1. ריימונד עופר נילי (להלן- התובעת) הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן –הנתבע) ,להכרה בתקופת אי כושר מיום 15.3.09 עד ליום 5.4.09.

2. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי.

3. ביום 19.1.12 מונה פרופ' וולפין גרשון לשמש מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- המומחה) על מנת שיחווה דעתו בשאלות הרפואיות שעניינן בתובעת.

העובדות המוסכמות אשר הועברו למומחה-

4. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.1.09 אשר הוכרה כתאונת עבודה בהיותה בת 47.

5. התאונה הייתה במנגנון של פגיעה מאחור של רכב אחר ברכב בו נהגה התובעת.

6. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מתיקה הרפואי.

השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב –

7. מהי המחלה ממנה סובלת התובעת בכתף ימין?

8. האם קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים מיום 6.1.09 לבין המחלה ממנה סובלת היא בכתף ?

9. ככל שיקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 6.1.09 לבין מחלת התובעת , האם השפעת האירוע הנטען על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובעת טרם לקתה במחלה?

10. האם יתכן כי האירוע מיום 6.1.09 החיש את בוא המחלה אשר היתה עשויה להדחות למועד מאוחר יותר או לא להופיע כלל?

11. האם היה מקום להכיר בתקופת אי כושר עבודה בין התאריכים 15.3.09 – 5.4.09 נוכח המחלות מהן סובלת התובעת?

להלן תשובות המומחה-

לאחר שהמומחה סקר את תולדות המחלה לאור המסמכים הרפואיים אשר עמדו לרשותו השיב לשאלות בית הדין באופן הבא-

12. "המחלה ממנה סובלת התובעת בכתף ימין היא תת פריקה של עצם הבריח במיפרק ACJ שבין הבריח לאקרומיון של הכתף. זהו מצב המתפתח לאחר חבלה מקומית לכתף ומתאפיין מיד לאחר חבלה בנפיחות מקומית , המטומות , כאבים ניכרים וממצא רנטגני של תת הפריקה של הבריח.

13. אין בידי שום תימוכין בשלב זה לקשר כלשהו בין האירוע ליום 6.1.09 לבין מחלת התובעת.

14. אין בידי בשלב זה שום תימוכין לקשר בין התפתחות תת פריקת הבריח ובין התאונה הנדונה.

15. אין בידי תימוכין בשלב זה לקשר בין האירוע מיום 6.1.09 להתפתחות תת הפריקה של הכתף הימנית.

16. בשלב זה אין קשר בין תקופות אי העבודה בין 15.3.09 – 5.4.09 לתאונה הנדונה.

אולם, על מנת להסיר צל של ספק , אבקש לקבל את כל צילומי הרנטגן שבוצעו בבי"ח "מאיר" ביום התאונה, משום שיש בתעודות המיון רישומים על צילומי עמ"ש צוארי וכתף ימין; במידה ואכן תודגם בצילומים אלה תת פריקה של הבריח יהיה מקום להכרה בפגיעה זו כנובעת מהתאונה הנדונה ב 6.1.09 ולזקוף את ימי המחלה מ 15.3.09 – 5.4.09 ע"ח התאונה הנדונה.

17. בהמשך ובהתאם לאמור בסיפא לחוות הדעת, העבירה ב"כ התובעת לבית הדין דיסק הכולל צילומי רנטגן. הדיסק הועבר לעיון המומחה לצורך השלמת חוות דעתו.

בחוות דעת משלימה מיום 10.4.12 קבע המומחה כדלקמן-

18. "בהמשך לישיבת כב' בית המשפט מ 19.3.12 בדקתי את דיסק צילומי הרנטגן שנשלחו אלי, ואשר נושאים את התאריך 2.2.11 (הן על מעטפת הדיסק והן על הצילומים עצמם).

