1. בפני בקשת הנאמן לאישור הסכם מכר (בקשה 49) ומנגד התנגדות אשת החייב ובקשתה לפדות את תמורת סכום של 682,500 ₪ את הזכויות בדירה מגורים ברחוב הרא"ה 264 ברמת גן, הידועה כ-2/25 חלקים בחלקה 598 בגוש 6144 (להלן: "הדירה").
2. ביום 19.09.2010 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב ועו"ד ברוך חכים מונה כמנהל מיוחד.
3. כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של 2,063,545 ₪, מתוכן אושרו תביעות חוב בסך כולל של 961,119.23 ₪, כאשר סך של 36,674 ₪ בדין קדימה.
4. ביום 30.03.2022 עדכן הנאמן כי לדירה נערכה שמאות עדכנית לפיה שווי הדירה עומד על סך של 1,330,000 ₪ וכי הוא פועל לפרסום הודעה המזמינה את הציבור להגיש הצעות, לקיים מו"מ ולנהל התמחרות ככל ויידרש. בהחלטה מאותו היום קבעתי כי השומה תועבר לעיון הצדדים.
5. ביום 12.05.2022 הגיש הנאמן בקשה להורות על אישור הסכם מכר. במסגרת הבקשה, עדכן הנאמן כי במסגרת הליכי המכירה, היו עשרות מתעניינים ברכישת הדירה, 6 מתוכם הציעו הצעות לרכישת הנכס. ביום 11.05.2022 נערכה התמחרות במשרדי הנאמן בנוכחות המציעים כאשר ההצעה הגבוהה ביותר הועמדה על סך של 1,635,000 ₪ ועם הזוכה נחתם הסכם מכר מותנה שהוגש לאישור בית המשפט.
6. המשיבה התנגדה לאישור הסכם המכר.
7. למען הזהירות, קבעתי דיון בנוכחות הצדדים שהתקיים ביום 12.06.2022. אציין כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובעת כתיבת ההחלטה, הסתבר כי באחת מתגובותיו של הנאמן לתיק ביהמ"ש במסגרת בקשה 43, הודיע הנאמן לביהמ"ש כי "לחייבים הזכות להציע הצעות לפדיון מחצית משווי הדירה גם לאחר הליך ההתמחרות ובהתחשב בתוצאות הליך ההתמחרות, אם וככל שהם מעוניינים בכך".

הואיל וסברתי כי מטיעוני הנאמן במסגרת הבקשה לאישור המכר ובפניי, עלה הרושם כי טענת הנאמן עומדת לכאורה בסתירה לעמדה זו, ולמען הזהירות הואיל ומדובר במכר דירה, קבעתי דיון דחוף נוסף שתואם עם הצדדים ליום 7.7.22, והחלטתי זו ניתנת לאחר שמיעת הצדדים בשני הדיונים.

טענות הצדדים:

1. כאמור, ביום 01.06.2022 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לאישור הסכם מכר במסגרתה טענה כי:
   1. הנאמן ביצע את כל תהליך מימוש הדירה מבלי לעדכן אותה, לא בכתב ולא בעל פה.
   2. הנאמן התעלם מזכותה הקנויה לפדיון חלקו של החייב בדירה, בניגוד להצהרותיו ובניגוד לדין.
   3. הנאמן לא טרח לכלול בהסכם המכר הוראה המיידעת את הזוכה בהתמחרות בדבר זכותה לפדות את חלקו של החייב בדירה בהתאם לגובה ההצעה הזוכה, בהתאם לסכומים ששילמה לבנק למשכנתאות ובהתאם לבעלותה במחצית הדירה.
   4. בימ"ש של הפש"ר אישר שלמשיבה עומדת זכות לפדיון מחצית הדירה של החייב בניכוי סכום של 105,000 ₪ ששילמה לסילוק המשכנתא ובניכוי כל סכום מזונות שייקבע על ידי בימ"ש של הפש"ר.
   5. אישור בקשת הנאמן תכביר את הוצאות המימוש ויקנה לנאמן שכ"ט יותר מכפול ממה שהיה זכאי לו, אילו אושר למבקשת הפדיון הנ"ל.
   6. אישור בקשת הנאמן תביא לפגיעה בזכות הקניין של המשיבה.
   7. יש לאפשר לה לממש את זכות הפדיון כנגד תשלום של 682,000 ₪ המהווים מחצית משווי הדירה על פי ההצעה הזוכה, בניכוי חלקה בתשלום המשכנתא ובניכוי סכום מזונות עבור 5 חודשים. התשלום יבוצע בתוך 75 ימים ממועד החלטת בית המשפט.
   8. בהליך המימוש שנוהל על ידי הנאמן נפלו פגמים יסודיים המצדיקים את ביטולו ועריכתו מחדש בנוכחות ובידיעת המבקשת.
2. מנגד, הגיש הנאמן ביום 02.06.2022 את תגובתו, במסגרתה טען כדלקמן:
   1. המשיבה פעלה ופועלת לאורך כל ההליך לסכל את עבודת הנאמן, תוך שהיא מערימה כל קושי, מתנגדת לכל בקשה ומתעלמת מפסקי דין.
   2. מאז הדיון במאי 2020 ועד היום המשיבה לא פנתה אל הנאמן באופן רציני ובניסיון אמתי להציע הצעה ראויה לפדיון חוב החייב בתיק תמורה אי מימוש הנכס.
   3. המשיבה ידעה על הליכי המימוש המתנהלים והטענה כי לא ידעה על כך היא חסרת תום לב.
   4. החייב והמשיבה ניסו לפעול להברחת הדירה במשך השנים באופן שייפגע בנושי החייב מחד גיסא ויעשיר את החייב ואשתו שלא כדין בבחינת "עושר שלא במשפט" מאידך גיסא.
   5. אישור הסכם המכר בעניינו מביא לכך שקיימת סבירות רבה כי חלוקת הדיבידנד לנושים תהא על מלוא חוב החייב, בעוד הצעת המשיבה תפגע בנושי החייב ואין הנאמן מקבל אותה כהצעה שראוי לבחון בנסיבות העניין.
   6. הצעת המשיבה לא תכסה את חובות החייב כיאה להצעת פדיון, היא נעדרת נשיאה בהוצאות הליכי הכינוס הרובצים בעיקר לפתחה, בקיזוז דמי שכירות בגין אי מסירת הדירה במועד, אי הכרה בזכות למזונות וכן טענות נוספות כלפי המשיבה והחייב בשל התנהלותם חסרת תום הלב.
3. עמדת הכנ"ר – הכנ"ר מצטרף לעמדת הנאמן וטוען כי הגם ונפלו מחדלים באי זימון החייב והמשיבה להליך ההתמחרות, אין מקום לאפשר למשיבה לפדות את הנכס. הכנ"ר סבור כאמור לאור התנהלות המשיבה לכל אורך ההליך אשר נמנעה מלהציע הצעה עניינית לפדיון הנכס, היינו פדיון חלקו של החייב, בעוד שהיה ידוע לכל הצדדים בתיק כי הנאמן עומד לפרסם את הנכס לשם מכירתו, וכי היה על החייב ואשתו שהיו פעילים בתיק ואקטיביים לפנות לנאמן. הכנ"ר סבור כי כעת בישורת האחרונה כשסוף סוף יש מציע רציני שהמציא ערבות בנקאית וחתם על הסכם, כשאנו בפני סיומו של ההליך, אין להתיר את הפדיון למרות המחדלים, ויש להיעתר לבקשת הנאמן לאישור המכר.

