האם יש לחייב מי מהנתבעות או מי מהצדדים השלישיים בנזקם של התובעים, אשר ארע עקב אירועים פליליים במסגרתם נגנבו חלקים מכלי הצמ"ה של התובעים, שעה שכלים אלו היו נתונים תחת שמירה? זוהי השאלה הדרושה הכרעה בשלוש התובענות המונחות לפניי, ואשר הדיון בהם אוחד.

רקע והצדדים להליך

1. התובע מס' 1 (להלן: "יקוטי") התקשר בחוזה עם קרן קיימת לישראל (היא הנתבעת מס' 1 (להלן: "קק"ל")), לאספקת צמ"ה (להלן: "ההסכם / החוזה בין יקוטי לקק"ל"). יקוטי העסיק כקבלני משנה את התובעת מס' 2 (להלן: "לב הכרמל") ואת התובעת מס' 3 (להלן: "עות'מאן") אשר סיפקו אף הן, כל אחת במועד אחר, צמ"ה לקק"ל.

2. חרף השמירה שהייתה על כלי הצמ"ה באתר העבודה בו הם היו מצויים לאחר שעות העבודה, ועל הגורם שביצע את השמירה נעמוד עוד בהרחבה בהמשך, כלי התובעים ניזוקו עת פורקו ונגנבו מהם חלקים במהלך שלושה אירועים פליליים שונים. האירוע הראשון התרחש ביום 14.9.2010, במהלכו נטען כי נגרם נזק לכלי צמ"ה של יקוטי - דחפור מסוג B 330 (להלן: "האירוע הראשון"). האירוע השני התרחש ביום 21.10.2010, במהלכו נטען כי נגרם נזק לכלי צמ"ה של לב הכרמל - דחפור מסוג CX 330 (להלן: "האירוע השני"). האירוע השלישי התרחש ביום 5.11.2010, במהלכו נטען כי נגרם נזק לכלי צמ"ה של עות'מאן - דחפור מסוג C 330 (להלן: "האירוע השלישי"). יוער כי מדובר באתר עבודה באזור יחיעם המהווה אתר "שטח", להבדיל מאתר קבע.

בגין נזקיהם הגישו התובעים תביעתם המתוקנת כנגד קק"ל; כנגד הנתבעת מס' 2 (להלן: "ש. ניר"), עמה התקשרה קק"ל בחוזה לביצוע שמירה (להלן: "ההסכם / החוזה בין קק"ל לש. ניר"); וכן כנגד חברות הביטוח, הנתבעות מס' 3 ו- 4 (להלן: "מנורה" ו"איילון", בהתאמה) בטענה לכיסוי ביטוחי בכל הנוגע לחבותה של ש. ניר.

3. ש. ניר הגישה הודעה לצד שלישי כנגד סי. כ. כליפה שירותי שמירה ואחזקה בע"מ (להלן: "כליפה"), בטענה שזו האחרונה שימשה קבלן משנה של ש. ניר לביצוע עבודות השמירה; כנגד מנורה (היא גם הנתבעת מס' 3) בטענה לקיומה של פוליסת ביטוח המכסה את חבותם של כליפה ושל ש. ניר; כנגד דוד לוי, הוא סוכן ביטוח אשר ערך את הפוליסות עבור כליפה אצל מנורה; וביחס לאחד מהאירועים אף כנגד דוד חברה לציוד כבד וטרקטורים בע"מ (להלן: "המוסך") אשר ביצעה את התיקונים בכלי הצמ"ה לאחר אותו אירוע.

יצוין כבר עתה, כי כליפה אשר נקלעה להליכי חדלות פירעון, כפי שעלה במהלך ניהול המשפט, לא הייתה מיוצגת ולא התגוננה בהליך דנן.

4. קק"ל הגישה הודעה לצד שלישי כנגד ש. ניר, כנגד מנורה, ובשניים מהאירועים גם כנגד יקוטי גד עבודות עפר מחמת העסקת יקוטי ספקי משנה ואחריותו לכך.

5. ש. ניר הגישה הודעה לצד רביעי כנגד כליפה, מנורה, דוד לוי, וכן כנגד המוסך ביחס לאחד מהאירועים.

6. מנורה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד ש. ניר, כנגד איילון, ובאחד האירועים גם כנגד קק"ל.

7. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי מצאתי את קק"ל וש. ניר אחראיות במידה שווה לנזקי התובעים, וכן כי אחריותה של ש. ניר חוסה תחת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי שהוציאה איילון. עוד אציין כבר עתה, כי הגעתי למסקנה זו לאחר שלא שוכנעתי כי אחריות השמירה בשלושת האירועים מושא התובענות שלפניי הועברה מידי ש. ניר לידי כליפה.

הראיות

8. מטעם התביעה העידו גד יקוטי, התובע מס' 1; חלימה פחמאוי, המנהלת בפועל של לב הכרמל; סמיח פחמאוי, מנהל בלב הכרמל; סמיר פחמאוי אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתובענה כמפעיל באגר בלב הכרמל; עות'מאן עסאלי, נציג התובעת מס' 3. עוד העיד דוד שושן, הבעלים של המוסך, כנגדו כזכור הוגשה הודעה לצד שלישי. בנוסף העיד השמאי עבאס פרג אשר חוות דעת שערך הוגשו על-ידי התביעה.

9. קק"ל העידה את עודד גלעדי, ממונה בטחון ארצי בקק"ל החל מחודש ינואר 2013.

10. ש. ניר העידה את אורי אלבז, מנכ"ל בש. ניר; נעים חאמד, שומר באירוע השני; חדיד עארף, שומר באירוע השלישי; אמיר עלי, שומר באירוע השלישי; זיאד אבו בקר, עוזר קב"ט בקק"ל; בורהאן אבו בקר אשר שימש כמפקח שמירה ואבטחה בש. ניר (יוער כי זיאד ובורהאן הם אחים); ערן כהן, אשר שימש כמפקח שמירה ואבטחה בכליפה. עוד העידו השמאי שבתאי מנו אשר חוות דעתו הוגשה מטעם ש. ניר, וכן ימין כנען אשר חוות דעתו בתחום השמירה והאבטחה הוגשה על-ידי ש. ניר.

11. מטעם מנורה והצד השלישי דוד לוי, העיד דוד לוי.

12. בנוסף לעדויות אשר נשמעו לפניי, הוגשו ראיות למכביר - ובעיקרן חוזים והסכמים אשר נערכו בין הצדדים השונים, וכן מספר פוליסות ביטוח - עליהן נעמוד בהרחבה בהמשך.

תמצית טענות הצדדים

הצדדים העלו בסיכומיהם ערב רב של טענות, ולהלן עיקרן:

טענות התובעים

13. התובעים טוענים, כי החוזה אשר נחתם בין יקוטי לבין קק"ל תקף גם לגבי יתר התובעים אשר הועסקו על-ידי יקוטי כקבלני משנה. לראייה מכתבה של עו"ד שלומוביץ, יועצת משפטית מטעם קק"ל, לפיו ליקוטי ניתן אישור להעסקת קבלני משנה. עוד טוענים התובעים, כי בניגוד להתחייבות קק"ל המעוגנת בחוזה לספק שמירה על הכלים אשר נותרו באתר העבודה בשעות הלילה, בפועל לא בוצעה כל שמירה אפקטיבית והכלים נגנבו בזה אחר זה, בלא שלתובעים הייתה היכולת למנוע את מקרי הגניבה. זאת ועוד, טוענים התובעים, כי נציגי חברת השמירה פעלו לתשלום כופר והשבת החלקים שנגנבו באירוע הראשון - פעולה המהווה כשלעצמה הודאה באחריות - אך סירבו לעשות כן בשני האירועים האחרים ובכך הגדילו את נזקי התובעים.

בנוסף, ובנוגע לטענות שהועלו מפי צדדים אחרים להליך, וכפי שיפורט בהמשך, טוענים התובעים כי חובת הביטוח החלה על התובעים מכוח החוזה בין יקוטי לקק"ל היא לכיסוי חבות במקרה של רשלנות מקצועית, ולא במקרה של גניבה, שכן על נושא השמירה אמונה קק"ל לפי הוראות החוזה.

התובעים מדגישים כי מדובר בשלושה אירועי גניבה, אך אף אם מדובר באירועי שוד מזוין (כטענת הנתבעות), אין בכך כדי לאיין את אחריות הנתבעות לקרות האירועים.

14. ביתר פירוט, טוענים התובעים כלפי קק"ל, כי בניגוד להסכם בין קק"ל לש. ניר, העבירה ש. ניר את עבודת השמירה לכליפה, בלא שקק"ל מנעה פעולה זו. עוד נטען, כי קק"ל כשלה בהדרכת חברת השמירה ובפיקוח על הנעשה בעת השמירה, וכי קק"ל כשלה בכמות השומרים שהזמינה ואף לא דאגה לתאורה בשעות הלילה. בנוסף נטען כלפי קק"ל, כי היא בחרה להעיד רק עד אחד; תחילה הוגש מטעמה תצהיר עדות ראשית של משה גינוסר, מי שהיה ממונה הביטחון בקק"ל, אך בהמשך הוחלף תצהירו של גינוסר בתצהירו של עודד גלעדי, מחליפו של גינוסר בתפקיד החל משנת 2013. משלא היה גלעדי בתפקיד במועדים הרלוונטיים לתובענה, הרי שעדותו היא מפי השמועה. כמו כן נטען, כי יש לזקוף לחובת קק"ל את הימנעותה מזימון עדים רלוונטיים אחרים.

אחריותה של ש. ניר, כך טוענים התובעים, באה לידי ביטוי בכך שבניגוד לחוזה עמה, היא העבירה את השמירה לחברה אחרת - כליפה. בנוסף נטען, כי ש. ניר כשלה בבחירת השומרים אשר היו חסרי כישורים והדרכה, ואף לא עמדו בתנאים לשמש כשומרים כפי המתחייב בחוזה בין קק"ל לש. ניר. אחריותה של כליפה באה לידי ביטוי בכישלון בביצוע השמירה, וכן בבחירת השומרים, בהדרכתם ובפיקוח עליהם. בכלל זה נטען, כי השומרים ישבו במהלך כל השמירה ברכבם אשר היה מצוי במקום בו כלל לא ניתן היה לראות את הכלים מושא השמירה, תוך שהשומרים נרדמו מעת לעת, ובלא שערכו סיורים. הנה כי כן, תחת התחייבות ש. ניר לבצע שמירה מעולה ומקצועית אשר תהווה גורם מרתיע, בפועל בוצעה השמירה באופן רשלני. ממשיכים התובעים וטוענים כנגד ש. ניר וכנגד כליפה, כי לא ניתן להבחין בין שתי חברות אלו אשר בפועל ביצעו השמירה כחברה אחת תוך עירוב אחריות ותחומים. בנוסף נטען, כי אחריות חברות אלו היא אף מכוח חוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים").

15. אשר לנזק, ובכל הנוגע ליקוטי, מציינים התובעים כי ש. ניר שילמה לגנבים על מנת שישיבו את החלקים שנגנבו. על כן, הנזק אינו כולל את החלקים והוא אך בדמות עלות גרירת הכלי, עלות התיקון והחלפת השמנים, אבדן ימי עבודה בעת שהכלי היה מושבת, וכן עוגמת נפש, העולים יחד כדי סכום של 142,961 ₪. בכל הנוגע ללב הכרמל, טוענים התובעים, כי היה ניסיון מאת ש. ניר להשיב את החלקים שנגנבו, אך ללא הועיל. בהתאם, הנזק הכולל הוא בדמות עלות הנזק שנגרם לכלי, אובדן ימי עבודה בעת שהכלי היה מושבת, וכן עוגמת נפש, העולים יחד כדי סכום של 494,000 ₪. בכל הנוגע לעות'מאן, טוענים התובעים כי הנזק הכולל הוא בדמות הנזק שנגרם לכלי; עלות התיקון הנוסף שנגרם כתוצאה מברגים שהושלכו פנימה בעת ביצוע המעשה הפלילי; אובדן ימי עבודה בעת שהכלי היה מושבת, וכן עוגמת נפש, העולים יחד כדי סכום של 664,112 ₪. עוד עותרים התובעים לפסיקת סכום ראוי עבור עוגמת נפש בגין אופן ניהול התביעה, וכן ריבית עונשית.

טענות קק"ל

16. קק"ל טוענת כי היא התקשרה בחוזה עם יקוטי, וכי הלה התקשר שלא בהתאם לתנאי חוזה זה עם שני ספקי משנה – לב הכרמל ועות'מאן - עמם קק"ל לא ערכה הסכם והיא אינה מחויבת כלפיהם. ממשיכה קק"ל וטוענת, כי בצד התחייבותה לספק שמירה אשר אינה ערובה למניעת גניבה, התחייב יקוטי לערוך ביטוח מקיף לציוד שהוא מספק ואף לצרף את קק"ל כמבוטחת נוספת. יקוטי הפר התחייבות זו ואף התרשל, ואם היה עורך ביטוח היה לו ממי להיפרע, כך שתובענה זו לא הייתה מוגשת כלל. לא זו אף זו, יקוטי לא עדכן את ספקי המשנה על תנאי החוזה עמו ועל חובתם לערוך ביטוח מקיף. ממשיכה קק"ל וטוענת, כי בחוזה עם יקוטי, ויתר יקוטי על האפשרות לתבוע את קק"ל, עת הוסכם כי במקרה של נזק הוא רשאי לתבוע אך ורק את חברת השמירה.

17. קק"ל טוענת עוד, כי דין התביעה כנגדה להידחות גם לגופה, שכן קק"ל עמדה בתנאי החוזה ואף יותר מכך - היא סיפקה שמירה באמצעות חברת שמירה שנדרשה לעמוד בתנאי סף מחמירים. חברת השמירה שנבחרה לאחר ביצוע מכרז, ש. ניר, היא חברה איכותית, מקצועית, מנוסה ומיומנת, והיה וארעה התרשלות בשמירה, על חברת השמירה לחוב בנזק. עוד טוענת קק"ל כי היא עצמה לא התרשלה במתן הנחיות ובפיקוח על חברת השמירה, שכן חברת השמירה היא הגוף המקצועי האמון על נושא השמירה בכללותו. בכלל זה, וככל שסברה חברת השמירה כי התנאים שהוזמנו מקק"ל (לרבות כמות השומרים ואי גידור האתר) אינם מספקים, היה עליה להתריע על כך לפני קק"ל. בעניין אחרון זה מדגישה קק"ל, כי עת ביקשה חברת השמירה שהשמירה תבוצע על-ידי שני שומרים, היא נענתה בחיוב. מכל מקום, טוענת קק"ל, לא ארעה כל התרשלות שכן מדובר באתר עבודה נייד המצוי בטבע ובאופן שלא ניתן לגדרו (כפי שהעידו גם התובעים) או לחברו לחשמל, וכי בהתחשב בתנאי השטח והקור, אין מניעה שמפעם לפעם ישבו השומרים ברכב. כן טוענת קק"ל, כי אף אם היו ננקטים אמצעים סבירים נוספים, לרבות הצבת מספר רב יותר של שומרים, לא היה בהם כדי למנוע את מעשי השוד המזוין, ובמילים אחרות, כי אף אם ארעה התרשלות, ממילא לא מתקיים רכיב הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק.

18. בהמשך טוענת קק"ל, כי ככל שחברת השמירה הציבה שומרים אשר אינם עומדים בתנאי החוזה בין קק"ל לבין ש. ניר, הרי שאחריותה של ש. ניר היא גם מכוח הפרת חוזה. יתר על כן, בחוזה זה הוסכם כי ככל שתוטל אחריות כלשהי על קק"ל בקשר עם השמירה, ש. ניר תיקח חובה זו על עצמה ותשפה את קק"ל. ש. ניר התחייבה אף לערוך על חשבונה ביטוח אשר יכסה גם את אחריות קק"ל.