בתאריך זה בוצעו צילומי עמ"ש צווארי המדגימים שינוייים ניווניים בצורת הצרות רוח C4-C5 אוסטאופיטים עדינים ויישור של העקומה הצווארית , עם מבנה תקין של הדנס וזיזי וגופי החוליות , ללא שברים (1.2.3) פרט לכך בוצע צילום יחיד של עמ"ש צוארי תוך הרמת הכתף מעלה (4) להדגמת כל חוליות הצואר ובזוית המצולמת קיים מבנה תקין של עצמות הבריח בצד הסנטרלי בלבד , ולא מודגם היטב קצה הבריח בצד הכתף עצמו.

למעשה, לא בוצעו כלל צילומי כתף עם קצה הבריח במיפרק האקרומיוקלויקולרי או צילומים להדגמת אי יציבות הבריח במיפרק זה.

כלומר אין בידי שום תיעוד רנטגני על חבלה בכתפיים עצמן ביום ביצוע הצילומים הללו.

...

לסיכום:

אין בידי שום תימוכין לקשר בין האירוע מ 6.1.09 לבין תת הפריקה של עצם הבריח בכתף ימין ואין לכן בידי תימוכין לקשר בין תקופות אי העבודה בין 15.3.09 עד 5.4.09 בגין התאונה הנדונה".

19. לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה ביקשה התובעת להפנות למומחה שאלות הבהרה. המומחה הרפואי נדרש להשיב על השאלה הבאה-

האם לאור מצבה של התובעת כפי שמתועד בסיכום הפיסיוטרפיה מיום 9.3.12 לפיו יש חולשה כללית ביד ורדיקולופטיה דו צדדית ובאישור המחלה המתוקן שניתן על ידי הרופא האורטופד המטפל בגין CERVICALGIA מיום 11.3.09 , לא היה מקום לאשר לתובעת אי כושר מיום 15.3.09 ועד 5.4.09?

המומחה השיב לשאלת ההבהרה באופן הבא-

20. "לפי החומר שנמצא בתיק הרפואי נרשמו אישורי חופשות מחלה מ 23.1.09 – 12.2.09 עקב כאבי צוואר ובהמשך מ 13.2.09 – 14.3.09. בהמשך נרשמו לה אישורי חופשות מחלה בגין תת פריקת מיפרק הבריח בין 15.3.09 – 5.4.09.

באישור הפיסיוטרפיה מ 9.3.09 מדובר על בעיות ריכוז , קצרים בזכרון , הפרעות דיבור , יד ימין שמוטה, רדיקולופטיה דו צדדית EMG c7 – T1 עם אבחנה של טיפול עקב כאבי צואר CERVICALGIA (נספח יט).

באישור של ד"ר קרת מ 11.3.09 עם הארכת חופש מחלה בין 15.3.09 – 5.4.09 נרשם בפירוש שמדובר ב"רגישות מקומית, נפיחות מקומית באיזור גב עצם הבריח הימנית" ובאנגלית אבחנה של פגיעת מיפרק. ואין שום רישום על כאבי צואר באישור זה (נספח ח')

קיים בנוסף "אישור מתוקן" של ד"ר קרת ללא תאריך התיקון עצמו, בו נוספה בכתב יד המילה CERVICALGIA דהיינו כאבי צואר (נספח כב) ללא שום תיאור של כאבי צואר אלא רק של בעיות הכתף כאמור בתעודה המקורית.

לכן לאור כל האמור לעיל בהחלט מקובלת עלי חופשת מחלה מ23.1.09- 14.3.09 אולם אין בידי שום תימוכין לקשר בין התאונה הנדונה לבין חופשת המחלה מ15.3.09- 5.4.09".

21. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעת בתמצית-

22. בבחינת שאלת הקשר הסיבתי נעזר בית הדין במומחה רפואי מטעמו אך המומחה אינו הקובע בסופו של יום אם מתקיים קשר סיבתי. עניין זה מסור להכרעתו ולסמכותו של בית הדין שצריך לשקלל את ההיבטים הרפואיים והעובדתיים ולבחון האם מתקיים קשר סיבתי משפטי.

