1. התובעת, הועסקה כמורה קבועה בבי"ס השייך לנתבע והמצוי בכפר גדעון וזאת במשך 34 שנים עד לפיטוריה ביום 31.08.08.

ביום 26.07.2010, כעבור למעלה משנתיים מסיום עבודתה, הגישה תביעתה זו לבית הדין בה מבקשת היא כי ייקבע שפיטוריה היו פגומים ושלא כדין, וכן מבקשת שביה"ד יחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי על האופן בו פוטרה וכן זכויות נוספות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה ובגין סיומה של תקופה זו.

טענת הנתבע, בקליפת אגוז, היא כי התובעת פוטרה מסיבות ענייניות וללא עוררין מצידה, וכי הנתבע שילם לה את כל שהיתה זכאית לו ולכן אינו חייב לשלם לה דבר.

2. להלן העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות:

א. התובעת הינה מורה שהועסקה בשירותי הנתבע מיום 01.09.74 ועד לפיטוריה ביום 31.08.08.

ב. הנתבע הינו מרכז החינוך העצמאי לתלמוד תורה ובתי ספר בית יעקב, הנמצא בפיקוח משרד החינוך, ואשר היה מעסיקה של התובעת עד לפיטוריה.

ג. ביום 29.05.08 הוצא לתובעת מכתב פיטורים בחתימת המנהל הארגוני - הרב מ. פריינד, בו הוא מודיע על פיטוריה "לאור מצב הדברים והנסיבות הקיימות בתקופה האחרונה" הוחלט על פיטוריה (נספח א' לתצהיר התובעת).

ד. לפיטוריה של התובעת לא קדם הליך שימוע.

ה. בעקבות פיטוריה חתמה התובעת על מסמכי פרישה לגמלאות ביום 05.02.09. בהתאם, היא הוצאה לגמלאות ביום 01.09.08 המועד בו החלה לקבל גמלה.

ו. בחודשים מרץ ומאי 2009, לאחר סיום יחסי העבודה, שולמו לתובעת, באופן רטרואקטיבי, כספים בגין הפרשי שכר, שעות גיל, גמול חינוך וכן בגין זכויות למיניהן הנובעות מסיום יחסי העבודה בין הצדדים ופרישתה לגמלאות - הכל כמפורט בתלוש חודש מרץ ומאי 2009 המצורפים כנספח ה' לתביעה.

ז. בתאריך 1/12/08 קיבלה התובעת עוד כספים מהנתבע, כמפורט בתלוש חודש 10/08 (נ/2).

3. מהלך הדיון

במהלך ישיבת ההוכחותה ראשונה, שהתקיימה ביום 28/10/12 (בהרכב חסר וזאת בשל העדרותו של נציג ציבור עובדים שהוזמן ולא הגיע) העידו התובעת וכן העדים מטעמה - בתה הגב' אריאלה כהן, הגב' ענת כהן שור - שעבדה עם התובעת במשך 6 שנים, תלמידה שהתחנכה בבית הספר - הגב' אילת טהרני וכן הרב אליהו בן חמו אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל ביה"ס בו עבדה התובעת.

במהלך ישיבת ההוכחות השניה, אשר התקיימה ביום 5/3/13 (הפעם בהרכב מלא של המותב), העיד מטעם התובעת מר טל וייס - כלכלן, אשר הגיש חוות דעת מטעם התובעת (נספח ד' לתצהירה) וכן העיד עד הנתבע - מר אייזיק גולדשטיין - מנהל מחלקת תנאי שירות גמלאות ופיצויים בנתבע (להלן: " מר גולדשטיין").

בסיום ישיבת ההוכחות השניה ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת וכל אלה הוגשו בהמשך.

בנקודה זו נבהיר כי בהתאם להלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו/2-2 לוגי'ק בע"מ - וולשטיין, פד"ע כ"ט 560, , השתתף נציג ציבור העובדים, אשר נכח, כאמור, באחת מישיבות ההוכחות ואשר הצדדים לא התנגדו להצטרפותו לישיבה השניה, במתן פסק הדין, עם זאת, ברור שנציג זה לא היה שותף בהערכת משקל העדויות שנשמעו בישיבה הראשונה ככל שהערכה זו נסמכה על התרשמות מהעדים.

4. להלן השאלות בהן עלינו להכריע:

א. הסוגיה העיקרית נוגעת לסיבות ולנסיבות שהובילו לפיטורי התובעת ולשאלה האם פיטוריה היו כדין או שמא, כטענתה, היו נגועים במניעים פסולים, כאשר הכרעה בשאלה זו כרוכה הכרעה בדבר מעמדו של הנתבע והנורמות והכללים החלים עליו.

ב. בהתאם להכרעה בסוגית זו נדרש להכריע בדבר הזכויות להן טוענת התובעת:

פיצויים מוגדלים.

פיצויים בגין נזקים בריאותיים.

פדיון ימי מחלה.

תשלום שכר שנת עבודה נוספת.

פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצוי פיטורים.

הוצאות נסיעה ואחזקת רכב לסגנית מנהל.

הפרשי הפרשות פנסיה.

השלמת שכר בגין גמול אחראית בטחון.

5. פיטורי התובעת

לטענת התובעת הנתבע הינו מוסד "מוכר" שאינו רשמי המקבל תקציבים ייחודיים משרד החינוך ובשל כך מחויב הוא לתקנות חינוך מלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד- 1950 (להלן: "תקנות החינוך").

משכך יש לראות במוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים, מוסדות בעלי מאפיינים ציבוריים מובהקים אשר בפעילותם מחויבים הם לכללי הצדק הטבעי ולנורמות מתחום המשפט המנהלי והציבורי.

