1. הנאשמים, תשעה בני משפחת אלטורי, בדרגות קרבה שונות, מסוכסכים מזה שנים עם משפחות המתלוננים, זוג אחים, אנואר ואחמד אלטורי (להלן: "אנואר", "אחמד" וביחד – "המתלוננים"), אשר להם זיקה משפחתית לנאשמים.
2. מדובר בסכסוך קרקעות, אשר גבה מחיר משני הצדדים, על רקע אלימות הדדית והליכים משפטיים שנגזרו הימנה.
3. האירוע דנן הינו חוליה בשרשרת אירועים אלימים בין הצדדים ובוצע כ"פעולת תגמול" לתקיפה שתקפו המתלוננים ופצעו את אחיהם של הנאשמים 1 ו-3, חסן אלטורי, זמן קצר טרם האירוע הנדון. כתוצאה ממעשי המתלוננים, נחבל הלה בראשו ונגרמו לו שני שברים באחת מרגליו, האחד מהם שבר פתוח, בגדרו אושפז וטופל תקופה ממושכת.
4. בגין האירוע דלעיל, הוגש נגד המתלוננים כתב אישום בבימ"ש זה, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (ת"פ 25069-07-10). במסגרת הסדר טיעון, הורשעו המתלוננים על פי הודייתם, בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335 (א))(1) 2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") וכן בעבירה של חבלה במזיד לפי סעיף 413 ה' בצירוף סעיף 29 לחוק. כל אחד מהמתלוננים נדון לתקופת מאסר של 24 חודשים.
5. האירוע נושא כתב האישום, הינו פעולת נקם, כאמור, של הנאשמים כלפי המתלוננים. במסגרת הסדר טיעון, הודו הנאשמים בעובדות כתבי אישום מתוקנים והורשעו בעבירות כדלקמן:

• נאשמים 4,3,2,1 ו – 7 הורשעו בשתי עבירות שעניינן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק וכן, בקבלת רכב גנוב לפי סעיף 413י' ביחד עם סעיף 29 לחוק.
• נאשמים 8,6,5 ו – 9 הורשעו בשתי עבירות שעניינן סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) ו-2 לחוק בצירוף סעיף 32 לחוק ובקבלת רכב גנוב לפי סעיף 413י' ביחד עם סעיף 29 לחוק.
• נאשמים 8 ו – 9 הורשעו בנוסף, בעבירות שעניינן התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 רישא לחוק.

כתבי האישום המתוקנים

1. בפרשייה זו הוגשו ארבעה כתבי אישום בהתאם למועדים בהם אותרו הנאשמים (ת"פ 52268-07-10, ת"פ 3110-10-12, ת"פ 50416-09-12, ת"פ 31603-09-11). במסגרת הסדרי הטיעון, גובשו לבסוף שני כתבי אישום אשר אלו עובדותיהם;
2. ביום 10.7.10, עובר לשעה 6:00, ארבו הנאשמים למתלוננים, בכביש המכונה "שביל נהג המונית", שעה שאלו נסעו לעבודה, ברכבם מסוג ניסן אלמרה (להלן: "מכונית הניסן"). הנאשם 2 התנגש בחזית מכונית הניסן, עם המכונית בה נהג ובהמשך, מי מהנאשמים התנגש בחלקה האחורי, באמצעות כלי רכב נוסף.
3. אחד מכלי הרכב בו נהגו הנאשמים היה דייהטסו אפלהאוז, מ.ר: 98-285-15, אשר ידוע כי נגנב ביום 24.6.10.
4. כתוצאה מההתנגשויות במכונית הניסן, נפתחו בה כריות האוויר והמתלוננים נאצלו לצאת מתוכה, או אז תקפו אותם הנאשמים בצוותא חדא כמתואר להלן:

• נאשם 1 אחז בחפץ דמוי נשק ובאמצעותו איים על אחמד. בהמשך, הוא הכה את אנואר באמצעות מוט, הפילו על הכביש וגרם לשבר בגולגולתו ולחתך. כן היכה באמצעות המוט גם את אנואר ופצעו בכף ידו.
• הנאשם 2 התנגש כאמור במכונית הניסן ובמעשהו נטל חלק באירוע התקיפה בצוותא חדא.
• נאשם 3 פגע באחמד באמצעות מוט וגרם לשבר באמת ידו הימנית. בהמשך, הוא פנה לאנואר, התיישב עליו והכה אותו, בין השאר, באמצעות אלה.
• נאשם 7, אחז בחפץ דמוי אקדח, כיוון אותו לעבר אחמד ובהמשך הכהו עם החפץ בראשו.
• נאשם 4 שהיה רעול פנים, אחז בחפץ דמוי אקדח, ניגש לשני המתלוננים והצמיד את החפץ לגופם. בהמשך, הוא הסיר את כיסוי הפנים ואיים עליהם כי בפעם הבאה יהרגם.
• נאשמים 8,6,5, ו – 9 שהו במקום האירוע, נהגו בכלי רכב או סייעו בנוכחותם לתקיפת המתלוננים. במהלך האירוע נגרם לנאשם 9 חתך עמוק בשורש כף יד שמאל.

