לפני: כב' השופט משה טוינה

גזר דין

1. בהכרעת דין מיום 2.10.2014, הורשע הנאשם בעבירות של אי תשלום שכר מינימום (עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (שש עבירות נפרדות); עבירה של העסקה שלא כדין – אי מסירת תלוש שכר לעובד הזר – עבירה לפי סעיף 2(ב)7 לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (שש עבירות נפרדות); ועבירה של העסקה שלא כדין – אי אחזקת מסמכים אשר מעסיק של עובד זר חייב באחזקתם – עבירה לפי סעיף 2(ב)5 לחוק עובדים זרים תשנ"א- 1991.

2. העבירות מתייחסות להעסקתם של שישה עובדים זרים אשר שמותיהם מפורטים בכתב האישום, בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2007 במשק חקלאי שהפעיל הנאשם במושב שרשרת.

3. במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם קנס המתייחס ל-18 יחידות עבירה של אי תשלום שכר מינימום, ואי מסירת תלושי שכר ו-6 יחידות עבירה בעבירה של אי אחזקת מסמכים.

בטיעונים לעונש המליצה המאשימה להטיל על הנאשם קנס בעבירות של אי תשלום שכר מינימום בסכום של 180,000 ₪, קנס של 70,000 ₪ בעבירות של העסקה שלא כדין (אי מסירת תלושי שכר); וקנס של 15,000 ₪ על עבירות של העסקה שלא כדין (אי אחזקה של מסמכי עובד).

4. מנגד טען הנאשם, כי בשיקולי הענישה יש להתחשב בעובדה כי הנאשם לא הועמד על זכותו לייצוג בידי עורך דין במעמד גביית ההודעה ממנו, במצוקה הכלכלית בה מצוי הנאשם ובחובה לקבוע קנס שהוא ראלי, בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם.

5. אומר מיד, כי כתב האישום לא ביקש בלשון מפורשת לייחס לנאשם 18 יחידות עבירה נפרדות המתייחסות לאי תשלום שכר מינימום ואי מסירת תלושי שכר; ולשש יחידות עבירה נפרדות המתייחסות לאי אחזקת מסמכים.

בהתאם הורשע הנאשם במסגרת הכרעת הדין בשש יחידות עבירה המתייחסות לאי תשלום שכר מינימום, שש יחידות עבירה המתייחסות לאי מסירת תלושי שכר; ועבירה אחת המתייחסת לאי אחזקת מסמכים.

מכאן שלא ניתן לפסוק במסגרת גזר הדין קנסות כמבוקש על ידי הנאשמת, המתייחסים ליחידות עבירה בהן לא הורשע הנאשם.

6. על רקע זה אפנה לקביעת גובה הקנס בעקבות הכרעת הדין כדלקמן.

7. בתיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, עוגן העיקרון המנחה בענישה ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה ונסיבותיה ומאידך, אשמו של הנאשם בין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ראה: ע"פ 8641/12, מוחמד סעד נ' מדינת ישראל). בהתאם, עונשו של הנאשם שהורשע בדין, נגזר בשלושה שלבים:

בשלב הראשון, יש לקבוע אם מדובר באירוע אחד או באירועים נפרדים. במסגרת זו יש לבחון אם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה; ובמידה ומדובר במספר עבירות, האם מדובר באירוע אחד או באירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים. ככל שמדובר באירועים נפרדים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם.

השלב השני, הוא קביעת מתחם הענישה והוא מחייב התייחסות לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בערך החברתי במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

השלב האחרון, גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה; ובכלל זה, נסיבות אישיות של הנאשם.

8. בענייננו, מדובר בעבירות שנעברו במסגרת עיסוקו של הנאשם כבעלים של משק חקלאי הקשורים להעסקתם של שישה עובדים זרים אשר הועסקו על ידי הנאשם בתוך תקופת זמן אחת המצוינת בכתב האישום. בנסיבות בהן בוצעו העבירות, כחלק משגרה של ניהול העסק בעת הרלוונטית, יש לראות את העבירות כאירוע אחד.

