1. בפניי בקשת המבקשים לביטול פסק הדין שניתן בתיק נגד המשיבים 2-4, במסגרתו חוייבו בתשלום סך של 1,682,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית משמעותיים כמפורט בפסק הדין ובפסיקתא (למעשה מדובר בשני פסקי דין, כאשר פסק הדין נגד המשיב 2 ניתן, בהסכמתו, ביום 28.9.10; ואילו נגד המשיבים 3-4 ניתן, ביום 13.6.11, פסק דין בהעדר הגנה).
2. המבקשים טוענים, כי פסק הדין אשר ניתן נגד המשיבים 2-4 התקבל במרמה ומתוך כוונה להבריח נכסים ולדלל את חלקם של המבקשים בכספים המוחזקים בתיק ההוצל"פ, שמקורם תקבולים שהתקבלו בגין מכירת נכס מקרקעין שהיה בבעלות עסק משותף למשיבים 2-4 ולמבקש 1, ואשר אמורים היו להיות מועברים בחלקם למבקשים, בהיותם מחזיקים בפסקי דין מכוחם חייבים להם המשיבים 2-4 סכומים בהיקף של מיליוני ₪, מתשלומם הם מנסים, עפ"י הטענה, להתחמק.

לטענת המבקשים, המשיבה 1 – היא התובעת בתיק ואחותו של המשיב 2 – הגישה תביעה מופרזת כנגד המבקש 1 והמשיבים 2-4, כאשר האחרונים לא התגוננו, והמשיב 2 אף הסכים למתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, והכל על מנת ליצור נשייה פיקטיבית ומופרזת של הנתבעים כולם, ובפרט של המשיבים 2-4, כלפי המשיבה 1 (שהיא כזכור התובעת בתיק ואחותו של המשיב 2), ובכך לדלל את חלקם של המבקשים בכספים הנ"ל הממתינים בתיק ההוצל"פ לחלוקה.

1. לאור האמור, עתרו המבקשים לביטול פסק הדין הנגוע, לשיטתם במרמה.

יחד עם בקשתם לביטול פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הכספים בהוצל"פ, וזאת על מנת למנוע העברת כספים למשיבה 1 (היא הזוכה שהיתה התובעת בתיק זה).

1. בהחלטתי מיום 3.11.16 הוריתי על המצאת הבקשות למשיבים במסירה אישית, קבעתי מועדים לתגובה ותשובה וכן הוריתי על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להחלטה אחרת.
2. ביום 9.11.16 הוגשה תגובת המשיבה 1 לבקשה לביטול פסק הדין, וביום 23.11.16 הוגשה תשובת המבקשים לתגובה.

במאמר מוסגר יוער, כי במקביל הוגשו תגובה ותשובה לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, ואולם מצאתי כי ניתן להכריע בבקשה לביטול פסק הדין לגופה, ומשכך מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב הכספים בהוצל"פ.

1. המשיבה 1 טענה בתגובתה, כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחילופין לגופה.

המשיבה טענה, כי הדרך הדיונית הנכונה להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר מוגשת ע"י מי שאינו החייב על פי פסק הדין, היא בדרך של הגשת תביעה, תוך תשלום אגרה מתאימה, ודי בכך כדי להביא לדחייה על הסף של הבקשה.

המשיבה הטעימה, כי מדובר בפסקי דין שניתנו כבר משנת 2010-2011 והמבקשים היו מודעים להם כל אותה עת, כאשר במהלך השנים התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים והליכי הוצל"פ.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי גם המבקשים עצמם (שהינם אחים), פעלו באופן דומה לזה שהם טוענים כי המשיבים פעלו בו, מקום בו הגיש המבקש 2 תביעה נגד אחיו, המבקש 1, ואף במסגרתו ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה להשבת הלוואה בריבית גבוהה במיוחד.

המשיבה הדגישה כי אין כל בדל של ראייה כי אכן היתה קנוניה כלשהי בינה לבין יתר המשיבים ואין ממש בטענות.

