25 ינואר 2015

1. התובע עבד כעובד יצור במפעל עוף ירושלים העוסק בשחיטה ויצור של עוף נמצא במישור אדומים (להלן: "המפעל"). השאלה הינה מי מבין הנתבעים היה מעסיקו ומתי? שוב באים אנו לעסוק בסוגית זיהוי המעסיק.
2. מדובר במספר תביעות שהוגשו על ידי עובדי המפעל כנגד הנתבעים, חלקן כנגד כל הנתבעים, וחלקן כנגד חלק מהם. בהתאם להחלטת כב' השופט דניאל גולדברג מיום 11.10.10 אוחד הדיון בשאלה של זיהוי המעסיקים, בנוגע לכל המעסיקים שנתבעו, ללא איחוד בתובענות עצמן. כן נקבע על ידו כי הדיון יפוצל ובשלב הראשון תידון שאלת זיהוי המעסיק. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה, ביחס לאחת עשרה תביעות בהן יוצגו הנתבעים על ידי עו"ד מסראווה. על יסוד הסכמה זו ניתן פסק דין ביחס לאותם 11 תובעים, והתביעות הסתיימו.

נותר אפוא להכריע אך בתביעתו של טאה חוסין התובע דנן, שיוצג על ידי עו"ד עזאיזה. אנו נעסוק אפוא בתביעתו זו. בהתאם להחלטת כב' השופט גולדברג השאלה הינה מי מבין הנתבעים היו מעסיקיו של התובע, ומתי.

1. לטענת ב"כ הנתבעות 2-1 הרי שנתבעת מס' 2 מעולם לא נתבעה ושמה שורבב להליך מבלי שניתן אישור לכך. בכל אופן נתבעת מס' 1 פעלה עד שנת 2005 כאשר נתבעת מס' 2 פעלה משנת 2006. בין כך ובין כך שתיהן התקשרו עם קבלני שחיטה. אלה למעשה ניהלו את היצור במפעל עוף ירושלים. לנתבעות 1 ו 2 היה מספר מצומצם של עובדים ואילו קבלני השחיטה סיפקו שירותי יצור ושולם להם לפי התוצרת – תשלום סכום קבוע לכל קילוגרם שנשחט. קבלני השחיטה (נתבעים 3-4) נתנו שירותי שחיטה לנתבעות, וקיבלו על כך תמורה כאשר הם היו אלה שקבעו כמה עובדים יעבדו, מי יהיו אותם עובדים וכך גם את שכרם. יש לקבוע אפוא כי נתבעים 3-4 היו מעסיקיו של התובע ונתבעות 2-1 אינן מעסיקותיו של התובע ודין התביעה כנגדן להידחות.
2. לטענת הנתבעים 3-4 הם הם עובדים של הנתבעות 2-1 והתובע היה עובד של הנתבעות 2-1 ולא עובד שלהם. נכון שבחלק מהמקרים היתרי העסקה, הינם על שם הנתבעים 3-4 או על שם חברה הקשורה אל נתבע מס' 3 – "רזאן ע. שירותים" או "ע.ח. שירותי שחיטה" אך הצגה זו ורישום זה, נעשה לנוכח דרישה של הנתבעות 2-1, שביקשו להציג מצג כאילו הם אינם המעביד, אלא שמדובר בשירותי שחיטה, שניתנו על ידי נתבעים 4-3.
3. לטענת התובע הנתבעות 2-1 הן אלה שהעסיקו אותו. הוא לא הכיר את דיאב אברהים, אלא תקופה קצרה בלבד ואת עמאד חאלק הכיר כמנהל אצל הנתבעות 2-1. בכל אופן הוא הועסק על ידי נתבעות 1 ו-2 כאשר מטעמן של הנתבעות 2-1 מי שנתן לו את ההוראות היו אילן אשכנזי ובנו אדי אשכנזי שפעלו מטעמן.