1. בתום התקיפה נמלטו הנאשמים מהמקום.
2. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לאנואר החבלות הבאות:

• חתך בראש ובגולגולת.
• שברים פתוחים בעצם השוק והשוקית הימנית.
• חבלה עם שבר בזרוע ימין.
• חבלה במרפק שמאל עם שבר פתוח.
• פצע בכף יד שמאל עם קרעים מלאים של גידים ופגיעה משמעותית של האצבעות והעצבים הדיגיטליים.
• פצעים נוספים בארבע גפיים.
• אנואר אושפז בבית חולים ונזקק לטיפול רפואי שכלל בין היתר ניתוחים שונים.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו לאחמד החבלות הבאות:

• פגיעות ראש – פצע פתוח.
• יד ימין – שבר פתוח.
• פצע בשוק רגל ימין עם שבר פתוח בטיביה.
• פצע תת סקפולרי מימין עם שבר בצלע 8.
• שבר פתוח במרפק ימין.
• אחמד אושפז בבית חולים ונזקק לטיפול רפואי שכלל בין היתר ניתוחים שונים.

1. לאחר האירוע נמלט נאשם 8 מביתו, על רקע דרישתו לחקירה ושהה במקומות שונים בארץ. כשנתיים לאחר מכן, הוא אותר ברהט, ביום 23.9.12, או אז הזדהה בפני השוטרים כאחיו, חסן אלטורי ואף הציג את רישיון הנהיגה של האח בטענה כי מדובר ברישיון הנהיגה שלו. כשהוחלט לעצרו אמר: "זה לא אני, זה אחי, עלי שאתם מחפשים".
2. הנאשם 9 נמלט אף הוא ולא התייצב לחקירה, על אף שידע כי נדרש לחקירה. כשנתיים לאחר מכן, ביום 30.9.12 עוכב בעיר לוד לבדיקה שגרתית, בעת שנהג ברכב. משנתבקש להזדהות הציג עצמו כעבד אלטורי באמצעות רישיון הנהיגה של הנ"ל. משנמסר לו שעבד אלטורי אמור לשהות במעצר בית, הודה הנאשם 9 כי התחזה. הואיל וידע כי הינו דרוש לחקירה.

על הנאשמים

1. ככלל, הנאשמים בעלי דפוסי התנהגות תקינים, ניהלו אורח חיים נורמטיבי, ללא עבר פלילי. כולם בעלי משפחות, מרביתם סיימו 12 שנות לימוד והם שומרים על יציבות תעסוקתית לאורך שנים.
2. שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו כביטוי למצוקתם ואכזבתם מאוזלת ידה של המשטרה, כך לשיטתם, אשר לא השכילה להדביר את אלימותם של המתלוננים. כך גם נכבדי היישוב לא הצליחו להשכין שלום ולהרגיע את הרוחות הסוערות בקרב המתלוננים ובני משפחותיהם.
3. עם זאת, הנאשמים נטלו אחריות בגין העבירות שבצעו והביעו תובנה לחומרתן וחרטה על ביצוען.
4. שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי הציב גבולות מרתיעים לנאשמים והסיכון להישנות העבירות הוערך כנמוך, הגם שהסכסוך בין המשפחות בעינו עומד וטרם הסתיים (הנאשמים העידו על רגיעה אולם טרם בוצעה סולחה בין הצדדים). בנסיבות אלו ועל אף חומרת העבירות, המליץ שירות המבחן ביחס לכלל הנאשמים, להימנע משליחתם למאסר מאחורי סורג ובריח ולהעמידם בצו מבחן למשך 12 חודשים, במהלכם יקבלו כלים להתמודדות עם מצבי לחץ בחייהם. ככל שיוחלט להטיל עונש מאסר, המליץ, כי זה ירוצה בעבודות שירות. להלן יפורטו הנסיבות המיוחדות של כל אחד מהנאשמים, כעולה מהתסקירים:

נאשם 1 – ראזי אלטורי

1. הנאשם 1 כבן 38, נשוי ואב לשישה ילדים. במהלך שנת 2012, בעיצומו של ההליך המשפטי, עבר הנאשם 1 תאונת טביעה בפארק "הסחנה", בעקבותיה הוכר כנכה בשיעור של 100%. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה, כי הנאשם סובל מפגיעה במישור הקוגניטיבי וההתנהגותי. הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי, לפיה הנאשם 1 כשיר לעמוד לדין, אולם הוא סובל מסימפטומים שמתאימים להפרעת דחק פוסט טראומתית, כתוצאה מתאונת הטביעה. צוין, כי "מאז האירוע מצב רוחו ירוד, מנותק, אינו פעיל, מכונס בעצמו. נמנע מלדבר על האירוע, מספר על פלאשבקים, נבהל מכל רעש קל, נמנע מכניסה לכל גוף מים, כולל אמבטיות... מספר כי מאז סובל מנפילות... ללא אובדן הכרה... אינו יוצר קשר עין, קפוא פסיכומוטורית... מפחד שיכולים להגיע אליו הביתה כדי לתקוף אותו". כן סובל מפגיעה בזיכרון לטווח הקצר וביכולת שליפת המלים. לצד האמור, צוין כי לנאשם תובנה תקינה למצבו, שיפוט תקין ואין עדות למצב פסיכוטי (עמ' 4-5 לחוו"ד הפסיכיאטרית). בנוסף, כחודשיים לאחר תאונת הטביעה, לקה הנאשם בלבו ועבר צנתור. מאז הוא נוטל תרופות לטיפול במצבו. בשל מצבו הרפואי המתואר, שירות המבחן לא גיבש המלצה בעניינו.

