תביעה בגין נזק גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975.

הצדדים חלוקים בשאלת הנזק בלבד.

א. מבוא:

1. התובע, יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 16.1.07.

התובע היה בן 23 במועד התאונה, וכיום הינו בן 29.

2. מדו"ח פינוי מד"א עולה כי התובע התלונן על "כאבים קלים במרפק שמאל וברך שמאל, ללא סימני תזוזה, נפיחות או קושי בתנועה, וללא סימני חבלה נוספים".

בתעודת חדר מיון מיום התאונה נרשם כי התובע מתלונן על כאבים במרפק שמאל, ברך שמאל ופרק ירך ימין.

בוצעו צילומי רנטגן שהיו תקינים ולא הראו נזק חבלתי. התובע שוחרר לביתו ללא צורך באשפוז עם המלצה למנוחה בת 3 ימים.

3. מספר ימים לאחר מכן, פנה לקופ"ח והתלונן על כאבי צוואר, מרפק שמאל, ברך שמאל, פרק ירך ימין.

בעקבות נפיחות שנמצאה בברך שמאל ובמרפק, הומלץ על קבלת טיפולי פיזיותרפיה (בוצעו 32 טיפולים כאמור ברישומים מיום 28/1/07 ועד 7/3/07).

כ-3 שבועות לאחר התאונה, נמצאה, לראשונה, נפיחות גם בקרסול רגל ימין, ובשל כאבים עליהם המשיך התובע להתלונן הוא נשלח לבצע גם טיפולי הידרותרפיה.

4. לתובע ניתנו אישורי מחלה מיום 16/1/07 עד ליום 21/1/07 (6 ימים), ומיום 9/2/07 עד ליום 14/2/07 (6 ימים נוספים).

5. מעברו הרפואי של התובע ידוע, כי הוא סובל מהמופיליה מיום לידתו שבגינה הוא נדרש למעקב רפואי קבוע ולקבלת טיפולים רפואיים מפעם לפעם.

בגין מחלת ההמופיליה אף מוכר התובע ע"י המוסד לביטוח לאומי, בנכות כללית, משנת 2002 (בהיותו בן 18). הנכות שנקבעה לו בגין מחלת ההמופיליה הינה בשיעור של 87% והוא מקבל קצבת נכות מלאה בסך של 2,500 ₪ לחודש, כאשר עד שנת 2002 קיבל קצבת ילד נכה בגין: "המופילה קשה עם דימומים מרובים וטיפולים ע"י פקטור..".

עוד ידוע מעברו כי הוא סובל מהפטיטיס C משנת 1992.

6. בשל מחלת ההמופיליה לא גויס התובע לצבא.

7. בגין התאונה נשוא תביעה זו, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי מנגנון התאונה יכול היה לגרום לחבלה בקרסול רגל ימין, שכן, בזמן בלימה, רגל ימין לוחצת חזק על דוושת הבלם, ועל כן, יש לתאונה השפעה על דימום שנמצא בקרסול (יובהר כי דימום בקרסול הודגם רק בצילומים מאוחרים שנערכו לתובע, אך תלונות על נפיחות בקרסול מופיעות כבר ביום 9.2.07, כ-3 שבועות לאחר התאונה).

עוד קבע המומחה כי הנכות הנובעת ממצב הקרסול הינה בשיעור 10% (בהתאם לסעיף 48(3)(א)), ברם מאחר שמצב הקרסול נובע גם מדימומים רבים וחוזרים בשל מחלת ההמופיליה ולא רק בגין התאונה, אזי, יש לייחס לתרומת התאונה מחצית מהנכות בקרסול, דהיינו, 5%.

8. במועד התאונה ואף קודם להתרחשותה התובע לא עבד כלל.

נטען כי החל לעבוד, לראשונה, בחודש מאי 2008, אם כי הוצגו תלושי שכר לחודשים 1/11-9/12 בלבד.

מהתלושים שהוצגו עולה כי שכרו הממוצע של התובע בחודשים אלו היה 1,654 ₪.

לגבי השנים 2008-2010 (לא הוצגו תלושי שכר לגבי שנים אלו) העיד התובע כי שכרו עמד על 1,000 ₪ לחודש.

9. עוד הוברר כי בשנת 2004 סיים התובע לימודי הנדסאי חשמל במכללה הטכנולוגית כפר סיטרין (מדובר בלימודי המשך לתיכון: שנים י"ג, י"ד).