דיון והכרעה:

1. אודה ולא אבוש כי ישבתי עַל הַמְּדוֹכָה בבואי ליתן החלטה בבקשה שלפני. לבסוף הגעתי לכלל מסקנה, וכאמור, לא בנקל, כי יש לדחות את בקשת הנאמן לאישור הסכם המכר ולקבל את טענת המשיבה לפדיון בתנאים שיפורטו על ידי בהמשך, והכול מהטעמים שאפרט להלן.
2. אמנם, מן העבר האחד, מדובר בסופו של יום במכירת הדירה אשר למשיבה זכויות בה והיא אם לשלושה ילדים. אלא שמנגד, מדובר בהליך שהחל לפני למעלה מעשור, ואשר בין הצדדים לו, הן הנאמן והן המשיבה, אין תמימות דעים או שיתוף פעולה ולו במעט, עד שנדמה כי יחסים אלו עומדים בעוכריהם בהליך דנן והביאנו עד הלום, שעה שבמספר הזדמנויות מי מהצדדים נמנע מלפעול או פעל באופן מסוים במתכוון אל מול הצד השני, תוך גרירת רגליים, הסרת אחריות והפניית אצבע מאשימה כלפי הצד השני, שלא תמיד באופן מוצדק.

שבריר משלל הדוגמאות שניתן למצוא בתיק לאמור לעיל הוא ביחס לסוגיית השמאות משנת 2020. המשיבה טענה בלהט רב ביחס לשמאות זו כי זו לא הומצאה לה או לבא כוחה חרף החלטה המורה לנאמן להמציאה, אף לאחר פניות של בא כוחה אל הנאמן. כן טענה כי לאחר שפניות בא כוחה ופניותיה אל הנאמן לא הובילו להמצאת חוות הדעת, חייבה אותה התנהלות זו לפנות לבית המשפט. אלא שלהד"מ, שכן בקשת המשיבה הוגשה רק לאחר שהנאמן הגיש עדכון בנוגע לשומה, וברור היה שהן היא והן בא כוחה ידעו כי זו נערכה ומצויה בידי הנאמן.

אבהיר כי המדובר בקצה קצהו של שלל נושאים שבכול אחד מהם ניתן יהיה להציף בשלל החלטות שניתנו ואשר במסגרתם המשיבה גרמה להתמשכות ההליכים, ואפנה בעניין זה שוב לפירוט שנסקר במסגרת טיעוני הנאמן שעל יסודם דחה ביהמ"ש העליון את ערעורה של המשיבה בעניין ע"א 845-21, בסעיף 9, ובמיוחד לנושא מגורי החייב ואשתו, כאשר המדובר היה בדירה שכלל לא שימשה למגורי החייב או המשיבה, והמשיבה עברה להתגורר בה רק סמוך להחלטה על מכר הדירה, ועוד כהנה וכהנה.

