בפני שתי תביעות מאוחדות, שעניינן אספקת שתילי פלפלים על ידי משתלה, לחקלאי העוסק בגידול פלפל.
המשתלה טוענת כי לחקלאי נותר חוב בגין השתילים שסופקו.
החקלאי טוען כי חלק מהשתילים שסופקו לו היו פגומים, ולפיכך לא נותר לו כל חוב בגין השתילים והוא אף זכאי לקבל פיצוי עבור הרווחים שנמנעו ממנו, בשל אספקת אותם שתילים פגומים. כן הוא טוען כי סופקו לו פחות שתילים ממה שסוכם בין הצדדים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. חברת טיב שתיל בע"מ, התובעת בתיק 48768-07-10 והנתבעת בתיק 36802-04-12, הינה חברה בע"מ העוסקת בין השאר באספקת מוצרים לחקלאות (להלן: "טיב שתיל" או "המשתלה").
2. מר מינס שמעון, הנתבע בתיק 48768-07-10, התובע בתיק 36802-04-12, הינו חקלאי, חבר מושב כפר מימון, שעסק בזמנים הרלוונטיים בין השאר בגידול של פלפל, לצורכי ייצוא ושיווק לשוק המקומי (להלן: "מר מינס").
3. בתאריכים 23.6.08 ו – 9.7.08 הזמין מר מינס מטיב שתיל 70,000 שתילים של פלפל.
4. השתילים שסופקו היו מזן ורגסה; זן 7182; זן 7211; זן פיונה (כן סופקו שתילי פאפיה).
5. חלק מהגידול לא עלה יפה. באותו חלק נצפתה חוסר התפתחות בולטת, כאשר השתילים נותרו ננסיים.

מהלך ודיון

1. תביעת טיב שתיל הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר. ביום 12.11.11 ניתנה למר מינס רשות להגן בגין הטענות הרשומות בתצהירו, על ידי כבוד הרשם יניב בוקר, בתוארו דאז.
2. בתאריך 12.3.13 החליט בית המשפט (כבוד השופט גד גדעון), למנות מומחה מטעמו. בהמשך נקבעה זהותו של אותו מומחה - מר שמחוני בועז, אגרונום ושמאי (להלן: "מומחה בית המשפט"). הלה נפגש עם הצדדים וקיבל לעיונו מסמכים. חוות דעת הוצאה ביום 17.9.13.
3. בתאריך 22.10.13 הוגשה על ידי מר מינס בקשה לפסילת המומחה.
   לאחר בירור הבקשה עם הצדדים והמומחה, דחה כבוד השופט גד גדעון את הבקשה בהחלטה מיום 26.11.13, במסגרתה נקבע בין היתר כדלקמן: "..סבורני כי לא נפל בהתנהלות המומחה פגם העשוי להצדיק פסילת חוות דעתו...". ובהמשך: "..בשלב זה, נראה, כי לא נסתרה ההנחה לפיה פועל המומחה באובייקטיביות, ונראה כי אין בסיס לקבוע שפעל תוך משוא פנים".
   בסיפת החלטתו אפשר כבוד השופט קיום פגישה נוספת בנוכחות הצדדים, בשל העובדה שלמר מינס לא התלווה עורך דין לפגישת הצדדים עם המומחה (עורך הדין לא התייצב, לא בשל כשל כלשהו של המומחה). בסופו של דבר ויתר מר מינס על זימונה של אותה פגישה נוספת.
4. בתאריכים 10.11.14; 18.2.15; 15.4.15; 21.4.15 התקיימו דיוני הוכחות בתיק זה במהלכם העידו:
   מטעם מר מינס – מר מינס בעצמו; בנו, מר דותן מינס; המומחה מטעמו, מר עבדא; מר מיכאל כהן; מר ציפיליביץ; מר ברוך.
   מטעם טיב שתיל – מר משה עמר; מומחה מטעמה, ד"ר ירון דרורי.
   כמו כן נחקר מומחה בית המשפט.
5. במהלך דיון ההוכחות וגם בסיומו הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם במסגרת "עיקרי טיעון".
6. לצערי ניסיונות לסיים התיק בפשרה, לא צלחו.

טענות מר מינס בתמצית:

1. השתילים הגיעו אליו במועדים שונים, החל מתחילת חודש 08/08.
   לא היה איחור במשיכת השתילים מהמשתלה. סוכם כי השתילים יסופקו במספר שלבים כיוון שמר מינס נדרש להתאים את השתילה לכוח האדם אשר היה ברשותו.
2. חלק גדול מהשתילים סופקו כשהם פגומים (48,876 שתילים הגיעו במצב טוב ו – 24,776 שתילים הגיעו כשהם פגומים).
   כבר בזמן קבלת השתילים התלונן על טיב השתילים, אך הנציג של טיב שתיל, מר פישמן, הרגיע אותו שהכל יסתדר במהלך הגידול. חלק מהשתילים אשר מצבם היה קשה לפני השתילה הוחזרו לטיב שתיל.
   נציג של טיב שתיל ביקר בחלקות ובדק את טענות מר מינס ואישר אותן במסמך שערך בכתב ידו.
   בחלקות גם ביקרו מספר מדריכים חקלאיים אשר אישרו אף הם, כי ההתפתחות הלקויה וחוסר ההתפתחות של הגידול נגרמה בשל כך שהשתילים היו פגומים.
   מומחה מטעם מר מינס קבע כי השתילים היו פגומים וזו הסיבה לחוסר הצלחת הגידול וכן קבע כי נגרם למר מינס נזק של אובדן הכנסה בסך של 63,000 ₪.
   מבדיקת מעבדה שנערכה בזמן אמת עולה כי בקרקע בה נשתלו השתילים אין נמטדות. גם עובדה זו תומכת בטענה שהפגם בשתילים שספקה טיב שתיל הוא שגרם לחוסר הצלחת הגידול, ולא סיבות אחרות.
3. ביום 5.2.09 נערכה פגישה בין מר מינס לבין מר משה עמר ומר אמנון פישמן, במהלכה סוכם ונקבע כי מר מינס ישלם עבור 48,876 השתילים הראויים סך כולל של 82,693 ₪, וכי בעניין הנזק וההפסדים שנגרמו למר מינס, יערך בירור אצל בורר מוסמך. מר עמר הצהיר בפני מר מינס ובנו כי הם לא צריכים לשלם עבור השתילים הפגומים.
4. בכל משלוח של שתילים היה חוסר גדול בכמות השתילים שהוזמנו וצוינו בתעודת המשלוח. החיוב של טיב שתיל את התובע אינו תואם לכמות השתילים שסופקה בפועל.
5. על בית המשפט לקבוע כי מר מינס אינו חב לשלם לטיב שתיל מאומה, וכן לפסוק לו פיצוי בסכומים שקבע המומחה מטעמו.

