<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עידית פלד

הנאשמים בעצמם וב"כ עו"ד יוסף יצחק

<#3#>

גזר דין (נאשמים 3 ו- 4)

1. הנאשמים 3 ו-4 (להלן: "הנאשמים") הורשעו – לאחר שמיעת ראיות – בעבירה של ביצוע עבודות במקרקעין בלא היתר, בשל הקמתו של מבנה מקירות וגג מפח, בשטח של כ-26 מ"ר, צמוד למבנה בקומת קרקע, במקום מבנה ישן שהוקם אף הוא ללא היתר (להלן: "עבודות הבניה"). עבודות הבניה בוצעו בפברואר 2008, ונראות בתמונות מוצג ת/1.

2. כנזכר בהכרעת הדין, בעקבות עבודות הבניה הוצא כנגד המשיבים צו הריסה מנהלי (ת/3), אשר בוטל בהחלטת בית המשפט המחוזי (ת/7). בהכרעת הדין התייחסתי בהרחבה לשאלה על שום מה אין כל סתירה בין החלטתו דלעיל של בית המשפט המחוזי לבין ההרשעה בתיק זה.

3. בטיעון לעונש על ידי המאשימה נטען כי:

3.1 עד היום, בחלוף חמש שנים ממועד ביצוען של עבודות הבניה ומועד הוצאתו של צו ההריסה המנהלי לא נקטו הנאשמים בהליכים כלשהם לצורך הכשרת הבניה ולא הגישו בקשה להיתר או תוכנית כלשהי.

3.2 מדובר בעבירה שנעברה בנסיבות מחמירות הבאות לידי ביטוי בשימוש שעושים הנאשמים בעבודות הבניה לצורך הפעלת עסק המאפיה שהם מנהלים במקום, כאשר כל אחד מהנאשמים הנוגעים בעניין הורשע גם בעבירה של ניהולו של העסק הנ"ל ללא רישיון עסק כדין (מוצגים ת10 ו-ת/11).

3.3 נוכח תקופת הזמן הממושכת בה עושים הנאשמים שימוש בעבודות הבניה עותרת המאשימה:

להוצאתו של צו הריסה לעבודות הבניה , צו מיידי, או צו נדחה (דחיה קצרה לצורך התארגנות להריסה).

לרישומה של הערה על כך בפנקסי לשכת רישום המקרקעין.

להטלתו של קנס כספי על כל אחד מהנאשמים (כאשר נטען כי מתחם הענישה ההולם ביחס לכל אחד מהנאשמים נע בין 10,000 ל-20000 ₪,

למתן התחייבות כספית על ידי כל אחד מהנאשמים.

4. בטיעונם של הנאשמים לעונש נטען כי:

4.1 הנאשמים הינם אחים חרדיים, בעלי משפחות, אשר בדוחק מוצאים פרנסתם מעסק המאפיה. הנאשמים צברו חובות כספיים והינם חייבים מוגבלים.

4.2 הנאשם שלום חן הינו אסיר משוחרר לאחר שריצה עונש מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות, מנסה להשתקם, ואבד את מקצועו הקודם כנהג הסעות נוכח שלילת רישיונו.

4.3 בהמשך לפסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור אשר ביטל את צו ההריסה המנהלי צפו הנאשמים את זיכויים והרשעתם בדין נפלה עליהם כרעם ביום בהיר.

4.4 הנאשמים פנו לאדריכל מטעמם הפועל לצורך קבלתו של היתר בניה. הגשתה של בקשה כאמור סבוכה ויקרה בשים לב לכך שהבעלים הרשום של המקרקעין נפטר ויורשיו, ככל הנראה, תושבי חוץ.

4.5 בנסיבות אלה עתרו הנאשמים כי בית המשפט יסתפק בהטלתה של התחייבות כספית ולא יטיל על הנאשמים קנס בפועל.

5. בהמשך לטענות הנאשמים אבהיר כי הטענה בדבר תחילתם של הליכי רישוי נטענה בעלמא, הקושי הנטען הטמון בהליכי הרישוי נראה מופרז בשים לב לכך שהנאשמים שוכרים של המקרקעין ובעלי דבר של בעלי הזכויות בהם, ואינני סבורה כי פסק הדין בערעור היה צריך להקים אצל הנאשמים את הציפיה כי הם פטורים מנקיטתם של ההליכים הנדרשים להכשרת הבניה. השיקול העיקרי לטובת קולת העונש כפי שהוא עולה מטענות הנאשמים מתמצה בטענות לעניין מצוקתם האישית והכלכלית.

אני מקבלת כי הנסיבות שנטענו על ידי המאשימה אכן מהוות נסיבות מחמירות.

לאחר ששקלתי את מהות טיב והיקף הבניה, את תקופת השימוש הארוכה בבניה, לצורך עסקי הנאשמים, תוך הרשעתם בניהול עסק שלא כדין , וללא נקיטתם של הליכים לרישוי הבניה מזה ואת מצוקתם הכלכלית מזה , אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

5.1 ניתן בזאת צו להריסתן של עבודות הבניה המתוארות בכתב האישום. צו ההריסה ייכנס לתוקף בתום שלושה חודשים מהיום, אלא אם יינתן היתר בניה כדין עד למועד הנ"ל.

