בענין : בקשה חוזרת לביטול פסק דין מיום 14.11.10

1. ביום 1.8.10 הגישה התובעת נגד עזבון המנוח הנדי פאיז ( להלן "המנוח") באמצעות אלמנתו ורדה

וילדיו מוחמד וערין ונגד המבקש תביעת פינוי , תביעה לצו מניעה קבוע ותביעה כספית לתשלום

דמי שכירות ראויים בסך של 6,665 ₪ בנוגע לנכס הכולל חדר אחד ומצוי ברח' 13/131 בעכו ,

הידוע כגוש 18013 חלקה 131 .

2. אין מחלוקת כי המנוח שכר את הנכס מעמידר בהסכם מיום 1.1.66 כדייר מוגן ( ס' 8 לכתב

התביעה ונספח 3 לכתב התביעה ) . המבקש הוא בנו של המנוח .

3. בכתב התביעה נטען כי המבקש , המנהל "פיצוציה" במרחק של 50 מטרים מהנכס , תפס חזקה

בנכס שלא כדין לאחר פטירת המנוח , ניסה למכור את הנכס לצדדים שלישיים והפר צו מניעה

שניתן בהסכמה בבית הדין לשכירות ביום 6.7.05 , המורה לו להימנע מכל עבודות בניין בדירה .

עוד נטען כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות וצברו חוב בסך של 6,655 ₪ .

4. כבר בשלב זה יצויין כי יש ממש בטענת המבקש לפיה כתב התביעה לא נוסח בקפידה , בלשון

המעטה .

בס' 6 לכתב התביעה נכתב בטעות כי הנכס מצוי בחיפה .

בס' 14 לכתב התביעה נטען כי המבקש הפר צו מניעה במסגרתו התחייב להימנע משימוש בנכס

למרות שהצו אסר על ביצוע עבודות בניה בנכס .

בס' 15 לכתב התביעה נטען כי חוב דמי השכירות הראויים עומד על סך של 6,655 ₪ בניגוד

לתחשיב החוב שצורף לתביעה ממנו עולה כי מדובר , כפי הנראה , בדמי שכירות מוגנים

בסך של 23.37 ₪ , שהצטברו לסך של 1,209 ₪ , כאשר יתרת מרכיבי החוב הכספי הינם

הוצאות משפט , דמי התראה , שכ"ט עו"ד , הפרשי הצמדה וריבית פיגורים .

חרף האמור לעיל , לא מצאתי כי טעויות ניסוח אלו עולות כדי פגם בהליך שקדם למתן פסק הדין

במידה המצדיקה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק , מהטעמים שיפורטו להלן .

ראשית , מדובר בטעויות ניסוח אותן ניתן לגלות בנקל ואין בכוחן להטעות את הנתבע 2 בכל הנוגע

למהות התביעה .

שנית , במבחן התוצאה , טעויות אלו לא מנעו מהמבקש ומיורשי המנוח להגיש בקשת רשות

להתגונן , אם כי המבקש עשה זאת , משום מה , לאחר שניתן נגדו פסק הדין .

5. על פי נתוני התיק ביום 9.8.10 המציא המוסר דוד לצרס את כתב התביעה למבקש עצמו .

ב"כ המבקש טוען במסגרת התשובה לתגובה כי לא מדובר במסירה כדין או פחות כי קיים

ספק לענין תקינות המסירה , בשל אי התאמה בין אישור המסירה לבין תצהיר המוסר .

לא אוכל לקבל טענה זו , שכן הן מאישור המסירה והן מתצהיר המוסר עולה כי המסירה בוצעה

למבקש . אין משמעות בנסיבות המקרה שלפני לעובדה כי תצהיר המוסר מתייחס למסירה

המיועדת לעזבון המנוח , שכן מדובר באותו כתב תביעה , בו מופיע המבקש בנפרד מיורשי המנוח

כנתבע מס' 2 . גם טענת המבקש לפיה נאלץ לעזוב את הנכס מספר חודשים לאחר פטירת המנוח

בשנת 2005 בשל מצבו הירוד של הנכס , לא תוכל להועיל למבקש , אשר לא טרח לסתור את

טענת המשיבה לפיה הוא מנהל פיצוציה בסמוך לנכס .

6. יוער לענין זה כי בס' 4 לתצהיר התומך בבקשה שלפני , טען המבקש כי נודע לו לראשונה

שהמשיבה מנהלת הליכים נגדו בנוגע לנכס בסוף חודש נובמבר 2012 , כאשר קיבל החלטה

מתיק ההוצל"פ בדבר דחיית מועד הפינוי של הנכס מיום 11.12.12 ליום 24.1.13 .

בנסיבותיו של תיק זה מדובר בטענה שדינה להדחות לאור השתלשלות העניינים שתפורט

להלן , המתועדת בתיק בית המשפט והמבקש נדרש להתייחס אליה במפורש בעקבות החלטתי

מיום 25.12.12 .

7. ביום 14.11.10 ניתן פסק דין בהעדר נגד המבקש .

לטענת המשיבה פסק הדין נמסר למבקש ביום 20.12.10 . ישנה אי התאמה ברורה ובלתי

מוסברת בין תצהיר המוסר המדבר על מסירה לאימו של המבקש אשר "סרב לחתום" לבין

תצהיר המוסר המדבר על מסירה לנתבע עצמו . במצב דברים זה , לא ניתן להסתמך על

מסירת פסק הדין ולקבוע כי נודע למבקש על פסק הדין ביום 20.12.10 .

8. ביום 28.12.10 הגישו כל הנתבעים בקשת רשות להתגונן באמצעות עו"ד מנשה משה מעכו

( להלן "עו"ד משה") . בעקבות הגשת הבקשה ניתנה ביום 28.12.10 החלטת ביניים בה נקבע

כי הבקשה הוגשה בהתעלם מפסק הדין שניתן נגד המבקש ביום 14.11.10 ולכן תידון לגופה

רק בנוגע לאלמנת המנוח וילדיו מוחמד וערין .

משום מה , גם החלטה זו לא גרמה למבקש להגיש בקשה לביטול פסק הדין .

המבקש טוען כי עובדה זו צריכה להיזקף דווקא לזכותו , שכן סבר בטעות כי מדובר בהמשך

לתביעה קודמת שהוגשה נגד המנוח ואינה מופנית נגדו באופן אישי .

בהתייחס לעובדה כי בקשת הרשות להתגונן כללה גם תצהיר נפרד שלו טוען המבקש כי לבקשת

אימו ורדה הלך לעו"ד משה כדי לחתום על מסמכים שונים מבלי לדעת כי מדובר במסמכים

הקשורים לתביעת פינוי שהוגשה נגדו באופן אישי ( ס' 7 לתצהיר ) .

לא אוכל לקבל את טענותיו של המבקש משלושה טעמים .

ראשית , קבלת טענות המבקש משמעותה מתן אפשרות לאדם לטעון בניגוד לתוכן תצהירו עליו

חתם בפני בא כוחו . מדובר בתוצאה מרחיקת לכת שמשמיטה את הקרקע תחת כל ההחלטות

המבוססות על תצהירים הנערכים בפני עורכי דין .

שנית , קבלת הטענה לפיה המבקש אינו יודע על מה הוא חותם בפני בא כוחו , מחייבת לשלול

כל תוקף של ממש מהתצהיר עליו מבוססת הבקשה שלפני .

שלישית , לא ברור לאלו מסמכים שונים מתכוון המבקש כאשר לבקשת הרשות להתגונן צורפו

שלושה מסמכים הנושאים את חתימתו – תצהיר של המבקש , אימו , אחיו ואחותו תצהיר קצר

בן עמוד אחד של המבקש לבדו ויפוי כח .

9. הנתבעים זומנו כדין באמצעות עו"ד משה לדיון שנקבע ליום 31.5.11 . לאחר שהנתבעים ובא

כוחם לא התייצבו לדיון , ניתן פסק דין גם נגד עזבון המנוח ביום 31.5.11 .

סמוך לאחר מתן פסק הדין הגיש עו"ד משה הודעה לתיק בה טען כי לא זכה לשיתוף פעולה

של הנתבעים , הקשר עימם נותק ולכן יש לזמנם באופן ישיר .

ניתנה החלטה בענין זה המבהירה כי כל עוד לא שוחרר עו"ד משה מהייצוג , המסירה שבוצעה

באמצעותו מהווה מסירה כדין .

החלטה זו החלה סדרת הודעות של עו"ד משה לתיק בית המשפט והחלטות שניתנו בעקבותיהן .

במסגרת הבקשה שלפני התעלם המבקש מכל ההודעות וההחלטות בענין זה ולפיכך יש לראותו

כמי שאינו מתנגד לטענות עו"ד משה בדבר ניתוק קשר בינו ובין בני משפחתו לבין עו"ד משה .

מכל מקום , אין בבקשה שלפני כל התייחסות נדרשת לשאלה כיצד יתכן כי המבקש ובני משפחתו

לא גילו כל ענין בגורל בקשת הרשות להתגונן שהגיש באמצעות עו"ד משה .

התנהלות שכזו מקשה על קבלת טענת המבקש לפיה נודע לו לראשונה על התביעה בחודש 11.12 .

10. כך בפרט לאור העובדה כי פסק הדין הוגש לביצוע בשנת 2011 בתיק 02-41212-11-0 .

במסגרת התגובה טען ב"כ המשיבה כי במסגרת תיק ההוצל"פ בוצעו הליכים רבים לרבות

עיקולי בנקים ובקשות לצווי מידע ( ס' 24 לתגובה ) .

טענה זו לא זכתה לכל מענה במסגרת התשובה לתגובה , שעובדותיה לא נתמכו בתצהיר .

11. מן המקובץ עולה כי הבקשה המקורית לביטול פסק הדין מיום 25.12.12 הוגשה באיחור

מופלג ובלתי מוסבר של למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין וכשנה לפחות לאחר שפסק

הדין הוגש לביצוע .

במצב דברים זה , יהיה מקום לשקול קבלת הבקשה רק אם יעלה בידי המבקש לשכנע

כי דחיית הבקשה תגרום לו עיוות דין משווע וכי פעל לביטול פסק הדין בסמוך לאחר

שנודע לו אודותיו .

12. לגופו על ענין טוען המבקש כי התגורר בנכס עם אביו מאז ילדותו ועד פטירת אביו

המנוח ביום 25.1.05 ולכן הפך לדייר ממשיך . עוד טוען המבקש כי לאחר פטירת האב

המשיך להתגורר בדירה מספר חודשים עד שנאלץ לעזוב את הנכס בשל מצבו הרעוע ,

אותו נמנע ממנו לשפר , הן בשל מצבו הכלכלי והן בשל צו המניעה מיום 6.7.05 .

בתשובה לתגובת המשיבה נטען כי גרסת המבקש נתמכת בממצאי החוקרים מטעם

המשיבה ובביקורי המעגל שבוצעו בנכס במרוצת השנים .

13. לטענות המבקש אין כל עיגון בהוראת ס' 20 לחוק הגנת הדייר ודי בכך כדי לקבוע כי

דחיית בקשתו לא תגרום לו עיוות דין .

ס' 20 קובע כי באין בן זוג לדייר המוגן שנפטר יהיו ילדיו לדיירים ובלבד שהתגוררו עימו

חצי שנה לפני פטירתו . דהיינו , במקרה בו אשת המנוח היתה בחיים במועד פטירתו ,

הילדים אינם יכולים לזכות במעמד של דייר ממשיך עם פטירת אביהם .

14. כמו כן , גרסתו של המבקש לפיה הפסיק להתגורר בנכס בשנת 2005 אינה מתיישבת

עם הגירסה של המבקש , אימו , אחיו ואחותו במסגרת בקשת הרשות להתגונן אותה

הגישו בתיק זה . במסגרת בקשת הרשות להתגונן נטען כי המבקש ובני משפחתו מתגוררים

בנכס ברציפות מאז שהמבקש היה בן 16 . אין בשני התצהירים כל זכר לטענה לפיה המבקש

והנתבעים האחרים נאלצו לעזוב את הנכס בשנת 2005 בשל מצבו הירוד .

15. עוד יצויין כי באף שלב לא הועלתה טענה מפורטת לפיה דמי השכירות המוגנים שולמו כסדרם .

בבקשת הרשות להתגונן נטען כי המשיבה לא הוכיחה לאיזו תקופה מתייחס החיוב בדמי

שכירות . בבקשה לביטול פסק דין נטען כי אין מקום לחייב בדמי שכירות בגין נכס שננטש

לאחר שלא היה ראוי למגורים .

16. מן המקובץ עולה כי המבקש לא הצליח לפרט טענות הגנה המבססות את זכותו המשפטית בנכס

ולכן לא יגרם לו עיוות דין מכך שפסק הדין ישאר על כנו .

כך בפרט לאחר שאימו של המבקש , אשר תצהירה צורף לבקשה , לא טרחה לבקש לבטל את

פסק הדין שניתן נגדה בתיק זה .

17. על כן , אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות

משפט בסך של 1,000 ש"ח.

המזכירות תעביר את הפקדון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט בסך של 2,000 ₪ על פירותיו

לב"כ המשיבה . 1,000 ₪ ישמשו לתשלום ההוצאות בהן חוייב המבקש בהחלטה זו והיתרה

תהווה תשלום על חשבון החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ .

בהתאם , אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ נגד המבקש בתיק 02-41212-11-0 .

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.