את תקופת ההתיישנות – 7 שנים. מכאן, שהתביעה שהוגשה לבית המשפט ביום 26/7/2010 טרם התיישנה, בין אם אמנה תקופה זו מיום 23//7/2003 , כפי שאני סבור שיש לעשות, ובין אם אמנה תקופה זו מיום 28/7/2003, כפי שסבורה אינבסטלום.

אני קובע כי התביעה לא התיישנה, הגם שהוגשה בסמוך למועד ההתיישנות".

מכאן עברתי לדון בטענה נוספת של "שיהוי ומניעות".

סברתי שיש לדחות את התביעה "מחמת שיהוי".

ב"פסק הדין", מפורטים מכתבי פנייה של דרישת אינבסטלום, לקבלת חשבונית מס – מאז חודש נובמבר 2003 - אשר נענו בסירוב של ספריית יפת.

ב"פסק הדין" כתבתי בין השאר:

"החלטת בית המשפט המאפשרת את חילוט הערבות הבנקאית ניתנה ביום 23/7/2003.

מימוש הערבות הבנקאית בפועל/העברת הכסף נעשתה ביום 28/7/2003.

כבר אז הייתה אמורה אינבסטלום לדרוש את קבלת החשבונית מספריית יפת.

דא עקא, שפניית אינבסטלום לקבלת חשבונית מס נעשתה לראשונה בחודש נובמבר 2003.

מאז ועד הגשת התביעה - 26/7/2003 - לא עשתה אינבסטלום מאום בדבר, הגם שכבר במועד זה ידעה את עמדתה של ספריית יפת, כי אין בכוונתה להוציא חשבונית מס.

[...]

עינינו הרואות, כי כבר משנת 2003 - בסמוך למועד מימוש הערבות הבנקאית - דרשה אינבסטלום חשבונית מס ונתקלה בסירוב של ספריית יפת ליתן את החשבונית, בטענה: שעל פי יעוץ אותו היא קיבלה אין היא חייבת לתתה.

לאמור, כבר בשנת 2003 היה על אינבסטלום להגיש בקשה/תביעה לבית המשפט המחייבת את ספריית יפת לעשות כן.

אינבסטלום לא עשתה כן גם בשנת 2005, עת טיפל בנושא רו"ח חנוך חיים אשר התבקש ע"י עופר גפני לסייע לברט סולומון בנדון.

לא מצאתי כל הצדקה עניינית או אחרת בהגשת התביעה בסמוך למועד ההתיישנות.

[...]

השיהוי הבלתי מוצדק של אינבסטלום בהגשת התביעה, שולל את זכותה לעשות כן עתה; בוודאי כאשר מתן צו המורה עתה לספריית יפת לתת חשבונית מס על עסקה במקרקעין אשר בוצעה בשנת 2003, תוצאתו בלתי הפיכה כלפי ספריית יפת.

אם נגרם לאינבסטלום נזק כלשהו עקב אי קבלת חשבונית, אין לה אלא להלין על כך, כי השתהתה בתביעה במשך כמעט 7 שנים.

כפועל יצא, אני דוחה את התביעה עקב שיהוי בהגשתה".

ב"פסק הדין" נדחתה התביעה האישית נגד דניאל לונדנר.

ב"פסק הדין" נאמר:

"ספריית יפת לא הוציאה חשבונית מס על עסקת מקרקעין זו, בהסתמך על חוות דעת אותן היא קיבלה.

"ת: קיבלנו ייעוץ משפטי וחשבונאי שזה לא עסקה במקרקעין ולכן אין צורך להוציא חשבונית.

...

רואה חשבון ועורך דין".

(עמ' 155)

בעדותו ציין דניאל לונדנר את שמותיהם של רואה החשבון ועורך הדין אשר מהם קיבל ייעוץ זה.

לבית המשפט הוגשה חוות דעת נוספת של עו"ד שי ברגר, אשר היה סבור, כפי שסברו קודמיו לייעוץ, כי כך הוא המצב המשפטי.

גם עורך דינה של אינבסטלום באותה העת, וגם ברט סולומון לא עשו דבר, עת הובאה לידיעתם עמדה זו ע"י עו"ד לונדנר במכתבה (נספח 22).

ללמדך, שגם אם הייעוץ אשר ניתן לספריית יפת ולדניאל לונדנר,
היה ייעוץ שגוי, אי הוצאת החשבונית ע"י ספריית יפת היה משום שהפועלים בשמה, לרבות דניאל לונדנר סברו על פי ייעוץ זה, כי אין צורך במתן חשבונית היות ולא נעשתה כל עסקה במקרקעין; וכי טענות אינבסטלום המטילות דופי ו/או אחריות אישית כלשהי על דניאל לונדנר, אין בהן כל ממש".

3. פסק הדין בבית המשפט העליון – ע"א 6182/14 (להלן: פסק הדין)

התובעת/המבקשת/אינבסטלום הגישה ערעור על "פסק הדין" לבית המשפט העליון – ע"א 6182/14.

לטענתה, לאחר שבית המשפט קבע שעל "ספריית יפת" היה להוציא "חשבונית מס" עם מימוש "הערבות הבנקאית", היה עליו לחייבה לעשות כן ולא לדחות את התביעה מחמת שיהוי.

המשיבה/הנתבעת/ספריית יפת טענה – מכוח תקנה 462 לתקנות סד"א – שבית המשפט שגה בקביעתו כי היה על "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" בגין מימוש "הערבות הבנקאית".

ביום 3.5.2016 ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת אסתר חיות ובהסכמת כב' השופטים צבי זילברטל ואורי שהם).

פסק הדין אישר את קביעת בית המשפט, שמימוש "הערבות הבנקאית" מהווה "עסקה במקרקעין" שבגינה היה על "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" ואת קביעת בית המשפט שסכום "הערבות הבנקאית" כלל מע"מ.

מנגד, סבר בית המשפט העליון "כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים שבהם יש לדחות תביעה שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות מחמת שיהוי בהגשתה".

כפועל יוצא, החליט בית המשפט העליון: "לחייב את יפת להמציא למערערת בתוך 14 יום חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה עם מימוש הערבות שבנדון".

