הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת עדי חן-ברק) מיום 14/04/13 בת"א 46751-11-10, לפיו חויבה המשיבה לפצות את המערער, יליד 1984, בסכום של 46,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין, בגין פציעתו בתאונת דרכים מיום 16/01/07.

המומחה הרפואי, שהתמנה מטעם בית המשפט, קבע, כי נכותו של המערער עקב מצב הקרסול הינה בשיעור של 10%, ואולם מאחר שמצב הקרסול נובע גם מדימומים רבים וחוזרים עקב מחלת ההמופיליה, ממנה סובל המערער ובגינה נקבעו לו 87% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא רק בגין התאונה, ייחס המומחה לתרומת התאונה מחצית מן הנכות בקרסול, דהיינו, 5%.

נציין, שמדעיקרא הגישה המשיבה ערעור שכנגד על פסק הדין, אך בדיון שהתקיים בפנינו ביום 28/01/14 הודיעה המשיבה, כי היא חוזרת בה מן הערעור שכנגד ולפיכך הורינו על דחיית הערעור שכנגד.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות ולהשגות שהעלה המערער במסגרת הודעת הערעור ועיקרי הטיעון, כמו גם בטיעון בעל פה בפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי המסקנות של בית משפט קמא מעוגנות בממצאים העובדתיים אשר קבע, ולא נפלה כל טעות משפטית במסקנות אלה. לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית משפט קמא, על יסוד תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומורים על דחייתו של הערעור.

בשולי הדברים נעיר, כי אמנם הסכום שנפסק למערער אינו על הצד הגבוה, ואולם בית משפט קמא, הביא בחשבון, ובצדק, את מצבו הרפואי של המערער ללא קשר לתאונה, את גובה השתכרותו במשך שנים לפני התאונה, ואת תיאור מצבו של המערער, כפי שנמסר מפיו בתביעה לקצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים בפני המוסד לביטוח לאומי, המהווה אף השתק שיפוטי.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪, וזאת אך נוכח מצבו הרפואי של המערער ללא קשר לתאונה.

מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקיד המערער, ככל שהפקיד להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, ואילו יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערער, עבור המערער.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ד, 2 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.