בשנת 2012 קיבל התובע תואר בוגר (B.A) במערכות מידע ניהוליות מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל (תואר אותו למד במהלך השנים 2008 עד 2012).

10. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נשמעה עדות התובע בלבד.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

ב. טענות הצדדים (בתמצית):

11. ב"כ התובע מבקש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 10%, ואילו נכותו התפקודית הינה בשיעור של 15%, ובהתאם לכך הוא עותר לפיצוי של 500,000 ₪ כאמור בתחשיב הנזק שהוגש, עפ"י הפירוט כדלקמן:

הפסדי שכר בעבר – 62,923 ₪ (מבוסס על שכר מינימום ונכות בשיעור 15%).

הפסדי שכר לעתיד – 337,036 ₪ (מבוסס על שכר ממוצע במשק ונכות בשיעור 15%).

הפסדי פנסיה ו/או זכויות סוציאליות – 34,865 ₪.

כאב וסבל – 19,783 ₪.

עזרה וסיוע מן הזולת – 25,000 ₪.

הוצאות – 15,000 ₪.

12. ב"כ הנתבעות מציע, מנגד, לפצות בסכום של כ - 11,000 ₪ (10,000 ₪ בגין כאב וסבל ו-1,000 ₪ בגין הוצאות).

נטען, כי הנכות שקבע המומחה אינה קשורה לתאונה, שכן הבדיקות וצילומי הרנטגן שנערכו לתובע ביום התאונה היו תקינים וללא ממצא חבלתי, מה גם שלא הודגמה אצלו הגבלה בתנועות הקרסול. כן הוא מפנה לכך שבחמישה ביקורים שונים אצל רופאים לאחר מועד התאונה לא דיווח התובע על כאבים, נפיחות או הגבלה בקרסול, ובפעם הראשונה בה הוא מדווח על בעיה (כאמור כ-3 שבועות לאחר התאונה) נרשם על ידי הרופא: "רושם של נפיחות חדשה בקרסול".

עוד נטען כי המומחה שמונה ביסס קביעתו על העובדה לפיה ציין התובע בפני הרופאים המטפלים כי מאז התאונה סבל מנפיחות וכאבים בקרסול, בעוד שבעדותו בבית המשפט העיד התובע כי רק מספר ימים לאחר התאונה החל לסבול מהקרסול (אם כי לא ידע לתת תשובה מדוע לא ציין זאת בפני הרופאים המטפלים אלא רק כעבור 3 שבועות).

נטען כי עדות התובע, כאמור לעיל, פוגמת בקביעת המומחה, ומכאן שיש לייחס את מלוא הנכות שקבע המומחה למחלת ההמופיליה ממנה סובל המערער, הגורמת לדימומים נודדים בגוף בעיקר במפרקים, ולא לתאונה.

לחילופין נטען כי לא מדובר בנכות תפקודית, ומכל מקום, הנכות הנמוכה אינה מעלה או מורידה ממצבו התפקודי של התובע על רקע מחלת ההמופיליה בגינה הוא מוכר ע"י המל"ל בנכות של 87%.

ג. דיון והכרעה:

13. הנכות רפואית:

אין מקום לסטות מקביעת המומחה הרפואי שמונה.

הצדדים בחרו שלא לזמן המומחה לחקירה, ויש לראותם כמי שמסכימים עם האמור בחוות הדעת. ראה בעניין זה האמור בע"א 214/68 אברהם נ' משה פ"ד כ"ב (2) 858, י. קדמי, על הראיות, עמ' 828, ריבלין, ת"ד – סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 598).

גם לגוף העניין אומר, כי העובדה שנמצאה נפיחות בקרסול פרק זמן קצר לאחר התאונה (3 שבועות), בצירוף מנגנון התאונה (בלימה חזקה ולחיצה עם רגל ימין על דוושת הבלם), תומכים בקביעת המומחה.

העובדה כי הנפיחות לא נצפתה מיד לאחר התאונה יכולה להתיישב גם עם העובדה שכבר בחדר מיון, קיבל התובע פקטור 8 (חומר קרישה) במינון גבוה מאוד.

אין לקבל, מנגד, גם את טענת ב"כ התובע לפיה יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה.