בפסק הדין, לא היה כל דיון בחבות אישית כלשהי של דניאל לונדנר וגם לא הוטל עליו חיוב אישי להוציא את "חשבונית המס". חיוב זה הוטל על "ספריית יפת" בלבד.

בתצהירו מיום 1.7.2016 מסביר דניאל לונדנר:

"7.בפסק דינו מיום 3/5/2016 קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וחייב את המשיבה 1 להמציא למבקשת בתוך 14 יום חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה עם מימוש הערבות הבנקאית. בפסק הדין בערעור נקבע עוד, כי על המשיבים לשאת בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

נספח 2 העתק מעמוד האחרון של פסק הדין בערעור לפיו על המשיבים לשאת בהוצאות המערערת מצורף לתצהירי ומסומן כנספח 2.

8. לאחר קבלת פסק הדין בערעור פנו הצדדים בהסכמה לבית המשפט העליון וביקשו לתקן טעויות סופר שנפלו בפסק דינו של בית המשפט העליון, ובין היתר לציין בכותרת פסק הדין, שאני משיב פורמלי בלבד. כמו כן נתבקש בית המשפט העליון להבהיר בפסק הדין, בהסכמת המבקשת, כי חיוב ההוצאות יחול אך ורק על המשיבה 1, שכנגדה הוגשה הערעור, וכי כנגדי לא יפסקו הוצאות כלל, בהיותי משיב פורמלי.

נספח 3 העתק מהבקשה בהסכמה לתיקון פסק הדין וכן העתק ממכתבו של ב"כ המבקשת מיום 8/5/2016 מצורפים ומסומנים כנספח 3.

9. ביום 9/5/2016 קיבל בית המשפט העליון את הבקשה כמבוקש,
וכבר במסגרת ההחלטה מאותו יום פסק הדין תוקן ואני צויינתי
כמשיב פורמלי".

נספח 4 העתק מהחלטת בית המשפט העליון מיום 9.5.2016 וכן עותק מלא של פסק הדין מצורף לתצהירי ומסומן כנספח 4.

עיינתי בנספחים המצורפים לתצהירו של דניאל לונדנר.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, מופיע:

"משיב פורמאלי: "דניאל לונדנר"

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון, הופיע שמו של דניאל לונדנר כמשיב 2,
ללא שצוין שהוא "משיב פורמלי" בלבד.

ביום 9.5.2016 תוקן הדבר על ידי בית המשפט העליון – כב' השופטת אסתר חיות – בעקבות "בקשה לתיקון טעות סופר" כך שבפסק הדין מופיע:

"המערער: אינבסטלום הולדינגס בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. ספריית יפת בע"מ

2. דניאל לונדנר (פורמלי)".

צא ולמד, ש"פסק הדין" שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, הדוחה את התביעה האישית נגד דניאל לונדנר, נשאר על כנו וגם לא הוגש ערעור על קביעה זו של בית המשפט.

צא ולמד, שבפסק הדין של בית המשפט העליון אין חיוב אישי של דניאל לונדנר להוציא את "חשבונית המס". החיוב לעשות כן, הוטל על "ספריית יפת" בלבד.

בתשובת המבקשת/אינבסטלום לתגובת דניאל לונדנר ל"בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט" נאמר:

"כפי שהוסבר בהרחבה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בקשה זו הוגשה נגד המשיב מס' 2 לא בשל חבותו האישית של המשיב מס' 2 כלפי המבקשת, אלא בשל היותו מנהל של המשיבה מס' 1. על רקע זה אין כל רלוונטיות לעובדה שהתביעה האישית כנגד המשיב מס' 2 נדחתה".

(ההדגשה במקור)

ללמדך, ש"הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט", אשר הוגשה נגד דניאל לונדנר, היא: "בשל היותו מנהל של המשיבה מספר 1".

4. דיון

החיוב להוצאת "חשבונית המס" הוטל על "ספריית יפת" ועליה בלבד.

דא עקא, שהגם ש"ספריית יפת" עדיין רשומה כחברה ב"רשם החברות", מהראיות אשר הובאו בפני עולה, שמדובר בחברה לא פעילה, שבעלי מניותיה נפטרו ז"ל, ושדניאל לונדנר יבדל"א, שהיה מנהל החברה, התפטר מתפקידו ביום 6.12.2015,

מצב עובדתי זה, יוצר קושי אובייקטיבי להוציא עתה, רטרואקטיבית, "חשבונית מס".

בתצהירו מיום 1.7.16 כותב דניאל לונדנר:

"27 להשלמת התמונה יצויין:

27.1. ...

27.2. במשיבה 1 היו 2 בעלי מניות: הורי, לונדנר אברהם ז"ל ולונדנר רחל ז"ל (במשיבה 1 יש עוד 2 בעלי מניות המחזיקים מניות נדחות).

27.3. אבי ז"ל נפטר בשנת 2002, ואמי ז"ל הלכה לעולמה ביום 14/9/2014 רק לאחר פסק דינו של בית משפט נכבד זה.

27.4. במצב זה שבו מדובר היה בחברה ללא בעלי מניות "פעילים", שבמשך שנים אין לה כל פעילות כספית - לא היה לי כל טעם להמשיך ולהיות מנהל ולשאת באחריות בגין פעילות שכלל לא יכולתי לדאוג לה.

למעשה, מדובר בחברה שאין לה נכסים ובקופת החברה אין אפילו את הכסף לשלם את האגרות השנתיות של רשם החברות, ומסיבה זו הפכה המשיבה 1 לחברה מפרת חוק [תדפיס עדכני מרשם החברות, נספח 5 לתצהירי].

27.5. בנסיבות העניין, לא היה לי שום טעם להמשיך ולשמש כמנהל בחברה זו, והודעתי על התפטרותי.

[ ... ]

"28. למרות שחלפו כל-כך הרבה שנים מאז האירועים הנזכרים

(למעלה מ - 13 שנה), "טומנת המבקשת את ראשה בחול" ומתנהגת כאילו המשיבה 1 היא חברה פעילה, וכאילו היא "מתחמקת" מביצוע פסק הדין. בפועל, המשיבה 1 איננה חברה פעילה, והיא אף לא מנהלת ספרים לצרכי הנהלת חשבונות.

