1. לפני שלוש תביעות ותביעה שכנגד שהדיון בהן אוחד והמתייחסות לסכסוך בין חברה העוסקת בעבודות בנייה לבין בני זוג שהזמינו ממנה עבודות בנייה.
2. התביעה העיקרית הוגשה ע"י החברה הקבלנית, ובה הוגשה על ידי הנתבעים תביעה שכנגד. בנוסף הוגשו על ידי התובעת שתי בקשות לביצוע שטרות בהוצל"פ, ניתנה בהן רשות להתגונן, ואלה הפכו לשתי התובענות הנוספות שהדיון בהן אוחד יחד עם זה של התביעה העיקרית.

עיקר טענות התובעת

1. התובעת, ל' רפאל חברה לבניין בע"מ (להלן: "התובעת"), הגישה תביעה בת.א. 25683-06-10 על סך 1,924,906 ₪ (על-פי כתב תביעה מתוקן) נגד יחזקאל ויפה פלדמן (להלן: "הנתבע" או "פלדמן", "הנתבעת" ו"הנתבעים") בגין עבודות בנייה שהחברה ביצעה עפ"י הזמנת בני הזוג ואשר התמורה בגינן לא שולמה.
2. הנתבעים רשומים כבעלים בחלקים שווים בנכס הידוע כגוש 6188 חלקה 241/21 הנמצא ברחוב דרסלר 5 בעיר בני ברק (להלן: "הנכס").
3. על הנכס רשומה, בלשכת רישום המקרקעין, הצמדה של הגג בשטח של 170 מ"ר.
4. בחודש פברואר 2008, נכרת הסכם בנייה בכתב (להלן: "ההסכם"), לפיו הזמינו הנתבעים מהתובעת עבודות בנייה עפ"י היתר בנייה, לבנות על הגג הצמוד לבניין הקיים קומת מגורים נוספת וקומת גג (פנטהאוז) כאמור בהיתר הבניה ובנספח התשלומים להסכם.
5. בשלב מאוחר יותר ביקש הנתבע מהתובעת לבנות קומה נוספת, קומה שלגביה לא התקבל היתר עד למועד בו נאלצה התובעת להפסיק לעבוד, לקראת חודש מאי 2010.
6. להסכם הבנייה צורף נספח תשלומים (להלן: "נספח התשלומים") בו קבעו הצדדים את שלבי הבניה שבגינם זכאית התובעת לתשלומי התמורה ובאלו שיעורים באחוזים בגין כל שלב.
7. בשלב זה המחיר המוסכם שבהסכם התייחס לבנייה התוספת על פי היתר הבנייה הקיים, קרי: קומה אחת ומעליה דירת פנטהאוז. והראייה שהתובעת התחייבה לבנות בהתאם לתכניות אשר צורפו להסכם במעמד חתימת ההסכם ואלה היו לקומה אחת ופנטהאוז בלבד. הצדדים הסכימו בעל פה כי אם בעתיד ירצו הנתבעים לבנות את הקומה הנוספת (להלן: "הקומה הנוספת"), אזי עבור הקומה הנוספת ישלמו הנתבעים תוספת של 40% למחיר החוזי.
8. מאחר והקומה הנוספת טרם נולדה וטרם היו תכניות לגביה, לא עמדה התובעת על כך שתבוא התייחסות כספית לכך בשלב החתימה, מה גם שבשלב זה טרם ידעו הצדדים מהו שיעור הניצול באחוזים של הקומה הנוספת.
9. נספח ב' להסכם, נספח התשלומים התייחס להסכם בפועל של קומה אחת ודירת פנטהאוז בלבד.
10. התובעת התחילה לבנות את המבנה בהתאם לתוכניות אשר היו בפניה עובר לחתימת ההסכם ועליהן התחייבה, מיום 8.1.08, וכן בהתאם להיתר הבנייה שאף הוא קבע קומה אחת וכן דירת פנטהאוז.
11. התובעת כלל לא יכלה לתמחר את עלות הבניה שבגינה לא הוצגו בפניה תכניות, והשיעור שהוסכם – 40% נעשה כהערכה על בסיס מצגי הנתבעים לגבי היקף הבניה הנוספת הצפוי. תמחור הבנייה נעשה על בסיס היקף הבניה כשהוא מוכפל במחיר הבניה למ"ר.
12. התובעת התחילה לבנות את המבנה בהתאם לתכניות שהיו בפניה עובר לחתימת ההסכם ושעליהן התחייבה, קרי: קומה אחת ודירת פנטהאוז. לאחר שיסודות המבנה על פי התכניות המקוריות נבנו , פנה הנתבע לתובעת וביקש כי התובעת תתחיל לבנות קומה נוספת מלאה לפני דירת הפנטהאוז. התובעת התעניינה האם בידי הנתבעים היתר בנייה והנתבע הודיע כי הבנייה אושרה והיתר פורמאלי יתקבל בהמשך.
13. התובעת הבהירה כי משמעות הבנייה הנוספת, כפי שנדרש בתכניות החדשות תהיה הרחבת ועיבוי היסודות והתאמתם למבנה החדש, לרבות תוספת כספית וכן כי בנייה הקומה הנוספת תחייב תשלום נוסף בשיעור של 40% מהתמורה שננקבה בהסכם כפי שסוכם בין הצדדים בעל פה בתחילת ההתקשרות.
14. כדי לא להתעכב בבניית השלד האיץ הנתבע בתובעת כי תתחיל בבניית הקומה הנוספת ללא היתר. הנתבע המציא בשלב זה תכניות של הקומה הנוספת ואמר כי לדעתו אין כל ספק שיתקבל ההיתר עבור קומה זו.
15. כבר מתחילת העבודה נתקלה התובעת וכן קבלני משנה מטעמה בהתנכלויות אין ספור מצד שכנים מהקומות התחתונות שהפריעו בבניה, עקב סכסוך בינם לבין הנתבעים בקשר לזכויות הבנייה.
16. חמור מכך, בעקבות בניית הקומה הנוספת ללא היתר, הוצאו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניין ערים בני ברק (להלן: "הוועדה המקומית") כנגד הנתבעים אין ספור צווי הפסקת עבודה מנהליים, דבר שגרם להפסקות מצטברות בעבודה המוערכות בשנה לערך. צווים אלה גרמו לשיבושים ניכרים אצל התובעת, לאי יכולת לסיים את העבודה במועד המתוכנן ולהתחיל פרויקטים חדשים, צורך בפינוי כלים ועובדים מהאתר, ובעיות עם קבלני משנה שעובדים עם התובעת שנים רבות, שמחד גיסא מחויבים להמשיך בעבודה ומאידך גיסא לא יכולים לעבוד ולהתפרנס בתקופה בה הוצאו צווי הפסקת העבודה.
17. הנתבעים הפרו את הסכם הבנייה, בכך שלא עמדו בלוח התשלומים כאמור בנספח התשלומים והחלו לפגר בביצוע התשלומים לתובעת דבר שגרם כבר מראשית הדרך לתלות של התובעת בנתבעים, תלות שבסופו של דבר נוצלה על ידי הנתבעים.
18. מנהל התובעת נתן אמון בנתבע שאמר שהוא רב. הנתבע אמר לתובעת שלא לדאוג וכי הוא ימכור חלק מהדירות ומהתמורה שתתקבל, ישלם לתובעת וכי כספה מובטח.
19. הנתבעים היו תמיד בפיגור בתשלומים ביחס להתחייבותם החוזית, אולם, ככל שהפיגור בתשלומים על ידי הנתבעים העמיק, כך העמיקו דברי הכחש וההטעיה של הנתבע שעו מעט קט ישלם את הכסף החסר מתוך מכירת הדירות. בחודשים האחרונים חל פיגור ניכר בתשלומים דבר שגרם לפניות חוזרות ונשנות מצד מנהל התובעת, מר רחמים לחמיש (להלן: "לחמיש") לנתבע כי יעמוד בהתחייבויותיו וכי בשל הפרות מתמשכות לא תוכל התובעת להמשיך בביצוע העבודה.
20. מאחר וגם שיקים שמסרו הנתבעים חוללו, בין אם מסיבת העדר כיסוי מספיק ובין אם בשל הוראת ביטול, פנתה התובעת לנתבע ודרשה כי יתרת החוב תשולם לאלתר.
21. בשלב זה החל הנתבע להתכחש לסיכום בעל פה לפיו תמורת הקומה הנוספת ישלם תוספת של 40% וטען כי יהיה נכון לשלם תוספת של 20%.
22. הנתבע טען כי הוא ורעייתו נקלעו לקשיים כלכליים וכי הם מתקשים לשלם לתובעת את המגיע לה, אלא מתוך מכירת הדירות לכשימכרו.
23. שיקים שהנתבעים מסרו לתובעת חוללו באי פירעון כדלקמן:

א. שיק על סך 80,000 ₪ מיום 30.3.09.

