1. שני נושאים טעונים דיון והכרעה בגדרי החלטה זו. האחד, סמכותו של הכונס, עו"ד אשר אקסלרד (להלן: "הכונס"), לדון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לגבי הודעת המבקשים לכונס, כי בכוונתם לבטל את החוזה לממכר דירה מס' 2 בבניין עקב מחלוקת בעניין מס השבח. השני, בקשת הכונס לפסוק לו שכר טרחת ביניים בגין מכלול הפעולות שבוצעו על ידו עד כה, וכן לקבוע כיצד ועל מי לשלמו.

2. בעניין הראשון, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי כונס הנכסים אכן מוסמך להכריע במחלוקת האמורה. מקובלת עליי טענת ב"כ המשיבים כי החוזה שבמחלוקת עליו מבססים המבקשים את טענתם, אינו יצור משפטי חדש שבא לעולם לאחר מתן פסק הדין, אלא מדובר בחוזה משנת 2004 שתוכנו היה ידוע בעת מתן פסק הדין והחתימה עליו היתה חתימה טכנית בעקבות הוראת פסק הדין. בית המשפט, בפסק דינו, נדרש למערכת המקורית של ההסכמים שביקשה לפצל, באופן מלאכותי, את מכירת הבניין כולו, עניין העומד ביסוד העסקה שבמחלוקת, למספר עסקאות נפרדות של מכירת דירה. זאת, כדי לממש את היתרון שבייחוד הדירות מבחינת חיובי מס המכירה. כדי לוודא שהציפייה לקבלת הפטור לו זכאית כל יחידה בנפרד, באופן פוטנציאלי יתממש, היה צורך לפצל את קניית היחידות לשלבים. לפיכך, נקבע שכל עוד לא התקבלו האישום הפוטרים את ייחוד הדירות ממס שבח, העסקה לא תצא לפועל והחלוקה תבוטל. בהמשך נקבעה חתימה מדורגת על ההסכמים שתותנה בקבלת פטור ממס שבח "כך הובטח כי הסכום שניתן בתמורה, לא ישתנה למעשה לרעת אחד מן הצדדים, כתוצאה מחיובי המס" (ראו פסקה 6 לפסק הדין). מכאן, שבניגוד לטענת המבקשים, אין המדובר בנושא חדש שלא נכלל בפסק הדין.

3. אין חולק כי בנוגע לשתי מחלוקות קודמות: סוגיית שערוך הריבית וגובה הריבית שיש להצמיד ליתרת התשלום המוסכמת בין הצדדים היתרה לתשלום והפרשי הריבים וסוגיית רישומה של זיקת הנאה, לעניין זכות המעבר בחלקה 2 לטובת חלקה 1, הוסמך הכונס להכריע במחלוקת שבין הצדדים וזאת בעקבות פניית הכונס לבית המשפט למתן הוראות. בהחלטתו מיום 30.8.11, בנוגע לסוגייה הראשונה, קבע כב' השופט סולברג, כי "כונס הנכסים מוסמך להכריע במחלוקות שבין הצדדים על מנת להשלים את הליכי מכירת הדירה העליונה ולאחר מכן את שתי הדירות הנוספות". הכונס דן במחלוקת זו ונתן החלטה ביום 26.11.12, שקבעה כי על המשיבים לשלם למבקשים חלק מן הפיצוי אותו דרשו. המבקשים לא ערערו לא על החלטת בית המשפט ולא על החלטת הכונס. במחלוקת השנייה שעסקה בעניין רישום זיקת הנאה במקרקעין, קבע בית המשפט (כב' השופט מ. סובל) בהחלטה מיום 26.7.12, כי הכונס מוסמך להכריע גם בעניין זה. המבקשים לא ערערו גם על אותה החלטה והגישו לכונס טיעונים בכתב בעניין אותה מחלוקת. לטעמי, אין הבדל מהותי, בהקשר הכולל של מימוש פסק הדין, כפי שפורט בפסקה 4 לעיל, בין העניינים בהם הוסמך הכונס להכריע לבין העניין שבנדון, לאור הכוונה הברורה של פסק הדין להביא את העסקה הכוללת לידי מימוש, על אף המחלוקות שבין הצדדים. לפיכך, גם מטעמי השתק, יש לדחות את עמדת המבקשים.

4. לעניין גובהו של שכר הטרחה המבוקש, עמדת הכונס היא כי שכר טרחתו צריך להיקבע בהתאם להוראות סעיף 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות החברות"). עוד מבקש הכונס, תוספת בגין מאמץ מיוחד בשיעור של 35% משכר הטרחה הכולל לפי תקנה 13 לתקנות החברות. ובסה"כ מבקש לפסוק לו כשכר טרחת ביניים סכום של 106,513 ₪ (כולל מע"מ), על בסיס שכר כולל של 213,027 ₪.