29. למעשה, המשיבה 1 היא חברה שניתן לפרק ולחסל אותה. אילו היו למשיבה 1 בעלי מניות פעילים, סביר שהיו פועלים לפרק את החברה מרצון, לאחר השלמת הליכי רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין. בהיעדר בעלי מניות פעילים ו/או גורם מוסמך אחר לפעול בשמה, נותרה המשיבה 1 כגוף מדולדל, חסר רוח חיים, אישיות משפטית ערטילאית, ללא מקורות, ללא תואר וללא הדר".

ביום 24.7.2016 נקרא דניאל לונדנר למשרדי מע"מ והשיב לשאלותיה של הגב' אירנה קוזלוב, ממונה פרוייקטים מע"מ גוש דן:

"שאלה: מהו תפקידך בחברת ספרית יפת בע"מ ע.מ. 510200140?

תשובה: אין לי שום תפקיד. אני הייתי מנהל החברה. בסוף שנת 2015 חדלתי להיות מנהל.

שאלה: מי הם בעלי המניות בחברה?

תשובה: ידוע לי שההורים שלי, ז"ל

שאלה: החברה פעילה?

תשובה: לא, כבר כמה שנים, לדעתי – מעל עשר שנים

[...]

תשובה: ...פסק הדין של בית המשפט העליון היה שהחברה ספריית יפת חייבת להוציא חשבונית לאינבסטלום בסך של 12,800,000 ₪ תוך 14 יום. אני רוצה להדגיש כי אני לא צד להליך הזה. בפסק הדין המתוקן של בית המשפט העליון אני מופיע כמשיב פורמלי.

אין לחברה מנהל ובעלי המניות נפטרו. לחברה אין נכסים ואין פעילות ופסק הדין לא ניתן לביצוע".

ביום 4.1.2017 – הוזמן למשרדי מע"מ רו"ח יששכר פינפטר – רואה החשבון של "ספריית יפת" – והשיב לשאלותיה של הגב' ענבר קריספין, מבקרת חשבונות מע"מ גוש דן. תשובותיו, תמכו את הנטען על ידי דניאל לונדנר, ש"ספריית יפת" היא חברה שאינה פעילה:

"ת. החברה הגיעה אליי לייצוגי לפני כ-10 שנים כאשר רו"ח קודם נפטר. מאז שהתיק הגיע אליי הוא הגיע כחברה לא לפעילה. טיפול ממשי לא היה. לפני כמה שנים היה הגשת דוחות של אי פעילות. הטיפול היחידי היה הגשת דוחות אפס למע"מ. הייתי מס' פעמים אצל אורן בר בבקשה לסגירת התיק והתברר שיש 2-3 נדל"נים שרשומים על החברה הזו ואי אפשר היה לסגור את התיק. חזרתי לבעלים והודעתי להם וכל פעם ניסינו שוב לסגור ולא הצליח. זה היה הטיפול היחידי בשנים האחרונות שטיפלתי בתיק. כמובן שהגשנו גם דוחות אפס למס הכנסה. יש לי שותף שאחראי לכל עסקי מע"מ ויש לו רשימה של 15 עסקים לא פעילים שהוא מדווח כל חודשיים דוחות אפס והחברה הזו הייתה ביניהם.

[...]

ש. הוא היה מודע באופן שוטף לכך שניסית לסגור את התיק ואתה מגיש דוחות אפס?

ת. כן, אני חזרתי אליו כל פעם לא ידעתי שיש בעיה כ"כ לסגור את התיק וכל פעם יידעתי אותו. הוא טען שזו טעות עם הנדל"ן וזה לא רציני והוא אמר שיבדוק והורדתי את זה מסדר היום.

ש. כל השנים קיבלת שכ"ט?

ת. לא. לא גביתי מהחברה כלום לאורך כל השנים.

ש. ועל סמך מה

ת. אין סיכום מפורש. זה היה רוח הדברים כשהתחלתי, כאשר אין פעילות מגישים אפס כדי לא לצבור קנסות. אם היה משהו הוא היה אמור ליידע אותנו".

לאחר שהוזמן למשרדי מע"מ, הפסיק רו"ח יששכר פינפטר להגיש את דו"חות האפס.

בעדותו בבית המשפט הסביר רו"ח יששכר פינפטר:

"ש. ראינו בתגובה של מע"מ שספריית יפת הגישה דוחות אפס, אתה מגיש את הדוחות האלה

ת. כן.

ש. אתם עדיין מגישים את הדוחות האלה

ת. לא. הפסקנו לאחר התקופה של סוף 2016

ש. מי נתן לך את ההוראה להפסיק להגיש את הדוחות האלה

ת. לא ניתנה לי הוראה, התקשרו אלי ממע"מ ששאלו אותי למה אני ממשיך לדווח. מאחר והדיווחים נעשו בצורה אוטומטית, כפי שאנו נוהגים לדווח על חברות לא פעילות אצלנו, שבמידה ולא מדווחים אפילו על דוחות אפס מקבלים קנסות, אז יש רשימה אצל אחד מהאנשים אצלנו וכל חודשיים מדווח דו"ח אפס. במקרה זה מאחר ופנו אלינו ממע"מ ושאלו למה אני מדווח, הסברתי להם והבנתי שיש פה בעיה שאני פה עושה דברים שלא צריך לעשות אז הפסקתי לעשות".

לא עלה בידי המבקשת/"אינבסטלום", וגם לא בידי שלטונות מע"מ, להציג בפני בית המשפט עובדות אחרות, שיש בהן לסתור את הטענה ש"ספריית יפת" היא חברה לא פעילה. זאת, הגם שבהחלטת בית המשפט מיום 25.1.2017, אפשרתי לנציגת היועץ המשפטי לממשלה (מפמת"א) לבדוק את החברות שנטען שהן קשורות ל"ספריית יפת".