ב. שיק על סך 60,000 ₪ מיום 30.3.09.

ג. שיק על סך 32,800 מיום 7.5.10

ד. שיק על סך 33,250 ₪ מיום 12.5.10.

ה. שיק על סך 39,600 ₪ מיום 10.5.10.

ו. שיק על סך 19,000 ₪ מיום 28.5.10.

1. עפ"י הסכם בנייה וחו"ד מומחה מטעם התובעת, סיימה התובעת לבצע, ביחס לנפסח התשלומים, 75% מהעבודות ומהתמורה שצריכה להיות מוגדלת ב- 40% בשל הקומה הנוספת שנבנתה.
2. עד למועד בו הפסיקה התובעת את עבודתה בסוף חודש מאי היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,231,000 ₪, בתוספת 40% בגין הקומה הנוספת ובסה"כ 3,123,400 ₪ בתוספת מע"מ.
3. בהתאם לחו"ד המומחה המאשר כי בוצע 75% מהיקף העובדה, זכאית התובעת לתשלום בסך 2,342,550 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור 16.5% כשיעורו בתקופה הרלוונטית, דהיינו סך של 2,729,070 ₪.
4. על חשבון סכום זה שילמו הנתבעים סך של 1,441,535 ₪ (לאחר ניכוי השיקים שחוללו), ובסה"כ נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך של 1,287,535 ₪.
5. הנתבעים הפרו את ההסכם ובניסיון להונות את התובעת החליטו לשלם במישרין לקבלני משנה שהועסקו על ידי התובעת כדי שאלה לא יפסיקו עבודתם חרף העובדה שהנתבעים לא שילמו את התמורה בגין הבנייה שנעשתה וגם חלק מהמעט ששילמו – ההמחאות חוללו באי פירעון. סך כל התשלומים ששילמו הנתבעים מאחורי גבה של התובעת לקבלני משנה הסתכם למיטב ידיעת התובעת ב- 236,000 ₪.
6. כמו כן ביצעה התובעת עבודות נוספות שאינן כלולות בתכניות ובמפרט הטכני, בסך 547,100 ₪, ובתוספת מע"מ, 637,371 ₪ כפי דרישת הנתבעים עפ"י פירוט בנספח ט' (להלן: "פירוט עבודות נוספות").
7. בסה"כ מסתכם החוב של הנתבעים לתובעת בסך של 1,924,906 ₪.
8. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון את השיק שלעיל, בסך כולל של 264,650 ₪.
9. התובעת הייתה רשאית להפסיק את העבודה ולהגיש תביעה בשל צווי ההפסקה המנהליים שעיכבו את ביצוע העבודה בשנה ויותר, בשל הפרות יסודיות של נספח התשלומים, אי כיבוד שיקים, התכחשות לסיכום בעל פה בדבר תוספת תמורה בשיעור של 40% והפרעות מצד השכנים לביצוע העבודות.

עיקר טענות הנתבעים

1. הנתבעים הגישו כתב הגנה לתביעה העיקרית וכן תביעה שכנגד, על סך 1,800,000 ₪, נגד התובעת, נגד לחמיש, ונגד בנו שהוא בעל מניות ושכיר בתובעת, רפאל לחמיש (להלן: "רפאל"), בהם הם מתייחסים גם לשתי התביעות השטריות שבכותרת.
2. בהסכם התחייבה התובעת לבנות במקרקעין שתי קומות מלאות וכן דירת פנטהאוז מעל בניין קיים, בהתאם למפרט הטכני שצורף להסכם כנספח א', בתמורה לסכום של 2,231,000 ₪ בתוספת מע"מ. ההסכמה לבניית שתי קומות מלאות וכן קומת פנטהאוז הייתה כבר במעמד חתימת ההסכם וכפי שעולה מפרק ההגדרות שבהסכם. כמו כן התובעת לא הפסיקה את הבנייה בשל אי תשלום מצד הנתבעים שכן הנתבעים שילמו את מלוא התחייבויותיהם על פי החוזה, אלא מסיבותיה שלה.
3. בא כוח הנתבעים באותה עת ניסח את ההסכם אך התובעת חתמה על ההסכם בידיעה מלאה מה תוכנו בהסכמה ומרצון חופשי. כן ראוי לציין כי הסכם זה זהה כמעט להסכם שחתמה התובעת עם שכניהם של פלדמן, רידר.
4. נספח ב' להסכם הבנייה, נספח התשלומים, קובע כי הסכום הסופי לתשלום בעבור כל הבנייה שהתובעת התחייבה לבצע בהסכם יהיה בהתאם למפרט הטכני נספח א' להסכם, ואין לכך דבר עם היתר הבנייה הצפוי.

התובעת בנתה מבנה עבור שכניהם של הנתבעים, משפחת רידר. לכל הדעות אצל רידר נבנו יותר משתי קומות ובכל זאת נספח התשלומים שלהם לא מתייחס למספר המקומות שסוכם על בנייתם. במילים אחרות, לא ניתן לראות בספח התשלומים משום ראייה למספר הקומות שסוכם לבנות.

1. התובעת לא התחייבה לבנות לפי היתר הבנייה אלא לפי ההסכם. התובעת הסכימה לבנות שתי קומות ודירת פנטהאוז בידיעה כי בשלב חתימת ההסכם הנתבעים מחכים לקבלת ההיתר, אולם ההסכם נחתם בהסתמך על היתר הבנייה הצפוי להתקבל בעתיד והצדדים נתנו על כך דעתם במפורש בהסכם. בעת החתימה על ההסכם הייתה הסכמה עקרונית של הוועדה המקומית, אולם היה ויכוח בנוגע להיטל השבחה. למרות שההיתר לא היה בידי הנתבעים לא הייתה מניעה תכנונית לביצוע הבנייה, מצב שהיה ידעו לתובעת בעת חתימת הסכם הבנייה.
2. התובעת מנסה לצייר תמונה כאילו במועד החתימה על ההסכם לא היה ידוע לה על רצון הנתבעים לבנות קומה נוספת משום שבאותו זמן עוד לא התקבל בגינה היתר מהעירייה. לדברים אלה אין שחר. התובעת ידעה מה היה רצון הנתבעים ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שכן הדברים נאמרו באופן מפורש בהסכם.
3. כל הצווים שהוצאו, לא הוצאו לפועל על ידי העירייה, ומרביתם בוטלו בסמוך למועד נתינתם. כמו כן חלק מהצווים מתייחסים לבית השכנים. הצווים לא פגעו במהלך העבודה, לא גרמו לתובעת לפנות כלים או עובדים מהאתר ולא גרמו לנזק.
4. נטישת האתר על ידי התובעת נעשתה מטעמיה בלבד, ולנתבעים אין לכך קשר.
5. הנתבעים שילמו לתובעת בהתאם לדרישותיה טרם ביצוע העבודות, בניגוד לקבוע בהסכם. הראייה לכך, שבהתאם לחוות דעת אדריכל הבניין, התובעת השלימה רק כ- 45% מהעבודות שהתחייבה לבצע לפי ההסכם, ואולם, נכון ליום 31.5.10, שילמו הנתבעים לתובעת סך של 2,749,185 ₪ כולל מע"מ, העולה בהרבה על 45% מהתמורה על פי ההסכם. כמו כן, בתביעה אחרת של התובעים נטען על ידם כי בתקופה זו היה מצבם קשה, וממילא לא ייתכן כי היה להם כסף לממן את הבנייה.
6. ההמחאות שמשכו הנתבעים לא חוללו באין יכולת פירעון. אחת ההמחאות שהוגשו לביצוע (על סך 19,000 ₪) בוטלה בשל כך שניתנה למטרה מסויימת (רכישת חול שומשום) אולם בהגיע מועד הפירעון כבר עשתה התובעת דין לעצמה ועזבה את הבנייה ולפיכך מדובר בכישלון תמורה מלא. ליתר ההמחאות ניתנה הוראת ביטול משום שהנתבעים מסרו לתובעת המחאות חלופיות במקומן, ועם קבלת התמורה של ההמחאות, קודם למועד הפירעון, פקעה זכות התובעת בהמחאות. רק לאחר שהתובעת הפרה את ההסכם ונטשה את אתר הבנייה, הגישה התובעת תביעה על יסוד ההמחאות, ככל הנראה על מנת ליצור מצג לכאורי לפיו הנתבעים הפרו את ההסכם. לחמיש הבטיח כי יקרע את ההמחאות חלף ההמחאות החלופיות אולם לא עשה כן, אלא התובעת פתחה בגינן תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעים.
7. התובעת אינה זכאית לתוספת 40% לה היא טוענת. מנהל התובעת הצליח לסחוט מקדמה נוספת של 20% כאשר טען כי היא תוחזר לנתבעים כאשר משפחת רידר תשלם לו את חובה. כעת, לאחר הפרת ההסכם על ידי התובעת, גם סכומים אלה צריכים להיות מושבים לנתבעים.
8. העבודות הנוספות הנטענות על ידי התובעת לא פורטו ולכן לא ניתן להתייחס אליהן עניינית. רוב העבודות הנוספות הנטענות כלולות בהסכם וחלקן הן עבודות שבוצעו עבור משפחת רידר.
9. התובעת היא שמצויה ביתרת חובה אצל הנתבעים. הנתבעים מכחישים את ההתראות הנטענות של לחמיש וכי ניתנו על ידם ההבטחות הנטענות.
10. התובעת לא הייתה רשאית להפסיק את עבודות הבנייה ובכך הפרה את ההסכם הפרה יסודית.
11. הנתבעים עותרים לדחיית התביעה ולחילופין טוענים לזכות קיזוז מכל סכום שייפסק לטובת התובעת, בסך של 1,584,603 ₪ וזאת בשל אי השלמת הבנייה על ידי התובעת.
12. על טענות אלה חזרו הנתבעים בהתנגדות לביצוע שטר שהגישו בשני תיקי ההוצל"פ אשר היו לתביעות שהדיון בהם אוחד עם התביעה העיקרית.

