בפני בקשת הנאמן להארכת מועד להגשת ערעור ולחיוב המשיבה בהוצאות (בקשה 52).

רקע;

1. פעם נוספת אני נדרשת למחלוקת בין הצדדים, בהליך שידע בעיקר מורדות, כאשר הצדדים מתנהלים כנצים, שוטחים טענות מרובות האחד כלפי השני וכלפי בית המשפט, אינם מקיימים החלטות, אינם משתפים פעולה בלשון המעטה, מתבטאים באופן בוטה ולעתים אף בנופך אישי.
2. בין הצדדים דם רע ויש לשים לכך סוף.
3. ביום 11.07.2022, בהחלטה מפורטת ומנומקת, קבעתי כי אין לאשר את המכר לצד ג' וכי למשיבה זכות לפדות את הנכס (להלן: "ההחלטה"). אמנם, במסגרת החלטה זו לא פסקתי הוצאות למי מהצדדים , שכן סברתי כי האשמה להימשכות ההליכים ולצורך במתן הכרעה נעוצה בשני הצדדים.

כך, למשל, קבעתי כי "בין הצדדים לו, הן הנאמן ואין המשיבה, אין תמימות דעים או שיתוף פעולה ולו במעט, עד שנדמה כי יחסים אלו עומדים בעוכריהם בהליך דנן והביאנו עד הלום, שעה שבמספר הזדמנויות מי מהצדדים נמנע מלפעול או פעל באופן מסוים במתכוון אל מול הצד השני, תוך גרירת רגליים, הסרת אחריות והפניית אצבע מאשימה כלפי הצד השני, שלא תמיד באופן מוצדק" (ראו סעיף 2 להחלטה).

ראו גם סעיף 34 להחלטה במסגרתו קבעתי כי "אין ספק כי התנהלותה של המשיבה אינה תקינה".

עוד קבעתי כי הנאמן חדל בהתנהלותו בנקודה נשוא ההחלטה (ראו סעיף 35 להחלטה).

1. קיוויתי כי בהחלטה זו ישככו הלהבות. אלא שלא כך וכעת אני נדרשת למתן החלטה ביחס להוצאות לצד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

טענות הצדדים:

1. טענות הנאמן:
   1. לטענת הנאמן, הליכי מימוש דירת החייב והמשיבה שהחלו בשנת 2014 סוכלו על ידי החייב והמשיבה במשך שנים, תוך שדמי השכירות בגין הדירה נשללו מקופת הפש"ר. עקב האמור, הנאמן נדרש להוצאות בגין פעולות בלשכת רישום המקרקעין, ניהול הליכים משפטיים רבים שפתחה המשיבה כנגד הנאמן לרבות ערעורים שנדחו.
   2. מאחר ולמשיבה מחצית מהזכויות נשוא הליכי המכירה, עליה לשאת בכל הוצאות הכינוס באופן שווה לנושי החייב בסך כולל של 125,745.25 ₪, ובהן: הוצאות בגין שכ"ט השמאי; פרסום בעיתונים; מחיקה ורישום הערות אזהרה; שכ"ט מימוש; פריצת מנעולים בגין אי פינוי הדירה על פי החלטת בית המשפט; דמי שכירות מהמועד שנקבע פינוי הדירה ועד למועד תפיסת החזקה בדירה.
   3. מוסיף הנאמן וטוען כי הליכי המימוש והכינוס הניבו תמורה הולמת עבור הדירה וכי סכום הפדיון שנפסק משווי מחצית ההצעה הזוכה אינו מגלם את הצורך בקיזוז ובנשיאה בנטל ההוצאות.
   4. שיש מקום בנסיבות לפסוק שכר בגין הליכי המימוש שכללו הוצאות ופעולות חריגות כתוצאה מפעולות המשיבה, והביאו להגשת הסכם מכר לאישורו של ביהמ"ש.
   5. ביום 20.10.2022 הגיש הנאמן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתי מיום 11.07.2022 ותיקונה מיום 12.07.2022 (לעניין סכום הפדיון). הטעם לבקשה הוא שבהחלטת בית המשפט בבקשה לחיוב המשיבה בהוצאות יש להשליך משמעותית על שאלת כדאיות הערעור.
2. טענות המשיבה (הוגשה במסגרת בקשה 49 ביום 28.12.2022):
   1. מדובר בבקשה מופרכת וחסרת יסוד משפטי ועובדתי.
   2. הנאמן לא הוכיח טענותיו להכשלה מכוונת של הליך המימוש על ידי המשיבה. לא רק זאת, אלא שתוצאת ההליך מפריכה טענתו שכן לבסוף הצדק היה עם המבקשת שזכותה לפדיון הדירה הוכרה ואושרה.

מעבר לאמור, הרי שהנאמן הוא שהתרשל ולא פעל למימוש הדירה, בין אם במכירה ובין בפדיון, אלא עד בקשת המשיבה לקידום ההליך.