19. לעניין העדת גלעדי טוענת קק"ל, כי הוא הובא לעדות במקום מנהל הביטחון הקודם, גינוסר, נוכח התמשכות ההליך ופרישתו לגמלאות של גינוסר, ובשים לב לכך שאף גינוסר אשר היה מנהל הביטחון במועד הרלוונטי לאירועים לא היה עד ישיר להם. עדותו של גלעדי אינה בבחינת עדות מפי השמועה, והיה בה כדי לשפוך אור בנוגע לנהלי קק"ל ושמירה באתרים.

טענות ש. ניר

20. ש. ניר מדגישה כי מדובר בשלושה אירועי שוד מזויין, אשר ארעו באזור מיוער, תוך שהשומרים הותקפו באלימות קשה, נוטרלו ונכפתו, והכל תחת איומי נשק. השמירה שהוזמנה על-ידי קק"ל לא נועדה למנוע אירועי אלימות קיצוניים שכאלו. זאת ועוד, שעה שאין חולק כי השומרים שהוזמנו התייצבו לשמירה והיו נוכחים בסמוך לכלים בעת השמירה, מילאה ש. ניר אחר חובתה כלפי קק"ל. כך במיוחד שעה שלבקשת ש. ניר הפכה השמירה, לאחר האירוע השני, משמירה של שומר אחד אשר אינו חמוש, לשמירה באמצעות שני שומרים שאחד מהם חמוש. מכל מקום, טוענת ש. ניר, כי על פי העדויות, השומרים צוידו באמצעי קשר ובפנסים והונחו להפגין נוכחות ולבצע שמירה אפקטיבית. ש. ניר טוענת עוד, כי לא נפל דופי בהעברתה את ביצוע השמירה לקבלן המשנה כליפה, וכי לפי עדותו של עוזר הקב"ט בקק"ל, זיאד אבו בקר, ביצוע השמירה על-ידי כליפה היה ידוע לקק"ל ומאושר על ידה. עוד וביחס לטענת מנורה, אשר עוד תובא בהמשך, כי לא הוכח שכליפה היא זו אשר ביצעה את השמירה בפועל, טוענת ש. ניר כי על עובדה זו העידו אלבז, בורהאן, זיאד וכהן.

21. כלפי התובעים, טוענת ש. ניר, בדומה לנטען מפי קק"ל, כי פרט ליקוטי לא התקשרו יתר התובעים בחוזה עם קק"ל, והתקשרות יקוטי עם יתר התובעים נעשתה שלא לפי תנאי החוזה עם קק"ל. עוד טוענת ש. ניר, כי בהתאם לסעיף 21 בנספח ב' לחוזה בין יקוטי לקק"ל, זכות התביעה של יקוטי קמה רק במקרה של השחתת הציוד או גניבתו, ולא במקרה של שוד מזויין כבענייננו. כמו כן, טוענת ש. ניר להעדר חבות גם לפי הוראות חוק השומרים, ובראש ובראשונה מכיוון שלא נכרת כל הסכם בינה לבין התובעים.

22. טענות נוספות של ש. ניר כלפי קק"ל הן, כי קק"ל לא זימנה עדים רלוונטיים; כי לגלעדי לא הייתה ידיעה אישית על נהלי קק"ל במועדים הרלוונטיים לענייננו, וכן כי קק"ל לא הגישה ראיות בדמות נהלים כתובים, תיק עבודות, דו"חות אירוע, ועוד, אשר יהא בהן לתמוך בטענותיה.

בנוסף, לפי עדות עוזר הקב"ט בקק"ל, זיאד אבו בקר (אשר הובא לעדות כזכור מטעם ש. ניר), קק"ל היא זו שקובעת את מספר השומרים, וכן קיימת מגמת חיסכון ככל הניתן בעלויות השמירה. בהתאם, קק"ל אחראית לתכנון השמירה וש. ניר פעלה כקבלן לאספקת שומרים לאתרי קק"ל על פי דרישות קק"ל. בנוסף, ובנוגע להתנהלות חברת השמירה, העיד זיאד כי לא מצופה הימנה להציב באתרי שמירה דוגמת אלו שבענייננו, אמצעי תאורה או גידור. בכל הנוגע להתנהלות השומרים העיד זיאד, כי ישיבתם ברכב אפשרית לצורך ביטחונם. עוד נטען כי אף אם ארעה התרשלות כלשהי, הרי שיסוד הקשר הסיבתי אינו מתקיים בענייננו. זאת מכיוון שלא היה ביכולת השומרים למנוע את האירועים אף אם הם היו שוהים מחוץ לרכב, נוכח האלימות שאפיינה את האירועים הפליליים, מהירות התוקפים והופעתם מתוך החשיכה.

23. בכל הנוגע לטענות קק"ל כי בהתאם לחוזה שנערך בינה לבין ש. ניר, התחייבה ש. ניר להיות אחראית לנזק, לשפות את קק"ל אם תימצא חייבת, וכן לערוך ביטוח אשר יכלול גם את אחריות קק"ל, טוענת ש. ניר כי תניות ממין אלו יש לפרש בצמצום ולרעת המנסח. הסעיף בחוזה המטיל לכאורה חבות על ש. ניר, כך נטען, אינו מתייחס לסיבת הנזק, ולא נאמר בו כי ש. ניר תהא אחראית לנזק אשר יארע מכל סיבה שהיא. הסעיף המטיל על ש. ניר חובת ביטוח נועד לכסות אך את אחריותה השילוחית של קק"ל למעשי ש. ניר. יוצא אפוא, כי ש. ניר לא התחייבה לשאת באחריותה הנזיקית הישירה של קק"ל, ואף לא לבטח אחריות זו.

24. לחילופין, טוענת ש. ניר כי לחבותה כלפי התובעים וכלפי קק"ל קיים כיסוי ביטוחי הן אצל מנורה והן אצל איילון. בנוגע לאיילון מפרטת ש. ניר כי היא ערכה אצלה פוליסת ביטוח מסוג אחריות לצד שלישי. ממשיכה ש. ניר ומסבירה כי החריג בביטוח זה של אחריות מקצועית בשל שירותי ייעוץ, תכנון או פיקוח, אינו מתקיים בענייננו שכן שירותים כאלו לא נתבקשו או ניתנו, אלא רק סופקו שומרים לקק"ל. עוד ובנוגע לעמדת איילון כי בהצעת הביטוח משנת 2003 הובהר שהתרשלות עקב גניבת רכוש בזמן שמירה תטופל בפוליסת אחריות מקצועית, טוענת ש. ניר כי אין זכר להצעת הביטוח בפוליסה או ברשימה, ועל כן מסמך זה ותנאיו אינם מהווים חלק מהפוליסה. מכל מקום, לש. ניר גם ביטוח אחריות מקצועית אצל איילון.

כלפי מנורה וסוכן הביטוח דוד לוי, יש בנמצא בסיכומי ש. ניר שורה ארוכה של טענות. ואולם, מכיוון שלא יכול להיות חולק כי תנאי לכניסת ביטוחים אלו (שנטען כי נערכו על-ידי כליפה והורחבו לכיסוי אחריות ש. ניר) לתוקף, הוא ביצוע השמירה על-ידי כליפה, ובשים לב לכך שקבעתי כי עניין זה לא הוכח, לא מצאתי להרחיב היריעה על אודות טיעונים אלו.

25. בכל הנוגע לחלקם של התובעים, טוענת ש. ניר כי יש להטיל עליהם אשם תורם מכריע לקרות האירועים (היה ותימצא אחריות), שכן התובעים היו מודעים להיקפה המצומצם של השמירה, וחרף זאת לא מצאו לנכון להתריע על כך לפני קק"ל או לנקוט באמצעים אחרים דוגמת מיגון כלי הצמ"ה או הצבת שמירה נוספת.

26. בסוגיית הנזק טוענת ש. ניר, כי מדובר בנזק אשר התגבש כולו בעבר ואשר היה על התובעים להוכיחו בקבלות ולא בהצעות מחיר. משלא הוכח הנזק יש לדחות התובענות. עוד נטען כי על פי ההסכם בין יקוטי לקק"ל, ניתן לתבוע אך ורק נזק ישיר, ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בהם כלי הצמ"ה היו מושבתים או בגין עוגמת נפש. כמו כן, יוצאת ש. ניר חוצץ כנגד עתירת התובעים לחיובה בגין הנזקים שאירעו לאחר תיקון כלי הצמ"ה ובכל הקשור לאירוע השלישי. נזכיר בהקשר זה כי נטען, שבעת ביצוע המעשה הפלילי, הושלכו ברגים לאחד המכלולים של הכלי, וכי נזק זה התהווה רק לאחר התקנת החלקים שנגנבו, ובעת ניסיון להניע את הכלי. ש. ניר טוענת כי הדבר אינו במתחם הצפיות שלה, ולחילופין, כי מדובר בהתרשלות המוסך אשר לא בדק הימצאות ברגים אלו טרם הונע הכלי ונגרם הנזק הנוסף. ש. ניר מפרטת בסיכומיה טענות נוספות ביחס לכל אחד מהתובעים ואלו יובאו בעת הדיון בעניין הנזק.

טענות מנורה

27. מנורה טוענת כי ש. ניר לא עמדה בנטל להוכיח שכליפה היא זו אשר ביצעה את השמירה, וכי הוכח ההיפך, היינו כי ש. ניר לבדה היא זו אשר ביצעה את השמירה. על כך יש ללמוד הן מעדויות השומרים כולם אשר הובאו לעדות מטעם ש. ניר, והן בהיות עדויות אלבז, בורהאן וכהן כוזבות, אשר הביאו לסתירות מהותיות בליבת הדברים, ולא נתמכו במסמכים. עוד טוענת מנורה כי מתקיימת בעניינו החזקה, לפיה, הימנעותו של צד להליך מלהציג מסמכים מעידה על כך שאלו פועלים לחובתו. משכך, כלל לא קמה תחולת פוליסת הביטוח של מנורה אשר הוצאה על-ידי כליפה והורחבה לכסות את אחריות ש. ניר כמזמינת העבודה מכליפה בגין מחדלי כליפה.

עוד טוענת מנורה בהרחבה, כי בורהאן היה מצוי בלב התרחשות מעשי השוד, תיווך בין השודדים לתובעים, וכי ש. ניר אף שילמה כסף לשודדים על מנת להחזיר את החלקים הגנובים. ממשיכה וטוענת מנורה, כי מעשי השוד האלימים והמתוכננים אשר היו חלק מפעילות של רשת פשע מאורגן וכללו מספר רב של שודדים, יש בהם כדי לנתק את הקשר הסיבתי (אף לו הייתה מוכחת התרשלות), שכן לא ניתן היה למנעם. מה גם שהגדרת המשימה של השומרים לא הייתה למנוע שוד מזויין באמצעות עימות עם השודדים, אלא לייצר הרתעה בלבד הבאה לידי ביטוי בעצם נוכחותם במקום. באין אחריות נזיקית, ממילא אין לחייב את חברות הביטוח, וככל שקיים חיוב חוזי של ש. ניר הוא אינו מכוסה מכוח פוליסות הביטוח. ככל שקיימת אחריות נזיקית, כך סבורה מנורה, הרי שזו בראש ובראשונה של קק"ל אשר הגדירה את המשימה והקצתה את המשאבים לביצועה.

28. טעם נוסף בפי מנורה לאי חיובה, הוא כי ממילא הפוליסה הרלוונטית שהפיקה מנורה מחריגה אחריות מקצועית. מנורה נסמכת, בין היתר, על חוות דעתו ועדותו של מומחה האבטחה מר כנען, כי אבטחה ושמירה הן עניין שבמומחיות, במקצוענות ובמקצועיות. על היות תפקיד השמירה בעל אחריות מקצועית, יש ללמוד גם מעדותם של אחרים דוגמת עדותו של גלעדי. על כן, ומשפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לא הייתה לכליפה (וממילא לא לש. ניר) אצל מנורה בתקופה הרלוונטית להתרחשות אירועי השוד, אין כל כיסוי ביטוחי.

עוד, ובנוגע להודעה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח דוד לוי, אשר כזכור ערך את פוליסת הביטוח עבור כליפה אצל מנורה, נטען כי דינה להידחות מחמת העדר "יחסי רעות" בין ש. ניר למר לוי, ומשלא נקשר כל חיוב ביניהם.

טענות איילון

29. איילון טוענת כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף, שכן התובעים לא טענו בסיכומיהם דבר כלפי איילון, ואף מנורה אשר הגישה הודעה לצד שלישי כנגד איילון, לא טענה דבר בסיכומיה כלפיה מלבד טענה חלופית אחת. מי אשר טענה כנגד איילון היא ש. ניר, אלא שש. ניר לא הגישה כל הודעה לצד שלישי כנגד איילון ולכן לא נוצרה בין השתיים יריבות, והיא מנועה מלטעון כנגד איילון.

30. למען הזהירות ממשיכה וטוענת איילון, כי ממילא אין כיסוי ביטוחי. נטען כי יש להבחין בין פוליסת חבות כלפי צד שלישי לבין פוליסת אחריות מקצועית. במסמך המכונה הצעה לביטוח חבויות, אשר היווה את הבסיס להתקשרות בין ש. ניר לאיילון, צוין מפורשות כי פעילות מקצועית בגינה חלה פוליסת אחריות מקצועית, היא סוגיה הקשורה בלעדית לעצם פעילות המבוטח כחברת שמירה וניקיון. עוד ולמען הסר ספק צוינה שם דוגמה לפיה טענה להתרשלות עקב גניבת רכוש, עליו שמרו המבוטחים, חוסה תחת פוליסת אחריות מקצועית. ממשיכה איילון וטוענת בנוגע לטענת ש. ניר כי סיכום זה השתנה במשך השנים, כי הטענה מהווה הרחבת חזית, וממילא לא הוכחה על ידי ש. ניר, ולכן דינה להידחות. משכך, ענייננו אינו חוסה תחת פוליסת ביטוח חבות כלפי צד שלישי. יתר על כן, טוענת איילון כי אין לשעות לטענת ש. ניר כי חריג האחריות המקצועית שבפוליסת חבות כלפי צד שלישי המוגבל לייעוץ, תכנון ופיקוח אינו חל, שכן האחריות המיוחסת לש. ניר נוגעת להיעדר פיקוח על אופן ביצוע השמירה באמצעות כליפה. זאת ועוד, בהתאם לחריג מס' 4 למפרט תנאים כלליים שבפוליסת חבות כלפי צד שלישי, הפוליסה אינה מכסה נזק הנגרם לרכוש הנמצא בפיקוח או בהשגחת המבוטח והניתן לכיסוי תחת פוליסה לביטוח רכוש של המבוטח. גם מטעם זה טוענת איילון, לא חלה פוליסת ביטוח חבות כלפי צד שלישי.

31. עוד ובנוגע לביטוח אחריות מקצועית טוענת איילון, כי במסגרת הרשימה לפוליסה הוחרגה שמירה ואבטחה באתרי צ.מ.ה. בעניין זה מרחיבה איילון ומסבירה כי ביטוח האחריות המקצועית הוא מסוג claims made, היינו כי מכוסות תביעות המוגשות לחברת הביטוח במהלך תקופת הכיסוי הביטוחי (ולא בהתאם למועד התרחשות האירוע). בענייננו, רלוונטית פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהייתה קיימת במועד קבלת ההודעה לצד שלישי שהוגשה כנגד איילון (הוא גם המועד בו נודע לאיילון לראשונה על אודות קיום התביעות). במועד זה (בשנים 2013 עד 2014) היה אומנם לש. ניר ביטוח אחריות מקצועית אצל איילון, אך במסגרתו כאמור הוחרגה מפורשות שמירה באתרי צ.מ.ה.

לבסוף, למען הזהירות, מציינת איילון את דמי ההשתתפות העצמית מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.

דיון והכרעה

32. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם לפניי, ולאחר שנתתי דעתי למסמכים הרבים שהונחו לפניי וכן לאמור בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומים שהוגשו, מצאתי לקבוע את הממצאים והקביעות אשר יפורטו בהרחבה להלן.

