בהכרעת הדין בתיק זה הורשעו הנאשמות 1 ו-3 בעבירות לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בגין שימוש במקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 13947 באזור תעשייה חצור הגלילית, ללא היתר ובסטיה מתכנית (המסווגת אותם כשטחים חקלאיים), כדלקמן:

1. שימוש ללא היתר במבנה קיים, הבנוי בלוקים ובטון, לצורך משרדים, בשטח של כ-260 מ"ר, אשר סומן A בתשריט שצורף לכתב האישום;
2. שימוש ללא היתר במבנה קיים בשטח של 540 מ"ר הבנוי בחלקו מבלוקים ובחלקו מסככה לאחסון עיבוד אבנים וייצור מצבות, אשר סומן B בתשריט;
3. שימוש ללא היתר בסככה פתוחה קיימת לאחסון עיבוד אבנים וייצור מצבות, בשטח של כ-350 מ"ר, אשר סומן C בתשריט;
4. שימוש ללא היתר במבנה קיים הבנוי בחלקו מבלוקים ובחלקו סככה לצורך אחסון עיבוד אבנים ויצור מצבות בשטח של כ-100 מ"ר, אשר סומן D בתשריט.

הנאשמות זוכו מאישום בעבירות נוספות (אישומים בבניית 2 מבנים נוספים; בהפרת צו הפסקה מינהלי ובעבירה על סעיף 204(ג) לחוק הנזכר).

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע. הנאשמות מבצעות שימוש במבנים בהיקף כולל של כ-1250 מ"ר, ללא היתר ובסטיה מתכנית ומתוך מניע כלכלי, למצער מאז התגלו העבירות ביום 30.12.2008. מקום שעבירה מבוצעת מתוך מניע כלכלי, נדרש קנס בשיעור שיש בו כדי לאיין את הכדאיות הכלכלית של ביצוע העבירה. "בעת גזירת הדין, תפקידו של בית המשפט הוא לשנות את תחשיב הרווח והפסד אותו עושים עברייני הבנייה, באופן שיהפוך ביצוע עבירות בניה לבלתי משתלם כלכלית. מטרה זו תושג, רק אם יוטלו קנסות כבדים ומרתיעים, אשר יש בהם לבטא את חומרת העבירות ולאזן את הרווח הכלכלי שבצידן (תו"ב (בי"ש) 34880-09-12 ועדה מקומית הראל נ' רמי לוי (7.2.2013); ערעור על גזר הדין נדחה ב-ע"פ (י-ם) 21792-04-13 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה הראל (24.4.2014)). לדעתי, יישום עקרון זה משמעו כי ככלל, כאשר המאשימה מביאה ראיות להיקף הרווחים שהופקו בפועל, יש להטיל קנס ששיעורו גבוה מרווחים אלו. קנס המסתכם אך בשיעור הרווחים בלבד הוא בגדר השבת המצב לקדמותו מבחינה כלכלית, כך שהנאשם לא הרוויח, אך גם לא הפסיד, מביצוע העבירה. הטלת קנס הגבוה מסך הרווח מוצדקת הן בראי התמריצים הכלכליים – על מנת להרתיע עבריינים-בכוח מביצוע עבירות כלכליות מלכתחילה – הן על מנת שהקנס יהיה, באופן מהותי, בבחינת עונש, ולא רק שלילת היתרון שהשיג הנאשם מביצוע העבירה. לרוב אין בפני בית המשפט ראיות בענין הרווחים שגרף העבריין בפועל, ושיעור הקנס הבא להגשים גם את התכלית בענין איון התמריץ הכלכלי לביצוע עבירה נקבע בלעדי ראיות כאלה.

ג. מדיניות הענישה

א. ב-תו"ב (צפת) 36466-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' א.ר.ז. גולן שירותי רכב בע"מ (29.4.2015) (להלן: ענין א.ר.ז.) הושתו על נאשמים, תאגיד ומנהלו, בגין שימוש מסחרי ללא היתר בשטח של כ-100 מ"ר שייעודו תעשייה – שימוש לשם קניה ומכירה של כלי רכב – קנס בסך 35,000 ₪ וחתימה על התחייבות כל אחד, וכן צו איסור שימוש. ערעור הנאשמים 1 ו-2 על גזר הדין– נדחה (ע"פ (נצ') 19536-05-15 רוט נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל (28.8.2015)).

ב. ב"כ המאשימה הפנה ל-ע"פ (חי') 14054-05-10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "גליל מרכזי" נ' עטאללה (30.6.2010). באותה פרשה, הנאשם 1 הורשע, בנוסף להרשעתו בגין עבירות בניה ושימוש, בהפרת צו שיפוטי, ואלו אינן נסיבות ענייננו. אולם הנאשם 2 באותה פרשה לא הורשע בגין הפרת צו שיפוטי; הוא הורשע בגין עבודה ושימוש ללא היתר בכך שיחד עם הנאשם 1 שם הוא גידר שטח של 1,405 ₪ לשימוש כמגרש למכוניות, ובנה סככה בשטח 45 מ"ר, גדר באורך של 100 מ"א ומבנה בשטח 35 ₪. בית המשפט המחוזי התערב בעונש שנגזר בבית משפט השלום והשית על הנאשם 2 קנס בסך 35,000 ₪. יודגש כי נקבע בפסק הדין כי הנאשם 2 לא היה המבצע בפועל של העבירות אלא הורשע כבעלים של המקרקעין שאותם השכיר לנאשם 1 שם (שם, פס' 4).

כאן המקום לציין כי הסנגור הנכבד הסתייג מהפניית המאשימה לפסק דין זה, כי לטענתו מדובר בעונש שנגזר על רקע הסדר טיעון עשר לא ישמש בקביעת מתחם העונש ההולם. איני מקבל את הטענה, שכן צוין מפורשות בפסק הדין בערעור כי הסדר הטיעון לגבי הנאשם 2 לא כלל הסכמה לענין העונש (שם, פס' 18).

יוער, כי בענייננו, בשונה בפרשת עטאללה, הנאשמות הורשעו בשימוש ללא היתר ובסטיה מתכנית אך לא הורשעו בגין בנייה ללא היתר או בסטיה מתכנית.

ג. כן הפנה ב"כ המאשימה ל-עמ"א (רמ') 31164-02-10 מועצה מקומית שוהם נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ (23.5.2012), בו הושתו על שני נאשמים שעשו שימוש ללא היתר ותוך סטיה מתכנית (שימוש למטרת מסחר במקרקעין המיועדים לתעשייה) בשטח עיקרי של 2600 מ"ר ובשטח אחסון של 882 מ"ר קנס לכל נאשם בסך 250,000 ₪ כל אחד.

לגבי שלושת גזרי הדין הנזכרים לעיל יושם אל לב, כי הסטיה מתכנית בהם היתה סטיה בדמות שימוש בקרקע בייעוד תעשייתי, למסחר. בענייננו מדובר בהקשר זה בנסיבות חמורות יותר: הנאשמות עשו שימושם המסחרי במקרקעין המיועדים לחקלאות.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – אמנם לא הוכח כי הנאשמות התכוונו מלכתחילה לעבור על החוק, אולם הסנגור הנכבד אישר כי גם לאחר הרשעתן לא היתה מפיהן הצהרה כי הפסיקו את השימוש שבגינו הורשעו (פרוטוקול 18.11.2015 ע' 14) וברי כי הגם שהזכות לערער על פסק הדין שמורה לנאשמות, הקביעה בהכרעת הדין, שהיא קביעה קובעת (עד אשר אם אשר תתערב בה ערכאת הערעור), לפיה מדובר בשימושים המהווים עבירה, משמעה כי למצער ממועד הכרעת הדין (11.6.2015) עוברות הנאשמות על החוק במודע.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – הנאשמת 1, תאגיד, הואשמה והורשעה כמחזיקה, משתמשת, מבצעת בפועל או מי שאחראית לביצוע; הנאשמת 3 הואשמה והורשעה כמי שהוחזקה כבעלי המקרקעין (פס' 6 להכרעת הדין). מטענות הסנגור עולה כי בעלה ז"ל של הנאשמת 3, אשר הואשם בכתב אישום זה אך הלך לעולמו, הוא זה אשר ניהל את הפעילות במקום (פרוטוקול 18.11.2015 ע' 13, 8 שורות מתחתית העמוד).

