לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשת התובעת למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר רוזנר, העריך בחוות הדעת כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין שבר בשוק שמאל, הפרעה תפקודית בעקבות השבר והמתכות שנותרו באיזור השבר, 10% נכות צמיתה בגין שבר בקרסול ימין, הפרעה תפקודית בעקבות השבר והמתכות שנותרו בקרסול וכן העריך כי נותרה נכות צמיתה בשיעור 2% בגין צלקות. המומחה הוסיף, כי בשורש כף יד שמאל לא נותרה מגבלה המהווה נכות, כי בעמוד השדרה המותני לא נמצאה מוגבלות המקנה אחוזי נכות וכן כי הצלעות והסטרנום נרפאו ולא הותירו נכות. עוד פרט המומחה בחוות הדעת כי התובעת סבלה מנכויות זמניות.

לאחר הגשת חוות דעת המומחה, שלחה התובעת שאלות הבהרה אל המומחה וביקשה לחוקרו. במהלך חקירת המומחה שהתקיימה בפניי ביום 14.10.2012, חקר ב"כ התובעת את המומחה באריכות. בהתאם להחלטת בית המשפט בתום החקירה, היה על התובעת להמציא למומחה את מכלול התיעוד הרפואי לרבות צילומים ופענוח רנטגנאולוג של הצילומים שבוצעו בבית החולים הדסה, בצירוף שאלות הבהרה בהן ידון המומחה במסגרת חוות הדעת המשלימה.

לטענת התובעת, בעקבות חקירתו של המומחה נותר ספק ביחס להערכותיו אשר מצדיק מינוי מומחה נוסף או לחלופין זימונו של המומחה להמשך החקירה. התובעת סבורה כי המומחה התבצר בעמדתו ומיהר ליתן חוות דעת משלימה מבלי להמתין לקבלת פיענוח של בדיקות הדמייה ובניגוד להחלטת בית המשפט.

נטען, כי בחקירתו, המומחה העיד לגבי שבר בשוק שמאל כי יש איחוי גרמי טוב אך קיימת הפרעה תפקודית קלה בלבד. עוד נטען, כי המומחה עמד על חוות דעתו כי השבר בשוק שמאל אינו שבר תוך מפרקי ואולם לשיטת התובעת, לאחר שעומת המומחה עם תיעוד רפואי, התרצה המומחה אך התעקש שהשבר הינו תוך מפרקי של הטיבאלי פלאטו, שסיווגו הוא דרגה 1 לפי הסיווג ע"ש שצקר. התובעת חלקה על סיווג השבר על ידי המומחה, והוסיפה שהמומחה סבר שקיימות 5 דרגות בעוד קיימות 6 דרגות.

התובעת טוענת כי בהתאם לדרישת המומחה והחלטת בית המשפט מיום 20.2.2013 המורה לתובעת לפעול בהתאם, היא פעלה להעביר למומחה את בדיקות ההדמייה בתחום הדימות לשם קבלת פענוח של בדיקות ההדמייה. ב"כ התובעת קיבל מד"ר אפלבאום את הפענוח המבוקש ואולם המומחה שלח את תשובות ההבהרה טרם קבלת הפענוח. נטען, כי המומחה העריך כי בצילום שהוצג לו אין מעורבות של המשטח הפרקי ולפיכך לא מדובר בשבר המתאים לסיווג של שצקר בעוד ד"ר אפלבאום המומחה בתחום הדימות סבר כי מדובר בשבר בדרגה 6 לפי הסיווג של שצקר.

לעומתה, טענה הנתבעת כי המומחה הבהיר במכתבו מיום 9.1.2013 כי כוונתו בבקשה לקבל פענוח של בדיקות הדימות הייתה שיימסרו לו הפענוחים שנעשו בבית החולים הדסה על-ידי מומחה לדימות, סמוך למועד ביצוע הצילומים וכי אם אין בהדסה פענוחים כאלה, אין צורך להעביר את הצילומים למומחה חיצוני.

הנתבעת טענה כי התובעת פנתה לד"ר אפלבאום להתייעצות בניגוד להלכה כי אין בעל דין רשאי לסמוך על חוות דעת במסגרת תובענה זו והמציא לבית המשפט חוות דעת של מומחה שלא מונה מטעם בית המשפט. הנתבעת הוסיפה כי התובעת שלחה אל המומחה 36 שאלות הבהרה והמומחה טרח וענה לו על כל השאלות.

התובעת טענה, כי לאחר שהתברר שאין בבית החולים הדסה פענוח של בדיקות הדימות, סבורה היתה כי נכון לסייע למומחה לקרוא את הצילומים ולפיכך ביקשה להורות כי התקליטורים יועברו למומחה חיצוני. נטען, כי הוראת בית המשפט ניתנה לאחר שנודע כי לא קיים פענוח מבית החולים הדסה. עוד נטען, כי כשביקש המומחה לקבל פענוח של מומחה דימות, כאמור במכתבו מיום 4.1.2013 בסעיף 2א, הודה כי יש לו ספק באשר לאופן בו הוא פענח את הצילומים.

