לפני בקשה מטעם התובע למינוי מומחה פסיכיאטר לצורך קביעת נכותו כתוצאה משלוש תאונות דרכים שעבר במהלך השנים 2009- 2011, באשר לטענתו לא נקבעה לו נכות על פי דין בהתאם לקביעה שבוצעה על ידי ועדות משרד הביטחון.

הנתבעות כולן מתנגדות לבקשה, לדבריהן נקבעה נכות על פי דין המחייבת את התובע בקשר עם התאונה הראשונה ובהעדר כל אינדיקציה לתלונה כלשהי ממילא תיעוד רפואי רלוונטי בקשר עם התאונות המאוחרות אין מקום למנות מומחה נוסף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים כולם, כמו גם בכל החומר המצוי בתיק, במיוחד התיעוד הרפואי של ועדות משרד הביטחון ותשובת האחרון לפיה, התובע לא נבדק על ידי פסיכיאטר, נחה דעתי, כי יש מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי ואבאר:

התובע נפצע ביום 10/8/09 בתאונה קשה רב מערכתית בהיותו איש צבא ולפיכך, נקבעו לו נכויות חלקיות, במסגרת פנייה למשרד הביטחון בגין אירוע התאונה. במקביל, פנה התובע בתביעה לבית המשפט ובהסכמת הצדדים מונו מומחים לצורך קביעת נכויות צמיתה בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפה ולסת ואף ניתנה הסכמה בקשר עם הנכות הצמיתה בתחום הרפואה הפנימית.

ב"כ התובע הקודם פנה בבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי נוכח החמרה במצבו בתחום זה תוך שהוא מציין, כי נקבעה לתובע נכות במשרד הביטחון בשיעור של 10% ומשכך, התנגדו הנתבעות וביקשו מביהמ"ש להכיר בנכות הצמיתה כנכות על פי דין- קרי, הנתבעות מסכימות כי לתובע נכות בתחום זה.

המחלוקת בין הצדדים הינה, האם אכן נקבעה לתובע נכות צמיתה בתחום זה כטענת הנתבעות או שמא כטענת התובע, הנכות שנקבעה מתייחסת ושייכת לתחום הנוירולוגי וזו לא קיימת שעה שנקבעה נכות על ידי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום זה.

התובע עבר שתי תאונות מאוחרות לתאונה הראשונה, האחת במהלך שנת 2010 והשנייה במהלך שנת 2011 . אין מחלוקת, כי התובע ניסה להשתקם לאחר התאונה הראשונה ואף חזר למקום העבודה במסגרת שונה, תוך התחשבות המעסיק גם בעניין השעות וגם בעניין התפקיד ואולם לטענתו, כל תאונה נוספת שעבר, גרמה לרגרסיה והחמרה של המצב עד עזיבתו את מקום עבודתו ואף נטען כי המצב המשפחתי החמיר.

עיון בתיק משרד הביטחון מעלה, כי לתובע נקבעה נכות על ידי נוירולוג בהתאם לסעיף 29 (11) ב' לתקנות הקשורה בשינויים באישיות ובהתנהגות הכוללת ירידה קוגניטיבית בעקבות חבלת ראש.

האם נכות זו שנקבעה הינה נכות על פי דין בתחום הפסיכיאטרי ?

ביהמ"ש איננו שם עצמו במקום המומחה, במקרה של ספק והואיל ועסקינן בנכות שנקבעה על פי דין ובהינתן כי לא ניתן לחקור את המומחה שקבע את הנכות, בנוסף לכך שעסקינן בנוירולוג ולא בפסיכיאטר, חרף ההשקה אין המדובר בתחומים זהים לחלוטין , על מנת שלא לקפח את זכותו של התובע להוכיח את טענותיו ותביעתו, בקשר עם הנכות בתחום הפסיכיאטרי , הרי שאין מנוס מבירור הסוגיה באמצעות מינוי מומחה אשר ישיב לכל הטענות שנטענו לרבות שאלת החפיפה בין הנכויות , ככל שישנן כאלה.

אם נוסיף לכל אלה את ההמלצה של הנוירולוג שמונה מטעם ביהמ"ש למינוי מומחה בתחום הנפשי הרי שיש בכך כדי לחזק את ההחלטה בצורך למנות מומחה בתחום.

עיון בכל התיעוד הרפואי הרב שצורף על ידי התובע לבקשותיו בתחום זה מעלה, כי התובע התייחס באחד הטיפולים אצל הפסיכיאטרית המטפלת בו, לתאונה השנייה שגרמה לרגרסיה במצבו הנפשי וממילא ניתן רק להניח, בשלב זה בלבד, כי בהחלט יתכן שישנה השפעה כלשהי על האירועים הנוספים / המאוחרים שעבר התובע בקשר עם הנכות הנפשית ואולם זה חלק מהמנדט שניתן למומחה בתחום זה להכריע בו.

סוף דבר, בהתחשב בהלכה המנחה בתחום זה, בהינתן כי קיים ספק בקשר לקביעת נכות בתחום על ידי הועדה של משרד הביטחון – נכות על פי דין, בהעדר מחלוקת לפיה, נגרמה לתובע נכות בתחום הפסיכיאטרי בקשר עם התאונה ראשונה והחמרה לכל הפחות בתלונות של התובע בזמן אמת, בקשר עם התאונה השנייה הרי שבשלב זה, יש מקום למנות מומחה בתחום אשר יתייחס לכל ההשלכות של שלושת האירועים על הנכות שנותרה בתחום זה אצל התובע, אם בכלל לרבות החלוקה בין התאונות והחפיפה בין הנכויות, ככל שישנן כאלה.

בנסיבות אלו, הנני סבורה כי בשלב זה ראוי ונכון להשית את שכרו של המומחה על הנתבעות כולן בחלקים שווים ביניהן ולאחר קבלת חוו"ד , ככל שיהא צורך בכך ולא תיקבע נכות צמיתה בקשר עם אירוע כזה או אחר תעשה התחשבנות מתאימה.

כתב מינוי ישוגר בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהעדר הצדדים.