המחלוקת שלפניי מקפלת בתוכה סוגיות נזיקיות, חוזיות וביטוחיות, ולעיתים שזורות הטענות אחת בשנייה. בפסק דין זה תוכרע תחילה הסוגיה הנזיקית, היינו האם יש לראות בנתבעות, בצדדים השלישיים או במי מהם, אחראיים לקרות הנזק (ככל שקיים). אחר כך, ובהינתן שיש להשיב על השאלה הראשונה בחיוב, תיבחן השאלה האם יש במארג החוזים שנכרתו בין הצדדים השונים כדי לשנות את החיוב הנזיקי. לבסוף, תיבחן השאלה האם מי מחברות הביטוח שלפניי, נטלה על עצמה לכסות את הנזק במסגרת פוליסת ביטוח שהופקה על ידה.

קודם לכן, ולצורך בחינת הסוגיות לעיל כדבעי, אדון בסוגיה מקדמית שעניינה זהות החברה אשר הייתה אמונה על השמירה עת התרחשו האירועים שבלב המחלוקת שלפניי.

זהות חברת השמירה

33. הצדדים חלוקים מן הפן העובדתי בנוגע לזהות החברה שביצעה את השמירה בשלושת האירועים מושא התובענות שלפנינו - האם הייתה זו ש. ניר, או שמא כליפה?

ש. ניר טוענת כזכור, כי היא שכרה את שירותיו של קבלן משנה - כליפה, לביצוע השמירה. בהתאם, הגישה ש. ניר הודעה לצד שלישי כנגד כליפה. כליפה אשר נקלעה להליכי חדלות פירעון לא הגישה כתב הגנה. ש. ניר זימנה לעדות מספר עדים אשר בעדותם יש כדי לשפוך אור, בין היתר, על סוגיה זו. היו אלו חאמד, עארף ועלי - השומרים באירוע השני והשלישי. בנוסף, נחקרו בסוגיה זו גם זיאד, בורהאן, אלבז וכהן. כולם כאמור עדיה של ש. ניר.

34. למשמע ולמקרא העדויות והראיות, מצאתי לקבוע, כי הגם שאין לשלול כי בין ש.ניר לכליפה התקיימו קשרי עבודה כאלה ואחרים, הרי שש. ניר לא עמדה בנטל הרובץ על כתפיה להוכיח כי היא שכרה את שירותיה של כליפה כקבלן משנה לשמור עבורה ובמקומה בכל אחד מהמועדים ובאתרים בהם התרחשו האירועים מושא התובענות שלפניי. מסקנה זו מתבקשת נוכח רצף העדויות שהובאו מטעם ש. ניר עצמה, ואשר אין בהן ליצור תמונת מצב אחידה לגבי זהות חברת השמירה, ובעיקר בשים לב להיעדר ראיות בכתב אשר היה בהן לסייע ולהוכיח טענתה של ש. ניר. ויפורט;

35. עדויות השומרים - חאמד ציין בהודעתו במשטרה (נ/11) כי הוא אינו יודע את שם החברה בה עבד, אך שמו של המעסיק הוא בורהאן (המפקח מטעם ש. ניר). גם בעדותו בבית המשפט מסר דברים דומים והוסיף כי בורהאן הוא זה אשר קיבל אותו לעבודה, בורהאן הוא זה שהעסיקו בפועל והסביר לו כיצד לשמור, וכי את שכרו הוא קיבל במזומן מידיו של בורהאן. עוד העיד חאמד כי פרט לבורהאן לא דיבר איתו כל אדם אחר בחברה, וכי הוא אינו מכיר את חברת כליפה או את כהן עצמו (עמ' 196-194 לפרוטוקול הדיון מיום 13/07/17. לציין, כי בכל מקום בו מופיעה להלן הפנייה ל"עמודים", וכל עוד לא נאמר אחרת, הכוונה לעמודי פרוטוקול הדיון).

הגדילו עשות עארף ועלי, אשר ציינו בתצהיר עדותם הראשית, כי עבדו עבור חברת ש. ניר (נ/12 ו-נ/13 בהתאמה). עארף ציין כי התחיל לעבוד עבור חברת ש. ניר כחודשיים קודם אירע המעשה הפלילי. עלי ציין כי "בשמירה עבור חברת ש. ניר עבדתי במשך כמה שנים שקדמו למקרה עם הפסקה בזמן שלא זכו במכרז" (נ/13, סעיף 2). לא פחות חשוב מכך, שניהם לא ראו אל נכון לציין במסגרת תצהיר עדותם הראשית את כליפה או כי קיים קשר כלשהו בינם לבין חברת כליפה.

בעדותו ציין עארף, כי הוא לא זוכר את שם החברה בה עבד, כי את שכרו קיבל באמצעות תלוש שכר אשר מסר לידיו "בעל החברה בורהאן היה נותן לי אישית" (עמ' 201). בהמשך השיב עארף כי את שכרו קיבל מש. ניר, אך לאחר מכן משהוצג לפניו גם השם כליפה, השיב כי הוא חושב שמי ששילמה זו כליפה. עם זאת, חזר עארף והעיד כי בורהאן היה זה אשר מסר את תלוש השכר לידיו, שבורהאן הוא זה אשר הסביר לו את מהות העבודה וערך ביקורות בשטח, וכי את כהן הכיר רק לאחר האירוע, בתחנת המשטרה (עמ' 201, וכן עמ' 209-208). בשלב אחר בעדותו השיב עארף כי הוא והשומר השני (עלי) עבדו יחד אצל ש. ניר (עמ' 207).

עלי ציין בעדותו, כי במועד האירוע הוא עבד בש. ניר, כי מנהל העבודה היה בורהאן וכי את שכרו קיבל במזומן מידיו של בורהאן (עמ' 213). עוד מעדותו של עלי עולה, כי הוא הכיר את כהן קודם האירוע אך היה קשור יותר לבורהאן אשר נתן לו הוראות "על מה לשמור ואיך" (עמ' 214).

36. למען הסדר הטוב אציין, כי הצדדים הסכימו על הגשת תיק המשטרה במסגרתו נחקרו האירועים, וכי תיק המשטרה, ולו באופן חלקי, הוגש על-ידי ש. ניר. בין יתר המסמכים נמצאת הודעתו במשטרה של קאסם גדיר, השומר באירוע הראשון, לפיה, הוא היה עובד של חברת כליפה. חרף זאת, ומחמת שבסופו של דבר מר גדיר לא העיד לפניי ולא נחקר, אין להיבנות על הדברים שמסר במשטרה כראייה לאמיתות התוכן, וממילא אין ליתן לדברים אלו משקל של ממש.

37. הנה כי כן, השומרים קושרים עצמם בעדותם לש. ניר. אחד השומרים כלל לא הכיר את כהן (המפקח מטעם כליפה), ואחר פגש בכהן רק לאחר התרחשות האירוע הפלילי. בנוסף, עדויות השומרים כי בורהאן (הלא הוא המפקח מטעם ש. ניר) היה הדומיננטי בהעסקתם, בתשלום שכרם, במתן הוראות ובביקורות בשטח, תומכות יותר במסקנה כי דווקא ש. ניר היא אשר שלטה בכיפה, וכי היא לא העבירה את השמירה לידי כליפה.

38. עדויות אלו של השומרים, אשר לכאורה אינם בעלי אינטרס בתוצאות המשפט, סותרות בפרטים מהותיים את עדותו של כהן. על כן ובשים לב להתרשמותי, ועל אף שגם כהן הוא לכאורה עד שאין לו עניין בתוצאות המשפט, לא מצאתי לאמץ את עדותו של כהן ולקבוע על פיה ממצא עובדתי כי ש. ניר העבירה את האחריות לביצוע השמירה בשלושת האירועים לידי כליפה. ובמה דברים אמורים?

בתצהיר עדותו הראשית שסומן נ/18 ומתייחס לאירוע השני, ייחס לעצמו כהן אחריות רבה וחלק פעיל בכל הנוגע להדרכת השומרים. כהן הסביר במסגרת תצהיר זה, בפרק הכללי העוסק באופי השמירה והיקפה, כי בעת אירוע חשוד השומרים היו מתודרכים ליצור קשר עמו (סעיף 11); כי "הנחתי את השומרים ..." (סעיף 12); כי "אני נהגתי לערוך ביקורות טלפוניות מספר פעמים במהלך השמירה בשעות משתנות במהלך כל הלילה, ולעיתים אף ערכתי ביקורי פתע ..." (סעיף 14). לעומת זאת, השומר חאמד אשר עבד במועד בו התרחש האירוע השני (והגם שהלה הועסק ימים בודדים) ציין כאמור בעדותו כי אינו מכיר את כהן ואינו מכיר את חברת כליפה.

זאת ועוד, בעוד כהן העיד כי הוא השיג את השומרים של כליפה, כי הוא בחן את כשירותם יחד עם בורהאן וזיאד, וכי הוא ערך סיורים וביקורים באתרים בהם בוצעו האירועים הפליליים ובסמוך לכך (עמ' 293-292, וכן עמ' 297), הרי שחאמד כאמור העיד כי לא הכיר את כהן כלל, ועארף העיד כי הכיר ופגש בכהן לראשונה רק לאחר האירוע.

בנוסף, כהן העיד כי בורהאן חילק את המשכורות של ש. ניר אך לא את אלו של כליפה (עמ' 292). כזכור, השומרים כולם העידו, כי את שכרם קיבלו מידיו של בורהאן - הוא ולא אחר.

אם לא די בכך, הרי שגרסתו של כהן אינה עולה בקנה אחד במלואה עם עמדת ש. ניר. בניגוד לגרסת ש. ניר כי השומרים כולם היו של כליפה, העיד כהן כי לכליפה לא היו שומרים חמושים, וככל שהיה שומר חמוש (כפי שהיה באירוע השלישי) הוא אינו של כליפה (עמ' 297).

39. היעדר קוהרנטיות בין עדותו לבין עדויות השומרים אינה רק מנת חלקו של כהן. גם אלבז, מנכ"ל ש. ניר, צייר בעדותו תמונה אשר אינה עולה בקנה אחד עם עדות השומרים. עמדתו של אלבז היא, כי כליפה קיבלה על עצמה לבצע את השמירה, וכי ש. ניר נותרה אחראית כלפי קק"ל אך באמצעות ביצוע פיקוח-על. "הסייר שלי", כך הבהיר אלבז בעדותו, בעודו מתכוון לבורהאן, "מגיע למקומות עבודה, לא נותן הוראות במקומות עבודה של קבלן משנה, אלא רק מדווח להנהלה על ליקויים שמצא בשטח והוא לא נותן הוראות או הנחיות במקום" (עמ' 150, שו' 20-19). עוד העיד אלבז כי כליפה ביצעה את ההדרכות לשומרים (עמ' 148). מעדותו אף עולה בכל הנוגע לשמירה באתרים ניידים, כבענייננו, כי לא היו נהלי שמירה אחידים אלא הוראות השמירה היו ניתנות לשומרים על-ידי סייר מטעם קק"ל שהיה מגיע בתיאום ועם סייר מטעם כליפה (עמ' 157).

בניגוד לעמדה זו, מעדויות השומרים עולה, כי ש. ניר הייתה דומיננטית עד מאוד בקשר עם השמירה, שכן לבורהאן היה תפקיד מרכזי בכל הנוגע למתן הוראות והנחיות בדבר השמירה. ראו על כך עדותו של חאמד כי היה זה בורהאן אשר הסביר לו כיצד לשמור (עמ' 196); עדותו של עארף אשר השיב בחיוב לשאלה האם נכון כי בורהאן הוא זה "שהסביר לך על העבודה, מה לעשות, איפה לשמור?" (עמ' 201). כך גם בהמשך עדותו ציין עארף כי היו אלו בורהאן וזיאד שהסבירו לו "... מה צריך להיות אתה צריך להיזהר, אל תתקוף ודברים כאלה..." (עמ' 202, שו' 9-8); עדותו של עלי ממנה עולה כי בורהאן הוא זה אשר הגיע עמו בפעם הראשונה והציג בפניו את השטח, זה שנתן הנחיות עבודה באתר והוראות "על מה לשמור ואיך" (עמ' 214). הנה כי כן, מעדויות השומרים עולה כי לא הייתה זו כליפה אשר סיפקה הדרכה לשומרים, אלא הייתה זו ש. ניר באמצעות בורהאן. גם מעדותו של בורהאן ניתן להתרשם מהתפקיד המרכזי שהיה לו בהדרכת השומרים (ראו לדוגמה בעמ' 267 לעדותו). בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר, כי אחד מהשומרים כלל לא ידע חברת כליפה מי היא, ואחד מהם מסר כי את כהן, המפקח מטעם כליפה, הכיר רק לאחר האירוע.

40. במאמר מוסגר אציין, כי גם מתצהיר עדותו של בורהאן בנוגע לאירוע השלישי (נ/14) ניתן להסיק שהשומרים עבדו בשורותיה של ש. ניר. כך, מכיוון שבורהאן התייחס בתצהירו אל עארף ואל עלי כשומרים העובדים בחברה ומטעמה, כאשר "החברה" הוגדרה בתצהיר כחברת ש. ניר. זאת בניגוד לעדותו לפניי כי השומרים במועדים בהם התרחשו האירועים הם שומרי כליפה.

41. זיאד נחקר אף הוא במסגרת עדותו בבית המשפט בנוגע לזהות חברת השמירה, אלא שבעדותו לא היה כדי לשפוך אור בעניין זה. זיאד לא ידע לומר מתי ובאיזה אתר הייתה זו ש. ניר שביצעה את השמירה ואימתי הייתה זו כליפה שביצעה את השמירה (עמ' 243).

42. אם כן, צבר העדויות יוצר בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה בכל הקשור לגוף האמון על השמירה. ש. ניר היא אשר התקשרה עם קק"ל לביצוע שמירה, לרבות בשלושת האירועים שלפנינו - על כך אין חולק. פעם שש. ניר טוענת כי היא העבירה אחריות זו לפתחה של כליפה, ברי כי עליה הנטל להוכיח זאת. מקום בו העדויות אשר הובאו כולן על-ידי ש. ניר עצמה סותרות זו את זו, וחלק לא מבוטל מן העדויות תומכות דווקא במסקנה כי האחריות על השמירה הייתה ונותרה בידיה של ש. ניר, ניתן לצפות כי ש. ניר תביא ראיות כתובות מזמן אמת לתמוך בטענתה. ואולם, ראיות אלו אשר ניתן היה להשיגן בנקל - אַיִן.

43. אלבז, מנכ"ל ש. ניר, טוען בתצהירו (נ/8) כי כליפה ביצעה השמירה במקום ש. ניר כנגד תשלום מאת ש. ניר. ראיות על התשלום שהועבר מאת ש. ניר לידי כליפה וודאי נמצאות באמתחתו ולמצער בשליטתו של אלבז. ואולם, חרף עדותו של אלבז כי הוא יכול להמציא מסמכים אלו, לא מונחת לפניי ראייה על תשלום שקיבלה כליפה בקשר עם השמירה.

אלבז אשר נשאל כיצד הגיע למסקנה בתצהירו כי בשלושת האירועים כליפה היא זו שביצעה את השמירה בפועל באמצעות שומרים שהועסקו על ידה, השיב כי "יש חוזה עם כליפה, יש התחשבנויות, ולאחר בדיקה שנעשתה התברר שבתקופה הרלוונטית בכל תקופת החוזה עם קק"ל הוא [כליפה - א' ס'] ביצע את העבודה כקבלן משנה" (עמ' 169, שו' 9-8). בהמשך, משהתבקש אלבז לפרט את הבדיקה, הוא השיב כי "יש מערכת התחשבנות עם קבלנים, נכנסים לכרטיס הנהלת חשבונות, בודקים שבאותם חודשים רלבנטיים הקבלן קיבל תמורה עבור השירותים שהוא נתן. אכן נעשתה בדיקה כזו. כליפה הוא זה שביצע את העבודות" (עמ' 169, שו' 14-12). אלבז אשר התבקש להציג התחשבנות זו השיב כי המסמך אינו ברשותו כרגע, אך אם יתאפשר לו הוא יוכל להציגו.