נאשם 2 – ג'אבר אלטורי

1. הנאשם 2 (אחיהם של נאשמים 4 ו – 5) כבן 25, נשוי ואב לשתי עוללות (בתו הקטנה נולדה לאחר מועד הטיעונים לעונש). לנאשם 12 אחים, אשר 3 אובחנו כחולי נפש. אביו נפטר לפני כ-8 שנים מסרטן. שירות המבחן התרשם כי לצד המצוקה שעמדה ברקע לעבירות, פעל הנאשם מתוך נאמנות למשפחתו והתקשה להציב בפניה גבולות ולגלות שיקול דעת עצמאי.
2. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 2 אינו בעל דפוסים עברייניים או אלימים, הגם שלא שלל סיכון להישנות העבירות בשל מחויבותו העמוקה לקודים התרבותיים והמשפחתיים ולציפיות ממנו.

נאשם 3 – עבד אלטורי

1. נאשם 3, כבן 33, נשוי ואב ל – 4 ילדים בגילאי שנתיים עד שבע. הנאשם שלל בעייתיות בהתנהלותו, בציינו כי האירוע מהווה מעידה חריגה וחד פעמית. אף בעניינו, לא נשלל הסיכון להישנות העבירות נוכח הערכים התרבותיים – קולקטיביים שהפנים. בנסיבות אלו, נמנע שירות המבחן מהמלצה בענייננו. בתסקיר משלים, שינה את עמדתו, על רקע חלוף הזמן ותפקודו הנורמטיבי של הנאשם ולאור נכונותו לעבור טיפול במסגרת השירות והמליץ להסתפק בעונש של עבודות שירות, ככל שיוטל עונש מאסר וצו מבחן למשך שנה.

נאשם 4 – סלים אלטורי

1. הנאשם 4, אחיו של הנאשם 2, כבן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 2.5 – 11 שנים. לאחר האירוע, נמלט הנאשם 4 משכונת מגוריו מחשש לנקמה ואכן, עם שובו, התרחש אשר יגור מפניו והוא נורה ברגליו על ידי מי ממשפחת המתלוננים. בשל פציעתו, התקשה הנאשם 4 לשהות במעצר. לדבריו, חש בדידות וחרטה על מעשיו. לנאשם 4 הרשעה בעבירה של ביצוע עבודות בלא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

נאשם 5 – חליל אלטורי

1. נאשם 5, אחיהם של נאשמים 2 ו – 4. כבן 30, נשוי ואב לשני ילדים בגילאים חמש ושלוש.

נאשם 6 – מוסא אלטורי

1. נאשם 6 כבן 28, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי שנתיים עד שש, מתגורר ברהט. לדבריו, בשל הסתבכותו דנא, איש לא מוכן להעסיקו. הנאשם, בן בכור למשפחה המונה זוג הורים ועשרה ילדים, בהם אחות הלוקה בפיגור שכלי, שני אחים מכורים לסמים ואחים נוספים סובלים מבעיות רפואיות שונות. הנאשם מסייע לאחיו, נושא בחובותיהם ועוזר בגידול ילדיהם. אביו נכה בשיעור 100% על רקע מחלת כליות ובעיות בלב. שירות המבחן ציין, כי מדובר בנאשם בעל יכולות חיוביות. הוא מודע לחומרת מעשיו ולהתנהגותו הפסולה. הנאשם חרד מהאפשרות שיוטל עליו מאסר לריצוי בפועל, בשל ההשלכות הצפויות הימנו על משפחתו הגרעינית והמשפחה המורחבת, על רקע מעמדו בקרב המשפחה.
2. הנאשם 6 שלל נזקקות טיפולית ובנסיבות אלו, המליץ שירות המבחן להשית עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, על מנת שלא לפגוע בסיכויי שיקומו.

נאשם 7 – יוסף אלטורי

1. נאשם 7 כבן 34, אב לחמישה ילדים בגילאי שנתיים עד שלוש עשרה. כיום מתפרנסת משפחתו מקצבת הכנסה של אשתו, שאינה עובדת. בנו הבכור סובל מבעיות קשב וריכוז ונזקק לטיפולים אליהם נוהג הנאשם ללוותו. הנאשם עבר תאונת דרכים בשנת 2007, בעקבותיה הוא סובל מבעיות אורתופדיות.

נאשם 8 – זאיד אלטורי

1. נאשם 8, אחיו של הנאשם 9, כבן 28, נשוי ואב לילדה כבת שלוש וחצי. אביו כבן 70, מצבו הבריאותי ירוד. את הימלטותו מהמשטרה לאחר האירוע, הסביר בתחושת המחויבות שחש כלפי משפחתו, על רקע מעצרם של רבים מהגברים שבה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם התקשה להציב גבולות ביחס למשפחתו ופעל מתוך נאמנות לה.

נאשם 9 – עלי אלטורי

1. נאשם 9 כבן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים בני ארבע עד שש שנים. ביום 1.9.13 נולד לנאשם תינוק אשר נפטר סמוך לאחר לידתו כתוצאה מבעיות בריאות.