הניסיון לקשור חברות נוספות הרשומות כבעלי מניות ב"ספריית יפת" – את "חברת מסדה בע"מ"
ואת "חברת מאיר וברכה טלאי בע"מ" - ולהטיל עליהן את הוצאת "חשבונית המס", אף הוא לא צלח.

בעדותו התייחס דניאל לונדנר לבעלי מניות נוספים אלו:

"ש. אני מפנה אותך להודעה שלך שבה אמרת שאין בעלי מניות נוספים מלבד הוריך ז"ל, מפנה אותך לנתונים מתוך רשם החברות לפיהם יש עוד שני בעלי מניות בספריית יפת מסדה בע"מ ומאיר וברכה פלאי בע"מ, מסומן נ/3

ת. מסדה בע"מ ומאיר וברכה פלאי הם היו בעלי הקרקע שנקנתה ע"י הורי, והמניות שלהם הפכו לנדחות. אין לזה שום משמעות. מניות נדחות מישהו מקצועי שיסביר.

ש. יש לך אסמכתא לכך שהמניות הנדחות האלה פוגמות בזכויות של בעלי המניות האלה?

עו"ד מירון:

מפנה לתקנון החברה מה הזכויות של בעלי מניות נדחות.

[...]

ת. יהודית הייתה גם בעלת מניות היא גם ז"ל. גם לה היו מניות נדחות. כולם ז"ל. זה היה דפוס מסדה".

הכוונה ל"כולם ז"ל" – כדברי דניאל לונדנר – הייתה: לרייכס יהודית ז"ל, לונדנר אברהם ז"ל, ברויאר עליה ז"ל, לונדנר רחל ז"ל, מאיר טלאי ז"ל וברכה טלאי ז"ל.

(על גבי נ/3 רשמתי בכתב ידי את תשובותיו/ התייחסותו לכל אחד מבעלי מניות אלו ז"ל).

למותר לציין, שאף אחת מחברות ובעלי מניות אלו, לא היו צד לדיון.

בתצהירו כותב דניאל לונדנר:

"36. בחייהם של הורי ז"ל, הסכמתי לשמש כמנהל במשיבה 1 ולסייע להורי. עם זאת, לאחר פטירת הורי ז"ל, הגעתי למסקנה, כי אין כל תוחלת בהמשך ניהולי את החברה שהינה ללא מקורות וללא בעלי מניות, ולפיכך הודעתי על התפטרותי [נספח 6 לתצהיר]".

"31. למותר לציין, כי כיום גם לא ניתן לחזור ולמנות אותי למנהל בחברה לאחר ששני בעלי המניות שבחברה הלכו לעולמם ועל כן גם לא ניתן לקיים אסיפת בעלי מניות. בהיעדר מנהל, אין גם מי שיכנס אסיפה כזו."

בדברי התשובה לתצהירו של דניאל לונדנר, כותב/טוען ב"כ המבקשת:

"4. המשיב מס' 2 טוען טענת סרק ומנסה להסתיר את העובדה שהתפטר לאחר הדיון בבית המשפט העליון, תוך שהוא רושם תאריך שגוי בתגובתו, כאילו התפטר ביום 6.12.15 (סעיף 23 לתגובת המשיב מס' 2 וסעיף 24 לתצהירו). אולם, בקשת ההתפטרות של המשיב מס' 2, שהוגשה על ידו לרשם החברות, מוכיחה כי המשיב מס' 2 התפטר רק לאחר הדיון בבית המשפט העליון, ביום 16.12.15 (כפי שעולה באופן ברור מחותמת "נתקבל" של רשם החברות על המסמך)".

אין אני יכול לקבל טיעון זה.

לא הוכח לי, שהתפטרותו של דניאל לונדנר מתפקידו כמנכ"ל "ספריית יפת", נעשתה שלא בתום לב.

עיון בנספח 6 לתצהירו של דניאל לונדנר מצביע על כך, שביום 6.12.2015 הוא הודיע על התפטרותו מניהול "ספריית יפת", כאשר: "סיבת ההתפטרות הינה כי אין לחברה פעילות או נכסים ואין לי כל עניין בניהולה".

עיון בנספח ב' לתשובת המבקשת/"אינבסטלום" לתצהירו של דניאל לונדנר מצביע על כך, שה"הודעה בדבר שינויים בהרכב הדירקטוריון" נחתמה על ידו ביום 6.12.2015, ואומתה ביום 6.12.2105 על ידי עו"ד ונוטריון שושי לונדנר אשר אימתה באזהרה את נכונות הצהרתו: "לאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו וחתם עליה בפני."

מטענת ב"כ המבקשת/"אינבסטלום" עולה לכאורה, שעו"ד שושי לונדנר, החתימה את דניאל לונדנר ביום 16.12.2015 רטרואקטיבית, על מסמכים הנושאים את התאריך 6.12.2015, כשהיא מאשרת בחתימת ידה שמסמכים אלו נחתמו בפניה ביום 6.12.2015. לא הובאה כל ראייה לכך.

זאת ועוד;

לא הובאו בפני ראיות, על הנאמר בדיון שהתנהל ביום 16.12.2015 בבית המשפט העליון.

לא סביר בעיניי, שביום 16.12.2015, עם תום הדיון בבית המשפט העליון, הזדרז מר לונדנר להתפטר מניהול "ספריית יפת"; למלא את כל המסמכים הדרושים לשם כך; ובאותו היום, למהר ולהספיק, להגיע אל משרדי "רשם החברות", על מנת להגיש את התפטרותו.

הרבה יותר סביר בעיניי, שההתפטרות נעשתה ביום 6.12.2015, מאותם הנימוקים המפורטים במכתב ההתפטרות. באותו היום, נחתמו מסמכי ההתפטרות; הוא חתם על ההצהרה והאזהרה דלעיל בפני עו"ד שושי לונדנר. לאחר מכן, נשלחו המסמכים לרשם החברות, התקבלו אצלו וקיבלו את החותמת "נתקבל" ביום 16.12.2015.

במועדים אלו, לא היה ידוע עדיין, מה יהיה פסק הדין של בית המשפט העליון.

במועדים אלו, עדיין לא חויבה "ספריית יפת" בהוצאת "חשבונית מס".

