לפני: כב' השופט משה טוינה

הכרעת דין

1. הנאשם מר טרבלסי עמוס (להלן: "הנאשם") הפעיל משק חלקאי במושב שרשרת בחודש ינואר 2008.

2. בכתב האישום שהגישה מדינת ישראל (להלן: "המאשימה") ביולי 2010, טענה המאשימה כי בביקורת שנערכה במשק שהפעיל הנאשם ביום 16.1.2008, מצאה כי נכון למועד הביקורת העסיק הנאשם במשק שבבעלותו, שישה עובדים זרים אשר שמותיהם נקובים בכתב האישום (להלן: "העובדים הזרים"), תוך הפרת הוראות חוק שכר מינימום וחוק עובדים זרים.

3. בתמצית יאמר, כי על פי כתב האישום הועסקו העובדים הזרים בשכר שהוא נמוך משכר המינימום – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו-14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום"); ומבלי שנמסר להם תלושי שכר ופירוט שכר – עבירה לפי סעיפים 2(ב) (7) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

4. בנוסף ייחס כתב האישום לנאשם עבירה של אי החזקת מסמכים, עבירה לפי סעיף 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים.

5. כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט, לאחר שהוטל עליו קנס מנהלי בשל העבירות נשוא כתב האישום.

6. בדיון ההקראה שהתקיים ביום 107.2013, כפר הנאשם בכל העובדות נשוא כתב האישום. בנסיבות הללו את פרק ההכרעה בפסק הדין נייחד לבירור היסודות העובדתיים של העבירות בהן הואשם הנאשם.

7. נפתח ונאמר כי מהעדויות ששמע בית הדין התבררו העובדות הבאות שהן הבסיס לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום כדלקמן:

א. במועד הרלוונטי לכתב האישום, חודש ינואר 2008, הפעיל הנאשם משק חקלאי במושב שרשרת, אשר התמקד בגידול עגבניות.

ב. נכון לאותו מועד, העסיק הנאשם את העובדים הזרים ששמותיהם נקובים בכתב האישום (ראה: עדות הנאשם עמ' 31 לפרוטוקול מיום 4.3.2014, שורות 5-11; עדותו של מר אבי בן מוחא, פקח אשר ערך את רשימת העובדים הזרים שנמצאו במקום עיסוקו הנאשם במועד הביקורת, מ/3; עמ' 14 לפרוטוקול מיום 24.10.2013, שורות 8-17, תעודת עובד הציבור בחתימתה של הגב' קדוש המאשרת כי העובדים הזרים אשר פרטיהם מופיעים בכתב האישום, הם עובדים שנכנסו לישראל, באשרה המתירה להם לעבוד אצל הנאשם).

8. משנמצא כי הנאשם הפעיל משק במושב שרשרת, כאמור בכתב האישום והעסיק את העובדים הזרים ששמותיהם נקובים בכתב האישום, נפנה להלן לבירור העובדות המתייחסות לשכרם של העובדים הזרים, מתן תלושי שכר ופירוט שכר לאותם עובדים והחזקת מסמכים בהם חייב הנאשם להחזיק מכוח היותו מעסיקם של העובדים הזרים.

9. בעדותו בבית הדין סיפר מר בן מוחא עד המאשימה, כי השתתף בביקורת שנערכה לנאשם במושב שרשרת בינואר 2008. ביקורת במסגרתה, גבה הודעה מהעובד הזר, מר paudel gem raj, אזרח נפאל, וקיבל מידיו רישומי נוכחות בכתב ידו. בהודעה סיפר העובד הזר כי הועסק 12 שעות ביום (מהשעה 07:00 ועד השעה 17:00), תמורת שכר של 102 ₪ עבור 8 השעות הראשונות ו-14 ₪ לכל שעה נוספת.