טענות טיב שתיל בתמצית:

1. מר מינס הזמין שתילים מהמשתלה ועל אף שהשתילים סופקו לו, סירב לשלם את מלוא התמורה המגיעה בגינם. בכתב התביעה צוין כי החוב הינו בסך של 56,721 ₪ כאשר הדרישה נתמכה בנספח א'1 לכתב התביעה.
2. טיב שתיל ניסתה להגיע עם מר מינס להסדר לגבי החוב. רק משלא עלה בידי מר מינס להפחית את התשלום המגיע לטיב שתיל, החל לטעון טענות עלומות וסתומות בקשר לטיב השתילים שסופקו לו.
3. מר מינס סירב לקבל במועד את השתילים שטיב שתיל הכינה עבורו.
   מר מינס טען בזמנו כי אדמתו אינה מוכנה לשתילה. טיב שתיל פנתה אליו בדרישה שיקבל את השתילים והעמידה אותו על כך שיש השלכות על עיכוב בשתילת השתילים. התמהמהותו של מר מינס במשיכת השתילים, גרמה לכך שחלק מהם התבגרו ולעובדה זו יש משמעות לעניין קליטתם בקרקע.
   טיב שתיל פעלה לפנים משורת הדין כאשר החליפה חלק מהשתילים בשתילים צעירים יותר.
4. השתילים שסופקו למר מינס לא היו פגומים.
5. אין במסמך שמחזיק מר מינס, שנערך על ידי עובד טיב שתיל, כל הודאה בטענות מר מינס.
6. החלקות בהן נשתלו הפלפלים היו במצב עגום ותוחזקו ועובדו שלא כראוי וכמקובל. חוות דעתו של מר ירון דרורי, דוקטור במדעי הקרקע והמים, תומכת בטענה זו.
7. בחוות דעת המומחה מטעמו של מר מינס, שזורות טענות המהוות עדות מפי השמועה, עליהם הסתמך המומחה לאורך כל חוות דעתו ומהם הסיק את מסקנותיו השגויות.
8. לא ניתן ללמוד ממצא כלשהו מבדיקת המעבדה שביצע מר מינס, שכן הבדיקה נערכה בניגוד להנחיות משרד החקלאות.
9. מר עמר מעולם לא ויתר למר מינס על החוב, ומעולם לא ניתנה הסכמה לנהל עם מר מינס בוררות בעניין אי הצלחת הגידול. בין הצדדים נוהל דין ודברים במהלכם הייתה טיב שתיל נכונה למחול על חלק סביר וקטן מהחוב, אולם מר מינס לא הסתפק בכך ולכן לא הושגה הסכמה בין הצדדים.
10. ככל שמר מינס קיבל מספר נמוך יותר של שתילים ממה שהזמין הרי שהוא זוכה בהפרשי המחירים בהתאם.
11. דין התביעה של מר מינס להידחות ודין התביעה של טיב שתיל להתקבל במלואה.

דיון והכרעה

1. דיון בסכום החוב של מר מינס למשתלה – תביעת טיב שתיל הוגשה כאמור על סך של 56,721 ₪ - יצוין אולם כי במהלך עדותו של מר עמר, אמר הלה כי הוא מוכן לוותר על ההפרש שבין סך 138,491 ₪ (הרשום בכרטסת, נספח א1), לבין סך 133,825 ₪ (הרשום בחשבונית, נספח ב1), (ועל ריבית בסך של 1,200 ₪ הכלולה בהפרש זה), (ראה פרוטוקול מיום 10.11.14 עמ' 21 למטה עמ' 22 למעלה).
   מסכום זה (133,825 ₪), יש להפחית את הזיכוי בסך של 5,899 ₪ (ראה חשבונית ב1 שם סכום זה אינו מופחת).
   כן יש להפחית את הסכומים ששילם מר מינס בסך של 81,770 ₪ כפי שהוכח בפני (מר מינס שילם שני שיקים אחד על סך של 36,640 ואחד על סך של 45,120).
   מכאן נובע כי החוב הינו בסך של 46,156 ₪.
   (46,156 ₪ = 5,899 (זיכוי) - 81,770 (מה ששולם על ידי מר מינס) - 133,825 (סכום ב1)).
   (בעניין זה ראה גם עמוד 2 למעלה לחוות דעת מומחה בית המשפט (בשים לב שבטעות נרשם שם כי מר מינס שילם סך של 78,770 ₪ בעוד שאין מחלוקת כי שילם סך של 81,770 ₪).
2. על מי מוטל נטל ההוכחה בתיק זה – מר מינס אינו מכחיש כי סופקו לו שתילים שתמורתם לא שולמה, אולם טוען כי שתילים אלו היו פגומים ואף גרמו לו נזק, ולכן לא חלה עליו חובה לשלם בגינם. כן הוא תובע את הרווחים שנמנעו ממנו בגין אותם שתילים פגומים.
   טענה זו של מר מינס בנוגע לחוב נשוא תביעת טיב שתיל, הינה בבחינת "הודאה והדחה", ולפיכך חלה על מר מינס החובה להוכיח כי השתילים שסופקו לו אכן היו פגומים (בעניין זה ראה למשל ת"א (הרצליה) 4044/00 איתן גילן נ' משתלת זכאי ליבנאוי בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים); ת"א (תל-אביב) 24377/06 אורלאנסקי סוכנויות בע"מ נגד שדות תבלינים ירוקים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים)).
3. המשך דיון בשאלת נטל ההוכחה – הכרעה בטענת טיב שתיל לפיה הבעיה שנצפתה אצל מר מינס בחלקות - יכולה לנבוע מסיבות שונות ומגוונות

כאמור לעיל, אין מחלוקת כי בחלק מהשתילים שסופקו למר מינס על ידי טיב שתיל נצפתה חוסר התפתחות בולטת. השתילים נותרו נמוכים. ראו הכתוב בחוות דעת מומחה בית המשפט: "..אני מעריך [בעיקר לפי התמונות] כי אכן היה כשל כלשהו בקטעים מסוימים בחממה כפי שאכן טוען מר מינס החקלאי..." (עמ' 8 סעיף י' (ראו גם עדות מיכאל, ראו עדות ציפלביץ וכן עדות מומחה התובע).
השאלה הינה האם הוכח שהכשל נבע משתילים פגומים שספקה טיב שתיל?
מהעדויות שהובאו בפני עלה כי חוסר הצלחת הגידול יכול היה להיגרם מסיבות רבות ומגוונות.
ראה עדות מר עמר (אשר בתחילת חקירתו פירט את ניסיונו בעניינים נשוא התובענה):
"..בגלל שגידול פלפל לא מוצלח יכול לנבוע ממאות סיבות שקשורות לקרקע, למים, לדישון, להדברה, למזג האוויר, לאוורור ועוד סיבות כהנה וכהנה..". ובהמשך: "..אמרתי וציינתי בתחילת דברי שיש הרבה מאוד גורמים שגורמים להצלחה בגידול פלפל וישנם הרבה מאוד גורמים שגם הם יכולים לגרום לכישלון בגידול פלפל.." (פרוטוקול מיום 10.11.14 עמ' 12 שורות 24 – 27; עמ' 17 שורות 3 – 4).