אומנם ב"פסק הדין" בבית המשפט המחוזי נקבע שמדובר ב"עסקת מקרקעין" שחייבה הוצאת "חשבונית מס", אולם, "ספריית יפת" לא חוייבה לעשות כן בפסק הדין, היות ונקבע: ש"אינבסטלום" הגישה את תביעתה לבית המשפט לקבלת חשבונית זו בשיהוי רב, בסמוך למועד התיישנות התביעה. התביעה ועמה הדרישה להוצאת "חשבונית מס", נדחתה מ"חמת שיהוי".

פסק הדין של בית המשפט העליון, המחייב את "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" עקב מימוש "הערבות הבנקאית" (ביום 28.7.2003), ניתן רק ביום 3.5.2016. קרי, למעלה מ-4 חודשים, לאחר התפטרותו ביום 6.12.2015 של דניאל לונדנר מלכהן כמנכ"ל "ספריית יפת", ונרשמה ביום 16.12.2015 על ידי רשם החברות.

בדברי הסיכום הוסיף וביקש ב"כ המבקשת/"אינבסטלום", לאכוף על דניאל לונדנר להוציא "חשבונית מס" מכוח היותו "בעל המניות בחברה מכוח דיני הירושה", בהיותו היורש של אמו ז"ל, שהייתה בעלת מניות בחברה.

מדובר בטענה חדשה, שאינה מופיעה ב"בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט".

הדבר אף עולה, מדברי התשובה לתגובת דניאל לונדנר, עת הבהיר ב"כ המבקשת/"אינבסטלום":

"16. כפי שהוסבר בהרחבה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בקשה זו הוגשה נגד המשיב מס' 2 לא בשל חבותו האישית של המשיב מס' 2 כלפי המבקשת, אלא בשל היותו מנהל המשיבה מס' 1. על רקע זה אין כל רלוונטיות לעובדה שהתביעה האישית כנגד המשיב מס' 2 נדחתה."

בדברי הסיכום כותבת ב"כ מדינת ישראל/מע"מ:

"41. על כל פנים, אין לאפשר למי שהיה דירקטור להתחמק מאחריות ביחס לעסקה שנערכה בתקופה בה שימש בתפקיד. אילולא כן, ניתן יד למצב בו בעלי תפקיד בחברה יהיו פטורים מחבויותיהם הנובעות מעסקה שהתבצעו במועד בו היו בעלי תפקיד. על כך נוסיף, כי מהחקירות שנגבו על ידי רשויות מע"מ עולה, שלספריית יפת עדיין יש מייצג מול רשויות המס, רו"ח פינפטר ממשרד פיק-כהן, וכי לונדנר מבחינתו נציג של ספריית יפת. משכך, יש להורות להם להוציא חשבונית מס בשם ספריית יפת. במצב דברים זה, לונדנר ורו"ח פינפטר יצרו מצג כלפי רשויות מע"מ לפיהם הם מייצגים כדין את ספריית יפת, ונוכח מצג זה יש לחייב את לונדנר ו/או רו"ח פינפטר להוציא חשבונית מס."

צא ולמד;

המצב העובדתי נכון לעתה הינו: ש"ספריית יפת" היא חברה לא פעילה, אשר בעלי מניותיה נפטרו ז"ל ואין מנכ"ל המנהל אותה.

במצב עובדתי זה, קיים קושי אובייקטיבי לאכוף את פסק הדין של בית המשפט העליון אשר החליט: "לחייב את יפת להמציא למערערת בתוך 14 יום חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה עם מימוש הערבות שבנדון".

אומנם על פי סעיף 6 ל"פקודת ביזיון בית משפט" ניתנה הסמכות לבית המשפט "לאכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה", אולם, במקרה הנדון, לאחר התפטרותו כדין ביום 6.12.2015 של דניאל לונדנר מלכהן כמנכ"ל ב"ספריית יפת" - ארבעה חודשים לפני מתן פסק הדין של בית המשפט העליון המחייב את "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" – קיים קושי אובייקטיבי לאכוף עליו עתה – בצו על פי "פקודת ביזיון בית המשפט" – להוציא "חשבונית מס" של "ספריית יפת". הטענה שהתפטרותו של דניאל לונדנר הייתה בחוסר תום לב נוכח הדיון שהתנהל בבית המשפט העליון, נדחתה על ידי.

העתירות להטיל עליו עתה צווים אישיים אלו - מכוח היותו בעבר מנהלה של "ספריית יפת" ו/או משום היותו יורש מניות אמו ז"ל בחברה זו - מתבססות על קונסטרוקציות משפטיות שלא התבררו עד תום.

הוסף לכך, שהתביעה האישית אשר הוגשה על ידי "אינבסטלום" נגד דניאל לונדנר בה נטען, בין השאר לאחריותו האישית בכל הקשור לטיפול בסוגיות המע"מ כמנהל "ספריית יפת" והעתירה לחייבו באופן אישי בהוצאת "חשבונית המס", נדחתה על ידי בית המשפט.

זאת ועוד;

סבור אני, שיש להיעזר ב"פקודת ביזיון בית משפט", רק באותם מקרים שהדבר הכרחי.

בענייננו, אין כל צורך במתן צווים על פי "פקודת ביזיון בית המשפט" כדי לקיים את פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון; וכדי שמנהל מע"מ יבחן את זכאותה של "אינבסטלום" לזיכוי/ניכוי "מס התשומות".

הדרכים והאמצעים לקיים את הדבר, מצויים בחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975

החובה לגביית המס הוטלה "בחוק" על העוסק/המוכר/נותן השירות - בענייננו "ספריית יפת".

"2. הטלת מס ערך מוסף ושיעורו

על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין..."

"6. גביית המס מהקונה

הוטל מס על עסקה או הועלה שיעור המס עליה לאחר שהוסכם על העסקה רשאי העוסק לדרוש מהקונה שישלם לו את סכום המס או את סכום המס הנוסף שנתחייב בו העוסק, זולת אם נקבע אחרת בהסכם או בכל דין הדן בפיקוח על המחירים."