ההליך

1. בפנינו העידו בפרשת התביעה, התובע, מר נדר חרב, מר סמיר מוחמד ערינאת, עמר אחמד זיאד מחמד, ומר עטאללה אברהים נג'ום. מטעם נתבעות 2-1 מר אילן אשכנזי ומטעם נתבעים 3-4 מר דיאב אברהים , ומר עמאד חאלק. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בשאלת זיהוי המעביד שבפנינו.
2. בהתייחס לטענת הנתבעות 1 ו-2, לפיה הנתבעת 2, משחטת עוף הבירה 1995, לא היתה נתבעת בתיק במשך כל ההליך, הרי שזו כבר הוכרעה בהחלטה מיום 8.1.15. כפי שהובהר בהחלטה מיום 8.1.15 (עליה בחרה הנתבעת שלא להגיב), אכן לא ניתן לצרף נתבעת בשלב הסיכומים (כאמור בהחלטה מיום 7.12.14), אולם הנתבעת 2 היתה נתבעת בהליך זה כבר משלבים מוקדמים יותר שלו. הנתבעת 2 נתבעה כנתבעת מס' 2 בתיק 19358-09-11 שאוחד עם תיק זה, והגישה כתב הגנה יחד עם הנתבעת 1, באמצעות עו"ד משה ברנר, עוד ביום 27.11.11. בהחלטה מיום 11.3.12 בה הוחלט על איחוד התיק הנ"ל עם יתר התיקים מופיעה משחטת עוף הבירה 1995 כנתבעת מס' 2 באופן מפורש, ולפיכך נדון עניינה יחד עם יתר הנתבעים בשאלת זיהוי המעסיק, בכל התיקים המאוחדים ואף בתיק זה. כך גם בפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2013 שהתקיים בנוגע לכל 12 התיקים המאוחדים ו-15 התובעים בהם - מופיעה משחטת עוף הבירה 1995, כנתבעת מס' 2 בתיק. אשר על כן אין ספק כי הנתבעת 2 היא צד לתיק לכל דבר ועניין.

הכרעה

1. טענת התובע הינה שהנתבעות 2-1 היו מעסיקותיו. אנו מקבלים טענה זו מהטעמים שנפרט לקמן.
2. התובע עבד במפעל עוף הבירה שהופעל על ידי נתבעת 1 עד שנת 2005 ומאז שנת 2006 לערך על ידי נתבעת מס' 2 שבאה בנעליה. מרבית העובדים במפעל היו דוגמת התובע, עובדים שעסקו בפירוק העופות בעיבודם באריזתם וכיוצא בזה. טענת הנתבעות 2-1 כי הם העסיקו מספר מצומצם של עובדים והתובע והעובדים דוגמתו היו עובדים של חברת שירותים – נתבעים 3-4, לא הוכחה על ידם. נקודת המוצא הינה שהעובד הינו עובד המשתמש - המפעל ובמקרה זה נתבעות 1 ו- 2. אכן מציאות ההעסקה המודרנית עשויה ליצור מצבים של תבניות העסקה מורכבות. רשאי המפעל לרכוש שירותים במסגרת של מיקור חוץ, אך במקרה זה לא הוכח עובדתית שכן היה, כפי שנראה להלן.
3. אין חולק כי אילן אשכנזי ובנו אדי אשכנזי היו עובדי המפעל (להלן: "אילן" ו"אדי" בהתאמה). מהעדויות עולה כי תקופה מסוימת, נרשם בהיתרי הכניסה, שניתנו לבקשת המפעל, מהמנהל האזרחי, שהמעסיק הינו "רזאן שירותים כלליים בע"מ" וכן עמאד חאלק "ע.ח. שירותי שחיטה" שאלה הן חברות שהוקמו על ידי נתבע מס' 3. במקרים אחרים נרשמו דווקא שם המעסיק א.א.מ אשכנזי כרמלה שהוקמה על ידי אילן אשכנזי וראה גם עדותו של אילן (פרוט' עמ' 43 ש' 16, עמ' 57 ש' 14-13, 20-19, עמ' 59 ש' 5-1, עמ' 66 ש' 15-4 וראה הנספח מס' 4 לתצהיר מר אשכנזי בו מופיעה רשימת אלה הרשומים כמעסיקים, של העובדים שהגישו תובענות שאוחדו כאמור).
4. מעדותו של התובע ושל עובדים נוספים עולה כי הפיקוח על עבודתו היה למעשה רק על ידי אילן ואדי (פרוט' עמ' 15 ש' 33-35). מי ששילם את שכרו היה אילן ואדי ולא עמאד חאלק (פרוט' עמ' 16 ש' 32) הם, אילן ואדי החתימו אותו על קבלת הכסף (פרוט' עמ' 17 ש' 10). התובע ציין כי הוא כלל אינו יודע מה היה תפקידו של עמאד חאלק (פרוט' עמ' 16 ש' 19-24). מי שהציע לו לעבוד אכן היה כאמל אך זה עבד במחלקה אחרת במפעל ולא היה לו קשר עם עבודתו של התובע. בסמוך לתחילת עבודתו, לצורך בקשת ההיתר מסר את תעודת הזהות שלו לאילן (פרוט' עמ' 17 ש' 23-24). להיתרי הכניסה לישראל דאג אילן (פרוט' עמ' 18 34-15) אף שאלה הוצאו ע"ש מעסיקים שונים כאמור. אילן היה זה שקיבלו לעבודה (פרוט' עמ' 18 ש' 29-33) והוא גם זה שפיטר אותו (פרוט' עמ' 19, ש' 17). הוראות ניתנו כאמור על ידי אדי ואילן ולא על ידי עמאד (פרוט' עמ' 19, ש' 4-2). מי שנתן את האישור (מיום 30.4.04 ומיום 23.1.06 נספח לתצהיר התובע) שהוא עובד של המפעל היה אילן (פרוט' 19 ש' 28-31). הפועלים השתמשו בציוד שהיה של המפעל (פרוט' עמ' 22, ש' 9) והפועלים גרו בקונטיינר של המפעל (פרוט' עמ' 22 ש' 9). כאמל עבד רחמן היה סוג של מנהל (פרוט' עמ' 25). לטענת אילן אף כאמל היה עובד הנתבעים 3-4. וטענתם זו לא הוכחה ומר כאמל לא הובא להעיד.

