כללי

1. הנאשמת 1 היא חברה בפירוק אשר הנאשמים 2 ו - 3 (להלן: "ערמון" ו - "נצר", בהתאמה) היו מנהליה בעת הרלוונטית לכתב האישום, והם מואשמים בכך כי שיווקו והתקינו מחליף יונים ביתי לזולת, בניגוד לדין.

בתרגום לעברית פשוטה: המדינה גורסת, כי הנאשמים מכרו לצרכנים מרככי מים לצריכה ביתית (לצורך שיפור איכות המים), אשר אופן פעולתם גורם לשפיכת מלחים אסורה אל רשת הביוב. שיווק והתקנת מכשירים כגון דא נאסרו בדין, בשנת 2004, הואיל ושפיכת מלחים לביוב עלולה לזהם מי-תהום או להשפיע לרעה על טיב מי קולחין, ומכאן גם - לפגוע בגידולים חקלאיים.

2. עיקר טענת הנאשמים היא, כי הם אמנם מכרו מחליפי יונים ביתיים, אולם כל זאת - רק עד שנת 2004, שאז - נוכח האיסור בדין - חדלו מכך, מניה וביה. תחת זאת מכרו מרככי מים אחרים, שפעולתם היתה מותרת, כדת וכדין.

3. האמנם? לאחר שמיעת הצדדים ועיון בראיותיהם, אני קובע כי התביעה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמים לא קיבלו את רוע הגזירה משנת 2004, והם המשיכו במכירת מחליפי יונים ביתיים, תוך הפרת האיסור המפורש לעשות כן, ומכאן הרשעתם בדין, כמפורט להלן.

על מחליף היונים הביתי, או בשמו המסחרי - הדומינייטור

4. כך הוראת תקנה 3ב לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים), התשנ"ח - 1998:

"לא ישווק ולא יתקין אדם מחליף יונים ביתי".

סעיף ההגדרות בתקנות הנ"ל מגדיר "מחליף יונים" באופן הבא:

"מיתקן או מיתקנים לריכוך ולהוצאת מינרלים ממים המסופקים למפעל, בשיטת חילוף יונים על גבי שרף, המייצרת תמלחת בתהליך ריענונו;".

מה הוא, אם כן, מחליף היונים הביתי, ששיווקו והתקנתו אסורים? סעיף ההגדרות מסביר, בזו הלשון -

"מחליף יונים ביתי - מחליף יונים המיועד לשימוש ביתי, למעט מחליף יונים הנמצא במדיח כלים ביתי;".

אמור מעתה: מחליף יונים ביתי הוא מתקן לריכוך ולהוצאת מינרלים ממים, בשיטה של חילוף יונים על גבי שרף, המייצר תמלחת בעת ריענונו.

5. אין זה מדרכן של הבריות המבקשות לשפר את איכות המים בביתם לרכוש מתקן הנושא את השם "מחליף יונים ביתי"; על כן, מן הסתם, זכה המכשיר ששיווקו והתקינו הנאשמים לשם הלועזי - רב העֱזוז - "דומינייטור".

עדויות רוכשי הדומינייטור מפלילות את הנאשמים

6. לפני בית המשפט התייצבו מספר עדים, מטעם התביעה, אשר רכשו את הדומינייטור. לפחות ארבעה מהקונים אשר רכשו את המכשיר מאת הנאשמים לאחר שנת 2004, העידו - ללא כחל ושרק - כי רכשו את אותו הדומינייטור.

תיאורם של הרוכשים, איש-איש ותיאורו הוא, את המכשיר שקנו, אינו מותיר ספק: שווקו והותקנו להם, שלא כדין, מחליף יונים ביתי.

7. עדת תביעה 1, הגב' טל לוי, העידה כי לאחר מצגת שערכו הנאשמים, בשנת 2006, רכשה מהם מכשיר בשם דומינייטור; עם המכשיר סופקו לגב' לוי, על ידי הנאשמים, טבליות מלח, וממסמך נוסף שעניינו בעלויות נלוות, עלה כי המכשיר דנא צרך שק מלח, בממוצע, לחודש (ראו ת/1 ו - ת/3). גם ממסמך שהגישה ההגנה, מטעמיה שלה, עלה כי המכשיר - המרכך סופק עם "שלֹש מלח".

