הנאשם הודה והורשע בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין נהיגה בקלות ראש, כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 2.1.10, נהג הנאשם בכביש מספר 20, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו בסמוך למחלף וולפסון, סטה לפתע ימינה כיוון נסיעתו, עלה על אי תנועה בנוי המצוי במקום ופגע בעוצמה במעקה הבטיחות ובעמוד תאורה, המוצבים על גבי אי התנועה הבנוי, תוך שהוא עוקר את עמוד התאורה ממקומו.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם וארבעה נוסעים שהיו עמו ברכב, חבלות של ממש, כאשר לנאשם נגרמו פגיעת ראש, שברים בגפיו, הוא עבר ניתוח ונזקק לתקופת אשפוז ושיקום וליתר הנוסעים נגרמו חבלות של ממש שעניין פגיעות ראש שונות, חתכים, שברים בצלעות, שבר בחוליה ועוד, כמפורט בכתב האישום.

כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 14.4.10, אך מחמת קשיים באיתורו של הנאשם, התבצעה הקראת כתב האישום, לראשונה, רק ביום 16.2.12 ובמועד זה ולאחר שב"כ המאשימה הודיעה כי עמדתם הנה למאסר בפועל, הודה ב"כ הנאשם, בשם הנאשם, במיוחס לו בכתב האישום.

לבקשת ב"כ המאשימה, נדחה הדיון על מנת שהמאשימה תעדכן במצב הנפגעים בתאונה.

במועד הנדחה, לאחר שהתברר כי במועד התאונה היה הנאשם צעיר מגיל 21 ונוכח עמדת המאשימה, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, טרם הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין.

ביום 10.12.12, ניתן התסקיר הראשון בעניינו של הנאשם ולבקשת שירות המבחן, נדחה המשך הדיון בארבעה חודשים, על מנת לאפשר לנאשם להשתלב בקבוצה טיפולית.

בתום התקופה ולאחר שהתברר כי לא נפתחה קבוצה טיפולית כאמור, עתר שירות המבחן לדחייה נוספת של ארבעה חודשים ומשלא נעתרתי לבקשה, הוגש תסקיר משלים בעניינו של הנאשם.

במקביל, הוריתי כי תינתן חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של הנאשם וב"כ הנאשם, עתר לדחייה על מנת לנסות ולגבש הסדר טעון לעניין העונש, עם המאשימה.

לבסוף, ביום 11.4.13, טענו הצדדים לעונש.

ראיות המאשימה לעונש וטיעוניה

לא הוצגו מטעם המאשימה כל ראיות לעניין העונש.

ב"כ המאשימה טענה לעונש, תוך שהיא מפרטת נסיבות התאונה ותוצאותיה ועברו התעבורתי המכביד יחסית של הנאשם, הנוהג משנת 2007 ולחובתו 10 הרשעות קודמות, לרבות עבירות בטיחותיות שונות וכן הרשעה בגין גרם תאונת דרכים בשל נהיגה בקלות ראש ונהיגה בזמן פסילה משנת 2009. בנוסף, התייחסה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם, אך לא הגישה את גיליון הרשעות קודמות בפלילים.

נוכח חומרת החבלות שנגרמו לנאשם ולנוסעים ברכב, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל לתקופה של 4שנים, פסילה מותנית וקנס כספי.

ראיות ההגנה לעונש וטיעוניה

מטעם ההגנה, העידו מר חזן שי, אחד הנוסעים ברכב הנאשם, שנחבל חבלות של ממש בתאונה וכן אשתו של הנאשם, הגב' מיריאל שלום, שאף היא נסעה ברכב במועד התאונה ונחבלה חבלות של ממש.

לדברי מר חזן, הנאשם לא נהג בקלות ראש והוא אינו רואה בו אחראי לגרם התאונה ואין לו כל טענות אל הנאשם.

לדברי אשתו של הנאשם, לנאשם נגרמו חבלות מעבר למפורט בכתב האישום, גם בתחום הקוגנטיבי ולכן, הוא מתקשה כיום למצוא עבודה מסודרת ומסתפק בעבודות מזדמנות. לדבריה, הם הורים לילדה בת שנה ו-3 חודשים ולתינוק בן 3 חודשים ואין באפשרותה לסייע בפרנסת הבית. עוד סיפרה, כי החלימה מהתאונה וכי היא לומדת לימודי קוסמטיקה.

הנאשם עצמו העיד כי הוא מצטער על קרות התאונה, בשל תוצאותיה הקשות, לחבריו, לאשתו ולו. הנאשם אמר כי הוא מבקש לשים את האירוע מאחוריו ושבית המשפט יתחשב בו.

ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי אין למי מהמעורבים בתאונה טענות כלפי הנאשם. עוד טען, כי הנאשם היה מוכן לשאת בכל עונש, כתחליף לתוצאות הקשות שנגרמו לאשתו ולו. לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם מנסה לפרנס את משפחתו מעבודות מזדמנות, כגון ניקיון וחלוקת עיתונים, כאשר אין איש מבני המשפחה המורחבת המסייע לאשתו ולו ואין האינטרס הציבורי מחייב השבתתו מכל עבודה ושליחתו למאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לאמור בתסקיר שירות המבחן, בנוגע לשינוי שעשה הנאשם בחייו וביקש כי בית המשפט ישתמש בכלי ענישה אחרים וימנע ממאסר, בפועל או בעבודות שירות.

לדבריו, יש ליתן לנאשם הזדמנות להוכיח כי אכן שינה דרכיו ולא ניתן להתעלם מכך שנגזר עליו עונש כבד ביותר מידי שמיים.

דיון והכרעה

ברע"פ 2564/12, קרני נגד מדינת ישראל, אמר בית המשפט העליון:

"בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן. יפים לענייננו דבריו של המשנה לנשיא חשין:

"במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפשע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה" (רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.4.2005)".    

בפסקי דין רבים נוספים, קרא בית המשפט העליון להחמרה בענישתם של נהגים הגורמים לתאונות דרכים קשות.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שהנאשם עצמו הוא שנחבל את החבלות הקשות ביותר בין המעורבים בתאונה.

לפיכך ולאור האמור בסימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, הקובע עקרון מנחה של הלימה בין מעשה העבירה לעונש ולאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לעניין, על פי האמור בסעיפים 40ט ו-40 י"א, בדגש על נסיבות המקרה וחומרת החבלות שנגרמו למעורבים בתאונה, לרבות הנאשם, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את העבירה בה הורשע הנאשם, הנו בין אי הטלת מאסר בפועל ועד 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות או במאסר ממשי וכן פסילה לתקופה שבין 24 חודשים ל-36 חודשים. כמו כן, יש להטיל על הנאשם מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס כספי וצו מבחן, על פי המלצת שירות המבחן.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

על פי עובדות כתב האישום, רכבו של הנאשם סטה לפתע נתיבו, עלה על אי תנועה בנוי, פגע במעקה בטיחות ובעמוד תאורה, שאף נעקר ממקומו.

לא תיתכן מחלוקת כי אין זה מדרכו של כלי רכב לסטות לפתע מנתיב נסיעתו ואם הדבר אירע, הוא מעיד על רשלנות באופן נהיגתו של הנאשם.

כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופם חבלות של ממש 5 אנשים, לרבות הנאשם עצמו ונראה כי אך כפסע היה בין תוצאות אלה לבין תוצאות הכוללות גם אבדות בנפש.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

הנאשם הודה באחריות לגרם התאונה בהזדמנות הראשונה.

במועד גרם התאונה, היה הנאשם בן 20 לערך, בחור צעיר בתחילת דרכו בחיים, אף למצער, תוצאות התאונה, הביאו לקשיים המלווים אותו בדרכו עד היום ויש לשער כי ילוו אותו לעד. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לקחת בחשבון את תוצאות התאונה, כחלק מרכיבי הענישה במקרה זה, כאמור גם בסעיף 40יא (3) לחוק העונשין.

עברו התעבורתי של הנאשם, אין בו כדי להעיד על היותו נהג זהיר המקפיד על חוקי התנועה, שכן משנת 2007, צבר הנאשם לחובתו 10 הרשעות קודמות, לרבות עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה ללא חגורת בטיחות, חציית שטח הפרדה ותאונת דרכים נוספת, משנת 2009, בה נהג גם בזמן פסילה.

עם זאת, מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשם שינה אורחות חייו, הפנים ערכים חברתיים נורמטיביים, מעורב בחיי משפחתו ומודע לאחריות המוטלת עליו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום למצות את הדין עם הנאשם במקרה זה וגם אם תוצאות התאונה מחייבות ענישה מחמירה, הרי שלחבלות שנגרמו לנאשם עצמו, יש מקום לייחס משקל של ממש בגזר הדין, שכן הנן מרכיב מהותי בענישה, באופן השפעתן על כל מהלך חייו של הנאשם ממועד התאונה ולכל משך חייו.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. קנס כספי בסך 2500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-5 תשלומים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 15.5.13.

2. פסילה למשך 28 חודשים.

הפסילה תחל לא יואחר מיום 29.4.13, שעה 10:00.

3. 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

4. 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנה וגרם תאונת דרכים עם חבלות של ממש.

5. על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, אני קובעת כי הנאשם יהיה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום.

הוסבר לנאשם כי עליו למלא אחר הצו והוראות שירות המבחן במלואן, על מנת ששירות המבחן יוכל לסייע לו בהליך השיקום אותו הוא עובר ועל מנת למנוע ממנו, ככל שניתן, לעבור עבירות נוספות, אשר תחייבנה הפעלת עונש המאסר המותנה.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, במעמד הנוכחים.