וראה גם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בה נקבע כי הכשל יכול להיגרם גם בשלב הגידול עצמו וכי זה השלב הארוך והחשוף ביותר לפגיעה מכל סוג שהוא (עמ' 8 לחוות הדעת סעיף ח').
וראה דברי מומחה בית המשפט, במהלך חקירתו הנגדית: "..בחקלאות ובגידולים אינטנסיביים זה לא שחור ולבן ויש הרבה מקומות שחקלאי יכול ליפול בהם ואחת הבעיות זה יכול להיות שתילים לא טובים אבל יש עוד סיבות כמו הכנה לא נכונה, בעיה בקטע מסוים בגידול, קטע מסוים שנתקף על ידי מזיק ויכולות להיות המון סיבות. גם אותו מבנה לפעמים צד אחד תקין והשני לא. יכולה להיות גם בעיה במערכת ההשקיה.." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 28 שורות 11 – 14).
ראה עדות מר מינס בעצמו:
"ש. אתה מסכים אתי בתור חקלאי מנוסה, שיכולים להיות מאות גורמים שישפיעו על הגידולים?
ת. כן". (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 45 שורות 5 – 7).
ראה עדות מומחה התובע: "ש. חוזר על שאלתי הנ"ל כמה גורמים סביבתיים יכולים להשפיע על הגידולים?
ת. אוכל לצפות 2 או 3 גורמים כאלה. כמו בעיות השקיה, דישון, מחלות ומזיקים, מים, טמפ'.." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 35 שורות 26 – 27).
ובהמשך מציין המומחה ספציפית, כי ישנם גורמים רבים שיכולים להשפיע על הגידול גם באופן בלתי אחיד, כפי שארע במקרה דנן (עמ' 36 בין השורות 4 – 18).

ראה עדות מר ציפילביץ: "ש. מניסיונך כמה גורמים יכולים להשפיע על גידול בקרקע?
ת. קודם המשתלה יכול להשפיע ואחר כך גם הקרקע יכול להשפיע על הגידולים.
ש. כמה גורמים כאלה יש, תסכים אתי שיש מאות גורמים?
ת. לא יודע אם מאות אבל הרבה.." (פרוטוקול מיום 21.4.15 עמ' 55 למטה).
אין מקום לקבל את טענת מר מינס לפיה יש לקבל את תביעתו ולדחות את התביעה שכנגד, מהטעם שהוכחת נזק במונחים משפטיים כמעט ובלתי אפשרית במקרה דנן.
כפי שיפורט להלן, הוכח בפני כי מר מינס לא ביצע פעולות בסיסיות ולא עמד בנטלי הוכחה מינמאליים שאולי היה בהן כדי להעביר את הנטל לצד שכנגד – בדיקת מעבדה חשובה עליה המליצו כל הגורמים, לא בוצעה לפי נוהלי משרד החקלאות; מהלך הגידול לא תועד באופן שיהיה בו כדי לעקוב אחר הפעולות של מר מינס ובנו בחלקות; המדריך החקלאי שביקר בשטח בזמן אמת לא תמך בטענות מר מינס כי הנזק מקורו בשתילים שסיפקה טיב שתיל; מר מינס עיכב את לקיחת השתילים מטיב שתיל על אף שעיכוב בשתילה יכול לגרום לנזק כזה שנצפה בשטח; במהלך הגידול בחלקות, היינו במהלך היות הגידול בשליטה מלאה של החקלאי, יכולות להיגרם תקלות רבות שיכולות לגרום לנזק כזה שנצפה בפועל; לא הוכח כי מתקבל יותר על הדעת שהנזק במקרה זה נגרם כתוצאה משתילים פגומים שספקה המשתלה.

1. דיון במשמעות המסמך שנרשם בשטח על ידי נציג טיב שתיל, מר מיכאל כהן - מר מינס העיד כי נציג הנתבעת, מר מיכאל כהן, ביקר בשטח בזמן אמת, ביום 2.2.09 (במסמך נרשם בטעות 2.2.08), ואכן מצא כי חלק מהשתילים הינם פגומים ואף רשם בעניין זה מסמך בכתב ידו.

טיב שתיל טענה כי אותו מיכאל ניגש לחלקות של מר מינס בעקבות טענות שהעלה וביצע ספירה לפי הפניית מר מינס, הא ותו לא.
עיון במסמך שערך מיכאל שכותרתו "התחשבנות שתילי פלפל מינס שמעון + דותן" (להלן: "מסמך פברואר 09"), מעלה כי נרשם בו, לגבי החלקות (חלקה "שמעון" וחלקה "דותן"), כמה שתילים ישנם בחלקות ומאיזה זנים ("ורגסה", "7211", "פפיא", "פיונה", "7182").
כן עולה כי נרשמו שם כמויות השתילים שנספרו ובתוכם שתילים שנרשם כי "נשארו לבירור".

אותו מר מיכאל הובא לעדות על ידי מר מינס, ומעדותו עלה אכן כי כל שעשה היה לספור את השתילים אליהם הפנה אותו מר מינס. "...כיוון שהנתבע טען בזמנו שיש בעיה עם השתילים. לשאלה איזו בעיה, אני משיב, אני לא אגרונום. הוא אמר שהשתילים לא מתפתחים. ויזואלית ראינו קטע במנהרה של הפרשי גבהים. אני לא אגרונום ולא לקחתי שתילים למעבדה לבדיקה, לא אוכל להעיד על כך. אני ספרתי את כל השתילים שסופקו מהמשתלה ללקוח על פי זנים..." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 39 שורות 13 – 16).
עדותו זו משלימה את עדותו של מר עמר לפיה: "..העבודה הטכנית של הספירה והגבייה נעשתה על ידי מיכאל. מיכאל לא אגרונום ולא יכול לבצע את הבירור המקצועי היכן הבעיה שעליה טוען מר מינס ולכן הוא העביר את הטיפול לעמר משה שהוא הבעלים באותה תקופה של המשתלה..." (פרוטוקול מיום 10.11.14 עמ' 20 שורות 7 – 10).
בנסיבות אלו אני קובעת כי אין במסמך פברואר 09 כדי להוות הודאת בעל דין בטענת מר מינס לפיה השתילים שספקה טיב שתיל היו פגומים, ואין בו כדי לתמוך בטענות מר מינס בדבר הסיבה לחוסר הצלחת הגידול.