"פרק ו: מועד החיוב במס"

"28. בעסקת מקרקעין

(א) בעסקת מקרקעין חל החיוב במס עם העמדת המקרקעין לרשות הקונה או לשימושו, או עם רישום המקרקעין על שמו של הקונה בפנקס המתנהל על פי דין, לפי המוקדם."

החובה להוציא/ליתן "חשבונית מס" היא של העוסק/המוכר/נותן השירות - בענייננו "ספריית יפת"

"45. חובה להוציא חשבונית עסקה"

עוסק חייב להוציא לקונה חשבונית עסקה על כל עסקה או חלק מעסקה גם אם הם פטורים ממס."

"46. מועד הוצאת חשבונית"

(א) חשבונית תוצא תוך ארבעה עשר יום ממועד החיוב במס."

החיוב בתשלום המס, חל על העוסק/המוכר/נותן השירות – בענייננו "ספריית יפת".

"פרק ה': החייב בתשלום מס"

"16. אלה החייבים בתשלום המס:

(1) במכר – המוכר;

(2) בשירות – נותן השירות;

(3) ביבוא לרבות יבוא טובין בלתי מוחשיים – בעל הטובין כמשמעותו בפקודת המכס;

(4) בפעילות מלכ"ר או מוסד כספי – המלכ"ר או המוסד."

"פרטי דו"ח של עוסק"

"69.(א) בדו"ח תקופתי של עוסק ייכללו סך כל העסקאות שהמועד להוצאת חשבוניות עליהן חל בתקופת הדו"ח, אף אם העוסק הופטר מהוצאת חשבוניות, וכן סך כל העסקאות שעליהן הוצאו חשבוניות מס אף אם המועד להוצאתן טרם הגיע, ובלבד שלא נכללו בדו"ח תקופתי קודם."

"התשלום לפי דו"ח"

"88.(א) חייב במס ישלם את המס המגיע לתקופת הדו"ח, בין על פי הדו"ח התקופתי ובין על פי הדו"ח הארעי, עם הגשתם."

בענייננו, ב"עסקת המקרקעין"/"עסקת הקומבינציה" הנדונה; עם תשלום התמורה/מימוש "הערבות הבנקאית" שכללה כבר את המע"מ, מילאה "אינבסטלום", את התנאים המקנים לה את הזכות שזכאותה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס התשומות", תבחן על ידי מנהל מע"מ.

על פי "החוק", "ספריית יפת" היא זו אשר הייתה חייבת בהוצאת "חשבונית מס", כראייה /הוכחה למהות העסקה ושהמס – המע"מ – שולם על ידי "אינבסטלום".

מכאן ואילך, חל החיוב בתשלום המס על "ספריית יפת" אשר גבתה מס זה מ"אינבסטלום" ועליה היה להעבירו למדינת ישראל/למע"מ.

אם היא לא עשתה כן, על מדינת ישראל/מע"מ לנקוט נגדה בהליכים המשפטיים והאמצעים האחרים העומדים לרשותה הקבועים ב"חוק", כדי לגבות חוב מס זה.

ראוי לציין לעניין זה, שכבר בשנת 2005 היה מודע פקיד שומה מע"מ, לטענת "אינבסטלום", שהיא זכאית לזיכוי "מס התשומות" בגין עסקה זו, עליה שילמה מע"מ.

בעדותו מיום 16.9.2013 סיפר רו"ח חנוך חיים:

"ת: בשנת 2005 פנה אליי עופר גפני ואמר לי שהוא, בעצם, מארגן קבוצת חברות לרכישת מבנה בהרצליה. העסקה בוצעה מול כונס הנכסים גיל הירשמן באמצעות כמה חברות... ואז הייתי אמור לטפל בכל הנושא של החשבוניות של המע"מ. חברת "אינבסטלום" בעצם. הכונס מכר את המבנה בלבד וחברת "אינבסטלום הולדגינס" הייתה אמורה להוציא את כל החשבוניות, ומול מע"מ נתניה... דאגנו להוציא את כל 19 החשבוניות, אם באמצעות חשבונית, אם באמצעות טופס 20 א', על מנת שכל המע"מ ישולם. לאחר מכן מע"מ פתח תקווה הגיש בקשה לביקורת על כל התיק של "אינבסטלום". במהלך הביקורת נטענה טענה, ... ש"אינבסטלום" לא הגישה דו"חות מאזנים, ואז באמצעות עופר, שביקש ממני לדאוג לסולי, שבאותה תקופה היה בקשיים כלכליים מאוד קשים, להכין את הדו"חות ולטפל בכל הנושא של המע"מ. במהלך הביקורת של מע"מ עלו הרבה שאלות בנושא של כל העסקאות שהיו שם. נטענה הטענה שיש לנו, בעצם, מגיע לנו בגין הערבות הבנקאית איזה שהיא חשבונית והיא טרם התקבלה. נאמר לנו אז על ידי מע"מ – "תביא חשבונית - נדבר. בלי חשבונית אין מה לדבר". כתוצאה מכך בגמר הביקורת שולם 688 אלף שקל." (עמ' 51-50)

אי העברת/תשלום המס/המע"מ על ידי "ספריית יפת" למדינת ישראל/מע"מ; והימנעותה ו/או סירובה של "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" ל"אינבסטלום" על אף בקשתה ודרישתה שתעשה כן, אינם מאיינים או גורעים מזכותה של "אינבסטלום" שמנהל מע"מ יבחן את זכאותה, ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס התשומות".

"חשבונית המס", מהווה ראייה/אישור/הוכחה שבוצעה עסקה החייבת במע"מ; הסכום ששולם; מי שילם ולמי שולם; אך לא רק היא.

מקום שיש בנמצא ראיות ברורות ומוצקות ששולם מע"מ, היעדרה של "חשבונית מס" אינו פוטר את גובה המס – בענייננו "ספריית יפת" - מתשלום המס למדינת ישראל/מע"מ; ואינו פוטר את מדינת ישראל/מע"מ מלהעניק למשלם המס – בענייננו "אינבסטלום" - את הזכויות להן הוא זכאי, בשל היעדרה של "חשבונית המס". בוודאי, כאשר למרות דרישתו, נמנע או מסרב העוסק / המוכר / נותן השירות גובה המס, להוציא "חשבונית מס".

