1. הנאשמים הורשעו בעבירות תכנון ובניה, בין היתר בגין בניית 4 יחידות אירוח ללא היתר בניה; בניית תוספת מגורים ללא היתר בניה ותוך סטייה מהתכנית החלה; ושימוש במבנים מושא כתב האישום המתוקן החל משנת 2007. בגזר הדין מיום 12.2.2015 הושת על הנאשם, בין היתר, קנס בסך 60,000 ₪ או 180 ימי מאסר תחתיו והושת על הנאשמת, בין היתר, קנס בסך 30,000 ₪ או 90 ימי מאסר תחתיו. ביום 24.2.2015 הגישו הנאשמים בקשה לרצות את המאסרים תחת הקנסות וזאת, בעבודות שירות. בבקשה נטען כי אין ידם של הנאשמים משגת את סכומי הקנסות אשר נגזרו עליהם.

2. השיקולים בסוגיית ריצוי מאסר תחת קנס בעבודות שירות הותוו ב-ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418 (1993):

"מצויות איפוא שתי מגמות לגיטימיות, שלעתים הן מנוגדות, בשאלת ביצוע מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודת שירות: האחת – לפיה מאסר בשל אי-תשלום קנס, כאשר הוא לתקופה של פחות משישה חודשים, יבוצע במקרים ראויים ומתאימים, בדרך של עבודות שירות, כדי למנוע את כל אותן תוצאות קשות הנלוות למאסר מאותם אנשים אשר אין הכרח שיישאו את מאסרם מאחורי סורג ובריח; והמגמה האחרת – שמאסר במקום קנס לא יבוצע בעבודות שירות כדי להמריץ ולדרבן עבריינים, במקרים ראויים ומתאימים, לשלם את הקנסות שנגזרו עליהם.

העולה בידינו, מבחינת לשונו של החוק קיימת אפשרות של ביצוע מאסר במקום קנס בדרך של עבודות שירות, ולאור מטרת המחוקק וההיסטוריה החקיקתית אפשרות זו ראויה היא ורצויה היא. הפעלתה של סמכות זו בדבר נשיאת מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודות שירות נתונה היא, כמובן, לשיקול-דעתו של בית המשפט. אופן הפעלתה של סמכות זו צריך שייעשה תוך התחשבות בשתי המגמות האמורות שעמדנו עליהן, לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה" (שם, ע' 429).

3. המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה בעבירה שיש בצידה פן כלכלי מובהק שי חשיבות דווקא לענישה הכלכלית. נטען כי הנאשמים הפיקו רווחים מביצוע העבירה במשך שנים רבות (כאשר כתב האישום ייחס להם ביצוע עבירות החל משנת 2007), והקנסות שהוטלו עליהם בהתייחס לתקופת השימוש הארוכה אינם כבדים כלל ובוודאי אינם מאיינים את רווחיהם מביצוע העבירה. עוד טוענת המאשימה כי הנאשמים לא הגישו אסמכתאות מתאימות או אף תצהיר בענין הטענה שידם אינה משגת כדי לשלם את הקנסות. מציינת המאשימה, בנוסף, כי מדובר בעבירה נפוצה שהפכה "מכת מדינה".

4. דין הבקשה להידחות.

5. בענין הטענה לפיה אין מקום לעבודות שירות תחת קנס בעבירות כלכליות – טענה אשר מצאה עיגון במספר החלטות (ראו חע"מ (עכו) 21115/07 מ.י.ו.מ. לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' מנסור (18.5.2008) המפנה בפס' 6 שבו להחלטה בתיק נוסף) – לדעתי יש פנים לכאן ולכאן (ואוסיף כי בענין ג'עפרי עצמו מדובר היה באדם שהורשע בעבירה כלכלית - הפעלת עסק ללא רישיון - ובית המשפט העליון הכיר בהצדקה לאפשר לו, בנסיבותיו הפרטניות אשר נדונו שם, לרצות מאסר תחת הקנס בעבודות שירות).

6. לדחיית הבקשה בענייננו די בכך, שהמגמה הראשונה שנזכרה במצוטט לעיל מתוך ענין ג'עפרי – המגמה בדבר מניעת התוצאות הקשות של מאסר – נשענת על החשש שנאשם לא יצליח לשלם את הקנס, שכן אם יצליח לשלם את הקנס הוא ממילא לא יחווה את תוצאותיה הקשות של מאסר. כך, בענין ג'עפרי נקבע כי הימנעותו של המשיב שם מלשלם קנס יסודו בחוסר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום (שם, ע' 438). חשש זה שהנאשם לא יוכל לשלם את הקנס – על הנאשם לבסס. בענייננו, הנאשמים לא ביססו את החשש לחוסר יכולתם לשאת בקנסות כלל וכלל. כפי שציינה המאשימה, הבקשה הוגשה ללא אסמכתאות וללא תצהיר ודי בכך כדי לדחות את הטענה בענין חוסר יכולת כלכלית. זאת ועוד: דווקא במסגרת הטיעונים לעונש הגישו הנאשמים מסמכים מעטים בקשר לענייניהם הכספיים וטענו טענות, שלא היו אלא חשיפת טפח וכיסוי טפחיים. כפי שפורט בטבלה בגזר הדין, מתוך כ-8 שנות שימוש מסחרי ביחידות האירוח, הנאשמים הגישו דו"חות רווח והפסד אך לגבי 3 שנים, אשר לא כללו את השנתיים לפני גזירת הדין. ועוד: כפי שהוטעם בגזר הדין (ראו שם, ע' 8 פס' 12), מדובר בדו"חות רווח והפסד של עסקי האירוח, והנאשמים לא הגישו אסמכתאות למצב הכלכלי האישי שלהם. כל זאת, על רקע עדות הנאשם, אשר לא התיישבה היטב עם טענת הנאשמים לפיה העסק להפעלת יחידות האירוח הוא מקור הפרנסה היחיד של המשפחה (ראו ע' 7 פס' 5 לגזר הדין). ועל כל אלה: הקנסות בענייננו נפרסו למספר רב של תשלומים (14 תשלומים).

7. אוסיף, בקשר לשיקול בדבר צרכי החברה והשעה בענין ג'עפרי, כי מדובר בענייננו בעבירות שהן חמורות ונפוצות, ונתון זה תומך בדחיית הבקשה לרצות מאסר על דרך עבודות שירות תחת תשלום הקנס (ראו ע"פ (חי') 1071/04 בדארנה נ' ו.מ. לתכנון ובניה לב הגליל (13.5.2004)).

8. בהעדר ביסוס חשש להעדר יכולת לשלם את הקנסות, נותרה המגמה בענין דרבון הנאשמים לשלמם, והבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.