לא פחות חשוב מכך, על פי עדותו של אלבז, ש. ניר העבירה לכליפה את ההזמנות שקיבלה מקק"ל. במילותיו של אלבז: "כל הזמנות העבודה היו נמסרות באופן מיידי למשרדי כליפה ומוודאים שהם התקבלו במשרדו של כליפה. היו עשרות הזמנות עבודה שהועברו לביצוע במשרדי כליפה בכל רגע נתון. אמור להיות עותק אצלנו" (עמ' 172, שו' 24-22). ואולם, גם הזמנות עבודה אלו בנוגע לשלושת האירועים המצויים בלב המחלוקת שבענייננו, לא ראה אלבז לנכון לצרפן לתצהירו - "היו עשרות הזמנות עבודה ולא חשבתי שאני צריך לצרף הזמנות עבודה שנמסרו לכליפה" (עמ' 172, שו' 20). אף ביחס להזמנות עבודה אלו מסר אלבז בעדותו כי היה ויתאפשר לו הן יוצגו. חיזוק לשיטת עבודה זו עליה העיד אלבז נמצא בעדותו של בורהאן אשר ציין כי "... ההזמנה עוברת מקק"ל בפקס לש. ניר ואז ש. ניר מעבירה בפקס לכליפה..." (עמ' 248, שו' 19-18, ובהמשך בעמ' 252, וכן בעמ' 264-263). ואולם, בורהאן אשר צירף לתצהירי עדותו הראשית עותק של הזמנת עבודה שנשלחה מקק"ל לש. ניר, לא צרף עותק המעיד כי ההזמנה נשלחה באמצעות הפקיסמילה מש. ניר לכליפה. בהתייחסו לכך, השיב "אני לא יודע, אני איש שטח לא איש משרדים. אצלי זה היה מתורגם בטלפון" (עמ' 264, שו' 14).

לאור תשובותיו אלו של אלבז, אין אלא לתמוה מדוע לא הוגשו במועד (או באמצעות בקשה מתאימה לאחר עדותו של אלבז) כרטסת הנהלת החשבונות שניהלה ש. ניר, הזמנות העבודה שהעבירה ש. ניר לכליפה, או כל מסמך אחר אשר ילמד על כך כי כליפה היא זו ששמרה במועד האירועים.

44. מסמכים נוספים שהיה בהם לשפוך אור על סוגיה זו ניתן היה להגיש באמצעות כהן. כהן, אשר לפי עדותו היה מורשה חתימה בכליפה, לא זכר במהלך עדותו האם נתבקש למסור או האם מסר לידי עורך הדין שזימן אותו לעדות דוחות נוכחות של שומרי כליפה, כרטיס עובד שלהם, תלושי שכר או טפסי 106 של השומרים. מכל מקום, עולה מעדותו של הלה כי לו נתבקש הוא להביא מסמכים אלו, ככל הנראה היה עולה בידיו לעשות כן (עמ' 299).

45. אף אחד מן המסמכים המפורטים לעיל אינו נמצא לפניי. לו היו לפניי מסמכים אלו בדמות אישור פקסימליה בדבר העברת הזמנת השמירה מש. ניר לכליפה; מערכת ההתחשבנות בין ש. ניר לכליפה המלמדת על הזמנת שמירה באתרים הרלוונטיים; תלושי שכר מאת כליפה הנושאים את שמם של השומרים שהעידו לפניי, ועוד, יכול והיה בהם להטות את הכף לטובת המסקנה כי כליפה היא זו שהייתה אמונה על השמירה. ואולם, משלא כך הם פני הדברים, הרי שכפות המאזניים נותרו לכל היותר מעוינות, ואין לי אלא לקבוע כי ש. ניר לא הוכיחה טענתה כי העבירה השמירה לידי כליפה. בהתאם, נקודת המוצא לבחינת הסוגיות הנזיקיות, החוזיות והביטוחיות היא כי ש. ניר הייתה האמונה וזו שביצעה את השמירה באתרים.

נעבור אפוא לבחון את סוגיית הרשלנות.

התרשלות קק"ל

46. קק"ל היא זו אשר עיצבה את מדיניות השמירה. קק"ל היא מי אשר קבעה את הנחיות היסוד, והיא אשר הכתיבה את מספר השומרים ואת תנאי השמירה הפיזיים בשטח. ראו על כך האמור בחוזה בין קק"ל לש. ניר, לפיו מספר השומרים בכל אתר יהא לפי "הכתוב או הנאמר בהזמנה" (סעיף 4ד). עוד ראו סעיף 6.1 לחוזה כי נהלי השמירה ייקבעו על-ידי קק"ל, וכי ש. ניר תקבע את הנהלים רק מקום בו אלו לא נקבעו על-ידי קק"ל. לא קרה, כך העיד זיאד מניסיונו עתיר השנים, כי חברת שמירה פנתה לקק"ל בשורה של דרישות בנוגע למספר השומרים ואמצעי שמירה (עמ' 241). ראו על כך גם עדותו של אלבז, כי "קק"ל הכתיבה מה לעשות, איך לעשות, כמה שומרים להציב, לנו לא הייתה אפשרות לבוא ולהציע לקק"ל..." (עמ' 153, שו' 16-15). עוד ראו המשך עדותו של אלבז ממנה עולה, כי קק"ל קבעה את נהלי השמירה, וכי לא נהוג היה לפנות אל קק"ל על מנת שזו תשנה את נהלי והסדרי השמירה שלה (עמ' 176-175).

47. קק"ל ביקשה להעיד אך עד אחד מטעמה, עודד גלעדי, הלא הוא כזכור ממונה בטחון ארצי בקק"ל מאז שנת 2013. ואולם, בעדותו של גלעדי אשר לא היה בתפקיד במועד הרלוונטי לאירועים מושא התובענות שלפניי, לא היה כדי לסייע בהבנת הדברים כהווייתם. לגלעדי, מטבע הדברים, לא הייתה כל ידיעה אישית על אודות האירועים. כבר בתצהיר עדותו הראשית (נ/7) ציין גלעדי, כי העובדות ביחס לאירועים ידועות לו מלימוד הנושאים ומעיון במסמכים הרלוונטיים. גם בעדותו ציין גלעדי כי לא היה מעורב באירועים, וראה עצמו מעיד כמומחה (עמ' 128). במצב דברים זה, אין לנו ללמוד על הנחיות קק"ל אלא מפי זיאד, הוא כזכור עוזר קב"ט בקק"ל זה 25 שנים.

48. זיאד הסביר בעדותו, כי באתר שטח (כבענייננו) מתבצעת שמירה על טרקטור אחד או יותר, המרוכזים לנקודה אחת בשטח. "זה לא מגודר, לא מואר ולא כלום" (עמ' 229, שו' 11). מי אשר קובע את כמות השומרים הנדרשים לשמירה באתר שטח כזה הוא ממונה האבטחה בקק"ל; קביעה זו נעשית בשים לב למיקום ולמספר הכלים שבשטח (עדותו של זיאד בעמ' 229). באתרי שטח בהם מוצב כלי צמ"ה אחד או שניים לשמירה, כך עולה מעדותו של זיאד, "... אנחנו [קק"ל - א' ס'] דורשים רק שהשומר ישמור יהיה ערני ויהיה לו פנס" (עמ' 241, שו' 2-1). עוד ציין זיאד בעדותו, כי לא ניתן להציב תאורה במקום בו אירעו האירועים שבענייננו, שכן מדובר ביער (עמ' 236).

אין בידי לקבל עניין אחרון זה בדבר אי היכולת למקם תאורה. על קק"ל, כמי שמתכננת וקובעת את השמירה, היה לדאוג להצבת אמצעים שיהפכו את השמירה ליעילה. כך, בין אם מדובר בגידור ארעי אף סביב לכלי הצמ"ה עצמם; גידור אשר ימנע את הגעת פורעי החוק אל כלי הצמ"ה, ולמצער יעכבם עד מאוד. כך, בין אם מדובר במחולל (גנרטור) שיספק תאורה ויאיר את השטח ולו באופן חלקי, כך שפורעי החוק לא יוכלו להגיע באין מפריע מרחק קצר מהשומרים עצמם מבלי שאלו יבחינו בקיומם, בהינתן העלטה ששררה במקום. כך גם, בין אם מדובר בהצבת שׁוֹמֵרָה (בודקה) על מנת שהשומרים ישהו בה, ולא ברכבם באופן שהם מהווים מטרה קלה יותר להשתלטות פורעי החוק עליהם. על קק"ל היה לדאוג לאמצעים אלו ביתר שאת לאחר האירוע הראשון, ובמיוחד לאחר האירוע השני, שעה שקק"ל הייתה עדה לכך כי אירוע רודף אירוע בפרק זמן קצר של כחודש וחצי.

49. בעניין זה ראוי להזכיר אף את עדותו של כנען, שהובא לעדות כמומחה בתחום השמירה מטעם ש. ניר, ממנה עולה כי אין לייחס חשיבות רק לכמות כוח האדם המוצב לשמירה, אלא אף לאופן המיגון. משנתבקש כנען ליתן המלצתו בדבר כוח האדם ואופן המיגון הנדרשים למנוע אירוע כבענייננו, השיב הוא: "הייתי מציב ערכה ניידת של גידור מסביב לטרקטורים, מצלמה תמונה יום לילה לאזור, הייתי מציב שם ערכה עמידה של גנרטור עם תאורה שמאפשר תאורה במקום, כי כשיש תאורה גנבים נרתעים, אחרי המצלמה גידור ותאורה, הייתי נותן אמצעי קשר, אמצעי קשר כזה הייתי מוודא אחת לשעה קול קריאה, כל שעה תיעוד סיור, לרשום האם בוצע סיור או לא. לנהל אבטחה. לאחר מכן הייתי מציב חמוש או שני שומרים חמושים. הייתי מוודא אחת לשעה סיור בזמנים אחרים וכיוונים אחרים ולדווח לאחור ומערכת מצוקה" (עמ' 284, שו' 37-31).

50. עוד בעניין התנאים הפיזיים בשטח, ראוי להפנות לעדותו של גלעדי, אשר לא ידע להעיד מכלי ראשון על האירועים דאז, אך וודאי יודע להעיד על התרחשות הדברים כיום. משהתבקש גלעדי להתייחס לאתר קבע אל מול אתר שטח (כבענייננו), השיב הלה:

"... לא יודע מה היה לפני 7 שנים. היום בכל אתר לא נכנסים לנושא של גידור, ישנו לשומר קונטיינר, מן משרד שהוא קר או חם, עמדת קפה, הוא לא בשטח, זה לא אזור בשטח, יש את הגנרטור, תאורה, מיכל סולר, מיכל מים. המקום מסודר כאכסניה ליום עבודה ולמי שנמצא במקום עצמו. יש מקומות שאנו אף מקימים סוללות עפר" (עמ' 140, שו' 9-6).

אותו "קונטיינר", כך הבהיר גלעדי בהמשך עדותו, שייך לקק"ל (עמ' 140).

51. תנאים פיזיים אלו, עליהם המליץ כנען או כאלו הקיימים כיום לפי עדותו של גלעדי, לא היו בענייננו. זיאד העיד ביחס לשאלה הנוגעת למספר השומרים, כי "זה תמיד, בכל מוסד משתדלים להוציא כמה שפחות בנושא האבטחה, אז תמיד יש ויכוחים, יש מקומות שדרשנו שלושה מאבטחים וקק"ל לא אישרה מבחינה תקציבית" (עמ' 229, שו' 21-20). בהישמע עדות זו, אין לי אלא לתמוה מדוע לא הוצבו תנאים פיזיים הכרחיים להצלחת השמירה, האם גם עניין זה קשור לתקציבים ולעלויות - רק לקק"ל הפתרונים.

52. לא זו אף זו, העיד זיאד כי "... ההנחיות זה לשבת במרחק כמה מטרים לשבת באוטו, זה בשביל הביטחון שלהם" (עמ' 230, שו' 26-25). אם כן, למדים אנו מפיו של זיאד כי ההנחיה הרשמית היא שהיית השומרים ברכבם. עצם הנחיה זו, לבדה וכשלעצמה, עולה בעיני כדי התרשלות, שהרי הימצאות השומרים ברכבם, ובהינתן תנאי השטח כפי שיפורט בהמשך, מציבה את השומרים בעמדה אסטרטגית נחותה אל מול פורעי החוק, ואינה מהווה שמירה יעילה. העיד על כך גם בורהאן כי ביקש מהשומרים "לא לשבת בתוך האוטו כי זה הכי קל להשתלט עליכם" (עמ' 275, שו' 27-26). גם גלעדי אשר תואר לפניו מצב בו בין היתר שומר יושב ברכב, ציין בעדותו כי "... השומר כמובן לא צריך להתחבא מתחת לשמיכה, צריך להיות בחוץ" (עמ' 136, שו' 3-2).

53. התרשלות קק"ל כפי שכבר ציינתי לעיל, הלכה וגברה מאירוע לאירוע, שהרי לא שונתה מתודת השמירה כחלק מהפקת לקחים לאחר כל אירוע. אומנם, באירוע השלישי הוצבו שני שומרים כאשר אחד מהם חמוש, אך בכך לא סגי. היה על הגורמים האחראיים על השמירה, ובראשם קק"ל, לבחון האם השמירה הייתה מספקת והאם תוואי השטח ואופן הצבת השומרים מאפשרים שמירה אפקטיבית ויעילה בד בבד עם שמירה על ביטחונם של השומרים עצמם. יתר על כן, קק"ל ככל הנראה אף לא ראתה אל נכון לערוך תחקיר לאחר האירועים ובעקבותיהם. ראו על כך עדותו של זיאד בעמ' 232. בעניין זה יוער, כי גלעדי העיד (עמ' 129) שבאירועים מסוג זה שבענייננו, נערך בדרך כלל תחקיר ומופק דו"ח. גלעדי אשר לא הייתה לו ידיעה אישית על קיומו של דו"ח, לא מצא אחד כזה בעיינו בחומר, וממילא לא הוגש לתיק בית המשפט דו"ח תחקיר שנערך על-ידי קק"ל בנוגע למי מהאירועים.

54. לסיכום, התרשלות קק"ל באה לידי ביטוי הן באי הקצאת אמצעים מספקים להצלחת השמירה ולהפיכתה ליעילה, הן באי הפקת לקחים ושינוי אורחות השמירה לאחר כל אחד מן האירועים מושא התובענות שלפניי, והן בעצם מתן ההנחיות והנהלים.

נעבור לבחון את אחריותה של ש. ניר לקרות הנזק.

התרשלות השומרים וש. ניר

55. השומרים אשר העידו לפניי, הם השומר ששמר בעת התרחשות האירוע השני, וכן שני השומרים ששמרו בעת התרחשות האירוע השלישי. בחינת עדותם מעלה כי השומרים התרשלו בתפקידם, מי יותר ומי פחות.

56. חאמד, אשר כזכור היה שומר יחיד באירוע השני, ציין בהודעתו במשטרה, כי במהלך השמירה, בשעה 23:00, הוא החליט להיכנס לרכבו על מנת "לנוח קצת" (נ/11 - עמ' 1, שו' 7), וכי הוא נרדם במהלך השמירה (נ/11 - עמ' 3, שו' 61-60). עוד עולה מהודעתו במשטרה כי הבחין לראשונה במבצעי המעשה הפלילי שעה שאחד מהם דפק על חלון הרכב, ובעת שחאמד "שוכב בכסא הנהג אחורה" (נ/11 - עמ' 1, שו' 9). חאמד היה ער לכך כי קיים איסור לישון במהלך השמירה, ובהתייחסו לכך מסר בהודעתו במשטרה כי "הייתי עייף" (נ/11 - עמ' 3, שו' 63).

ברי כי שינה במהלך שמירה, כמוה שכיבה לאחור, חוטאת לתכלית ולמטרת התפקיד ואינה אפשרית. גם זיאד הסכים בעדותו כי שינה במהלך השמירה אינה מהווה שמירה כלל (עמ' 233). בורהאן אף הוא העיד כי לא ניתן לישון בזמן השמירה וכי יש להימצא כל העת בקשר עין עם מושא השמירה (עמ' 254). הדבר אף צוין מפורשות בחוזה שנערך בין קק"ל לש. ניר - "... למען הסר ספק יובהר כאן כי תנומה ו/או שינה בזמן המשמרת לא תהווה שמירה בפועל". (סעיף 4 יב).