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – בנה של הנאשמת 3, מר איתן הופרט, העיד בדיון הטיעונים לעונש, כי העסק המנוהל במקום מהווה הפרנסה היחידה של המשפחה (לרבות משפחות בניהם של הנאשמת 3 ומר הופרט ז"ל).

6. יכולתו של הנאשם להבין – לא נטען לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – לא נטען לקושי בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – לא נטען לקושי בענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשמות הגישו דף חשבון של הנאשמת 1 – התאגיד – אשר מצביע על יתרת חובה בסך של כ-116,000 ₪. דא עקא, מדובר בדף חשבון שתוּחם ליומיים בלבד – ה-15.11.2015 וה-16.11.2015. לא הוגשו מסמכים מהם ניתן לקבל תמונה מלאה ואמינה של מצבה הכלכלי של החברה (כגון דו"חות כספיים). ומטעמים ברורים, לא ניתן להעניק לדף חשבון המצביע על מצב החשבון במשך יומיים משקל ממשי לביסוס קביעה שהנאשמת 1 נמצאת במצב כלכלי לא טוב. הסנגור ביקש לאבחן את הפסיקה הנזכרת לעיל בטענה שהרווחיות של מגרשי מכוניות היא בגדר ידיעה שיפוטית, ואילו כאן "מדובר במבנה ישן שמשמש כמשרד. ובסככה שבה מסתתים את מצבות האבן לא מדובר במערך ייצור או שיווק ולא במפעל שמייצר בצורה סיטונאית ומשווק ומשאיות מובילות סחורה" (פרוטוקול 18.11.2015). איני רואה את שאלת הרווחיות של מגרשי מכוניות כידיעה שיפוטית; הנאשמות לא הביאו ראיות לענין זה והן בחרו שלא להביא את הראיות שיאפשרו לעמוד על שאלת רווחיותה של הנאשמת 1.

בענין הנאשמת 3 לא הוגשו מסמכים כלשהם המצביעים על מצבה הכלכלי. על כן, ומבלי שנעלמה מעיני עדותו הנרגשת של מר איתן הופר לפיה העסק מפועל על מנת "שיהיה לנו מה לאכול", גם בענין הנאשמת 3 לא הונחה תשתית לקביעה שהיא מצויה במצב כלכלי רע, לא כל שכן מצב כלכלי רע עד כדי הפחתה ממשית של מתחם העונש ההולם בענין הקנס בעבירות הכלכליות שבהן עסקינן. הוגשו מסמכים בענין הנאשמת 3 המצביעים על כך כי היא שברה את אגנה וסובלת ממחלות לרבות סכרת (נ/6) וכי היא היתה זכאית להיתר זמני להעסקת עובד זר (נ/7).

