2. דורונה בן דור

זוהי תביעה כספית על סך 151,400 שמקורה בשטר שהוגש לביצוע וניתנה רשות להתגונן. הנתבעים הינם בני זוג הנשואים זה לזו.

ההליכים נגד נתבע 1 עוכבו ביום 14.7.11 עקב הכרזתו כפושט רגל

א. תמצית טענות התביעה

1. התובע מחזיק בשיק על סך 151,400 ₪ משוך מחשבון הנתבעת ובחתימתה, אשר נמסר לו על ידי בעלה, נתבע 1, שגם ערב לפירעון השיק, והשיק לא כובד על ידי הבנק.

את הנתבע הכיר התובע לפני כ- 13 שנה באמצעות חבר משותף בשם מנחם עברון, ומאז ועד לפני כשלוש שנים היו השניים בקשרים עסקיים, לאחר שהנתבע הציג עצמו כאיש עסקם וטייס לשעבר, המנהל עסקים בארץ ובחו"ל.

התובע והנתבע הקימו חברה בקפריסין בשם "טרנוקו", ניסו להקים מיזמים בתחום היבוא שלא צלח, ולעסקיהם המשותפים נפתח ונוהל חשבון בבנק המזרחי.

2. לטענת התובע, הוא אינו יודע לקרוא מסמכים הכתובים בשפה האנגלית, והנתבע הראה לו חוזים באנגלית והציג בפניו מצג והבטחות שהשניים ירוויחו סכומים גבוהים מאוד, ובכך גרם לתובע להלוות כספים מגורמים שונים למימון העסקאות, שהתבררו בדיעבד כדמיוניות, והכל, כדי להוציא מהתובע כספים במרמה.

התובע מוסיף וטוען, שהנתבע הציג בפניו ערבויות בנקאיות מזויפות, בגינן אף נשפט בגרמניה ונגזר עליו מאסר על תנאי, והוא אף נעצר בבנק בציריך כשברשותו המחאות מזויפות.

3. לטענת התובע, במהלך השנים 2006 – 2008 לוו באמצעותו הנתבעים כספים לצרכים שונים ואישיים שלהם, והתובע אף סייע לבני הזוג לגייס כספים בדרך של ניכיון שיקים אצל חבריו העוסקים בתחום. כחבר של הנתבע, אף ערב התובע לחלק מההלוואות שניתנו לבני הזוג הנתבעים, על ידי חבריו ומכריו של התובע.

חלק מהשיקים שמסר הנתבע לתובע, לא כובדו והנתבע הבטיח, בהבטחות ודחיות שווא, להשיב את ההלוואות, אך התובע לא קיבל כל תמורה בגין העזרה שהושיט לנתבעים. מכיוון שהנתבעים לא השיבו את ההלוואות, התובע השיב את כספי ההלוואות מכיסו.

בחודש אוגוסט 2008 נתן התובע לנתבע רשימת חובות שעליו לשלם והנתבע התחייב לשלמם, אך לא עשה כן.

4. את הנתבעת מכיר התובע גם כן כ – 13 שנה ומעולם לא היו ביניהם יחסים עסקיים, אך הם נפגשו באירועים חברתיים ו/או במהלך פגישות עסקיות עם הנתבע. הנתבעת נהגה להתקשר אליו בעניין שיקים שהנתבע ניכה אצל צדדי ג', ואף להתלונן בפניו לגבי חובותיו של הנתבע. גם הנתבעת, כך התובע, קיבלה ממנו כספים לצרכיה האישיים ואף נכחה בחלק מהפגישות בהם נתן התובע לנתבע כספים.

במחצית שנת 2008, ולאחר שהתובע כבר ערב להלוואה שנטל הנתבע בסך 280,000$, הוא ביקש מהנתבע שיק להבטחת התשלום, והנתבע מסר לו שיק פתוח מחשבון הנתבעת, כאשר שניהם חתומים בגב השיק, נשוא תביעה זו. השיק היה חתום על ידי הנתבעת.

משהתברר לתובע שהנתבעים לא מתכוונים לשלם את חובם, הוא מילא בשיק את הסכום 151,400 ₪ אשר לא כובד על ידי הבנק.

גם לאחר שניתן צו כינוס נכסים לגבי הנתבע, הוא המשיך להבטיח כי ישלם את חובו, אך בדיעבד הסתבר שעשה כן כי להמתין עד שיוכרז כפושט רגל.

5. התובע מפרט בתצהירו תלונות רבות שהגישו הנתבעים על גניבת שיקים, או על שיקים שהוצאו מידם במרמה, ולטענת התובע, זו הראייה לדפוס התנהגות קבוע של הנתבעים שלא לעמוד בהתחייבויותיהם.

בס' 8 לתצהירו, פרט התובע שורת מקרים, בהם לטענתו נהגו הנתבעים בדפוס התנהלות דומה, בין כלפי אחרים שאינם מוכרים לתובע ובין כלפי כאלה שהתובע הכיר לנתבע. בין היתר פרט מקרה בו פעל אצל חברו של התובע, מר אלון צדוק, אליו הפנה את הנתבע לקבלת הלוואה.

לאור התנהלות הנתבע מול אלון צדוק והבטחות השווא של הנתבע להשבת הכסף, הקליט התובע את הנתבע, שהודה בחובו לאלון צדוק, ולמרות זאת לא שילם זאת, הגם שהנתבעים מכרו את ביתם ברמת השרון וקיבלו את התמורה.

6. טוען התובע בתצהירו, כי בדיון בהתנגדות שהתקיימה בלשכת ההוצאה לפועל בעניינו של אלון צדוק, הודה הנתבע כי הינו חייב כספים, כי ביקש ארכה וכי אשתו, הנתבעת, הייתה מעורבת, לפחות מהשלב בו נמכר ביתם של בני הזוג.

טוען התובע, כי לאחר שהנתבע לא שילם את הסכום שנקבע בפסק הדין בעניינו של אלון צדוק, ומכיוון שהתובע ערב לחובו של הנתבע לאלון צדוק, הציע הנתבע לתת לאלון צדוק שיק של הנתבעת להבטחת פירעון החוב, ואלון צדוק הסכים לארכה נוספת בתנאי, שהנתבע והתובע יחתמו על גב השיק כערבים לפירעונו. משכך, הנתבע מסר לתובע שיק פתוח, ללא סכום ותאריך, חתום בידי הנתבעת ומשוך מחשבונה והנתבע חתם על גב השיק כערב בנוכחות התובע. גם התובע חתם על גב השיק כערב, על פי דרישת אלון צדוק.