1. דיון בחוות הדעת שהגיש מר מינס - לתמיכה בטענתו כי הגידול לא הצליח בשל העובדה שהשתילים היו פגומים, הגיש מר מינס חוות דעת שמאי ערוכה על ידי אגרונום, שמאי חקלאי, מר עבדא מנשה (להלן: "מומחה מר התובע").
   מומחה התובע ביקר בחלקות ביום 19.1.09, וציין כי בביקורו נראו מנהרות הגידול של הפלפלים בהתפתחות בלתי אחידה. חוות דעתו נושאת תאריך 22.1.09.
   בחוות דעתו נכתב כדלקמן: "מצב זה של התפתחות חריגה וננסית של צמחי הפלפל בתוך אותו מבנה, מצביע על ליקוי בהכנת השתילים או בטיפול חריג שקיבלו כפי הנראה השתילים בהיותם במשתלה".
   בהמשך חוות דעתו נרשם:
   "לפיכך נראה כי הטיפול הלקוי שזכו לו השתילים במשתלה כדעת החקלאי ולפי הבחנת מדריכי הגידול כדבריו , הוא שגרם לנזק בחממת הפלפל, וזה צפוי להתבטא באובדן יבול והפסד הכנסה..." (הדגשה שלי – הח"מ).
   כבר בפתח חקירתו הנגדית ציין המומחה כי לא יוכל לענות בבטחון על שאלות מקצועיות לגבי הגידול בענייננו, כיוון שהוא שמאי ואגרונום לאו דווקא של גידול מסוים, בהמשך ציין כי היום לכל תת קבוצה יש מומחה לגידול והוא כלל אינו מומחה לגידול פלפלים (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 34 שורות 3 – 4; עמ' 35, שורה 31).
   בהמשך הודה גם שהוא לא יודע לומר האם הנזק נגרם/לא נגרם כתוצאה מהמשתלה, והוא כתב מה שכתב לבקשת מר מינס.
   "ש. נגרם לי עכשיו נזק ב – 65,000 ₪ הכי נכון להגיד שזה מהמשתלה.
   ת. אני לא אומר. באתי וראיתי נזק בפלפל. אני לא יכול לדעת אם השתילים הגיעו חולים. אני רואה את השתילים בפועל, צמחים, אין שתילים. אני קובעת את המצב הנוכחי. איך אני קובע מה גרם זה על פי דברי החקלאי. זה אפילו לא בשמי.." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 37 שורות 14 – 17) (הדגשה שלי – הח"מ).
   בסיום פרק זה אפנה למה שכתב מומחה בית המשפט בנוגע לחוות דעת מומחה התובע: "השמאי מוסיף פיסקה תמוהה לדעתי. שעל פיה מסתבר כי הוא למעשה מקבל, או מסתמך על קביעתו של החקלאי ולכן לא ביצע בדיקות בעצמו.." (עמ' 10 למעלה לחוות הדעת). בנסיבות אלו מצאתי לדחות את קביעותיו של המומחה מטעמו של מר מינס.
2. בדיקת המעבדה - בתמיכה לטענתו כי השתילים היו פגומים הגיש מר מינס באמצעות תעודת עובד ציבור, בדיקת מעבדה לנמטודות, של משרד החקלאות, מיום 9.2.09, בה צוין כי בצמח אחד שנדגם לא נמצאו מזיקים פתולוגיים (להלן: "בדיקת המעבדה").
   מדובר בבדיקה שמטרתה לשלול המצאות נמטודות בקרקע. כלומר לשלול את אחד מהגורמים הידועים והמוכרים לנזקים בחלקות.
   טיב שתיל טענה כי הבדיקה לא בוצעה בהתאם לכללים המקובלים.
   מומחה בית המשפט כתב אכן בחוות דעתו כי בדיקה זו בוצעה באופן רשלני ושטחי, שאינו תואם את הדרך שבה צריך לבצע בדיקה זו (ראה עמוד 9 לחוות דעתו וראה גם עמ' 11 למטה לחוות דעתו, סעיפים ז' ו – ח', ט'). גם מר מינס בעצמו הודה שכאשר לקח את הבדיקה לא התייחס להנחיות משרד החקלאות (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 46 שורות 5 – 6).
   לפיכך אני קובעת כי אין בבדיקת המעבדה כדי לתמוך בטענותיו של מר מינס ואף ההפך. אי ביצוע הבדיקה באופן הראוי, מביא אותי גם הוא למסקנה שמר מינס לא הוכיח את תביעתו. שכן גם מומחה התובע וגם מר ציפליביץ העידו כי המליצו למר מינס לבצע את הבדיקה, על מנת לברר מה גרם לבעיה בגידול (ראה למשל עדות ציפילביץ, פרוטוקול מיום 21.4.15 עמ' 54 שורות 9 – 10). מר ציפלביץ ניסה לטעון כי אין זה משנה שהבדיקה בוצעה שלא לפי הנחיות משרד החקלאות, אולם מתשובותיו לשאלות שהופנו אליו במהלך חקירתו הנגדית, לא שוכנעתי כי ניתן היה "לדלג" במקרה דנן על הנחיות משרד החקלאות.
   בשעה שהבדיקה לא בוצעה כראוי באופן שלא מאפשר לגזור ממנה מסקנה כלשהי, הרי שחסרה ראיה חשובה שיכולה הייתה לשפוך אור על סיבת הכשל שארע בגידול. עובדה זו גם היא משליכה על קביעתי כי מר מינס לא הצליח להוכיח את תביעתו.
3. האם אכן נשמעו עדויות של עובדי המשתלה על כך שהשתילים שסופקו למר מינס היו פגומים. בתצהיר עדותו הראשית של מר מינס, אשר צורף בתמיכה לבקשת הרשות להגן, הצהיר מר מינס כי בידיו עדויות של עובדי המשתלה על כך שהשתילים שסופקו לו היו פגומים. הוכח כי מר מינס החזיר חלק מהשתילים (ראה למשל עדות מר ברוך חדד מיום 15.4.15 עמ' 51 שורות 9 – 10).
   עובדה זו מלמדת דווקא כי שתילים שמר מינס סבר שהם פגומים על פי המראה שלהם הוחזרו בזמן אמת לטיב שתיל. מכאן כי השתילים שהותיר מר מינס בידו לצורך שתילה, לא נצפו על ידו ככאלו שהינם פגומים (יש גם לומר כי טיב שתיל טענה כי דובר בשתילים שמר מינס משך באיחור ולפיכך היו פגומים).
   ברור שיש פגמים שלא ניתן "לעלות עליהם" בעיין, אולם בכך שמר מינס החזיר חלק מהשתילים, יש משום הוכחה כי באותם שתילים שנשתלו בסופו של דבר בחלקות, לא נצפו פגמים טרם השתילה.
   מר מינס ניסה להוכיח באמצעות עדותו של מר ברוך, כי טיב שתיל נתנה לו שתילים פגומים, שמיינה ממגשים של לקוחות אחרים, אולם הדבר לא צלח בידו (ראה פרוטוקול מיום 15.4.15).
4. האם הוכחה טענת מר מינס לפיה מומחים שביקרו בחלקה בזמן אמת ציינו שהנזק מקורו במשתלה -