• 1. הוצאות השמאי, הפרסום בעיתונות ורישום הערת האזהרה על הכינוס הן הוצאות שעל הנאמן היה להוציא בכל מקרה. פריצת המנעול הייתה הוצאת לא הכרחית שעה שהדירה נמסרה בהתאם להחלטת בית המשפט. השכ"ט מבוקש למרות שנציגת הכנ"ר אמרה במהלך הדיון כי בכל מקרה לא זכאי הנאמן לשכ"ט מעבר לסכום שייכנס לקופה לאחר התשלום למשיבה של מחצית התמורה.
  2. הוראות החוק שצוטטו על ידי הנאמן והכנ"ר מתייחסים באופן ברור לחייב ולא למשיבה שמימשה זכות פדיון. הוראות החוק הללו נוקטות בלשון ברורה שמתייחסת לחייב או לפושט הרגל.
  3. הנאמן ממשיך להתעלל במשיבה בניגוד להחלטות ברורות של בית המשפט והדירה עומדת ריקה מבלי שהמבקשת יכולה להיכנס אל הדירה או לעשות בה שימוש כלשהו ונגרמים לה נזקים כבדים.

1. עמדת הכנ"ר

בתגובתו מיום 19.10.2022 פירט הכנ"ר את מקור הדרישה לשראת בתשלום הוצאות הכינוס ופסיקת שכ"ט כינוס לטובת קופת הכינוס (בשונה מפסיקתם לטובת הנאמן), תוך שהוא חוזר על הוראות הדין בהן נקב הנאמן: סעיפים 77 ו-105 לפקודת פשיטת הרגל; סעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

במסגרת הדיון שכינסתי ביום 20.02.2023, העלה ב"כ הכנ"ר כי "אם נשכלל את כל ההליכים הצפויים כאן כולל בית המשפט העליון, כלכלי יותר לשלם מחצית מ-36 מ-200" ובכך התייחס בעצם לעובדה כי השכ"ט שצויין בסעיף 10.4 לבקשת הנאמן נקבע בסוף ההליך ולא מראש ולעובדה כי הליך המימוש גם לא נוהל לאורך כל הדרך וגם יש לחשבו לפי תקנות השכר ולא תקנות ההוצאה לפועל.

לבסוף, עמדתו של הכנ"ר לפרוטוקול היא כי למעט ביחס לרכיב השכ"ט השיבה צריכה לשאת במחצית ההוצאות (עמ' 47 ש' 28).

דיון והכרעה

1. המשיבה טוענת כי כל ההליכים נשוא ההוצאות היו מתייתרים לו היה הנאמן מאפשר לה לבצע את הפדיון על פי זכותה. אלא, שניתן לטעון את אותה טענה אף כלפי המשיבה. לו הייתה המשיבה מציעה הצעת פדיון ריאלית לשווי הנכס, אזי בהחלט ייתכן כי בכך היו באים הדברים לסיומם למן ההתחלה והנאמן לא היה עומד על מימוש הנכס.
2. בנוסף, בטענתה הנ"ל (ראו סעיף 15 לתגובתה), מבטלת המשיבה: ראשית את השאת התמורה באופן בו שילמה כמעט פי 2 מסכום הפדיון שהוצע על ידה; ושנית, שנים של נקיטת הליכים וסחבת שנגרמו בחלקם דווקא בגין התנהלותה, כפי שפירטתי בהחלטה וכאן.
3. אין חולק כי ההליכים מול המשיבה אכן השיאו לבסוף את התמורה בגין הדירה חרף כל ניסיונותיה של המשיבה לפדותו בסכומים נמוכים משמעותית ובתנאים (ראו למשל בקשתה מיום 12.06.2020 להורות על פדיון הנכס בתמורה של 300,000 ₪), כך שלא ניתן לומר כי ההוצאות היו לְבַטָּלָה.
4. אדגיש שוב: עסקינן בהליך בו שני הצדדים אינם נקיים וחפים מפגמים בהתנהלותם, ואין זו פעם ראשונה שבית המשפט כותב בכך.

כך, מעבר לכתוב בהחלטה (ראו סעיף 3 לעיל), חרף העובדה כי המשיבה השלימה את תשלום סכום הפדיון לקופת הכינוס, סרב הנאמן למסור את החזקה בדירה לידיה. משמע, הנאמן לא פעל בהתאם להחלטות בית המשפט. ראו, למשל, הבהרת הנאמן מיום 19.10.2022 במסגרתה טען כי הוצאות קופת הכינוס כשעבוד הן ועל כן לא ניתן למסור את החזקה עד אשר ישולמו לקופת הכינוס.

1. כך גם לעמדתו של הכנ"ר.

במהלך הדיון שכינסתי ביום 20.02.2023 טען הכנ"ר כי לטעמו "המצב יותר פשוט מאיך שמציגים אותו" וכי "בנוגע להוצאות – הצעה לפדיון בדרך כלל צריכה להביא בחשבון את ההוצאות שהוצאו עד לאותה נקודה..." (ראו עמודים 44 ש' 30, עמ' 45 ש' 1-2).