1. על מנת שהחלטתי לא תהיה חסרה והואיל והמדובר בהליך פש"ר שנמשך למעלה מעשור ובמסגרתו ניתנו החלטות רבות, שונות שהפכו לחלוטות, הן של בית המשפט של פש"ר והן של ערכאת הערעור, דהיינו, בית המשפט העליון, אציין מקצת ההחלטות וההליכים שרלוונטיים להחלטתי:
   • 1. ביום 16.01.2020 במסגרת עררים שהגישה המשיבה על הכרעות הנאמן בתביעות חוב, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה: "לאחר קבלת חוו"ד השמאי הצדדים ינהלו מו"מ במשך 30 יום ממועד קבלת חווה"ד, ורק לאחר מועד זה יבוצע פרסום המכרז של הדירה. למערערת שמורה הזכות לפדות את הנכס בהתאם לדין".
     2. ביום 12.05.2020, בעקבות החלטתי, עדכן הנאמן כי ביום 16.02.2020 "או בסמוך לאחר מכן" נמסרה השומה מטעם השמאי לידי הח"מ. הנאמן ביקש להתחיל בהליכי מימוש הנכס. אציין כי הנאמן לא ציין אם בא בדברים עם המשיבה, בין אם הוא יצר קשר ובין אם המשיבה. עדכון הנאמן שתק לחלוטין ביחס לכך בהתעלם מהסכמת הצדדים מיום 16.01.2020.
     3. ביום 19.05.2020 הגישה המשיבה בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקשה, בין היתר, להמציא לידיה את הערכת השמאי. בתגובתו מיום 20.05.2020 טען הנאמן כי חוות הדעת הומצאה לחייב וכי החייב אף היה נוכח בביקור השמאי בדירה. עוד ציין הנאמן בתגובתו כי "לחייבים הזכות להציע הצעות לפידיון מחצית שווי הדירה גם לאחר הליך ההתמחרות ובהתחשב בתוצאות הליך ההתמחרות, אם וככל שהם מעוניינים בכך".
     4. ביום 12.06.2020 הגישה המשיבה בקשה להורות על פדיון חלקו של החייב בדירה בתמורה של 300,000 ₪ שישולמו בתוך 60 ימים ממתן החלטה. על הצעה זו ניתנה החלטתי מיום 14.06.2020 הדוחה את ההצעה מאחר ו"הסכום אינו רלוונטי, ואינו משקף את שוויה נכס" (הטעות במקור – ר.ע.).
     5. על החלטתי מיום 14.06.2020 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחה ביום 12.04.2021.
2. מפאת חשיבותה לענייננו ופירוטה את השתלשלות ההליכים שהתנהלו בעניינו של החייב, המשיבה והנאמן בקשר עם הדירה, אביא את הכרעת בית המשפט העליון מיום 12.04.2021 בפירוט:

"ביום 25.06.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן (לביטול הענקה – ר.ע.): נקבע כי "אין תוקף להעברת מחצית מזכויות החייב בדירה ל[אלינור]," וכי "הנאמן רשאי לפעול למימוש חלקו של [אלי] בדירה".

לצד ההליכים בדבר מימוש הדירה, הגישה אלינור גם תביעות חוב לנאמן, בהתבסס על זכותה לקבלת כספים בגין מזונות שלא שולמו לה, ובגין פדיון חלקו של אלי במשכנתא. לאחר שתביעות החוב הללו נדחו על ידי הנאמן, ערערה אלינור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.01.2020 התקיים דיון, במהלכו הושגה הסכמה בין הצדדים שלפיה יתקדם ההליך כדלקמן: ערעוריה של אלינור אמנם ידחו, אולם מנגד יפעל הנאמן לעריכת חוות-דעת שמאית עדכנית לגבי שווי הדירה; זו תוגש בתוך 30 יום, ולאחר הגשתה "הצדדים ינהלו מו"מ במשך 30 יום [...] ורק לאחר מועד זה יבוצע פרסום המכרז של הדירה. עוד הוסכם [...] וכי טענת אלינור לתשלום מזונות תיוותר לשיקול דעתו של בית המשפט. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

ביום 12.5.2020 הודיע הנאמן לבית המשפט כי שומת הדירה עודנה [...]. או אז נזעקו אלי ואלינו לטעון כי חוות-הדעת השמאית העדכנית לא הומצאה להם, כי יש להעבירה לידיהם, וכי יש לדחות את מועד פינוי הדירה, על מנת שתוכל אלינור להעמיד הצעה ראויה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה. בית המשפט אמנם הורה לנאמן להמציא את השמאות לאלי ואלינור, אך לצד זאת ציין כי "אין בכוונת ביהמ"ש להמשיך ולהמתין בהינתן שמדובר בתיק משנת 2010, והחייבים הגישו בקשה זו סמוך למועד הפינוי שנקבע. אינני דוחה מאומה בתיק זה.

מכל מקום, ועל אף הנאמן טען כי המציא לשניים את השמאות העדכנית, אלינור הגישה ביום 12.6.2020 בקשה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה, בגין סך של 300,000 ₪. ביום 14.6.2020 נדחתה בקשה זו, בהחלטה קצרה, בזו הלשון:

"הבקשה נדחית.

הסכום אינו רלוונטי ואינו משקף את שווי הנכס".

...

בתמצית טוענת אלינור כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.6.2020, כאשר לא נעתר לבקשתה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה [...].

הנאמן, אשר לעמדתו מצטרף הכנ"ר, סבור כי דין הבקשה להידחות, באשר עסקינן בערעור תיאורטי. ההיתר לנקיטת הליכי מימוש הדירה – ניתן לפני קרוב ל-4 שנים בפסק הדין מיום 25.6.2017 ; ומועד פינוי הדירה – נקבע בפסק-הדין מיום 16.1.2020 [...]".