סעיף 38 ל"חוק מס ערך מוסף" מפרט אפשרויות נוספות כאלו:

"ניכוי המס ששולם על תשומות"

"38. (א) עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין או ברשימון יבוא או במסמך אחר שאישר לענין זה המנהל, ובלבד שרשימון היבוא או המסמך האחר נושא את שמו של העוסק כבעל טובין ושהניכוי ייעשה בתוך ששה חדשים מיום הוצאת החשבונית, הרשימון או המסמך.

(ב) שר האוצר רשאי לקבוע את הוראות שונות מהוראות סעיף קטן (א) ...."

בספרו – "חוק מס ערך מוסף" (מהדורה שישית התשס"א-2001) - מפרט המחבר עו"ד יעקב פוטשבוצקי שורה של מסמכים, אשר הוכרו ככאלו המזכים בניכוי "מס תשומות":

"(3) מסמך אחר,

השר קבע כמה מסמכים כ"מסמך אחר" לענין ס' 38 לחוק,... להלן רשימת המסמך נכון ליום כתיבת הדברים.

1. כרטיס חשבון המנוהל בידי עוסק מורשה לגבי שרותים כמפורט בתקנה 6א לתקנת מע"מ....

2. מסמך המוצא בידי סוחר מוסמך שבו הוא מאשר כי מי ששמו צוין באישור שילם מע"מ בעת רכישת מטבע חוץ או העברתו לחו"ל,...

3. שובר קופה שעל פיו שילם עוסק חסר במסים עקיפים על טובין שיובאו לצורך עסקיו או לשימוש בעיסקו, ובלבד שצוין על המסמך מספר רשימון היבוא שבו נרשמו אותם טובין....

4. שובר קופה חתום בחותמת בית המכס, על פיו שולם מס על כלי רכב שיובא והמשמש לצורך עיסקו של עוסק אשר הוא ששילם את המס כאמור,...

5. אישור שהוציא סוחר מוסמך על תשלום היטל על פי תקנות שעת חירום (היטל על שירותים מיובאים) התשמ"ד-1984,...

6. דוח ריכוז; חדשי של מוצרי דלק הנרכשים בתחנות דלק...

7. חשבונית עסקה שמוציא שוכר מקרקעין שלא למגורים שהוא עוסק זעיר,...

8. טופס עיסקת האקראי שלפיו משתלם המע"מ ע"י עושה עיסקת האקראי.

בחוזר מע"מ 10/88 הוכרו גם המסמכים הבאים: (1) רשימון לטובין לצריכה בארץ הוכר כרשימון יבוא, (2) חשבונית כמתואר בפיסקה 7 לעיל, (3) הודעות חיוב שמוציא משרד הבטחון ליחידות הסמך בנוגע לשחרור טובין, בכפוף לתנאים מסויימים, (4) הודעות חיוב של בנק ישראל לחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ או לכל חברה אחרת לפי ס' 33א לחוק בנק ישראל, הנוגעות ליבוא מטבעות זכרון ומטבעות מיוחדים, בתנאים מסויימים שנקבעו". (עמ' 338-336)

בענייננו, קיימות ראיות ברורות ומוצקות, שאין טובות מהן, על מהות "עסקת המקרקעין" התמורה ששולמה הכוללת מס ערך מוסף, מועד התשלום, זהות המשלם ומקבל/גובה המס.

בענייננו, ניתנו שני פסקי דין – של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון – בהם נקבע: ש"עסקת המקרקעין" בה מכרה "ספריית יפת" מקרקעין ל"אינבסטלום", היא "עסקה" החייבת במע"מ; וכי בתמורה ששולמה על ידי "אינבסטלום" - באמצעות מימוש "הערבות הבנקאית" – היה כלול "מס ערך מוסף"; וכי על "ספריית יפת" – אשר גבתה את המס – הייתה חובה להוציא/ליתן "חשבונית מס", אשר הייתה מאפשרת ל"אינבסטלום" להציגה בפני מנהל מע"מ כ"ראייה" לתשלום המס, כדי שתיבחן זכאותה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות".

אין הוכחות טובות יותר מאלו.

אומנם "פסקי הדין" שניתנו על ידי בית המשפט, אינם "מסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל", או "שר האוצר", אך אין טוב מהם כראייה על תשלום המס ומהותו ויש לכבדם.

"חשבונית המס", אשר "ספריית יפת" חויבה בהוצאתה, לא תוסיף דבר.

כפועל יוצא;

אין עוד הכרח ואין עוד כל צורך ב"חשבונית המס" כראייה להוכחת תשלום המע"מ; ואין הכרח ואין צורך במתן צווים על פי "פקודת ביזיון בית משפט", על מנת לאכוף את הוצאתה; מקום שהוכח בפני שיש קושי אובייקטיבי להוצאת "חשבונית המס".

אין עוד כל צורך להיזקק לכל אותן קונסטרוקציות משפטיות שנטענו על ידי "אינבסטלום" ומדינת ישראל/מע"מ, כדי ש"חשבונית מס" זו תוצא על ידי דניאל לונדנר ו/או על ידי בעלי מניות אחרים - שנטען שקיימים - שאינם כלל צד להליך זה.

מדינת ישראל/מע"מ רשאית לנקוט כלפי "ספריית יפת" בהליכים המשפטיים והאחרים העומדים לרשותה, לגביית המס אותו גבתה "ספריית יפת" מ"אינבסטלום", ולא העבירה אותו למדינת ישראל/למע"מ וכלפי כל מי שהיא סבורה שהוא אחראי לכך.

על מדינת ישראל/מע"מ לכבד את זכותה של המבקשת/"אינבסטלום" ש"מנהל מע"מ" יבחן את זכאותה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות".