7. התובע, לטענתו, כתב בשיק את שם הנפרע – הנתבע- הסכום והתאריך נותרו פתוחים והתובע והנתבע חתמו על גבו כערבים.

במקום לפרוע את חובו פנה הנתבע להליכי פש"ר והוצא נגדו צו כינוס נכסים. לכן, אלון צדוק מילא בשיק את סכום השיק 1,300,000 ₪ אך השיק לא כובד על ידי הבנק, הוא הוגש לביצוע והנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ותלונה במשטרה, בטענה שהשיק נגנב ממנה. לאחר חקירה, כולל חקירת הנתבעת תחת אזהרה בגין הגשת תלונה כוזבת, נסגר התיק מחוסר בסיס.

בני הזוג פעלו כך, גם בעניין השיק נשוא תביעה זו. כיוון שהתלונה הקודמת הוגשה במחוז תל אביב, הגישו את התלונה בגין גנבת השיק דנן, בראשון לציון, התובע נחקר במשטרה והופנה להגיש את השיק לביצוע, מבלי שהשיק נתפס על ידי המשטרה.

8. בחקירתו העיד התובע, כי בנו - עדי עבד עד לפני כשנה וחצי במשרד להמרת מטבע ומאז עובד בחברת פסגות. לדבריו, אם נמשך לפקודתו שיק מחברת "רונדו" שהיא חברה בבעלות הנתבע שאינה פעילה למעט משיכת שיקים לניכיונות, זה כנראה בגין כספים שבנו קיבל.

לגרסת התובע, סכום החוב נשוא תביעה זו בסך 151,400 ₪ מורכב מעסקאות משותפות, מהלוואות שהנתבעים לקחו עבור ביתם, כמו כן התובע נהג לשלם, לבקשת הנתבע, לאנשים שהיה חייב להם כסף, כגון עבור צג מחשב, שירותים משפטיים, ביטוח רכב.

לגרסתו, הנתבע חתם על השיקים של אשתו רק כמסב ולא כמושך, את השיקים הוא הביא לאחר שנחתמו על ידי הנתבעת.

9. מומחה לכתב יד, יצחק חג'ג בדק מטעם התובע את השיק נשוא תביעה זו. הוא בדק 4 שיקים מקוריים, 6 צילומי שיקים, עליהם חתם הנתבע כמסב וכן דוגמאות חתימות באקראי של הנתבע, על 28 שיקים מקוריים שנמשכו על ידו, 4 צילומי חתימות של הנתבע , דוגמאות חתימה מקוריות של הנתבע וצילום חתימתו. כן קיבל המומחה דוגמאות חתימה באקראי של הנתבעת , האחת מקורית והיתר צילומים.

בבדיקתו מצא המומחה בחתימות של הנתבע שנבדקו על ידו, וריאציות טבעיות ללא חריגים, זהות במבנה החתימות, הן באותיות והן בקו ההתחלתי, זהות בתכונות ייחודיות מאוד, זהות במהירות כתב הכתיבה, ובמידת ההתפשטות הקווית של החתימות.

10. מסקנת המומחה הייתה, שלגבי חלק מהשיקים, יש סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) שהחתימות שבמחלוקת נחתמו על ידי הנתבע, לגבי חלק אחר יש סבירות גבוהה (דרגה 2) שנחתמו על ידי הנתבע, ושיש סבירות גבוהה ביותר (דרגה 1) שהחתימות שבמחלוקת לגבי הנתבעת, נחתמו על ידה.

בחקירתו העיד המומחה, שלמד את תחום המומחיות בכתב יד מאביו שהיה ראש מעבדת מסמכים ובמסגרת עבודתו במשטרת ישראל. את עבודתו הוא מבצע בעזרת מיקרוסקופ גרמני של חברת זייס וזכוכית מגדלת בהגדלה טובה. לצורך בדיקת כתב יד מספיק מיקרוסקופ שמגדיל פי 50.

את חוות דעתו ערך מבלי שפגש בנתבעים ומבלי שהם חתמו בפניו, ולדבריו, היו לו מספיק דוגמאות באקראי בכמות ואיכות מספקת, מה עוד שנאמר לו מפורשות שגם אם יזמין את הנתבעים הם לא יגיעו. לגרסתו, כאשר לא ניתן להשיג מקור, ניתך לבדוק על סמך צילום טוב. המומחה העיד, שבצילום לא ניתן לבדוק תכונת לחץ יחסי ומהירות קו כתיבה, המוטוריקה הקווית. לכן כאשר הוא בודק צילום, הוא קובע את ממצאיו בדרגה שנייה ולא ראשונה. עם זאת מקור המסמכים שהיו בידיו הספיקו לבדוק את שתי התכונות הנ"ל.

11. מטעם התובע הגיש תצהיר עדות ראשית חברו מילדות, גיל גילקרוב, סוחר בשוק הכרמל, ולטענתו, עזר לתובע לנכות שיקים אצל חבריו, בין היתר, ביקש ממנו התובע לנכות 7-8 שיקים של הנתבעת אשר לא כובדו ולאחר שהתקשר אליה, היא הבטיחה לשלם את סכומם ואף שילמה אותם. השיקים נמסרו לו כאשר שם הנפרע היה פתוח או שהשיקים היו לפקודת התובע. לגבי חלק מהם, התובע הודיע לו שהנתבע ביקש לא להפקידם והעביר לו מזומנים .

בחקירתו העיד, כי את השיקים שמסר לו התובע הוא מסר לצ'יינג כדי שיביא לו כסף ובתמורה לשיקים נתן לתובע כסף.

תמצית טענות ההגנה

12. נתבע 1, המצוי בהליכי כינוס נכסים מיום 9.7.09 בתיק פש"ר 2394/09, הצהיר כתמיכה בבקשת ההתנגדות, שמאז כניסתו להליך כינוס לא היה בקשר עסקי עם התובע, וגם אילו היה קיים חוב עליו היה להיות מוגש לתביעה במסגרת הנאמן מטעם הכנ"ר. לגרסתו, התובע אינו אוחז כשורה, שכן מושך השיק התלונן במשטרה על גניבתו, לא ניתנה תמורה בגין השיק וחתימתו לכאורה, (של אורי בן דרור) על גב השיק כערב אינה חתימתו, אלא זיוף.

בחקירה בפני ר' ההוצאה לפועל בעניין בקשת ההתנגדות, העידה הנתבעת, כי השיקים נשוא תביעה זו נגנבו ממכוניתה וזויפו ועל כך הוגשה תלונה במשטרה בחודש אפריל 2010.