המומחה מטעם ההגנה, מר אילן דרעי, אשר בפניו הוצגו המסמכים שהיו בידי הגב' לוי ביחס למכשיר מרכך המים שקנתה, השיב בעדותו הנגדית, על סמך מסמכים אלה, המתארים את המכשיר שנקנה על ידה, כי - "... אני אומר שמכרו לה מרכך בשיטת מחליף יונים" (עמ' 51, שו' 19).

למעשה, ניתן היה לעצור כאן, בכדי להודיע על הרשעת הנאשמים.

8. עד תביעה מס' 2, מר אבירן זהורי, חזר אחר דברי קודמתו; גם הוא נכח במצגת של חברת הנאשמים, שלאחריה השתכנע לקנות דומינייטור, והכל בשנת 2006; לשיטת העד, במצגת האמורה הובהר, כי מדובר במחליף יונים, העובד על בסיס מלח.

גם מר זהורי הציג מסמכים שצורפו למכשיר שרכש, לפיהם מדובר בדומינייטור, הוא - ולא אחר, הפועל על בסיס מלח ושרף, כשהאחרון גורם לחילוף יונים. מר זהורי זיהה, ללא פקפוק, את המכשיר המופיע בת/14 כמכשיר שסופק לו, והעד המומחה מטעם המאשימה קבע, כי אותו מכשיר אינו אלא מחליף יונים ביתי, בלתי חוקי.

9. הוא הדין ביחס למר יוסף אמשיקשווילי, לקוח נוסף של הנאשמים ועד תביעה 4, אשר העיד כי קנה, בשנת 2005, מכשיר בשם דומינייטור; יחד עם המכשיר סופקו לאותו לקוח טפסי הזמנה המדברים בהזמנת טבליות נתרן, תוך התייחסות לעלויות נלוות, בעתיד, של רכישת מלח חודשית.

10. החרה החזיק אחר השלושה הללו עד נוסף, הלא הוא מר רפאל פרנקו, עד תביעה מס' 5, אשר העיד אף הוא, כי רכש דומינייטור מאת הנאשמים; גם המסמכים בהם אחז מר פרנקו, אשר נמסרו לו אגב הרכישה, מלמדים כי הוזמנו גם לו טבליות מלח. ממסמך נוסף, שהגישה ההגנה (נ/9), בדבר "קריאת שירות", נלמד כי הלה קיבל לידיו במסגרת העסקה, בין היתר, לא פחות משלושה שקי מלח. לציין, כי על פי המסמכים המתייחסים לעד דנן, אין חולק כי העסקה בוצעה לאחר שנת 2004.

המומחה מטעם ההגנה, אשר הונחו בפניו המסמכים דלעיל ביחס לעסקה שביצע מר פרנקו, העיד - ביושר, יש לומר - כך: "אם מכרו 3 שקי מלח והם מיועדים לתפעול של מרכך המים, מכרו לו מחליף יונים" (עמ' 51, שו' 11 ואילך).

אבל אפילו עוד קודם לכן, הסיר אותו המומחה ספק, בהצהירו - באופן כללי, ולאו דווקא ביחס למר פרנקו - כדלקמן: "סוחר הגון שמוכר תמלחת לפלוני, חזקה עליו שמכר לו מכשיר שעובד בשיטה של מחליף יונים".

11. הנה כי כן, ארבעה אנשים שונים, שאין קשר ביניהם, העידו על רכישת מכשיר מאת הנאשמים בשם דומינייטור, ללא ספק - שם אטרקטיבי שקשה למחות מן הזכרון, כאשר בצירוף לאותו מכשיר סופקו להם על ידי הנאשמים טבליות ו/או שקי מלח.

לא למותר לציין עוד, כהשלמה לעדויות דלעיל, כי הנאשם 2, ערמון, הבהיר בהודעתו במשטרה, משנת 2006, כי הנאשמת 1 מספקת באותו הזמן ללקוחותיה מחליף יונים אחד בלבד, הלא הוא הדומינייטור (ת/31). ערמון אמנם טען כי יש בידו חוות דעת משפטית המאפשרת את הדבר, אולם כפי שנראה בהמשך, אותה חוות דעת, או גלגוליה דהיום - אין בהם כדי לסייע בידי הנאשמים.