מתיקו הרפואי של התובע עולה כי בשל מחלתו הוא סובל במהלך השנים מדימומים רבים וחוזרים במפרקים שונים בגופו כאשר לרוב מדובר בדימומים ספונטניים הנודדים ממפרק למפרק. העובדה כי עובר לתאונה לא סבל מנפיחות ו/או כאבים בקרסול אינה מעלה או מורידה ביחס לאפשרות התרחשותם של דימומים בקרסול ללא קשר לתאונה כלשהי אלא על רקע מחלתו כפי שקבע המומחה.

14. בנוגע לשיעור הנכות שיש לייחס לתאונה ביחס למחלה כתב המומחה כי - "כל מספר בין 0% ל-10% ניתן היה לקבוע ולנמק".

נוכח הקושי לכמת "במדויק" את תרומת התאונה ביחס לתרומת המחלה שאינה קשורה לתאונה, ראוי לטעמי לקבל את קביעת המומחה לפיה יש לייחס מחצית מהנכות לתאונה. ברם גם לו היה מקום לקבוע אחרת, דהיינו, כי הנכות הרפואית שיש לייחס לתאונה גדולה יותר מהנכות שיש לייחס למצב המפרק בגין מחלת ההמופיליה, הרי שהדבר לא היה מעלה או מוריד לעניין חישוב הפיצוי הרלבנטי בגין הפסד כושר ההשתכרות, שכן כפי שיפורט בהמשך, בהתחשב בנכותו הלבר תאונתית המשמעותית ממנה סובל התובע (87% בגין מחלת ההמופיליה) קיימת השפעה מינימאלית, אם בכלל, לנכות נשוא התאונה ביחס למצבו הכללי.

15. הנכות התפקודית ובסיס השכר:

בהתחשב בנכות הרפואית הנמוכה שנקבעה, ותוך מתן משקל לבעיה הרפואית המשמעותית ממנה סובל התובע ללא כל קשר לתאונה אשר בגינה נקבעו לו אחוזי נכות גבוהים מאוד (87%) וכן נקבע כי איבד לחלוטין כושר עבודה, הרי שאין לקבוע כי נכותו התפקודית בגין התאונה זהה לנכות הרפואית אלא נופלת ממנה בהרבה.

16. אין בידי לקבל את עדותו המוגזמת והמגמתית של התובע לפיה:

"לפני התאונה הכול היה בסדר...אני עושה הכול בצורה רגילה, חי רגיל, לאחר התאונה התחלתי להיות מוגבל בהמון דברים שפתאום אסור לי לעשות אותם, אפילו דבר הכי פשוט - לצאת מהבית...הגעתי למצב שאני כל הזמן מדמם בקרסול, אני לא יכול לצאת למקום שאין בו מעלית..".

17. עדות זו רחוקה מלעלות בקנה אחד עם העולה מהחומר הרפואי שהוגש, עם דברים שמסר התובע לגורמים מטפלים בהזדמנויות אחרות, ועם קביעות המל"ל בתביעות שהגיש ביחס למחלת ההמופיליה עובר לתאונה כפי שאפרט להלן:

18. בטופס "תביעה לקצבת נכות כללית" (משנת 2002) נרשם תחת הכותרת: "תיאור המחלה והליקוי" כך:

"הגבלה ביישור ברך שמאל, חולשה בקוודיצפס שמאל, המופיליה A קשה, הגבלה ביישור מרפק ימין, דימומים חוזרים לפרקים ולשרירים, דימומים חוזרים לפרק ירך ימין".

בהערכת תלות לנכה מיום 30/6/02 נרשם בפרק "התרשמות מהנכה וממגבלותיו" כך:

"בבואי ישב בסלון, ידו השמאלית מונחת על כרית, נפיחות בכתף ונפיחות בירך ימני, יד שמאל מוגבלת בתנועה, אינו מרים אותה, עצמאי בנידות, אינו מישר באופן מלא את רגל שמאל...מתגורר בקומה א' ללא מעלית...מתלונן על כאבים בכתף שמאלית והגבלה בהרמת יד, כאבים בירך ובאגן, מתלונן על כאבים נודדים בכל המפרקים".

וכן:

"סדר היום של הנכה: ..מחליף את בגדיו כל יום בעזרה אמא בחולצה, גרביים ושרוכים ארוכים, מתרחץ פעם בשבוע בעזרה ונוכחות מאביו...כשחוזר מבית ספר צופה בטלויזיה לא יוצא לבחוץ לשחק מחשש לפגיעות...כשיש כאבים מתקשה לישון ושינה לדבריו לא טובה".

יצוין כי בסיכום הערכה זו ציין הבודק כי:

"במהלך הביקור נמצא זקוק לעזרה בינונית ב-ADL ...סובל מכאבים נודדים בכל המפרקים....כשמתחיל לחוש בכאב ומגבלה בתנועה ובתפקוד מתחיל בטיפול פקטור וכעבור 3 ימים מצבו משתפר, לאחר הקלה מצב יכול להתחדש במפרק אחר, הפרש בין התקף להתקף נע בין 3-7 ימים, מצב נוכחי נמשך יומיים.

נידות בתוך הבית: ראיתי הנבדק מתרומם תוך מאמץ קל, מתהלך ביציבות תוך שגורר קצת רגל ימין..בהליכה יד נשארת מכופפת וצמודה לגוף".

הלבשה: לבקשתי ניסה ולא הצליח להזיז יד שמאלית ולא ללבוש חולצה, ביד ימנית לבש מכנסים, לא הצליח לגרוב גרביים עקב הגבלה ביד שמאל וכאבים באגן.."

19. אין גם לקבל את עדות התובע בנוגע להגברת תדירות המעקבים בתל השומר לאחר ובעקבות התאונה (התובע העיד כי "בעבר באתי פעם בחצי שנה עכשיו זה יכול להגיע ל-4-5 פעמים בשנה..עכשיו כל הבדיקות הן בעיקר בקרסול..").

בחומר הרפואי שהוגש אין כל אינדיקציה להגדלת כמות המעקבים ולעליה בתדירות קבלת טיפולים רפואיים לאחר התאונה (פרט למועד סמוך אחריה).

מעיון בחומר הרפואי עובר לתאונה עולה ממילא כי התובע נדרש למעקב רפואי קבוע, לקבלת טיפולים נוכח מחלתו, ולמגבלות שונות בחלקי גוף רבים כאמור ברישומים חלקיים (בלבד) כדלקמן:

9/5/01 רמב"ם: דימומים חוזרים לפרקים ושרירים..לדבריו לאחרונה בזמן דימום תגובה פחות יעילה לפקטור 8...בבדיקה הגבלה בישור מרפק ימין וברך שמאל, דלדול שרירי ירך...הגבלה ברך ימין".

27/5/01 רמב"ם: "מתלונן על כאבים במפשעה".

1/7/02: "סובל מ-SEVERE HEMOPHIIA סובל מדימומים חוזרים למפרקים ושרירים. ב-1995 ניתוח עקב דימום בברך שמאל, 2000 דימום קשה למרפק טופל בתל השומר, בוצעCT פרקי ירכים ממצאים מתאימים לנמק וסקולרי ושינויים ניוונים מישניים".

15/2/04: "סובל מהמופיליה קשה..כן סובל מHCV סובל מדימומים חוזרים למפרקים ושרירים. בשנת 1995 עבר ניתוח בברך שמאל עקב דימום. מפרק ירך ימין יש לו TRAGET JOINT דלקתי..לפני שנה ממצאים המתאימים לנמק וסקולרי ושנינויים (פרקי ירכיים)..".

20. בנוגע לעדות התובע לפיה אינו יכול למצוא עבודה בתחום שלמד רק בשל הפגיעה בקרסול, נאמר כי מעבר לעובדה שמדובר בנכות מזערית, הרי שממילא נקבע כבר (בשנת 2002) בכל הנוגע לכושר השתכרות התובע ( כאמור עובר לתאונה וללא קשר אליה), כך:

"לא מסוגל לשום עבודה או מסוגל לעבודה מוגנת תמורת דמי כיס" – ראה חוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות.

יתר על כן אומר כי משנת 2004 (המועד בו סיים התובע את לימודי ההנדסאי) ועד מועד התאונה (כ-3 שנים) כלל לא עבד – דבר המתיישב בהחלט עם קביעת הרופא המוסמך לענין כושר ההשתכרות כאמור לעיל.

21. ברי כי יש להתחשב בהערכת כושר ההשתכרות גם בנכויות אחרות מהן סובל תובע אשר אינן קשורות לתאונה, כאמור בע"א 589/89 רקוביצקי נ' יעקובוב פ"ד מז(1) 726:

"...מקום שנכותו של נפגע אמורה לשקף את מידת הגריעה מכושר השתכרותו, תובא בחשבון כל נכות קודמת בה לקה לפני התאונה, שהלוא מצב בריאותו וכושר השתכרותו של מי שלקה בנכות קודמת אינו כמצב בריאותו וכושר השתכרותו של אדם בריא, ודרגת הנכות הנקבעת לו מיועדת לבטא את השינוי שחוללה הפגיעה במצבו הרפואי או בכושר השתכרותו ביחס למצבו הרפואי וכושר השתכרותו הקודמים..".

