גזר דין

הנאשמים הורשעו, בהכרעת דין מיום 3.3.2015, בעבירה לפי סעיפים 145(א)(3) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שבנו חנייה בשטח הקטן מהמתחייב בהיתר בניה ואכלסו בית מגורים ללא טופס אכלוס ("טופס 4").

בפתח הדברים יצוין, כפי שצוין בפסקה 2 להכרעת הדין, כי הנאשם 1 הוא נכה צה"ל בעל נכות קשה. הנאשמים אינם מיוצגים בידי סנגור, אך הם סירבו לשכור את שירותיו של סנגור. עם זאת, עולה מהתיק, בו הגישו הנאשמים למעלה מ-10 בקשות (תוך שימוש מתאים במגוון מונחים ומושגים משפטיים), כפי שהטיב להגדיר זאת ב"כ המאשימה הקודם, "... כי הנאשמים נוהגים בשכלתנות, הם מודעים לזכויותיהם, ואפילו הנאשם ציין ובצדק כי הם יודעים דבר אחד או שניים על זכויותיהם", וכך התרשמתי גם אני מהנאשמים.

דיון הטיעונים לעונש נקבע במעמד הנאשמים, תוך הזהרתם לפי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 כי אם לא יתייצבו להמשך משפטם ניתן יהיה לשפוטם בהעדרם. למרות שאין ספק שהנאשמים ידעו על מועד הדיון, שכן בנוסף לאמור הם הגישו ערעור טרם זמנו שבו הם ציינו מפורשות את מועד הדיון האמור, הם לא התייצבו. על כן קבעתי כי הנאשמים יישפטו בהעדרם.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

באכלוס בית בניגוד לתנאי בהיתר בניה המחייב טופס אכלוס, אשר מונפק לאחר בדיקת הבניה, יש כדי לסכן את בטיחותם של באי ביתם של הנאשמים ושל הנאשמים עצמם (לענין זה ראו תו"ב (ב"ש) 46233-09-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה ערד נ' מדר (15.7.2013), בפרק "מן הכלל אל הפרט"). בניית חנייה בהיקף קטן מהמתחייב בהיתר עלולה להביא למצב שבו ישנו מקום חניה אחד בפחות במגרש מהמתוכנן בהיתר. בענייננו הנאשמים אמנם הפריכו את הטענה העובדתית בכתב האישום לפיה לא ניתן להעמיד שני כלי רכב בחניה שנבנתה במגרש בפועל. עם זאת, העמדת שני כלי רכב בחניה זו מתאפשרת בקשי רב וללא מרחב סביר לכניסתם של נוסעים לתוך כלי הרכב או ליציאתם מהם, כך שלא סביר שהחניה תשמש בפועל להעמדת שני כל רכב (ראו תמונות שהגישו הנאשמים ביום 3.2.2015). הנאשם טען כי היתה לו זכות לקבל מקום חניה לנכה בשביל ציבורי מחוץ למגרש אך הוא ויתר עליה כי רצה לחנות במגרש (פרוטוקול 4.2.2015 ע' 24 ש' 17-19), אולם טענה עובדתית זו לא הוכחה (ראו התייחסות לטענה זו בהקשר אחר בע' 8 להכרעת הדין).

הפגיעה בערכים החברתיים האחרים הנגרמים מבניית חניה בהיקף קטן מהמתחיייב ומאכלוס בית בניגוד לתנאי בדבר טופס אכלוס, ביחס לעבירות אחרות לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה (לרבות בניית בניינים שלמים ללא היתר, בנייה בשטח ציבורי או בניגוד לתכנית, בנייה שלא כדין למטרה מסחרית ועוד), היא קטנה יחסית.

בהקשר זה יצוין כי המאשימה ביקשה להוכיח בשלב בירור האשמה לא רק שהחניה נבנתה בהיקף קטן מזה המתחייב בהיתר וכי לא ניתן להחנות בו שני כלי רכב, אלא, בנוסף, שהחניה נבנתה לא במקום במגרש בו היא נועדה להיבנות אלא במקום אחר במגרש. דא עקא, עובדה זו לא נטענה בכתב האישום במסגרת העובדות המהוות סטייה מהיתר הבניה, והיא אינה חלק מהעובדות בבסיס הרשעת הנאשמים בהכרעת הדין.

ג. מדיניות הענישה

א. מ-תו"ב (ב"ש) 41886-06-12 ועדה מקומית לתכנון ערד נ' לאדקאני (14.1.2013) עולה כי מדיניות הענישה הנוהגת בגין אכלוס ללא טופס אכלוס נע בין התחייבות לבין קנס בסך 8,000 ₪ (ובאותו מקרה הושת על הנאשם קנס בסך 2000 ₪).