1. לבסוף, לאחר סקירת ההליכים וטענות הצדדים, פסק בית המשפט העליון כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור [...]. הצעתה של אלינור לפדיון חלקו של אלי בדירה הוצגה לבית המשפט המחוזי, אשר ראה לנכון לדחותה; וחזקה עליו – כמי שמצוי בנבכי העניין – כי שקל את הדברים. לא מצאתי אפוא בסיס לטענה כי ההצעה לא נבחנה לגופה, לא כל שכן כי נפל פגם אחר בהחלטה.

[...]

לא זו אף זו, ההמתנה עם הגשת בקשת רשות הערעור, והבקשה לעיכוב ביצוע בצדה, עד לחלוף מועד פינוי הדירה – אף אומרת דרשני; ודי לחכימא ברמיזא."

1. ייתכן וכבר עם החלטת בית המשפט העליון היה מקום לשים סוף למסכת גרירת ההליכים בה נוקטת המשיבה, אלא שסברתי בנסיבות העניין וזהות המשיבה המבקשת לפדות את הזכויות ומצבה המשפחתי, שהינה אם לשלושה ילדים והנכס המדובר הינו הנכס היחידי שבבעלותה, כי יש ליתן למשיבה הזדמנות לשפר הצעתה.

אבהיר כי הנאמן לא חסך את דעתו על בית המשפט, וזו לא נעלמה מעיני, כאשר במהלך הדיון מיום 30.12.2021 ביקש מבית המשפט "להפסיק להציע ולהביא לנסות לסגור בפשרות את התיק הזה, התיק הזה הדרך לסגור אותו היא לפי סדרי דין... אני כל הזמן נתקל בקשיים... אחרי כל הערערים (הטעות במקור – ר.ע.) שהגברת הזו הגישה ועיכבה את הביצוע, אני חושב שדרך המלך והדרך הכי טובה היא לנהל התמחרות... אני מעריך את מאמצי גבירתי, יחד עם זאת בנסיבות התיק הזה הוא מסרבל את התיק, מאריך אותו ויוצר כעסים. (ראו עמ' 17 ש' 16-23).

1. כאמור, ביום 12.04.21 דחה בית המשפט העליון ערעור שהגישה אשת החייב על החלטתי מיום 14.6.201 בגדרה נדחתה בקשתה לפדיון בזכויות החייב בדירה. משכך קבעתי כי אשת החייב תפנה את הדירה עד ליום 01.08.21.
2. אלא שגם לאחר מכן הרוחות בין הצדדים סערו והם הטיחו האשמות הדדיות, זה מכאן וזה מכאן והמשיבה אף הגישה בקשה להחלפת בעל התפקיד. כן טענה המשיבה ביחס להתמחרות כי הנאמן פעל מאחורי גבה, מבלי לשתפה ולהזמינה לכל הליך ההתמחרות וכעת עליו לאפשר לה את שהוסכם ואושר על ידי בית המשפט, דהיינו, לפדות את חלקו של החייב בדירה בהתאם להצעה הזוכה.
3. עיקר טענות המשיבה כעת הוא כי יש לאפשר לה לממש את זכות הפדיון שלה לאחר קיום ההתמחרות ולהציע הצעה בהתאם להצעה הזוכה בהתמחרות, ובהתאם לקיזוזים להם היא זכאית לכאורה, וכי אין לאשר את הסכם המכר בכל מקרה נוכח הפגם שנפל באי זימונה להתמחרות.
4. בפסיקה נקבע כי:

"על בתי המשפט לשוות לנגד עיניהם את עניינם של כלל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר ולא רק את עניינו של החייב:

"במקרים מעין אלה, אין המדובר אך בעניינו של חייב ספציפי זה או אחר אשר רצונו הוא כי חובותיו ייפרעו במידה המירבית האפשרית. על בית המשפט להקפיד כי לא יקופח עניינם של נושי החייב. האינטרס של נושי החייב עולה במידת מה בקנה אחד עם עניין החייב; טובתם, כמו כן טובת החייב, משמעה מכירת נכסי החייב במחיר מירבי... כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עסקאות מכר במחירים גבוהים... בנוסף, יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות בזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם" [רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים, 20.7.2004) פסקה 7]".

[ראו רע"א 2391/13 אהרון אברהם ליפשיץ נ' בנק אדנים [נרכש ע'י מזרחי טפחות בע''מ] (פורסם במאגרים, 01.10.2013)].

