עניינה של החלטה זו, במתן צו המורה לנתבעת להתיר לתובעת לעיין בדו"ח החקירה שנערך מטעמה של הנתבעת ע"י חוקר.

בדיון האחרון שהתנהל בתיק החלטתי, כי בטרם תינתן החלטה המורה על חשיפת הדו"ח בשלב זה, אם לאו, הדו"ח יועבר לעיוני לצורך דיון בשאלה האם הלה מהווה חריג לעיקרון של ניהול משפט בקלפים פתוחים ותוך גילוי והצגת מסמכים.

לאחר שעיינתי בדו"ח החקירה ושבתי ועיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בחשיפתו של הדו"ח בשלב זה משום אפשרות של סיכול או פגיעה בהגנתה של הנתבעת או סיכול קו הגנה שאין לחשפו לעיני התובעת בטרם תכריז "אלה עדי".

למסקנה זו הגעתי מתוקף העובדה שעיקרם של הממצאים עפ"י דו"ח החקירה בדבר גרם מקרה הביטוח במתכוון, נטענו במסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעת (ראה סעיפים 4(ב),(ה) (ו)) מכאן שבחינת נסיבות המקרה באור האמור מכוחה של הלכת סויסוה אשר ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב ואח' פ"ד נה (1) 515, מביאני למסקנה שאין לסטות מהגישה הכללית המחייבת בדרך כלל משחק בקלפים פתוחים.

אומר, כי הנתבעת לא סיפקה טעם ענייני המצדיק דחיית חשיפת דו"ח החקירה. בכתב התביעה פירטה התובעת את העובדות אשר הביאו להגשת התביעה, התובעת הגישה תצהירים מטעמה ועל כן אין חשש, כי בעקבות חשיפת הדו"ח תשנה התובעת את גרסתה.

יתר על כן, הקביעה לפיה יש לדחות את מועד חשיפת דו"ח החקירה עד לתום פרשת התביעה, יוצרת מאזן כוחות שאינו סימטרי בין התובעת לנתבעת, בעוד הנתבעת דרכה פרוסה לנגד עיניה, תאלץ התובעת הטוענת לנזק לגשש את דרכה באפלה, בעוד קביעה הפוכה מביאה למצב שלמצער לשני בעלי הדין תהיה נקודת זינוק ופתיחה שווים ובעיני התוצאה השנייה עדיפה.

מכל המורם לעיל, אני מורה על קבלת הדו"ח לתיק כחלק מראיות הנתבעת.

ב"כ הנתבעת ידאג להמצאת העתק דו"ח החקירה לעיונו של ב"כ התובעת וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בנסיבות אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.