9. כאמור לעיל, בקביעת מתחם הענישה יש לתת ביטוי לערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם; אין בדעתי להאריך בנקודה זו. די לומר, כי חברה מתוקנת נדרשת להבטיח את רווחתם של הפרטים המוחלשים בחברה. חוק שכר מינימום וחוק עובדים זרים, הם ביטוי לחובה זו של החברה לחלש ולזר שבתוכה. החובה למסור תלושי שכר לעובד והחובה להחזקת מסמכים הקשורים להעסקתו של העובד הזר, הם האמצעים להבטחת זכויותיו של העובד הזר. בנסיבות אלה מעביד אשר נמנע מלמלא אחר חובות אלה - פוגע פגיעה של ממש ביכולתו של העובד לממש את זכויותיו.

10. בקביעת מתחם הענישה בענייננו, יש לזכור כי העבירות נעברו במסגרת הפעילות העסקית הרגילה של הנאשם ולכך חומרה מיוחדת בהיותן עבירות שנעברו בשגרה, תוך התעלמות מהערכים המוגנים הבאים לביטוי באותן עבירות ומתוך נימוקים כלכליים גרידא - הגדלת רווחתו האישית של הנאשם.

בהקשר זה יש להזכיר עוד, את הוראת סעיף 14 לחוק עבירות מנהליות, לפיה אין לגזור קנס עונשי שיפחת מהקנס המנהלי, אלא מנימוקים מיוחדים ואת הוראת חוק עובדים זרים, לפיו לא יפחת הקנס מכפל הקנס המנהלי, אלא משיקולים מיוחדים.

11. על רקע זה, תחום הענישה ההולם בנסיבות העניין, על עבירות של אי תשלום שכר מינימום, הוא בתחום בין 30,000 ₪ ל-120,000 ₪; על עבירות של אי מסירת תלושי שכר הוא בן 6,000 ₪ ל-30,000 ₪; ועל עבירה של אי החזקת מסמכים, בין 1,000 ₪ ל-15,000 ₪.

12. בטיעוניו לעונש, עמד ב"כ הנאשם על הפגיעה בזכויותיו של הנאשם משנגבתה הודעה מפיו, מבלי שנאמר לו כי הוא רשאי להיוועץ בעורך דין, וביכולתו הכלכלית של הנאשם. בהקשר אחרון זה טען ב"כ הנאשם, כי לנאשם קנסות קודמים בשל העסקה של עובדים זרים, במסגרתם הוא מחויב בתשלום חודשי בו הוא איננו עומד עקב מצבו הכלכלי.

לטענת ב"כ הנאשם, אין לגזור קנס כספי אשר הוא מעבר ליכולותיו הכלכליות של הנאשם, אשר יגרור את הנאשם לפשיטת רגל ויהפוך אותו לנטל כלכלי ואת הקנס לחסר משמעות.

13. אין בדעתי להידרש לטענות לעניין עצם הרשעתו של הנאשם, במסגרת הטיעונים לעונש. עם זאת, מקובלת עלי העמדה כי בתוך תחום הענישה יש לתת ביטוי למצבו הכלכלי של הנאשם, כך שקנס כספי אשר יגזר, לא יביא לפגיעה כלכלית בלתי הפיכה בנאשם באופן שהקנס עצמו יהיה חסר משמעות (משלא ימומש בפועל) ויביא לקריסתו הכלכלית ולהוצאתו מהמעגל היצרני. מהמסמכים שהציג ב"כ הנאשם בדיון בפני, עולה כי אין בכוחו לעמוד בתשלום קנס כמבוקש על ידי המאשימה, ובקנס ברף העליון של תחום הענישה שקבעתי לעיל.

14. בנסיבות האמורות, הריני מחייב את הנאשם בקנס כולל בעבירות בהן הורשע, בסכום של 80,000 ₪ אשר ישולם ב-40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים; הראשון ביום 1.6.2015.

הנאשם יפנה למזכירות בית הדין באמצעות בא כוחו, לקבלת שוברי תשלום הקנס, עד ליום 1.5.2015.

15. בהתאם להחלטת בית הדין בדיון שהתקיים ביום 31.3.2015, גזר הדין ניתן שלא במעמד הצדדים וישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ה, (14 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.