הערה על קיומו של צו ההריסה כאמור לעיל תרשם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין.

5.2 על כל אחד מהנאשמים קנס בסך של 10,000₪ או שלושים ימי מאסר תמורתו.

כל אחד מהקנסות דלעיל ישולם ב– 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 15.10.13. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

5.3 כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪ לתקופה של שנתיים מיום כניסתו לתוקף של צו ההריסה כאמור בסעיף 5.1, שלא יעבור עבירה על פרק י לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

כתבי ההתחייבות כאמור יחתמו במזכירות בית המשפט, בתוך שבעה ימים מהיום, ואם לא ייעשה כן יעצר הנאשם הנאשם הנוגע בעניין לשלושה שבועות.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשמים:

הנאשמים החלו לנקוט בהליכי רישוי, נפגשו עם נציגי העיריה, אני מציג מסמך של האדריכל עובד המעיד על כך. בדעת הנאשמים לערער על גזר הדין לפיכך נבקש עיכוב ביצוע של צו ההריסה עד למתן החלטה על ידי ערכאת הערעור.

ב"כ המאשימה:

הכרעת הדין ניתנה ב- 10.3.13, הטיעונים לעונש נשמעו ב- 11.7.13, צו ההריסה המינהלי לגבי הבניה הוצא ב- 02/08. מדובר בתקופה בפועל תקופת התארגנות ארוכה ביותר שלמעלה מ- 5.5 שנים ועד היום למעשה לא עשו הנאשמים דבר על מנת להכשיר את חריגת הבניה ורק היום מציגים מכתב מהאדריכל שלמעשה אומר שעד היום לא נעשה דבר והיום הם צריכים לבדוק מה שיכלו לעשות כל התקופה הארוכה הזאת בטח מאז צו ההרסיה ובטח ובטח מאז הכרעת הדין, כל אלו לא נעשו ובנסיבות שטענו בטיעונים לעונש ובנסיבות שפרט בית המשפט בגזר הדין אין מקום ליתן ארכה נוספת ונכון עשה בית המשפט שנתן צו שנתן להם תקופת התארגנות קצרה. כך גם לענין עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור הרי אם יחפצו בכך הנאשמים יוכלו לעשות תוך 45 הרי ממילא זה בתוך תקופת הביצוע שבית המשפט נתן ואז יגישו לבית המשפט המחוזי ויבדקו האם יש מקום להעתר לבקשה שכזאת במיוחד לנוכח סיכוי הערעור שברור שבשלב כזה שאין ערעור אי אפשר להתייחס לזה. בנסיבות הענין ובמיוחד לנוכח הדברים שאמר חברי, אנחנו נבקש שבית המשפט יורה כי במידה והנאשמים לא יבצעו את צו ההריסה ומבלי לפגוע בחובתם לבצע את הצו, שבית המשפט יאפשר לוועדה המקומית לבצע את הצו בעצמה בסיוע של המשטרה ככל שיידרש תוך השתת הוצאות ביצוע הצו על הנאשמים.

ב"כ הנאשמים:

בענין הזה חברתי שכחה לציין את ההליכים בבית המשפט המחוזי, הנאשמים זוכו, היא שכחה לציין פרט מאוד חשוב זה. קיימת פסיקה שניתנת ארכה של 30 חודשים בתיק חע"מ 2213/06 אורכה של 20 חודש ניתנה בחעמ 40120/06 כך שיש תקדימים לענין הזה של מתן אורכות קל וחומר שהנאשמים ממשיכים בתהליך ויש כוונה מטעם הרשות ללכת לקראתם בענין של קבלת היתר.

<#5#>

החלטה

1. לא ראיתי לנכון ליתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה עד למתן החלטה בערעור אותו מתעתדים הנאשמים להגיש. זאת מהטעם שערעור כזה מטבע הדברים, טרם הוגש, ומשכך לא ניתן לקיים דיון בשאלה אם ראוי לעכב את ביצועו של גזר הדין, שאלה המוכרעת במידה רבה בשים לב לטעמי הערעור וסיכוייו.

2. במועד מתן גזר הדין לא הובאה ולו ראשית ראיה בדבר נקיטתם של הליכי רישוי ממשיים. בטיעון לאחר שימועו של גזר הדין, לא חל שינוי מהותי בענין זה. הוצג מכתבו של אדריכל, שלכאורה בודק מטעם הנאשמים את האפשרויות להכשיר את הבניה, אולם מדובר בפעולות ראשוניות בלבד.

היה ותחול התפתחות של ממש בהליך הרישוי, כי אז יוכלו הנאשמים, להגיש בקשה מתאימה בטענה לשינוי נסיבות.

3. אני נעתרת לבקשת המאשימה וקובעת כי צו ההריסה יהיה, בכל מועד בו ניתן לביצוע, ניתן לביצוע גם על ידי הועדה המקומית, וזאת מבלי לגרוע מהחובה להרוס את הבניה נשוא הצו, המוטלת על הנאשמים. הועדה המקומית תהיה רשאית להסתייע במשטרת ישראל, ככל שידרש לצורך ביצוע הצו ותהיה רשאית להפרע את הוצאות ההריסה מהנאשמים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.