10. העובד הזר לא התייצב לעדות ומשכך לא אישר את האמור בהודעה,במסגרתה הציג את גרסתו ונתן הסבר לדוחות הנוכחות שעל פי טענת חוקרי התמ"ת, לדבריו,משקפים את היקף העסקתו בפועל. לפיכך הההודעה ואותם רישומי נוכחות הם בגדר עדות שמועה ואין בהם כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם בעבירות נשוא כתב האישום.

11. עם זאת, את גרסת העובד הזר אישר הנאשם בחקירה באזהרה ביום 21.1.2008 בפני המפקח ישי פז אשר הוגשה וסומנה מ/10 (להלן: "הודאת הנאשם") במסגרתה נשאל הנאשם והשיב:

"ש. לטענת העובדים הם מקבלים משכורת של 102 ₪ ל-8 שעות ראשונות ועוד 14 ₪ לשעה נוספת (לכל שעה). האם אתה מאשר את טענתם?

ת. טענתם נכונה" עמ' 1 להודאה מיום 21.1.2008 שורות 9-12.

ובהמשך מוסיף הנאשם לחוקר:

"ברצוני לומר כי התאילנדים קיבלו את כל הכסף שלהם בכל חודש על פי שיטת החישוב של 102 ₪ ליום עבור 8 שעות ועוד 14 ₪ לכל שעה נוספת. הם עשו בעצמם את החשבון הגיעו לסיכום של כולל חודש ואז הם דרשו ממני סכום כסף והם קיבלו, זאת שיטת חישוב המשכורת לא רק אצלי, אצל כולם". עמ' 2 לאותה הודאה שורות 2-8.

12. בבית הדין אישר הנאשם כי ההודאה שמסר בפני חוקר התמ"ת אכן משקפת את הדברים שאמר. עם זאת, לגרסתו הדברים שמסר בפני החוקר אינם אמת. לעניין זה נפנה לעדותו:

"אמרתי לו את מה שהוא רצה לשמוע, אמר לי תחתום חתמתי. אמרתי לאבי תהיה פה בעיה, הנה הבאתי לך הכל, הוא אמר לי לא תהיה בעיה" עמ' 33 לפרוטוקול מיום 4.3.2014 שורות 26-27 ובהמשך עדותו מספר, כי אותו אבי הנחה אותו לדבריו- "תלך אליו (לחוקר בן מוחא, הוספה שלי-ט.מ.) ומה שהוא יגיד לך תגיד לו כן. אמרתי כן ונסגור התיק" עמ' 34 לפרוטוקול מיום 4.3.2014, שורות 1-2.

13. טענה זו של הנאשם לפיה הדברים שנאמרו בהודאה נאמרו מהשפה לחוץ לאחר שהוטעה על ידי חוקרי התמ"ת, כי אם יאשר את גרסת העובדים הזרים, "ייסגר התיק" – אין לקבל מכל אחד מהנימוקים הבאים:

א. ככל שסבר הנאשם כי האמת לצידו ונהג עם העובדים הזרים בהתאם להוראות החוק, לא היה על הנאשם לחשוש במסירת הגרסה האמתית לצורך "סגירת התיק". מכאן שאין לקבל את הטענה כי התובע מוסר גרסה שאיננה אמת בהודאה לחוקר, על מנת "לסגור את התיק", בניסיון לרצות את חוקרי הנאשמת.

ב. אמרות הנאשם בהודאה אינם מתיישבים עם הגרסה היום, ולפיה הדברים שנאמרו בהודאה "הוכנסו לפיו". כך לדוגמא, מאשר הנאשם מיוזמתו (ראה: עמ' 2 להודאה בשורה 3 הפותחת במילים "ברצוני לומר") כי שילם לעובדים הזרים שכר של 102 ₪ ליום עבודה של 8 שעות. בדומה מאשר הנאשם בהודאה, כי כרטיסי העבודה של העובדים הזרים שהגיש לחוקרי הנתבע במהלך החקירה, אינם משקפים את המציאות, תוך שימוש בלשון שיש בה כדי להעיד על כנות האמרה – "אני אדם הגון שלא יודע ולא רוצה לשקר ולמעשה ערכתי כרטיסים אלה לפני הזימון אליך בגלל שדרשת אותם" עמ' 2 להודאה, שורות 12-13.