עיקר טענות הנתבעים בתביעה שכנגד

1. הנתבעים הגישו את התביעה שכנגד נגד התובעת ונגד רחמים ורפאל לחמיש, על סך של 1,800,000 ₪.
2. בתביעה שכנגד חוזרים הנתבעים על גרסתם בתביעה העיקרית וטוענים בין היתר כי את התמורה היה עליהם לשלם בגין כל שלב בתכנית הבנייה שהסתיים, בהתאם לחשבון שיוצג על ידי התובעת ובהתאם לנספח ב' להסכם, וכי עבור שלבי בנייה שלא בוצעו, הם פטורים מתשלום. כן לטענתם, התמורה שבהסכם הינה מחיר פאושלי סופי ומוחלט והתובעת לא זכאית לתוספת מחיר כלשהי.
3. התובעת פנתה אל הנתבעים, מפעם לפעם, בדרישות שישלמו לה סכומי כסף בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם ומבלי שנתנו לנתבעים חשבונות כמוסכם. כמו כן דרשו תשלומים שלא בהתאם לשלבי העבודה וסדר התשלומים, תוך שימוש בסחטנות ובאיומים מצד התובעת על נטישת אתר הבנייה וגרימת נזק לנתבעים. הנתבעים שרצו לסיים את הבנייה בהקדם האפשרי ולא רצו להימצא במצב בו הם נאלצים להחליף קבלן באמצע הבנייה, על כל העלויות הנובעות מכך, נאלצו להיכנע לרוב הדרישות ולשלם לנתבעים בהתאם לדרישותיהם. התובעת לא מסרה קבלות וחשבוניות מסודרות על כל הסכומים ששולמו לה.
4. התובעת החלה בביצוע העבודה ביום 23.3.08 סמוך לחתימת ההסכם, וביום 25.5.10 נטשה את המקרקעין ואת הבנייה. עד סמוך לנטישת הבנייה הציגו התובעת ומנהליה מצגי שווא כאילו בכוונתם להשלים את הבנייה וביקשו שהנתבעים יקדימו תשלומים על מנת להאיץ את הבנייה, אך לא שילמו לפועלים ולספקים לצורך זה.
5. התובעת אחרה במסירת הבנייה. על פי ההסכם היה עליה לבצע מסירה תוך 18 חודשים, דהיינו עד סוף חודש אוגוסט 2009. מעולם לא התבקשה ולא ניתנה ארכה הקבועה בהסכם בשל שינויים תוספות או עבודות מיוחדות שנקבעו על ידי בורר או בהסכמת הצדדים כמאריכים את תקופת הבנייה. הואיל ועד המועד בו נטשה התובעת את ביצוע העבודה טרם הסתיימה הבנייה, מדובר בהפרה יסודית מתמשכת.
6. על פי סעיף 10ה' להסכם, בשל האיחור במסירה, זכאים הנתבעים לפיצוי כספי עבור כל חודש פיגור במסירת החזקה.
7. הפרות ההסכם ונטישת האתר על ידי התובעת גרמה לנתבעים נזקים רבים. בין היתר נדרשו הנתבעים להשלים בעצמם ובאמצעות אחרים את הבנייה והוציא לשם כך סכומים גבוהים. כתוצאה מהאיחור יאלצו הנתבעים לשלם לרוכש אחת הדירות פיצוי מוסכם כקבוע בהסכם, בסך 85,000 ₪, וכן דמי שכירות בסך של 3,0000 ₪ לחודש, ממועד המסירה המקורי ועד מסירת החזקה בפועל. גם לגבי הדירות האחרות מגיעים לנתבעים פיצויים בגין האיחור במסירה. כן, התובעים נאלצים להוריד מחיריהן של שתי דירות ומתקשים במכירתן בעקבות עיקול שהטילו התובעת ומנהלה על זכויות התובעים בנכס ובשל כך יש לפסוק לנתבעים פיצוי נוסף.
8. התובעת לא קיימה התחייבותה לפעול על פי חוקי הבנייה וכתוצאה מכך נאלצו הנתבעים לפנות מפגעים בעלות בסך של 11,000 ₪.
9. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 2,749,185 ₪ בעוד שהיה עליהם לשלם לכל היותר 1,164,582 ₪. לפיכך על התובעת להשיב לנתבעים סך של 1,584,603 ₪.
10. התובעת גרמה לכך ששני בוררים נפסלו ובעקבות זאת לא נותרה לנתבעים ברירה והם הסכימו לבטל את הסכם הבוררות ולהביא את ההליך לפני בימ"ש.
11. לאור כל האמור לעיל עותרים הנתבעים בתביעה שכנגד לפיצוי בסך 2,260,399 ₪ כדלקמן:

פיצוי מוסכם בשיעור של 10% בגין הפרה יסודית בסך 258,769 ₪.

פיצוי מוסכם שייקבע על ידי בית המשפט בגין כל חודש איחור במסירת החזקה.

פיצוי בגין גרם הפרת חוזה בסך 85,000 ₪ בהתאם לסעיף 43 לכתב התביעה שכנגד.

פיצוי בגין אובדן הכנסות בסך 321,000 ₪.

פיצוי בסך של 11,000 ₪ בגין פינוי מפגעים.

פיצוי בסך של 1,584,603 ₪ בגין תשלום יתר.

1. בנוסף, טוענים הנתבעים כי נגרמו להם נזקים שטרם התגבשו במלואם בגין המצב הכספי הקשה בו הם מצויים ועיקול על מלוא זכויותיהם במקרקעין שהטילה התובעת. משיקולי אגרה, העמידו הנתבעים את התביעה שכנגד על סך של 1,800,000 ₪.
2. כן מתבקש ביהמ"ש לשפות את הנתבעים בגין כל תביעה שהוגשה נגדם על ידי צד שלישי שנפגעו כתוצאה ממצג המקרקעין וכן לפצות אותם בגין כל הוצאות שנדרשו להוציא לסיום עבודות הבנייה לאחר נטישת התובעת וכן לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהעיקול ולפצות את הנתבעים בערך כינון של כל ליקויי הבנייה.