תצהירי הנתבעים

13. הנתבע הצהיר כי חשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים נשוא תביעה זו, שייך לנתבעת בלבד.

הנתבע פגש בתובע ולאחר שהכירו והאמין בו, ולאחר מספר עסקאות שהנתבע ביצע לאחר שחרורו מצה"ל, "גרר" אותו התובע לעסקאות שלו (של התובע) בלבד וביקש שהנתבע ישמש כנציגו/ שליחו, אשר עומד בחזית כלפי צדדי ג' בעסקים השייכים לתובע בלבד. לאחר שהנתבע נעתר לסייע לתובע, הסתבר לו בדיעבד, שהתובע מסובך בנושא כספים, מוגבל בבנקים אשר ניצל את תמימותו והשתמש בו למטרות עסקיות שאינן לגיטימיות.

לבקשת התובע, פתח הנתבע חשבון בבנק מזרחי, שיעזור לתובע לנהל תזרים כספים שלו, תוך שהתובע הבטיח לו (לנתבע) שהפעילות בחשבון באחריות התובע בלבד. הנתבע בדק את החשבון לאורך התנהלותו והיה בקשר עם הבנק, ואכן לאורך התקופה החשבון התנהל כהלכה. הנתבע נהג לבדוק כל מסמך שנתבקש לחתום עליו על ידי התובע.

14. טוען הנתבע, שהתובע נהג להפקיד בחשבון כספים וביקש ממנו לחתום על שיקים. התובע יצר קשרים עם פקידי הבנק, ולאט לאט החל לחתום בעצמו על שיקים בשם הנתבע, ללא ידיעתו וללא הרשאתו, ומכיוון שהתובע לא נענה לדרישות הנתבע להפסיק לחתום על שיקים בשמו, סגר הנתבע את החשבון. העסקים היו של התובע ולא היו משותפים לנתבע, ובמהלך ההיכרות ביניהם הסתבר לנתבע שהתובע עוסק בהלוואות חוץ בנקאיות.

לטענת הנתבע, הוא קיבל מהתובע הלוואות של כמה אלפי שקלים ותמורתן מסר לתובע שיק שלו. לא סוכם ביניהם על תשלום ריבית ובוודאי שלא על ריבית כפי שטוען התובע. כאשר הנתבע לא יכול היה להשיב את ההלוואה, הסכים התובע להאריך את מועד השבתה, הוא קיבל מהנתבע שיק חדש על סכום גבוה יותר מהקרן, אשר כלל גם ריבית והשיב לנתבע את השיק הראשון. כך, לטענת הנתבע, התנהלו התובע והנתבע, כאשר ההלוואות נשאו ריבית , ריבית דריבית וכו'.

15. לגרסת הנתבע, התובע הכתיב לו תמיד את הסכום שעליו היה לרשום בשיק, על פי חישוביו ובהתאם לריבית בשיעור 5 – 15 אחוזים לחודש ותחת לחץ ואיומים. טוען הנתבע, כי במהלך הזמן שילם לתובע במזומן סכומים העולים בעשרות מונים על סכומי ההלוואות שנטל ממנו. את התשלום במזומן, הפחית התובע מסכום השיק הבא שמסר הנתבע לתובע. הנתבע מפרט בתצהירו דוגמאות להגדלת סכומי קרן ההלוואה כמעט פי 6 ויותר.

הנתבע הצהיר, כי התובע פעל מולו בלחץ ואיומים, בין במישרין ובין בעקיפין וגרם לו לחשוש שמשהו רע יאונה לו ולמשפחתו. לא זו אף זו, האיומים היו בפועל בשיחות טלפון של התובע ושל אחרים, תוך הדגשה שידוע מיהם בני משפחתו של הנתבע וכתובותיהם וכן נקבו באוזניו בשמות עבריינים.

16. הנתבע הוסיף והצהיר, כי מעבר לאיומים, לקח התובע חלק במעשי זיוף ואף "דרש" ממנו לגנוב שיקים מחשבונה של הנתבעת. כדי שאשתו לא תרגיש בגניבה, הורה לו התובע לתלוש את השיק ביחד עם הספח, כך שהיא לא תרגיש בגניבת השיק. התובע הורה לו להביא לפגישה ביניהם את פנקס השיקים של אשתו, וקיים חשש בליבו, שבמהלך הפגישות ביניהם נגנבו מפקס השיקים של אשתו שיקים וזוייפו. זאת, כיוון שהנתבע מעולם לא נתן לתבוע שיקים פתוחים של אשתו. טוען הנתבע, שלכל היותר הוא נתן לתובע, שיקים מפנקס השיקים של אשתו, לאחר שהנתבע, בנוכחות התובע, חתם עליהם מילא את הסכום והתאריך והשאיר את שם הנפרע ריק, לבקשת התובע.

מכיוון שהחתימה על השיק נשואת תביעה זו אינה של הנתבע, טוען הוא, כי שיק זה נגנב והחתימה עליו זויפה.

17. טוען הנתבע, כל העסקאות הכספיות והמיזמים העסקיים בארץ ובעולם , נעשו על ידי התובע, אשר ביקש מהנתבע להצטרף למיזם לאחר שהוקם, כיוון שהיו לנתבע הכישורים והבנה מוחלטת בשפה האנגלית. הנתבע אף נעתר לבקשת התובע לנסוע לשוויץ להיות נאמן שלו וללוות אדם לבנק להבטחת העברת כספים. בפועל התברר שהמסמכים של התובע והאדם אותו פגש בבנק בשוויץ, היו מזויפים, והנתבע עם האדם הנוסף נעצרו, אך הנתבע שוחרר.

מוסיף הנתבע בתצהירו, כי הנתבעת לא לוותה מעולם כספים מהתובע והודאתו בחוב הייתה מתוך לחץ ואיומים של התובע.

18. בחקירתו העיד הנתבע, כי לא נתן לתובע שיקים פתוחים. לטענתו, אם בחקירתו במשטרה, בתלונה שהגישה אשתו בעניין גניבת השיק, אמר שאשתו כן מסרה לו שיקים פתוחים, זו הייתה אמירה בטעות מתוך לחץ מחמת היותו בחקירה משטרתית, אחרי שעות של המתנה ללא אוכל ושתייה, מצב שבו, כך הנתבע, היה חותם על "כל דבר". לדבריו, אף אחד מהשיקים לא ניתן כדין ועל כל אחד מהם נכתבה מאחור בכתב ידו הערה, כנגד מה ניתן השיק. בכל מקרה, שיק פתוח גם על פניו וגם על גבו, לא נמסר על ידו לתובע.

