כללי

1. עקב כאבי גב וצוואר מלווים בקשיי הליכה, תוצאת אירוע נפילה קודם, פנה התובע יליד 17.6.41 אל הנתבע 1 אשר המליץ לו על ביצוע ניתוח עמוד שדרה על מנת להסיר את הלחץ שאותר בצילום MRI מיום 24.6.08 בין החוליות C3-4. ביום 4.12.08 התובע אמנם עבר ניתוח על-ידי הנתבע 1 בבית חולים מקאסד שבבעלות הנתבעת 2. בתביעתו זו טוען התובע כי הניתוח שבוצע על-ידי הנתבע 1 מבלי שיש לו רישיון לעסוק ברפואה בישראל בוצע באופן רשלני לא בין החוליות C3-4 כנדרש אלא בין חוליות C4-5, ותוך התקנת תבנית מתכתית וברגים על עמוד השדרה במיקום שגוי ובצורה קלוקלת ורופסת. על מנת למנוע נזק נוסף והתדרדרות במצבו נדרש התובע לבצע ניתוח נוסף שבוצע ביום 13.8.09 בארה"ב. עם זאת נותרה לטענת התובע מגבלת תנועה ובגינה מתבקש פיצוי בגדרי תביעה זו.

2. בתמיכה לכתב התביעה הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר חוסם בדר מומחה בנוירוכירורגיה. חוות הדעת התייחסה הן לשאלת החבות הן לשאלת הנזק לגביה נקבע כי נותרה נכות צמיתה בשיעור 30%. כן הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. לעומתו הנתבעים בחרו שלא להגיש ראיות מטעמם, לבד מחוות דעתו של פרופ' אבינעם רכס מומחה לנוירולוגיה, שאף הוא התייחס לשאלת החבות כמו גם לשאלת הנזק בקבעו כי נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי וכן 10% בגין ספסטיות פירמידלית בגפיים התחתונות ללא חולשה. בין היתר בשל הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים הורה בית המשפט (כבוד סגנית הנשיאה (כתוארה אז) ע' כהן) על מינוי פרופ' מנחם שדה כמומחה מטעמו בתחום הנוירולוגיה (ראו החלטות מיום 5.9.12 ומיום 27.9.12).

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט - אחריות וגובה נכות

3. בחוות דעתו מיום 25.7.13 פרש פרופ' שדה את העובדות העולות מן המסמכים הרפואיים שהוצגו לעיונו - תוך שציין כי לא מצא דוח ניתוח שנכתב על-ידי הנתבע 1 המנתח - וכן הממצאים העולים מבדיקות ההדמיה שבוצעו קודם לניתוח ולאחריו. על יסוד אלה חיווה המומחה דעתו כי התובע סבל מפרפרפזיס ספסטית עקב בלט דיסק בגובה C3-4 עם לחץ על חוט השדרה בגובה זה ואות פתולוגי בתוכו המעיד על "סבל" של החוט. המומחה בדעה כי אין ספק שהייתה הצדקה מלאה לניתוח לשחרור הלחץ על החוט. צוין כי אין בתיעוד הרפואי פרטים מדויקים על המצב הנוירולוגי של התובע טרם הניתוח לבד מכך שהייתה ספסטיות ברגליים וחולשה; ובמקרים כאלה ניתוח לשחרור הלחץ אינו מחזיר את המצב לקדמותו אלא מונע המשך החמרה והתדרדרות, לעתים מביא לשיפור קל. המומחה מצא כי התועלת בניתוח והסיכונים הכרוכים בו הוסברו לתובע ובנו. אולם "למרבה הצער הניתוח נערך בגובה הלא נכון, ובמקום להרחיק את הדיסק והלחץ על החוט בגובה C3-4 הוא בוצע בגבהים הנמוכים יותר. הוא כלל גם החדרת כלוב מתכת שלא במקום וקיבוע על ידי מוטות וברגים נרחב יותר מהצורך."