הנה כי כן, התנהלותו של חאמד המתוארת לעיל, אפשרה לפורעי החוק להגיע בחסות החשיכה ובאין מפריע עד לרכבו של חאמד, להפתיעו, להתגבר עליו בלא שתהא לו כל יכולת תגובה אפקטיבית, ולגנוב חלקים מכלי הצמ"ה הנתון תחת שמירתו של חאמד. התנהלות זו מהווה התרשלות מובהקת.

57. התרשלות השומרים וחברת השמירה שאפשרה זאת, באה לידי ביטוי גם בעצם שהיית השומרים ברכבם, וודאי כאשר דובר בשני שומרים אשר שהו ברכב במקביל, ובהינתן תוואי השטח.

עארף (אחד משני השומרים באירוע השלישי) העיד, כי הרכב בו הוא והשומר הנוסף ישבו היה ממוקם 12 מטר לערך מכלי הצמ"ה עליהם שמרו. רכבם מוקם בדרך עפר, כאשר צידי הדרך היו מאופיינים בצמחיה. כך תיאר זאת עארף: "עצים? כמו בבנגלדש, ג'ונגל סביבנו. אתה לא רואה משני מטר. אנחנו נכנסנו מדרך עפר עד הכלי, שם עצרנו, דרך העפר היא נקייה מלאה אבנים, מסביבנו ומכל כיוון עצים וקוצים ... אז הגנבים היו מסתתרים ממרחק כמה מטרים ולאט לאט מתקרבים כי הם סומכים על החורשות, עצים..." (עמ' 203, שו' 30-27). מעדותו של עארף עולה אם כן, כי פורעי החוק הצליחו להגיע עד לרכב השומרים מבלי שהשומרים יבחינו במתרחש, וזאת בזכות החושך שפקד את המקום ותוך שפורעי החוק מסתתרים בצמחיה שאפיינה את האזור. דווקא בהינתן תנאים אלו, יש לראות בשהייתם של השומרים ברכב יחד, בעת ובעונה אחת, כהתרשלות. והרי בעודם שוהים ברכבם, מצויים השומרים בעמדה אסטרטגית נחותה אל מול פורעי החוק אשר יכולים להגיע ממש עד הרכב בלא מפריע. אופן זה של פעולת השומרים וודאי אינו מהווה "גורם מרתיע וערני", כפי שהתחייבה ש. ניר בחוזה שערכה מול קק"ל.

נוסיף על כך, כי השומרים הסתכלו קדימה לעבר הבאגר, כשהם "מדברים וצוחקים, אין לנו מה להסתכל על הצדדים או לאחור" (עדות עארף בעמ' 204, שו' 16). זאת ועוד, מתיאורם של השומרים את מהלך האירוע, כי פורעי החוק שברו את חלונות הרכב (עדות עארף בעמ' 204; עדות עלי בעמ' 216), ניתן להסיק כי החלונות היו סגורים. מצב דברים זה, כשחלונות הרכב סגורים, וכשהשומרים מדברים וצוחקים, וודאי שהקשה על זיהוי הגעתם של פורעי החוק מבעוד מועד. לא למותר להזכיר בעניין זה, כי לפי עדותו של בורהאן, המפקח מטעם ש. ניר, על השומר להיות מוצב כך שהוא "בקשר עין עם הכלים שהוא רואה ושומע" (עמ' 274, שו' 28. ההדגשה שלי - א' ס'). עוד ראוי לשוב ולהזכיר בעניין זה את עדותו של בורהאן, כי "... אני זוכר באותו לילה היה חורף ותנאי מזג אוויר קשים, הם [השומרים - א' ס'] הדליקו מנורות וביקשנו למרות שזה קשה לא לשבת בתוך האוטו כי זה הכי קל להשתלט עליכם" (עמ' 275, שו' 27-26).

58. אם בכך לא די, הרי שהשומרים כולם אשר ישבו ברכב, היו ממוקמים במרחק רב יחסית מכלי הצמ"ה עליהם שמרו, כשלא תמיד ניתן היה להבחין בכלי הצמ"ה, וודאי לא באופן מלא, מבלי להדליק מפעם לפעם את פנסי הרכב. גם התנהלות זו לא מהווה שמירה "המהווה גורם מרתיע וערני", כפי שש. ניר התחייבה בחוזה כלפי קק"ל.

חאמד מסר בהודעתו במשטרה, וכך גם בעדותו בבית המשפט, כי רכבו היה ממוקם כעשרה מטרים ממיקומו של הכלי עליו שמר (נ/11; עדותו בעמ' 197). עוד מתיאורו את הזירה במהלך עדותו בבית המשפט עולה כי הייתה שם עלטה מוחלטת, ובמילותיו של חאמד "... אם אתה במקום עושה לי יד ככה (מושיט יד קדימה) אתה לא רואה כלום המקום היה חשוך לגמרי. אתה לא רואה את קצה היד שלך מרוב חושך. ..." (עמ' 197, שו' 3-2). בהמשך, משנשאל חאמד כיצד הוא יכול היה לראות את כלי הצמ"ה שעה שרכבו לא היה מונע, השיב הלה כי "ככה קרה. יש פעמים מדי פעם שהייתי עושה אור על הבאגר, לא היה לי פנס, רואה שהבאגר שם וזהו. ..." (עמ' 197, שו' 29-28).

תיאור דומה עולה גם מעדות אחד השומרים באירוע השלישי. עארף העיד כי הרכב בו שהה היה ממוקם על גבעה קטנה במרחק של כ- 12 מטרים מכלי הצמ"ה עליו שמר. מפעם לפעם הוא והשומר הנוסף היו מדליקים את אורות הרכב ומביטים על הכלי עליו שמרו. בלא תאורה ניתן היה לבצע אך זיהוי חלקי של המתרחש, שכן היה זה "חושך חזק" כדבריו של עארף (עמ' 203).

בעניין זה ראוי להזכיר גם את עדותו של זיאד כי על השומר לראות את מושא השמירה ולהיות עמו בקשר עין, אחרת "אם לא ראית את הכלי לא היית בשטח" (עמ' 234, שו' 12).

59. בהתייחס לש. ניר עצמה, הרי שמעבר להתרשלותה מכוח התרשלות שומריה, ש. ניר לא קיימה את החוזה בינה לבין קק"ל ככתבו וכלשונו. בסעיף 4ב של החוזה הוסכם כי ש. ניר תעסיק שומרים המתאימים למילוי התפקיד, העונים על מספר קריטריונים המופיעים בחוזה. ואולם, ש. ניר לא הקפידה על פרופיל השומרים לו התחייבה. כך, בעוד נדרש כי השומר יהא "בגיל שאינו עולה על 50 שנה" (סעיף 4ב(5) לחוזה), עארף ששמר באירוע השלישי, היה במועד האירוע בן 58 שנים לערך. כך, בעוד נדרש כי השומר יהא "בעל השכלה של 10 שנות לימוד לפחות או השכלה מקבילה" (סעיף 4ב(3) לחוזה), השיב חאמד בעדותו לשאלה כמה שנות לימוד ביצע, כי "אתה יכול להגיד כלום, שנה אחת אבל כלום, לא התקבלתי" (עמ' 193, שו' 25). כמו כן, בעוד נדרש השומר לדעת "קרוא וכתוב בשפה העברית על בורייה" (סעיף 4ב(6) לחוזה), השיב חאמד, כי לא למד קרוא וכתוב בעברית ובערבית; "אני מדבר עברית הנה אתה רואה, אבל לא מעולה" (עמ' 193, שו' 28-25). התנהלות זו מעבר להיותה הפרת חוזה, ובראייה כוללת של התנהלות ש. ניר, מהווה התרשלות בבחירת השומרים.

מעבר לכך, ולא פחות חשוב, ש. ניר ראתה בפרקטיקת ישיבת השומרים ברכב מעת לעת כתקינה, ולא התנגדה לכך. ראו על כך עדותו של אלבז כי דובר במקומות נידחים וחשוכים, ללא שׁוֹמֵרָה (בודקה), ובלילות חורף קרים והיה צורך להתחמם (עמ' 153-152). אומנם, כאמור לפי עדותו של זיאד, ההנחיות הן כי השומרים ישבו ברכב לשם ביטחונם האישי (עמ' 230). ואולם, לש. ניר עמדה היכולת לצאת חוצץ כנגד התנהלות זו (באופן שלא להסכים לנהלי קק"ל. ראו סעיף 6.1 לחוזה בין קק"ל לש. ניר).

זאת ועוד, למצער באירוע השני, כפי העולה מעדותו של חאמד (עמ' 197-196), ש. ניר לא ציידה את השומר באמצעי קשר ונדמה אף שלא בפנס. גם באי מתן אמצעים בסיסיים אלו לביצוע השמירה, התרשלה ש. ניר.

60. עוד בעניין התרשלות ש. ניר, אין חולק כי לאחר האירוע הראשון ניתנה תמורה כספית לפורעי החוק לשם השבת החלקים ליקוטי. רבות עסקו הצדדים בסיכומיהם על אודות זהות הנושא והנותן אל מול פורעי החוק, אך לענייננו חשוב דווקא הגורם אשר נשא בתשלום, באשר פעולה זו מהווה מעין הודאת בעל דין בחבות. מן העדויות יש להסיק כי חברת השמירה, ש. ניר, היא זו אשר מימנה את התשלום.

בנוגע למשא ומתן ולתשלום לפורעי החוק, העיד כהן, כי נוהל על ידם משא ומתן בסופו הושבו החלקים תמורת תשלום. משנשאל כהן "מי שילם?", השיב הוא: "הכוונה שלי כליפה שילמה לאחר שש. ניר העבירה לנו את הכסף" (עמ' 296, שו' 23-22). הכסף שולם במזומן ולא ניתנה בגינו כל קבלה או חשבונית, כך לפי עדותו של כהן (עמ' 296).

אלבז נחקר אף הוא בסוגיה זו. בעדותו ציין כי יכול ובאחד המקרים חברתו שילמה בעבור השבת חלקים. מכל מקום, על פי עדותו של אלבז, ככל שבוצע תשלום הוא נעשה כנגד חשבונית. חברתו של אלבז היא הגוף המשלם, תוך שמבוצע קיזוז אל מול הקבלן (עמ' 155-154).

הנה כי כן, אף אלבז עצמו העיד כי התשלום נעשה על-ידי ש. ניר. אשר לקיזוז שנעשה מול חברת השמירה המהווה קבלן משנה, הרי משלא הוכח כי כליפה שמרה באירועים הרלוונטיים לענייננו, וממילא משלא הוכח כי נעשה קיזוז כלשהו אל מולה, הרי שאין לאמץ את עדותו של אלבז בעניין זה של הקיזוז.

61. יוצא אפוא, כי ש. ניר התרשלה אף היא. בניגוד לקק"ל, אשר עיקר התרשלותה הוא בעצם עיצוב השמירה ותכנונה, עיקר התרשלותה של ש. ניר הוא באופן ביצוע השמירה על-ידי שומריה. עוד, ובין היתר, יש מקום להטלת חבות על ש. ניר גם בשים לב לבחירתה את השומרים שלא בהתאם לקריטריונים להם התחייבה בחוזה אל מול קק"ל, וכן באי התנגדותה לאפשר שמירה תוך כדי שהשומרים ממוקמים ברכב.

אחריות התובעים ואחריות המוסך

62. בסיכומיהן, טענו חלק מן הנתבעות כי יש להטיל אשם תורם על התובעים באי עריכת ביטוח, ואף מחמת שידעו היטב על אודות טיב השמירה והיקפה וכי אין בכוחה של השמירה למנוע מעשה שוד מזויין, ובכל זאת לא ראו להציב שמירה נוספת בעצמם או אמצעי מיגון אחרים על כלי הצמ"ה. בכל הנוגע למוסך, מבקשת ש. ניר להטיל עליו אחריות בקשר עם התיקון שבוצע לאחר האירוע השלישי בלבד. לאחר אירוע זה, הובא כלי הצמ"ה אל המוסך, ורק לאחר שהורכבו בו החלקים החסרים והונע הכלי, הוברר כי ככל הנראה בעת הגניבה הושלכו ברגים אל הכלי אשר גרמו לנזק נוסף בעת הנעתו. נזק זה, כך נטען מפי ש. ניר, נגרם בעטיה של התרשלות המוסך אשר לא בדק את גיר כלי הצמ"ה על אף שהייתה חובה עליו לעשות כן.

לא מצאתי ממש בטענות הנתבעות. בכל הנוגע לתובעים, הרי משעה שהיה ידוע להם כי תבוצע שמירה על כלי הצמ"ה לאחר שעות העבודה, אין זה סביר לצפות מהם כי יספקו שמירה עצמאית נוספת או כי ימגנו את כלי הצמ"ה שלהם מעבר לנדרש ולמקובל. בכל הנוגע למוסך, הרי שגם לפי האמור בסיכומי ש. ניר, המוסך התריע בזמן אמת כי קיים סיכוי להימצאות מתכות בחלקים הפנימיים של הכלי, אלא שבדיקת הדבר כרוכה בתשלום של ממש. על כן, איני מוצא כל התרשלות בפעילות המוסך. אשר לטענה בדבר אי עריכת ביטוח על ידי התובעים, אתייחס לכך בדיון בראש הפרק המתאים.

אם כן, לא מצאתי כי את האחריות לנזק יש להטיל לפתחם של אחרים מלבד קק"ל וש. ניר.

קשר סיבתי

63. חלק לא מבוטל מסיכומיהם הקדישו הצדדים לשאלה האם דובר באירועי גניבה, או שמא ניתן לסווג האירועים כשוד מזוין ובאופן שמנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות, המוטלת בספק, לנזק, המוטל גם הוא בספק. הרושם שמתקבל מן העדויות והראיות שלפניי הוא, כי ניתן לסווג את האירועים הפלילים שבוצעו, ולו בחלקם, כמעשי שוד אשר בוצעו בליווי נשק חם. כך לדוגמא ציין חאמד בעדותו במשטרה, כי אחד השודדים הוציא אקדח וכיוון אותו מעלה (נ/11, עמ' 1, שו' 17). כך גם ציין עלי בתצהיר עדותו הראשית, כי הוא והשומר הנוסף הותקפו על-ידי עשרה אנשים לערך וכי למצער לאחד מהם היה אקדח בו נעשה שימוש לאיים על עלי לבל יתנגד (נ/13, סעיף 12). עם זאת, ומשאין אנו עוסקים בפן הפלילי של האירוע, איני נדרש לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן אף אם אניח כי מדובר במעשי שוד אלימים המלווים בנשק חם, אני קובע כי אין בכך כדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי.

64. מושכלות יסוד בגדרי המשפט האזרחי הן, כי די לקבוע שהנזק היה נמנע במאזן ההסתברויות. אין אנו נדרשים לקבוע כי באין התרשלות היה נמנע הנזק בוודאות או בקירוב לכך. בהקשר לכך יפים דבריו של כנען, אשר משנשאל האם האירוע היה נמנע לו היו שועים להמלצותיו דלעיל, השיב: "אין מאה אחוז באבטחה, אני צריך לצמצם את התופעה..." (עמ' 285, שו' 2). ואכן, שוכנעתי כי לו קק"ל וש. ניר לא היו מתרשלות - ובעיקרו של דבר לו היו מוקצים האמצעים הנדרשים לביצוע השמירה ולו היו מתנהלים השומרים באופן אחר, והכל כמתואר לעיל - סביר יותר להניח כי הייתה נמנעת גניבת החלקים מכלי הצמ"ה. זאת כמובן, תוך שמירה על ביטחונם האישי של השומרים.

חלוקת האחריות

65. מצאתי לקבוע כי מידת אשמן המוסרי של קק"ל וש. ניר זהה. קק"ל, כמי שעיצבה את מדיניות השמירה ובידה היה להקצות את האמצעים לביצוע השמירה והצלחתה, אחראית באותה המידה לקרות הנזק כפי אחריותה של ש. ניר, אשר העסיקה את השומרים שלא לפי ההסכם בינה ובין קק"ל ואשר שומריה ביצעו את השמירה שלא כדבעי. על כן, תוטל אחריות בת 50% על כל אחת מהן לקרות הנזק. זאת כמובן בנוגע לחלוקת אחריות נזיקית, ועוד טרם התקיים דיון בנוגע להתחייבויות חוזיות וביטוחיות שנטלו על עצמם צדדים להליך זה.

66. טרם נמשיך ונבחן את יתר הסוגיות המתעוררות במקרים שלפנינו, אעיר, כי לא נשתכח ממני שבמהלך ניהול המשפט ובסיכומים, עלו תהיות ולעיתים אף טענות מטעם מי מהצדדים להליך זה, על אודות שיתוף פעולה בין גורמים שונים, ובכלל זה בין השומרים לגנבים או למעורבות של בורהאן או זיאד באירועים. ואולם, אלו נותרו בגדר תהיות אשר לא הוכחו כדבעי בראיות של ממש, וודאי לא בשים לב לכמות הראיות המוגברת הנדרשת לצורך הוכחת עבירה פלילית בגדרי משפט אזרחי (ראו, ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (1.4.2012)).

נעבור אפוא לבחון את טענות הצדדים הנוגעות לחוזה שנחתם בין קק"ל לבין יקוטי, ובין קק"ל לבין ש. ניר.

הגבלת יכולת התביעה של התובעים מכוח תניות חוזיות - האמנם?

67. אין חולק כי מבין התובעים, יקוטי הוא היחיד שהתקשר בחוזה עם קק"ל. נשאלת השאלה - האם יש לראות בקק"ל כאחראית גם כלפי יתר התובעים? שאלה נוספת היא האם בחוזה שנכרת בין יקוטי לקק"ל קיימות תניות המאיינות את אחריותה של קק"ל כלפי יקוטי, ובהתאם וממילא, גם את אחריותה של קק"ל כלפי יתר התובעים? שאלות אלו ועוד אשר יכולות להיבחן הן באספקלריה של דיני החוזים, והן באספקלריה של דיני הנזיקין (חובת זהירות), תידונה להלן;

התובעים כולם כחוסים תחת החוזה שנחתם בין קק"ל ליקוטי

68. הנתבעות, או מי מהן, טוענות כי החוזה נחתם אך בין קק"ל ליקוטי, וכי יקוטי התקשר עם יתר התובעים כספקי משנה, שלא בהתאם לחוזה שנערך בינו לבין קק"ל. המשמעות האופרטיבית היא, כך נטען מפי הנתבעות, כי לא נוצר כל קשר מחייב בין קק"ל ליתר התובעים, ובהתאם גם לא נוצר כל קשר מחייב בין ש. ניר ליתר התובעים.

69. בחינת החוזה בין קק"ל לבין יקוטי מעלה, כי יקוטי רשאי היה להעסיק ספקי משנה בהתאם לשתי החלופות המנויות בסעיף 7 לחוזה. המשותף לשתי החלופות הוא, שקק"ל ידעה / אישרה מראש ובכתב קיומם של ספקי המשנה. הודעה או אישור שכאלו לא הוצגו לפניי. ואולם, בתצהיר עדותו הראשית (ת/5, סעיף 8), ציין יקוטי כי כנוהג מושרש, העסיק הוא במסגרת התקשרותו עם קק"ל ספקי משנה. על פי אותו נוהג, כך הסביר יקוטי בעדותו לפניי, הביא הוא לפני מנהל העבודה של קק"ל בשטח את רישיון כלי הצמ"ה ואת שמו של בעל הכלי, ומעולם לא קיבל על כך כל הערה (עמ' 79-78; עמ' 88-86). נדמה כי אף שנוהג זה או דומהו לא קיבל ביטוי בחוזה בין יקוטי לבין קק"ל, אלא שהוא שיקף את ההתנהלות כהווייתה, ומכל מקום קק"ל עצמה לא ראתה כל פסול בעצם העסקת קבלני משנה על-ידי יקוטי. יעיד על כך יותר מכל, מכתב פרי עטה של עורכת הדין אשרת שלומוביץ מלשכת היועץ המשפט של קק"ל (נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של יקוטי). במכתב זה, הנושא תאריך 14.11.2010, ואשר נכתב במענה למכתבו של בא כוח התובעים בנוגע לנזקי האירוע השלישי וטרם הגשת תביעה, ציינה עורכת הדין שלומוביץ, בין היתר, כי:

"בהסכם של קק"ל עם גדי יקוטי, שאף הוא מיוצג על ידך (להלן: "הקבלן"), ניתנה האפשרות לקבלן לשכור קבלן משנה, והקבלן בחר לפעול בדרך זו. ללא סעיף זה, שכירת קבלן משנה ע"י הקבלן, היתה עולה כדי הפרת הסכם. משעה שניתנה אפשרות לכך, אין לקק"ל טענה על התקשרות זו. ברם, קק"ל אינה נושאת באחריות כלשהי עם קבלן המשנה איתו בחר הקבלן להתקשר"

משמכתבה של עורכת הדין שלומוביץ נהיר, ברור ומפורש, ובו מצוין כי אין לקק"ל כל טרוניה בנוגע להתקשרות יקוטי עם קבלן משנה, ומשלא מצאתי בסיכומי קק"ל כל הסבר המניח את הדעת לכתיבת שורות אלו מלבד הפשט העולה מהן, מתבקשת המסקנה כי בפועל יכול היה יקוטי להתקשר עם ספקי משנה.

אם כן, הפועל היוצא הוא, כי בהתנהלותם יצרו הצדדים נוהג מוסכם אשר בא חלף ההוראה שבסעיף 7 לחוזה. ודוק, מן המפורסמות היא, שהתנהגות הצדדים יכולה להביא לידי שינוי חוזה הקיים ביניהם, ואף לידי פקיעתו. מכאן, ומשקק"ל אישרה בהתנהגותה בזמן אמת את פועלם של לב הכרמל ועות'מאן, וממילא לא הביעה כל התנגדות כי אלו יספקו כלי צמ"ה, הרי שהוראות ההסכם החלות על יקוטי, חלות אף על יתר התובעים.

חובת עריכת ביטוח על-ידי התובעים

70. קק"ל טוענת כאמור, כי בחוזה שנערך בינה לבין יקוטי, התחייב יקוטי לערוך ביטוח מקיף לכלי הצמ"ה, ואלמלא הפר יקוטי התחייבות זו, היה לו ממי להיפרע. בטענתה זו מבקשת קק"ל להסתמך על סעיף 16 של נספח ב' לחוזה שנערך בינה לבין יקוטי.

מנגד טוען יקוטי, כי התחייב הוא במסגרת סעיף זה לערוך ביטוח אך ורק למקרה הנובע כתוצאה מרשלנות מקצועית או מחמת אי עמידה בדרישות העבודה (תצהיר עדותו הראשית של יקוטי - ת/6, סעיף 15; עדותו בעמ' 75). עוד הסביר יקוטי בעדותו, כי הציג את הביטוחים הרלוונטיים במסגרת דרישות המכרז, וראייה לתקינותם ולהיותם מספקים היא העובדה שיקוטי נמצא כעומד בתנאי המכרז (עמ' 89).

71. פרשנותו של יקוטי את הוראת סעיף 16 הנ"ל של החוזה סבירה בעיניי, ומצאתי לאמצה. הגם שבסעיף 16א נכתב כי על יקוטי לערוך "ביטוח מקיף עבור הציוד שיסופק", הרי שסעיף משנה זה אינו עומד לבדו, ויש לקוראו כחלק מסעיף 16 כולו. כותרתו של סעיף 16 היא "אחריות לנזק", ובסעיפי משנה ב' ו- ג' מובהר, כי יקוטי יהא אחראי לכל נזק שייגרם כתוצאה מביצוע רשלני של העבודה או מביצוע העבודה שלא בהתאם לתכנית העבודה ולהנחיות קק"ל. יתר על כן, נספח ז' לחוזה בין קק"ל לבין יקוטי, שעניינו ביטוח ואחריות, מפרט כי ביטוח לכלי צמ"ה יכלול כיסוי של ביטוח חובה, וכן ביטוח אחריות כלפי צד שלישי לנזקי רכוש. לא מצוינת בנספח זה חובת עריכת ביטוח מקיף. זאת ועוד, אם אכן ציפתה קק"ל כי יקוטי יבטח עצמו מפני גניבת הכלים שסיפק, מדוע הציבה שמירה על כלים אלו, ואף הגדילה עשות וחייבה את חברת השמירה עמה התקשרה, לערוך ביטוח שיכסה גם מקרה של גניבה שארע בהתרשלותה?

אם כן, פרשנותו של יקוטי לסעיף האמור סבירה בעיניי. אף אם קיימות פרשנויות אחרות הסבירות באותה המידה, הרי שיש להעדיף את פרשנותו של יקוטי מכוח כלל הפרשנות נגד המנסח או נגד הצד החזק, כפי שעוד יורחב בהמשך.

החוזה בין קק"ל לבין יקוטי כמאיין תביעה אפשרית כנגד קק"ל וכמאיין תביעת נזק בגין שוד - האמנם?

72. טענה נוספת בפי קק"ל היא, כי לפי סעיף 21 לנספח ב' בחוזה שנערך בינה לבין יקוטי, פעם שהוזמנה שמירה על-ידי קק"ל, יכול יקוטי לתבוע אך ורק את חברת השמירה. מוסיפה וטוענת ש. ניר בנוגע לסעיף זה, כי לפי האמור בו, יכול יקוטי לתבוע נזק אך ורק במקרה של השחתת הציוד או גניבתו, ולא במקרה של שוד מזוין כבענייננו. עוד נטען מפי ש. ניר כי התביעה מוגבלת לנזק ישיר בלבד.

73. במסגרת סעיף 21ב הנ"ל נקבע כדלקמן:

"הוזמנה שמירה באמצעות קבלן שמירה, כי אז בכל מקרה של נזק לציוד ו/או גניבת הציוד או כל חלק ממנו בשעות השמירה, יהיה הספק זכאי לתבוע אך ורק מקבלן השמירה, את הנזק הישיר בלבד, ולשם כך הוא יפנה במישרין לקבלן השמירה וימנע מלתבוע את הקק"ל".

סבורני, כי סעיף זה לא נוצר ולא נועד כדי למנוע מיקוטי או מיתר התובעים את האפשרות לתבוע את קק"ל בגין מעשיה / מחדליה הישירים והעצמאיים. כוונת הסעיף היא למנוע את שרבוב שמה של קק"ל לתביעה כל אימת שהאחריות רובצת לפתחה של חברת השמירה בלבד. הגם שככלל, צדדים לחוזה רשאים להתנות בדבר יכולת הגשת תביעה, הרי ששלילת זכאותו של אדם או גוף כלשהו לפנות לערכאות שיפוטיות ולתבוע את נזקיו, אינה עניין של מה בכך. על מנת שבית המשפט ייתן לתניה כזו תוקף ויראה בה כמחייבת, עליו להשתכנע היטב כי זוהי כוונתם המפורשת והבלבדית של הצדדים. לצורך כך על התניה להיות מפורטת וחד משמעית. בענייננו, לא צוין, אף לא במרומז, כי יקוטי או הבאים מכוחו, מוותרים על זכות התביעה נגד קק"ל בגין מעשיה היא, ובהתאם, אין למנוע מהם לעשות כן. (ראו והשוו דיון בתניה בעלת אופי דומה שנכללה בחוזה בין קק"ל לבין ש. ניר, והאסמכתאות שם היפות לענייננו בשינויים המחויבים, בסעיף 75 ואילך בפסק דיני זה).

74. אשר לטענת ש. ניר, כי המקרה שבענייננו אינו חוסה תחת המקרים המאפשרים הגשת תביעה, דינה להידחות מכל וכל. אף אם המעשים הפליליים שאירעו בענייננו אינם יכולים להיחשב כ"גניבת הציוד" כמשמעה בסעיף 21 הנ"ל, ואיני סבור כך, הרי וודאי שמעשים אלו הסבו "נזק לציוד", וקמה לתובעים עילת תביעה. אשר "לנזק הישיר" שיש ביכולת התובעים לתבוע, סבורני כי את תיבת המילים הללו יש לפרש באופן רחב, בפרט בשים לב לכללים בדבר פרשנות נגד המנסח או נגד הצד החזק, וכפי שיפורט בפרק הנזק.

תניות חוזיות בהסכם בין קק"ל לש. ניר

75. קק"ל טוענת בסיכומיה, כאמור לעיל, כי היה ותוטל עליה חבות נזיקית, על ש. ניר לשאת בנזק. זאת מכוח התחייבותה החוזית של ש. ניר לשפות את קק"ל ואף לערוך ביטוחים מתאימים. לעומתה, טוענת ש. ניר, כי תניות האחריות והשיפוי, וכן החובה לערוך ביטוח, אינן נוגעות למעשי ומחדלי קק"ל עצמה, וכי על פי הדין הנוהג, יש לפרש תניות אלו בצמצום.

76. אביא להלן את הסעיפים הרלוונטיים מתוך החוזה שנכרת בין קק"ל לש. ניר:

"10. 10.1 החברה [ש. ניר - א' ס'] תהיה אחראית לפגיעה או נזק מסוג כלשהו שייגרם במהלך ביצוע השמירה ו/או כתוצאה ממנה אם במישרין, או בעקיפין, לגופם ו/או לרכושם של השומרים ו/או לגופו ו/או לרכושו של צד ג' כלשהו ו/או לאובדן שעות עבודה, בין אם הנזק ייגרם במקומות השמירה או מחוצה להם.

10.2 בכל מקרה בו תוגש נגד הקק"ל דרישה ו/או תביעה הנוגעת לנזק הנ"ל בהתבסס על פקודת הנזיקין האזרחית ו/או בהתבסס לכל דין אחר אשר יחול מזמן לזמן ו/או בהתבסס על חוזה כלשהו, תראה החברה אותה דרישה ו/או אותה תביעה כמופנית אליו [כך במקור - א' ס'] ותפעל ביעילות להסדרתה או לביטולה הכול לפי העניין. במקרה של תביעה משפטית המוגשת נגד הקק"ל בגין הנזק הנ"ל, תצטרף החברה לאותה תביעה, לפי דרישת הקק"ל כנתבעת נוספת ו/או כצד שלישי ... החברה תשחרר את הקק"ל מכל טיפול בתביעה כזו לפי דרישתה הראשונה הקק"ל, ובמקרה וכתוצאה מתביעה כזו תוטל על הקק"ל חובה כספית או אחרת כלשהי, תיקח החברה חוב זו [כך במקור - א' ס'] על עצמה ותשחרר לחלוטין את הקק"ל מסילוקה".

סעיפים נוספים רלוונטיים בחוזה עניינם בביטוחים שהתחייבה ש. ניר לערוך, ולמשל:

"13.2 ביטוח אחריות כלפי הציבור (צד שלישי)

ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (לרבות אחריות שילוחית) על פיו תכוסה אחריותה של החברה על פי דין לנזק שנגרם לצד שלישי כלשהו לרבות הקק"ל. הפוליסה תורחב לכסות גם את אחריות הקק"ל למעשיה ו/או למחדליה של החברה. הפוליסה מורחבת לשפות את הקק"ל בגין אחריותה כמזמין השירותים ו/או בגין אחריותה למעשי ו/או מחדלי החברה ו/או הפועלים מטעמה. לעניין זה מורחב שם המבוטח לכלול את קק"ל בכפוף לסעיף אחריות צולבת. ...".

התחייבות דומה להתחייבות בסיפא הפסקה שהובאה לעיל, באשר להרחבת הפוליסה שתכסה אף את קק"ל "בגין אחריותה כמזמין השירותים ו/או בגין אחריותה למעשי ו/או מחדלי" ש. ניר, קיימת בחוזה גם תחת החובה לערוך ביטוח אחריות מקצועית (סעיף 13.4).