לדברי התובע, כאשר לא היו בידיו עוד שיקים מפנקס השיקים של אשתו, במקרים בודדים ובהסכמת התובע, משך שיקים מחשבונה של דודתו המנוחה, כדי שלא יגיעו לביתו אנשי השוק האפור.

לדבריו, כל שיק שאשתו נתנה לו, היא רשמה את המוטב והתאריך. שיקים של אשתו, שמסר לתובע בחתימתו, לא היו על דעתה ולא בהסכמתה.

19. הנתבעת בתצהירה טוענת, כי מעולם לא משכה, לא כתבה את המילים והספרות ולא חתמה על ההמחאה נשוא תביעה זו, ומעולם לא נתנה לאיש, כולל לא לבעלה (הנתבע) הרשאה לחתום בשמה על השיק נשוא תביעה זו והחתימה עליו מזויפת.

לטענתה, התובע אותו לא הכירה הכרות אישית, מחזיק בשיק נשוא תביעה זו שלא כדין והיא לא קיבלה כל תמורה בגין השיק, לא בכסף ולא בשווה כסף. הנתבע נתנה, פעמים בודדות, לבעלה, שיקים כאשר היא ידעה למי הם מיועדים, מה מועד הפירעון, ומהי התמורה. ברוב המקרים היא אף חתמה על השיקים, ובמס' מקרים נתנה את הסכמתה והרשאתה לבעלה לחתום על השיקים בשמה, ואלה כובדו מחשבונה, אלא שהשיק נשוא תביעה זו אינו חלק מהם. כיוון שבביתה היו פריצות, היא או בעלה לוקחים את השיקים עמם כאשר הם יוצאים מהבית ולדעתה, השיק נגנב מבעלה באחת הפעמים שהוא לקח עמו את פנקסי השיקים שלה. כתוצאה ממעשי עוקץ נגדה, התברר לה בדיעבד שלבעלה הייתה התנהלות עסקית מול התובע.

20. לטענת הנתבעת, התובע נחשד בעבר בפלילים ויש לה חשד שהוא מעורב בפעולות שאינן לגיטימיות, ובין היתר, של סחר בלתי חוקי של כספים במרמה.

בדיעבד נודע לה מבעלה, שהוא לווה עשרות אלפי שקלים מהתובע, והיא לא הייתה מעורבת בהלוואה, לא ערכה עם התובע הסכם הלוואה, לא קיבלה ממנו כסף ולא חתמה על מסמכים. אותה הלוואה שנטל בעלה מהתובע הוארכה מעת לעת ובעלה שילם לתובע מדי פעם סכומי כסף או נתן לו שיקים אחרים שכללו ריבית, ששיעורה השתנה על פי מידת הלחץ שהתובע הפעיל על בעלה.

בחקירתה העידה כי הינה עוקבת אחר פעולות בחשבונה, אלא שבמקרה זה, היא לא ראתה את התנועה כיוון שהופקד שיק מבלי שהיה לה כיסוי בחשבון, אך מיד הופקד כסף כדי שהשיק יפרע, זאת, עד אשר קיבלה התראה שחשבונה יוגבל.

הנתבעת העידה, שהיא היחידה שהזמינה פנקסי שיקים מחשבונה והפקידה בו את הכנסותיה בסדר גודל של כ- 10,000 ₪ לחודש. לאור ההסתבכויות של בעלה, נאלצו בני הזוג למכור את ביתם המשותף, ומאז היא החלה לתת את הדעת לחשבון הבנק שלה.

דיון

21. בעניין הנתבע ניתן צו הקפאת הליכים בהחלטה מיום 14.7.11, על יסוד צו עיכוב הליכים מיום 9.7.09.

אין חולק שהתובע מחזיק בשיק, משוך מחשבון הנתבעת ואשר נמסר לו על ידי הנתבע.

המומחה מטעם התובע קבע, בסבירות גבוהה, שהחתימות על גבי השיק הן של הנתבעים, אך הוא לא זימן את הנתבעים לחתום בפניו, ובדק את התחימות שבמחלוקת מול חתימות שאינן מקוריות אלא צילום.

על אף שעל פי עדותו רצוי לזמן את "הנבדק" לחתימה בפניו, לא עשה כן, כיוון שסבר שהם לא יגיעו לפגישה.

אציין, שהיה על המומחה להזמין את הנתבעים לחתימה בפניו.

לטענת התובע, במהלך השנים 2006 – 2008, הוא הלווה לנתבע כספים לצרכיו וצרכי אשתו ואף ערב להלוואה שנטל הנתבע בסך 290,000$ ולהבטחתה פירעונה מסר שיק. כיוון שהתובע ערב לפירעון ההלוואה, הנתבע מסר לו שיק פתוח מחשבון אשתו – הנתבעת, כאשר על גב השיק חתומים הנתבעים, הוא השיק נשוא תביעה זו.

טוען התובע שמכיוון שהנתבע לא שילם את ההלוואה, הוא מילא בשיק את סכום החוב והציגו לפירעון, והשיק לא כובד. ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, לאור טענתם שהשיק נגנב, שהנתבעת לא חתמה על השיק כמושך השיק והנתבעים לא חתמו על גב השיק.

עוד טוען התובע, שאין ממש בטענת הנתבעים שהשיק גנוב ומזויף, כיוון שמדובר בדפוס התנהגות קבוע שלהם, במטרה להימנע מפירעון שיקים שנמשכו ונמסרו על ידם כדין.

עוד טוען התובע, כי הנתבעים הגישו תלונות כוזבות למשטרה, בעניין גניבת שיקים של הנתבעת על ידי הנתבע, למרות שאלה לא נגנבו, וכדי להימנע מהכרזת חשבונה כמוגבל, היא עתרה לגרוע חלק מהשיקים המסורבים. בנוסף, בחקירת הנתבע במשטרה לגבי שני שיקים, הוא אישר שמסר לתובע כדין את השיקים שלא נרשם בהם שם המוטב ובחקירתו בבית המשפט ניסה לחזור בו מהודאתו זו ולטעון שהשיקים נגנבו ממנו על ידי התובע. (עדות הנתבע בע' 47 לפרוטוקול הדיון).

התובע מפנה לסתירות בעדות הנתבעת, כאשר באחת טענה בתצהירה לפריצה במהלכה נגנב השיק ובשנייה העידה במשטרה כי לא הייתה פריצה לביתם.