1. בתשובתם לתגובת המשיבה, חזרו המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם, והטעימו, ביחס לטענות המשיבה לעניין השיהוי הממושך בהגשת הבקשה, כי בקשתם הוגשה "בסמוך למועד בו נודע להם על השימוש הפסול אשר עשו המשיבים בפסק הדין אשר באמצעותו כאמור מבקשים המשיבה 1 והמשיב 2 לתפוס ולעקל כספים השייכים למשיבים 2-4 ובכך להשיב לעצמם כספים אשר עיקלו צדי ג'".
2. דין הבקשה להידחות.
3. ראשית, דעתי כדעת המשיבה, כי בקשה לביטול פסק הדין, ע"י מי שהיה צד להליך אולם פסק הדין לא ניתן נגדו, וע"י מי שלא היה כלל צד להליך, אינה דרך דיונית אפשרית, לא כל שכן באופן ובעיתוי בו הוגשה, ואין היא אלא ניסיון פסול לעקוף הליכים אחרים שהיה על המבקשים לנקוט.

ככל שהמבקשים סבורים כי הם נפגעו מפסק הדין שניתן נגד המשיבים 2-4, הרי שהיה עליהם לערער עליו במועדים הקבועים בחוק, או לחילופין להגיש תביעה מתאימה, אולם לא מצאתי מקור ובסיס חוקי להגשת בקשה לביטול פסק דין בנסיבות אלו, ומכאן שאף לא מצאתי כי בסמכותי להיעתר לה.

1. ואולם יתרה מכך.

עיון בהליכים שהתקיימו בתיק זה, ובפרט עובר למתן פסק הדין נגד המשיבים 3-4, אשר ניתן, כזכור, בהעדר הגנה, מעלה, כי המבקש 1, אשר כזכור היה צד להליך, ובאותו שלב טרם ניתן נגדו פסק דין, העלה בפני בית המשפט, ובהרחבה, את כל הטענות שהוא מעלה היום, לרבות הטענה כי מדובר בקנוניה לצורך יצירת נשייה פיקטיבית על מנת לדלל את חלקם של המבקשים.

כך, בדיון שהתקיים ביום 13.6.11, לאחר שב"כ התובעת הגיש את אישורי המסירה למשיבים 3-4 וביקש ליתן פסק דין נגדם בהעדר הגנה, טען ב"כ המבקש (הנתבע שם) את הדברים הבאים:

"כל פסקי הדין אפקטיביים (כפי הנראה צ"ל פיקטיביים – כ.ב.א).

אני רוצה לומר כי יש הליכים שמתנהלים בין הנתבעים, בינם לבין עצמם (המבקשים והמשיבים 2-4 בבקשה זו – כ.ב.א), וכל המטרה של התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע 4 (הוא המשיב 2 – כ.ב.א) זה כדי ליצור עילה להטלת עיקול שמדלל את חלקו של מרשי....

ללקוח שלי, ישראל כהן ולאחיו שאול כהן (המבקשים בפניי – כ.ב.א) יש פסקי דין כספיים כנגד כל הנתבעים האחרים... אנו מטילים עיקול... הצד השני, דינה חודאי מגישה תביעה כנגד אחיו שמיוצג על ידי אותו עורך דין, ומקבלת פסק דין. ועכשיו הם גורעים מחלקי.

כל המטרה של התביעה היא לגרוע מהכספים של הנתבע 1...

כל התכלית של התביעה זה לדלל. זה שימוש לרעה בהליכי בית משפט"

(ראו בהרחבה עמודים 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 13.6.11).

1. בית המשפט אשר דן בתיק (כב' הנשיאה דאז בלטמן קדראי), לא מצא לשעות לטענות המבקש, ומצא לנכון, חרף טענות אלו, ליתן נגד המשיבים 3-4 פסק דין בהעדר הגנה.
2. בנסיבות אלו ברור, כי דרך המלך לתקיפת פסק דין זה ע"י המבקש, חייבת היתה להיות בהגשת ערעור על אותו פסק דין, שניתן, כאמור, תוך דחיית טענותיו, הזהות לאלו אותן הוא מעלה בפניי היום.

לא ניתן בשום אופן להלום, כי המבקש נמנע מלערער על פסק הדין, וכיום, למעלה מחמש שנים לאחר שניתן, יגיש "בקשה דחופה" לביטולו, מאותם טעמים ממש.

1. לאור האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.