לטענת התובעת, היא פוטרה בניגוד לנהלים ולתקנות; לא נערך לה שימוע כדין קודם לפיטוריה כאשר מכתב הפיטורים התקבל אצלה ביום 02.06.2013, קרי - לאחר יום ה - 31/5, הוא המועד האחרון הקבוע בתקנות לפיטורי עובדי הוראה.

עוד טענה התובעת כי פיטוריה נבעו ממניעים אישיים ופסולים, גיל ובמיוחד בשל כל שבחרה להעביר את בתה הצעירה מביה"ס של הנתבע למוסד לימודי אחר - מהלך שהנהלת הנתבע התנגדה לו.

לטענת הנתבע, כפי שעלתה בסעיף 9 לכתב ההגנתו, התובעת פוטרה מסיבות ענייניות וראויות ובשל מצבו של בית הספר והנסיבות והיחסים שנוצרו בבית הספר כאשר התובעת עצמה הוציאה את בתה ובכך הביעה דעתה באשר למצבו של בית הספר ואת אי האמון שלה בו ובכך תרמה לאווירה שהתקיימה בקשר לבית הספר ולא היתה יכולה להמשיך ללמד בו.

זאת ועוד ולטענת הנתבע היו טענות כנגד עבודת התובעת, טענות אשר הובאו לידיעתה.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת זומנה לבקשתה לשימוע פעמיים, על אף שלא היתה חובה לזמנה ואולם היא בחרה לא להופיע.

הנתבע אף טען כי מכתב הפיטורים נשלח אל התובעת ביום 29.05.08, קרי - במועד וכדין וכי עבודתה הופסקה כדין וללא עוררין ביום 31.08.08.

עוד טען הנתבע, כי דבר הפסקת עבודתה של התובעת היה ידוע לה מראש זאת לאור מצבו של בית הספר שהלך והידרדר משנה לשנה ולאור היחסים והנסיבות שהתקיימו לגביה ועל כן לגרסת הנתבע התובעת לא ערערה על ההחלטה להפסיק עבודתה ואף ביקשה לצאת לפנסיה וחתמה על מסמכים ליציאה לפנסיה אשר אושרה ביום 01.09.08.

דיון והכרעה - המסגרת הנורמטיבית

בבואנו להכריע בסוגיית פיטורי התובעת, נדרשים אנו, להכריע, תחילה, בסוגיית מעמדו של הנתבע הנורמות והתקנות החלות עליו.

מעמדו של הנתבע - הנתבע הינו תאגיד חינוך פרטי, והינו מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי.

בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה עמדו בפסיקתם, לא אחת, על מעמדם של מוסדות החינוך ה"מוכרים" שאינם רשמיים. בפסיקה זו נקבע כי לאור מהות ואופי השירות הניתן על ידם לציבור וזכאותם להשתתפות המדינה בתקציבם, כפופים גופים אלו, לביקורת ולפיקוח בתנאים הקבועים בחוק ועל פי דין ויש לראותם כגוף "דו מהותי" בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים על כלל המשמעויות הנגזרות מכך באשר להיקף חובותיהם כמעביד (ע"ע (ארצי) 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה - עובדיה בן נון, ניתן ביום 21.08.08; ע"ע 506/09 רות הורביץ - עמותת בית חנה, ניתן ביום 24.10.10).

בפסיקת בתי הדין לעבודה מסתמנת אף מגמה להרחיב את חלותן של נורמות המשפט המנהלי - ובהן חובות תום הלב וההגינות - על מוסדות אשר רואים בהם גופים דו-מהותיים, בפעילותם כמעסיקים [ראו: ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה - בן נון (ניתן ביום 21.8.2008); ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן - קיסר (ניתן ביום 24.3.2005)], כך, שגוף מנהלי אינו רשאי לפטר עובד ממשרתו בשרירות וללא סיבה וחלה עליו חובת תום לב מוגברת בהליך הפיטורים [ע"ע 453/05 מועצה מקומית דיר חנא - עלי  (ניתן ביום 19.1.2006)]. בתי הדין חזרו והדגישו את החובות המוגברות החלות על מעסיקים, לרבות גופים דו מהותיים, כדוגמת הנתבע, ובהן החובה לקבל החלטות הנוגעות לעובדים, באופן הגון ותקין, תוך הוכחת עילות ראויות העומדות בבסיס ההחלטה, מבלי לערב שיקולים זרים ומבלי לנהוג במשוא פנים (ע"ב 5067/03 קלפנר - רשות הדואר, ניתן ביום 28.03.07; פרשת קלפנר בארצי; ובג"ץ 4284/08 קלפנר - חברת הדואר ב"מ, ניתן ביום 26.04.10; בש"א 205/07 אוניברסיטת ת"א - רבקה אלישע ניתן ביום 27.02.08).

וכך קבע כבוד הנשיא (כתוארו אז) ס. אדלר בע"ע 674/05 ויזנר - מדינת ישראל, רשות השידור (ניתן ביום 28.03.07)פסקה 3:

"לפררוגטיבה הניהולית... ישנן הגבלות. הגבלות אלו מאפשרות לבית הדין להעביר את החלטות הנהלת הרשות תחת מבחן הביקורת השיפוטית, ולהתערב בהן כאשר נדרש הדבר על מנת לאזן בין זכויות ההנהלה מכוח הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, לבין זכויותיו של העובד...

הגבלה אחת ... על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים ענייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת. כך, מוטלת על ההנהלה החובה לקבל את החלטותיה מתוך התחשבות בעובד, ברצונותיו, שאיפותיו וכישוריו.

הגבלה שנייה מקורה בזכות הטיעון... חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן ענייני" (ההדגשות אינן במקור. א.י.).

משכך, בנוסף לחובת המעביד לשקול שיקולים ענייניים והגונים, נדרש המעסיק ליתן לעובד את הזכות לשימוע, המבוססת על כללי הצדק הטבעי והמחייבת את המעסיק למתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי (ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה, ניתן ביום 29.5.01).

