הנאשמים הואשמו בעבירה של התפרצות לעסק וגניבה בצוותא.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.4.10 בסמוך לשעה 16:00, ברח' עמל 46 בפתח תקווה, התפרצו הנאשמים בצוותא לעסק בשם "המקור למוצרי נירוסטה בישראל" (להלן: העסק) שבבעלות יצחק סעדון (להלן: סעדון) בכך שפתחו את הדלת האחורית של העסק באמצעות לום ונכנסו לתוכו. הנאשמים גנבו מהעסק 33 מוטות אינפוזיה ו-43 רגלים לתאי שירותים בערך כספי של 5,000 ₪ (להלן: הציוד הגנוב).

הנאשמים כפרו בביצוע העבירה. לגרסתם, אכן עברו ברכב מסחרי בסמוך לעסק במועד הנטען בכתב האישום, שהיה יום העצמאות, במסגרת חיפושיהם אחר גרוטאות ברזל ומתכת באזורי תעשיה שונים ברחבי הארץ. לגרסתם, יצאו בבוקרו של היום מעכו, עברו בנסיעה באזורי תעשיה בחיפה, בחדרה ועוד בחיפוש אחר חפצי מתכת שונים שהושלכו לאשפה, הגיעו לאותו רחוב בו נמצא העסק בפתח תקווה, ושם מצאו את הציוד הגנוב מושלך ברחוב לצד ערימת פסולת, ואספו אותו לרכבם. סמוך לכך נעצרו ע"י המשטרה.

הראיה העיקרית הקושרת את הנאשמים לביצוע העבירה המיוחסת להם היא החזקה התכופה, שהרי אין חולק כי ברכבם נמצא הציוד הגנוב סמוך מאד לעסק ולמועד ההתפרצות והגניבה.

בעל העסק, סעדון, מסר בעדותו כי סגר את העסק – המצוי ברח' עמל 46 (ת/20), ביום 19.4.10 אחה"צ וכי הציוד הגנוב היה באותו מועד בתוך העסק. המדובר בהזמנה חדשה של לקוח, בשווי 4-5 אלפי ₪, והציוד הנ"ל היה אמור להיות מסופק ללקוח למחרת יום העצמאות.

מדו"חות הפעולה של השוטרים חזי מדרי, אליעזר פרויליך וסיני חרילקאר שהעידו בפני, עולה כי הנאשמים נעצרו בסימטה בה מצוי העסק כשהם יושבים ברכבם, יונדאי מסחרי מ.ר. 6333004, ביום 20.4.10 סמוך לשעה 16:00, לאחר שהמשטרה הוזעקה למקום עקב דיווח של מודיע שהבחין בנאשמים בפעילות חשודה.

מכאן, שמועד ההתפרצות היה בין 19.4.10 אחה"צ למועד תפיסת הנאשמים ביום 20.4.10 שעה 16:00 עם הציוד הגנוב ברכבם, בסמוך לעסק. לאור טיבו של הציוד, שאינו ציוד שמיש ושכיח הנמכר בשוק, אלא יוצר בהזמנה מיוחדת למוסד רפואי, קמה כנגד הנאשמים החזקה התכופה, לפיה המסקנה מעובדות אלה היא כי השיגו את הציוד בהתפרצות לעסק וגניבה ממנו, אלא אם יתנו הסבר חלופי לאופן הגעת הציוד הגנוב לידיהם, שיהיה בו כדי להעלות ולו ספק סביר לזכותם.

הנאשמים עצמם הודו כי נטלו את הציוד הגנוב ממקום הסמוך לעסק, אלא שלטענתם היה זרוק על הכביש מחוץ לעסק. יצויין כי בגרסת הנאשם 1 במשטרה (ת/11) נפלה סתירה מול עדותו בבית המשפט, כאשר בחקירתו טען כי את מוטות האינפוזיה מצאו במקום אחר ולא ליד המקום ששם נעצרו, ואילו את הקרטון עם רגליות המתכת מצאו במקום בו נעצרו. זאת, בניגוד לעדותו בה מסר כי את כל הציוד הגנוב מצאו סמוך לעסק. שני הנאשמים הכחישו כי פרצו או ניסו לפרוץ לעסק כלשהו או טיפסו על גדר של עסק, במקום בו נעצרו.

הנאשמים, ובאי כוחם בסיכומיהם, אינם חולקים על כך שהציוד הגנוב נגנב בפריצה לעסק אחרי סגירתו ביום 19.4.10 אחה"צ, אלא מעלים למעשה בגרסתם את התרחיש, לפיו הפורץ הניח את הציוד הגנוב מחוץ לעסק ואז הם עברו ומצאו אותו.