עיקר טענות התובעת ומנהליה (הנתבעים שכנגד)

1. הנכס נשוא התובענה הוא בניין ישן שחציו בבעלות התובעים וחציו בבעלות משפחת רידר.
2. התובעת חתמה על הסכם עבודה לבניית המבנה עם הנתבעים ועם משפחת רידר.
3. משפחת רידר הפרה את ההסכם עם התובעת, והתובעת הגישה נגדה תביעה שטרית שהתקבלה לאחר שהתנגדות לביצוע שטר, שהגישה משפחת רידר, נדחתה על הסף, וביהמ"ש קבע כי מדובר בהגנת בדים. כמו כן ניתן צו עיקול וכינוס נכסים לטובת התובעת על זכויות משפחת רידר.
4. התביעה והליכי ההוצל"פ שהגישה התובעת נגד משפחת רידר הסתיימו בהסכם שעל פיו שילמו רידר לתובעת סך של 1,040,000 ₪.
5. הנתבעים, המחזיקים במחצית מהמקרקעין, הפרו גם הם את ההסכמים שכרתו עם התובעת. הנתבעים הגישו בחוסר תום לב, ארבע בקשות להטלת עיקול זמני על נכסי התובעת ומנהליה, תוך שהם מסתירים קיום ההליכים המשפטיים הזהים והמקבילים מהערכאות השונות. ארבע הבקשות נדחו וביהמ"ש מתח בכל פעם ביקורת נוקבת על הנתבעים בגין שימוש לרעה שהם עושים בהליכי משפט.
6. התביעה נגד הנתבעים שכנגד 2 ו- 3 הוגשה בחוסר תום לב ונועדה להלך עליהם אימים.
7. מהחלטות שהתקבלו בבקשות שהגישו הנתבעים להטלת עיקול על הנתבעים שכנגד נוצר מעשה בית דין לפיו הנתבעים שכנגד 2 ו- 3 אינם צד להסכם או לסכסוך ויש למחוק את התביעה נגדם.
8. אין לנתבעים יריבות עם הנתבעים שכנגד 2 ו- 3.
9. הנתבעים תמיד שילמו בפיגור ביחס להתחייבותם החוזית ומעולם לא שילמו טרם ביצוע העבודה.
10. התובעת הנפיקה קבלות וחשבוניות עבור כל סכום שהתקבל על ידה מהתובעים בצורה מסודרת ומסרה אותם בזמן אמת. העתקים נאמנים למקור ופנקסי החשבוניות נמסרו לנתבעים במסגרת הליכי הבוררות.
11. הסכומים ששילמו הנתבעים היו תמיד בחסר.
12. הנתבעים מעולם לא שילמו במזומן. היה מקרה אחד בלבד בו שילם רוכש דירה מהנתבעים (רוכש דירה מס' 1, אהרון) בשם הנתבעים, סך של 40,000 ₪ ששולמו באותו מעמד לקבלן המשנה באסם בתוך רכבו.
13. התובעים מכרו דירות בבניין שלא כדין חרף צווי העיקול, תוך הסתרת המכירות מהרשויות, אגב ביצוע עבירות מס, ובמטרה להונות את התובעת.
14. מסמך ההתחשבנות בכתב יד שצורף על ידי הנתבעים הוא מסמך מזויף, לא נכתב בכתב ידו של לחמיש, והחתימה אינה חתימתו, למעט המספרים הכתובים בצדו השמאלי של הנייר שהיוו תשובה לשאלת הנתבעים מה תהיה העלות של התקנת המעלית, שלא הייתה חלק מתכניות הבניין ואשר הנתבעים שקלו התקנתה.
15. העיקול שהטילו הנתבעים שכגד על מלוא זכויות הנתבעים בנכס, הוטל ביום 29.11.11 על ידי ביהמ"ש, לאחר דיון הוכחות ארוך והגשת כתבי טענות מטעם הצדדים ושמיעתם. העיקול ניתן לאחר שהנתבע קרס בחקירתו הנגדית ונאלץ להודות כי מכר 2 דירות חרף צו עיקול על המקרקעין ותוך הסתרת מכירות אלה מעיני ביהמ"ש והנתבעים שכנגד, הזוכים עפ"י הצו, הבנק הממשכן, הרשות המקומית ועוד. לפיכך אין יסוד לתביעה בגין כך שהנתבעים מתקשים במכירת שתי הדירות הנוספות בעקבות צו העיקול שהוטל.

דיון והכרעה

הבנייה נשוא ההסכם

1. המחלוקת הראשונה שבין הצדדים היא בשאלה מה היא הבנייה שהתחייבה התובעת לבנות תמורת התמורה הכספית החוזית.
2. הצדדים כרתו הסכם בכתב מחודש פברואר 2008.
3. על ההסכם לא נרשם היום המדויק בו נכרת ההסכם.
4. הן לחמיש והן פלדמן לא מתייחסים בתצהיריהם למועד המדויק בו נכרת ההסכם, וכל שהם מעידים בעניין זה הוא כי ההסכם נכרת בפברואר 2008. בחקירה הנגדית העידו לחמיש ובנו, רפאל, כי ההסכם נחתם בתחילת פברואר 2008.
5. העבודות שביצעה התובעת היו ביחס לשתי קומות ודירת פנטהאוז.
6. ההסכם אינו מגדיר במפורש, במסגרת ההוראות של חיובי התובעת את הבנייה שיבצע, אלא ההתייחסות לכך קיימת במבוא להסכם.
7. במבוא להסכם, המתחיל בהגדרות, אחרי הגדרת "המקרקעין/הבניין" ו"המגרש/הגג" קבעו הצדדים את ההגדרה:

"המבנה": דירות נוספות אשר תיבנינה ע"י המבצע על המגרש ובו 2 קומות מלאות וכן דירת פנטהאוז, והכל על פי התוכניות אשר יוכנו ע"י האדריכל ו/או המהנדס והמפרט הטכני".

1. ההסכם עצמו מודפס, אולם יש בו השלמות ותיקונים בכתב יד, שאין חולק כי הוא כתב ידו של פלדמן, אשר על פי עדותו רשם אותן בהסכמתו של לחמיש.
2. יצויין כבר עתה כי הספרה "2" שלעיל, ביחס לקומות, נרשמה בכתב יד על גבי קו שהיה מודפס.
3. בהמשך המבוא פירטו הצדדים:

"חלוקת המבנה תהא כדלקמן:

קומת קרקע תחתונה – בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני לבניה (ובכתב יד) לפי תכנית אדריכלית שתעשה ע"י האדריכל"

קומת כניסה לבנין – בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני.

קומה ראשונה – בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני

קומה שניה – בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני (ובכתב יד) כולל בנית הסוכה לשכן בקומה ב' ..."

(ובכתב יד) קומה שלישית וקומה רביעית בהתאם לתכניות ומפרט טכני שייעשו ע"י האדריכל".

1. מלבד זאת אין תיאור בהסכם, כפי שניתן לכאורה לצפות, בחלק של חיובי הקבלן, לאשר הוא עומד לבנות.
2. התובעת טוענת כי ההסכם קובע כי כנגד התמורה הכספית הנקובה בו על התובעת היה לבנות שתי קומות הכוללות קומה רגילה וקומה ובה דירת פנטהאוז, וכי בנוסף, הוסכם בין הצדדים בעל פה, כי במידה ופלדמן יבקשו לבנות קומה נוספת, יוסיפו 40% לתמורה הכספית.
3. פלדמן טוען כי מלכתחילה הוסכם על בניית שתי קומות ופנטהאוז, וכי אלה אמורים היו להיעשות על ידי התובעת בתמורה הכספית הנקובה בהסכם, ללא תוספת כלשהי.
4. בכתב התביעה (המקורי), טענה התובעת כי בפברואר 2008 נחתם ההסכם ולפיו הוזמנו ממנה עבודות בנייה של שתי קומות, וכי "בשלב מאוחר יותר ביקש נתבע מס' 1 מהתובעת, כי יבנה קומה נוספת (קומה שלגביה לא נתקבל היתר עד למועד בו נאלצה התובעת להפסיק לעבוד לקראת סוף חודש מאי...".
5. כך טענה התובעת גם בכתב התביעה המתוקן שהגישה.
6. בנסיבות העניין, כאשר אין חולק שנחתם הסכם בכתב, וכאשר נטען כי לאחר עשו הצדדים תוספת להסכם בעל פה, ניתן היה לצפות כי התובעת תביא טענתה ביתר פירוט, ובין היתר תתייחס למועד חתימת ההסכם, מועד ההסכמה בע"פ לגבי העבודה הנוספת, נסיבות אותה הסכמה, ולפירוט הסיבות או הנסיבות שבגללן לא קיבלה הסכמה זו, שהיא בעלת משמעות כספית רבה, ביטוי בכתב, וזאת גם אם "נדלג" על הציפיה המקדמית, כי הסכמה כאמור תקבל ביטוי בכתב, הן לאור ההסכם שבכתב והן לנוכח המשמעות הכספית של בניית קומה נוספת.
7. הנתבעים טענו בכתבי טענותיהם כי התובעת התחייבה לבנות שתי קומות מלאות וכן דירת פנטהאוז כנגד התמורה החוזית.
8. על מנת לבחון את הסכמות הצדדים בדבר הבנייה שהתחייבה התובעת לבצע כנגד התמורה הנקובה בהסכם, האם קומה ודירת פנטהאוז או שתי קומות ודירת פנטהאוז, יש לבחון את לשון ההסכם.
9. לאור חומר הראיות שלפני הגעתי לכלל מסקנה כי עפ"י ההסכם התחייבה התובעת לבנות שתי קומות וכן דירת פנטהאוז.
10. ההסכם כאמור לעיל קובע תחת הגדרת "המבנה" "2 קומות מלאות וכן דירת פנטהאוז". כמו כן, בהמשך המבוא, תחת הכותרת "חלוקת המבנה" לאחר פירוט הקומות הקיימות (קומת קרקע, קומת כניסה קמה ראשונה וקומה שנייה) נרשם "קומה שלישית וקומה רביעית בהתאם לתוכניות ומפרט טכני שיוגשו ע"י האדריכל", ו- "פנטהאוז/עליית גג" בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני שיוגשו ע"י האדריכל".
11. לשון ההסכם תומכת, אם כן, בגרסת הנתבעים.
12. מר לחמיש טוען כי הוא דיסלקטי, וכי ההסכם הוכן על ידי פלדמן והובא לביתו של פלדמן, שם נפגש עם לחמיש, שהניח שההסכם והתיקונים שנעשים בנוכחותו, בכתב יד, על ידי מר פלדמן, הינם בהתאם להסכמות. כן טוען לחמיש כי לא קיבל עותק של ההסכם (לא מקורי ולא צילום של ההסכם), ולכן לא היה ער לאשר נכתב בהסכם לגבי הבנייה.
13. אינני מקבלת טענות אלה של לחמיש. לחמיש העיד כי בדרך כלל הוא נוהג לקחת עותק של טיוטת ההסכם הביתה, לפני שהוא חותם עליה, על מנת לבדוק ולחשוב על ההסכם, אך במקרה זה לא עשה כן. לא הייתה בפיו תשובה מדוע הפעם לא לקח עותק של ההסכם, במיוחד כאשר הוא טוען כי יש לו קושי בקריאת ההסכם, וכאשר מדובר בהסכם בעל משמעות כספית רבה. תמוה גם, שלחמיש לא לקח אתו לפגישה זו את בנו, רפאל, שעבד מטעם התובעת בפרויקט, והיה באתר העבודה יום יום.
14. לחמיש גם לא גיבה באסמכתאות את טענתו לפיה הוא דיסלקטי וכי בשל כך הוא התקשה לקרוא את ההסכם עם התיקונים שבכתב ידו בביתו של פלדמן. דומה כי ניתן לצפות שאדם שלא יכול לקרוא ייקח את הטיוטה לעיון נוסף בביתו או במשרדו, יחד עם אדם אחר, או לחילופין כי יביא עמו אדם נוסף לפגישה בה אמור להיחתם חוזה. במיוחד כך כאשר בנו רפאל, הוא הנדסאי, שכיר ובעל מניות בתובעת ועובד, כאמור באתר, מידי יום. לא ניתן כל הסבר סביר מדוע לא נעזר לחמיש בבנו או באדם אחר, וחזקה על אדם כי הוא יודע על מה הוא חתום, ובמיוחד כאשר מדובר במסמך מסוגו של זה שהוא סבר שהוא חותם עליו (דהיינו, אין מדובר במקרה של "דבר לא נעשה"). לבסוף, למעט עדותו של לחמיש, אין כל ראייה לטענתו כי הוא לא קיבל עותק מההסכם. אמנם, יש ממש בטענת התובעת לפיה היה על הנתבעים לזמן לעדות את החברה, שלטענת פלדמן צילמו אצלה את ההסכם על מנת לתת ללחמיש את העותק המצולם, אולם בכך לא די בנסיבות שבענייננו, על מנת להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח את הזיוף הנטען על ידה בהוספת המספר "2" לפני המילה "קומות". במיוחד כך לאור הפירוט שבהמשך ההסכם, כאמור לעיל.
15. גם התובעת עצמה, כשצירפה העתק של ההסכם לכתב התביעה, צירפה אותו נוסח הכולל את הספרה "2", וכאשר העלתה את טענת הזיוף, מאוחר יותר, לא פירטה מתי קיבלה את הנוסח שהגישה. כן, בניגוד לטענת התובעת, חתימתה מצויה גם מצויה על התוספת של הספרה "2" על גבי ההסכם.
16. גם אם הייתי מקבלת את טענת לחמיש כי לא קיבל מייד לאחר חתימת ההסכם עותק מההסכם, אין זה סביר שהתנהל לאורך זמן ללא עותק מההסכם, כי לאחר מכן הגיש את נוסח ההסכם שקיבל מהנתבעים במצורף לכתב התביעה, מבלי ששם לב לספרה "2" שבו, ורק לאחר מכן שם לכך לב, והעלה את טענת הזיוף. אקדים ואציין כי האופן הנמהר בו העלה לחמיש טענה זיוף גם כנגד מסמך שהוא עצמו ערך, הכחיש את עריכתו על ידו ואת כתיבת התאריך על ידו, למרות שכך נטען על ידו (מוצג ת/63 בדבר העבודות הנוספות הנטענות), אף הוא מקים ספק לגבי טענותיו בדבר זיופים שאין להן כל תמיכה למעט עדותו שלו.
17. טענה נוספת של התובעת לעניין תוכן ההסכמה שבהסכם, היא כי לא היה בשלב זה היתר בנייה לבניית קומה נוספת אלא רק קומה אחת ודירת פנטהאוז, אולם, בכך אין, בנסיבות, כדי להוכיח את טענתה ולפיה מכאן יש להסיק כי הצדדים הסכימו רק על בניית קומה אחת ודירת פנטהאוז. ראשית, התובעת ביצעה בפועל את העבודות לבניית הקומה הנוספת, למרות שלא היה לכך היתר בנייה, וזה התקבל הרבה יותר מאוחר. שנית, התובעת ביצעה בנייה ללא היתר גם בחלק הצמוד של המבנה, אצל משפחת רידר. מכאן שהיעדרו של היתר בנייה, בין בו כדי להוכיח את תוכן ההסכמה בדבר הבנייה בין הצדדים.
18. טענה נוספת בפי התובעת והיא כי בעת חתימת ההסכם לא היו תכניות בנייה לבניית הקומה הנוספת אלא רק תכניות לבניית קומה אחת ודירת פנטהאוז, וכי בשל כך היא גם לא יכלה לתמחר עלות זו. גם טענה זו אין בה כדי לסייע לתובעת להוכיח את היקף הבנייה כפי שהיא טוענת לו. עפ"י לשון החוזה מדובר בתוכניות "שיוגשו ע"י האדריכל", בלשון עתיד, ולא בתכניות קיימות. שנית, גם לפי גרסת התובעת היא הסכימה, לפני שהיו בידיה תכניות חדשות (לשתי קומות ודירת פנטהאוז), כי התמורה בגין הקומה הנוספת תהיה 40%, ומכאן שלא היה לה קושי לתמחר את הבנייה הנוספת. נימוק זה טוב גם כנגד טענתה של התובעת לפיה המחיר נעשה לפי היקף הבניה כפול מחיר למ"ר, שכן, כאמור לעיל, גם לשיטת התובעת ההסכמה בעל פה הייתה על תוספת של 40% ולא על מחיר למ"ר נוסף.
19. התובעת טענה כי בנספח התשלומים לא מופיעה הקומה הנוספת, אולם, נספח התשלומים אינו אלא קביעה של הצדדים בדבר שלבי ביצוע כל תשלום, ובנספח זה לא מופיעה גם דירת הפנטהאוז למרות שאין חולק כי היא חלק מהבנייה שהיה על התובעת לבצע. לפיכך העובדה שאין שלב בנספח התשלומים המתייחס לקומה הנוספת, כדי להוכיח שהצדדים לא הסכימו במסגרת ההסכם על בניית הקומה הנוספת.
20. זאת ועוד, אין זה סביר כלל וכלל, כי לאחר שהצדדים כרתו הסכם בכתב לגבי הבנייה, שהם לא יעשו כתב חתום על ידם לגבי תוספת של 40% שמשמעותה הכספית היא בסך של כ- 900,000 ₪. במיוחד כך כאשר הצדדים קבעו במפורש בהסכם כי כל שינוי להסכם לא יהיה לו תוקף והוא לא יחייב את הצדדים אלא אם יעשה בכתב חתום על ידי הצדדים (סעיף 35 להסכם).
21. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הצדדים סיכמו מלכתחילה כי התובעת תיבנה שתי קומות מלאות וכן דירת פנטהאוז כנגד התמורה הכספית הנקובה בהסכם.

הסכמה על תוספת תשלום

1. המחלוקת השנייה בין הצדדים היא בשאלה האם הייתה הסכמה בין הצדדים על תוספת תשלום, אם כן, מהי אותה תוספת ועבור מה היא ניתנה.
2. לכאורה, צודק פלדמן כי שאלה זו קשורה בטבורה למחלוקת הראשונה, שהרי אם הוסכם במסגרת ההסכם מלכתחילה על בניית שתי קומות מלאות ודירת פנטהאוז, אין מקום לתוספת תשלום כלשהי.
3. למרות האמור לעיל, מחומר הראיות שלפני עולה כי הצדדים הסכימו באופן מפורש וחד משמעי על תוספת תשלום, אם כי לא כפי הנטענת על ידי התובעת, בשיעור של 40%, אלא בשיעור של 20%, וכי תוספת זו שולמה בפועל על ידי פלדמן.
4. התובעת, כאמור, טוענת כי הוסכם בין הצדדים על תוספת של 40% מהתמורה. טענת התובעת היא כי התוספת האמורה הוסכמה עבור הקומה הנוספת (ראה, בין היתר, סעיף 41 לסיכומי התובעת), טענה אותה דחיתי כאמור לעיל.
5. פלדמן הודה כי הסכים לשלם תוספת של 20% ואף העיד כי שילם לתובעת תוספת של 20% בשלהי שנת 2009 וזאת בגין טענתה של התובעת כי הפרויקט לא רווחי ואיומיה לנטוש את הפרויקט. הנתבעים טוענים כי תשלום זה נעשה בתמורה להתחייבותה של התובעת להשלים את הבנייה עד תומה, "נדר שהופר על ידה" ומכאן תביעת הנתבעים להשבת סכום התוספת.
6. הצדדים לא עשו כתב כלשהו ביחס לתוספת זו, וממילא לא הוכיחו הנתבעים כי התוספת הייתה מותנית בהתחייבות כלשהי נוספת מצדה של התובעת. לא אף זאת אלא שמתמלילי שיחה של פלדמן עם לחמיש, שפלדמן הקליט, לא עולה ולו ברמז תנאי כאמור.
7. השיחות המוקלטות אינן חד משמעיות לגבי התחייבות או אי התחייבות של פלדמן לשלם לתובעת 40% או 20%. פלדמן היה מודע לכך שהוא מקליט את השיחה וממילא משקלם של הדברים שאמר ואשר תומכים בגרסתו, אפסי. לחמיש, מנגד, לא היה מודע לכך שמקליטים אותו, אלא בשלבים מאוחרים מאוד של השיחה השנייה, ובעקבות כך סיים את השיחה לאחר דין ודברים קצר.
8. מדבריו של לחמיש בשיחות אלה עולה, ראשית, שאכן פלדמן שילם את התוספת של 20%. כמו כן, דבריו של לחמיש בשיחות אלה בשאלה אם הייתה או לא הייתה הסכמה על תשלום תוספת של 40%, אינם עקביים, והתוצאה היא שטענת התובעת לפיה התחייבו הנתבעים לשלם תוספת של 40%, לא הוכחה. כך בשיחה אומר לחמיש, בין היתר, כי ביקש מפלדמן 40%, כי פלדמן הסכים רק ל- 20%, וכי הוא מבקש/דורש את ה- 20% הנוספים שאחרת הוא לא יכול כלכלית לבצע את הפרויקט. מדברים אלה עולה כי מעולם לא הייתה הסכמה על תוספת של 40% אלא התנהל מו"מ, לחמיש דרש 40% תוספת ופלדמן הסכים ל- 20% תוספת. בסתירה לכך, בחלקים אחרים בשיחה אומר לחמיש כי הצדדים סיכמו על תוספת של 20% - 40% שבעה – שמונה חודשים קודם לכן. גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם טענת התובעת כי ההסכמה בע"פ על תוספת של 40% היה והנתבעים יבקשו לבנות קומה נוספת, נעשתה עוד במועד כריתת ההסכם. מכל מקום, הגרסה הזאת ולפיה הייתה הסכמה כאמור, שבעה – שמונה חודשים לפני השיחה, לא הוכחה, ופלדמן הכחיש הסכמה כאמור. אציין כי גם פלדמן, שידע שהשיחה מוקלטת, והכחיש הסכמתו ל- 40%, אמר בשיחה דברים שאינם מסתברים בנסיבות גרסתו (אם כי אינם סותרים אותה חזיתית). כך למשל כגון אמירתו "אתה חייב קצת לבוא לקראתי, קצת יותר מקצת, חייב באמת", וכן: "אתה חייב לבוא משהו לקראתי בתוספת של העוד 20% מעל ל- 20% שכבר נתתי לך. חייב". כך גם תשובתו של לחמיש לטענתו של פלדמן ש'לא יפה מצדו של לחמיש: "מה לא יפה? ... אני עם ה- 40% האלה אתה רחוק מרידר ב- 100 אלף דולר". מדברים אלה עולה בקשה, שלא לומר, תחינה של פלדמן שלחמיש יבוא לקראתו, ועל מה יש לו לבוא לקראתו אם לא, לכאורה, בוויתור על תשלום שהוסכם בין הצדדים, ואשר פלדמן לא יכול או לא רוצה לעמוד בו.
9. כך או כך, כאמור, אין ראייה להסכמה של הצדדים, שבעה - שמונה חודשים לאחר חתימת ההסכם, כל שכן הסכמה בעל פה בעת חתימת ההסכם, על תוספת תשלום של 40%. כן עולה משיחות אלה, ולכך אתייחס בהמשך, כי הצדדים הסכימו על תשלומים שונים שלא לפי הוראות ההסכם, ובין היתר מלין פלדמן באותה שיחה כי הוא רוצה לדעת כמה בדיוק יוצא החשבון וכמה בדיוק יצטרך לשלם עד לסיום החוזה (ומתי בדיוק תסתיים הבנייה), וכי הוא לא רוצה בעניינים אלה להיות נתון להפתעות, וכן מוסיף כי: "... אני רוצה לראות בכמה מסתכם הסיפור הזה. בערך אני רוצה לתכנן את עצמי מאיפה אני אביא את הכסף, ואז נוכל לשבת לשולחן". כן אומר פלדמן: "אבל אני לא רוצה להגיע למצב עוד פעם שיהיה מצב שאתה תגיד לי: תשמע יחזקאל, ככה דיברנו", ובתגובה מציע לו לחמיש שיעשו מסמך חתום אצל עו"ד, ועל כך אומר פלדמן: "אני לא רוצה לאשר כלום עד שאנחנו לא יודעים הכל בצורה מסודרת..." ולחמיש משיב: "... אם אני מקבל אישור על ה- 40% אין לי בעיה, נעשה הסכם, כל דבר שתרצה....".
10. טענות לחמיש על כך ששבעה - שמונה חודשים קודם לכן הבטיח לו פלדמן תוספת של 40% עולות גם בשיחה השנייה שביניהם. שם, יצויין, כאשר פלדמן שואל את לחמיש על מה הוא רוצה תוספת של 40% משיב לחמיש: "על תוספות של הבניין, יש שמה את הספינקרים? ויש שמה את הזה, ואת הטיח מבחוץ". כן הוא אומר באותה שיחה מפורשות שהוא ביקש מפלדמן 40% ופלדמן אישר 20%. באותה שיחה מתווכחים הצדדים גם על ההשוואה בין היקף העבודה אצל פלדמן להיקף העבודה והתשלום אצל רידר, ובין היתר אומר לחמיש: "כן, אבל אני עושה קומה נוספת שלמה, כשהבניין, היה מדובר בהתחלה על 500 מטר, 560 מטר, והגענו ל 750 – 800 מטר", ואילו פלדמן משיב לו: "קודם כל זה לא נכון. זה 1. לא זה ולא זה. אתה הסכמת על הקומה הנוספת כמה שיהיה זה בתוך המחיר. החוזה היה לפניך כל הזמן...".
11. מכל האמור לעיל עולה כי, ראשית, אין לקבל את גרסת התובעת ולפיה בעת כריתת ההסכם שבכתב הוסכם בין הצדדים בעל פה כי במידה והנתבעים יבקשו לבנות קומה נוספת, ישלמו לתובעת תוספת של 40%. שנית, לא הוכחה גרסת התובעת לפיה שבעה – שמונה חודשים לפני אותן שיחות, הבטיח פלדמן ללחמיש תוספת של 40%. גרסה זו לא הוכחה אף מפיו של לחמיש עצמו שגרסתו בשיחות אלה לא הייתה עקבית. שלישית, אין ספק שמהותית התוספת לא התבקשה על ידי התובעת בשל הוספת קומה אלא, או משום שהבנייה הפכה להיות בלתי רווחית עבורה או שהיא הפכה להיות בלתי רווחית ספציפית בשל כך שהתובעת העריכה את המטרז' הכולל בפחות ממה שהיה בסופו של דבר בעוד שהיא התחייבה לבנייה לפי קומות וללא התייחסות למטרז'. כמו כן עולה מהשיחות שלמעשה הדרישה לא עלתה כתוצאה מתוספות של טיח או ספרינקלרים. מנגד, כאמור, ההסכמה של פלדמן לתוספת של 20% לא הייתה מותנית בהתחייבות כלשהי של לחמיש, ומכל לא הוכח שהייתה מותנית.
12. כן עולה מחומר הראיות בכללותו וכן מהשיחות שלעיל שבין לחמיש לפלדמן (נספח ח' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) כי הצדדים לא התנהלו באופן הקבוע בהסכם, ובין היתר, אך לא רק, לגבי התשלומים והשלבים הקבועים בנספח התשלומים.
13. לאור האמור לעיל, נדחית טענת התובעת בדבר הסכמה על תוספת של 40% לתמורה, ונקבע כי הוסכם על תוספת של 20%, אשר שולמה (בכפוף לדיון בהמחאות של פלדמן שחוללו), וכי תוספת זו לא הייתה עפ"י הסכמה מראש בשל הכוונה לבנות עוד קומה.

עבודות נוספות

1. המחלוקת השלישית שבין הצדדים עניינה בטענת התובעת לפיה היא ביצעה עבודות נוספות בסך כולל של 637,371 ₪ כולל מע"מ בעוד שטענת הנתבעים היא כי לא בוצעו כל עבודות נוספות וכי כל עבודה שבוצעה כלולה בהסכם.
2. אקדים ואומר כי הצדק בעניין זה הוא עם הנתבעים.
3. ההסכם עצמו קובע בסעיף 12(ב) כי מדובר בחוזה פאושלי סופי ומוחלט לרבות כל שינוי או עדכון לתוכניות. כן קובעים סעיפים 12 , 13 להסכם כי המבצע יהיה חייב לבצע עבודות שינויים ותוספות גם אם הם מהווים שינוי מהותי לתכניות, תכניות הקונסטרוקציה ועוד ובלבד שלא תהא בכך חריגה מהותית מההסכמה שנקבעה בתכנית או במפרט הטכני.
4. כאמור הגעתי לכלל מסקנה כי כך הקומות שנבנו היו כלולות בהסכמה המקורית .
5. בנוסף, התובעת מסתמכת בטענתה לגבי תוספות על ת/63, שהיא דרישת תשלום שנכתבה על ידי התובעת, וזאת ביום 25.8.10, מספר חודשים לאחר שהיא עזבה את הפרויקט (במאי 2010).
6. לחמיש עצמו התכחש למוצג זה, טען שהוא לא חתום עליו וכי התאריך אינו מהימן עליו וכי:

"זה לא יכול להיות כי הייתי איתו במלחמה אז אין מצב שאני אבוא אגיד עבודות נוספות ואני גם לא חתום על זה.... עורך הדין שלי צירף לכתב התביעה? אני יודע בוודאות שאני לא הגשתי לו אחרי מאי שום עבודות נוספות. לפלדמן. ש. יש לך איזשהו מסמך להסכמה בכתב מפלדמן על אחד מ- 17 העבודות הנוספות האלה? ת. אין לי שום דבר על הנוספות".

כן העיד כי אין לו תיעוד כלשהו לעבודות נוספות.

1. לנוכח העובדה שכל שינוי או תוספת להסכם יעשו בכתב חתום על ידי הצדדים, דבר שאין לתובעת בענייננו, ובנוסף גרסאותיה המתפתחות והמשתנות בשאלת התוספות וסכומן, ולבסוף עדותו שלעיל בדבר המוצג ת/63 עליה מבוססת תביעתה של התובעת לתוספות, נדחית טענתה של התובעת בדבר התוספות וסכומן.