22. הנתבעים טוענים שהתובע עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות והינו שותף למעשי הונאה ותרגילי עוקץ, אשר מסווה את פעילותו באמצעות אנשים אחרים, המבצעים עבורו ובשמו פעולות כספיות למטרות בלתי חוקיות. בין היתר ניצל לשם כך גם את הנתבע וזו הסיבה שאת חשבון הבנק פתח הנתבע, אך ניהל אותו התובע, כך על פי עדות התובע בע' 19 שורה 17 לפרוטוקול). הנתבעים אף מפנים לעדות התובע, לפיה שיקים שמסר הנתבע היו לטובת ה- Change שהיה בבעלות בנו של התובע.

לטענתם, התובע כמלווה בריבית של כספים שאינם שלו אלא של אחרים, נהג ל"גלגל" שיקים ולדחות חוב תוך הגדלתו בשיעור החוב והריבית. התובע נהג להחליף שיק ישן בחדש, כאשר השיק החדש נשא ריבית "רצחנית" כהגדרת הנתבעים, ובמקרים רבים גם השיק הישן נותר בידי התובע.

לטענת הנתבעים, הנתבע רימה את הנתבעת, בעצת והדרכת התובע, תוך שיתוף פעולה עם עבריינים מעולם הפשע, אשר איימו על הנתבעים.

מוסיפים הנתבעים בסיכומיהם, כי ההלוואה, שלהבטחת השבתה ניתן השיק נשוא תביעה זו, הינה הלוואה חוץ בנקאית, שלא נחתם לגביה הסכם. התובע הודה, כי לא נערך הסכם עם הנתבע, וטען, שלא נערכו מסמכים בינו לבין הנתבע לגבי ההסכמה, כיוון שהם היו כאחים, והיה זה עלבון לערוך הסכמים ביניהם.

23. אני מקבלת את טענת התובע, ולפיה בעדויות הנתבעים בדיון ההוכחות ועדותם בחקירה המשטרתית, סתירות, בין היתר, בטענות הנתבעת כי השיק נגנב בעת פריצה לבית הנתבעים מול טענתה שלא התרחשה פריצה כזו, בטענות הנתבע, כי מסר לתובע שיקים משוכים על ידי הנתבעת כשהם "פתוחים", מול הטענה שלא פעל כך.

אין גם לקבל את טענת הנתבע, שהוא פעל כ"בובת מריונטה" על פי הוראת התובע, בחשבונה של הנתבעת ובפנקסי השיקים שלה ושל דודתו המנוחה. מדובר באדם בוגר, משכיל, טייס לשעבר, שאין להניח שפעל כשהוא מונחה על ידי אחרים.

יש גם לקחת בחשבון, את תוצאות בדיקת המומחה, שחוות דעתו הינה היחידה בתיק, והוא הגיע למסקנה, בסבירות גבוהה, שמדובר בחתימות הנתבעים.

חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג 1993 (להלן: "החוק").

24. נקבע בפסיקה, (פסק דין בס שיובא להרחבה בפסק דיני זה), שעל בית המשפט לבדוק מיזמתו, אם מדובר בהלוואה חוץ בנקאית, ואם יוחלט שכן, על בית המשפט לבחון תחילה, אם ההלוואה נשוא תביעה זו עומדת במבחן חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

גם התובע וגם הנתבע מסכימים שמדובר בהלוואות שנתן התובע לנתבע, בין מכספי התובע ובין מכספי אחרים, בין בשיקים, בין במזומנים, ובין באמצעות ניכיון שיקים.

התובע אישר בעדותו כי לא נחתם כל הסכם הלוואה בינו לבין הנתבע, ולטענתו, עקב היותם חברים קרובים.

הצדדים חלוקים בשאלת קרן ההלוואות, והריביות שנשאו ההלוואות, כאשר לטענת הנתבע, הוא שילם ריביות גבוהות, בעת שהשיקים שניתנו לפירעון ההלוואות, הוחלפו ו"גולגלו". לטענת התובע, הוא לא גבה מהנתבע ריבית ואף לא יצא נשכר מההלוואות שהעמיד לנתבע ושהשיג גם באמצעות כספי אחרים.

אלא שכפי שיובא להלן, נטל ההוכחה בעניין זה, מוטל על כתפי התובע, להציג בפני בית המשפט, את סכומי הקרן, סכומי הריבית, הסכומים שהושבו, הפערים בין השיקים שהוחלפו וכו'.

לשאלה האם החוק חל על ההלוואה נשוא תביעה זו, השלכה ישירה על עצם קיום עילת תביעה ועל גורל התיק. משכך, יש להכריע תחילה בשאלת תחולת החוק.

25. סעיף 1 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, קובע שכל נותן הלוואה הינו בגדר "מלווה" לפי החוק, ככל שאינו תאגיד בנקאי. עם זאת, על פי סעיף 15 לחוק, החובות החלות על מלווה לפי סעיפים 2,3 ו-7 לחוק, לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא בדרך עיסוק. יוצא אם כן, כי הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה - יראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר ( ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פסקה 26) (ניתן 21.01.09).

יש לקבוע תחילה, האם התובע נתן הלוואות בדרך עיסוק, ככל שהתשובה חיובית - חל סעיף 2 לחוק ולפיו "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". בעניינינו, אין מחלוקת בין הצדדים כי אין הסכם בכתב, הרי שהתובע הפר את הוראות סעיף 2 על כל המשתמע מכך.

סעיף 1 בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות: "מלווה" – מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי...".

בת.א. (פ"ת) 5179/04 איפלה שלמה נגד כהן מרדכי, נקבע, כי מי שנותן הלוואה, ו/או עוסק בניכיון שיקים, הינו מלווה לפי החוק.נקבע:

" אמנם סעיף 15 (א) לחוק אומר כי הוראות סעיף 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק, אולם השתכנעתי כי התובע עסק במתן הלוואות דרך עיסוק, על אף שהכחיש זאת. התובע אמר בעדותו שהוא עוסק בנכיון שיקים ולא במתן הלוואות, וניסה להבחין בין נכיון שיקים לבין הלוואה.

אינני מקבל את החלוקה בין נכיון שיקים לבין מתן הלוואה, לענייננו. גם נכיון שיקים הינו מתן הלוואה. המלווה מלווה כסף ללווה והוא מקבל ממנו שיקים לבטחון פרעון ההלוואה, כשהוא מפחית מראש את הריבית שהוא גובה מסכום ההלוואה שהוא נותן ללווה. פעמים רבות מחייב המלווה את הלווה גם בריבית פיגורים אם ההלוואה אינה מוחזרת במועד.