לאור האמור לעיל, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט למינוי מומחית מטעם בית המשפט בתחום הדימות, ד"ר נורית הלר, בכדי לחוות דעתה ביחס לדרגת החמרה של השברים לפי הסיווג המקובל ולתוצאות הטיפולים שעברה התובעת בנוגע לשברים. המומחית העריכה כי השבר בשוק מטיפוס שצקר 6 בטיביה. בנוגע לצילומי כתף שמאל העריכה המומחית כי "צילום כתף ימין מדגים שבר בשליש הדיסטלי של עצם הבריח עם תזוזה קרניאלית של החלק הדיסטלי של העצם בשיעור כל רוחב העצם וסובלוקציה (תזוזה) במיפרק ACJ (צילום מיום 26.7.09) תזוזה ניכרת של השבר בעצם הבריח וסובלוקציה של ACJ (צילום מיום 6.9.09)." לגבי צילומי הקרסול "תהליך ציסטי סובקורטיקלי בטיביה הדיסטלית ... כנראה על רקע טראומטי/ניווני." ממצא שלא הוזכר בחוות דעתו של ד"ר רוזנר. התובעת ביקשה להתמקד בטענות הנוגעות להערכות ד"ר רוזנר ביחס לשבר בשוק שמאל.

בתשובות לשאלות ההבהרה לאחר חוות דעת המומחית שמונתה מטעם בית המשפט בתחום הדימות, השיב המומחה כי פענוחי הצילומים כפי שפענחה המומחים נהירים וברורים. עוד השיב, כי הוא חוזר ומציין כי נכויות צמיתות נקבעות לא על פי חומרת הפגיעה ביום התאונה ולא על פי צילומי רנטגן אלא על פי מצב קליני לאחר שיקום הנפגע ומצבו בעת בדיקתו הקלינית וכן כי אף המומחית בתחום הדימות השיבה כי ביחס לשבר הטיביה יש חיבור טוב וכי עצם הפיבולה פחות חשובה.

מעמדו של המומחה הממונה על ידי בית המשפט הינו מעמד מיוחד. "בית המשפט ימנה מומחה נוסף כאשר יש בלבו ספיקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה שמונה; כך, למשל, כאשר קיימות גישות שונות ברפוארה והמומחה התבסס רק על אחת מהן או מקום בו יש לבית המשפט ספק בשאלה אם המומחה התייחס נכונה לתונות התובע. מינוי מומחה נוסף ייעשה כאשר השופט חש שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת" (ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 694- 695).

במקרה דנא, המומחה נחקר ארוכות על ידי בא כוח התובעת אולם התובעת מיאנה להשלים עם קביעות המומחה כפי שפירטה בבקשה. מעיון בחוות הדעת, בפרוטוקול החקירה הנגדית, בחוות דעת של המומחית בתחום הדימות, בתשובות המומחים לשאלות ההבהרה ובכתבי הטענות לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מוצאת למנות מומחה נוסף מטעם בית משפט בתחום רפואת האורטופדיה.

למרות התרשמותי ממקצועיות המומחה, לאחר ששבתי ובחנתי את חוות דעתו וחקירתו בבית המשפט, ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי מענה מספק ללבטים שהעלתה התובעת בבקשותיה.

מדובר בהליך מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומשכך לא עומדת לתובעת כל דרך אחרת להוכיח פגיעתה אלא באמצעות מומחה מטעם בית משפט. אף שיש להקפיד כי המומחה שמונה הוא שיכריע באשר לנכות באופן שהחוק מתווה דרך לבירור יעיל של המחלוקת, הרי שמנגד יש לשמור על זכויות הנפגע ויש לוודא כי אלה לא תפגענה.

משכך, תשובותיו של המומחה בחקירה ולשאלות ההבהרה לאחר שהוגשה חוות דעתה של המומחית שמונתה מטעם בית המשפט בתחום הדימות, ד"ר הילר, הביאו למצב בו יש צורך במינוי מומחה נוסף על מנת שבית המשפט יוכל להגיע "להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו" (ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו(4) 673, 676). מינוי מעין זה אינו נעשה כדבר שבשגרה, אולם תשובות המומחה בחקירתו הביאו אותי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, אף אם לא בנקל. לעניין זה נקבע כי:

"בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו". (רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ, פ"ד נו (5) 774, 776 – 777).

במקרה דנא הספקות שנותרו לאחר החקירה, חוות דעתה של ד"ר הילר ותשובותיה לשאלות ההבהרה ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הן מהסוג המצדיק מינוי מומחה נוסף, ולו על מנת להסיר ספק. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת זו בצד זו, והכרעת בית המשפט תהא בדבר המשקל שניתן לכל אחת מהן.

ייתכן שגם מומחה אחר ימצא שלא נותרה לתובעת נכות שונה וזאת על בסיס הבדיקה שיערוך, ברם לא שוכנעתי כי אוכל להכריע בתובענה על פי חוות הדעת שבפניי לבדה. המינוי הנוסף הוא כדי לבחון אם זו תקבל חיזוק או שמא יקבעו ממצאים שונים.

למען הסר ספק, חוות דעתו של ד"ר רוזנר נותרת בתיק ומחייבת הצדדים ואולם יש מקום לקבל עמדת מומחה נוסף.

עד ליום 7.7.14 יודיעו הצדדים האם הגיעו להסכמה בנוגע לזהות מומחה בתחום האורתופדיה.

בפני המומחה החדש לא תוצג חוות דעתו של ד"ר רוזנר והוא לא ייודע בדבר קיום מינוי קודם, וזאת בדרך כלשהי (לרבות לא באמצעות התובעת במהלך בדיקתה).

לעיון ביום 10.7.14.

ההוצאות ישקלו בתום ההליך.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.