מר כאמל היה עובד של המפעל במשך שנים רבות כאשר כל אחד "מהקבלנים" שהתחלפו, המשיכו את הקשר עימו. לדידנו לא הוכח כי כאמל היה עובד של הקבלנים. נהפוך הוא. הקשר ארוך השנים עם המפעל אף כאשר "הקבלנים" מתחלפים, עשוי להצביע דווקא על כך שכאמל היה עובד של המפעל ולא של הקבלנים. בכל אופן הוא לא הובא על ידי הנתבעות 2-1 להעיד.

1. גם עובדים אחרים שעבדו והעידו (זיאד מוחמד, עבדל גליל חמד) אישרו שהאישור לקבלתם לעבודה ניתן על ידי אילן (פרוט' עמ' 25 ש' 11-8, עמ' 27 ש' 4-1). עוד העידו הפועלים כי אברהים דיאב, עבד תקופה קצרה (פרוט' עמ' 25 ש' 29-23) וכן כי עמאד היה מופקד על ההסעות ולא היה לו קשר לעבודתם (פרוט' עמ' 27 ש' 34-33). מר עטללה אברהים העיד אף הוא כי את התשלום קיבל מאילן ולא מעמאד (פרוט' עמ' 29 ש' 11, וכן עמ' 34-35). הפועלים גרו כאמור בקונטיינר ששיך למפעל, ועבדו בציוד שהיה שייך למפעל כפי שאישר אילן עצמו (פרוט' עמ' 44 ש' 15-20, עמ' 45 ש'7-6, וכן עמ' 47 ש' 11-8, עמ' 55 ש' 15-16, עמ' 71 ש' 5-8).
2. הפועלים "עברו", לשיטת הנתבעות 2-1, מקבלן לקבלן כאשר בין היתר הם הועסקו לשיטת הנתבעות 2-1 על ידי אברהים דיאב, על ידי עמאד חאלק, על ידי ע.ח שירותי שחיטה, על ידי חברת רזאן ואף על ידי מר אילן אשכנזי עצמו ועל ידי חברה שהקים בשם א.א.מ אשכנזי כרמלה (וראה פרוט' עמ' 65 ש' 1-6, כפי שגם עולה מתעודת עובד ציבור נספח 4 לתצהיר אילן אשכנזי). עמאד חאלק עצמו היה לשיטת הנתבעים שכיר וגם קבלן של הנתבעות 2-1 והוצאו לו תלושי שכר (פרוט' עמ' 65 ש' 14-7). מר אשכנזי עצמו אמר שראה עצמו כעובד וכקבלן באותה עת (עמ' 66 ש' 6-4, עמ' 67 ש' 3-1).
3. חשוב להדגיש כי לא הוכח לנו שלנתבע 3 ולנתבע מס' 4 היה בתקופות הרלבנטיות, (כשנטען על ידי נתבעות 2-1 שהם היו קבלן שירותי השחיטה) עסק אחר שנתן שירותי שחיטה לגורמים אחרים. נתבעים 3-4 היו בקשר רק עם הנתבעות 2-1 שם עבדו יחד עם הפועלים של המפעל, אף שבתפקיד אחר. לכך שלא היה להם עסק אחר, שנתן שירותי שחיטה לגורמים אחרים אותה עת יש נפקות נכבדה.