הראיות לעונש

1. המתלוננים הגישו מכתבים לבית המשפט ובהם תיארו את הפציעות הקשות שנגרמו להם כתוצאה ממעשי הנאשמים. יצוין, כי לעובדות רבות במכתביהם אין תימוכין בכתב האישום המתוקן ולפיכך לא יינתן להן משקל.
2. מטעם הנאשם 1 העידה רעייתו ותיארה את הקשיים שעל משפחתה להתמודד עמם מאז הסתבכותו של הנאשם; בגידול ילדיהם, תחילה בשל מעצר הבית בו היה נתון הנאשם 1, הרחק מבית המשפחה, תחת איזוק אלקטרוני ובהמשך, בשל תאונת הטביעה והאירוע הלבבי שעבר. רעיית הנאשם תיארה את תפקודו החלקי של בעלה מאז תאונת הטביעה, הסימפטומים מהם סובל והסיוע שהיא מעמידה לו בפעולות היום-יום. היא פנתה בבקשה להתחשב במצבו הקשה ולהימנע משליחתו לבית הסוהר.
3. רעייתו של הנאשם 2 העידה אף היא וציינה את רצונה להתחיל בלימודי משפטים בשנה הבאה. היא תיארה את הנאשם 2 כאדם טוב וחרוץ וביקשה להימנע משליחתו למאסר, לטובת המשפחה ובפרט למען שתי בנותיה הרכות, אשר זקוקות לאביהן.
4. מר ניסים ג'אנח, מכר ותיק של המשפחה ובעל מוסך, מעסיק את הנאשם 2 מזה כשנה כאחראי מחלקה, העיד כי הלה עובד מסור, נאמן ורציני ובעל יחסי אנוש מצוינים.
5. מר דוד טיזאן, בעל עסק עצמאי לחשמלאות רכב, מעסיק את הנאשם 4 מזה 17 שנים, ומעוניין לשוב ולהעסיקו. לדבריו, מדובר באדם משכמו ומעלה ועובד מצטיין.
6. מר חליל זברגה, שייח שלקח על עצמו לתווך בין משפחת הנאשמים למשפחת המתלוננים, העיד על רגיעה בין הצדדים מזה שנתיים וחצי. לדבריו, השקט השורר הינו צעד בדרך ל"סולחה", אשר לאמונתו, תגיע לבסוף.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה, עו"ד אור ממון, הטעים את חומרת העבירות, התכנון המוקדם שקדם להן, המארב, השימוש בכלי רכב לניגוח רכב המתלוננים וכן את השימוש באלות ובמוטות. הוא הדגיש את התוצאות החמורות של האירוע, החבלות הקשות שנגרמו למתלוננים.
2. ב"כ המאשימה עמד על שיקולי הענישה שעמדו ביסוד גזר הדין שניתן בעניינם של המתלוננים ועונש המאסר שנגזר עליהם. הוא הדגיש, את הסכסוך המר והממושך אשר טרם הסתיים ועל כן, נדרשת ענישה מחמירה ומרתיעה ככלי למיגור האלימות.
3. לגישתו, במבחן התוצאה, חומרת מעשי הנאשמים כלפי המתלוננים עולה על זו של האחרונים, בהתחשב בחבלות הקשות שנגרמו למתלוננים, אל מול אלו שנגרמו לחסן אלטורי. לפיכך טען, כי העונשים שהושתו על המתלוננים אינם מהווים מדד לגובה העונשים שיש להשית על הנאשמים, בהינתן המשקל הרב שניתן לחבלות שנחבלו המתלוננים בשיקולי הענישה בעניינם.
4. התובע טען, כי אין בעובדה שהמתלוננים החלו במעגל האלימות משום נסיבה מקלה כלפי הנאשמים וכי בענישה מחמירה ומרתיעה יושם קץ למעגל הדמים. די בנקמת מי מבני המתלוננים אשר גרם לפציעת הנאשם 4, לאחר האירוע דנן, כדי ללמד על הסכנה הנשקפת משני צדי המתרס.
5. התובע עתר לייחס חומרת יתר לנסיבות ביצוע מעשי התקיפה, לכך שהמתלוננים הותקפו פעם אחר פעם במהלך האירוע וכן, לשימוש ברכב גנוב. בהתייחסו לנאשמים 8 ו-9 ציין, כי הגם שהם הורשעו בעבירות של סיוע, הרי שלעבירות אלו נלוו עבירות נוספות של התחזות ושיבוש מהלכי משפט.
6. ב"כ המאשימה עתר שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן, המפליגות בקולתן ואינן נותנות ביטוי ראוי לאינטרס הציבורי. הוא עתר להשית על הנאשמים עונשי מאסר לריצוי בפועל החל מתקופה של 24 חודשים ומעלה, לצד פיצוי משמעותי לכל אחד מהמתלוננים, מאסר על תנאי וקנס.
7. באי כוח הנאשמים עתרו לאמץ את המלצות שירות המבחן בהינתן העובדה שמדובר בנאשמים נורמטיביים, אשר השכילו לנהל אורח חיים תקין, חרף נסיבותיהם האישיות הקשות, עד להסתבכותם זו.
8. הנאשמים נטלו אחריות לביצוע העבירות, הם מכים על חטא ומאז ועד עצם היום לא היו מעורבים בפלילים. שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע עבורם והעריך את הסיכון הנשקף מהם להישנות עבירות נמוך. בנסיבות אלו, טענו הסנגורים, כי יש להעדיף את האפיק השיקומי ולהימנע משליחתם של הנאשמים למאסר מאחורי סורג ובריח.
9. ב"כ הנאשמים 6,3 ו-7, עוה"ד אסף טל, הדגיש את השפעת המעצר על הנאשם 3 בעטיה שינה שרות המבחן את עמדתו והמליץ להסתפק בצו מבחן. כן עמד על מחויבותו למשפחתו בהיותו אב לארבעה ילדים קטנים.
10. בהתייחסו לנאשם 6 הדגיש הסנגור, כי הרשעתו הינה בעבירה של סיוע. אף הוא מחויב למשפחתו, לארבעת ילדיו הקטנים ובעיקר לבנו בן השנתיים וחצי שחולה במחלת ריאות ונזקק לאשפוזים מעת לעת. בני משפחתו הבוגרים סובלים אף הם מבעיות רפואיות וסמוכים על שולחנו. לפיכך, שליחתו למאסר תפגע באורח קשה בכלל המשפחה.
11. ב"כ הנאשם 7 הטעים את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, את מחויבותו למשפחתו, לחמשת ילדיו וכן את הבעיות האורתופדיות מהן הוא סובל בשל תאונת דרכים שעבר.