בדברי הסיכום טוענת ב"כ מדינת ישראל/מע"מ:

"42. יודגש, כי ככל שלא תוצא חשבונית מס על ידי ספריית יפת, וזאת בניגוד לקביעתו המפורשת של בית המשפט העליון, ולא ישולם מס העסקאות בגינה, משמעות הדבר גרימת נזק כספי לקופת המדינה. ניכוי מס תשומות על ידי אינבסטלום, מבלי ששולם מס העסקאות, יביא דה-פקטו לגרימת נזק לקופת המדינה. במקרה הנדון, מדובר בנזק של למעלה משני מיליון ₪. האינטרס הציבורי מחייב כי לא הציבור הוא שיישא, מכיסו, במחדלה של ספריית יפת.

...

44. מס ערך מוסף, כשמו כן הוא, מס המוטל על הערך המוסף שתרמה יחידה כלכלית נתונה בייצור נכס או במתן שירות. המנגנון, שנקבע בחוק מע"מ להטלת מס הערך המוסף בלבד, הוא חיוב כל יצרן בשרשרת הייצור במס לפי ערך המוצר שנמכר על ידו ובמקביל זיכויו במס שהוטל עליו בשל התשומות שרכש, וכך באו הדברים לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק מע"מ (הצ"ח התשל"ה 1975, עמ' 233): "המונח הכלכלי 'ערך מוסף' מבטא את תוספת הערך שתורמת היחידה המשקית בפעילותה. מבחינה כלכלית מתבטאת תוספת ערך זו בהפרש שבין מכירותיו של העוסק לבין קניותיו, או בין השירותים שנתן לבין השירותים שקיבל."

45. גלגולו הרב שלבי של המס במוצר מביאה לתוצאה לפיה נטל המס, בסופו של דבר, מוטל על הצרכן הסופי, אשר בהבדל מהיצרנים שקדמו לו, לא יכול לנכות את המע"מ שגולגל ושולם על ידו כמס תשומות. התוצאה היא שהצרכן הסופי הוא שנושא במלוא נטל המס בגובה הערך המוסף של כל היצרנים שהשתתפו ביצורו של המצרך הנרכש על-ידו, כתוספת להוצאה שהוציא לצריכתו הפרטית (ראו למשל ע"א 364/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ ואח' פ"ד לז(2) עמ' 744).

46. ברור, שהמנגנון עליו מושתת חוק מע"מ ייפגע אם יוחזר מס התשומות לחוליה בשרשרת העסקאות, מבלי ששולם מס העסקאות. התוצאה הכלכלית תהא החזר כל המס על הערך שנוסף בחוליות הקודמות בשרשרת העסקאות ולא ייגבה כל מס בגין העסקאות החייבות שנערכו באמצעות אותן התשומות. לכן, פעילות כלכלית ללא דיווח וללא תשלום מס עסקאות, אינה יכולה לזכות בניכוי המס על התשומות ששימשו בעשייתה. אחרת תוחמץ מטרת החוק למיסוי מלוא הערך המוסף הטמון במוצר או השירות המוגמרים, ויופר עקרון ההקבלה."

איני יכול לקבל טיעון זה.

בכתב התביעה עתרה "אינבסטלום" לחייב את "ספריית יפת" לתת "חשבונית מס" על מכירת והעברת זכויותיה במקרקעין ל"אינבסטלום".

טענת "ספריית יפת" לדחיית התביעה מחמת התיישנות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

טענת "ספריית יפת" לדחיית התביעה מחמת שיהוי, עקב הגשתה בסמוך למועד ההתיישנות, התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ושונתה על ידי בית המשפט העליון אשר חייב את "ספריית יפת" בהוצאת "חשבונית מס".

בפסק הדין אישר בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, שמדובר ב"עסקת מקרקעין"; שהתמורה עבורה שולמה על ידי "אינבסטלום" ל"ספריית יפת", באמצעות מימוש "הערבות הבנקאית" ושהיא כללה את המע"מ.

משמעות הדבר, הכרה בזכותה של "אינבסטלום" שמנהל מע"מ יבחן את זכאותה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות".

הנזק הנטען שייגרם למדינת ישראל/מע"מ יהיה זהה לחלוטין בין אם "אינבסטלום" תזכה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות" מכוח "חשבונית מס" ובין אם היא תזכה לכך מכוח פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון

קרי, גם אם הייתה אפשרות אובייקטיבית להוצאתה עתה של "חשבונית המס על ידי "ספריית יפת"; וגם אם הייתה נמצאת עילה כלשהי לכפות עתה על דניאל לונדנר את הוצאת "חשבונית מס" בשם "ספריית יפת", התוצאה היא זהה.

6. סוף דבר

אני דוחה את הבקשה למתן צווים כלשהם על פי "פקודת בזיון בית משפט".

ב"בקשה למחיקת התביעה על הסף" וב"כתב ההגנה" שהוגשו על ידי מדינת ישראל/מע"מ, נאמר:

"אם וכאשר תוגש על ידי התובעת חשבונית מס לשם ניכוי כמס תשומות של המע"מ הגלום בה, יבחן מנהל מע"מ את הזכאות לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:"חוק מע"מ")."

אין עוד צורך - במקרה הנדון - בהוצאת "חשבונית המס" כראייה/הוכחה לתשלום המע"מ על ידי "אינבסטלום" בגין "עסקת המקרקעין" שבוצעה על מנת שמנהל מע"מ ייבחן את זכאותה "...לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מע"מ התשל"ו-1975".

די לצורך כך בפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי (ת.א 44979-07-10) ועל ידי בית המשפט העליון (ע.א 6182/14), בהם נקבע הדבר.

על מנהל מע"מ לבחון את זכאותה של אינבסטלום "...לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מע"מ התשל"ו-1975", בהסתמך על פסקי הדין דלעיל, על אף היעדרה של "חשבונית מס".

אין בכך כדי לגרוע מזכותה של מדינת ישראל/מע"מ לנקוט כלפי "ספריית יפת" בהליכים המשפטיים והאחרים העומדים לרשותה, לגביית המס אותו גבתה "ספריית יפת" מ"אינבסטלום", ולא העבירה אותו למדינת ישראל/למע"מ וכלפי כל מי שהיא סבורה שהוא אחראי לכך.

אין צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ז, 05 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.