על בסיס האמור לעיל, נבחן אם ההחלטה בדבר פיטורי התובעת והליך פיטוריה, היו כדין ובהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, כללי הצדק הטבעי והעקרונות שהותוו בפסיקה.

האם פיטורי התובעת היו כדין?

נקדים ונציין, כי לאחר בחינת הראיות שהובא לפנינו ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הרינו קובעים כי לא הוכח לפנינו כי ההחלטה בדבר סיום עבודתה של התובעת התקבלה על בסיס ענייני או מקצועי, אלא בשל שיקולים ומניעים זרים ופסולים. כן הוכח לפנינו כי התנהלות הנתבע, בכל הנוגע לפיטורי התובעת, היתה נגועה בחוסר תום לב ונפלו בה לא מעט פגמים, כפי שיוסבר להלן;

ראשית מכתב הפיטורים שהומצא לתובעת הינו כללי ונעדר פירוט ממשי, כאשר מהראיות ומהעדויות עלה כי הסיבות האמיתיות שבגינן פוטרה התובעת, אינן הסיבות "הכתובות" במכתב הפסקת העבודה שנמסר לה.

לתובעת הוצא מכתב פיטורים בו צוין כי בהתאם להחלטת וועדת החינוך שדנה בעניינה ו- "לאור מצב הדברים והנסיבות הקימות בתקופה האחרונה" הוחלט על פיטוריה. מדובר כאמור באמירה עמומה.

החלטת וועדת החינוך לא צורפה להודעת הפיטורים ואף לא צורפה כראיה מטעם הנתבע, משנשאל, מר גולדשטיין, עד הראיה היחידי מטעם הנתבע, ואשר היה "שותף מלא לכל הדיונים שהתנהלו בנושא המשך העסקת התובעת, הן בשנה בה הגענו להחלטה שאין מנוס אלא לפטרה והן בשנים שקדמו להם שנתנו לה כל שנה עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ובאותם מקרים שמעתי כל התלונות והבעיות" (עמ' 38 שורות 26-27 לפרוטוקול ועמ' 39 שורות 1-2 לפרוטוקול) על וועדת החינוך שנערכה בעניינה של התובעת ועל החלטתה הוא השיב:

ש. האם הייתה וועדה?

ת. כן. קיימת וועדת חינוך שדנה כל שנה לפני המועד החוקי לפיטורים. המפקחים והמנהלים מוזמנים להציע, לעלות ולבדוק ואני שותף לאותן וועדות באופן מלא מכח כל שלושת התפקידים שלי.

ש. למה לא צירפת פרוטוקול של וועדת החינוך?

ת. לא נתבקשתי, לא נדרשתי ואני לא רואה שום סיבה לצרף.

ש. האם קיים כזה פרוטוקול

ת. למיטב ידיעתי כן

ש. בתצהיר גילוי המסמכים שאתה חתמת עליו לא כתבת מילה וחצי מילה על פרוטוקול כזה. למה?

ת. כתבתי לפי מה שנדרשנו, נדרשנו לפרוטוקול וועדת השימוע ואליו התייחסתי בתצהיר שלי וכעת אתה שאלת ואני עניתי עלייך לגבי וועדת החינוך" (עמ' 39 שורות 5-16 לפרוטוקול).

ועוד ובהמשך ובאותו הקשר, נשאל:

"ש. מה הייתה הסיבה לפיטורי התובעת?

ת. החלטה וחוות דעת של וועדת החינוך.

ש. מה הסיבה?

ת. רוצה הרצאה של שעתיים על כל המכלול, מה שהיה קודם ומה שהיה אחרי, מה שהיה במשך השנים?

ש. למה לא צירפתם את החלטת וועדת החינוך?

ת. מה שונה החלטה מפרוטוקול, התשובה שנתתי ביחס לפרוטוקול רלוונטית גם כאן וממילא את צירפת את ההחלטה, הכוונה את מכתב הפיטורים המתייחס להחלטת וועדת החינוך" (עמ' 46 שורות 13-21 לפרוטוקול).

לטעמינו, תשובותיו אלו של מר גולדשטיין, היו מתחמקות ובודאי שלא היה בעדותו, בעניין הנדון, ללמוד על השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הנתבע וועדת החינוך לפטר את התובעת ומה הסיבות והנסיבות שהובילו להחלטה לפטרה, אלו נותרו עלומים כמו פרוטוקולי והחלטות וועדת החינוך ,שלא הוצגו ותוכנם לא פורט.

כל אשר נאמר בתצהירו של מר גולדשטיין, באשר לפיטוריה של התובעת, כי אלו "נבעו בשל מצבו של ביה"ס. והנסיבות והיחסים שנוצרו בביה"ס כאשר התובעת עצמה הוציאה את בתה מביה"ס והביעה בכך את דעתה על מצבו של ביה"ס ואת אי האמון שלה בביה"ס ובכך "תרמה" לאווירה שהתקיימה בקשר לביה"ס ולא היתה יכולה להמשיך ללמד בו. מה גם שהיו טענות נגדה שהובאו לידיעתה בקשר לעבודתה" (סעיף 9 לכתב ההגנה וסעיף 11 לתצהירו של מר גולדשטיין).