12. עו"ד טל עתר ליתן את המשקל הראוי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, לשהייתם של הנאשמים במעצר ולאחר מכן, בתנאים מגבילים לאורך תקופות ממושכות. הוא עתר להסתפק בפיצוי מתון בהתחשב במצבם הכלכלי הרעוע של הנאשמים, בין היתר, עקב מעצרם.
13. עוה"ד אהוד בן יהודה, ב"כ הנאשמים 5, 8 ו – 9 הדגיש את תוקפנותם של המתלוננים אשר יזמו והחלו בפעילות העבריינית והנאשמים אך הגיבו למעשיהם. אלמלא המתלוננים אשר פתחו באלימות ובהינתן עברם הנורמטיבי של הנאשמים, יש להניח כי לא היו מסתבכים בפלילים. הוא הטעים את מצוקתם ותסכולם של הנאשמים, לנוכח אוזלת ידה של המשטרה, כך לתחושתם.
14. הסנגור הוסיף והדגיש את התיקון המשמעותי שנערך בכתב האישום, אשר נמחקו הימנו עבירות חמורות של שימוש בנשק חם וקר בשל חוסר ראיות.
15. בהתייחסו לנאשם 5, ציין הסנגור, כי הלה הורשע בעבירה של סיוע בלבד, על רקע נהיגתו באחד מכלי הרכב ונוכחותו במקום ביצוע העבירות. אלמלא היה חלק מקבוצת נאשמים, היה נדון בבית משפט שלום.
16. בהתייחסו לנאשם 8 ציין כי, ככל הנאשמים, מדובר בנאשם נורמטיבי, שהביע חרטה כנה על מעשיו. הסיכון שיחזור ויבצע עבירות דומות נמוך, אם יסתייע בשירות המבחן.
17. בהתייחסו לנאשם 9 עמד הסנגור על הטרגדיה שחוו הנאשם ומשפחתו כאשר בנו העולל נפטר סמוך לאחר לידתו, לפני מספר חודשים, אשר די בה, לשיטתו, כדי להביא את בית המשפט להסתפק בצו מבחן, כהמלצת שירות המבחן.
18. עוה"ד אבי עמירם ייצג את הנאשמים 1, 2 ו-4. בהתייחסו לנאשם 1, הטעים הסנגור את מצבו הבריאותי הקשה, עקב אירוע הטביעה ואת נכותו הגבוהה בשיעור של 100%, לצד הפרעה פוסט טראומטית. די בנסיבות אלו, לטענתו, כדי ליתן בכורה לאפיק השיקומי ולהימנע מהשתת מאסר בפועל על נאשם זה. הסנגור הדגיש כי למרות הרקע הסוציו - אקונומי הקשה של הנאשם 1, הוא השכיל לבנות קריירה ראויה ולקיים אורח חיים נורמטיבי. כך, הוא החל ללמוד לימודים אקדמאיים, מהם נאלץ לפרוש בשל בעיות כלכליות. מאז התאונה, רעייתו סועדת אותו והמשפחה מתקיימת בדוחק, מקצבת בטוח לאומי. לפיכך, ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו בת 5 חודשים ולא להשית עליו עונש מאסר נוסף לריצוי בפועל.
19. הסנגור עמד על נסיבות חייהם הקשות של הנאשמים 2 ו-4, אשר שלוש אחיותיהם לוקות במחלות נפש, אחת מהן ניסתה להתאבד סמוך לאחר האירוע. אביהם נפטר בגיל 54 ממחלת סרטן (כלל הנסיבות נכונות גם ביחס לנאשם 5, אחיהם). לנאשם 2 שתי בנות, האחת בת שנה והשנייה נולדה לפני כחודש.
20. בהתייחסו לנאשם 2, הטעים הסנגור כי הוא לא נטל חלק בתקיפת המתלוננים וחלקו התמצה בנסיעה באחד מכלי הרכב והתנגשות ברכב המתלוננים. הנאשם 2 שהה למעלה מחמישה חודשים במעצר. בהתחשב בחלוף הזמן ובתפקודו הנורמטיבי, עתר הסנגור לאמץ את עמדת שירות המבחן ולהשית עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בניכוי תקופת מעצרו, לצד צו מבחן משך שנה.
21. בהתייחסו לנאשם 4, ציין הסנגור, כי בתגובה לאירוע, נורה נאשם 4 בירך ונפצע על ידי מי ממשפחת המתלוננים והוא סובל ממגבלות ומכאבים בירך, אשר קובעה באמצעות גוף מתכתי. הסנגור הטעים את איפוקם של הנאשמים, אשר נמנעו מלהגיב לירי כלפי הנאשם 4, ללמדך כי הפיקו את הלקח הנדרש. כן הדגיש, כי הנאשם 4 הינו איש עבודה חרוץ ומסור, כעולה מעדותו של מר טיזאן, מעסיקו מזה 17 שנה.
22. זאת ועוד, חלקו של נאשם 4 באירוע מילולי בלבד, באמצעות איומים שהטיח במתלוננים ומבלי שנטל חלק בתקיפתם. בנסיבות אלו, בהינתן חלוף הזמן, תפקודו הנורמטיבי ותקופת המעצר, לרבות שהייתו הממושכת בתנאים מגבילים – עתר הסנגור להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
23. הנאשמים עתרו להתחשב בנסיבותיהם האישיות וליתן להם הזדמנות נוספת, תוך שהביעו את צערם וחרטתם. נאשמים 6 ו-7 הגישו מכתבים ובהם ציינו כי טעו והם מתביישים במעשיהם. הם עמדו על המחיר הכבד שהם ובני משפחותיהם משלמים בגין מעשיהם ושטחו תחינתם להימנע משליחתם לבית הסוהר.
24. ב"כ הצדדים המציאו שורה של פסקי דין התומכים בטיעוניהם לעונש. מטעם ההגנה הוגש בין היתר, ת"פ 16198-01-11 מ"י נ' ראשד אלטורי, בן משפחת המתלוננים, אשר הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה חמורה ונשיאת נשק שלא כדין, עבירות בניגוד לסעיפים 333 ו – 335 (א)(1) וסעיף 144 (ב) לחוק העונשין, בכך שירה בנאשם 4 שש יריות ופצעו בירכו, בעקבות האירוע. על פי הסדר הטיעון, נדון הלה ל- 18 חודשי מאסר בפועל.
25. על יסוד גזר הדין דלעיל ומכוח עקרון אחידות הענישה, טוענים ב"כ הנאשמים, כי עמדת התביעה לפיה תקופת מאסר בת שנתיים מצויה ברף התחתון של הענישה אינה מעוגנת כדבעי. לעניין זה יצוין, כי גזר הדין הנ"ל נשען כאמור, על הסדר טיעון, שמקורו בקשיים ראייתיים, בעטיים הגבילה התביעה את טיעוניה ל – 18 חודשי מאסר ועל כן, אין בעונש שנגזר כדי לשקף מדיניות ענישה.