4. לתובע ניתן אישור שהוא עובד של משחטת עוף הבירה בו נרשם ביום 23.1.06 כי הוא "מועסק במשחטת עוף הבירה משנת 1998...". הנתבעת 2 הוציאה אישורים דומים לעובדים אחרים שעבדו במתכונת דומה. הנתבעת הגישה בקשה ביום 30.4.04 למנהלת התיאום והקישור לאישורי עבודה לתובע (נספח לתצהיר התובע שהוגש ביום 30.7.12). הבקשה חתומה ע"י מר אשכנזי ונרשם שם, כי הבקשה מוגשת על ידי משחטת עוף הבירה בע"מ. הנתבעות 2-1 מנועות אפוא להתכחש למצג שהציגו כלפי גורמים רשמים, באשר להיות התובעים עובדים שלהם.
5. מהמקובץ עולה כי הלכה למעשה הנתבעות 2-1 היו המעסיקות של התובע. אכן נכון כי היה כנראה קושי לאסוף את הפועלים שהתגוררו, בתחומי הרש"פ, מהכפרים והישובים בהם גרו. בשל הקושי הנתבעת התקשרה עם הנתבעים 4-3 (כל אחד בזמן אחר) כדי שאלה יעמדו מול העובדים בחלק מהעניינים. אין בכך כדי לשלול את מעמדן של הנתבעות 2-1 כמעסיקתם של העובדים. כידוע קיום יחסי עובד ומעביד הינו סטטוס שאינו נעלם בהבל פה או תחת איצטלה של חוזה. יש לבחון את הקשר האוטנטי המתקיים בין הצדדים. כאן ברור כי הקשר האוטנטי היה בין הפועלים למפעל ולנתבעות 2-1) תפקידם של נתבעים 4-3 היה מוגבל ביותר והוא אינו הופך אותם למעביד של הפועלים במפעל.
6. הפיקוח על העובדים בעת עבודתם במפעל נעשה על ידי אילן ואדי אשכנזי השכר שולם על ידי אילן ואדי, קבלתם לעבודה נעשתה על ידי אילן ואדי. בנסיבות אלה ברור כי נתבעות 1 ו 2 היו המעסיק האוטנטי של התובע. ההיעזרות שלהן בנתבעים 3-4 כמי שסייעו בניהול העבודה מול העובדים וטיפלו בחלק מהעניינים של הפועלים אינה הופכת אותם למעסיקים.

דרכו של המפעל, להעמיד בחזית, כמעסיק גורם אחר (פרוט עמ' 43 ש' 19-18) הביאה לכך שאף מר אילן אשכנזי שימש מבחינת הנתבעות 1 ו 2 כקבלן שחיטה תקופה מסוימת כפי שהעיד (פרוט' עמ' 43 ש' 16 עמ' 60 ש' 5-1, עמ' 57 ש' 11-22) בין תקופה שיוחסה (על ידי הנתבעות 1 ו 2) לנתבע 3 לבין התקפה שיוחסה לנתבע מס' 4. מר אשכנזי הקים חברה א.א כרמלה כדי שישמש קבלן השחיטה בתקופה שלאחר מר אברהים דיאב ולפני שהופיע מר עמאד חאלק (פרוט' עמ' 48 ש' 8, עמ' 57 ש' 14).

דרך זו, שבה יוצרים אצטלה מדומה של מעסיק חלף המעסיק האוטנטי – המפעל, לא תצלח. אכן ניתן לרכוש שירותים אף אם אלה בליבת העשייה של המפעל אך יש לבנות מתכונת זו בצורה נכונה ואמיתית. במקרה זה לא הוכח כאמור כי יש לראות את הנתבעים 3 ו- 4 כקבלן שירותים בתקופות הנטענות, למצער עד שנת 2010.