השלב בבנייה אליו הגיעה התובעת וההתחשבנות

1. התובעת טוענת כי היא זכאית ל- 75% מהעבודות נשוא נספח התשלומים ולכן היא זכאית ל- 75% מהתמורה. לעומתה טוענים הנתבעים כי התובעת ביצעה 45% מהעבודות וכי משכך היא זכאית לקבל 45% מהתמורה.
2. ראשית, אקדים ואומר כי האופן שבו התנהלו הצדדים בביצוע החוזה, תוך אי קיום שלו באופן כמעט טוטאלי, והאופן בו בוצעו התשלומים על פי החוזה, מכבידים ביותר על קביעת ממצאים עובדתיים בשאלות אלה.
3. התובעת לא ניהלה כלל יומן עבודה, למרות שהיא התחייבה בהסכם לעשות כן. טענתה, כי בשל צווי הפסקת העבודה הרבים שהוצאו והצקות השכנים שהיו בסכסוכים עם פלדמן בשל מחלוקות בדבר זכויות הבנייה, אינם מהווים טעם המצדיק אי ניהול יומן עבודה. התובעת לא ניהלה יומן עבודה בניגוד להתחייבותה החוזית מטעמיה.
4. שנית, אין מחלוקת כי חלק מהתשלומים נעשו על ידי פלדמן באמצעות שיקים לפקודת התובעת והופקדו בחשבונה בבנק, חלקם נעשו על ידי פלדמן לפקודת התובעת והוסבו על ידה לספקים שונים של התובעת, חלקם נעשו בשיקים של פלדמן לפקודת הספקים באופן ישיר, וחלקם נעשו במזומן על ידי פלדמן ישירות לספקים. בנוסף טוען פלדמן כי שילם גם לתובעת (ללחמיש) כספים במזומן, דבר המוכחש על ידי לחמיש מכל וכל.
5. אין בידי פלדמן, ככלל, אישורים בכתב כנגד כל תשלום במזומן שהוא עשה, ואף אין לו טענה כי בידו אישורים כאמור. מסמך ההתחשבנות שצריף כנספח ט' לתיק המוצגים מטעמו, אף בו אין כדי להוכיח תשלום במזומן כנטען על ידי פלדמן.
6. אוסיף כי פלדמן הגדיל לעשות ושלח מכתבי תלונה למשטרה בהם טען לגבי גניבת שיקים על ידי ספקים שהוא שילם להם, תוך שהכחיש כי הוא מכיר אותם, אך במסגרת חקירתו הנגדית בידי ב"כ התובעת הודה בכך שהוא עצמו רשם כל אחד ואחד מהשיקים האמורים (וטענתו היא ש'אין לו עסק איתם').
7. גם טענת התובעת לפיה הנתבע הלך מאחורי גבה ושילם ישירות לספקים, אין בה ממש שעפ"י העדויות של הספקים עצמם, התובעת נוהגת להפנות את לקוחותיה לשלם ישירות לספקים. פלדמן מנגד טוענים כי יש לזקוף תשלומים אלה לזכות פלדמן כתשלומים שנעשו על חשבון התמורה, טענה שיש בה ממש. התשלומים נעשו בידיעת לחמיש, וכאמור, בהתאם לרצונו. להוסיף על כל אלה, הרי שאין חולק, והדבר עולה באופן חד משמעי, בין היתר מהחשבוניות של חב' רדימיקס, ספקית הבטונים, כי חלק מהתשלומים ששולמו לה על ידי התובעת, ובסכום ניכר, נעשו במזומן, דבר שוודאי שלא עולה בקנה אחד עם התנהלות חשבונאית תקינה של חברה בע"מ כפי היות התובעת. כל הנתונים הללו מערפלים את התשלומים שבוצעו בפועל ואופן ההתחשבנות שהצדדים הסכימו עליו בזמן אמת.
8. הצדדים הגישו חו"ד מומחים בשאלה איזה אחוז ביצוע ביצעה התובעת. ליתר דיוק, התובעת הגישה חו"ד מומחה בשאלה זו ואילו הנתבעים הגישו חו"ד בשאלה לאיזה שלב תשלום לפי נספח התשלומים הגיעה התובעת. בשאלה זו אני מעדיפה את חוה"ד מטעם התובעת. כאשר החוזה מגיע לסיומו בטרם השלמת ביצוע העבודה, לעיתים קרובות (אם כי לא תמיד), אין עוד ערך לשאלה האם הגיע המבצע לשלב בחוזה המזכה אותו בתשלום והשאלה המהותית היא מה הוא ערך החוזה שאותו ביצע באופן יחסי לתמורה הקבועה בהסכם. כך הדבר בענייננו. לכן, בצדק שם המומחה מטעם התובעת את אחוז הביצוע, ולא קבע כי אין מקום לתשלום מקום שבו אחוזה הביצוע לא היה ביצוע מושלם של אותו שלב בנספח התשלומים. כמו כן, הערכת המומחה מטעם התובעת הייתה ריאלית יותר כפי העולה ממכלול חומר הראיות, מצב הבניין כפי שעולה מחומר הראיות ומהצילומים שהוגשו, וכן מכך שהנתבעים לא הגישו ראיות על העלויות והעבודות שביצעו על מנת להשלים את העבודות, כל שכן שלא הוכיחו ששילמו עלויות בשיעור של 60% מהתמורה כפי שיש לצפות בהתאם לטענתם כי בוצעו כ- 40% מהעבודות (ובמיוחד כאשר בדרך כלל להמשיך עבודה בה החל אחר, עולה יותר מאשר עולה החלק היחסי של אותה עבודה כאשר מבצע אותה מי שביצע אותה מתחילה ועד סיום).
9. עפ"י ההסכם היה על הנתבעים לשלם 2,231,000 ₪ בתוספת מע"מ 16.5%, ובסה"כ 2,599,115 ₪.
10. הצדדים הסכימו על תוספת של 20%, היינו סך של 446,200 ₪, בתוספת מע"מ 16.5%, ובסה"כ 519,823 ₪.
11. שני הסכומים שלעיל, סה"כ – 2,677,200 ₪, בתוספת מע"מ, ובסה"כ 3,118,938 ₪.
12. 74% מסכום זה, כעולה מחוות דעת המומחה מטעם התובעת – סך של 2,308,014 ₪).
13. התובעת טוענת שהנתבעים שילמו 1,442,535 ₪ (לא כולל סכום השיקים שחוללו ואשר נתבעו בתביעה השטרית) (ובצירוף מע"מ – 1,680553 ₪).
14. הנתבעים טוענים כי שילמו 2,749,185 ₪, ולפיכך, מבלי לקחת בחשבון טענות נוספות שלהם, הרי שהם שילמו ביתר ביחס להתחשבנות שבין הצדדים.
15. הנתבעים לא ביססו טענותיהם בדבר התשלומים להם הם טוענים. פלדמן העיד על תשלומים רבים במזומן אולם הוא לא קיבל, לגרסתו, ומכל מקום הוא לא הציג על תשלומים אלה (למעט תשלומים לצדדי ג'), אישורי תשלום. פלדמן גם העיד כי קיבל הלוואות שונות ומשונות מקרובי משפחה וחברים כדי לשלם אותם תשלומים במזומן אולם לא הגיש לכך אסמכתא כלשהי: הסכמים, משיכות שנעשו על ידו או על ידידים נותני ההלוואה, מהבנק, רישומים שהוא טען שיש לו בדבר הסכומים שקיבל בהלוואה, התשלומים שהחזיר וכמה נותר חייב, וכן לא זימן עדים אלה למעט אביו ועד נוסף, לעדות. פלדמן ביקש להציג עצמו כחסר ניסיון בעריכת הסכמים והתחשבנות, בעת הרלבנטית, באופן קיצוני. מעדותו דווקא עולה תמונה של אדם מתוחכם, בעל חשיבה אנליטית ורהוטה, ובעל זיכרון טוב. גם אדם עם כישורים פחותים בהרבה לא היה מסכים לשלם ללא כל אסמכתא סכומים כפי שהוא טוען ששילם במזומן, וכאמור חלק מעדותו לגבי תשלומים ששילם לספקים והתנערותו מתשלומים אלה ותלונתו כאילו תשלומים אלה נגנבו ממנו, פוגעים במהימנותו.
16. בנוסף, גרסת הנתבעים בהתנגדות לביצוע השיקים נמצאה חסרת בסיס, ולו מהטעם שב"כ הנתבע לא חקר את לחמיש לגבי השיקים שהנתבעים טענו כי לחמיש התחייב להשיב אותם לפלדמן כנגד השיקים החליפיים שפלדמן מסר לו, בדבר התחייבותו להשיב את השיקים לפלדמן, והעובדה שבמקום להשיב אותם אמר שקרע אותם אך בסופו של דבר הגיש אותם לביצוע בהוצל"פ. אוסיף לעניין זה כי התרשמתי כי פלדמן אינו מוציא כספים בקלות, בלשון המעטה, ואין לי ספק שלא היה נותק שיק חליפי אלא כנגד קבלת השיק המקורי. גם את טענתו בדבר השיק שלגביו טען כישלון תמורה (ששולם תמורת החול שלא סופק), אינני מקבלת. אין מדובר בעסקה של שיק תמורת חול אלא בשיק שנתן פלדמן עבור הבנייה בכללותה, ובה כאמור הוא נותר חייב כספים.
17. עם זאת לחשבון הכספים ששולמו על ידי פלדמן, גם על פי גרסת התובעת, יש להוסיף את הסף שנטען על ידי התובעת ככזה ששולם על ידי פלדמן לקבלני משנה, בסך 236,000 ₪ (סעיף 35 לכתב התביעה), אשר שולמו בהסכמתו של לחמיש ולא מאחורי גבה של התובעת כפי שנטען על ידה.
18. לפיכך סה"כ על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 391,461 ₪ (627,461 ₪ פחות 236,000 ₪). בנסיבות אלה גם מסתברת העובדה שהתובעת קיבלה שיקים שלא נפרעו על סך 264,650 ₪, שכן גם לחמיש נחזה מהתנהלותו מול משפחת רידר ובעדויות כמי שאיננו ממהר לסמוך על הזולת ולאפשר פתיחת חוב גדול ללא קבלת תשלום או שיקים.
19. אשר לטענת הנתבעים לפיה אין מקום לחייב את הנתבעת שלא הייתה מעורבת בהליכי המו"מ, בטענה זו אין ממש. הנתבעת חתומה על ההסכם יחד עם הנתבע, והעבודות בוצעו בנכס שיש לה בו זכויות ובאופן בו היא נהנית מפרי עמלה של התובעת.
20. אשר לתביעה שכנגד, צודק ב"כ התובעת כי זו נזנחה במידה רבה על ידי הנתבעים, וכן, כעולה מהאמור לעיל, אין לה יסוד. התובעת הייתה רשאית להפסיק את עבודתה בפרויקט בנסיבות שבהן שיקים של הנתבעים חוללו. כמו כן, אין חולק כי הוצאו 6 צווים להפסקת העבודות, וכי היתר הבנייה התקבל רק זמן רק לאחר שהחלו ההליכים בתובענות המאוחדות שלפני. בנסיבות אלה גם אין יסוד לטענות הנתבעים בדברי איחור בביצוע, שכן אלה נגרמו מסיבות התלויות בנתבעים עצמם, ועצם העובדה שהחלו בבנייה שעה שלא היה להם היתר בנייה, ותוך שהם מצויים בסכסוכים קשים עם שכניהם בדבר זכויות בנייה, גרמו כשלעצמם לעיכובים. הנתבעים גם לא הגישו ראיות לנזקים השונים שהם טענו שנגרמו להם, ולו בשל כך דין התביעה שכנגד להידחות.
21. לאור כל האמור לעיל, הנתבעים בתביעה העיקרית, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת (בגין התביעה העיקרית והתביעות השטריות) סך של 391,461 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, לגבי השיקים, מיום הפירעון של כל שיק ועד למועד התשלום, ולגבי היתרה, ממועד הפסקת העבודה על ידי התובעת במאי 2009 ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.
22. התביעה שכנגד נדחית.
23. הנתבעים ישלמו לתובעת, בתביעה ובתביעה שכנגד, הוצאות בסך של 75,000 ₪. סכום ההוצאות נקבע בהתחשב בסכום התביעה שהתקבלה, סכום התביעה שכנגד שנדחתה ומורכבות ההליכים בתיק, ובמיוחד מורכבות הליכי ההוכחות וריבוי העדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.