מצבו של התובע, שאינו קשור לתאונה, מקנה לו, כאמור, נכות בשיעור קרוב ל - 100%, וממילא נקבע לגביו כי אינו מסוגל לשום עבודה או לעבודה מוגנת, שזו אכן העבודה אותה הוא מבצע בשכר ממוצע של כ - 1,500 ₪ כאמור בסעיף 8 לעיל.

22. מכל מקום אוסיף כי ככל שהתובע יבחר לצאת למעגל העבודה (מעבר לעבודה כדוגמת העבודה אותה מבצע היום, בה שכרו המוצע כאמור אינו עולה על 1,500 ש"ח – עבודה שמאפשרת לו להמשיך ולקבל באופן מלא את קצבת הנכות המלאה מהמל"ל, כאשר הוברר כי ככל ששכרו יהיה גבוה יותר תפחת הגמלה עד שלילתה המלאה), הרי שהגבלת התנועה הקלה בקרסול, לא תפריע לו לבצע כל עבודה ניהולית ו/או משרדית, וברור כי בגין מגבלתו בשל מחלת ההמופיליה, ממילא לא יוכל לעבוד בעבודה פיזית ו/או בעבודה שכרוך בה מאמץ מיוחד אלא בעבודה משרדית/ניהולית.

23. בהתחשב באמור עד כה להלן חישוב הפיצוי:

כאב וסבל:

תוך מתן משקל לנכות הרפואית שנקבעה (5%), לטיפולים הרבים שקיבל התובע לאחר התאונה (פיזיותרפיה והידרותרפיה), ראוי לפסוק סכום של 14,000 ₪.

הפסד השתכרות בעבר:

כאמור לעיל במועד התאונה התובע לא עבד כלל (על אף שסיים לימודיו כהנדסאי עוד בשנת 2004). כן לא נטען כי עמד לצאת לשוק העבודה, ואף הוברר כי משנת 2008 ועד 2012 למד.

יצויין כי התובע העיד כי החל לעבוד משנת 2008 ברם לא הוצג ולו תלוש שכר אחד לשנים 2008-2010, אם כי בעדותו מסר ששכרו היה באותה עת 1,000 ש"ח.

נוכח האמור לעיל ובהתחשב באמור בסעיפים 13-22 לעיל אין מקום לפסוק הפסד השתכרות כלשהו לעבר.

לאמור לעיל אוסיף כי בכתב התביעה כלל לא נתבע פיצוי בגין הפסד לעבר (שהינו בגדר נזק מיוחד), ודי בכך על מנת לדחות הדרישה בגין ראש נזק זה בהיותה הרחבת חזית אסורה.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:

נוכח האמור בסעיפים 13-22 לעיל, יש לפסוק סכום גלובלי המוערך על ידי בסך של 30,000 ₪ (יצוין כי חישוב אריתמטי מלא, על בסיס נכות בשיעור 5%, לפי שכר של 4,000 ₪ - שכר גבוה כמעט פי 3 משכרו של התובע עד כה, מסתכם בכ – 55,000 ₪).

הוצאות:

בגין הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים (פיזיותרפיה, הידרותרפיה, וביקורים אצל רופאים בסמוך לאחר התאונה) ובגין עלות טיפולי הידרותרפיה (הוצגו קבלות בגין עלות טיפולים בסכום כולל של כ – 1,000 ₪) , ראוי לפסוק סכום של 3,000 ₪.

עזרת צד ג':

בהתחשב בנכות הקלה שנקבעה, ובעובדה כי ממילא זקוק התובע לעזרת הזולת באופן בינוני, בביצוע פעולות יומיום, בגין מחלת ההמופיליה ממנה הוא סובל ללא קשר לתאונה – אזי – אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו.

סה"כ הפיצוי: 47,000 ₪.

24. סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 47,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ.

כן תשיב הנתבעת לתובע את אגרת ביהמ"ש ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה, ואת השכר ששילם למומחה בגין הכנת חוות הדעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.