ב. ב-תו"ב (צפת) 29146-06-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' בוחניק (4.2.2015), בגין אכלוס בית בסטייה מהיתר עקב אי קיום תנאי בהיתר בענין טופס אכלוס, הושתו על הנאשם קנס בסך 800 ₪ וחתימה על התחייבות, ועל הנאשמת (בת זוגו, בקשר לאותם מקרקעין), קנס בסך 1600 ₪ וחתימה על התחייבות.

בענין בניית חנייה הקטנה מהמתחייב בהיתר לא עלה בידי לאתר מדיניות ענישה. המאשימה הפנתה ל-תו"ב (צפת) 34891-12-09 הועדה המקומית לתכנון אצבע הגליל נגד ספיר (17.2.2015) כגזר דין בענין חניה שאינה תואמת היתר, אך שם דובר לא בבניית חניה בהיקף קטן מהמתחייב אלא בבניית מבנים לגביהם לא היה היתר (קונסטרוקציה בהיקף של כ-30 מעל החניה וכן בניית מחסן).

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – המאשימה לא טענה לענין זה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – הנאשמים אכלסו שניהם את הבית בניגוד לתנאי בהיתר בענין טופס אכלוס. מהכרעת הדין עולה כי הנאשם הוא אשר פעל לבניית החניה בהיקף קטן מהמתחייב. טענות הנאשמת להעדר זיקה למקרקעין נדחו, והיא לא הוכיחה שהיא לא ידעה על ביצוע העבירות.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם טען בשלב בירור האשמה כי הוא תכנן לבנות חניה מקורה באופן המאפשר שימוש בגג החניה כמקום ישיבה הצופה לנוף, והוא בנה את החניה כפי שבנה אותה בפועל כי תכנון זה לא אושר בסופו של דבר בהיתר הבניה שקיבלו הנאשמים.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשמים, אשר לא התייצבו לטיעונים לעונש, ממילא לא טענו בענין זה, ובענין הנאשם ראו הרישא לגזר דין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו לענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו לענין זה, ובקשר לנשאם ראו הרישא לגזר דין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין.

ה. מתחם העונש ההולם: הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין אכלוס הבית בניגוד לתנאי בדבר טופס אכלוס בהיתר הבניה ובגין בניית חניה בהיקף קטן מזה המתחייב בהיתר, בנסיבות ביצוע העבירה המתוארות לעיל, הוא קנס בסך 2000 עד 8000 ₪ וחתימה על התחייבות.

2. גזירת העונש של הנאשמים:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין זה.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין זה.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמים כפרו במיוחס להם וניהלו הוכחות.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – לטענת המאשימה הנאשמים עדיין מתגוררים בנכס מושא האישום ללא טופס אכלוס ולא הותאמה החניה להיתר.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשמים לא שיתפו פעולה.

7. התנהגות חיובית – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש וממילא לא טענו בענין זה בטיעונים לענוש; כאמור ברישא לגזר הדין, הנאשם הוא נכה צה"ל בעל נכות קשה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הנאשמים לא התייצבו לטיעונים לעונש. טענותיהם של הנאשמים בשלב בירור האשמה בענין התנהגות רשויות אכיפת החוק (שנטענו במסגרת טענות להגנה מן הצדק) – לא הוכחו.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – העבירות נתגלו בדצמבר 2009; כתב האישום הוגש בשנת 2010; עד שהדיון נקבע להוכחות בשנת 2013 הגישו הנאשמים שורה ארוכה של בקשות לביטול כתב האישום, אשר נדחו; הכרעת הדין ניתנה ביום 3.3.2015.

11. עבר פלילי או העדרו – המאשימה לא טענה שלנאשמים עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובין היתר בנכותו הקשה של הנאשם 1 כנכה צה"ל ובחלקה הקטן יותר של הנאשמת 2 באחריות לעבירות, וכן בכך שמדובר במשפחה אחת בקשר לנכס מקרקעין אחד, הנני משית על הנאשמים עונשים כדלקמן:

1. ניתן בזה צו המורה לכל אחד מהנאשמים להתאים את מבנה החניה במקרקעין מושא כתב האישום למבנה החניה כפי שהותר בהיתר בניה מספר 20080099, וזאת עד יום 20.1.2016, אלא אם עד אותו מועד יחזיקו בהיתר כדין עבור החניה כפי שנבנתה בפועל.

הנאשם 1

2. קנס בסך 1500 ₪ או 14 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם תוך 90 יום.

3. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 2000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אם לא יחתום תוך 60 יום, יאסר למשך 14 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

הנאשמת 2

4. קנס בסך 1500 ₪ או 14 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם תוך 90 יום.

5. הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 2000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אם לא תחתום תוך 60 יום, תיאסר למשך 14 יום או עד שתחתום, לפי המוקדם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום.

ניתן היום, ד' אב התשע"ה (20 יולי 2015) בהעדר הצדדים ומכוח סעיף 130 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו פרוטוקול הדיון מהיום).