על כן, כך לדעת המומחה, עד הניתוח בארה"ב למעשה התובע לא קיבל טיפול הולם במחלתו. על-פי דוח הניתוח שבוצע בארה"ב על-ידי ד"ר קולין האריס מיום 13.8.09 האביזרים של הניתוח הקודם הוסרו; בוצעה כריתת הדיסקים C3-4 ו- C4-5, פורמינוטמיה ולמינקטומיה C3-6 וקיבוע בעזרת מוטות וברגים (המומחה לא ראה צילומים לאחר הניתוח בארה"ב). מסקנת המומחה היא שהניתוח בבית חולים מקאסד, הגם שלא היה מקצועי והולם, לא גרם לנזק לחוט השדרה אלא רק מנע טיפול נכון. בהעדר נתונים על מצבו הנוירולוגי של התובע טרם הניתוח מידת ההחמרה בתקופת ההמתנה לניתוח בארה"ב היא משוערת בלבד. להערכת המומחה מתוך נכותו הנוירולוגית הנוכחית שנמצאה בשיעור 50%, 20% ממנה נגרמו עקב השהיית הטיפול ההולם, כלומר, עקב הניתוח הכושל בבית חולים מקאסד.

4. קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט פרופ' שדה בדבר רשלנות בביצוע הניתוח על-ידי הנתבע 1 בבית חולים מקאסד היא ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים. המומחה קבע ברחל בתך הקטנה כי הטיפול שניתן לתובע בבית חולים מקאסד היה לא מקצועי ולא הולם, הניתוח היה כושל, נערך בגובה לא נכון וכלל החדרת כלוב מתכת שלא במקום וקיבוע על-ידי מוטות וברגים נרחב יותר מהצורך. אין בפי הנתבעים טענה ממשית כלשהי נגד קביעות המומחה במישור האחריות (ודומה כי הם מרכזים טיעונם במישור הנזק). הנתבעים אף לא ביקשו לנסות ולקעקע מסקנות המומחה, בין בדרך חקירתו - היות שוויתרו על חקירת המומחה; בין בדרך הגשת ראיות אחרות מטעמם, ובכלל זה לא הגישו תצהיר של הנתבע 1 שביצע את הניתוח - היות שבחרו לא להגיש ראיות כלל (לבד מחוות דעת המומחה מטעמם). העובדה שהמומחה סבר כי הייתה הצדקה מלאה לביצוע ניתוח לשחרור הלחץ על חוט השדרה בוודאי אינה משנה מן המסקנה לפיה למרבה הצער הניתוח נערך בגובה לא נכון. במקרה כזה בו ניתוח מבוצע בגובה לא נכון באופן שאין בו כדי לטפל במחלתו של התובע ולמעשה מדובר בניתוח לא נדרש לחלוטין, פשיטא שאין כלל מקום לדבר על העדר ערובה ברפואה להצלחת כל ניתוח כטענת הנתבעים.

אני מאמצת אם כן את חוות דעתו של פרופ' שדה וקובעת את אחריות הנתבעים לביצוע הניתוח הרשלני.

5. להשלמת התמונה אוסיף כי נוכח מסקנתי זו איני נדרשת לדון בסיבות לאי איתורו של דוח הניתוח. הוא הדין בטענה לפיה הנתבע 1 נעדר רישיון לעסוק ברפואה בישראל בעת הרלבנטית; ובהקשר זה אציין כי התביעה שהוגשה מלכתחילה גם נגד מדינת ישראל - משרד הבריאות נדחתה בהמשך להסכמת הצדדים (פסק דין חלקי מיום 12.9.12).