מר מינס הצהיר כי בשטח ביקרו מספר מדריכים חקלאיים, אשר ציינו בפניו בזמן אמת כי הפגם בשתילים הוא זה שגרם להתפתחות הלקויה/ לחוסר ההתפתחות בגידול (ראה למשל סעיף 14 לתצהיר בקשת הרשות להגן).
בעדותו בבית המשפט אולם, התברר כי התמונה המלאה קצת שונה וכי אותם מומחים ציינו בפניו, בזמן אמת, סיבות שונות ומגוונות לחוסר הצלחת הגידול:
"..היו מדריכים גם של המשתלה שני אגרונומים שלא ידעו להגיד את הסיבה. קודם אמרו שלא חיטאתי, אמרו שיש נמטודות...היו שני אגרונומים שלהם שאמרו בהתחלה שלא יודעים מה הסיבה. אמרו בהתחלה שזה נמטודות. אחרי זה טענו שאולי לא חיטאתי את הקרקע, אמרתי שיש לי מסמכים שכן חיטאתי ואמרו שאולי העיבוד לא היה טוב". (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 45 שורות 14 – 16). ובהמשך – "..בבית דגן אמרו לי ישר שיש וירוס.." (עמ' 47 שורה 11).
בכל מקרה, מר מינס זמן רק אחד מאותם מדריכים לעדות - מר ציפילביץ – לגביו ציין בעדותו מפורשות: "..גם ציפילביץ הוא מדריך מעולה ואמר שאין שום סיבה לפיגור של השתילים, זה יכול להיות רק במשתלה..." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 47 שורות 8 – 9) (הדגשה שלי – הח"מ).
אולם עדותו של מר ציפילביץ לא איששה עדות זו של מר מינס.
בחקירתו הראשית הדברים כלל לא נאמרו.
גם כאשר נשאל ישירות על ידי בית המשפט, במהלך חקירתו הנגדית, מה דעתו במקרה דנן – גם אז לא ציין כי הנזקים בחלקה נגרמו כתוצאה מפגם כלשהו בשתילים שספקה טיב שתיל: "שבית המשפט שואל אותי כאשר בית המשפט צריך לפסוק מי אחראי כאן ובית המשפט שואל אותי כמה פעמים מבחינה אגרונמית מי צודק – אני אומר בד"כ המגדלים ובעל המשתלה מסתדרים במקרה כזה...שבית המשפט שואל אותי שוב מבחינה אגרונומית מה הקביעה הנכונה במקרה זה – האם אכן לאור מה שתיאר התובע יש לקבוע שהמשתלה אחראית – אני חוזר ואמר שבד"כ הצדדים מסתדרים ביניהם" (פרוטוקול מ יום 21.4.15 עמ' 58 שורות 2 – 7).

1. דיון בחוות דעת מומחה בית המשפט - כמפורט לעיל, בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט לבירור טענות הצדדים.
   מומחה בית המשפט קיבל מהצדדים את המסמכים הרלוונטיים ונפגש עם הצדדים.
   מומחה בית המשפט בדק את טענות הצדדים בשלושה מישורים – במישור האגרונומי/אגרוטכני; במישור השמאי; במישור העסקי.
   במישור האגרונומי כתב הנ"ל כי השלב הארוך ביותר והחשוף ביותר לפגיעה מכל סוג שהוא הוא שלב הגידול. מר מינס נוהג לגדל פעם אחר פעם באותן מנהרות דבר שהוא אפשרי אך בעייתי ודורש הכנה מדוקדקת של החלקה. על פי היכרות המומחה עם אחת מחלקות הגידול של מר מינס במסגרת תפקידו כשמאי מס רכוש, אין המדובר במגדל מקצוען המקפיד על רמת סניטציה והכנה ראויה של השטח. על פי נוהלי הגידול של אגף ההדרכה של משרד החקלאות יש לבצע ביקורת ובקרה על השתילים על מנת לאתר תקלות בשלב מוקדם. שלב השתילה ומיד אחריו הוא שלב קריטי שבו צריך לבצע בקרה וטיפול מיידי אשר לא בוצע על ידי מר מינס. כשל בשלב זה אינו אומר שהבעיה במשתלה, פרוטוקול הגידול מתאר הרבה סיבות לכך שהכשל תלוי בחקלאי דווקא: שאריות חומרי הדברה, עודף חומר אורגני, טפטוף סתום וכהנה. גם הדבקות בוירוס או חיידק, לאו דווקא מקורן במשתלה. מר מינס לא מבצע שלבים חשובים בנוהל הגידול, בעיקר בדיקה ורישום של הבעיה ולא מותיר כלי להבין מה שקרה בשלבים מוקדמים אלו של קליטת השתילים. אין כל אפשרות אגרונומית להפיל את נטל האשמה בכשל בגידול על המשתלה. גם הניסיון לקשור את הכשל לזן מסוים (נטען כי הבעיה רק בזן 8182), לא כ"כ תופס כיוון שכשל בזן שמקורו בזרעים אלו או בטיפול בהם במשתלה היה פוגע ביותר דונמים מאלו שנפגעו על פי הטענה. לכן אגרונומית נראה הרבה יותר סביר כי הכשל נפל בגידול ולא במשתלה.
   במישור השמאי מקצועי כתב המומחה כי אין כל אסמכתא לביקור של מדריכים חקלאיים אשר קבעו כי הכשל מקורו בפגם בשתילים. מומחה התובע לא ביצע בדיקות על מנת לקבוע את גורם הנזק אלא קבע קטגורית כי הנזק מקורו בשתילים. אין מקום לקבל את קביעת מומחה התובע, ודאי כאשר מדובר על מומחה המבקר בשטח חמישה חודשים לאחר השתילה. אין בחוות הדעת מטעם התובע כל הוכחה אגרונומית כי מקור הנזק הוא במשתלה, כיוון שלא בוצעו כל הבדיקות שהיה צריך לבצע- בדיקות למחלות וירוס חיידק בשתילים הפגועים למול השתילים התקינים, בדיקות לשאריות חומרי הדברה, ספירות, מדגמים, יבולים וכו'.
   הבדיקה היחידה שבוצעה שהינה בדיקה לשלילת נמטודות, בוצעה באופן רשלני שאינם תואם את הדרך שבה צריך לבצע בדיקה זו.
   במישור העסקי - חוות הדעת מטעם התובע חסרה בנקודות רבות ולא נותנת תשובה מקצועית לסיבות לנזק לכאורה. אין התאמה בין מספר השתילים שנותרו לבירור לבין השטח בו נטען שנצפתה הבעיה. בעייתיות נוספת לניסיון לקשירת הכשל בין אי הצלחת הגידול לבין המשתלה, נובעת מתיאור האזור בו נצפו הבעיות בגידול. מאחר והאזור הבעייתי היה מרוכז במנהרה מס' 2, נראה מוזר כי הכשל במשתלה התגלה בצבר שתילים אשר נשתל בדיוק באותו מקום, להבדיל מבעיה שהייתה נצפית בכמה מקומות באופן בלתי אחיד. היה צריך לעשות בדיקות נוספות שלא בוצעו.
   בסיכום חוות דעתו ציין המומחה כי לדעתו אין שום אפשרות לקבוע כי מקור הבעיה היא בכשל של המשתלה. כף הסבירות האגרונומית/אגרוטכנית נוטה בבירור לכך שהכשל מקורו בממשק הגידול ומה שמסביבו. כלומר, כשל בשלב הגידול.
   גם אם היה כשל משתלה, מר מינס לא נקט באמצעים מספיקים על מנת לסבר אפשרות כזו.
   בחקירתו הנגדית עמד המומחה על חוות דעתו ולא סטה ממנה.
   מר מינס טוען כנגד חוות הדעת כי המומחה לא ביקר בחלקה אולם המומחה הסביר בעניין זה כי לא סייר בשטחים כיוון שמר מינס הודיע לו שהוא כבר לא עובד בחקלאות וסגר את העסק (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 25 למטה). מר מינס מתרעם נגד קביעה זו וטוען כי באותה תקופה גידל פאפיה, אולם אין חולק כי במועד הביקור לא היו גידולי פלפל בחלקות, ולכן אני לא מוצאת פסול בכך שהמומחה לא ביקר בשטח. כך או כך, מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2008-2009, כך שדומה שביקור בשטח לא היה מעלה ולא מוריד.
   בנוגע לטענות מר מינס באשר לחוסר האובייקטיביות של המומחה הרי שאלו נדונו במסגרת הבקשה לפסילת המומחה שהגיש מר מינס בזמנו. כבוד השופט גד גדעון דחה בהחלטתו טענות אלו (החלטה מיום 26.11.13), ואף אני מוצאת שאין בהן ממש, לאחר שמיעת עדות המומחה.
   לא התרשמתי שנפל פגם באובייקטיביות של המומחה בשל העובדה שביקר בעבר בשטח התובע במסגרת עבודתו במס רכוש. אין אני סבורה כי העובדה שלמר מינס לא התלווה עורך דין (וחשוב להדגיש כי אי התייצבות עורך הדין מטעם מר מינס לא נבעה מכשל כלשהו שקשור למומחה), פגעה בזכויותיו באופן כזה שיש בו כדי להביא לביטול חוות הדעת. עיון בחוות הדעת מעלה כי מומחה בית המשפט הסתמך על מסמכים ושמע ורשם את טענות שני הצדדים.
   ככלל בית המשפט מאמץ את חוות דעת המומחה אלא אם נתעוררה סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן. בתיק זה לא קיימת סיבה כזאת ואף ההפך, מצאתי את חוות הדעת מעמיקה, מקצועית ונתמכת ביתר העדויות שהובאו בפני.
2. דיון בטענת טיב שתיל לפיה היה עיכוב באספקת השתילים ועיכוב זה גרם לנזק הנטען -
   דומה כי בתום שמיעת ההוכחות אין עוד חולק שמר מינס הוא שקבע את מועד הגעת השתילים אליו ולא המשתלה.

