החלטה זו נסובה על בקשת התובעת להורות על המשך עיכוב הליכי ההוצל"פ של הנתבעת נגד החייבת, חב' נגריית עלי וסלמאן בע"מ, בתיק הוצל"פ מספר 01-07402-49-9. הבקשה הוגשה לנוכח פסק הדין אשר ניתן ביום 13/11/12 בו נדחתה תביעת התובעת.

התביעה אשר עמדה ביסוד ההליך דנן היתה למתן סעד הצהרתי שבגדרו התבקש בית המשפט להצהיר, כי כל הציוד והמיטלטלין שבשטחה של התובעת שייכים לה ולא לחייבת הנ"ל.

לטענת התובעת, הבקשה הוגשה "בכדי לשמר את המצב הקיים ולמנוע כל פעולה שיכולה להמית אסון על כל פסק דין עתיד שיתקבל ע"י בית המשפט המחוזי, שהרי כף המאזניים נוטה באופן ברור ביותר לטובת קבלת הבקשה... מה עוד, שעסקינן בהליכים המעוכבים מזה לא מעט חודשים".

הנתבעת הגישה תגובה מטעמה בה היא מתנגדת בתוקף למבוקש.

זה המקום לציין, כי עם הגשת הבקשה הוריתי על עיכוב זמני של ביצוע פסק הדין עד להכרעה סופית בבקשה לאחר שתתקבל תגובת הנתבעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

ככל שמהות הבקשה היא עיכוב ביצוע פסק הדין בשל ההוראה אשר צוינה בסעיף 50 לפסק הדין ולפיה, צו המניעה הזמני מיום 28/7/10 אודות עיכוב הליכי ההוצל"פ, הוא מבוטל – הרי שלפי פסיקת בית המשפט העליון, לא ניתן לעכב ביצוע פסק דין הדוחה תביעה למתן סעד הצהרתי (ע"א 1626/11 בנימין ברש נ' בשמת ברש, לא פורסם, ניתן ביום 2/5/11; ע"א 1029/11 זכאי סמיונוב נ' יצחק גלעדי, לא פורסם, ניתן ביום 17/5/11; יעקב מאור נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 23/11/11).

ואולם, גם אם אצא מנקודת הנחה כי לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין – ואכן הבקשה לא הוכתרה בכותרת זו – אלא בבקשה למתן סעד זמני עד לתום בירור הערעור, הרי שהסמכות להעניק סעד זה נתונה לבית המשפט שלערעור בשל הגשת הערעור, קרי לבית המשפט המחוזי, ולעניין זה אפנה את הצדדים לאמור בתקנה 471 (ג) לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

מעבר לאמור אבקש לציין, כי במסגרת החלטתי מיום 13/12/12 שבה הוריתי על הגשת תגובה של הנתבעת, הוריתי גם על הגשת עותק מהודעת הערעור שיש בכוונת התובעת להגיש. למקרא הודעת הערעור ניתן להתרשם, כי מרבית השגותיה של התובעת על האמור בפסק הדין נוגעות לממצאים העובדתיים אליהם הגעתי לאחר שמיעת הראיות. כידוע, טענות הנוגעות לקביעות העובדתיות שבפסק הדין אין בהן, בדרך כלל, כדי לבסס סיכוי ממשי בערעור (ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 25/7/04). ומכאן, שסיכויי הערעור הם קלושים וכפועל יוצא מכך, הכף נוטה לטובת דחיית הבקשה.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה ומורה על ביטול החלטתי מיום 13/12/12.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בפקס ובדואר.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.