דיון והכרעה

1. העבירות בהן הורשעו הנאשמים חמורות מאוד. על רקע סכסוך קרקעות בין משפחות הניצים, נטלו הנאשמים את הדין לידיהם ועשו שפטים ביריביהם. חומרת יתר יש לעובדה שמדובר בצדדים הקרובים זה לזה קירבת דם וחרף זאת, לא השכילו לאורך שנים רבות, ליישב את הסכסוכים ביניהם בדרכי שלום, או למצער, באמצעות בתי המשפט, או על דרך "סולחה".
2. עשיית דין עצמי בכלל וכדרך נקמה בפרט הינו קוד התנהגות מוכר וידוע שיש למגרו ולשרשו. די בהשתלשלות העניינים באירועים דנן, כדי ללמד על מעגל דמים שיש לשים לו קץ, בהינתן העובדה שאירעו שלושה אירועי אלימות ידועים על קרע הסכסוך הנדון. בנסיבות אלו, העובדה שהמתלוננים פתחו במעשי האלימות אינה בהכרח נסיבה מקלה לדידם של הנאשמים. נהפוך הוא; במבחן התוצאה, הנאשמים השיבו מלחמה שערה, במלוא הכוח והעוצמה וגרמו למתלוננים לחבלות קשות, אשר עד עצם היום הם סובלים מהן.
3. במעשיהם פגעו הנאשמים בערכים חברתיים של הזכות לשלמות הגוף ולתחושת הביטחון האישי. לא אחת עמדו בתי המשפט על חומרתן של עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר ועל הענישה המכבידה הנדרשת לצורך מיגורן. נקבע:

"קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח". (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' נאסר חסן (פורסם בנבו, 10.11.09).