77. הלכה היא, כי צדדים לחוזה יכולים להסכים בנוגע לחבותם הנזיקית בעניין שיפוי האחד את האחר בנוגע לחבות זו, וכי "שיקולים מסחריים, כלכליים או שיקולי כדאיות אחרים יכולים להכתיב את התנאים המוסכמים" (ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי, פ"ד מו(4) 421, 428 (1992)). המפתח לפרשנות סעיף החוזה נעוץ בלשון החוזה ובנסיבות כריתתו. המגמה, כך נטייתו של כב' השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז), היא "פרשנות מצמצמת ודווקנית של תניית שיפוי, משיקולי מדיניות משפטית" (רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ, סעיף ד(2) להחלטה (16.1.2008), להלן: "עניין זוגלובק'"). פרשנות תניית שיפוי בדרך מצמצמת, וכל אימת שיש ספק בפרשנות, אפשר ותיעשה גם לאור עיקרון פרשנות החוזה נגד מנסחו או נגד הצד החזק (ראו ע"א 4024/13 תקווה - כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' פינקוביץ (29.8.2016); ת"א (שלום עכו) 906/95 האיל נ' חביש, סעיף 24 (15.3.1999), להלן: "עניין חביש").

כשכללים אלו ועוד באמתחתנו, נעבור לבחון את הוראות החוזה בין קק"ל לבין ש. ניר;

78. סעיף 10.1 הנ"ל, הוא הסעיף במסגרתו התחייבה ש. ניר להיות אחראית לנזק, אינו כולל אמירה מפורשת וחד משמעית כי ש. ניר לוקחת על עצמה אחריות לנזק גם אם הוא תולדת אחריותה העצמאית והישירה של קק"ל. כל אימת שאדם או גוף מסוים לוקח על עצמו אחריות, ובמיוחד כשאין האחריות קשורה למעשיו או למחדליו, ראוי כי התחייבות זו תיכתב באופן פוזיטיבי, ובצורה ברורה ובהירה שאינה משתמעת לשני פנים. אין לקרוא אל תוך החוזה את מה שלא נכלל בחובו מפורשות, במיוחד בראי המגמה המצמצמת לעיל. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין בעניין זוגלובק, כי אם התכוונו הצדדים ליצור תניית שיפוי רחבה שתסיר "כל אחריות מזוגלובק גם בעקבות רשלנות אפשרית שלה, היה העניין נאמר בהסכם ברחל בתך הקטנה" (סעיף ג(4)).

זאת ועוד, גם מקריאת החוזה כמכלול, ומעיון בסעיף הביטוחים אליו הפנתה קק"ל, עולה כי ש. ניר לא התחייבה לבטח את אחריותה הנפרדת והישירה של קק"ל, אלא אך את אחריותה של קק"ל "למעשי ו/או מחדלי" ש. ניר, וכן את אחריותה של קק"ל "כמזמין שירותים" (כך למשל אם התרשלה קק"ל בבחירה נותן השירותים). גם בנספח לחוזה שכותרתו אישור על קיום ביטוחים, נכללה אך ורק ההתחייבות כי "הפוליסות כוללות סעיף מפורש בדבר הרחבתן לכסות את אחריותו של המזמין למעשיה ו/או למחדליה של החברה". כך ולא עוד.

יתר על כן, קק"ל אף לא ביקשה לזמן אל דוכן העדים כל אדם אשר מעדותו ניתן יהא להסיק כי נסיבות כריתת החוזה או התנהגות הצדדים לאחר כריתתו ותוך כדי קיומו, הן כאלו המצדיקות הטלת שיפוי על ש. ניר גם בגין אחריותה הישירה של קק"ל.

79. לשון החוזה מביאני אם כן למסקנה, כי הפרשנות המתבקשת היא שש. ניר לא התחייבה לשפות או לבטח את קק"ל בנוגע להתרשלותה של קק"ל עצמה. אף לו סברתי כי קיימת פרשנות סבירה נוספת, הרי שיש לבכר את הפרשנות הפועלת נגד המנסח או נגד הצד החזק. בענייננו, הצד המנסח / החזק, זה שהוציא את המכרז וניסח את החוזה שנחתם מכוחו הוא כמובן קק"ל. תעיד על כך כותרת החוזה, שם מופיע שמה של קק"ל כשהוא מודפס, בעוד שמה של ש. ניר הוסף בכתב יד. העיד על כך גם אלבז, מנכ"ל ש. ניר, כי "קק"ל ערך את ההסכם במסגרת מכרז ואני חתמתי על ההסכם במסגרת מכרז" (עמ' 148, שו' 15-14).

80. בשלהי פרק זה אציין, כי לא אחת הכירו בתי המשפט בתניות שיפוי כמחייבות את הצדדים שעמדו לפניהם בחובת שיפוי האחד כנגד האחר, גם כשהדבר נגע לאחריות נזיקית. ראו והשוו למשל פרשת ארזים, שם הוכרה כמחייבת תניית שיפוי שקבעה כי הצד האחד ישפה את הצד האחר "בגין כל תביעה ... שעילתה נזק גוף" (ע"א 10832/06 אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים - הנדסה טכנולוגיות (אחזקות) 1991 בע"מ (25.11.2012)). במקרה אחר (עניין חביש לעיל) העוסק בתניית שיפוי הדומה בעיקרה לענייננו (ואולי אף רחבה יותר במובנים מסוימים), נקבע כי תניית השיפוי אינה חלה. בתוך כך, קבע שם כב' השופט י' עמית, כי דרך הפרשנות המוצעת היא "כי העברת האחריות הנזיקית בתניה חוזית צריכה להיות 'ברחל בתך הקטנה', בלשון ברורה ומפורשת, כאשר הנטייה הפרשנית תהא להמנע ממסקנה מעין זו" (סעיף 24). על דברים אלו חזר כב' השופט עמית בפסק דינו בבית המשפט המחוזי בפרשת זוגלובק (ע"א (מחוזי חיפה) 2114/05 סלאח נ' נג'אר, סעיף 9 (26.3.2007); פסק דין אשר בקשת רשות ערעור עליו נדחתה - עניין זוגלובק לעיל.

ואולם, הדבר תלוי נסיבות, ודומני כאמור לעיל, כי תניית השיפוי שלפניי אינה רחבה וגורפת דיה על מנת שתחייב את ש. ניר לשפות את קק"ל גם בגין אחריותה העצמאית והנפרדת של קק"ל. זאת במיוחד שעה שקק"ל היא זו שהייתה ונותרה אמונה על עיצוב מדיניות השמירה, והיא זו אשר הכתיבה דה פקטו הן את האמצעים לביצוע השמירה והן את מספר השומרים.

81. יוצא אפוא, כי בשים לב ללשון החוזה, הן בכל הנוגע לאחריות שלקחה על עצמה ש. ניר והן בכל הנוגע לביטוחים; בהתחשב בכך שלא הובאה כל ראייה בנוגע לנסיבות כריתת החוזה או התנהגות הצדדים לאחריו; בהינתן מגמת הפרשנות המצמצמת, ויתר כללי הפרשנות האמורים לעיל - מתקבלת המסקנה כי ש. ניר לא נטלה על עצמה אחריות או חובת עריכת ביטוח לרשלנותה העצמאית של קק"ל.

נעבור לבחון האם חבותן של קק"ל או ש. ניר מצויות תחת מטריית פוליסת ביטוח שהוציאה איילון. עוד יוער, כי משלא הוכח שכליפה קיבלה על עצמה האחריות לביצוע השמירה, ממילא אין מקום לבחון את הוראות פוליסת הביטוח של כליפה אצל מנורה, בהיותה המבטחת של כליפה.

איילון - כיסוי ביטוחי

82. ש. ניר הייתה מבוטחת אצל איילון במועדים הרלוונטיים לענייננו. עם זאת, ש. ניר בחרה שלא להגיש הודעה לצד שלישי כנגד איילון, נוכח ההשתתפות העצמית בה היא אמורה לשאת, ומשסברה היא כי חבותה, ככל שקיימת, מכוסה מן הפן הביטוחי על-ידי הביטוח שערכה כליפה אצל מנורה (ראו סעיף 7.10 לסיכומי ש. ניר). ובכל זאת, איילון מצאה עצמה צד להליכים שלפניי, תחילה משום שהוגשה נגדה הודעה לצד שלישי על-ידי מנורה, ובהמשך עת התרתי לתובעים לתקן את כתב תביעתם כך שיכלול את איילון כנתבעת. משכך הם פני הדברים, ומשאיילון הנה נתבעת בהליך זה, אין לשעות לטענתה כי לא נוצרה חזית או יריבות בינה לבין ש. ניר ומשכך מנועה ש. ניר מלטעון נגדה בסיכומים. בהתאם, אף טענת איילון כי דין התובענה כנגדה להידחות על הסף, נדחית.

ש. ניר רכשה אצל איילון שני ביטוחים אשר יכול ויפים לענייננו - ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, וביטוח אחריות מקצועית. נבחן אפוא את גבולות הכיסוי הביטוחי.

איילון - ביטוח אחריות כלפי צד שלישי

83. עיון בביטוח האחריות כלפי צד שלישי (רשימה, תנאים כלליים ונספח הרחבות אשר סומנו כמוצגים א' - ג' בתיק מוצגי איילון) מעלה, כי אחריותה של ש. ניר חוסה תחת ביטוח זה (בכפוף לתשלום השתתפות עצמית), ולא מצאתי כי יש בטענות איילון כדי להחריג את ענייננו מן הכיסוי הביטוחי. אדון להלן בטענות איילון;

84. איילון ביקשה להיבנות על מסמך שכותרתו הצעה לביטוחי חבויות (נ/9), כשולל קיומה של אחריות כלפי צד שלישי. במסמך זה אומנם מסכימים הצדדים (איילון וש. ניר החתומה על המסמך) כי תביעה אשר יכולה להיות מכוסה בביטוח אחריות מקצועית, לא תהא מכוסה בביטוח חבות כלפי צד שלישי, ואף מפורט שם כי תביעה כבענייננו (התרשלות בשמירה) תחסה תחת ביטוח אחריות מקצועית. עם זאת, הצעת הביטוח היא מיום 9.3.2003, למעלה משבע שנים קודם לקרות מקרי הביטוח מושא התביעות שלפניי. יתר על כן, תקופת הביטוח על פי ההצעה פגה ביום 29.2.2004. במרוצת השנים סביר להניח כי חלו תמורות ושינויים בהסכמות הצדדים בנוגע לכיסוי הביטוחי שסיפקה איילון לש. ניר. ואכן, עיון בנספח ההצעה אל מול הרשימה לפוליסה התקפה במועד האירועים שלפנינו, מעלה כי גבול האחריות למקרה הוכפל. כמו כן, בעוד על פי הצעת הביטוח, נוסח הפוליסות הוא לפי מהדורת 2003, הרי הפוליסות המונחות לפניי והרלוונטיות לענייננו הן לפי מהדורת 2010. בשים לב לשוני זה, ספק רב אם יתר ההסכמות נותרו בעינן, ומכל מקום איילון לא עמדה בנטל שעל כתפיה להוכיח כן.

לא זו אף זו, אותה הסכמה כי תביעה אשר יכולה להיות מכוסה תחת ביטוח אחריות מקצועית לא תחסה תחת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, מהווה למעשה תניה וסייג לקיומה של חבות איילון בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. במצב דברים זה, ועל מנת שלסייג יהא תוקף, עליו להיות מפורט באופן מפורש וברור במסמכי הביטוח. וודאי שלא על דרך הפניה כללית להצעת ביטוח בלתי מסוימת, אף בלא שננקב מועד ההצעה בתנאים הכלליים לפוליסה, כבענייננו. כבר נפסק, אם כי בנסיבות אחרות, שחברת ביטוח אינה זכאית לסמוך על סייג לחבותה המופיע בהצעה, שעה שסייג זה אינו נכלל כדין בחוזה הביטוח אלא בדרך עקיפה תוך הפניה להצעה - דרך אשר אינה מספקת נוכח הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (ראו על כך ת"א (מחוזי י-ם) 1615/99 יקבי הכורמים (תשל"ח) חברה בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.2001)).

יתר על כן, ולא פחות חשוב, אותו סייג בהצעת הביטוח המבהיר איזו פעילות תחסה תחת ביטוח אחריות מקצועית, אינו עולה בקנה אחד עם הסייג שבתנאים הכלליים לפוליסה הרלוונטית לענייננו, המחריג אחריות מקצועית. הפוליסה אינה כוללת סייג רחב המחריג כל אחריות מקצועית, אלא אך אחריות מקצועית הנובעת משירותי ייעוץ, תכנון, פיקוח או אחד מהם. על כך יש ללמוד מסעיף 3 ב' לפרק "סייגים לחבות איילון" (צרופה ב' לתיק מוצגי איילון), שם צוין כי תסויג חבות שעשויה לחול על המבוטח הנובעת מ"אחריותו המקצועיות של המבוטח ו/או כל איש שבשרותו בשל שירותי ייעוץ ו/או תכנון ו/או פיקוח, שניתנו על ידו לצד ג' במסגרת מקצועו ו/או עיסוקו של המבוטח...". בהינתן פער זה בין האמור בהצעת הביטוח שניתנה שבע שנים קודם אירעו מקרי הביטוח, אל מול הסייג הכלול בפוליסת הביטוח שהייתה בתוקף במועד האירועים הנדונים במסגרת התובענות שלפניי, ברי כי יש להעדיף את הסייג המפורש והמפורט שבפוליסת הביטוח עצמה. בראי סייג זה, אין פעולתה של ש. ניר עולה כדי אחריות מקצועית, שכן חבותה של ש. ניר אינה נובעת מחמת שירותי ייעוץ, תכנון או פיקוח, אלא בעיקרו של דבר מחמת התרשלות בביצוע השמירה עצמה. זאת בניגוד לקק"ל, אשר אף אם בפועל מורחבת פוליסת אחריות צד שלישי של איילון לכלול גם את אחריותה העצמאית של קק"ל, ואיני נדרש לקבוע כן, הרי שאחריותה של קק"ל בנוגע לעיצוב השמירה וקביעת הנהלים עולה כדי תכנון השמירה, וממילא מוחרגת.

אעיר, כי לא נעלם מעיני פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו בנוגע לסיווג התרשלות בשמירה (כמוסכם על הצדדים שם), בגיוס השומרים ובפיקוח עליהם, כחוסה תחת ביטוח אחריות מקצועית (ת"א (שלום ת"א) 157633/02 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שנהב שמירה בע"מ (11.8.2004)). ואולם, לא המקרה שם, כמקרה שלפנינו. בעוד הבסיס לפסק הדין שם היה סייג גורף לביטוח אחריות צד שלישי, המוציא מתחולת ביטוח זה אחריותו המקצועית של המבוטח, בענייננו כאמור לעיל, פירט הסייג את מיני האחריות המקצועית, ורק הנופל לגדר אחת מן הפעולות המנויות כאחריות מקצועית, יחול עליו הסייג.

85. טענה נוספת בפי איילון להעדר כיסוי ביטוחי מכוח פוליסה לביטוח חבות כלפי צד שלישי, נעוצה בסעיף 4 לשורת הסייגים שבתנאים הכלליים לפוליסה, כדלקמן: "נזק שנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו ו/או בחזקתו ו/או בפיקוחו וגם או בשליטתו וגם או בהשגחתו של המבוטח והניתן לכיסוי תחת פוליסה לביטוח רכוש של המבוטח". גם טענה זו דינה להידחות. כך במיוחד בראי אחד מן העקרונות המרכזיים בפרשנות דיני הביטוח, כי תניית פטור שבפוליסת הביטוח תפורש בצמצום (ראו ירון אליאס דיני ביטוח כרך א, 102 (מהדורה שלישית, 2016), והאסמכתאות המאוזכרות שם). אין זה סביר בעיניי, כי מבוטח כש. ניר, שעיסוקו בשמירה, יידרש לערוך ביטוח על מושא השמירה, שעה שהשמירה מבוצעת באתרים שונים ומשתנים, ועל כלי צמ"ה שונים ומתחלפים, וממילא לא הוכח על-ידי איילון כי ביכולתה של ש. ניר לעשות כן. יתר על כן, כבר נפסק, כי "הישענותו החלופית של המבטח על מספר חריגים שונים בגין אותו נזק מלמדת כשלעצמה על עמימות משמעותם של החריגים או על אי הוודאות באשר להתאמתם לנסיבות המקרה" (ראו והשוו, ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 328 (1993)).