טיב שתיל טוענת כי על אף שהשתילים היו מוכנים, מר מינס אחר במשיכתם אליו, ולכן השתילים הזדקנו, עובדה הפוגעת בגידול.
מר מינס העיד כי אכן משך השתילים במועדים שונים. מר מינס טען שמועד אספקת השתלים כרוך בהזמנת פועלים לצורך שתילתם (ראה סעיף 20 לעיקרי הטיעון מטעמו).
כלומר, גם מר מינס הודה באותו עיכוב, רק שלשיטתו אין מדובר בעיכוב אלא בדרך פעולה מקובלת אשר אין בה כל פסול.
את עדותו של מר עמר לפיה נמסר למר מינס על ידי מר רונן לזרי שעליו צריך לקחת את השתילים אחרת תהיה לכך השפעה, אין אני מקבלת מאחר ומדובר בעדות שמיעה (פרוטוקול מיום 10.11.14, עמ' 10 שורות 13 – 18), יחד עם זאת אני מקבלת את טענת טיב שתיל כי חלק מהשתילים נמשכו על ידי מר מינס בעיכוב. טענתם זו נתמכת כאמור בעדות מר מינס בעצמו. בעניין זה ראה גם עדות מומחה התובע: "ש. האם הנתבע אמר לך שביקש שהמשתלה תספק את השתילים בעיכוב? ת. כן. לשאלה האם אמר לי למה עשה זאת, אני משיב, לא זוכר בדיוק, רשום שהוא ביקש דחיית השתילה. הוא אמר לי שביקש לעכב את מועד אספקת השתילים" (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 34 שורות 9 – 16).
נשמעו מספר עדויות כי עיכוב באספקת השתילים יכול לגרום לנזק שנצפה במקרה דנן:
עדות מר מיכאל: "ש. אני אומר לך שזמן הגדילה של השתיל זה 30 יום ואם עברו שבועיים שלושה?
ת. הוא יתקע. זה שתיל שאתה מכניס אותו לעקה. שגדלים לו פרחים, שתיל כזה מחפש את הצורה האמיתית שלו ואם לא מצליח, הוא "מעניש" את החקלאי ומוציא פרחים במקום להתפתח והוא הוא נשאר תקוע". (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 42 שורות 12 – 15).
עדות מר ציפילביץ:
"ש. אם החקלאי מושך את השתילים באיחור ולא שותל במידי זה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות?
ת. כמה ימים מפה לשם לא, אבל יותר מזה יכול לגרום". (פרוטוקול מיום 21.4.15 עמ' 59 למעלה), (הדגשה שלי – הח"מ).
עדות מומחה בית המשפט:
"ש. מפנה לסעיף 3ט2 כי זמן ההכנה הוא 30 ימים , ויש להקפיד על שהות השתיל במשתלה ולא רצוי שישהה במשתלה מעל פרק זמן זה?
ת. כן. לשאלה מה קורה עם משתהים, אני משיב, יש סיכוי שהתפתחותם תהא לקויה.
ש. זה יכול להביא לבעיית ההתפתחות כפי שטען הנתבע?
ת. אני לא יכול לענות על זה.
ש. מנסיונך אם חקלאי שותל לאחר 50 יום למשל?
ת. יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות השתיל במהלך הגידול... (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 32 למטה, עמ' 33 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).
שני הצדדים ניסו לצייר תמונה בדבר משך אותו זמן שחלף עד משיכת השתילים, כאשר מר מינס טען כי מדובר במשך זמן מצומצם ואילו טיב שתיל טענה הפוך.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו בפני, אני קובעת כי אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח כדבעי מתי בדיוק נמשכו השתילים. ראה בעניין זה למשל עדותו של מר מינס– "ש. יש לך תיעוד של תאריכים.
ת. מאיפה יש לי? אני לא זוכר בגילי..." (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 43 למטה, 44 למעלה).
לכך אוסיף כי באחד ממסמכי ההזמנה שהוצגו בפני, הוסף תאריך על ידי מאן דהוא, שכן קיימים בפני שני נוסחים של אותו מסמך. עובדה זו גם גורמת לחוסר בהירות באשר למועד שנקבע מראש לאספקת השתילים. במאמר מוסגר אציין כי לא ניתן לדעת מי זה אשר ביצע את השינוי במסמך.
על אף שלא ניתן לדעת כמה זמן עבר עד שמר מינס משך את השתילים הרי העובדה שהוכח כי היה עיכוב כלשהו במשיכת השתילים וכי עיכוב עשוי לגרום לנזק שנצפה במקרה דנן, משליכה על קביעתי כי מר מינס כשל בהוכחת טענתו, לפיה הנזק במקרה דנן נגרם כתוצאה מאספקת שתילים פגומים.