ה. מתחם העונש ההולם: לאור כל האמור לעיל, לרבות העובדה שהסטיה מתכנית בענייננו היא בשימוש בקרקע למטרה חקלאית, וכן היקף השימוש (כ-1250 מ"ר), מתחם העונש ההולם עבור הנאשמת 1, התאגיד, מתבטא ברכיב הקנס בסך 100,000 עד 150,000 ₪, ועבור הנשאמת 3 שהואשמה כבעלים (בלבד), בקנס בסך – 25,000 ₪ - 45,000 ₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל בענין מצבן הכלכלי של הנאשמות.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל בענין מצבן הכלכלי של הנאשמות.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – לא נטען לענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמות ניהלו הוכחות ואף היום אינן נוטלות אחריות על מעשיהן, והם אף ביקשו לטעון טענות עובדתיות הסותרות את הממצאים העובדתיים בהכרעת הדין. הנאשמים טענו בשלב בירור האשמה כי מבנים מושא כתב האישום נבנו לפני כ-60 שנה ומכאן, לאור פסיקה אליה הפנו, לא ניתן להסתפק, בענין יסוד העדר היתר בכתב האישום, באי-המצאת היתר בידי הנאשמים; אלא שטענות עובדתיות אלה נותחו ונדחו, בין היתר על בסיס ראיות שהאשמים בעצמם הגישו (ע' 12-13 לפרוטוקול 1 8.11.2015).

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשמים הפנו לכך שבית המשפט התייחס בהכרעת הדין לניסיונות לקבל היתר. לא מדובר אלא באותם מסמכים מתיק הבנין שנזכרו לעיל, מהם עולה כי הבעלים הקודמים של המקרקעין – אבני חצור תעשיות מוצרי מלט ובלוקים בע"מ – אשר רכשה אותם בשנת 1971 (נ/4) – הגישה בקשה למפעל, אשר נדחתה, בעת שבה, שעל-פי המסמכים בתיק הבניה, דבר לא היה בנוי במקרקעין (ראו פס' 11 להכרעת הדין). לא מדובר כלל במאמצי הסדרה של הנאשמות (או של הנאשם 2 ז"ל שהלך לעולמו).

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – שיקול זה לקולא אינו מתקיים בענייננו.

7. התנהגות חיובית – הנאשמים לא טענו לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – בענין במצבה הרפואי של הנאשמת 3, ראו לעיל.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הנאשמות טענו ללא בסיס ראייתי כי הסיבה שהן הועמדו לדין היא כי המקרקעין מושא כתב האישום סמוכים לבנין הוועדה המקומית וכי יו"ר הוועדה רואה אותם דרך חלונו והם מפריעים לו. לא הובאו ראיות לביסוס הטענות.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – העבירות התגלו בדצמבר 2008, כתב האישום הוגש בשנת 2010; הכרעת דין ניתנה וטיעונים לעונש נשמעו בשנת 2015. מדובר, עם זאת, בין היתר, בעבירת שימוש הנמשכת עד עצם היום הזה, גם לאחר שהוכרע הדין.

11. עבר פלילי או העדרו – לא נטען כי לנאשמות עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור הנני משית על הנאשמות עונשים כדלקמן:

הנאשמת 1 אבני גזית פלטקל בע"מ

1. קנס בסך 130,000 ₪; הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 15.3.2016 ועד לפרעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את היתרה כולה לפרעון מיידי;

2. חתימה על התחייבות בסך 130,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מלעבור על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965;

הנאשמת 3 חנה הופרט

1. קנס בסך 30,000 ₪; הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 15.3.2016 ועד לפרעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את היתרה כולה לפרעון מיידי;

2. חתימה על התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מלעבור על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965;

שתי הנאשמות

1. ניתן בזה צו המורה לכל אחת מהנאשמות להרוס כל אחד מהמבנים הנזכרים בסעיפים 2(א) עד 2(ד) (כולל) בכתב האישום עד יום 13.1.2017, למעט מבנה שעבורו יוצא עד אז היתר בניה כדין.

2. ניתן בזה צו האוסר על כל אחת מהנאשמות לעשות, בעצמה או באמצעות אחר, שימוש במבנים הנזכרים בסעיפים 2(א) עד 2(ד) (כולל) בכתב האישום החל מיום 13.1.2017, שלא מכוח היתר בניה כדין.

3. הצווים הנ"ל יירשמו בפנקסי המקרקעין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ו, 13 ינואר 2016, במעמד הנוכחים.