גרסת הנאשמים, כפי שנמסרה בחקירתם ובבית המשפט, וגם אם אתעלם מהסתירה בגרסת הנאשם 1, מופרכת בעדותו של המודיע – דוד גואטה (להלן: גואטה). הלה מסר בעדותו, כי ביום העצמאות 20.4.10 עשה מנגל על גג המוסך שלו, המצוי ברח' עמל 14. בשעה 16:00 לערך ניגש למרפסת הגג, וראה רכב מסחרי מסוג יונדאי (ת/3) שחנה מול המסגריה של קופילוביץ, הממוקמת מולו ברח' החרש (פינת העמל). הוא התבונן וראה כי שני בחורים, אחד היה ברכב ואחד יצא ממנו, טיפס על החומה, עבר לעסק של קופילוביץ ואח"כ יצא בידים ריקות וחזר לרכב. בהודעתו במשטרה מיום האירוע (נ/1) אף ציין כי הבחור שטיפס על החומה טיפס עליה בשני מקומות (שם, ש' 5). אחרי כ-20 דקות, הם נכנסו ברכבם לסימטה הפנימית דרך השביל הצדדי (כמסומן בשרטוט ת/2, ת/4) והוא לא היה יכול לראות את המשך מעשיהם. גואטה הודיע מיד טלפונית, ע"י אחותו, לקופילוביץ ולמשטרה, שהגיעה למקום בסמוך לקבלת ההודעה.

עדותו של גואטה, שהיתה בהירה ומהימנה, וברי כי אין לו כל אינטרס להעיד כנגד הנאשמים כפי שהעיד, סותרת חזיתית את גרסת הנאשמים, שלשיטתם לא טיפסו על חומה כלשהי ולא ניסו להכנס לעסק כלשהו באותו מתחם.

עוד יש לציין, כי על פי דו"חות הפעולה של חזי מדרי, ת/8 , ושל סיני חרילקאר, ת/5, ברכב בו נסעו הנאשמים, ליד מושב הנוסע נראו כלי פריצה רבים (פטישים, מברגים, מפתח צינורות, ג'בקות, קאטרים, סכין יפני ועוד) וכפפות, ובתא המטען נמצא הציוד הגנוב. הנאשמים נשאלו בחקירותיהם על כלי הפריצה הרבים שנמצאו ברכב, וטענו כי משתמשים בהם לפירוק חלקי מתכת כגון ממכונת כביסה או מנוע. ברי, כי לאור הכמות והמגוון של כלי הפריצה שנמצאו ברכב, הסברם של הנאשמים הוא דחוק ביותר, ובוודאי שאין להם הסבר להימצאות כפפות ברכב.

לפיכך, הסברם של הנאשמים, שנועד להטיל ספק סביר במסקנה הנובעת מהחזקה התכופה, כי עברו במקום לצורך איסוף פסולת ברזל, לא נכנסו לעסק כלשהו ורק לקחו חפצים המונחים על הכביש, נסתר חזיתית בעדותו של עד הראיה.

משנשלל ההסבר, שממילא היה קלוש, לנוכח הסבירות הנמוכה מלכתחילה של התרחיש המוצע ע"י הנאשמים – כי אלמוני פרץ במהלך 24 השעות שמאז סגירת העסק ועד להגעתם, גנב את הציוד הגנוב, והניחו מחוץ לעסק, מבלי לקחת אותו, ואז הם הגיעו באקראי למקום ולקחו אותו בתום לב – שבה החזקה התכופה ועומדת על כנה, והופכת למסקנה המפלילה את הנאשמים מעבר לספק סביר.

הסניגורים העלו בסיכומיהם קושיה לגבי אופן הפריצה לעסק. בכתב האישום נטען כי הפריצה בוצעה ע"י פתיחת הדלת הצדדית של העסק באמצעות לום, ובעדותו של סעדון, מסר כי הפריצה בוצעה ע"י פתיחת הדלת הצדדית של העסק ש"נסגרת מבפנים לא עם מנעול אלא עם מוט הברגה ואום". ביום 21.4.10, כשהגיע לעסק, מצא סעדון את המוט והשייבה על הרצפה בתוך העסק. בעדותו מסר, כי אם מכניסים את היד מבחוץ פנימה במרווח ומסובבים את ההברגה, אפשר לפתוח את הדלת. מכאן, שהפריצה בוצעה ללא צורך בפתיחת/שבירת מנעול חיצוני. לעומת זאת, מחומר החקירה עולה שהשוטרים הבחינו כי לדלת העסק שנפרץ יש "אוזן" מתכת שבורה, ששימשה בעבר למנעול תליה (ת/23, ת/21 ט"ו, ט"ז). לא נמצא מנעול זרוק במקום, וגם לא החלק החסר ב"אוזן" השבורה. מאחר שסעדון לא נשאל על כך, ולא ציין בעדותו כי בפריצה נשברה אוזן התליה של מנעול כלשהו, המסקנה הסבירה ממכלול העובדות היא כי האוזן החיצונית של הדלת היתה שבורה עוד מקודם, ועל כן נהג בעל העסק לסגור אותה מבפנים במוט וטבעת הברגה, כפי שתאר. משהוכח כי הדלת נסגרה מבפנים כפי שתואר, אין נפקא מינה אם הפריצה בוצעה ע"י לום שהפיל את מוט הסגירה הפנימי ממקומו, או ע"י הכנסת יד למרווח ופתיחת טבעת ההברגה כפי שהניח בעל העסק.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ה בשבט תשע"ג , 5 בפברואר 2013, במעמד הצדדים.