1. דיון בטענת טיב שתיל כי החלקות עובדו בשיטות ישנות וכי החלקות היו מוזנחות – מר עמר העיד כי מר מינס אמר לו כי המנהרה בה גידל את הפלפלים עובדה באמצעות קלשון (פרוטוקול מיום 10.11.14 עמ' 11 שורות 5 – 7).
   מר עמר העיד בתצהירו כי ביקר במנהרות של מר מינס וראה שהאדמה קשה ואינה מעובדת, ראה עשביה רבה שלא טופלה וכן מחלות ופטריות על העלים והגבעולים. כן העיד כי ההדליה לא בוצעה כראוי וכי החלקה הייתה מוזנחת (ראה סעיפים 19 ו – 20).
   מר מינס שלל טענות אלו.
   מר ציפליביץ אשר העיד מטעמו של מר מינס ציין כי הוא חקלאי טוב (פרוטוקול מיום 21.4.15 עמ' 53 שורות 21 – 22).
   מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי על פי היכרות המומחה עם אחת מחלקות הגידול של מר מינס במסגרת תפקידו כשמאי מס רכוש, אין המדובר במגדל מקצוען המקפיד על רמת סניטציה והכנה ראויה של השטח.
   במחלוקת זו בין הצדדים אני קובעת כי לא הוכח לי כי מר מינס הינו חקלאי גרוע אולם גם לא הוכח לי ההפך.
2. בעניין זה אפנה לחוות דעתו של ד"ר ירון דרורי, דוקטור במדעי הקרקע והמים (להלן: "מומחה הנתבעת"). חוות דעת זו הינה אכן כפי שטוען מר מינס, חוות דעת תאורטית. הלה כלל לא ביקר בחלקות נשוא התביעה וכלל לא בירר כיצד מר מינס מעבד את החלקות נשוא התביעה, ואילו פעולות ביצע או לא ביצע בחלקות בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
   מה שכן ניתן ללמוד מחוות דעתו הינו שכאשר מבוצע עיבוד קרקע לא מתאים בגידולי ירקות ובעיקר בגידולי פלפל ומלפפון, ולא מבוצעות פעולות של חיטוי ושטיפה של שיירי הגידול הקודם (ובעייננו היה גידול קודם), הדבר יכול להוביל לעיכוב משמעותי בהתפתחות הצמחים.
   מאחר ולא הוכח בפני כי מר מינס פעל במקרה זה בצורה מיטבית, הדבר משליח על הקביעה כי כשל להוכיח את טענותיו לפיהן מקור הכשל הינו בשתילים שסופקו לו דווקא.
   המשתלה הגישה מנגד תעודה של מכון לבקרת איכות לזמנים הרלוונטיים לפיה היא נסקרה ונבחנה על ידי המכון לבקרה ואיכות ונמצאה מתאימה לדרישות התקן (המסמך הוגש כמוצג – ת/2).
3. דיון בטענת מר מינס לפיה בכל משלוח סופקה לו כמות נמוכה יותר מזו שהוזמנה ומזו שנרשמה בתעודות המשלוח:
   שני הצדדים הסכימו כי מר מינס הזמין 70,000 שתילים (ראה סעיף 9 לכתב התביעה שהגיש מינס; ראה סעיף 23 לכתב ההגנה של טיב שתיל).
   עיון בחשבונית ב1 (חשבונית מספר 1450), מעלה כי מר מינס חויב בגין 77,760 שתילים.
   מר מינס זוכה כאמור בסך של 5,899 ₪ (ראה הודאתו כי זוכה בגין חוסרים בפרוטוקול מיום 18.2.15, עמ' 45 למעלה). בעניין זה אני מקבלת את עדותו של מר מינס לפיה הוחזרו גם שתילים ולא רק מגשים, ועובדה שמר מינס זוכה על ידי טיב שתיל.
   לשיטת בא כוחו של מר מינס, ערך הזיכוי משקף 3,500 שתילים, מכאן כי מר מינס שילם סה"כ עבור 74,260 שתילים (74,260 = 3,500 – 77,760) (פרוטוקול מיום 10.11.14 עמד 23 למטה).
   אין חולק כאמור כי בתאריך 2.2.09 ספרו מר מינס ומר מיכאל את השתילים בחלקה.
   חיבור של כל השתילים שנספרו (אלו שלא הייתה עליהם מחלוקת ואלו שנרשמו ככאלו שנשארו לבירור), לשיטת ב"כ מר מינס הינו בסך של 74,276 שתילי פלפל (פרוטוקול מיום 10.11.14 עמ' 14 שורות 5 – 6).
   מכאן כי מדובר בפער של 16 שתילים לטובת מר מינס, בין השתילים בגינם חויב לבין אלו שנספרו בפועל בחלקות (16 = 74,260 – 74,276).
   בנסיבות אלו דין טענתו של מר מינס כי סופקו לו פחות שתילים מאלו שהוזמנו-להידחות.
   וראה גם דברי מומחה בית המשפט בעניין זה: "בתיק זה אין מחלוקת בגין עצם היות החוב, כך על פי מיטב הבנתי וע"פ מה שמסרו לי הצדדים. גם כמות השתילים שסופקה ע"י המשתלה למגדל, פחות או יותר מוסכמת ואין עליה מחלוקת, באם הייתה עליה מחלוקת הרי שקיבל זיכוי כאמור " (עמ' 2 לחוות הדעת למעלה).
   וראה גם האמור בעיקרי הטיעון מטעם טיב שתיל כי בכל מקרה מר מינס לא כימת את כמות השתילים החסרים בכתב התביעה ולא נקב בסכום אותו הוא דורש בגין אותם חוסרים נטענים (ראה סעיף 29 לעיקרי הטיעון; ראה עדות מר מינס מיום 18.2.15 עמ' 46 שורות 17 – 21).
4. האם הוכחה טענת מר מינס לפיה בפגישה בינו לבין מר עמר ומר פישמן סוכם כי לא חלה עליו חובה לשלם עבור השתילים שלא התפתחו, וכי ביחס לשתילים הפגומים סוכם כי יערך בירור.
   בתצהירו הראשון, שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להגן העיד לגבי אותו בירור כי סוכם שיערך בירור כולל הנזק שנגרם לו (סעיף 21). כלומר, מכאן ניתן להבין כי הבירור היה צריך להיות בירור של טענות שני הצדדים ולא רק של טענתו שלו בדבר הנזק שנגרם לו. רק בתצהירו השני ציין כי הבירור היה אמור לעסוק רק בנזק שנגרם לו (סעיף 49).
   בנו של התובע, מר דותן, תמך בטענות אביו.
   מר עמר העיד מנגד כי לא היה סיכום כזה בשום שלב. מר עמר אולם ציין במהלך עדותו כי היה נכון ליתן למר מינס הנחה בחוב, בגלל הטענות שהועלו על ידי מר מינס, באשר לחוסר הצלחה חלקית בגידול. עדותו של מר עמר לפיה טיב שתיל לא ויתרה על החוב, נתמכת במכתב הדרישה לגביית החוב שנשלח לתובע טרם הגשת התביעה דנן. עדותו של מר עמר נתמכה בעדותו של מיכאל (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 41 שורות 27 – 28).
   מר פישמן שנכח באותו דין ודברים לא הובא לעדות על ידי מי מהצדדים. נכון שמדובר בעד שפעל מטעם המשתלה במקרה דנן, אולם מר עמר העיד כי נוהל בין טיב שתיל לבין אותו עובד הליך משפטי (פרוטוקול מיום 10.11.14 מ' 18 שורות 18-19), לכך אוסיף כי מר מינס בעצמו הגיש בקשה לזמן את מר פישמן אך לא עמד על בקשה זו בהמשך.
   מכאן שאני קובעת כי לא ניתן להסיק דבר לחובת/טובת מי מהצדדים בשל אי העדתו של מר פישמן בפני.
   לאור כל האמור אני קובעת כי טענת מר מינס לפיה סוכם בין הצדדים כי לא חלה עליו חובה לשלם על השתילים הפגומים – לא הוכחה.
   כך או כך בסופו של דבר לא נערך בירור בין הצדדים והבירור לפיכך נעשה בעצם במסגרת הליך זה.
5. כמה מילים על עדותו של מר מינס - במהלך ניהול משפט זה התפתחה/השתנתה גרסתו של מר מינס באופן המשליך לשלילה על מהימנות גרסתו, ולפיכך משליך על החלטתי לדחות תביעה זו.