ג. והעיקר. גם בעדותו בפני מאשר הנאשם את הגרסה שמסר בהודאה ולפיה שולם לעובדים הזרים שכר בסך של 102 ₪, על יום עבודה של 8 שעות.כך נשאל הנאשם והשיב:

"ש. כשאתה מאשר שהעובד קיבל 102 ₪ ל-8 שעות עבודה, על מה הסתמכת?

ת. על מחיר משרד התמ"ת, זה מה שאמרו לנו לשלם על 8 שעות וזה מה ששילמנו. מה לא טוב, אני לא מבין" עמ' 36 לפרוטוקול מיום 4.3.2014 שורות 14-16.

14. על בסיס האמור בהודאה ולאור סימני האמת כמפורט בפסקה לעיל - שהם בגדר "דבר מה נוסף" – מקובלות עלי טענות המאשימה בכתב האישום לפיהן שילם הנאשם לעובדים הזרים שכר של 102 ₪ ליום עבודה של 8 שעות ו-14 ₪ על כל שעה נוספת.

15. נכון לחודש ינואר 2008 שכר המינימום החודשי עמד על סך של 3,710.18 ₪ ומכאן ששכר המינימום היומי לעובדים המועסקים שישה ימים בשבוע, עמד על סכום של 148.4 ₪ ליום. לפיכך משנמצא כי לעובדים הזרים נשוא כתב האישום שולם שכר של 102 ₪ ליום, המסקנה היא כי אותם עובדים הועסקו בשכר שהוא נמוך משכר המינימום.

16. תלושי השכר שצירף הנאשם מציגים מציאות בה הועסקו העובדים הזרים בשכר מינימום. פועל יוצא מהמסקנה לפיה שולם לעובדים הזרים נשוא כתב האישום שכר שהוא נמוך משכר המינימום הוא – כי תלושי השכר שהונפקו עבור העובדים הזרים והוגשו לבית הדין, אינם משקפים את מציאות העסקתם של אותם עובדים. עובדה שהייתה מקובלת על הנאשם בחקירה בתמ"ת, בה נשאל והשיב:

"ש. לאור תשובותיך האחרונות אני מבין שהתלוש לא משקף שום דבר, לא שעות עבודה, לא מחיר שעת עבודה, לא ניכויי רשות, האם אתה מקבל את טענותיי?

ת. אני מסכים איתך שהתלוש אינו מראה את הדברים האמתיים, אלא רק מה שצריך היה להיות" עמ' 3 להודאת הנאשם, שורות 15-20.

17. מכאן שהוכח כי הנאשם לא סיפק לאותם עובדים זרים תלושי שכר המשקפים את מציאות העסקתם והמפרטים את השכר ששולם לאותם עובדים בפועל.

18. סעיף 11 לחוק עובדים זרים והתקנות שהוצאו במסגרתו, דורש מהמעסיק של העובד הזר להחזיק במקום העבודה את חוזה העבודה של העובד הזר, פוליסת הביטוח הרפואי ובנוסף פנקס שעות עבודה המתייחס לשלושה חודשי העסקה השוטפים של העובד הזר.

19. ביום הביקורת נדרש הנאשם להציג את המסמכים אותם הוא חייב להחזיק מכוח הוראות הדין במקום העבודה – חוזה עבודה, פוליסת ביטוח רפואי, רישום שעות עבודה ומנוחה ותלושי שכר. בתיאור המקרה של הפקח מר בן מוחא, נרשם כי המסמכים האמורים לא הוגשו בנימוק כי הם נמצאים "במשרדו שלו, שותף עם אחיו פנחס ולא היה בבית והכל נעול". לאור אותה תשובה נדרש הנאשם להציג את המסמכים המבוקשים; ובהתאם הציג חוזה עבודה, ביטוח רפואי, כרטיסי נוכחות ותלושי שכר.

20. כמצוין לעיל, תלושי השכר שהציג הנאשם אינם משקפים את מציאות העסקתם של העובדים הזרים. בהודעה אישר הנאשם כי כרטיסי העבודה שהציג לחוקרי התמ"ת הוכנו בעקבות הצגת הדרישה להצגת המסמכים במסגרת הביקורת. לעניין זה נשאל הנאשם והשיב:

"ש. אם כן, זאת אומרת שאין לך כרטיסי עבודה של העובדים, דהיינו כרטיסים אמתיים.

ת. הכרטיסים האמתיים אינם אצלי בכלל, יכול להיות שהם אצל העובדים. אני הבאתי כרטיסים שאותם אני כתבתי לפני ההגעה אליך ביום חמישי לכל 6 העובדים לגבי שלושת חודשי העבודה, דצמבר, נובמבר ואוקטובר" עמ' 3 להודאת הנאשם שורות 14-20.

21. מכאן עולה, כי הנאשם לא החזיק ברשותו את המסמכים אשר הוא נדרש להחזיק בהיותו מעסיק של עובדים זרים; ובכלל זה רישום שעות עבודה ותלושי שכר, המתייחסים לעובדים הזרים המועסקים על ידו, לתקופה של שלושה חודשים. מסקנה זו מקבלת חיזוק מהעובדה כי ניתנה לנאשם האפשרות שלא נוצלה להביא לעדות מטעמו את שותפו (אחיו) ואת מנהל החשבונות אשר ערך את תלושי השכר לעובדים הזרים. עדים פוטנציאליים שיש בכוחם כדי לתמוך בגרסת הנאשם היום ולפיו החזיק את המסמכים האמורים במשרדו/במשרד מנהל החשבונות במושב – ואלה לא התייצבו לעדות.

22. מכאן כי התקיימו בפנינו היסודות העובדתיים של העבירות בהן מואשם הנאשם כדלקמן:

עבירה של אי תשלום שכר מינימום, משנמצא כי הנאשם העסיק את העובדים הזרים נשוא כתב האישום, בשכר של 102 ₪ ליום, שעה ששכר המינימום היומי נכון לאותה עת, עמד על סך של 148 ₪ ליום.

עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 2(ב)(7) לחקו עובדים זרים – המחייבת את המעביד של העובד הזר למסור לעובד תלוש שכר הכולל את פרטי השכר ששולמו לעובד – שהרי ראינו כי לעובדים הזרים נשוא כתב האישום לא נמסרו תלושי שכר ותלושי השכר שהנפיק הנאשם אינם משקפים את השכר בפועל אשר שולם לעובדים.

עבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים המתייחסת למעסיק של עובד זר אשר איננו מחזיק במסמכים שהוא חייב באחזקתם, כאמור בסעיף ו' לחוק (כפי שעולה מהעדויות כאן).

23. הנאשם מוחזק כמי שמודע למעשיו ומשכך התקיים היסוד הנפשי הדרוש להוכחת העבירות נשוא כתב האישום; ולפיכך משהוכחו היסודות העובדתיים של העבירות בהן הואשם הנאשם, הריני מרשיע את הנאשם בעבירות בהן הואשם, של אי תשלום שכר מינימום עבירה על פי סעיפים 2(א)ו-14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (שש עבירות נפרדות); עבירה של העסקה שלא כדין - אי מסירת תלוש שכר לעובד הזר - עבירה לפי סעיף 2(ב)7 לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (שש עבירות נפרדות); ועבירה של העסקה שלא כדין – אי אחזקת מסמכים אשר מעסיק של עובד זר חייב באחזקתם – עבירה לפי סעיף 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991.

24. המזכירות תקבע מועד לשמיעת הטיעונים לעונש.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.