ראו בעניין זה בש"א 22130/04 בתיק פש"ר 1842/04 (מחוזי ת"א) יורו דיסקונט בע"מ נ' אילן שמעוני, עו"ד, כונס נכסי ג.א. צומן בע"מ ואח', מאת כב' השופטת ד. קרת-מאיר, סעיף 5 בהחלטה.כן ראו ת.א. (ת"א) 89443/97 א. רנתיסי בע"מ נ' אמוץ גולן, מאת כב' השופטת דותן.

התובע העיד כי נתן לנתבע ו/או לנתבעים, מספר הלוואות וכן "תיווך" בין מלווים אחרים ומי שעוסקים בניכיון שיקים – לבין הנתבע.

בע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, נקבע, כי לבחינת השאלה, האם החוק חל על מקרה מסוים, הכלל הינו שמי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנותן הלוואה בדרך העיסוק כהגדרת החוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר. כמו כן נקבע, כי יש לבחון את זהות נותן ההלוואה.

מדובר בתובע שעוסק במתן הלוואות, ובהלוואה ובשיק שניתן להבטחת השבתה, הרי שהתובע עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות. התובע הצהיר בס' 4 לתצהירו, כי הנתבעים לוו באמצעותו כספים במועדים שונים, והוא אף סייע להם לגייס כספים בדרך של ניכיון שיקים, אצל חבריו העוסקים בתחום, וכספי ההלוואה שנמסרו לתובעים, גויסו על ידי התובע מחבריו, ומשכך הינו מלווה כמשמעותו בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

העדר מסמך בכתב

26. סע' 2 לחוק ההלוואות קובע כי "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". אין חולק כי בענייננו לא הוצג הסכם הלוואה בכתב. סכום ההלוואה, שיעור הריבית, תנאי פרעון ההלוואה, נותרו בגדר תעלומה.

חובת גילוי על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

סע' 3 לחוק קובע כי חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של פרטים שונים, לרבות שמות המלווה והלווה ומעניהם המלאים, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית בהתאם למועדי פירעון ההלוואה, תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת החוזה, ועוד.

בית המשפט פרט בת.א. 5179/94 הנ"ל את דרישות החוק באשר לחוזה ההלוואה:

סעיף 3 (ב) (3) בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מחייב שחוזה הלוואה יפרט את הסכום שקיבל הלווה בפועל.

סעיף 3 (ב) (4) בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מחייב שחוזה הלוואה יפרט את שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית בהתאם למועדי פרעון ההלוואה.

סעיף 3 (ב) (9) בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מחייב שחוזה ההלוואה יפרט את סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום מהתשלומים לפרעון ההלוואה.

סעיף 5 (א) בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות קובע:"בחוק זה, "שיעור עלות האשראי המרבי" – פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחודשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים שנקבעו על ידי בנק ישראל".

סעיף 5 (ב) בחוק הנ"ל קובע: " שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי ולפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה".

סע' 6 בחוק הנ"ל קובע: "שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה חישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי".....

התוצאה של הפרת חובות הגילוי שבסעיף 3 בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, מופיעה בסעיף 4 לחוק, הקובע: "מבלי לגרוע מזכותו של הלווה לסעדים לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות סעיפים 12 (ב) ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפי הענין, אם לא קיים המלווה את חובת הגילוי לפי סעיף 3".

סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהוא תוצאת הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה – 'הטעיה' – לרבות אי גילוים של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

הפרת חובת הגילוי שבסעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מזכה אפוא את הלווה לבטל את הסכם ההלוואה.

27. סעיף 8 לחוק קובע סדרי דין יחודיים המחייבים את המלווה המבקש להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט, או ללשכת ההוצאה לפועל לרבות על דרך בקשה לביצוע שטר, לצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין; על המלווה לציין את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר. דהיינו, על המלווה לפרוס בפני בית המשפט או בפני לשכת ההוצאה לפועל יריעה רחבה ומפורטת חד משמעית של עילת התביעה על פי ההלוואה כאמור. נקבע כי סעיף 8 קובע תנאי סף פרוצדוראליים.

בע"א (ת"א) 1834/06 קי ג'י צ'ינג' בע"מ נ. בס ארנון], מיום 30.4.06) נקבע:

"מטרת סעיפים 3 ו- 8 דלעיל, חיובו של המלווה על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה, הן בשלב החוזי והן בעת הגשת כתב התביעה או הבקשה לביצוע שטר, שעילתה בחוזה הלוואה חוץ בנקאית".

ובהמשך:

"מאחר ששני הצדדים מסכימים כי עילת הבקשה הלוואה, אשר סכומה ונסיבותיה שנויות במחלוקת, ומכיוון שאין חולק כי המערערת הינה 'מלווה' כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, היה על המערערת לפעול על פי הוראת סעיף 8 ולא לנסות לחסות בצילו של סעיף 81א תוך העלמת עילת התביעה האמיתית שמאחורי הבקשה התמימה לביצוע שטר" .

ובע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. צוניאשוילי (ט.פ [פורסם בנבו] מיום 24.6.07) הדגיש כב' השופט רובינשטיין:

" דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה.... אך שכל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות..... יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית החוק, על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו".

28. כפי שקבעתי, בתביעה דנן מדובר על הלוואה ו/או הלוואות שנתן התובע לנתבע ו/או לנתבעים, אלא שהצדדים חולקים בשאלת הריביות. התובע טוען שלא גבה ריבית מהנתבע והנתבע טוען שהתובע גבה ממנו ריביות רצחניות. תנאי ההלוואה/ההלוואות וסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה או לחלופין ריבית הפיגורים או שניהם – הפרטים בהתייחס לכל אלה לוטים בערפל. הנטל להעלותם ולהוכיחם במסגרת עילת התביעה הינו על התובע.

כיוון שאיני מקבלת את טענת הנתבעים שהשיק נגנב על ידי הנתבע, ו/או זוייף על ידו, הרי שהוא ניתן לפרעון ועל חשבון ההלוואה , אלא שאין לראות בשיק , את חוזה ההלוואה עצמו , לא כל שכן לאור הוראות סעיף 3 לחוק בדבר תוכנו של חוזה כאמור. כל שניתן יהיה לראות בהם הוא בגדר ראשית ראיה, למסירתם על חשבון ההלוואה, אלא שאין בכך די! .

29. כפי שנקבע בתא (ת"א) 43939-03-10 אהרון סיני נ' שלמה משה ברקוביץ, עילת התביעה השיטרית שנכללת בהליך זה ונסמכת על השיקים תהא כפופה אף היא לחוק. ס' 11 לחוק קובע, כי כאשר נפתח הליך נגד לווה בבית המשפט או בהוצל"פ לביצוע שטר שנחתם על ידי הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות החוק. השיקים נשוא תביעה זו משקפים את קרן חוב ההלוואה או חלקו או בצירוף ריביות. משכך, האוחז בשיק, התובע הינו צד לעסקת ההלוואה ומכאן כפיפות העילה השיטרית המגולמת בשיקים נשוא תביעה זו, לחוק.

הפסיקה קבעה כי הוראות החוק קוגנטית ולא ניתן להתנות עליה. (ת.א. ת"א (מחוזי) 3129/99 צוניאשוילי נ' מיסטר מאני ישראל (1997). [פורסם בנבו].

מטרתו של החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות עמד כב' השופט שנלר,ב ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, (פורסם בנבו), (להלן פס"ד" בס"):

"מטרתו העיקרית של חוק הלוואות חוץ בנקאיות, היתה להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו ללווים על-ידי גופים שאינם גופים בנקאיים ("השוק האפור"). לפיכך, ובהתאם לאשר צויין במבוא להצעת החוק [ה"ח 2172, כ"ט באדר התשנ"ג, 22.3.93, בעמ' 116], המחוקק ביקש לקבוע שיעור מירבי לריבית ההלוואות הללו, "...ובדרך זו, למנוע ממלווים, שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים...כמו-כן מוצע לתת בידי בתי המשפט סמכויות מתאימות להגנה על הלווה, כאשר הוא אינו מתגונן כראוי בהליך השיפוטי"

נטל הראיה

30. נקבע בפס"ד "בס", כי ס' 11 לחוק קובע הסדר ספציפי לעניין נטלי הראיה ביחס למחזיק שטר שמקורו בחוזה הלוואה, וכי נטל הראיה להציג בפני בית המשפט את מסכת עובדות הנוגעות להלוואות שהעניק המלווה מוטל על המלווה שהפר את חובת הכתב. דהיינו, כך נקבע, כי המחוקק קבע שככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה, לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עסקת היסוד. במקרה כזה, על התובע, כחלק מתביעתו לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פרוט כל פרטי ההלוואה. בית המשפט יבחן את עסקת היסוד ויברר את רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע.

יתרה מכך, בית המשפט קבע בפס"ד "בס", כי בשטרות שניתנו לפירעון הלוואה, אין לראות הסכם הלוואה ועל התובע נטל הראייה, הדורש הצגת מסמך בכתב, שבהעדרו לא ניתן יהיה להיפרע משטרות אלה ויש בהם רק ראשית ראיה.

בית המשפט קבע מפורשות, כי על כל מלווה לדעת כי הוא מסתכן אם בחר להתעלם מהוראות החוק ולא לערוך חוזה הלוואה בכתב.

כן נקבע, כי תובע העומד על דעתו כי החוק לא חל על ההלוואה ולא מתקן את כתב התביעה נוטל על עצמו סיכון.

עוד נקבע במקרה "בס", כי לא על הלווה נטל השכנוע מהי ההלוואה, אלא על המלווה שעליו להראות שעמד בדרישות החוק המהותיות, קרי חוזה הלוואה בכתב, אותו חוזה הלוואה שלטענתו, השיקים נועדו לפירעון אותה הלוואה. משאין חוזה בכתב אין להתבסס על טיעון בדבר חוזה בעל פה. עוד נקבע שם, כי כיוון שניתנו מספר הלוואת היה על המלווה להצביע בגין איזו הלוואה ספציפית ניתנו השיקים.

התוצאה של אי מילוי הוראות סעיפים 2,3,8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

31. בפס"ד בס נקבע, שהכוונה, בין היתר, היא למנוע ביצוע של שטרות שחתם הלווה בקשר לחוזה ההלוואה, מבלי להבחין בין סכום ההלוואה וסכום הריבית". משהוכחשה שם עצם ההלוואה – נפסק כי משלא עמד התובע בנדרש, דין תביעתו השיטרית להדחות ומעת שלא הוכחה (שם) ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה.

במקרה "בס" ביהמ"ש בחן את השאלה , מה קורה כאשר לא נערך הסכם בכתב, והתוצאה החריפה של ביטול הלוואה עשויה להותיר את הלווה כשידו על העליונה בעוד שההלוואה טרם נפרעה. נקבע, כי "הוראת המחוקק הינה שעל המלווה לעמוד בכל הדרישות האמורות. הלוואה שהחוק חל עליה ולא ניתנה בכתב - לא ניתן יהיה, לכאורה, להיפרע ממנה. תנאי מוקדם הינו מסמך בכתב, ובהעדרו אין לכאורה עילה להגשת תביעה כנגד הלווה". נקבע, כי מעת שבית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לאכוף את עסקת ההלוואה מחמת העדר הסכם הלוואה בכתב, לא ניתן להורות על השבת יתרת ההלוואה ו/או סכומים שקיבל הלווה, מבלי שהמלווה יוכיח תשתית ראייתית ראשונית שעליו לעמוד בה.

32. סעיף 9 לחוק מקנה לבית המשפט הסמכות להורות על ביטולו של הסכם ההלוואה, כאשר אינו עומד בתנאי החוק, או לשנותו . על התובע רובץ הנטל להוכיח מה גובה החוב אותו חב לו הנתבע כתוצאה מההלוואות שנתן לו.

ס' 9 קובע, "רשאי בית המשפט ....לצוות על השבת של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות העניין".

מטענות הצדדים עולה, כי הנתבע נטל מהתובע מספר הלוואות. מתצהיר התובע, (ס' 4) עולה כי הנתבע מסר בגין הלוואות אלה ו/או ניכיון השיקים, עשרות שיקים שחלקם כובדו וחלקם לא כובד, אך שולם על ידי הנתבעים במזומן.

לטענת התובע (ס' 4 לתצהירו) בסופו של יום הגיע חוב הנתבעים כדי 151,400 ₪, ולאחר שהנתבע לא נענה לדרישותיו לתשלום החוב, התובע מילא את סכום השיק נשוא תביעה זו, על דעתו בלבד. לגרסת התובע, החוב נשוא תביעה זו, הוא חוב הנתבע לצדדי ג' שהתובע ערב לו.