עוד טען הכנ"ר כי "לכל הצדדים יש אשם תורם לכל מה שקרה כאן" (עמ' 45 ש' 3) וכי "יש לתיק מורכבות כשאף אחד מהצדדים לא פעל בצורה מיטבית. גם בית המשפט העליון התייחס לעיכובים של המשיבה...".

1. מסכימה אני עם עמדת הכנ"ר. אין ספק כי הצדדים כולם לא פעלו באופן שמיטיב עם ההליך.
2. אמנם, הוראות החוק שצויינו על ידי הנאמן והכנ"ר אינן יכולות להיות הבסיס לענייננו שכן הן נוקטות בלשון ברורה שמתייחסת לחייב או לפושט הרגל. המשיבה היא לא חייב ולא פושט הרגל בענייננו.
3. יחד עם זאת, אני סבורה כי אכן יש לחייב את המשיבה בהוצאות, וכעמדת הכנ"ר כאמור, אני סבורה כי נכון יהיה לחייבה במחצית ההוצאות, למעט ביחס לרכיב השכ"ט.
4. בעניין זה אוסיף כי בדיקת מסמכיו הרבים של ההליך על כל הערכאות בהן נוהל, מעלה כי במסגרת ההליך שילמה המשיבה הוצאות. כך, במסגרת ההסכמות מיום 16.01.2020 נקבע כי הפיקדון שהפקידה בסך 7,500 ₪ ישולם לידי הנאמן, מחצית לצורך הוצאותיו ומחצית לצורך תשלום לשמאי. כן, במסגרת החלטת בית המשפט העליון מיום 12.04.2021 ברע"א 845/21, הוטלו על המשיבה הוצאות בסך 6,000 ₪.
5. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את עמדת הכנ"ר וקובעת כי על המשיבה לשאת במחצית מהוצאות הקופה ביחס למימוש הדירה, למעט ביחס לרכיב השכ"ט נושא זה לטעמי אינו יכול לעלות כלפי המשיבה. שכ"ט הנאמן נגזר בהתאם לכללים מהסכום המופקד בקופה, ואין מקום לחייב את המשיבה בתשלומו, מה גם שבהחלטתי הנוגעת לפדיון קבעתי כי אייני סבורה שיש מקום לעשות צו להוצאות, ולפיכך לטעמי נושא שכ"ט כבר נפסק ונדון.
6. בהינתן שהמשיבה כאמור נשאה בהוצאות השמאי בסך של 3,750 ₪ בהתאם להחלטה מיום 16.01.2020, סכום זה יופחת מחלקה בהוצאות.
7. ביחס לבקשת הנאמן להארכת מועד להגשת ערעור, הסמכות לכך אינה בידי ועל כן אינני נדרשת להתייחס לכך. ראו לעניין זה את דברי כבוד רשמת בית המשפט העליון דר להב:

"כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 קובע כי החלטות של בית המשפט הניתנות במסגרת הליך של פשיטת רגל, המסווגות כ"צו בפשיטת רגל", ניתנות לערעור בזכות לפני בית משפט זה. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על-ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ בפירוק, פ"ד מו(2) 749, 755-754 (1992)). מנגד, על החלטות שאינן באות תחת ההגדרה של "צו בפשיטת רגל" (אף שניתנו במסגרת הליך של פשיטת רגל) ניתן להשיג בהתאם לדיני הערעור ה"רגילים" – ערעור בזכות ביחס להחלטות שיפוטיות המסווגות כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטות שיפוטיות המסווגות כ"החלטה אחרת" (ראו למשל, ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר [פורסם במאגרים] (3.11.2008); רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים] (26.10.2011) (להלן: עניין גרוזמן); רע"א 204/20 פלוני נ' פלוני [פורסם במאגרים] (19.2.2020)) [...]".

[בשא 9262/20‏ זאב קנובלוך נ' עו"ד עדי גילה חכמון בתוקף תפקידה כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב (פורסם במאגרים, 18.3.2021)].

1. אינני נדרשת לשאלה אם החלטתי כאן הינה חלק מההחלטה הנוגע לפדיון, נושא זה יבורר בערכאה הרלוונטית ככל ויהיה דרוש.
2. לאור האמור אני קובעת כי על המשיבה לשאת במחצית מסכום ההוצאות בסך של 18,000 ₪ כאשר מסכום זה קבעתי שהמשיבה שילמה חלק משכרו של השמאי, בסך של 3,750 ₪, ולפיכך, על המשיבה לשאת בחלקה בתשלום ההוצאות שנוצרו בשל הליכי המכר בסכום של 14,250 ₪. סכום זה ישולם על ידי המשיבה בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ז' אדר תשפ"ג, 28 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.