1. נושא זה של זימון החייב ובעל הזכויות להתמחרות, אינו עניין של מה בכך. בתי המשפט נדרשו בהחלטות רבות לנושא זה. המלומדים כבוד השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני, בספרם "הפטר" כרך ב', סבורים כי ישיבת ההתמחרות הינה ישבה שאליה על כונס הנכסים ובענייננו הנאמן שמונה לצורך כך, לזמן את כלל המציעים וכן את היחיד ובעלי הזכויות המהותיים בנכס (ראו עמוד 911 בסעיף 48.6). עוד הם מבהירים כי "על הנאמן לשלוח ליחיד ולשותפות בנכס הודעה על ההתמחרות בדואר רשום עם אישור מסירה, ולהזמין את היחיד ואת בעלי הנכס הנוספים להשתתף בהתמחרות. אם נמכר הנכס מבלי שהוזמן היחיד להשתתף בהתמחרות יש בכך פגם היורד לשורשם של הליכי המכר, ומכר כזה יבוטל".
2. עמדה זו ננקטת על ידי המלומדים הנ"ל על יסוד פסקי דין שניתנו על ידי ביהמ"ש המחוזי והעליון. בעניין ע"א 1961/01 הרב אהרון פולמן נ' עו"ד ישי בית און, כונס נכסים (ניתן ביום 20.6.2001, אך לא פורסם) קבע כבוד השופט בר אופיר: "דעתי היא כי, בנסיבותיו של עניין זה כפי שהצגתי כאן, היה על הכונס להזמין את המערער להתמחרות גם אם לא הוגשה על ידיו הצעה העונה על דרישות הדין. הייתי אף מרחיק לכת ואומר כי היה על הכונס לדחות את מועד ההתמחרות, כדי לאפשר למערער להתארגן ולהגיש הצעה מלאה ומגובשת. אי דחיית המועד - או לחילופין אי הזמנתו של המערער להתמחרות בנתונים האמורים - כל אחד מהם מהווה לדעתי פגם יסודי בהליכי המכירה, ולכן נכון יהיה לבטל את אישור המכירה שניתן לגרנות על ידי ראש ההוצאה לפועל. הביטוי "פגם יסודי" (שמקורו בהלכה הפסוקה) רחב הוא ועמום, ועלינו לצקת לתוכו את התוכן המתאים לפי הנסיבות העובדתיות. כך, למשל, נקבע זה מכבר כי אי הזמנתו של החייב להתמחרות מהווה פגם יסודי בהליכים, והמכר בוטל (ע"א (ת"א) 390/72 נזים נ' רובין פ"מ תשל"ד (163)".
3. על הלכה זו חזר ביהמ"ש העליון בעניין ע"א (חי') 2438/01 צחי דוד נ' בנק טפחות למשכנתאות בע"מ (פורסם במאגרים, 4.10.2001), כאשר הוא חוזר על הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט בר-אופיר ומסביר כי "...בכך אימץ בית המשפט העליון הלכה קודמת של בית המשפט המחוזי לפיה נתונה לראש ההוצאה לפועל סמכות עקרונית לבטל החלטת מכירה כאשר נפגעו זכויות החייב כתוצאה מאי הזמנתו למכירה הפומבית ומבלי שניתן לו לפרוע את חובו, או להביע דעה בעניין המכירה ואישור הקונה". עמ' 400 ,דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית 2001", ובהמשך, מוסיף וקובע כי "קריאה נכונה של המובא לעיל מתוך פסק הדין בעניין פולמן תביא אותנו בהכרח כי, לביטוי "פגם יסודי" אין הגדרה מפורשת הן בחוק והן בפסיקה , וכי יש לצקת לתוכו את התוכן המתאים לפי נסיבות העניין".
4. עוד לא מיותר לציין, את נוהל כינוס נכסים של רשות האכיפה והגבייה שבו נקבע כי במסגרת המסמכים שיש לצרף ל"בקשה לאישור מכר/צו פורמלי...", יש לצרף "אישור הזמנת החייב להתמחרות – צירוף אישור מסירה אישית + תצהיר שליח מוסר ההזמנה".
5. דומני כי גם תכתיב השכל הישר וההגינות הבסיסית מחייבים כי החייב והמשיבה שהינה בעלת מחצית מהזכויות בנכס יוזמנו להליך ההתמחרות והנאמן יודיע להם מהו המועד שנקבע להתמחרות על מנת לאפשר להם להשתתף בו ולהעלות הצעות מטעמם.
6. עם זאת לא בכל מקרה שבו לא יוזמן חייב להתמחרות המכר יבוטל, וייתכנו מקרים שבהם גם אם החייב לא זומן, יאושר המכר. ראו למשל רע"א 10518/08 רדואן סקאס נ' עו"ד דורון זר, כונס נכסים (פורסם במאגרים, 18.12.08), שם נקבע כי "גם לגופו של ענין לא אוכל להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי מכירה לא תבוטל, מקום שהליכיה היו ידועים לחייב, גם אם נפלו בה פגמים, וכל עוד החייב לא נפגע מהם [רע"א 2623/90 ריקלין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 11.9.90)]. אכן, היה על כונס הנכסים - כאן וברגיל - ליידע את החייב על קיום הליכי המכירה והתקדמותם, שכן עליו לפעול מתוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים. אולם, גם אם שגה הכונס במילוי חובותיו, אין מקום לבטל הליכי מכירה כאשר הפגמים שנפלו בהם אינם מהותיים, על פי הדין, הנסיבות, וגם השכל הישר בל ייפקד מושבו. על פי הנפסק, הבחינה אם סיפור העובדות מקים עילות המצדיקות ביטולה של המכירה תיעשה בכל מקרה לגופו,... ואי הזמנת החייב להתמחרות, לטענת המבקש עילה אחרונה זו מתקיימת בעניינו. עובדתית נכון הדבר, אולם בכך לא די; מנסיבות המקרה שפרש בית המשפט עולה כי, אי הזמנתו של המבקש להתמחרות לא פגעה באופן מהותי בזכויותיו וכי בפועל: "למערער היה די והותר זמן להביא רוכשים ואף ניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן, הן במהלך השנתיים בהם מתנהלים הליכי המימוש והן לאחר החלטת הפרסום הנוסף... מהחלטת הפרסום הנוסף היה ברור למערער שפרסום כזה יתבצע ע"י הכונס, ואולם גם לאחר החלטה זו לא הביא המערער כל מציע".
7. בעניין זה טוען הנאמן מספר טענות. טענתו הראשונה הינה כי אין עסקינן במשכון ומשכך אין לחייב או למשיבה זכות פדיון המוקנית למי שמשכן נכס. טענה שניה נגעה לעובדה שלעמדת הנאמן הסכמותיו לכל אורך הדרך היו לניהול משא ומתן עם המשיבה, דבר שלא נעשה על ידה כלל ועיקר. למעשה הנאמן בעניין זה טוען במובלע כי אין בפני ביהמ"ש הצעה אמתית לפדיון, אלא עוד אחד מניסיונותיהם של החייב והמשיבה לתקוע טריז במאמציו הרבים לממש את הנכס.
8. אכן נקבע כי "זכותו של חייב לפדיון נכס קיימת אמנם בדין, אך זאת רק לגבי נכס ממושכן וכאמור בס' 13(א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון"). ברם, הנכס שבמחלוקת איננו ממושכן. ממילא לא עומדת לחייב זכות הפדיון מכוחו של חוק המשכון... בבחינת למעלה מהצורך אציין כי הזכות לפדיון לפי חוק המשכון אינה עומדת בעינה לעולם ועד, ומקובל לראות בהכרזה על זוכה בהתמחרות, כנקודת הזמן האחרונה בה רשאי בעל הנכס לפדות את חובו [(השווה ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1), 793; פש"ר (ת"א) 2481/08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אריה בר לב (פורסם במאגרים, 05.11.2008)]. זאת ועוד, הסכמת החייב למכירת הנכס מביאה לפקיעת זכות הפדיון (י' וייסמן, חוק המשכון, תשכ"ז-1967, בע' 260), ובמקרה דנן הרי נתן החייב את הסכמתו למכירת הנכס, במסגרת הסדר הנושים" [ראו פשר (ת"א) 11007-08-15 אורי שוורץ נ' עו"ד אלונה בומגרטן, נאמנת להסדר הנושים של החייב (פורסם במאגרים, 07.02.2019)].