1. לא נוכל להשלים מלאכתנו מבלי להתייחס לתצהירו של מר עמאד חאלק נתבע מס' 3 – נ/1. תצהיר זה הוגש וסומן נ/1 ובו נרשם שהמעביד של הפועלים במפעל, היה מר עמאד חאלק. בעדותו נשאל התובע אודות תצהיר זה ששונה מהדברים שמסר בתצהיר שהגיש בהליך דנן ובעדותו. התצהיר נ/1 נחתם בפני עו"ד ניר גבאי. מר חאלק עמאד העיד שאינו מכיר את עו"ד ניר גבאי. כן העיד כי אינו מזהה את חתימתו. עו"ד גבאי לא הובא להעיד. לא ברור לנו האם אכן ניתן תצהיר זה על ידי מר חאלק ובאיזה הקשר ניתן. לא ברור לאיזה תקופה מתייחס התצהיר. אכן עולה מהראיות כי משרדי הנתבעות 2-1 נמצאים בחדרה ועו"'ד גבאי רשם באישור שהתצהיר נחתם במשרדו שבחדרה אך בכך לא סגי. ענין זה לא הוברר.

מר חאלק עמאד, העיד כי היה עובד של הנתבעות 1 ו 2, הוצאו לו תלושי שכר מאת נתבעת מס' 2 (צורפו לתצהירו) שהוגש ביום 20.11.12) כאשר משנת 2010 החל להיות קבלן שחיטה. נציין כי אף לטענת מר אשכנזי היה עמאד חלק מהתקופה שכיר וחלק קבלן (פרוט' עמ' 74 ש' 15). החוזה עליו חתם קודם לשנה זו וכך גם הקמת חברה על ידו לא צלחו (פרוט' עמ' 95 ש' 5) . בסופו של דבר לא נתן שירותי שחיטה קודם לשנת 2010. נציין כי לא הובאו כל אישורים על תשלומים למר חאלק עבור עבודת "הקבלנות". אישורים כאלה היו אמורים להישמר ולהירשם. אישורים כאלה קיימים לטענת מר אילן אשכנזי אך אלה לא הובאו כראיה (פרו' עמ' 44 ש' 14). אי הבאת אישורים כאלה ביחס לעבודת "הקבלנות" של מר חאלק על אף שאלה נמצאים אצל הנתבעות 1 ו 2 פועלת לחובתם.

1. משנת 2010 העיד עמאד כי היה קבלן שחיטה. (פרוט' עמ' 95 ש' 8) נציין כי תלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע אף הם משנת 2010. דבר זה מתיישב אף עם התצהיר שנחתם בפני עו"ד גבאי (שניתן ביום 11.7.10). עדותו של עמאד בפנינו (פרוט' עמ' 95 ש' 8) מתיישבת עם האמור בתצהיר (נ/1) ככל שזה מתייחס לשנת 2010. לנוכח זאת ובשים לב שבפנינו הודאת בעל דין לכך שיש תלושי שכר ולעדותו כאמור, הרי שיש לראותו כקבלן שירותים וכמעסיק של התובע ביחד ולחוד עם הנתבעות 1 ו 2, ביחס לשנת 2010 ואילך.
2. באשר לאברהים אבו דיאב הרי שביחס אליו הוצג (כנספח מס' 1 לתצהיר הנתבעים 1 ו 2) העתק מתוך כרטסת ממוינת. נציין כי לא ברור טיבם של אותם תשלומים. לא ברור האם התשלומים המפורטים שם שולמו לו בגין הסעות עת שימש קבלן הסעות, או עבור דבר אחר. הואיל וענין זה לא נתברר כדבעי והואיל ולא הוכח שהיה קבלן שירותי שחיטה אותנטי בתקופה הרלבנטית, הרי שיש לדחות את התביעה כנגדו.

סוף דבר

1. אנו קובעים אפוא כי הנתבעות 2-1 היו מעסיקיו היחידים של התובע, בתקופה הרלבנטית, ועד 2010. בשנת 2010 היו הנתבעות 1 ו 2 יחד עם עמאד חאלק מעסיקיו של התובע.

הצדדים יוזמנו לדיון מוקדם ליום 16.3.15 בשעה 14.00 לצורך קידום ההליך.

מזכירות – יש לסגור את כל התיקים לנוכח הסכם הפשרה ופסק הדין החלקי שניתן ביום 16.7.13 למעט בתיק זה שמספרו 2311/09.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, (25 ינואר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.