1. את נקמתם תכננו הנאשמים היטב; הם הצטיידו בכלי רכב (אשר אחד מהם גנוב), באלות, במוטות ובאקדחי פלסטיק דמויי אקדחים אמתיים. הם ארבו למתלוננים כאשר אלו היו בדרכם לעבודה. כדי להבטיח את מעשי הנקם, הם התנגשו במכונית המתלוננים פעמיים וגרמו לכך שכריות האוויר בה נפתחו, ללמדך על עוצמת ההתנגשויות. משיצאו המתלוננים ממכוניתם, הכו אותם הנאשמים באמצעות אלות ומוטות ואיימו עליהם עם אקדחי פלסטיק כי יהרגו אותם. כאמור, במעשיהם גרמו למתלוננים לחבלות קשות, בין היתר, חתכים בראשיהם ומספר שברים בגפי כל אחד מהם, בעטים אושפזו המתלוננים בבית החולים ועברו מספר ניתוחים לשם החלמתם.
2. להזכיר, גזר הדין בעניינם של המתלוננים ניתן לאחר האירוע הנדון ולקח בחשבון את הפציעות החמורות שנגרמו למתלוננים בפעולת תגמול זו, את אשפוזיהם ואת התקופה הממושכת בה הוכרו כנכים בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. כן, הובאו בחשבון ההשלכות של פציעות אלו על מהלך חיי המתלוננים. לפיכך, עונשי המאסר שהוטלו על המתלוננים הופחתו לקולא ואין הם משקפים, למצער לא באורח מלא, את חומרת המעשים. ראה גזה"ד שם:

"העיון בתעודות הרפואיות שהוגשו מטעם הנאשמים (המתלוננים כאן – ו.מ) מלמד על פגיעות קשות וחמורות שנגרמו להם במהלך 'פעולות התגמול' לכאורה, בכל חלקי גופם, לרבות גרימת שברים ברגליים, ביד ועוד. הנזקים והחבלות ילוו את הנאשמים לאורך חייהם...

העובדה שהמתלונן נפצע פצעים קלים מאלו שנגרמו לנאשמים בפעולת התגמול לכאורה אינה מפחיתה בהכרח מחומרת מעשי הנאשמים הגם שפציעותיהם החמורות תילקחנה בחשבון בשקילת העונש. ברי כי יש בכך כדי להחמיר את מעשיהם של האחרים" (עמ' 4 לגזה"ד).

לצד דברים אלו, יש לזכור, כפי שאף צוין בגזה"ד שם:

"...הנאשמים (המתלוננים – ו.מ) פתחו במאבק האלים ובמעשיהם דרדרו את כדור השלג במדרון. ...העובדה שהסכסוך טרם תם והוא ממשיך ומתגלגל מחזקת את המסקנה כי יש להשית על כל המעורבים עונשים חמורים ומרתיעים" (עמ' 4 לגזה"ד).

במבחן התוצאה, חומרת מעשי הנאשמים עולה אל עלו של המתלוננים. עם זאת, העונשים שהושתו על המתלוננים ישמשו אבן דרך בגזירת עונשיהם של הנאשמים.

1. ודוק, משביצעו הנאשמים את העבירות בצוותא חדא, אין נפקא מינא לחלקו הספציפי של כל אחד מהם במסכת התקיפה. התוכנית העבריינית נרקמה במשותף והוצאה לפועל בעצה אחת ותוך שיתוף פעולה של כל אחד מהנאשמים. לפיכך, הנאשמים נושאים באחריות במשותף (למעט אלו שהורשעו בסיוע לביצוע העבירות, אשר דינם שונה מכוח החוק).
2. הנאשמים 8 ו- 9 הורשעו בנוסף לעבירות הסיוע, גם בהתחזות לאחר ושיבוש הליכי משפט. ודוק; לאורך שנתיים חמקו נאשמים אלו מרשויות החוק, עד אשר אותרו על ידן. במעשיהם, פגעו נאשמים אלו בהליך חשיפת האמת ובתקינותה של מערכת עשיית המשפט ושלטון החוק.
3. מתחם הענישה ביחס לעבירות שביצעו הנאשמים נגזר ממדיניות הענישה הנוהגת והוא נע בין עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים ועד ל- 4 שנות מאסר. אמנם, קשת הענישה על פני הפסיקה רחבה יותר, אולם לא על פי מקרים חריגים נקבע מתחם הענישה, אלא על פי הנהוג והמקובל.
4. בהתייחס לעבירות הסיוע, מתחם הענישה עומד על מחציתם של העונשים כפי שנקבעו לעבירות העיקריות.
5. בקביעת העונשים בתוך המתחם, תילקחנה בחשבון נסיבותיהן האישיות של כל נאשם ונאשם, אשר ככלל, ניהלו אורח חיים תקין, נורמטיבי והאירוע הנדון היה חריג בנוף חייהם. לקולה תישקל אף העובדה שלנאשמים משפחות גדולות וענפות והם נושאים בעול פרנסתן של משפחותיהם המורחבות ולא רק אלו הגרעיניות.
6. מבלי להקל ראש בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אין בהן כדי להצדיק חריגה מרף הענישה התחתון שבמתחם הענישה, למעט הנאשם 1 אשר מצב בריאותו מצדיק חריגה מהרף התחתון של המתחם. ברי אפוא, כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן, להסתפק בעונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, המפליגה בקולתה וחורגת במידה ניכרת ממתחם הענישה.
7. לשיקולי הגמול וההרתעה משקל נכבד אפוא, שכן באמצעותם, יש לקוות, ניתן יהא למגר התופעה של עשיית דין עצמי ומעשי נקם. כך אף נפסק בגזר הדין שניתן בעניינם של המתלוננים:

"שומה אפוא על בית המשפט להעדיף את אינטרס הציבור על פני נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, באמצעות ענישה ראויה, אשר יהא בה משום מסר ברור לציבור, לפיו אל לו לפתור סכסוכים בדרכי אלימות. שערי בית המשפט פתוחים ולכך נועד".