9. אולם השאלה המונחת בפניי האם לחייב בהליכי פשיטת רגל או לבעל זכויות אחר בנכס יש זכות לפדות את הנכס אם לאו, היא שאלה נכבדה, אלא שדומני כי בנסיבות התיק שבפניי אינני נדרשת לה כל ועיקר.
10. כפי שפורט לעיל, בתיק שבפניי נקבע במפורש בהסכמה כי למשיבה תינתן זכות לפדות את הנכס. הדבר עלה במספר הזדמנויות וצוין במספר מקומות. ראש וראשון אציין את הכרעת ביהמ"ש העליון בעניין 845/21 שהוזכר לעיל, שם נקבע בסעיף 9 "לעניין כריכת הפינוי בהליכי המימוש מדגיש הנאמן כי האפשרות לנהל עמו מו"מ לפדיון הדירה עומדת ל[אלינור] גם היום ובכל שלבי המימוש". נושא זה עלה גם בדיונים בפניי, כאשר במסגרת ערעור שהוגש על ידי המשיבה התקיים דיון ביום 16.1.20 במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "לאחר קבלת חוו"ד השמאי הצדדים ינהלו מו"מ במשך 30 יום ממועד קבלת חווה"ד, ורק לאחר מועד זה יבוצע פרסום המכרז של הדירה. למערערת זמורה הזכות לפדות את הנכס בהתאם לדין". בדיון שהתקיים ביום 30.12.21 מסביר הכנ"ר כי "הצעת שלישית שהנאמן חושב שהיא ראוייה והוגנת, לבצע כמה שיותר מהר את השמאות ואת ההתמחרות ולתת לה (הכוונה למשיבה – ר.ע.) להציע הצעה". בנוסף, כאמור בבקשה מספר 43 במסגרת תגובת הנאמן כפי שפירטתי לעיל, הנאמן בעצמו הסכים באופן מפורש כי "לחייבים הזכות להציע הצעות לפדיון מחצית שווי הדירה גם לאחר הליך ההתמחרות ובהתחשב בתוצאות הליך ההתמחרות, אם וככל והם מעוניינים מכך" (ראו תגובתו מיום 20.05.2020).
11. אם כך לטעמי, אין עלי להידרש לשאלה הנכבדה, כפי שפירטתי לעיל, והיא האם לבעל זכויות בנכס יש זכות לפדות את הנכס, כאשר המדובר במימוש שלא בגין משכון היות ולטעמי הצדדים הגיעו להסכמה שפורטה במפורש בפרוטוקול הדיון, הסכמה אותה אישרתי ולפיה הוקנתה הן לחייב והן למשיבה זכות לפדות את הנכס. המחלוקת שבין הצדדים לא נגעה לעצם זכותה של המשיבה לפדיון אלא לשאלה האם המשיבה מימשה זכות זו, או ליתר דיוק אם הזכות פקעה ויש להעדיף כעת את האינטרס של הזוכה בהתמחרות ואינטרסים אחרים, שעוד אפרטם. כלומר הנאמן לא חולק על עצם זכות הפדיון שכן הוא נתן הסכמתו לקיומה, אלא טוען כי המשיבה נמנעה מלממש את הזכות, והימנעותה במשך כל התקופה, וחוסר שיתוף הפעולה מובילים למסקנה שיש לאשר את המכר.
12. אם נעיין בעמדת הנאמן ובעמדת המשיבה נגלה, כי שני הצדדים קוראים את אותו המשפט באופן שונה. הנאמן סבור כי תכלית הפדיון הינו ניהול משא ומתן עמו, כך שכאשר יש מציע שזכה בהתמחרות, הרי על המשיבה היה להציע הצעה עדיפה טובה יותר, בדומה לפדיון זכויות על פי חוק המשכון, כלומר, הצעה שמסלקת את כלל החובות. לעמדת הנאמן ככל והמשיבה הייתה מנהלת עמו משא ומתן לפני ההתמחרות, הרי ניתן היה להגיע להסכמה על בסיס השמאות, ומשקוימה ההתמחרות הגענו לנקודת האל חזור, ויש להעדיף את האינטרס של הזוכה בהתמחרות, את האינטרס הכללי של שקיפות והגינות בעצם קיומה של התמחרות, ואת האינטרס של הנושים. בהקשר הזה טוען הנאמן כי המשיבה אינה מציגה פדיון, אלא למעשה הצעתה לאו הצעה היא משום שהיא מכילה התחשבנות, הכוללת הפחתות שכלל לא הוסכמו, ומשכך אין לשעות כלל ועיקר להצעתה. עוד מוסיף הנאמן וטוען כי יש לראות בהתנגדות המשיבה לאישור המכר, המשך ישיר להתנהלותה לכל אורך ההליך, עת עשתה כל שביכולתה לפגוע בהליכי המימוש. הנאמן מדגיש את נושא הערך של הליך מכירה הוגן, שוויוני ושקוף.
13. לעומת זאת, המשיבה קוראת את אותה הסכמה, ואת אותם המשפטים בצורה שונה לחלוטין. לטעמה של המשיבה, משמעות ההסכמה כי יש לה זכות פדיון לאחר ההתמחרות היא, כי היא רשאית להשוות את הסכום שהיא מציעה להצעה הגבוהה ביותר. לטעמה של המשיבה, יש להפריד בין ניהול משא ומתן, שעשוי היה להוביל לפדיון הזכויות של החייב על ידה בסכום מופחת שלוקח בחשבון את החיסכון בניהול הליכי הכינוס, לבין פדיון בתשלום מלוא הסכום שנקבע כמחיר הנכס. משהציעה הצעה שאין בה כל התחשבנות, ומשהודיעה כי היא מבקשת למעשה לרכוש את חלקו של החייב בדירה במחיר של המציע הגבוה ביותר, ובתנאים שהוצעו על ידו, הרי זכותה עדיפה על פני זכותו של הקונה. הן משום שבכך אין כל פגיעה בנושים, שכן היא מעמידה את הקופה בסכום המלא שישולם על ידי הקונה בהתמחרות, והן משום שבכך יוותרו היא וילדיה עם קורת גג, באופן שיענה על האינטרסים הכללים של חוק חדלות פירעון ופקודת הפש"ר, בכללותו.
14. מעיון בהודעת הצדדים, הנוגעת לזכות המשיבה לפדיון, נמצא כי נראה שיש להעדיף את פרשנותה של המשיבה. בהסכמת הצדדים מיום 16.1.20 נאמרו שני דברים, הראשון כי הצדדים ינהלו מו"מ בתוך 30 יום ואם לא יגיעו להסכמה ינוהל הליך המכר, וכך אכן נעשה, ואין חולק כי הצדדים לא הצליחו להגיע להבנה בנוגע לפדיון הנכס. הדבר השני שנאמר, כי למשיבה שמורה זכות הפדיון על פי דין. כפי שהבהרתי לעיל, זכות זו שהוסכמה על ידי שני הצדדים כי היא ניתנת למשיבה, אינה קשורה למשא ומתן. אין ספק כי התנהלותה של המשיבה אינה תקינה. היה עליה לנהל משא ומתן עם הנאמן ולהציע הצעות ענייניות ואמתיות שיגובו במסמכים שיפרשו את רצינותה, כגון פירוט מקורות המימון וכד'. אני סבורה כי כאשר המשיבה לא פנתה להציע כל הצעה לאחר שהנאמן הודיע לתיק כי התקבלה שמאות מעודכנת וכי בכוונתו לפרסם מכרז, הנאמן הניח כי המשיבה השלימה עם המכר, ולכן לעמדתו התנגדותה לאישור הקונה מהווה עוד אחד מניסיונותיה לעצור את הליכי המכרז. אלא שבעניין זה אינני יכולה לקבל את סברתו של הנאמן, הגם וייתכן והיא מבוססת על ניסיונו הרב מול המשיבה. אני סבורה כי היה על הנאמן לפעול כפי הסדר ומשהגיע העת לפרסם את המכרז ולהזמין את כלל הצדדים לביצוע התמחרות, לעדכן את המשיבה והחייב על מועד ההתמחרות. לו היה פועל כך לא הייתי מקבלת את טענות המשיבה. לו הייתי סבורה כי המשיבה או החייב היו מודעים למועד ההתמחרות, הרי בתיק סבוך ורווי סערות זה, היה מקום לאשר את המכר, ולדחות את הטענה ואת הפרשנות של המשיבה. שכן, "יש לחזור ולהזכיר כי השאת התמורה לנושים היא אמנם ערך חשוב, אך לא מדובר בחזות הכל, ולצד ערך חשוב זה ישנם ערכים חשובים לא פחות, ואולי אף יותר, והם הערך של הליך מכירה הוגן, שויוני ושקוף לכל וכן הערך של אמון הציבור בסופיות הליך המכירה וההגנה על אינטרס ההסתמכות של המציע שזכה."