לאור התנהלות הנתבע ולמקרא האמור בכתב ההגנה ובתצהירו של מר גולדשטיין, קשה להתנער מהרושם שנוצר ולפיו אכן העברת בתה של התובעת מבית ספרו של הנתבע למוסד חינוכי אחר, היתה שיקול מרכזי מאוד בהחלטת הנתבע לפטרה, הגם שבהמשך טען מר גולדשטיין כי "היו טענות נגדה שהובאו לידיעתה בקשר לעבודתה" כאשר ראוי לציין כי גם באשר לטענות אלו לא הביא הנתבע ראיות ואסמכתאות וכן לא הוצגה כל אינדיקציה כי תלונות והשגות אלו הובאו לידיעתה של התובעת, נהפוך הוא, מנהל הנתבע בזמנים הרלוונטיים, הרב אליהו בו חמו, העיד דווקא כי התובעת "נתנה את כל כוחה למען פיתוחו של בית הספר.. תפקדה יפה.. עבדה מעבר לשעות שהיתה צריכה, התמסרה מאוד לעבודה וזה היה בתוך מעייניה שהבית ספר יצלח.." (עמ' 13 שורות 15, 25, 27-28 לפרוטוקול) דברים זהים נמסרו מפי עמיתתה של התובעת, הגב' כהן שור ענת, שהצהירה כי התובעת "עבדה כמנהלת לכל דבר, המסירות וההשקעה שלה בבית הספר היו מעל ומעבר למקובל ולמצופה" וכי היא "נכחה בבית הספר שעות ארוכות והייתה תמיד זמינה לכל פניה מצד הצוות החינוכי ומצד התלמידות " (סעיפים 4 ו- 5).

מסקנתנו זו מתחזקת, כאמור, גם נוכח מחדלי הנתבע אשר לא טרח להציג את פרוטוקולי והחלטות ועדת החינוך (וזאת ללא כל סיבה או הסבר המניחים את הדעת), ואשר אף נמנע מלהביא לעדות את המפקחת הגב' שושנה מליק, אשר לדברי מר גולדשטיין בעדותו לפנינו, ביקשה לפטר את התובעת (עמ' 40 שורה 17 לפרוטוקול) ואשר יכלה לשפוך אור על אשר היה, כאשר ההלכה הידועה בדבר אי צירוף ראיה והבאת עד הנמצאת בהישג ידו של בעל דין, ידועה, ועומדת בעוכרי הנתבע ופועלת לחובתו.

על כן, ובשים לב לטיעוני הצדדים לפנינו ובהעדר ראיות ממשיות מטעם הנתבע, הרינו קובעים כי התובעת הוכיחה את טענתה לפיה החלטתה להעביר את בתה למוסד חינוכי אחר היא שעמדה בבסיס ההחלטה לפיטרה, טענה, אשר אף זכתה, כאמור, לחיזוק, בטענות הנתבע בעצמו.

בנקודה זו נציין כי לא נעלם מעינינו הזמן שחלף מאז העבירה התובעת את בתה למוסד לימודי אחר ועד למועד בו פוטרה, אולם אין בזמן זה, במיוחד, בשים לב לאמור בסעיף 9 לכתב ההגנה ובסעיף 11 לתצהירו של מר גולדשטיין, כדי לאיין את טענתה של התובעת לפיטורים בשל הענין הנ"ל.

במאמר מוצדק נציין כי התובעת לא הצליחה להוכיח את שטענה (באמירה כללית ומבלי שהוכיחה אמירה זו), כי פיטוריה נבעו מחמת גילה.

שנית מלכתחילה לא זומנה התובעת לשימוע ועל כך אין חולק.

הנתבע כאמור טען, כי לאחר פניית התובעת בעניין, היא זומנה לשימוע, כאשר נקבעו לה שני תאריכים, בתיאום איתה, אך היא בחרה שלא להופיע לשניהם (סעיף 2 לכתב ההגנה). הנתבע הדגיש כי כלל לא היה מחוייב לערוך לתובעת שימוע שכן דבר הפסקת עבודתה היה ידוע לה מראש לאור מצבו של בית הספר שהדרדר משנה לשנה ובשל היחסים והנסיבות שהתקיימו לגבי התובעת היא ידעה והבינה את נסיבות הפסקת עבודתה.

לתובעת לא נשלח מכתב זימון לשימוע ובו פורטו הנושאים שיידונו בשימוע ומה הן הטענות המועלות כלפיה, כאשר גם במכתב הפיטורים שקיבלה לא צויין כי היא זכאית לערער ולהביא דבריה וזאת על אף שלפי דבריו של מר גולדשטיין בעדותו בפנינו "במכתבי הפיטורים אנחנו כותבים מפורשות שמי שמבקש לערער או להביא את דברו ייקבע ואנו קובעים מועדים עד מתי אפשר..." (עמ' 43 שורות 14-16 לפרוטוקול) והתובעת קיבלה "נוסח מיוחד כנראה שהושמט בו הקטע הזה" (עמ' 43 שורות 21 לפרוטוקול). התובעת זומנה טלפונית ולפי דברי מר גולדשטיין, או על ידי המזכירה שלו, או על ידי מנהלת מחלקת תקן או מזכירת הסתדרות המורים או מנהל ההסתדרות בעצמו (עמ' 42 שורות 18-21 לפרוטוקול).

טענת הנתבע באשר לזימונה של התובעת לשימוע מאוחר, נתמכה בעדותו של עד התובעת, הרב אליהו בן חמו (להלן: "הרב בן חמו"), מנהל בית הספר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ואשר עדותו היתה אמינה ומהימנה בעינינו, ולפיה לפני שפרש מעבודתו זומן הוא "לשימוע בקשר לתובעת, והיא לא הופיע לשימוע, ואמרתי שזה טעות שמפטרים אותה, היו צריכים גם אם לא הסתדרה עם צוות המורות בשנה או שנתיים אחרונות, יכלו למצוא לה משהו חלופי במקום אחר. כך אמרתי בשימוע" (עמ' 14 שורות 17-20 לפרוטוקול).

לא אחת נפסק, כי בנסיבות מסויימות, יש בקיומו של שימוע מאוחר כדי לתקן המחדל של העדר שימוע קודם לפיטורים זאת בתנאי שהמעסיק פועל בתום לב והותיר פתח לשמיעת העובד בלב פתוח ובנפש חפצה (ע"ע (ארצי) 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 29.12.02). וזה המקום לשאול - האם בעניינו היה בנכונות לקיים שימוע מאוחר כדי לרפא את הפגם?