1. לא נעלם מעיני פרק הזמן הממושך, של כ – 3 וחצי שנים, שחלף ממועד ביצוע העבירות עד הלום. תחילה, שהו הנאשמים במעצר (כל אחד ותקופת מעצרו) ובהמשך, היו נתונים בתנאים מגבילים, אשר הוקלו מעת לעת. עם זאת, יש לזכור כי מועדי הדיון נדחו, מעת לעת, לבקשת הנאשמים, בהתחשב בתאונה הקשה שאירעה לנאשם 1 על רקע טביעתו.
2. ביחס לנאשם 1- ברי כי מצבו הבריאותי הקשה ונכותו יילקחו בחשבון בשקילת עונשו. עם זאת, הלכה היא כי אין במצב רפואי רעוע של נאשם שהורשע בדין, כדי לשחרר מעונש המאסר, אם העבירה שביצע ונסיבותיה מחייבות את הטלתו. זאת ועוד, שב"ס ערוך לטיפול ראוי במסגרת כותלי בית הסוהר. לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון:

"אכן, הוצגו בפני השופט המלומד ראיות באשר למצב בריאותו של העורר, אך אין בכל אלה כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר, לריצוי בפועל, על המערער. כבר הזדמן לבית משפט זה, לקבוע לא אחת, כי אדם אשר חטא כנגד החברה ובצע עבירות המצדיקות ומחייבות כליאתו למען הגן על הצבור, אל לו לצפות כי מצב בריאותו הרופף יישקל כנימוק מספיק לפטרו מהמאסר. בחליו של המערער יכולים לטפל השירותים הרפואיים של שרות בתי הסוהר" (ע"פ 804/85 וייל נ' מדינת ישראל תק-על 86(3) 642).

1. לצד השיקולים לקולא בעניינו של נאשם 1, יש לזכור כי הוא נטל תפקיד מרכזי בתקיפת המתלוננים, כאשר תקף את שני המתלוננים במוט וגרם להם לחבלות חמורות.
2. אף פציעתו של נאשם 4, בפעולת "תגמול" של משפחת המתלוננים, בגין האירוע הנ"ל תילקח בחשבון לעניין העונש.
3. ביחס לנאשמים 5,6,8,9, הגם שאלו הורשעו בעבירות סיוע, איני סבורה כי ראוי להסתפק בעניינם בהטלת עונשי מאסר לריצוי בעבודות שרות, בהינתן אופיו החמור של האירוע ונסיבות התרחשותו, על רקע קוד תרבותי ודפוסי התנהגות מוטמעים. לא בכדי שרות המבחן הדגיש ביחס לחלק מהנאשמים, כי אלו "התגייסו" לביצוע העבירות חרף היותם נורמטיביים, אך בשל כפיפותם לכללי ההתנהגות המקובלים, ליטול חלק במעשי נקם ותגמול. לפיכך, המסר ההרתעתי ביחס למעשים אלו חייב להיות חד וברור – עשיית דין עצמי כחלק ממעשי נקם ותגמול גוררת עונשים חמורים מאחורי סורג ובריח. האינטרס הציבורי גובר באורח ברור, בעניין זה, על נסיבותיהן האישיות של הנאשמים, אף אם קשות הן.
4. חומרת יתר יש לייחס לנאשמים 8 ו- 9 אשר בנוסף לעבירות הסיוע, ביצעו עבירות נוספות בהימלטם מפני המשטרה, אי התייצבותם לחקירה והתחזותם לאחרים, על מנת להתחמק מלתת את הדין על מעשיהם. העבירות הנלוות מוסיפות חומרה למעשיהם ויש לתת להן ביטוי ברמת הענישה.
5. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

1. 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11/07/10 ועד יום 20/12/10 – 5 חודשים ו- 9 ימים.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. בשל נכותו הגבוהה ומצבו הכלכלי הדחוק, איני מחייבת את הנאשם 1 בתשלום פיצוי.

נאשם 2

1. 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11/07/10 ועד יום 20/12/10.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 5,000 ₪.

נאשם 3

1. 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11/07/10 ועד יום 20/12/10.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 5,000 ₪.

נאשם 4

1. 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 24/08/10 ועד יום 20/12/10.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 5,000 ₪.

נאשם 5

1. 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 14.1.11 ועד יום 22.2.11.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 2,500 ₪.

נאשם 6

1. 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 23.3.11 ועד יום 1.5.11.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 2,500 ₪.

נאשם 7

א. 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 12/09/11 ועד יום 15/09/11.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 5,000 ₪.

נאשם 8

1. 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 22/09/12 ועד יום 25/09/12.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 2,500 ₪.

נאשם 9

1. 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 01/10/12 ועד יום 05/10/12.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
3. פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך 2,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, במעמד הנאשמים וב"כ הצדדים.