בעניין זה אפנה להבדלים בין תצהיר העדות הראשית הראשון שהגיש (תצהיר שצורף לבקשת הרשות להגן, מיום 3.10.10), אשר נערך בסמוך לאירועים נשוא התביעה, למול תצהירו המאוחר שהוגש כתצהיר עדות ראשית (מיום 28.11.13), בו ישנם שינויים ותוספות על האמור בתצהיר הראשון.
כך למשל כל האמור בסעיפים 32 עד 42 לתצהיר השני כלל לא מצוי בתצהיר הראשון.
כמו כן בעניין הביקור של אותו מיכאל בפברואר 2009 נרשם בתצהיר הראשון כי נציג הנתבעת בדק בשטח את הפגם בשתילים ומצא שהגיעו 24,776 שתילים פגומים, בעוד שבתצהיר השני נרשם כי מיכאל בכלל הגיע לשטח על מנת לספור פיזית כמה שתילים נשתלו, בשל ויכוח הנוגע לשאלה כמה שתילים נמשכו עד כה.
גם לגבי ההסכמות שהושגו לשיטתו של מר מינס בינו לבין מר עמר לגבי הבירור בנוגע לשתילים הפגומים הציג מר מינס גרסה לא אחידה בשני התצהירים (ראה סעיף 41 לעיל).
אכן מר מינס טען, בנוגע לאותו שוני בין התצהירים כי את התצהיר שצירף לבקשת הרשות להגן ערך לבד ללא עורך דין. אולם אין הדבר מצדיק לטעמי פערים כאלו בין התצהירים.
כמו כן נמצאו סתירות נוספות בין טענות שטען בכתבי בית דין למול טענות שנשמעו בעדותו ו/או נרשמו בתצהיר מטעמו – כך למשל בסעיף 10 לכתב התביעה מטעמו טען כי המועדים של הגעת השתילים נקבעו על ידי נציגה המשתלה, אולם בעדותו הודה כי היה זה הוא שצלצל למשתלה ואמר להם מתי להביא את השתילים (פרוטוקול 18.2.15 עמ' 43 שורות 26 – 31).
בסעיף 53 לתצהירו השני טען כי הבעיה בגידול התגלתה במהלך גידול השתילים.
ואולם בכתב התשובה שהגיש, טען כי הפגם התגלה בשתילים רק לאחר סיום הגידול (סעיף 26 לכתב התשובה).
כאמור לעיל, גרסתו של מר מינס התפתחה במהלך הזמן. בתצהיר המאוחר בזמן נוספו טענות חדשות. כמו כן במהלך דיון ההוכחות עצמו טען מר מינס לראשונה טענות נוספות חדשות. כך למשל טען כי חתימתו על גבי טופס ההזמנה של השתילים זויפה (פרוטוקול מיום 18.2.15 עמ' 42 שורות 21 – 23, ראה גם סעיף 37 לתצהירו השני). כמו כן טען לראשונה כי השתילים שנמסרו לו היו שתילים פגומים שמוינו ממשלוחים קודמים.

לסיכום

1. התביעה של טיב שתיל נגד מר מינס – מתקבלת באופן שאני קובעת שמר מינס ישלם לטיב שתיל סך של 46,156 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז יום 1.1.09 ועד למועד התשלום.
2. התביעה של מר מינס נגד טיב שתיל נדחית.
3. בשל האמור לעיל על מר מינס לשלם לטיב שתיל סך של 8,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 2,500 ₪ + מע"מ, בגין חלקה של טיב שתיל בשכר טרחת המומחה.
4. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
5. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ו, 25 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.