1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים לביטולו של פסק דין אשר ניתן כנגדם בהיעדר הגנה, זאת ביום 10.2.2011, ובקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
2. אציין כי במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני ביום 24.6.2013, ביקשו הצדדים ארכה להגיע להסדר או להבנה כלשהיא, והסכימו כי ככל שלא יגיעו לכלל הסכמה, הרי שהחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, תינתן על בסיס כתבי הטענות המצויים בתיק בית המשפט.
3. התובענה הינה תובענה ובה עתירה לשני סעדים: סעד כספי בגין דמי שימוש ראויים לפי 1,000 ₪ לחודש, עבור תקופת שבע השנים אשר קדמו למועד הגשת התובענה, וסעד של סילוק יד - בכל הנוגע לנכס מקרקעין שבבעלות התובע, ואשר והושכר בשכירות מסחרית למר אבו שקארה בדיע ז"ל, אשר הלך לעולמו בשנת 1995.
4. על פי המתואר בכתב התביעה, חרף פטירת השוכר בשנת 1995, לא הוקנו למי מהנתבעים זכויות, ואולם הם החזיקו ומחזיקים בנכס ללא זכות חוזית או זכות שבדין, ואף ללא תשלום דמי שכירות או דמי שימוש ראויים מזה שנים רבות.
5. התביעה נמסרה לשלושת הנתבעים בחודש דצמבר 2010, ובהתאם עתרה התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ופסק דין כאמור ניתן ע"י כב' הרשמת ש. פומרנץ ביום 10.2.2011.
6. ביום 20.9.2012 פנו הנתבעים והגישו בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ובקשה להארכת המועד להגשת הבקשה. לטענת הנתבעים, הם יורשי השוכר המנוח, אשר הוריש להם את זכותו במקרקעין;
7. לטענת הנתבעים 2-3, הם אינם קשורים לנכס ואינם מחזיקים בו, כאשר הנתבע 1, אשר טוען כי אכן החזיק בנכס, מציין כי עבד יחד עם אביו בנכס (אשר שימש כבית קפה), ואף נשא בתשלום דמי השכירות הנוגעים לנכס לאחר פטירתו של אביו, אולם לצערו, בשנת 2007 לקה באירוע מוחי אשר הותיר אותו משותק וחסר יכולת לעבוד, ומאז העסק כמעט ולא הופעל בנכס, והוא עומד נטוש וללא שימוש.
8. התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה אין מקום או הצדקה לבטל את פסק הדין אשר ניתן כדין. מן הבחינה המקדמית, מציינת התובעת כי פסק הדין נמסר לנתבעים ביום 17.8.2011, הוגש לביצוע ביום 11.9.2011, ואזהרות הוצאה לפועל נמסרו ביום 1.12.2011, כאשר תשלומים בתיק ההוצאה לפועל בוצעו מחודש ינואר 2012, כאשר הבקשה הוגשה בחודש ספטמבר 2012.
9. לפיכך, סבורה התובעת, כי אין לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, לאור הזמן הניכר – למעלה משנה ממועד שהומצא פסק הדין לנתבעים, ושמונה חודשים לאחר שנמסרה אזהרה בתיק ההוצאה לפועל.
10. כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).
11. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, כאשר טענות המבקש בנוגע לסיבת האיחור אינן מעוררות אמון וכאשר טענות ההגנה העומדות בסתירה להודעת בעל דין, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).
12. עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).
13. הנתבעים, בהקשר זה, אינם טוענים לגבי הזמן הניכר שחלף מאז נודע להם על פסק הדין ועד הגשת הבקשה לביטולו, אלא טוענים בעלמא, כי לא היה ידוע להם על כתב התביעה; ואולם מאז מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ועד הגשת הבקשה חלפו כשמונה חודשים, בהם אין ספק למודעות הנתבעים להליך ולפסק הדין (אפנה בהקשר זה לנספח א/1 לבקשה לביטול פסק דין, המעיד על כי הנתבעים קיבלו את מסמכי ההוצאה לפועל); בנסיבות בהן הנתבעים אינם טוענים דבר לגבי הזמן הרב שחלף מאז הומצא להם פסק הדין ועד הגשת הבקשה – דינה של הבקשה להארכת המועד להידחות, ובעקבותיה גם הבקשה לביטול פסק דין.
14. למעלה מן הצורך, אוסיף גם לו הייתי מאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, עדיין הייתה הבקשה נדחית, שכן אין במקרה זה עילת ביטול מחובת הצדק, וכאשר נבחנים סיכויי ההגנה, הרי שהנתבעים אינם טוענים כי דמי שכירות לנכס המסחרי שולמו מעבר לשנת 1996 (או לפחות לא הציגו אישור על תשלום לאחר שנת 1996, ובכל מקרה הנכס עומד נטוש משנת 2007 – כדבריהם.
15. לפיכך, לתובעת עילת סילוק הן מכח נטישת הנכס, והן מכח אי תשלום דמי השכירות משך שנים ארוכות. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת על ידי בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק דין, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
16. לפיכך, גם אם יבוטל פסק הדין, אין חולק כי הנכס היה ונותר בחזקת יורשי השוכר המנוח, אין חולק כי אינו מופעל כיום (והדבר מקים עילת סילוק יד) ואין חולק כי לפחות בשבע השנים אשר קדמו להגשת התובענה, לא שולמו דמי שכירות או דמי שימוש ראויים – כך שבכל מקרה, גם אם היה מבוטל פסק הדין, אין תוחלת לטענות ההגנה. (ויש לומר כי גם צדה האחר של המשוואה, טעמי המחדל הדיוני שבאי הגשת כתב הגנה, אינו פועל לזכות הנתבעים).
17. הבקשה נדחית לפיכך.
18. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בהליך זה, יחד ולחוד, בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.