הנתבע טען כי, מבחינה מהותית, לא קופחה זכותה של התובעת לשימוע. שהרי, שנתיים שלוש עובר לפיטורים, קיימו עימה שיחות רבות ונתנו לה הזדמנויות לשפר את הליקויים בתפקודה (עמ' 38 שורות 26-27 לפרוטוקול,עמ' 39 שורות 1-2 וכן עמ' 45 שורות 13-16).

כבר בנקודה זו נבהיר כי אין בידנו לקבל טענה זו.

אף אם נניח כי אכן ידעה, התובעת, שישנן תלונות כנגדה וכי הנתבע אינו שבע רצון מעבודתה נוכח ליקויים בתפקודה או בשל כך שלא הסתדרה על המפקחת או עם צוות המורים, הרי שכל עוד המעביד לא הודיע לה על הכוונה לפטרה, או למצער, לא הוכיח לפנינו כי עשה כן, לא היה על התובעת להניח כי אלו פני הדברים.

שיחות והערות מצד המעביד, בדרך כלל, אינן תחליף לשימוע עובר לפיטורים, אלא במקרים חריגים, בהם ברור מחומר הראיות באופן חד משמעי, כי העובד ידע שיש כוונה לפטרו, כי ידע בדיוק את הטענות המופנות כלפיו וכי ניתנה לו הזדמנות מלאה להשיב לטענות שהופנו כלפיו במהלך תקופת העבודה. שהרי, אם נאמר אחרת, נמצא עצמנו מרוקנים את זכות הטיעון מתוכן.

כאמור לעיל הנתבע נמנע מסיבותיו להציג את פרוטוקולי והחלטת וועדת החינוך ומשכך גם קבענו לעיל, כי פיטוריה של התובעת לא נבעו משיקולים מקצועיים וענייניים, אלא בשל ובעקבות העברת בתה של התובעת למוסד חינוכי אחר.

ומשכך, דעתנו היא כי אף אם היה מקויים שימוע כהלכתו או מאוחר, לא היה בכך לשנות את ההחלטה בדבר פיטורי התובעת.

לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין ובחוסר תום לב.

אשר על כן, ולאחר שלקחנו בחשבון את האמור לעיל, לרבות פרק הזמן בו עבדה התובעת בשירות הנתבע - החלטנו כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 124,584 ₪ (לפי חישוב של 12 חודשי שכר).

6. התביעה לפיצויים מוגדלים

התובעת טענה כי בשל פיטוריה המוקדמים זכאית היא לפיצויי פיטורים מוגדלים כנהוג במשרד החינוך ובבעלויות על מוסדות חינוך על יסודיים בשיעור 50% ובסך כולל של 175,688 ₪.

את תביעתה ביססה התובעת על חוזר סמנכ"ל משרד החינוך מיום 24.11.08 (להלן:"החוזר").

לטענת הנתבע התובעת אשר ממילא אינה זכאית לפיצויים מוגדלים כלל לא פירטה את הבסיס המשפטי לזכאותה הנטענת. עוד טען הנתבע כי החוזר אליו הפנתה התובעת כלל אינו רלוונטי לעניינה.

נקדים אחרית לראשית ונציין כי החוזר עליו מבססת התובעת את דרישתה לפיצויים מוגדלים אינו מכסה על פי לשונו הברורה מקרי פיטורים כגון אלו שבענייננו.

עניינו של החוזר "שיפוי בעלויות בגין פיצויים מוגדלים וחודשי הסתגלות", בפרק המבוא לחוזר צויין כי הנוהל נועד לעובדי הוראה שפוטרו על ידי בעלות בפיטורין בגין צמצום וכי מטרת השיפוי הנה "לאפשר לבעלות לפצות את העובד הקבוע אשר פוטר בגין צמצום וללא כל קשר לטיב עבודתו בבעלות" כן בפרק "ד" לחוזר שכותרתו "המקרים בהם עשויה הועדה לאשר שיפוי לבעלויות" צויין בסעיף 1 כי "השיפוי יינתן בגין עובדי הוראה שהועסקו בפועל בהוראה בבעלויות אשר קיבלו רישיון לקיום מוסד עפ"י חוק פיקוח על ביה"ס בחינוך העי"ס, שעבדו במוסדות מתוקצבים במסגרת שכל"מ על יסודי, ואשר עבודתם דווחה למצבת המורים בפרופיל עו"ה ואשר פוטרו מטעמי צמצום בלבד"

בנוסף לאמור לעיל, בסעיף 7 לפרק ד לחוזר צויין, כי:

"הועדה לא תאשר שיפוי בעלויות בגין עובדי הוראה הפורשים במסגרתן לגמלאות - במועד, או בפרישה מוקדמת.

עובד הוראה אשר פרש כאמור, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין מוגדלים בנוסף לגמלה המשולמת לו"

משכך ולאור האמור לעיל יוצא איפוא כי החוזר אינו חל על התובעת הן בשל העובדה כי היא לא הוכח כי פיטוריה היו פיטוריי צמצום והן מאחר והיא חתמה על טפסי גמלאות ומשולמת לה גמלה.

לפיכך, נדחית תביעתה של התובעת לקבלת פיצויים מוגדלים.

7. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין נזקים בריאותיים ?

בגין נזקים בריאותיים מבקשת התובעת פיצוי בסכום של 200,000 ₪.