לטענת הנתבע, הוא נהג להלוות סכומי כסף מהתובע והפקיד בידיו שיק כנגד ההלוואה. כאשר לא עלה בידו להשיב את ההלוואה, החליף את השיק שמסר לתובע בשיק בסכום גבוה יותר. לדבריו, התובע הוא שאמר לו מהו הסכום שעליו למלא בשיק, וגבה ממנו ריבית רצחנית.

לטענת הנתבע, הסכומים בשיקים נרשמו על ידו, תחת לחץ ואיומים שהפעיל עליו התובע ואנשיו.

לדברי הנתבע, השיק נשוא תביעה זו, נגנב ממנו על ידי התובע, ולא נמסר לו ובוודאי שהוא ואשתו לא חתמו עליו.

34. מפרוט טענות הצדדים עולה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו. הוא אף לא טען ובוודאי שלא הוכיח, בגין איזו מההלוואות, נותר החוב הנטען על פי השיק. גרסת התובע עמומה, אינה ברורה, והוא לא העיד מטעמו את צד ג', שלדבריו לכספו שניתן לנתבע הוא ערב.

בהעדר מסמך בכתב: חוזה ההלוואה, פרוט סכומי ההלוואות שניתנו לתובע, פרוט הריביות, פרוט התשלומים ששולמו, פרוט החוב הנותר, ופרוט הסכומים מהם מורכב החוב הנטען, התובע לא הוכיח את תביעתו.

כפי שנקבע בפסק דין בס, אכן, ייתכנו מקרים ובהם אין מחלוקת בין הצדדים שאכן ניתנה ההלוואה אלא שחלוקים הם על תנאיה. במקרה שכזה אכן יכול ולא יהיה בהעדר מסמך בכתב משום שלילת זכותו של המלווה להיפרע. לכן ייתכן והמלווה יוכל להשלים את החסר בתצהירו, ובלבד שאכן אין חולק כי ניתנה אותה הלוואה שפירעונה מתבקש.

אולם במקום ובו חלוקים בעלי הדין אם ניתנה כלל הלוואה על המלווה להציג את אותו מסמך בכתב על מנת להיפרע מהלווה. ודוק, נטל ההוכחה רובץ על המלווה ולא על הלווה. אך לא די בכך, הואיל ונטל זה דורש גם הצגת מסמך בכתב אשר בהעדרו לא ניתן יהיה להיפרע אף משטרות שניתנו, לפי טענת המלווה בגין אותה הלוואה...... ודוק, שטרות שנתנו לפרעון הלוואה - אין לראות בהם משום חוזה הלוואה, במיוחד על רקע הוראות סעיף 3 בדבר תוכנו של חוזה שכזה. ייתכן ויהיה בשטרות משום ראשית ראיה, אך לא מעבר לכך.

ערים אנו לתוצאה האפשרית נוכח קביעתנו האמורה. אולם לאור תכליתו של החוק וכאמור, עלינו להקפיד על כל תג ותג בבואנו ליישם וליתן פרשנות להוראות החוק.

על כל מלווה לדעת כי מסתכן הוא אם בחר להתעלם מהוראות החוק ולא ערך חוזה הלוואה בכתב ........

ודוק, על התובע להציב את התשתית העובדתית כתנאי מוקדם לדיון בתביעתו. לא הנתבע צריך להציב תשתית עובדתית ביחס לסכומי ההלוואות, תנאיהן, ואשר נפרע מהם. הנטל מוטל על התובע-המלווה, כולל נטל של הצגת מסמכים בכתובים המצביעים אודות אשר טוען הוא לו.

גם אם לא נקפיד עם המשיב על כך שלא צרף את הנדרש לבקשה לעיכוב ביצוע – הגם שכאמור יש להקפיד עמו – מדוע לא טרח לצרף את הנדרש בעת הליך ההוכחות.

המסקנה העולה, כי המשיב לא הציג בפני בית המשפט את אותה תשתית עובדתית נדרשת ביחס להלוואה או ההלוואות שהשקים נינתנו בגינן כפי שלא עמד בדרישה המהותית לעריכת חוזה ההלוואה בכתב. ........

35. לגישתנו, הוראות החוק הינן הוראות מחייבות, ויש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כולל ההוראה כי חוזה הלוואה חייב להעשות בכתב וכולל אופן הגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק. לא מדובר על הוראות פרוצדוראליות, אלא מעבר לכך, על הוראות מהותיות.

מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית ומעת שהצד שכנגד חולק על אשר ייטען בע"פ המלווה שוב לא ניתן יהיה לקבוע מהי ההלוואה, נסיבותיה ותנאיה.

ושוב, אין אנו נדרשים לשאלה, אם ניתן להתגבר על פגם בהגשת הבקשה לביצוע ללא המסמכים והנתונים שיש לצרף, לפי הוראות סעיף 8 במקרה ובו אכן קיים חוזה הלוואה וכל שאר הפרטים הנדשים.

די לנו שבמקרה דנן לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק.

משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה.

ערים אנו כי יכול ולעיתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו.

כך גם מי שמגיש תביעה שטרית עליו לעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק ואם אינו מבקש לתקן תביעתו ועומד על כך כי מדובר בהלוואה שהחוק אינו חל ביחס אליה חשוף לכך שבסופו של יום תביעתו תדחה.

כך יובהר, כי אותה שיטה נהוגה של קבלת שיקים ואף אם צויין בהם כי ניתנה תמורה בגינם, לא תועיל למלווה שעיסוקו במתן הלוואות אם לא יערוך חוזה הלוואה לצד השיקים שניתנו לפרעונה.

36. סוף דבר

לגבי ההלוואות שנתן התובע לנתבע ו/או לנתבעים, לא נערך הסכם בכתב, והתובע לא עמד בדרישות החוק.

הנתבע מכחיש את החוב הנטען והתובע העיד, שמילא את סכום השיק, על דעתו, ועל פי חישובים שערך, לגבי יתרת חובו של הנתבע.

התובע לא הוכיח לאיזו הלוואה ניתן השיק, התובע לא הוכיח מה סכום ההלוואות שנתן לנתבע ובאילו מועדים, התובע לא הוכיח מה שולם על חשבון ההלוואות,מה היה שיעור הריבית, ומהו החוב שנותר לתשלום.

כיוון שנטל ההוכחה רובץ על כתפי התובע, והוא לא הרים נטל זה, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכר טרחה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.