הנתבעת טענה בנוגע לשאלות הבהרה שנשלחו למומחה.

לשיטתי, אין מקום לנקוט בגישה מצמצמת בכל הנוגע לאפשרות לשגר למומחה שאלות הבהרה, וככל שהשאלות יכולות לחסוך הליכים נוספים או חקירת המומחה, הכלל הוא כי יש לאפשר את משלוח שאלות ההבהרה, ואילו פסילת השאלות היא החריג לכלל.

כל עוד השאלות שייכות לעניין הרפואי הקשור לתאונה ומתייחסות לנושאים שהועלו בחוות דעתו של המומחה, וכל עוד התשובות לשאלות ההבהרה עשויות להבהיר את מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה ולשקף את התמונה המלאה והאמיתית באשר לנכויות שנגרמו לו עקב התאונה, יש מקום להתיר את שאלות ההבהרה, בכפוף לחריגים שנקבעו (ראו בעניין זה: י. אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, תשס"ה) 473; ת"א (שלום ירושלים) 3744/00 לוי אנה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ תק-של 2007 (1) 6213 והאסמכתאות שם).

השאלות האמורות מתייחסות בעיקרן לשאלת הקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה.

מטבע הדברים, לשאלות אלה חשיבות באשר להבנת חוות הדעת.

חשיבות זו ניכרת ומשמעותית, לנוכח העובדה שבעקבות שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם הנתבעת חזר המומחה מקביעתו לפיה הנכות נגרמה עקב התאונה.

למותר לציין שבמשלוח השאלות האמורות יש כדי להבהיר את עמדת המומחה ולייתר את חקירת המומחה, בשים לב לכך שהמומחה חזר בו מקביעתו לעניין שאלת הקשר הסיבתי.

לפיכך דוחה הבקשה להורות על פסילת שאלות ההבהרה.

לעיון ביום 01.12.12.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.