1. התיק עבר לטיפולי וזאת בעקבות שינוי סדרי עבודתו של כבוד השופט טאהא.

1. ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ביום 10.9.14 ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הודעת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הינה חברה קבלנית שחתמה על הסכם עם הנתבעת מועצה מקומית עילוט לביצוע עבודות תכנון, רישוי וביצוע של בית ספר בכפר עילוט. התובעת טענה בכתב התביעה, כי הנתבעת לא שילמה לה את מלוא התמורה המגיעה לה בגין העבודות שבוצעו.
3. בהמשך ולאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובעת את יתרת התמורה החוזית על פי ההסכם. לפיכך, תיקנה התובעת את תביעתה והעמידה אותה על תשלומי הריבית בגין אי תשלום התמורה במועד.
4. המחלוקת בין הצדדים צומצמה כאמור לשאלת סכום הריבית שלה זכאית התובעת מהנתבעת בגין הפיגור הנטען בתשלומים.
5. בשאלה זו, מינה כבוד השופט טאהא מומחה מטעמו את רו"ח וליד סלאמה על מנת שיערוך חישוב של סכומי הריבית המגיעים לתובעת ככל שמגיעים כאלו, בהתחשב בהתחייבויות הצדדים, בהסכמים שנכרתו ביניהם וכן בהתחשב בגובה הריבית המוסכמת באותם הסכמים נוכח הטענות לביצוע תשלומים באיחור. המומחה התבקש לבדוק את מועד אישור החשבונות, את המועד בו היה על הנתבעת לשלם את החשבונות המאושרים וכן את מועד התשלום בפועל ואת הריבית שהצטברה על כל תשלום ותשלום עקב התשלום באיחור ככל שהיה איחור כאמור. על פי חוות דעתו מיום 18.6.14, סך הריבית המגיעה בגין הפיגורים בתשלום הינה 154,139 ₪.
6. התובעת הגישה טיעוניה וטוענת, כי יש לאמץ את קביעת המומחה בשים לב שהנתבעת ויתרה על חקירתו. התובעת טוענת, כי בדין קבע המומחה מטעם בית משפט, כי התובעת זכאית לריבית החשב בכללי באוצר שכן מדובר במערכת של הסכמים שכוללים את התובעת, הנתבעת ואוצר השלטון במקומי וכי הצדדים נתנו דעתם באותם הסכמים, כי הריבית שיש להחיל על מערכת ההסכמים ביניהם הינה ריבית פיגורים הנהוגה אצל החשב הכללי וכי אין לקבוע דין שונה כלפי התובעת. בנוסף, טוענת התובעת לתשלום הוצאות המומחה וכן תשלום אגרות בית משפט.
7. הנתבעת אינה חולקת על כך שהמחלוקת היחידה שנותרה הינה בסוגיה, האם מגיעה לתובעת ריבית פיגורים בגין איחור בתשלומים. הנתבעת טוענת, כי המומחה לא נתבקש לחוות דעתו, האם התובעת זכאית לתשלום ריבית פיגורים מאחר ומדובר בשאלה משפטית אלא רק קבע, כי קיים פיגור בתשלום וכן קבע את סכום הריבית לפי שיעור החשב בכללי.
8. הנתבעת טוענת, כי קיים שיהוי רב בהגשת התביעה וכי התובעת לא שלחה דרישה כלשהי בגין תשלום ריבית פיגורים וחובה היה לכלול דרישה זו בחשבונות שהגישה ולא לשבת בחיבוק ידיים שנים רבות. לא יתכן לשיטת הנתבעת, כי התובעת "תתעורר" כעבור חמש שנים מיום תשלום החשבוניות ותבקש תשלום בגין ריבית פיגורים. בנוסף, טוענת הנתבעת לנזק ראייתי שנגרם לה בשל השיהוי הרב.
9. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת מנועה מהגשת התביעה לאור חתימתה על הצהרה לחיסול תביעות לפיה ויתרה על זכותה להגיש תביעה כלשהי כנגד הנתבעת. לטענת הנתבעת, יש לראות בהצהרה זו הודאה מפורשת מצד התובעת, כי לא מגיע לה סכום נוסף מעבר לתשלומים ששולמו לה בגין ביצוע החוזה.
10. הנתבעת אף טוענת, כי אין כל עיגון חוקי בהסכם ההתקשרות לתשלום ריבית פיגורים וכי דרישה לתשלום ריבית פיגורים מהווה התחייבות כספית של מועצה מקומית הדורשת חתימה של כל הגורמים המוסמכים במועצה. הנתבעת מציינת, כי היוותה צינור בלבד להעברת הכספים ממשכ"ל שלא צורף כצד להליך. לטענת הנתבעת, הסעיף הרלוונטי בהסכם אליו מתייחסת התובעת בסיכומיה מתייחס רק למשכ"ל ולא ניתן להחילו על הנתבעת בעקיפין.
11. הנתבעת אף מעלה טענת קיזוז ולטענתה יש להפחית מהסכום את ההוצאות ששילמה למתכנן במקום התובעת. עוד ציינה הנתבעת, כי התובעת השתמשה במשך תקופה ארוכה במים וחשמל השייכים לנתבעת ועל כן יש לחייב את התובעת בתשלומים אלו ולקזזם מכל חוב נטען של הנתבעת כלפי התובעת. הנתבעת מעלה אף טענות באשר לחשבוניות ולשיטתה הן חסרות נפקות משפטית.
12. התובעת הגישה סיכומי תשובה וטוענת, כי אין כל מקום לטענת השיהוי אותה מעלה הנתבעת, בשים לב שחלק מהתמורה שולמה לתובעת רק לאחר הגשת התביעה וכי קבלת עמדתה של הנתבעת משמעה מתן פרס למי שמפר את ההסכם ואינו משלם תשלום שעליו לשלם במועד. עוד טענה התובעת, כי ההצהרה על חיסול תביעות אינה כוללת ריבית. אין מקום לקבלת טענת הקיזוז לאור העובדה שהנתבעת שילמה את מלוא התמורה החוזית לאחר הגשת התביעה והמחלוקת הינה כאמור רק באשר לריביות בגין האיחור בתשלום. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעת מעולם לא שלחה הודעת קיזוז כנדרש. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה, כי אכן נשאה בתשלום שכרו של המתכנן או קבלה בגין התשלום. התובעת אף מציינת, כי הנתבעת לא המציאה כל ראיה באשר לתשלומי המים והחשמל הנטענים. התובעת שוללת את טענת הנתבעת, כי הייתה רק צינור מול משכ"ל וטוענת, כי משכ"ל אינה צד לחוזה בין התובעת לנתבעת. בנוסף מציינת, כי משכ"ל לא צורפה לתביעה כצד כלשהו.
13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, המסמכים שהוגשו וכן חוות דעת המומחה מטעם בית משפט ולאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, אני פוסקת על דרך הפשרה, כדלקמן:

א. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 135,000₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ב. בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת עלות חוות דעת המומחה בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרות בסך של 7,000 ₪. בנוסף, מחייבת את הנתבעת בשכר טירחת עו"ד בסך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

1. הסכומים האמורים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
2. בנסיבות העניין ולאחר שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה ללא שמיעת ראיות בתיק, ניתן פטור מהמחצית השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.