12. די לטעמי בעדותם המהימנה והבלתי נסתרת של הקונים הללו, כל אחד בנפרד, כדי לבסס הרשעה בגין שיווק מחליף יונים ביתי, ובוודאי שקל וחומר כי אלה הם פני הדברים נוכח המשקל המצטבר של עדויותיהם העקביות.

אולם, אפילו תמצא להניח - רק לשם ההנחה - כי העדים דלעיל מוטים היו, בגין אינטרס כלכלי, למשל - לאורה של תביעה אזרחית המלווה או ממתינה לכאורה לתוצאת ההליך הפלילי (וכלל לא הוברר אם הם צד לאותה התביעה), הרי שאת הגולל על אותו ספק ביחס לעדויות הנ"ל, סתמו המומחים מטעם הצדדים, בחוות דעתם ובעדויותיהם בפני בית המשפט.

עדויות המומחים מאוששות את עדויות הרוכשים בדבר רכישת מחליף יונים ביתי אסור

13. המכשיר שבמחלוקת אינו פגיון או סתם שולחן, ומכאן הקושי המסוים - לפחות לכאורי - בניהול המשפט.

רוצה לומר, כי היות והמכשיר ששיווּקו נאסר בדין אינו מכשיר רגיל, כזה שבידיעת בית המשפט, היה על התביעה להוכיח כי הנאשמים אכן מכרו מכשיר אסור כאמור, להסביר מה הוא אותו מכשיר וכיצד הוא פועל, ועוד כהנה וכהנה עניינים הנובעים מאי-שכיחות או היכרות עם הדומינייטור ואחיו, או דומיו, חוקיים ובלתי חוקיים.

הנאשמים ניסו ליהנות מענן הערפל אליו נאלצה התביעה להוביל את בית המשפט, וניתן אף לומר כי נטלו חלק בפיזורו מעל וסביב המדוכה, והכל על מנת לטעת את אותו ספק סביר נכסף בלב הבוחן את הראיות. מאמצם היה לשווא. מומחי הצדדים, התביעה וההגנה גם יחד, סייעו ביד בית המשפט, הן בחוות דעתם ויותר מכך - בעדויותיהם לפני בית המשפט, להבדיל בין מרכך מים חוקי לאסור, ולקבוע איזה מרכך שיווקו הנאשמים.

14. ראשית, המומחה מטעם המאשימה, ברוך וובר, קבע ונימק בחוות דעתו כי הוראות ההפעלה שקיבל העד זהורי מתארות אך ורק מחליף יונים, שלשם הפעלתו נדרש מלח.

אמנם מומחה ההגנה כיוון חיציו נגד ראש הפיקוד של המכשיר המתואר באותן הוראות ממש, בהבהירו כי זה מתאים לסוגים שונים של מרככי מים, ולאו דווקא רק למחליפי יונים; אלא, שבהמשך הודה, בהגינותו, כי הוראות ההפעלה של אותו המכשיר בעל אותו ראש פיקוד "כללי", המדברות גם על מיכל מלח - בהכרח מתייחסות אך ורק למחליף יונים ביתי (עמ' 48, שו' 28 ואילך).
למה הדבר דומה? אבהיר לקורא שראשו סחרחר עליו מתמלחת וחילופי יונים לרוב: גם במכונית המצויידת במהלכים ידניים וגם בזו המצויידת במהלך אוטומאטי יש הגה, ואולי אפילו אותו ההגה ממש. אולם, בכך אין ולא כלום לגבי שיטת העברת ההילוכים. הנאשמים ביקשו, על פי הנמשל, להפנות להגה ה"תמים" והחוקי (ראש הפיקוד, לענייננו), כאשר השאלה שבמחלוקת מתמקדת בכלל באופן השיטה של העברת ההילוכים (או שיטת ריכוך המים).

