לפניי בקשה למינוי כונס נכסים זמני על המבנה בסמטת דגים 1 ביפו העתיקה, הידוע כמוחכרים מס' 58 ו-658 בחלקות 131 ו-132 בגוש שומה 7040 (להלן: "המוחכר") לצורך ביצוע התיקונים במוחכר וביטול ההכרזה שלו כ"מבנה מסוכן" לפי חוק העזר לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים), התשס"ב-2001.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, סבורני כי דין הבקשה להתקבל, ואפרט:

עיננו הרואות כי בקשה זו אינה בקשה ראשונה מטעם התובעת למנות כונס נכסים לביצוע התיקונים במושכר. בקשה למינוי כונס נכסים זמני הוגשה לראשונה עם הגשת התביעה ביום 1.8.10

(להלן:" הבקשה הראשונה").

ביום 1.8.10 נתנה כב' השופטת גרוסמן החלטה וזו לשונה:

"איני רואה מקום למינוי כונס נכסים זמני בתיק זה. יש לנהל את הדיון בתובענה. עסקינן בתביעה לפינוי אשר ממילא מתכונת הדיון בה היא מקוצרת על פי פרק ט"ז 4 תסד"א תשמ"ד-1984.

הנכס הוחזק ע"י החוכרת, שלטענת התובעת אינה קיימת עוד מיום 11.10.99. אין איפוא כל בהילות היום במתן סעד זמני. סיכום-הבקשה למתן סעד זמני נדחית בזה. יש להמתין להכרעה בתיק העיקרי במעמד שני הצדדים".

ביום 2.8.10 הוגשה בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה מיום 1.8.10(להלן: "הבקשה השנייה").

ביום 3.8.10 נתנה כב' השופטת גרוסמן החלטה בבקשה :

"עיינתי. לא ראיתי לנכון לשנות מהחלטתי מיום 1.8.10. הבקשה נדחית".

עניינה של התביעה דנא הינה בפינוי וסילוק יד של הנתבעים או מי מטעמם מהמוחכר בטענה, כי זכויותיה של חוכרת המוחכר, היא הנתבעת 1, פקעו לפי הסכמי החכירה בין הצדדים , ועל כן הנתבע 2 ,בעל המניות בנתבעת 1 ובפועל הוא אשר עושה שימוש במוחכר כבשלו, הינו פולש ומשיג גבול.

עיון בטענות התובעת בבקשתה הראשונה ובקשתה השנייה למינוי כונס נכסים זמני מעלה כי טענתה העיקרית למינוי כונס נכסים זמני בתיק דנא, הינה כי המוחכר הינו מפגע בטיחותי, מסכן מבנים ואנשים בסביבה ואת כל המשתמש בו, ולפיכך משהנתבע 2 בשימוש שלו במוחכר מונע את ביצוע העבודות והתיקונים הדרושים לחיזוקו של המוחכר והסרת הסכנה הנובעת ממצבו הפיזי הנוכחי.

לבקשות אלו צרפה התובעת חוות דעת מומחה מטעמה, מכתבים אשר הופנו לנתבע 2 לפינוי המוחכר ותצהיר של סמנכ"ל התובעת מר דורון גדעוני, אשר יעידו על מצבו המסוכן של המוחכר.

בבקשה הנוכחית של התובעת מעלה, לא חל כל שינוי בטענותיה ועיקר הטענות בבקשה נסובו סביב מסוכנות המוחכר , אולם עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי השופטת גרוסמן בבקשתה כתבה מפורשות כי החלטתה ניתנת בהתחשב באופי ההליך ובכך שמדובר בתביעה לפינוי אשר מתכונת הדיון בה הינה מקוצרת.

שעה שהבקשה הנוכחית מיום 28.6.12 הוגשה כשנתיים לאחר הגשת התביעה והבקשה הראשונית בעניין , שעה שעד היום טרם התקיים קדם משפט ראשון בתיק, סבורני כי מן הראוי לבחון מחדש את ההחלטה, שהתבססה בעיקר על מהירותו של ההליך.

התובעת טוענת, כאמור, כי ביום 3.1.10 התקבלה הודעה מטעם מחלקת הפיקוח על הבנייה, בהתאם להוראות חוק עזר לתל-אביב-יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב-2001, (להלן: "חוק העזר"), על פיו הוכרז המוחכר נשוא דיוננו, כמבנה מסוכן. ביום 3.2.11 נשלחה לתובעת הודעת תזכורת שנייה, והתובעת נדרשה לביצוע עבודות, אשר מפורטת בהודעת העירייה, בין היתר, תיקון קירות חיצוניים, (הדרומי והמערבי), כולל עמוד בטון יצוק בחלקו הדרומי של הקיר המערבי, וזאת על פי הוראותיו של מהנדס בנייה מוסמך, (ראה חוות דעת מהנדס מטעם עיריית תל אביב, שצורפה כנספח 2 לבקשה לעיון מחדש).

כמו כן, התובעת טוענת, כי הוגש כנגדה כתב אישום, (נספח 3 לבקשה), שעיקרו, אי מילוי אחר הוראות עיריית תל אביב בהתאם לחוות דעת המהנדס, לאור מסוכנות המבנה.

הנתבעת טענה, כי כתב אישום זה נמחק, ואכן הסתבר כי המדובר בכתב אישום שנמחק, אולם מחיקתו נבעה, על פי האמור בתגובה לתגובה, הואיל והעירייה הגיעה למסקנה, כי הנתבעת היא הנאשמת הנכונה. כלומר, כתב האישום נותר בעינו, וזהות הנאשמת שונתה, בדרך של מחיקת כתב האישום והגשתו כנגד נאשמת אחרת, היא הנתבעת בענייננו.

למקרא התגובה, לא ברורה התנגדות הנתבעת, הנתבעת מחד טוענת בלהט, כי הנטל לביצוע כל התיקונים מוטל על התובעת, וכי התובעת באי ביצועם גורמת לה לנזקים ומסכנת אותה כחוכרת נכס, ועל התובעת להבטיח את שלומם של החוכרים, (ראה למשל סעיף 162 לכתב ההגנה), עוד טוענת, כי החובה לבצע את התיקונים מוטלת על התובעת, (ראה למשל 35 לתגובה), וכן טוענת שמעולם לא מנעו את ביצוען של העבודות,(ראה למשל סעיף 34 לבקשה) ובאותה הנשימה מתנגדת לבקשה מחמת שיהוי והסתרת מידע.

יותר מכך, הנתבעת לא רק שאינה כופרת בצורך בביצוע תיקונים בשל היות המבנה מסוכן, אלא מפנה להכרזה על כך שהמבנה מסוכן, שניתנה עוד בשנת 2004, וטוענת, כי כבר אז הייתה מוטלת על התובעת החובה לבצע את התיקונים, (ראה סעיף 7 לתגובה).

בחינה מעמיקה של התגובה, האוחזת במספר רב מאוד של סעיפים, יגלה כי למעשה בפי הנתבעת שתי טענות מרכזיות;

הראשונה נוגעת למימון התיקונים – טענה זו אינה ברורה כלל ועיקר, שכן התובעת לא עתרה בשלב זה, במסגרת ההליך הזמני, לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התיקונים.

התובעת טוענת באופן עקרוני, כי הנטל לביצוע התיקון, ובכלל זה, תשלום בגינו, מוטל על הנתבעת בהיותה החוכרת המחזיקה במוחכר, אולם עניין זה אינו נושא לבירור בשלב המקדמי, וככל והדבר יהא דרוש יתברר במסגרת ההליך לגופו של עניין.

בשלב הזה התובעת עותרת רק לביצוע התיקונים, ובתוך כך למינוי כונס נכסים שיפקח על ביצועם, וזאת ללא דרישה לחיוב הנתבעת, בשלב הביניים בתשלום בגין אותם תיקונים.

כך, שככל שהדבר אינו מובן, התובעת נושאת בעלות התיקונים כמימון ביניים, כאשר הצדדים יעלו את טיעוניהם בנושא במסגרת ההליך לגופו של עניין, או במסגרת הליך אחר אם תיעתר הבקשה לפיצול סעדים.

טענתה השנייה של הנתבעת – הינה כי ניתן לבצע את התיקונים ללא כניסה למוחכר – גם טענה זו לאו טענה היא.

הנתבעת מעלה טענה זו, משל ביהמ"ש אמור להכיר את המוחכר בידיעה אישית, בלא שהוגשה כל חוות דעת מודד, או חוות דעת מטעמה.

מה גם שהדבר עומד בסתירה למהותו של ההסכם, שאליבא דהנתבעת עומד בתוקפו, הוא הסכם החכירה, המעניק לנתבעת את זכות החזקה. ברור שאם טענת הנתבעת כי החובה על המחכירה, התובעת, לבצע תיקונים במוחכר, תתקבל כנכונה, הרי על הנתבעת לאפשר למחכירה את ההזדמנות להיכנס למוחכר לביצוע תיקונים אלה.

מעבר לאמור, הבקשה מוגבלת ביותר ואינה עוסקת בנושא חיזוק הבניין, והדרישות המופיעות בסקר חיזוק המבנים אליהם מפנה הנתבעת, אלא בקיום דרישת מהנדס עיריית תל אביב בהתאם להוראותיו של חוק העזר, לביצוע תיקונים, כפי שהתבקש במכתבו של מהנדס העיר בלבד, זאת ותו לא.

ככל שלשם ביצוע תיקונים אלה, יש צורך בכניסה למוחכר, הרי יש לאפשר למחכירה, התובעת, להיכנס למוחכר, גם לו מלוא טענותיה הנוגעות לבטלותו של הסכם החכירה תדחנה.

לפיכך, אינני סבורה כי יש לקבל את העמדה של הנתבעת, שלא לאפשר לתובעת להיכנס למוחכר, לשם תיקון הליקויים שמצא מהנדס מטעם עיריית תל אביב ולקיים את הוראותיו.

טענה נוספת שטוענת הנתבעת הינה טענת שיהוי – שכן הדרישה הראשונה הוגשה בשנת 2004. התובעת עתרה עוד בשנת 2010, עם הגשת התובענה כאן לביצוע התיקונים, ונדחתה, לכן אין מקום לטעון כלפיה שיהוי. יחד עם זאת, גם אם היה מקום לטעון שיהוי, הרי החשיבות הציבורית של שלום הציבור, בהיות המבנה מסוכן, על פי עמדת גוף מוסמך, היינו מהנדס מטעם עיריית תל אביב, מצדיקה דחיית טענת שיהוי, ומתן אפשרות לביצוע תיקונים להבטחת שלומו של הציבור ובכללם הנתבעת.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על מינוי כונס נכסים שיבצע את התיקונים הדרושים, על פי הוראות מהנדס עיריית תל אביב, לשם ביטול הכרזת המבנה כמבנה מסוכן. תשומת הלב, אין בכך משום קביעה על מי הנטל לממן את התיקונים הללו, שימומן כמימון ביניים על ידי התובעת ואין בכך משום מתן הכשר או רשות לביצוע תיקונים אחרים, הנוגעים לסקר מבנים שנערך במקום או שאמור להיערך, והנוגע לחיזוק יסודות הבניין, מפני רעידות אדמה, או מסיבות אחרות.

לאור התנגדות הנתבעת, ומאחר שקיימת רגישות בנושא, והואיל ויש צורך בכונס נכסים אובייקטיבי, שיוודא כי העבודות המבוצעות מבוצעות רק לשם התיקונים שנקבעו על ידי המהנדס מטעם עיריית תל אביב, והכניסה למוחכר הינה רק במידת הדרוש לביצוע תיקונים אלה, אני מורה על מינויו של כונס נכסים, משרד עו"ד לביא-סולמי.

מזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים – אשר ידאגו לפנות לכונס בהקדם, להעביר לו מסמך לוואי באשר לעבודה הנדרשת במוחכר וכל מידע רלוונטי ומסמך הקשור במינוי עם עותק לצד שכנגד וכן יפנו לכונס במישרין לצורך הסדרת שכר טרחתו.

הכונס יודיע לביהמ"ש לאחר קבלת עותק החלטתי זו ותוך 14 יום מקבלת מכתב הלוואי מטעם הצדדים, במידת האפשר תיערך פגישה /שיחה עם הכונס והצדדים, האם המינוי מקובל עליו, מהו שכר הטרחה שהוא דורש עבור ביצוע התפקיד , האם ישנה היכרות קודמת ו/או מניעה (ככל שישנה כזו) מכל מין וסוג שהיא באשר לזהות הצדדים בתיק שלפני ובהתאם תינתן החלטה .

תשומת לב הצדדים והכונס, למען מניעת אי נעימות בעתיד, כי יש להסדיר את שכ"ט הכונס בטרם יחל בעבודתו .

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה