1. לפניי בקשת הנתבעים 1 ו-2 (להלן – הנתבעים) לסילוק התביעה בהיעדר חוות דעת רפואית כדין, בקשת התובע למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט ובקשת הנתבעת 2 להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.
2. עניינה של התביעה בטענת התובע כי הנתבע 1, אשר הועסק בעת הרלבנטית על ידי הנתבעת 2, ואשר לפי הנטען כלל אינו מורשה לעסוק ברפואה בישראל, ביצע בגופו של התובע ניתוח רשלני בעמוד השדרה, אשר לאחריו נזקק התובע לביצוע ניתוח חוזר בארה"ב ונותר עם כאבים ועם מגבלה בתנועה.
3. לטענת הנתבעים הד"ר חוסאם באדר, אשר חוות דעתו צורפה לכתב התביעה, אינו מחזיק אלא היתר מוגבל לעסוק ברפואה בישראל ואינו מוסמך ליתן חוות דעת רפואית. לפיכך דין התביעה להידחות, בהיעדר חוות דעת רפואית כדין.
4. התובע, מצידו, הגיש בקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט.

לטענת התובע, חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' אבינעם רכס, איננה מתיישבת עם דברים שכתב קודם לכן במכתב שנשלח בדואר האלקטרוני אל ב"כ התובע, המציג דעה שונה לחלוטין מזו שהוגשה לתיק בית המשפט. בנסיבות אלה, ולאור הפער העצום בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מתבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו בסוגיה השנויה במחלוקת.

1. לטענת הנתבעים אין מקום למנות מומחה בטרם תוכרע בקשתם לסילוק התביעה על הסף. עוד לטענתם, מאחר והמסמך שצורף לכתב התביעה איננו חוות דעת, אין מקום לדבר על פער בין שתי חוות הדעת.

דיון

1. בפתח הדברים אעיר כי אף אם הייתה מתקבלת הטענה כי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נכתבה על ידי מי שאינו מוסמך ליתן חוות דעת לבית משפט, לא היה בכך כדי להביא לסילוק התביעה על הסף וזאת בשל הבקשה התלויה ועומדת למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
2. על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130(א) קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן-מומחה מטעם בית המשפט)."

1. במספר פסקי דין נקבע, כי שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו ללא חוות דעת מטעם הצדדים, בשל טעמים מיוחדים (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם במאגרים, 23.3.1997); רע"א 10251/02 אפרים כץ-חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797 (2003)). הדבר נעשה על ידי מתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם הצדדים, לפי תקנה 127, המשולב עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130 (עניין אפרים כץ הנ"ל).
2. בעניין צור שמיר הנ"ל נקבע כי העובדה שהדיון נמשך זמן ניכר קודם שמונה המומחה הרפואי ושהתובע לא יכול היה להגיש חוות דעת מטעמו משום שהדיון נסב, בין היתר, סביב השאלה האם מדובר בתאונת דרכים, יחד עם העובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות ואילו מומחה מטעם הנתבעים קבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות ובין התאונה, כאשר לכל אלה מצטרף חסרון כיס של התובע, מהוות סיבות מיוחדות.

בעניין אפרים כץ הנ"ל נקבע כי המלצה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר ניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (אשר מונה לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים) יחד עם השלב אשר אליו הגיע הדיון, מהווים טעם מיוחד למינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא הגשת חוות דעת מטעם הצדדים.

1. בדוא"ל אשר שלח פרופ' רכס ביום 8.1.12, ככל הנראה בטעות, אל ב"כ התובע, נכתב כך:

"קראתי את התיעוד הרפואי הנוסף שנשלח אלי ממשרדך.

נראה לי כי לא ניתן להגן על טיב הניתוח שעבר התובע ב"מוקסד"

הביקורת המקצועית הן בארץ והן בארה"ב על תוצאות הניתוח היא משמעותית

ובכל מקרה מחייבת הגנה, אם בכלל, על ידי מומחה בכירורגיה של עמוד השדרה

לדעתי יש להתרכז בנכותו הקבועה..."

1. ביום 29.1.12 ניתנה חוות דעתו של פרופ' רכס, בה נכתב כי:

"התובע סבל בעקבות חבלה מחולשה גוברת של הרגליים עד כי היה זקוק להליכון לצורך ניידות. כמו כן התלונן על כאבי גב וכאבים בתנועות הצוואר.