התובעת טענה כי בעקבות פיטוריה הפתאומיים והפוגעניים, והואיל ולא עלה בידה למצוא עבודה אחרת, וכן הואיל ולאחר 34 שנות עבודה ונתינה בשירותי הנתבע, כפה האחרון עליה לשבת בבית מובטלת מעבודה, ככלי ריק שאין בו חפץ, החלה סובלת מנדודי שינה, דיכאון, התקפי חרדה, מיחושים גופניים והתפרצות מחלת הסוכרת כאשר רק לאחר קבלת טיפול פסיכולוגי וליווי מטעם עובדת סוציאלית עלה בידה להתגבר על האובדן ועל הפגיעה הקשה.

לאישוש טענותיה צירפה התובעת סיכום ביקור רופא משפחה מיום 16.07.10 לפיו סובלת היא מסכרת וכי ב- 2008 ביקרה במרפאה עם מצב ירוד נדודי שינה ודיכאון טופלה תרופתית והיתה בטיפול עובדת סוציאלית כן צירפה דו"ח טיפול פסיכולוגי מיום 28.12.2011 מאת ד"ר מאוריציו ליבזמן, לפיו התובעת נמצאת בטיפול אצלו מחודש אוגוסט.

באשר למצבה הנפשי והבריאותי של התובעת, על רקע פיטוריה, העידה בתה הגב' אריאלה כהן שאימה "נהייתה חולנית מאז שפטרו אותה, בדרגה שצריכה הרבה סיוע" וכי מחלה הסכרת שלה החמירה (עמ' 18 שורות 1-8 לפרוטוקול) כן העידה הגב' ענת כהן שור, שעבדה עם התובעת במשך 6 שנים, כי מצבה התדרדר לאחר פיטוריה (סעיף 9 לתצהירה) ומאישה חסונה וחזקה הפכה לאישה נפולה (עמ' 10 שורות 22-24 לפרוטוקול).

הנתבע הכחיש זכאותה של התובעת לקבלת פיצוי כלשהו בגין הנזקים הבריאותיים להם היא טוענת.

דיון והכרעה

בכל הקשור לעדויותיהן של הגב' אריאלה כהן והגב' שור ענת באשר למצבה הבריאותי והנפשי של התובעת לאחר פיטוריה, הרי שאין בידינו לקבלן שכן וכפי שהן עצמן הודו הן נעדרות הכשרה מקצועית רלוונטית. משכך אין לפנינו אלא שני מסמכים רפואיים, המתעדים את תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת.

לזאת יש להוסיף כי התובעת לא הביאה, כל ראייה נוספת שיש בה כדי לאשש את טענותיה בדבר מצבה הבריאותי והנפשי הקשה וכן לא הביאה כל ראיה המצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין מצבה הרפואי הנטען לבין הפסקת עבודתה.

מעבר לכך, הרי שנראה שרכיב זה של התביעה עולה כדי תביעה נזיקית אשר ממילא אינה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין.

לנוכח האמור לעיל, הרינו דוחים את תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקים בריאותיים.

8. האם זכאית התובעת לפדיון ימי מחלה ?

התובעת טענה כי אילולא פוטרה על ידי הנתבע, במועד בו פוטרה, היא היתה זכאית בהגיעה לגיל 55, לפדיון ימי המחלה ועל כן זכאית היא לפדיון ימי מחלה בסך 80,350 ₪.

התובעת נסמכה בחישוביה על חוות דעתו של המומחה מטעמה - מר טל וייס.

הנתבע מאידך טען כי התובעת אינה זכאית לפדיון ימי מחלה וכי היא אף לא טרחה לפרט על איזה בסיס משפטי נסמך רכיב זה של תביעתה.

יצויין, כי בסיכומיה טענה התובעת לראשונה, כי תביעתה לפדיון ימי מחלה מבוססת על חוזר תשנ"ח/3 מיום 17.05.98 לפיו עובד הוראה, שפרש לגמלאות לאחר שמלאו לו 55 שנים, זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, כאשר בסעיפים 106-109 לסיכומיה, היא פירטה תנאי הזכאות ואופן החישוב.

מעבר לעובדה שרק בסיכומיה פירטה וניסתה לבסס, התובעת, את זכאותה לקבלת פידיון ימי המחלה, עובדה אשר לא איפשרה לנתבע להתמודד עם טענה זו כנדרש, הרי שהיא לא טרחה לצרף את חוזר תשנ"ח/3, אותו איזכרה, כאמור, לראשונה, בסיכומיה ואשר ממילא לא שימש כחלק מהחומר הראייתי שהוגש על ידה.

זאת ועוד, התובעת לא הניחה ולא הוכיחה את תשתית ראייתית לביסוס זכאותה לפדיון ימי מחלה שכן לא הביאה כל ראיה לגבי תנאי זכותה לפדיון ימי מחלה למקורה או לשיעור הפידיון, כמה ימי מחלה צבורים עמדו לזכותה וכמה ניצלה בעבר,אשר על כן והיות ורכיב זה לא הוכח, אין מקום לפסוק פיצוי בגינו.

9. האם זכאית התובעת לתשלום שכר שנת עבודה נוספת ?

לתובעת הוצא, ביום 29.05.08, מכתב פיטורים בחתימת המנהל הארגוני של הנתבע, הרב מ. פריינד, בו צוין כי הוחלט על פיטוריה החל משנה"ל הבאה, קרי מיום 31.08.08, התובעת טוענת כי קיבלה את המכתב ונודע לה על פיטוריה רק ביום 02.06.08.

בשל כך ומאחר והודעת הפיטורים ניתנה בחריגה מן המועד הקובע למתן הודעה לעובדי הוראה: 31 למאי, מבקשת התובעת, לחייב את הנתבע לשלם לה, פיצוי כספי בשיעור השווה ל- 12 משכורות.

הנתבע טוען, כי מכתב הפיטורים נשלח במועד וכדין, ביום 29.05.08 ואין רלוונטיות למועד בו הוצא דבר הדואר על ידי התובעת.