5. ב"כ הצדדים, שלא באופן מפתיע, הציגו חזית אחידה כנגד עמדת הכונס וטענו כי שכרו אינו צריך להיגזר משכר הטרחה הקבוע בתקנות החברות מאחר שאין המדובר בכונס שמונה לפי אותן תקנות והקריטריון הנכון הוא קביעת שכרו היא שעות העבודה בפועל שהקדיש למימוש התפקיד שהוטל עליו על ידי בית המשפט. בעניין זה נטען, כי סך הכל השקעת הזמן של הכונס לביצוע הפעולות שפרט בדו"ח שהגיש לבית המשפט יכולה לעמוד על עשרות שעות לכל היותר, זאת בניגוד לעמדתו בפני בית המשפט כי השקיע בפעולותיו בתיקי מאות שעות.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי אכן הבסיס לחישוב שכר טרחתו של הכונס, אינו אמור להיות מעוגן בתקנה 8 לתקנות החברות הקובעת את הבסיס לחישוב שכר הטרחה כ"שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש". תפקידו של הכונס בענייננו, אינו דומה לתפקידו של כונס נכסים שמונה על פי פקודת החברות, לצורך פירוק חברה והעוסק, בין היתר, בניהולה השוטף של החברה או במכירת נכסיה ובחלוקת התקבולים בין הנושים. לטעמי, תפקידו של הכונס בענייננו דומה במהותו לכונס שמונה על ידי בית המשפט לצורך מכירת נכס עקב פירוק שיתוף בין שותפים במקרקעין שלא הגיעו לידי הסכמה לגבי מכירתם. לגבי כונס מסוג זה, נקבע, כי שיעור שכר הטרחה הנפסק לו במכירת המקרקעין, עומד על 6%-10% משווי הנכס. ראו: ע"א 621/83 בנק לאומי נ. עו"ד א. פינצ'וק ואח', פד"י מא(2) 660, 663 מול האות א); בר"ע 1253/03 הלפרין ואח' נ. בנק המזרחי ואח' (לא פורסם); פש"ר 1454/01 עו"ד גדיש-בסטר נ. עו"ד גוטליב ואח' (לא פורסם); בר"ע 3015/02 עו"ד ובר נ. אדמסקי ואח' (לא פורסם)). יש לציין, כי בפסיקה קיימת התייחסות לעובדה כי בהליכי מימוש מקרקעין בהוצאה לפועל – נפסק לכונס הנכסים (שהוא בד"כ ב"כ הזוכה בתיק) גם שכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל. זאת שעה שבמקרה של מכירת מקרקעין במסגרת הפירוק ע"י כונס שאינו ב"כ אחד הצדדים – אין הדבר כך ושכר טרחת הכונס, אינו בא בנוסף או בקשר לשכר טרחה אחר אשר נפסק לו.

7. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו, לא נדרש הכונס לפעולות המבוצעות בדרך שגרה על ידי כונסי נכסים במקרקעין כגון: הזמנת חוות דעת שמאיות, ניהול התמחרות בין רוכשים פוטנציאליים וכן ניהול מו"מ אל מול הרוכשים, אך לעומת זאת נדרש להשלים את הליכי המכר של הדירה העליונה ולהביא לחתימה על הסכמי המכר בקשר לשתי הדירות התחתונות. בנוסף נדרש להפעיל שיקול דעת מעין שיפוטי בפסיקה שבמחלוקות שבין הצדדים שהובאו לפניו בהוראת בית המשפט. לפיכך, נראה לי כי ראוי לפסוק את שכרו על דרך המיצוע ולקבוע לו שכר טרחת ביניים על בסיס של 8% משווי דמי המכר של הדירות העומד על 1,539,680 ₪. לפיכך, יעמוד שכרת הביניים על סך 61,587 ₪ (כולל מע"מ), זאת על בסיס שכר טרחה כולל של 123,174 ₪. יחד עם זאת, אין בכך כדי לחסום את הכונס, מלבקש תוספת מאמץ בעת פסיקת שכר הטרחה הסופי, שהוא המועד הראוי לפסיקת שכר טרחה מסוג זה, לאחר שהכונס משלים את מילוי תפקידו. ראו: בש"א (ת"א) 16946/03 ריקמור בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, מיום 29.9.03.

8. הצדדים יישאו שווה בשווה בשכר טרחת הביניים של הכונס שישולם לא יאוחר מיום 20.1.13.

9. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 7,000 ₪.

10. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א בטבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.