15. אני מאמץ את גישת התביעה, לפיה עדותו של מומחה ההגנה בפני בית המשפט היתה מכרעת, שכן הלה הבהיר, באופן חד-משמעי, כי מכשירי ריכוך מים הכוללים מיכל מלח (כפי הדומינייטור)- אינם אלא מחליפי יונים, ולא מרככי מים הפועלים בשיטה אחרת, מותרת.

אותו המומחה אף הבהיר, כי אם פלוני מוכר לחברו שלושה שקי מלח - ואלה מיועדים לתפעול של מרכך המים (אלא לשם מה? - ש.ב.) - הרי שהנמכר הוא מחליף יונים (עמ' 49 ו - 51 לפרו', בהתאמה).

16. חשוב לציין, כי במהלך המשפט נולדה גרסא חדשה אצל הנאשמים, לפיה בכלל מכרו לציבור מרכך מים מסוג KDF, שלא זו בלבד שאינו מחליף יונים, אלא שמכירתו היתה הרבה יותר כלכלית ורווחית, בכל מקרה, ואף בלי שום קשר לתקנה או שינוי חוקי, כזה או אחר (עמ' 76, שו' 18).

עוד אתן דעתי, בהמשך, לגרסא הכבושה דנא, אולם זה בדיוק המקום לציין, כי המומחה מטעם ההגנה הבהיר- לשאלת התובע - וברחל בתך הקטנה, כי למכשיר ה - KDF אין דבר וחצי דבר עם מלח (עמ' 49, שו' 10).

מה לי ומי לי, ועוד קודם לכך - מה לקונים, כל אותו המלח, בטבליות או בשקים ממש, שסופקו להם, לכאורה על בסיס חודשי, אם אכן רכשו KDF, כנטען? אני קובע, על כן, כי טענה זו אינה אלא הגנת בדים, מאוחרת ופסולה, גם מטעמים נוספים, עליהם אעמוד עוד, כאמור, בהמשך.

17. אני שב, איפוא, וקובע, כי התביעה הוכיחה, למעלה מכל ספק סביר, כי לפחות ארבעה קונים רכשו מאת הנאשמים, מכשיר שהוא מחליף יונים ביתי, ששיווקו נאסר בדין, מאז שנת 2004, כפי שהם עצמם העידו, וכפי שהדבר עוגן היטב גם בחוות דעת המומחים.

מאמצי הנאשמים לבטל את האיסור החוקי מלמדים על מכירת מחליפי יונים ביתיים לפני

האיסור וגם לאחריו

18. התביעה סתמה כל פרצה ממנה עשוי היה לחלחל ספק סביר ללב בית המשפט. לשם כך הציגה התביעה, חליפת מכתבים בין אחד, עו"ד צבי לוינסון, מי שייצג את הנאשמת 1, יחד עם חברות אחרות, לבין המשרד להגנת איכות הסביבה, מהם עולה מאמץ ניכר, בשנים 2005-2006, לבטל את רוע גזירתו של האיסור משנת 2004 (ת/6- ת/10, ת/28 ו נ/4).

כן הוצגו בפני בית המשפט סיכומי ישיבות בהן נכחו הנאשמים 2 ו - 3 (פעם אחד מהם, ופעם שניהם יחדיו), יחד עם עו"ד לוינסון, בפגישות שנערכו במסגרת המאמץ הנ"ל.

הנאשם 2 הודה כי עורך הדין לוינסון ייצגם במהלכים האמורים, ואילו נאשם 3 הודה בכך רק בחצי פה (עמ' 61, שו' 4 ו עמ' 72 שו' 4, בהתאמה).

19. ישאל השואל: מה לנאשמים להשקיע מזמנם, מרצם וכספם בביטול תקנה שממילא אינה רלוונטית עבורם? מה להם לעמול לביטול גזרה משנת 2006, אם מכירת מחליפי יונים ביתיים אינה "אופנתית" או רווחית עוד, ו"היא כל כך 2004", כטענת הנאשמים היום?