דיון והכרעה

הבסיס הנורמטיבי לתביעתה זו של התובעת מעוגן הן בתקנון שירות עובדי ההוראה והן בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. כך, למשל, נאמר בפסק הדין בעניין ע"ע 1475/02 אריאל מייזליק - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, עבודה ארצי, כרך לג(59), 39:

"בית הדין הארצי לעבודה מתחילת דרכו עמד על כך שכשמדובר בסיום עבודתו של מורה יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי, של שנת הלימודים האחרונה שלו. הרציונל הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת. בתי הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים שקודמת לשנה בגינה נערכת מערכת השעות. על מנת לאפשר למורה מפוטר לחפש עבודה אחרת יש להודיע לו על סיום העסקתו עד סוף חודש מאי. לא נעשה הדבר, מחוייב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה (דב"ע לא/3-23, חנה מנצ'ק - המרכז לחינוך עצמאי, פד"ע ג', 337, 341 ובדב"ע לה/3-5, פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו', 113, 123) הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה, תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב -

'כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים' (דב"ע לה/5-3 פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו', 113).

כלל זה מעוגן גם בהסכם הקיבוצי - עובדי הוראה וחינוך - נוסח משולב 77/9 (סעיף 102 להסכם) ובתקנון שירות עובדי הוראה".

מכתב הפיטורים נושא תאריך 29.05.08 נשלח לתובעת, לפי אישור משלוח שהוצג מטעם הנתבע (נ/5), עוד באותו היום ומשכך יוצא איפוא כי הנתבע קיים הכלל לפיו יש להודיע למורה על מועד סיום עבודתו לפני יום ה- 31 למאי.

זאת ועוד לא ניתן לקבל את גרסת התובעת ובתה הגב' אריאלה כהן בעניין זה ולהעדיפה על פני ראיות הנתבע משהתגלו בגרסאות אלו סתירות ואי דיוקים מהותיים כך שמחד העידה התובעת כי קיבלה מכתב הפיטורים ביום 02.06.08 וכי היא היתה בבית בחופשת מחלה וכי הדוור הגיע לפתח ביתה ומסר לה כתב הפיטורים ביד בשעה 11:00 (עמ' 20 שורות 1-8 לפרוטוקול) ומאידך, העידה הבת אריאלה כהן כי "באותו יום או למחרת הלכו להביא את המכתב מהדואר. חשוב לציין שלא שמו את מכתב הפיטורין על הדלת אלא את ההודעה שיש דבר דואר וצריך להביא" (עמ' 19 שורות 8-9 לפרוטוקול)

משכך ובאין גרסה מדוייקת וברורה בפי התובעת באשר למועד ולאופן קבלת מכתב הפיטורים יש להעדיף את גרסת הנתבע שהציג מסמכים ההמבססים טענתם למשלוח המכתב כבר ביום 29.05.08.

לכן, הרינו דוחים את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו לאחר יום ה - 31.05.08.

במאמר מוסגר ובשולי הדברים נציין כי בנסיבותיו של מקרה זה וגם אם היתה התובעת מצליחה להוכיח כי קיבלה את מכתב הפיטורים רק ביום 02.06.08, בשל מחדלי הנתבע ולא בשל המועד בו בחרה לקחת דבר דואר זה, הרי שלכל היותר, היה לפנינו מקרה של איחור מזערי בלבד שלא היה בו כדי לפגוע בסיכויי התובעת למציאת מסגרות עבודה חלופיות.

לנוכח האמור לעיל, הרינו דוחים את תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בסכום השווה למשכורת של שנת עבודה אחת, בשל האיחור, לו טענה, בקבלת מכתב הפיטורים.

10. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ?

התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

התובעת טענה כי הפרשי השכר בגין גמול חינוך עבור 9/2005 ועד 8/2006 שולמו לה במרץ 2009 ואילו הפרשי השכר בגין שעות גיל עבור 9/2005 ועד 8/2008 שולמו לה רק במאי 2009.

כן טענה התובעת כי פיצויי הפיטורים שולמו לה תשעה חודשים לאחר פיטוריה, במאי 2009 ומשכך זכאית היא לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנה בשל התיישנות התביעה ברכיבים אלו.

דיון והכרעה

הזכות לפיצויי הלנת שכר תתיישן אם לא הוגשה תובענה תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי- הכל לפי המוקדם (סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). התובעת קיבלה את השכר לכל המאוחר במאי 2009, את התובענה הגישה ביולי 2010 היינו כעבור שנה וחודשיים משכך תביעתה לפיצויי הלנת שכר התיישנה.

באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, סעיף סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי ניתן לראות בהלנת פיצויי פיטורים כהלנת שכר עבודה, ובהתאם להחיל בשינויים המחייבים את סעיפים 17א, 18 ו-19 לחוק הגנת השכר.

התובעת קיבלה את תשלום פיצויי הפיטורים ב- מאי 2009 ולפיכך היה עליה להגיש את התובענה תוך 60 ימים, קרי לכל המאוחר ב- יולי 2009, ומשלא עשתה כן הרי שאין מנוס אלא לקבוע כי גם רכיב זה של תביעתה התיישן (ראה ס"ע ב"ש 19772-07-11 מאריה גרינשפו - משרד החינוך, ניתן ביום 09.11.11).

11. האם זכאית התובעת להוצאות נסיעה ולהחזר אחזקת רכב לסגנית מנהל ?

התובעת טענה כי בהתאם לסעיף 7 לתקנון, זכאית היא, במועדים בהם שימשה כסגנית מנהל, בעלת רכב פרטי ורישיון נהיגה בתוקף, להחזר הוצאות נסיעה והוצאות אחזקת רכב בסך כולל של 74,789 ₪.

הנתבע הכחיש זכאותה של התובעת להחזר הוצאות בכל הנוגע לרכב הפרטי מה גם שלטענתו התובעת לא באה בדרישה כלשהי בנוגע לרכבה בתקופת עבודתה.