[ראו פשר (ת"א) 11007-08-15 אורי שוורץ נ' עו"ד אלונה בומגרטן, נאמנת להסדר הנושים של החייב (פורסם במאגרים, 07.02.2019)].

1. אלא שבענייננו, ברגע הקריטי והמכריע אשר למעשה כל פעולותיו של הנאמן התנקזו אליו, ההתמחרות, מועד מכירת הנכס, המשיבה או החייב כלל לא היו מודעים לו, ולא הוזמנו. לטעמי, בנסיבות התיק כאן, מחדל זה מהווה פגם שמנע מהמשיבה מלהציע הצעה לפדות את הנכס, או להשתתף בהתמחרות ולהציע הצעה טובה יותר. אינני סבורה כי יש לקבוע שעל המשיבה לשלם מעבר לשוויו של הנכס, כהצעה לפדיון.
2. באיזון הכולל, כשאני מחברת את כלל ההודעות וההסכמות בתיק זה, שהקנו והבהירו כי למשיבה יש זכות פדיון אפילו לאחר התמחרות, דברים מפורשים שנכתבו על ידי הנאמן בהודעותיו לתיק ביהמ"ש, ולאחר שנמצא כי המשיבה והחייב לא הוזמנו להתמחרות, ובכך נמנעה מהם האפשרות להציע הצעה, בהתחשב בעובדה כי המדובר בדירה יחידה של המשיבה והחייב, ולשניהם ילדים קטינים, כשהוסכם למעשה כי לאחר ההתמחרות תוכל המשיבה להציע הצעה לפדיון, ולא נמצא כי השתהתה בהצעתה או בפנייתה, שכן זו הוגשה בתגובה לבקשה לאישור המכר במסגרתה הועלו הטענות שפורטו לעיל בדבר אי זימונה להתמחרות, והואיל והמכר טרם אושר ואנו מצויים בשלב של אישור המכר ולכן טרם הוכרז הזוכה על ידי ביהמ"ש, והואיל וההצעה כפי שפורטה בדיון הינה לשלם את מלוא הסכום שנקבע על ידי הזוכה בהתמחרות, מבלי לבצע כל התחשבנות, למעט הפחתת הסכום שאין עליו כל מחלוקת ביחס למשכנתא, אני סבורה כי הגם ויש בכך משום פגיעה במציע, הרי אין לאשר את המכר.
3. בנסיבות שפורטו על ידי לעיל אני סבורה כי אין לאשר את המכר ויש לאפשר למשיבה לפדות את הנכס, היינו חלקו של החייב בסכום שהוצע על ידי המציע. מסכום זה יש להפחית חלקו של החייב בסך של 105,000 ₪ ששולם על ידי המשיבה לסילוק המשכנתא ועליו לא הייתה כל מחלוקת. הנאמן בעניין זה לא טען בפניי הגם ונושא זה עלה מספר פעמים כי המשיבה שילמה את יתרת המשכנתא במלואה והציגה קבלות.
4. אציין עוד כי המשיבה ביקשה להפחית את סכום חוב המזונות, ולשלם את התשלום בתוך 75 יום, ואולם במסגרת הדיון הבהירה כי על מנת שלא תידחה בקשתה בשל עניינים טכניים היא מוכנה להעמיד את מלוא הסכום בניכוי התשלום ששילמה עבור סילוק המשכנתא ועליו לא הייתה כל מחלוקת בתוך 45 יום.
5. אני סבורה כי נוכח כל האמור לעיל יש לאפשר למשיבה לשלם את הסכום של הפדיון בסך של מחצית משווי הנכס כפי שנקבע במסגרת ההתמחרות, בסך כולל של 1,635,000 ₪. מסכום כולל זה יש להפחית את סכום המשכנתא שהמשיבה שילמה בסך של 210,000 ₪ כלומר סכום של 1,425,000 ₪. למשיבה בעלות במחצית מהזכויות בנכס.

