הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמר נאות-פרי), בת.א. 25014-09-10, מיום 11.11.12, לפיו חוייבו המשיבים מס' 2 ומס' 3 (להלן: "המשיבים") לשלם למערער פיצוי בסכום של 12,500 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ (התביעה כנגד המשיבה מס' 1 שהיתה מבוססת על חוק הפלת"ד, נדחתה).

פסק דינו של בית משפט קמא ניתן לבקשת המערער לאחר שלא הוגשה הגנה מטעם המשיבים.

בפסק דינו קבע בית משפט קמא, כי אף שהמשיבים אחראים לקרות התאונה, יש להטיל על המערער אשם תורם בשיעור של 50%.

בענין הנזק העמיד בית משפט קמא את סכום הנזק על 25,000 ₪ (פיסקה 27 של פסק הדין), ונוכח האשם התורם, חוייבו המשיבים, כאמור לעיל, ביחד ולחוד, לשלם למערער פיצוי בסכום של 12,500 ₪.

המערער מלין בפנינו הן על הטלת אשם תורם בשיעור של 50% עליו, והן על מיעוט הפיצוי שקבע בית משפט קמא לזכותו. לענין זה טוען המערער, בין היתר, כי נפלו טעויות שונות בפסק דינו של בית משפט קמא ביחס לתשתית העובדתית עליה התבסס בית משפט קמא בקביעת סכום הנזק.

נקדים ונציין, כי משעה שבאי כוחם של המשיבים אישרו, ובצדק, בשעת הדיון בפנינו, כי הם לא הגישו לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין, ואף לא ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, אין מקום להידרש לטענותיהם כנגד מתן פסק הדין , טענות שהעלו במסגרת עיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם.

באשר לחיובו של המערער באשם תורם נציין, כי בענין זה יש מקום לקבל את הערעור, שהרי לא הונחו בפני בית משפט קמא כתבי הגנה מטעמם של המשיבים וממילא לא הועלתה בפני בית משפט קמא הסוגיה של רשלנות תורמת. אף לא הונחה בפני בית משפט קמא התשתית הראייתית שיש בה כדי לסתור את גירסת המערער בענין נסיבות אירוע התאונה, ואחריות המשיבים לקרות התאונה.

לא שוכנענו כי ניתן היה לבסס את אשמו התורם של המערער על בסיס ראיותיו של המערער בלבד.

לפיכך, לא היה מקום להפחית מאחריותם של המשיבים תרומת רשלנות כלשהי של המערער. בענין זה יש איפוא להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

באשר לשיעור הפיצוי שקבע בית משפט קמא – אכן נפלו מספר טעויות באשר לעובדות שעליהן ביסס בית משפט קמא את חישוב הנזק, ואולם לאחר שאנו בחנו את הראיות, שוכנענו על בסיס העובדות הנכונות, כי בסופו של דבר הסכום הכולל שנפסק למערער הולם את הנכות שנגרמה לו, ונזקיו, זאת בין היתר גם בהתבסס על מצבו הרפואי עובר לתאונה, וללא קשר לתאונה.

אשר על כן אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא לגבי שיעורו של הפיצוי הכולל.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו מבטלים את קביעת הרשלנות התורמת אשר בפסק דינו של בית משפט קמא, ומכאן שסכום הפיצוי שעל המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למערער, יעמוד על סכום כולל של 25,000 ₪ (במקום הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא). סכום שכר הטרחה יעמוד (במקום שיעור שכר הטרחה שקבע בית משפט קמא) על סך כולל של 6,000 ₪, וזאת נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא (11.11.2012).

אין צו להוצאות בערכאת הערעור.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערער עבור המערער.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לבאי כוחם של כל הצדדים.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.