6. אשר לנכות הקשורה בניתוח הרשלני, אמנם המומחה מטעם בית המשפט סבר כי הטיפול הלא מקצועי ולא הולם שקיבל התובע בבית חולים מקאסד לא גרם לנזק לחוט השדרה, אך עדיין על-פי קביעתו מניעת הטיפול הנכון גרמה לעיכוב בטיפול הנדרש באופן שגרם תוספת נכות נוירולוגית לתובע בשיעור 20% מתוך 50% הנכות הצמיתה שנמצאה בבדיקת התובע על-ידי המומחה. אכן מידת ההחמרה בתקופת ההמתנה לניתוח בארה"ב היא משוערת בלבד, וזאת בהעדר נתונים על מצבו הנוירולוגי של התובע טרם הניתוח בבית חולים מקאסד. אולם ברי כי אין בכך לקבוע שלא נגרם כל נזק לתובע בשל מניעת הטיפול הנכון, כפי שנטען על-ידי הנתבעים. מחוות דעת המומחה עולה מפורשות כי נגרם גם נגרם נזק לתובע בשל העיכוב, והמומחה נדרש לשער שיעורו רק בשל כך שבתיעוד הרפואי שנערך מטעם הנתבעים לא ציינו ברישומיהם פרטים מדויקים על מצבו הנוירולוגי של התובע טרם הניתוח. בוודאי שמחדל זה רובץ לפתחם של הנתבעים, ואין הנתבעים - שכאמור בחרו שלא לחקור את המומחה על חוות דעתו או להגיש תצהיר מטעם הנתבע 1 שיכול היה לספק מידע גם לעניין זה - יכולים להישמע בטענה כאילו לא הוכח כל נזק היות שמידתו של הנזק הוערכה על דרך ההשערה. ממילא לא עלה בידי הנתבעים לסתור את קביעת המומחה בדבר שיעור הנזק הקשור בניתוח הרשלני.

על כן, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' שדה אותה אני מאמצת גם לעניין גובה הנכות, אני קובעת כי נגרמה לתובע נכות נוירולוגית בשיעור 20% בקשר לניתוח הרשלני שבוצע על-ידי הנתבע 1 בבית חולים מקאסד אשר גרם לעיכוב במתן הטיפול הנכון למחלתו של התובע.

על בסיס קביעה זו אעבור כעת לדון בפיצוי המגיע לתובע בראשי הנזק השונים.

הנזק

כאב וסבל

7. במסגרת ראש נזק זה נתתי דעתי לעובדה שהתובע עבר ניתוח אשר כשל מלטפל בבעייתו, כך שהוא נדרש לעבור ניתוח נוסף שנועד למנוע המשך החמרה והתדרדרות במצבו. כישלון הניתוח הותיר נכות נוירולוגית עודפת בשיעור 20% אותה נשא התובע החל מביצוע הניתוח הרשלני ועליו להמשיך לשאתה עד שארית חייו. על כן אני מעמידה את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על סך של 100,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

הפסד שכר לעבר

8. בעת ביצוע הניתוח בבית חולים מקאסד היה התובע כבן 67 שנים. בתצהירו טען התובע כי קודם לניתוח עבד כיזם נדל"ן מאז שנות ה-90'. התובע הוסיף כי אין הכנסות קבועות בעבודה ביזמות כאשר ההכנסה עשויה להשתנות מפרויקט לפרויקט באופן ניכר. התובע אמנם טען כי אינו מגיש דוחות למס הכנסה ואינו משלם מסים גם ברשות הפלשתינית, אלא שאין בכך כדי להצדיק אי הגשת כל ראייה שהיא בדבר עצם עבודתו והשתכרותו מיזמות נדל"ן. בתצהירו התובע אף לא ציין כל פרויקט בו היה מעורב בסמוך לניתוח או קודם לכן, כך שטענתו בדבר הכנסה שצמחה לו מיזמות נותרה כטענה בעלמא ללא כל הוכחה. לעניין זה יש גם משקל לעובדה שקודם לניתוח התובע נפגע בתאונה בה נפל אחורה על גבו בעקבותיה החלה חולשה בארבע גפיים ומצבו הלך והחמיר כפי שמסר למומחה מטעם בית המשפט וכפי שתועד בגיליונות האשפוז מבית חולים מוקסאד כמפורט בחוות דעת המומחה. לתובע אף מחלות רקע הכוללות יתר לחץ דם, סכרת ומחלת לב איסכמית (כפי שצוין בחוות דעת המומחה וראו גם עדותו של התובע בעמ' 6 ש' 26 - עמ' 7 ש' 29). ממילא יש קושי לקבל את הטענה לפיה אלמלא הניתוח הרשלני היה התובע ממשיך בעבודה - גם לוּ הוכח, ולא הוכח, כי אמנם עבד קודם לניתוח - עד גיל 70. על כן איני מוצאת שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של נזק מיוחד של הפסד שכר לעבר.