אם כך המשיבה רשאית לפדות את חלקו של החייב בנכס בסכום 712,500 ₪, ככל ותפקיד את הסכום בקופת הכנ"ר בתוך 30 יום מהיום.

סוף דבר;

1. לאור המכלול אני סבורה שבנסיבות המקרה שבפניי אין לאשר את המכר, מכול הסיבות שפורטו לעיל בהחלטתי ובמיוחד לאור השילוב של מתן זכות מוסכמת למשיבה לפדות את הנכס באופן עקרוני ובמיוחד לאחר ההתמחרות, ולאור אי הזמנתה להתמחרות, בסכום של 712,000 ₪ שישולמו על ידי המשיבה בתוך 30 יום.
2. ככל ותשכיל להפקיד את הסכום בקופת הכנ"ר בתוך המועד שקבעתי (למען הסר ספק אבהיר כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים), הרי תוכל לפדות את הנכס, ככל ולא תעשה כן יקבע כי המשיבה אבדה את זכותה לפדות את הנכס.
3. אדגיש עוד כי עד כה החייב כלל לא טען לקיומה של זכות כזו מטעמו, הגם והיה נוכח בדיונים שהתקיימו, והגם ובחלק מהדיונים היה מיוצג. עוד אדגיש כי לחייב אין זכות לפדות את הנכס.
4. בנסיבות דנן ובהינתן תוצאות החלטתי, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.