23. כבר נקבע בפסיקה קשר סיבתי משפטי על אף קביעת מומחה רפואי.

מבוקש לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי לחילופין רפואי, בין התאונה לתת הפריקה לאור העובדה כי התובעת לא סבלה מתת פריקה טרם התאונה, התובעת נחבלה בפלג גופה הימני לרבות אובדן תחושה, תת הפריקה התגלתה בכתפה הימנית של התובעת כחודש לאחר התאונה, תת הפריקה התגלתה כאשר התובעת הייתה באי כושר עבודה דהיינו, במנוחה ולא תואר כל אירוע חבלתי אחר בתקופה זו.

על פי חוות דעת המומחה תת פריקה נגרמת מחבלה מקומית לכתף, הרופא המטפל מומחה באורתופדיה שאבחן לראשונה את תת הפריקה ייחס אותה לתאונה, המומחה לא שלל את האפשרות כי תת הפריקה קשורה קשר סיבתי לתאונה אלא קבע שאין לכך תימוכין רפואיים.

העובדות לעיל מתיישבות יותר עם המסקנה כי לתת הפריקה יש קשר סיבתי לתאונה מאשר עם מסקנה אחרת.

24. לאור האמור וחרף חוות דעת המומחה יש לקבוע כי תת הפריקה קשורה קשר סיבתי ל תאונה.

25. כמו כן יש להכיר בתקופת אי הכושר לעבוד בתאריכים 15.3.09 עד 5.4.09. מאחר וחוליות C המוזכרות באישור הפיזיותרפיה שניתן ימים בודדים קודם לאישור המחלה הנן חוליות צוואר, ומאחר וכל המכלול מעיד על מצב בריאותי רעוע כתוצאה מהתאונה, לא יתכן שלא יאושרו ימי המחלה ובפרט כשמוזכרת הפגיעה בחוליות הצוואר.

תמצית טענות הנתבע-

26. התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 6.1.09 ובין הליקוי ממנו היא סובלת בכתף ימין על כן, בדין נדחתה תביעתה.

27. יש לאמץ את קביעות המומחה הרפואי.

28. בהתאם להלכה הפסוקה כאשר בית הדין ממנה מומחה סביר להניח כי יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. בעניינינו לא נפל כל ליקוי או פגם בחוות הדעת וכן לא ניתן לטעון כי הינה בלתי סבירה.

29. חוות הדעת הינה ברורה מנומקת מפורטת ומעוגנת היטב בחומר הרפואי שעמד בפני המומחה הרפואי , כך גם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה ברורות ואינן משתמעות למספר פנים.

דיון והכרעה-

30. מחוות דעת המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי לשיטתו לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 6.1.09 להתפתחות תת פריקה של הכתף הימנית, אצל התובעת. עם זאת סבורני כי אין בכך כדי לדחות את התביעה.

ההלכה הפסוקה הכירה לא אחת בשוני בין קשר סיבתי רפואי לקשר סיבתי משפטי. (ראו: דב"ע לא/0-17 המוסד לביטוח לאומי - ישראל הרשקוביץ פד"ע ב 177).

כמו כן בהתאם לפסיקה, קביעת הקשר הסיבתי או שלילתו נתונה בסופו של יום לסמכותו של בית הדין כאשר חוות דעת המומחה הינה חלק מהראיות בתיק. על בית הדין להסתייע בחוות הדעת (ראו: דב"ע נד/0-279 יצחק גז - המוסד פד"ע כ"ח(1) 134, 137) .בית הדין איננו משמש חותמת גומי לאישור חוות דעת המומחה שמונה על ידו, אלא עליו לשקלל הן את ההיבטים הרפואיים והן ההיבטים העובדתיים ולבחון האם קם קשר סיבתי משפטי.