עזרת הזולת

9. התובע ציין בתצהירו כי הוא עודנו סובל מקשיים בהליכה מעבר לשתי דקות וגם בהליכה קצרה כזו הוא מתהלך לאט ונעזר במקל. גם המומחה בבדיקתו את התובע ציין כי התובע הולך בהליכה איטית ללא הרמת הרגליים מהרצפה עם גוון ספסטי. עוד הצהיר התובע כי הוא מתקשה בפעולות רבות אחרות, דוגמת ביצוע מקלחת לבדו. לדבריו הוא נאלץ להיעזר באופן יומי בבנו ואשתו הגרים בקרבתו לביצוע עבודות יומיומיות. טענות אלה של התובע לא נסתרו בחקירתו.

10. על יסוד האמור, משנתתי דעתי לשיעור נכותו של התובע הקשורה בניתוח הרשלני, כמו גם לשיעור נכותו הכוללת שאינו קשור בטיפול שניתן לו בבית חולים מקאסד, לזמן שחלף מאז ביצוע הניתוח ולגילו של התובע כיום שהוא כבן 75 שנים, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך 25,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

הוצאות רפואיות ונסיעות

11. התובע זכאי לקבל החזר בגין עלות ביצוע הניתוח הרשלני בבית חולים מקאסד על-פי הקבלות שצירף לתצהירו בסך נומינלי של 18,766 ₪ (וראו גם עדותו בעמ' 7 ש' 30 - עמ' 8 ש' 3). אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה הוצאות האשפוז אינן מותנות בתוצאת הניתוח ובית החולים אינו נותן שירותים בחינם. זאת משום שלאחר שנקבע כי הניתוח בוצע ברשלנות הדעת אינה נותנת שהתובע יישא בעלות שירותים שניתנו לו במסגרת טיפול רשלני.

12. עלות ביצוע הניתוח הנוסף בארה"ב מומנה על-ידי הביטוח הרפואי של התובע בארה"ב (סעיף 37 לתצהירו). התובע טען להוצאה נוספת של כרטיס הטיסה לשיקגו וכן טיפולי הפיזיותרפיה שעבר בארה"ב. לא צורפו אסמכתאות מתאימות. אלא שמכל מקום התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות אלה היות שלא הוכיח כי לא יכול היה לקבל טיפול זה בישראל.

13. התובע הוסיף וטען להוצאות נוספות בגין רכישת משככי כאבים, תרופות שונות שנרכשו באופן עצמאי בחנויות הפארם, עלויות טיפולים פיזיותרפים בארץ ועלויות נסיעה בתחבורה ציבורית ומוניות. לטענת התובע מחמת גילו לא השכיל לשמור קבלות. על כן ראיתי לפסוק פיצוי בגין אלה על דרך האומדן.

14. לאור כל האמור אני מעמידה את הפיצוי בגין הוצאות לעבר (כולל החזר עלות הניתוח) על סך של 30,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

15. אין בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כל אזכור לצורך בטיפול נוסף לו יזקק התובע בקשר לניתוח הרשלני, להבדיל ממצבו הרפואי הכולל. על כן איני מוצאת לפסוק פיצוי בגין הוצאות לעתיד.

16. בטרם סיום אוסיף כי גם אם נמצאה רשלנות בטיפול שניתן לתובע על-ידי הנתבעים איני מוצאת כי מדובר במקרה חריג או קיצוני של רשלנות שהתקיימה בו "מעין כוונה" או התנהגות הגובלת בזדון באופן המצדיק פסיקת פיצויים עונשיים על-פי העקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון (ראו: ע"א 1080/07 עזבון פלוני נ' משטרת ישראל (8.11.2009)).

סוף דבר

17. התביעה נגד הנתבעים מתקבלת כך שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם פיצוי לתובע בסך של 155,000 ₪.

בנוסף על הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל מע"מ של 35,000 ₪; וכן לשאת בהוצאות המשפט של התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום כל תשלום.

כל האמור ישולם בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין.

18. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

5129371

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.