הנאשם 3 הציע לבית המשפט הסבר רופף, לפיו הטעים כי "למרות שאנחנו לא מכרנו", הרי ש - "לא רצינו שיגבילו אותנו, ביחס לשאלה של מה אנחנו מוכרים" (עמ' 72 שו' 15).
פשיטא, כי הסבר זה אינו עומד במבחן ההגיון או המציאות, שהרי אין זה מדרכן של חברות עסקיות להשקיע מאמצים, בזמן ובממון, באפיקים שהם אינם פועלים בהם עוד ובמכשירים שאין הם משווקים.

20. ברם, אפילו אניח כי על בית המשפט למשוך ידיו משיקולים עסקיים של חברה פרטית, או מהערכתם, הרי שבכל זאת אין בידי לקבל ההסבר דנא, הדחוק ממילא.

ודוק: שני הנאשמים, כאחד, הצהירו בבית המשפט, במסגרת השאיפה להתרחק ככל הניתן ממחליפי יונים ביתיים, משיווקם ומהתקנתם, כי עברו לשווק מרככי מים מסוג KDF, וזאת מטעמים כלכליים גרידא, ובכלל בלי קשר לתקנה נושא כתב האישום (ראו עמ' 53, 55, 59, 66).

אמור מעתה, בתימהון ובאי-אמון: מילא שהנאשמים משקיעים, לשיטתם, מאמץ ניכר על מנת לאפשר להם לשווק מכשירים בלתי חוקיים, במבט צופה פני עתיד ובמטרה להכשיר השרץ; אולם, מה הטעם במהלך מאומץ זה אם ממילא מצאו להם תחליף עדיף, כלכלית וחוקית, כאחד?

אין זאת אלא, כי ההסברים שניתנו בענין, בדיעבד, לא יכולים לעמוד, או במקרה דנא - אין בהם כדי להחזיק מים. ואגב, ובאמת שלמעלה מן הצורך: כלל לא הוכח על ידי הנאשמים, ולו במסמך יחיד, כי אותו ה KDF אכן היה רווחי יותר לשיווק, מאשר מחליף היונים.

21. כל האמור לעיל הוא כאין וכאפס אל מול ה"אקדח המעשן" שהציגה התביעה, בדמותה של חוות דעת מקצועית, של אחד, עו"ד מולכו, שכתב אל הנאשם 3, בשנת 2006, על גבי נייר המכתבים של הנאשמת 1, כהאי לישנא:

"התבקשתי על ידך לבחון האם לאור תקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים) התשנ"ח - 1998, הנכם רשאים להוסיף ולמכור מרכך מים ביתי מתוצרת ספרינגסופט ארה"ב בישראל... נתוני הבסיס הינם כי המכשיר אשר משווק על ידי החברה.. פועל בשיטת חילוף יונים על גבי שרף..." (ת/38, ההדגשות לא במקור - ש.ב.).

הדברים ברורים, חדים, ומדברים בעדם, ללא צורך בכל פרשנות נוספת: הנאשמים המשיכו למכור מחליף יונים ביתי, גם לאחר 2004, בדיוק כפי שהעידו כמה וכמה מרוכשי המכשיר.
למותר לציין, נוכח הרישא לציטוט דלעיל, כי עו"ד מולכו היה, גם הוא, בא כוחם של הנאשמים, אליבא דהנאשם 2 (עמ' 60, שו' 13).

ההסברים שנתנו הנאשמים 2 ו - 3 ביחס לאמור במכתב האמור לאו הסברים הם, ורק מפאת כבודם לא אביאם כאן ולא אתן דעתי עליהם. אף אין טעם להכביר מילים על אי הבאתו של עו"ד מולכו לעדות מטעם הנאשמים, בנסיון לסתור את הדברים המפורשים שכתב לנאשמים, שכן הדבר מדבר בעדו, ונגד הנאשמים.

טענת הנאשמים לפיה מכרו מרכך מים מסוג KDF ולא מחליף יונים - אין בה ממש וממילא לא

הוכחה

22. הנאשמים העלו, כאמור, טענה חדשה, אך בבית המשפט, לפיה בדיקה עדכנית שערכו גילתה ואוששה את שטענו, כי ידם לא היתה במעל, ומסתבר - הגם שבדיעבד - שבכלל שיווקו מכשיר מסוג KDF, שאין חולק על כשרותו.

23. אין לי אלא לאמץ את תשובותיה הנכוחות של המאשימה, ביחס לטענת הKDF, אחת לאחת:

א. ראשית, מדובר בעדות מפי השמועה, שכן נצר מסר בחקירתו כי למד על התפתחות מזכה זו אך לאחרונה, משיצא לטהר את שמו אל מול כתב האישום, או אז הגיע עד לטכנאי הראשי של החברה, אדם בשם צפריר, אשר מסר לו את הידיעה האמורה (עמ' 65, שו' 10). משמע- ה"עובדה" דנא - אינה קבילה, אפילו סברתי שיש בה גרעין של אמת.

ב. ברם, איני סבור כך. בין היתר, משום שמדובר בעדות כבושה. מדוע לא נמסרה העובדה המזכה הנ"ל בזמן אמת? מה טעם היה להסתירה בעת החקירה במשטרה? אין כל מענה לשאלה זו.

ג. זאת ועוד: איה הוא אותו צפריר? מדוע לא עלה על דוכן העדים? הרי מדובר במי שהיה לא פחות מהטכנאי הראשי בנאשמת 1, אליבא דהנאשמים. מדוע לא יצאו מגדרם להביאו לעדות, ולו בסיוע בית המשפט?

ד. ואחרון: קשה להלום מצב דברים בו הנאשמים טוענים, מחד גיסא, כי משנת 2004 הם מוכרים KDF, שכן הוא רווחי בהרבה יותר ממחליף היונים, הדומינייטור; אולם מאידך גיסא, הם מגלים ענין זה אך לאחרונה, בעזרת צפריר, הטכנאי. הרי מדובר בענין שהוא לא רק מזכה, אלא מרכזי, עובדתית וכלכלית כאחד, הנמצא בחוד פעילותה של הנאשמת 1 באותה העת. לא ייתכן כי נושא זה נלמד אך לאחרונה, כטענתו - הבלתי מתקבלת על הדעת - של נצר, בעדותו בבית המשפט.

24. התמונה המצטיירת מכל האמור לעיל היא, כי הנאשמים לא הסכינו עם האיסור משנת 2004, והם לקחו סיכון מחושב, לפיו הניחו כי המדינה לא תצא מגדרה לאכוף, בפלילים או בכלל, את שאסרה.

המדינה העמידה את הנאשמים על טעותם, בהעמידה אותם לדין, תוך העברת מסר חד-משמעי, ראוי לשבח, לפיו כל מי שירשה לעצמו ולו "רק" לסכן את מימי המדינה, יועמד לדין פלילי.

25. טרם סיום: לא נעלמה מעיני טענת הנאשמים לפיה ננקטה כלפיהם אכיפה בררנית, אולם לא לחינם לא התייחסתי בהכרעת הדין לטענה זו של הנאשמים, הגם שקנתה מקום מרכזי בטיעוניהם.

אני סבור כי לא הונחה כלל תשתית ראייתית התומכת בראשית דיון כאמור, ואפילו אם סברתי אחרת - הרי שבכל מקרה, לעולם יש "פעם ראשונה", ואם איתרע מזלם של הנאשמים להיות חלק מ"קפיצת נחשון" מצד התביעה, על כורחם, הרי שענין זה יכול ויילקח בחשבון, לטובתם, בשלב הטיעונים לעונש.

26. נוכח כל האמור לעיל, איפוא, כאשר די לשיטתי בעדויותיהם של כל אחד מרוכשי מחליף היונים הביתי, כל אחד מהם לחוד, ובוודאי שבכוחם המצטבר, וכאשר לכך מתווספים נדבכים נוספים, הן בדמות חוות דעת המומחים משני הצדדים גם יחד, הן המסמכים המפלילים והרלוונטיים לאותה העת, והן עדות הKDF הכבושה בתוספת העד הנפקד, צפריר, שהוא אבי אותה עדות כבושה מפי השמועה - באתי לכלל מסקנה כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתם של הנאשמים.

אני מרשיע, איפוא, את הנאשמים בשיווק ובהתקנת מחליף יונים ביתי, בניגוד להוראת הוראת

תקנה 3ב לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים), התשנ"ח -

1998.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ג , 10 דצמבר 2012, במעמד הצדדים