בדיקות ההדמיה שבוצעו קודם שנותח בבית החולים מוקסד הראו לחץ על חוט השדרה עד כי היה צורך לנתח אותו בשל תלונות אלו.

אין ספק כי הניתוח בבית החולים "מוקסד" הועיל לתובע מאחר ולאחר הניתוח תועד כי היה מסוגל ללכת ללא עזרה בעוד שלפני הניתוח היה זקוק, כאמור, לעזרת הליכון על מנת ללכת.

הטענה בדבר ביצוע לקוי, לכאורה, של הניתוח שעבר בבית החולים "מוקסד" אינה עומדת לפיכך במבחן הנתונים הקליניים.

מאחר ואין בידי ממצאים קליניים לפני או אחרי הניתוח השני שעבר בארה"ב אינני יכול לשפוט את ההצדקה הקלינית לביצוע ניתוח חוזר.

אינני יכול להעיד על טיב הניתוח שעבר בבית החולים "מוקסד" מאחר והדבר איננו בתחום מומחיותי."

1. די באמור במכתבו של פרופ' רכס, על רקע האמור בחוות דעתו, כדי להצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט, גם אם אין לראות בחוות דעתו של ד"ר חוסאם באדר חוות דעת קבילה בתיק זה.
2. אני נעתרת, אפוא, לבקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
3. הנתבעים 1 ו-2 יישאו בשכרו של המומחה.

הבקשה להפקדת ערובה

1. בבקשת הנתבעים נטען כי התובע תושב הרשות הפלשתינית, כאשר יש להניח כמעט באופן ודאי שלא ניתן לבצע בה כל הליך גבייה, ונימוק זה כשלעצמו מצדיק את חיובו בהפקדת ערובה. לטענת הנתבעים יש לשקול את סיכויי התביעה אך ורק לעניין סכום הערובה אשר ישית בית המשפט על התובע.
2. לטענת התובע נקודת המוצא היא כי אין להערים קשיים על מימוש זכותו של בעל דין לבירור זכויותיו בבית המשפט.

עוד לטענתו, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו כדי להחליט אם יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה, ובין השאר עליו לבחון את סיכויי הצלחת התביעה והגשתה בתום לב. בענייננו הוגשה התביעה בתום לב בעוד חוסר תום ליבם של הנתבעים זועק לשמיים, וזאת הן מבחינת עיתוי הבקשה והן מהסיבה שכל כוונתם בהגשתה היא למנוע מהתובע לממש את יומו בבית המשפט. לעניין סיכויי התביעה טוען התובע כי לא ניתן להכריע שאלה זו על בסיס חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין.

1. אין מחלוקת על כך שהתובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. התובע לא הצביע בתגובתו על נכסים בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע במקרה שתביעתו תידחה והוא יחויב בהוצאות.
2. כפי שנפסק ברע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.6.10):

"במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519...

עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751)."

ראו גם רע"א 2146/04 הנזכר שם (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון נעים, פ"ד נח(5) 865 (2004)), בו נפסק כי:

"על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."

ראו עוד רע"א 3607/00 מדינת ישראל נ' בראש (פורסם במאגרים, 10.10.2000); רע"א 3124/08 חאמד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3.8.08).

1. על פי הפסיקה, בית המשפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אם כי על הדבר להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם במאגרים, 17.4.01)).
2. לטענת התובע חיובו בערובה עלול למנוע ממנו את יומו בפני בית המשפט. התובע לא תמך טענה זו בתצהיר או בראיות אחרות.
3. עם זאת, כאמור לעיל, במכתבו ובחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים יש כדי לתמוך בסיכויי התביעה ובנסיבות אלה אין מקום להורות על הפקדת ערובה, לפחות בשלב זה.

יתכן ויהיה מקום לשוב ולשקול את הבקשה להפקדת ערובה לכשתתקבל חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ובהתאם לאמור בה.

1. אני דוחה, אפוא, את הבקשה להפקדת ערובה.

זהות המומחה

1. ב"כ הצדדים יודיעו עד ליום 19.9.12 האם יש מומחה המוסכם עליהם, כמומחה מטעם בית המשפט.
2. בהיעדר הסכמה, תיקבע זהות המומחה על ידי בית המשפט.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.