דיון והכרעה

אף מבלי להידרש לדיון בבסיס זכאותה של התובעת לדמי נסיעות והחזר אגרות וביטוחים כנטען, החלטנו כי דין רכיב זה של תביעתה להידחות, שכן היא לא הביאה כל ראיה להוכחת הסכומים שתבעה ואף לא צירפה רישיון נהיגה או רישיון רכב.

לפיכך ובשים לב לטענות הנתבע, הרינו דוחים רכיב זה של התביעה.

12. האם זכאית התובעת לסכומים כלשהם בגין הפרשות חסרות לפנסיה?

התובעת טענה כי היא זכאית להפרשי פנסיה הנובעים מהפרשי השכר שהיו לה במהלך השנים.

לטענתה של התובעת, במהלך תקופת עבודתה לא שולמו לה גמול חינוך ושעות גיל ומשכך נמצא כי הופרש לה, מידי חודש,בחוסר לפנסיה בסכום המסתכם, לפי חוות דעת המומחה טל וייס, בסך של 7,830 ₪.

לפי חוות הדעת חרף תשלום שעות הגיל רטרואקטיבית במאי 2009 וחרף תשלום גמול חינוך רטרואקטיבית בספטמבר 2008, היקף משרתה של התובעת לא תוקן בהתאם לגילה ומשך היו ההפרשות לפנסיה, מידי חודש בחודשו, לא מלאות.

הנתבע טען, כי הפרשי השכר להן טוענת התובעת שולמו ותוקנו הן בשכרה רטרואקטיבית והן בפנסיה.

דיון והכרעה

המומחה, בחקירתו הנגדית, חזר והסביר כי אכן הנתבע תיקן את שכרה של התובעת בהתאם לשעות הגיל אך לא תיקן את היקף משרתה בהתאם לשעות הגיל להן היא זכאית משכך קיים הפרש בחישובי הפרשות הפנסיה.

המומחה העיד כי: "על העבר שילמתם שעות גיל, הכוונה שבשנות העבודה כן שילמתם לה בשכר שעות הגיל. הכוונה שולמו לה רטרואקטיבית הפרשי השכר בגין שעות הגיל, זה שולם בתלוש שכר חודש 5/09, וזה היה על שנות העבודה שלה בלבד אבל לא הוסיפו לפנסיה הרכיב הזה. כלומר מהחישוב לפנסיה עדין נעדר רכיב שעות הגיל - 0.4" (עמ' 35 שורות 17-21 לפרוטוקול).

משכך ובהעדר חוות דעת נגדית של מומחה מטעם הנתבע, והיות וחוות דעתו של המומחה מתבססת כדבעי על המסמכים והנתונים שהובאו על ידי התובעת, והדבר לא נסתר על ידי הנתבע, יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה ברכיב זה ובהתאם לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,830 ₪.

13. האם זכאית התובעת להשלמת שכר בגין גמול אחראית בטחון ?

לטענת התובעת היא עבדה כאחראית בטחון בין השנים 1999-2005, כאשר, באופן חד צדדי, החליט הנתבע לפטרה מתפקיד זה, דבר שלטענתה עולה כדי הרעת תנאים בשלה היא זכאית להשלמת שכרה שקופח בשנים 2006-2008, כן טענה התובעת כי היא זכאית לתוספת רכיב זה שהושמט מהשכר הקובע לצורך חישוב רכיב הפנסיה לו היא זכאית.

הנתבע טען, כי התובעת לא עבדה כאחראית בטחון בתקופה בה היא תובעת גמול אחראית בטחון ועל כן אינה זכאית לתשלום בגין תקופה זו.

דיון והכרעה

אין חולק על כך שהחל משנת 2006 לא מילאה התובעת את תפקיד אחראית הביטחון לפיכך והואיל והתובעת לא הצביעה על מקור "זכאותה" למלא תפקיד אחראית בטחון לאורך כל שנות עבודתה ולמעשה לא הבהירה רכיב זה של תביעתה הרי שלא מצאנו שיש קמום לקבלו.

לפיכך, הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

14. האם זכאית התובעת להפרשי זכויות בשל הפרשי שכר ?

התובעת העלתה, לראשונה, במסגרת סיכומיה תביעה לפיצוי בגין השפעת הפרשי השכר על זכויותיה השונות כגון הבראה, ביגוד, מענק יובל והפרשות לקרן השתלמות לשלוש שנים. מדובר בתביעה שלא בא זכרה בכתב התביעה ועל כן דינה להידחות.

15. הערה לפני סיום

למען שלמות התמונה יצויין, כי היות ושולמו לתובעת הפרשי שכר למיניהם לא ראינו צורך לדון בתפקידים שמילאה, בשירותי הנתבע, במהלך השנים שכן, בפועל, אין לקביעות בעניין זה השלכות על הסעדים שנתבעו.

16. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבענו כי התובעת פוטרה שלא כדין וכי מניעים פסולים ולא תקינים עמדו בבסיס ההחלטה על הפסקת עבודתה ולאחר שדנו בסעדים הנתבעים וקיבלנו באופן חלקי את תביעותיה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סכום של 124,584 ₪ בגין פיצויים שלא כדין.

ב. סכום של 7,830 ₪ בגין הפרשי הפרשה לפנסיה.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום 31.08.08 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

17. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

בשים לב לפער הגדול ביותר בין הסכום שתבעה התובעת לבין זה שפסקנו לזכותה, אך בהתחשב בכך שגם הסכום שנפסק אינו מזערי, החלטנו לחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכומים חלקיים, כמפורט להלן:

א. סכום של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.

ב. סכום של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

18. הצדדים רשאים להגיש לבית הדין הארצי בירושלים, ערעור, על פסק דין זה, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא להם.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, (30 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים.