הקדמה

הליך זה נדון בעבר ע"י כב' השופטת (כתוארה אז) ריבי צוק, אשר שמעה את כל הראיות ואת כל טיעוני הצדדים.

לאור נבצרותה של כב' השופטת צוק לתת את פסה"ד, הועבר התיק לטיפולי עפ"י הנחיית כב' סגנית הנשיאה השופטת חנה שניצר-זאגא.

בדיון שהתקיים בפני ביום 5.11.15 הסכימו הצדדים כי אפסוק בהליך למרות שלא אני שמעתי את העדויות ואת הראיות בתיק.

בטרם כתבתי את פסה"ד, מאחר שכאמור הראיות בתיק לא נשמעו בפני, ערכתי ביקור במקום ביום 10.3.16.

בהתאם לאמור לעיל, פסיקתי להלן מבוססת על מסמכים ומוצגים שבתיק, פרוטוקולים של דיוני בית המשפט והעדויות שנשמעו בפני כב' השופטת צוק והתרשמותי מהביקור במקום.

הבקשה

מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה בהתאם להוראות סע' 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – "החוק").

המבקשת טוענת בבקשה בין היתר כדלקמן:

1. כי המשיבים הבעלים ו/או המשתמשים בבתי מגורים ברח' אונטרמן 23ב/שמואל דיין 5 (גוש 8217 חלקה 373) ושמואל דיין 7 (גוש 8217 חלקה 372) המצויים בסמוך לשטח ציבורי פתוח בגוש 8217 חלקה 378 וגוש 9087 חלקה 31 בנתניה (להלן – "המקרקעין").

2. כי בביקורות מיום 26.1.09, 3.6.10, 23.6.10 ו- 27.7.10 נמצא כי בוצעו במקרקעין עבודות ושימושים:

א. 2 מכולות מחוברות, בשטח כולל של כ- 48 מ"ר משמשות למגורים, וגדר כניסה בגובה כ- 2 מ' ובאורך כ- 6 מ'.

ב. שער סורג 3X4 מ' וקונטיינר בשטח של כ- 14.4. מ"ר ומחסן מפח בשטח של כ- 4 מ"ר.

ג. סככה בשטח של כ- 86.4 מ"ר, מתחתיה קונטיינר בשטח של כ- 54 מ"ר ובגובה 2.4 מ' המשמש למגורים ותנור צביעה בשטח 35 מ"ר בגובה 2.4 מ'.

ד. סככה מפח איסכורית בשטח של כ- 128 מ"ר ו- 2 קונטיינרים בשטח של כ- 28.8 מ"ר בגובה 2.4 מ' כל אחד.

ה. 2 מכולות צמודות בשטח של כ- 8.5 מ"ר וכ- 15 מ"ר משמשות למחסנים.

ו. גדר מפח בגובה 1.5-2 מ' באורך כולל של כ- 20 מ', כולל שער לרכב.

(להלן – "הבנייה").

3. כי הבניה נעשתה ללא היתר ועל גבי שטח ציבורי פתוח.

4. כי אין להוכיח מי ביצע את העבירה ומי שביצע אותה אינו בר עונשין.

5. כי קיימת הצדקה להריסת הבניה לאור פגיעה באינטרס הציבורי שכן היא מצויה בשטח הציבורי.

לפיכך המבקשת עותרת מביהמ"ש כי יצווה על הריסת הבניה, כי תפורק או תסולק ע"י המשיבים וכי המבקשת תהיה רשאית להרוס את הבניה עם סיוע משטרת ישראל ככל שיידרש.

דיוני ביהמ"ש

בדיון שהתקיים ביום 13.11.11 הודיעו המשיבים 1-2 כי אין להם כל עניין בבנייה ומסכימים למתן צו הריסה ללא הרשעה.

כב' השופטת הבכירה (כתוארה אז) אביבה טלמור נתנה החלטתה לפיה ניתן צו הריסה בהתאם.

המשיבים 5-6 לא התייצבו לאותו דיון וניתן בהיעדרם צו הריסה, אשר בוטל לאחר מכן.

המשיבים 3-4 לא התייצבו לדיון ביום 30.11.11 וניתן צו הריסה בהיעדרם.

בדיון שהתקיים ביום 14.3.13 התייצב המשיב 8 וביקש להצטרף להליך כמשיב נוסף. המשיב 8 הצהיר לפרוטוקול כי המכולות נשוא הבקשה בבעלותו.

לאחר מכן החל ביהמ"ש לשמוע את הראיות ושמע את עדויות מר יוסף הלפרין ומר ויקטור ברטרו.

ביום 12.9.13 העידו מר יגאל חג'ג' ומר דני שחם וביום 28.11.13, מר רונן מרטין.

לאחר מכן, ביהמ"ש הורה לצדדים לסכם טענותיהם בכתב. המבקשת הגישה סיכומיה וכן המשיב 5.

לגבי יתר המשיבים אשר היה עליהם להגיש סיכומים ולא עשו כן – דינם כמי שוויתר על טענותיו.

הכרעה

מטעם המבקשת הוגשו דוחו"ת מפקח על הבניה (ת/2, ת/5, ת/7 ו- ת/8) וכן תכנית מדידה מיום 26.1.09 (ת/1).

מעדויות עדי המבקשת וממוצגים אלה עולה כי הבניה בוצעה במקרקעין נשוא הבקשה והידועים כגוש 8217 חלקה 378 ובגוש 9087 בחלקה 31, ליד רח' אונטרמן 23ב'/שמואל דיין 5 ו- 7 בנתניה.

ממוצגים אלה ומת/12 עולה באופן ברור כי ייעוד המקרקעין הינו שטח ציבורי פתוח כפי שנוכחתי גם אני בביקורי במקום ביום 10.3.16.

אני מקבל גם את טענות המבקשת כי הוכח שהבניה אכן בוצעה במקרקעין וזאת עפ"י תכנית המדידה (ת/1), עדות המודד אשר היה בשטח וסימן את כל הפריטים שראה. אזכיר כי לא אני שמעתי את הראיות, וממקרא הפרוטוקול, לא ראיתי כי עדותו נסתרה או הופרכה.

כמו כן הדבר גם נתמך בעדויות מפקח הבניה והדוחות שהוגשו, עדות מנהל מחלקת הפיקוח וגם עדותו של המשיב 5.

הוכח גם כי הבניה נעשתה ללא היתר כדין וטענה זו לא נסתרה.

מאחר שמדובר בבניה בשטח ציבורי, קיימת הצדקה רבה בקבלת הבקשה ובמתן צו הריסה. מדובר בשטח השייך לציבור ואשר המשיבים עשו בו מנהג בעלים ועשו בו שימוש שלא כדין.

המשיב 5 טוען כי ניתנה לו הבטחה שלטונית כי יוכל להשאיר את המבנים.

דני שחר, ראש מינהל תפעול לשעבר אצל המבקשת העיד כי סוכם שבשטח המיוער לא נוגעים וזאת לאחר שיהיה ניקוי מוחלט של תא השטח עד העצים (בעמוד 36-37 לפרוטוקול), אך הסתבר כי הסכמה זו (לשיטת המשיב 5) לא קוימה ונותר מבנה אשר הסיר את הבסיס להסכמה שהיתה, ככל שהיתה הסכמה כלל.

מאחר שלא אני שמעתי את עדותו של דני שחר הרי שכל שיש בידי הוא הכתוב בפרוטוקול. לא הוברר על סמך מה ניתנה "הבטחה" זו והאם מעשה זה היה בסמכות. אציין כי אין לראות בעין יפה בניה פרטית בשטח ציבורי ואין לאפשר בניה כזו.

כמו כן נטען ע"י המבקשת כי אותה הבנה התייחסה רק למבנים ישנים הקיימים שם מעל ל- 50 שנה ובניגוד להבנה זו הוקמו מבנים חדשים. טענה זו הוכחה בדוחות הפיקוח ת/7 ו- ת/8 בעדויות של דני שחר, רונן מנטין וגם עדות המשיב 5 בעצמו.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המבקשת הוכיחה את כל הנדרש לצורכי בקשה זו.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה במלואה ומורה כי הבניה (כהגדרתה לעיל) תיהרס תפורק או תסולק ע"י המשיבים 5 ו- 8, וזאת בתוך 4 חודשים מהיום.

היה והבניה אל תיהרס בתוך המועד שקצבתי תהא רשאית הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה לבצע את ההריסה לפרק ולסלק את הבניה ע"ח המשיבים 5 ו- 8.

מורה למשטרת ישראל לסייע ככל הנדרש בביצוע צו ההריסה.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בהעדר הצדדים.