וכן נפסק-

"בנסיבות הראויות, מוסמך כמובן בית הדין להחליט על קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי, גם כאשר החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחה הרפואי. החלטתו של בית הדין מביאה בחשבון את המכלול של ההיבט העובדתי, ההיבט הרפואי וההיבט המשפטי הנפרש לפניו. לפיכך, תיתכן אפשרות של קיום פגם כלשהוא או חוסר תיאום בהיבט העובדתי או בהיבט הרפואי, אך התמונה הכוללת תיתן תשובה המאפשרת הכרעה בשאלות המתעוררות" (ראו: עב"ל 110/98 זאב בנדל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם במאגרים האלקטרוניים] ניתן ביום 22.8.99 )

31. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי תעודות אי הכושר הוצאו בגין תת פריקת הכתף הימנית וכי אין בידיו תימוכין לקשר סיבתי בין האירוע מיום 6.1.09 לבין התפתחות המחלה בכתף.

32. בפרק "תולדות המחלה" בחוות הדעת, צוין ע"י המומחה את הדברים הבאים – "בתעודת חדר מיון מ 6.1.09 נרשם שבוצעו CT ראש , צילומי עמ"ש צוארי , דנס וכתף ימין ולא הודגמו שברים והומלץ על אשפוז במחלקה לניתוחי עמוד שדרה עקב חולשת פלג גוף ימין וכאבי צוואר" ובהמשך- "לפי סיכום האשפוז , גליון הקבלה הרפואית והמעקב הרפואי והסיעודי , נמצא שסבלה מחבלת ראש וצואר, ללא איבוד הכרה, עם כאבים בצואר וביד ימין ורדימות בפלג גוף ימין ...היא טופלה במשככי כאבים ושוחררה לביתה ב 9.1.09 . בתעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה נרשמו אבחנות של חבלת שוט עם כאבים בראש ובצואר וכח גס ירוד ביד ימין ורגל ימין ... בתאריך 11.1.09 נרשמו תלונות על כאבי צואר קורנות ליד ימין, ונרשם שיד ימין כבדה עם הגבלה בתנועה".

בהמשך חוות הדעת נרשם – "בתאריך 12.1.09 אושפזה שוב בביח מאיר במח' נאורולוגית עקב כאבים בצואר ויד ימין, רדימות ביד ימין, כאבי ראש וחסר תחושה בפלג גוף ימין... בגליון המעקב הפיסיוטרפי נרשמו תלונות על כאבים בצואר, סחרחורות ותחושת כבדות גוברת ביד ימין עם הגבלה בתנועות ורוטציה של הצואר (70%) ורגישות בשריר הטרפציוס העליון של השכמה הימנית (14.1.09) תלונות דומות נרשמו ב 16.1.09 " ...

כן נקבע חוות הדעת כי "בתאריך 11.2.09 נרשמו לראשונה בתיק קופ"ח האורטופדי אבחנות של תת פריקה של מיפרק הבריח בכתף ימין (ACJ) עם הגבלות תנועות בכתף ימין עם הגבלות תנועות כתף ימין (מסמך ז' מתיק כא) במהלך המעקב טופלה בפיסיוטרפיה לצואר מ 11.2.09 – 9.3.09 עקב כאבי צואר (CERVICALGIA) ונרשם שיש לה חולשה כללית וחסר שימוש ביד ימין (מסמך יט). בתאריך 11.3.09 נרשמו ממצאים של נפיחות מקומית באזור גב עצם הבריח הימנית והומלץ על חופשת מחלה עד 5.4.09 (מסמך ח ומסמך כב) . היא היתה בחופשת מחלה מ 6.1.09 ועד 5.4.09 .

ב 15.7.09 נרשם ע"י האורטופד המטפל כי עקב התלונות והסבל התרכזנו בבעיות הצואר מלווה בהקרנה ליד ובגין אותה תאונה סבלה גם מהפרעה בכתף ימין עם תת נקיעה של הבריח (ACJ) ושחופשת המחלה נובעת מהתאונה (מסמך יב) .

ב 21.1.11 נרשם שיש לה כאבים בצוואר שנים רבות אשר החמירו לאחר תאונת דרכים ב 6.1.09 במנגנון צליפת שוט (מסמך כ').

בתיק קופ"ח מסמכים מ 1996 ואין רישומים על כאבים בכתף ימין טרם האירוע הנדון. נמצאו רישומים על כאבים בכתף ימין לראשונה בתיק קופ"ח 18.2.09 (דף 4) קיימים רישומים על כאבים בברך שמאל טרם התאונה הנדונה(דף 8)".

33. מכל האמור עולה אפוא כי למרות שלראשונה תועדה הפגיעה בכתף רק ביום 11.2.09 חודש ומספר ימים לאחר התאונה, מועד הסמוך דיו לתאונה, יש בכך כדי ללמד על קיום קשר סבתי. מכלול תלונות התובעת אשר תועדו במסמכים הרפואיים, מעלה כי התובעת נפגעה בפלג גופה הימני וסבלה כל התקופה מכאבים בצד ימין לרבות חולשה ואובדן תחושה. יוער כי בתקופה מיום 6.1.09 ועד ליום 11.2.09 שהתה התובעת באי כושר דהיינו במנוחה, ומכל מקום צודקת התובעת כי לא תואר כל אירוע חבלתי אחר בתקופה זו ,אליו ניתן לייחס את מחלתה בכתף ימין.

34. בחוות דעתו הבהיר המומחה כי "מצב התובעת בכתף ימין הינו מצב המתפתח לאחר חבלה מקומית לכתף ומתאפיין מיד לאחר החבלה בנפיחות מקומית , המטומות , כאבים ניכרים וממצא רנטגני של תת הפריקה של הבריח". (תשובה לשאלה א' לחוות הדעת מיום 27.1.09).

אין חולק כפי שעולה מחוות הדעת אשר לא נסתרה, כי התובעת נחבלה בצד ימין וסבלה מכאבים קשים בפלג זה של גופה.

35. בהתייחס ל"ממצא הרנטגני" יוער כי המומחה ציין (לאחר שהועבר לעיונו דיסק הכולל צילומי רנטגן מבית החולים, כפי שביקש) כי למעשה, לא בוצעו כלל צילומי כתף עם קצה הבריח במפרק האקרומיוקלויקולרי או צילומים להדגמת אי יציבות הבריח במפרק זה.

לפיכך , אין בידיו תיעוד רנטגני על חבלה בכתפיים עצמם ביום ביצוע הצילומים .מכאן שאין מדובר בממצא שלילי אשר יש בו כדי לסתור קיומו של קשר סיבתי, אלא בממצא שאיננו בנמצא ואין להלין כלפי התובעת בעניין זה.

36. לכל זאת אוסיף כי כעולה מחוות הדעת אין כל רישומים בדבר כאבים בכתף ימין טרם האירוע הנדון .בנוסף יש לתן את הדעת לעובדה כי האורתופד המטפל ייחס את תת הפריקה בכתף לאירוע . עוד יובהר כי המומחה לא שלל את האפשרות כי תת הפריקה קשורה בקשר סיבתי לתאונה, אלא קבע כי אין בידיו תימוכין רפואיים לדבר, כל אלה מקימים לשיטתי קשר סיבתי משפטי בין האירוע מיום 6.1.09 לבין אובדן כושר העבודה הנטען, וכפועל יוצא מהאמור יש לקבל את התביעה.

37. על יסוד כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 6.1.09 לבין אובדן כושר העבודה מיום 15.3.09 עד 5.4.09 על כן דין התביעה ,להתקבל.

38. משהתביעה התקבלה ,יישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000ש"ח ,אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ג, (08 נובמבר 2012,) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.