זאת ועוד, קבלת טענתה זו של איילון תוביל לתוצאה מקוממת אותה אין להלום, לפיה באופן עקרוני, כל מקרה של גניבת רכוש עליו שמרה ש. ניר אינו חוסה תחת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי או תחת ביטוח אחריות מקצועית. עיון בתנאים הכלליים לפוליסת ביטוח אחריות מקצועית (צרופה ה' לתיק מוצגי איילון) מעלה כי גם שם נכלל סייג דומה ואף רחב יותר, המחריג מתחולת הפוליסה: "... נזק לרכוש מכל סוג שהוא, שהינו בבעלותו של המבוטח או בשליטתו או בהשגחתו או מוחזק ע"י המבוטח" (סעיף 18 בפרק סייגים לחבות איילון). תוצאה בלי סבירה זו, מנוגדת לעמדתה היסודית והראשונית של איילון המבקשת להיאחז בהצעת הביטוח (נ/9), לפיה גניבת רכוש מחמת התרשלות ש. ניר בשמירה תטופל במסגרת פוליסת אחריות מקצועית.

86. הנה כי כן, הגעתי לכלל מסקנה כי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי של איילון מכסה את אחריותה של ש. ניר, אך לא את אחריותה של קק"ל. עוד מצאתי כי גם ביטוח אחריות מקצועית של איילון לא הורחב לכסות את אחריותה העצמאית והנפרדת של קק"ל, וכאמור ש. ניר אף לא התחייבה לרכוש כיסוי ביטוחי שכזה. משכך, לא מצאתי להמשיך ולדון בטענותיהם הנוספות של הצדדים בעניין תוקפו של ביטוח האחריות המקצועית.

משנקבעו גבולות האחריות והוכרעו התניות החוזיות והכיסויים הביטוחיים, נפנה לדון בסוגיית גובה הנזק.

הנזק

87. בעטיים של המעשים הפליליים נגרמו לתובעים נזקים שונים האחד מהשני, ועל כן ייערך דיון נפרד ביחס לכל אחד מן התובעים.

עוד קודם לכן, ובמשותף לכל התובעים, יש להכריע ברמה העקרונית אילו נזקים הם ברי פיצוי בענייננו. כחלק מנזקיהם עותרים התובעים כולם לפיצוי בגין אובדן ימי ההכנסה בהם כלי הצמ"ה היה מושבת, וכן עבור עוגמת נפש. ש. ניר (אשר לטענותיה בעניין הנזק הצטרפה קק"ל) טוענת, כי בחוזה בין יקוטי לקק"ל, מוגבלת זכות התביעה לנזק ישיר בלבד, והיא אינה כוללת אובדן הכנסות ועוגמת נפש.

88. נזכיר, כי סעיף 21ב לנספח ב' לחוזה שנערך בין קק"ל ליקוטי קובע כי "בכל מקרה של נזק לציוד ו/או גניבת הציוד או כל חלק ממנו בשעות השמירה, יהיה הספק זכאי לתבוע אך ורק מקבלן השמירה, את הנזק הישיר בלבד...". עוד ולמען הסדר הטוב נזכיר, כי קבעתי לעיל שסעיף זה אינו מונע מהספק לתבוע את קק"ל בגין מעשיה ומחדליה העצמאיים.

בניגוד לעמדת ש. ניר, סבורני כי בתיבת המילים "נזק ישיר" בהקשר של "נזק לציוד" או "גניבת הציוד או כל חלק ממנו", יש לכלול את נזקי הממון שנגרמו וכל עוד לא שב הציוד לתפקוד. בכלל זה, יש להביא בחשבון גם את אובדן ימי העבודה בהם כלי הצמ"ה היה מושבת, ואף במקרה של עות'מאן את עלות התיקון השני ואת אובדן ההכנסה הנוספת, הגם שנזק ממין זה אינו שכיח במקרים של גניבות (כך העיד בעל המוסך). אובדן ימי הכנסה הוא נזק אובייקטיבי, הניתן לכימות ולהוכחה, ונובע במישרין מן הנזק שנגרם לציוד. להבדיל, נזק שאינו ממון דוגמת עוגמת נפש, אשר אינו תלוי ואינו קשור במישרין לתיקון הנזק, אינו בגדר "נזק ישיר". פרשנות זו היא הסבירה ביותר בעיני, בשים לב לנוסחו של סעיף 21ב הנ"ל, והיא היחידה המתחייבת נוכח הכלל של הפרשנות נגד המנסח / הצד החזק.

89. עוד ייאמר, כי לא מצאתי לפסוק פיצוי עבור עוגמת נפש עד להגשת התביעה, וכן עוגמת נפש ובנוסף פיצוי עונשי / ריבית עונשית בגין אופן ניהול התביעה על ידי הנתבעות, גם לגוף העתירה. התובעים לא הניחו בסיס מספק לפסיקת פיצוי בראשי נזק אלו. ממילא לא שוכנעתי למשל כי ליקוטי נגרם "מפח נפש קשה בשל מסכת ההתעללות שעבר עד להשבת הכלי לעבודה סדירה" (סעיף 192 לסיכומי התובעים), המצדיק פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש. וודאי שאין לשעות לעתירת התובעים הנוגעת לאופן ניהול התביעה על ידי הנתבעות, משלא מצאתי טעם לפגם בהתנהלותן. לא למותר לציין עוד, כי בתי המשפט בישראל אינם מרבים להשתמש בכלי הפיצוי העונשי, וכי פסיקתו של זה תיעשה אך במשורה, במקרים נדירים, בהיות הפיצוי העונשי "בן חורג" לדיני הנזיקין (ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1) 260 (2006); ע"א 1080/07 עזבון המנוח פלוני נ' משטרת ישראל (8.11.2009)). המקרים שלפנינו אינם נמנים כלל ועיקר עם שורת המקרים המצדיקים פסיקת פיצוי עונשי.

נעבור אפוא לבחון את הנזק הפרטני שארע לכל אחד מן התובעים.

תביעתו של יקוטי - האירוע הראשון

90. כאמור, יקוטי טוען שש. ניר שילמה כופר לפורעי החוק בעד החלקים שנגנבו מכלי הצמ"ה שלו, וכי חלקים אלו הושבו לרשותו. על כן, נזקו אינו כולל את עלות החלקים. בצד זאת, טוען יקוטי כי האירוע הפלילי הסב לו נזק נוסף אשר מי מהנתבעות לא הייתה מוכנה לשאת בעלותו, וכדלקמן: חילוץ וגרירת כלי הצמ"ה - 10,000 ₪; עלות השלמת מכלולים, חלקים ועבודה - 51,419 ₪; עלות החלפת שמנים - 9,662 ₪; אובדן 15 ימי עבודה מיום האירוע (14.9.2010) ועד שכלי הצמ"ה יצא את שערי המוסך (29.9.2010) - 51,880 ₪, וכן עוגמת נפש עד ליום הגשת התביעה - 20,000 ₪. סך הפיצוי עולה כדי 142,961 ₪. עוד טוען יקוטי כי על סכום זה יש להוסיף מע"מ, עוגמת נפש נוספת וכן פיצוי עונשי / ריבית עונשית, מחמת התנהלות הנתבעות, אדישותן כלפי נזקי התובע והתמשכות ההליך המשפטי.

91. ש. ניר טוענת, כי יקוטי לא הוכיח את נזקו הנטען בנוגע לתיקון כלי הצמ"ה. זאת מכיוון שיקוטי לא הגיש חוות דעת מומחה ביחס לעלויות התיקון, ואף לא הגיש קבלות או חשבוניות על אודות ביצוע התיקון. כל שהציג יקוטי לפני בית המשפט, כך נטען, הוא בגדר הצעות מחיר לתיקון ולחלק מן החלפים. להצעות אלו אין כל ערך ראייתי. מה גם שבעל המוסך שצרף לתצהירו חשבוניות הנוגעות לתיקון כלי הצמ"ה של עות'מאן, לא עשה כן בנוגע לתיקון כלי הצמ"ה של יקוטי. ממשיכה וטוענת ש. ניר, כי יקוטי אינו זכאי לפיצוי גם בגין יתר הנזקים הנטענים על ידו. כך מכיוון שאף שיקוטי הוא בעל כלי הצמ"ה, החשבוניות שהוצאו לקק"ל במהלך העבודה עבור תקבוליה, הן מאת חברת גד יקוטי עבודות עפר בע"מ שהיא אישיות משפטית נפרדת. עוד ובנוגע לאובדן ההכנסה משך 15 ימים, נטען, כי על פי עדות יקוטי, בימים אלו הביא יקוטי קבלן חלופי והגיש לקק"ל חשבונית על מלוא שעות העבודה בחודש ספטמבר (החודש בו הושבת כלי הצמ"ה של יקוטי). לכל היותר יכול הנזק בגין אובדן ימי העבודה להסתכם בהפרש שבין התקבול שקיבל יקוטי מקק"ל לבין התשלום ששילם לקבלן החלופי, אלא שבעדותו מאן יקוטי להשיב כמה שילם לקבלן החלופי. כמו כן, אין המדובר באובדן הכנסה ביחס ל- 15 ימים, שכן במהלכם חלו חגים ושבתות. זאת ועוד, בחינת החשבוניות שהוציא יקוטי בנוגע לעבודת כלי הצמ"ה בחודשים הקודמים להשבתתו, מלמדת כי בממוצע עבד הכלי בחצי חודש משך 35 שעות. בשים לב לעלות לשעה ששילמה קק"ל ליקוטי (336 ₪), ל- 35 שעות הפסד ולהוצאות נחסכות עליהן העיד יקוטי, מגיע הנזק בגין אובדן ההכנסה לסך של כ- 7,000 ₪ בלבד.

92. בכגון דא אציין, כי לא נעלם מעיני כי יקוטי לא הוכיח כדבעי ובמדויק את הנזק המיוחד אשר נגרם לו. בכלל זה נמנע יקוטי מלהגיש חוות דעת או קבלות שיעידו על הסכומים בהם נשא הוא על מנת להכשיר את כלי הצמ"ה שלו לעבודה לאחר שנגנבו ממנו חלקים. עם זאת, עיון בנספח ז' לתיק המוצגים שהוגש מטעם התובעים לנט המשפט ביום 16.2.2015 מלמד, כי פרט להצעות המחיר שהגיש יקוטי, צרף הוא גם הזמנת עבודה מאת המוסך הנוגעת, בעיקרו של דבר, לעלויות שמנים ועלות עבודה. זאת ועוד, הדעת נותנת, וכך גם הראיות בנוגע לשני האירועים האחרים, כי היה על יקוטי לשאת בהוצאות מסוימות עבור גרירת כלי הצמ"ה; עלות חלפים אשר נועדו לחבר את החלקים שנגנבו; שמנים, שעות עבודה של המוסך, וכיוצא באלו.

בהתחשב בהזמנת העבודה; בשים לב להצעות המחיר כשמאידך אין ראיה כי הצעות מחיר אלו אומצו על ידי יקוטי וכי הכסף הוצא בפועל; בשים לב לכלל ההוצאות המסוימות שהיה על יקוטי להוציא, כאמור לעיל, בראי ההוצאות שהיה על התובעים האחרים להוציא ובהינתן השוני בין כלי הצמ"ה, ובמיוחד בהתחשב בכך שההוצאות לא הוכחו כדבעי - מצאתי לפסוק עבור תיקון כלי הצמ"ה, לרבות גרירתו והשלמת ציוד ושמנים, סך של 30,000 ₪.

93. אשר לאובדן ההכנסה, משקבעתי כי מדובר בנזק בר פיצוי, נותר אפוא לקבוע את היקפו. הצדדים קרובים בעמדותיהם בדבר ערך שעת עבודה. המחלוקת נעוצה במספר השעות בהן היה אמור כלי הצמ"ה לעבוד בכל יום, במניין הימים שיש להביא בחשבון, וכן בהפחתת הוצאות נחסכות אשר יש לערוך לפי עמדת ש. ניר.

מטבע הדברים, וכך גם הוברר בעדותו של יקוטי, עבודת כלי הצמ"ה כרוכה בעלויות שונות - מפעיל כלי הצמ"ה, דלק, שמן ובלאי. את אלו העריך יקוטי עצמו בשיעור של כ- 40% מן ההכנסה (עמ' 68-67 לפרוטוקול). בנוסף, יש להביא בחשבון כי על אף שיקוטי עותר להפסד בגין אובדן הכנסה של 15 ימי עבודה, הרי שבמניין הימים באו שני ימי שבת, באחד מהם חל יום הכיפורים. בנוסף, באחד מימות העבודה בשבוע נחגג חג הסוכות. בימים אלו, גם לפי עדותו של יקוטי, לא מתבצעת עבודה (עמ' 73 לפרוטוקול). אשר לטענה כי בגובה ההפסד יש להביא בחשבון את התקבול שקיבל יקוטי מקק"ל, לעומת הסכום שהעניק למי אשר סיפק במקומו את כלי הצמ"ה, עניין זה הוברר בעדותו של יקוטי. בחקירתו הנגדית הסביר יקוטי כי העביר למי אשר בא במקומו את מלוא התקבולים שקיבל מקק"ל. הוא נאלץ לעשות כן על מנת ליתן שירות לקק"ל ומחמת שהיה עליו להשיג כלי צמ"ה חלופי תוך 48 שעות (עמ' 72-71). הסברו זה של יקוטי מקובל עליי, ועל כן אין לערוך הפחתה נוספת בהפסדיו.

בהתחשב באמור לעיל ולהלן - מניין ימי השבתת כלי הצמ"ה שיש להביא בחשבון; מניין שעות העבודה ביום כפי הנטען על ידי יקוטי ובשים לב לחשבוניות שהוצאו עבור תקבולים בגין עבודת כלי הצמ"ה מושא התובענה בחודשים הקודמים לתובענה (נספח ט' לתיק המוצגים שהוגש לנט המשפט ביום 16.2.2015); התשלום המגיע בגין כל שעת עבודה, וכן העלויות הנחסכות שהיה על יקוטי להוציא מקום בו כלי צמ"ה זה היה עובד בפועל, ואף בשים לב לתקופה שחלפה מאז המעשה הפלילי והגשת התביעה ועד היום - יועמד סכום הפיצוי בגין אובדן ההכנסה על סך של 25,000 ₪.

אם כן, נזקיו של יקוטי עולים כדי 55,000 ₪.

תביעתה של לב הכרמל - האירוע השני

94. התובעים טוענים בסיכומיהם, כי גם לאחר האירוע השני ניסתה חברת השמירה להשיב את החלקים הגנובים, וכי נציגי לב הכרמל המתינו שיעלה בידי חברת השמירה לעשות כן. ואולם, משלא הושבו החלקים הגנובים, פעלו נציגי לב הכרמל על מנת לרכוש חלק מן החלקים בכדי לאפשר לכלי הצמ"ה לשוב לעבודה חלקית. זאת משהושבת הכלי משך 40 ימים (ועל כך ניתן ללמוד גם מעדות זיאד והשומרים באירוע השלישי, כי בנוסף לכלי הצמ"ה של עות'מאן נערכה השמירה גם על הכלי המושבת). לצורך גרירת כלי הצמ"ה ותיקונו, כך נטען, נאלצה לב הכרמל ליטול הלוואה על סך 145,000 ₪.

ממשיכה לב הכרמל וטוענת, כי פנתה לשמאי מטעמה, אשר לפי חוות דעתו ועדותו, קיים קושי רב במציאת חלקים משומשים, וכי רכישת חלקים חדשים תביא למצב בו עלות התיקון גבוהה מערך הכלי במצבו התקין קודם ארע הנזק. על כן, עותרת לב הכרמל לפיצוי המגלם את ערך הכלי בהפחתת השרידים, המהווה כאמור סכום נמוך מן הסכום המגלם את עלות התיקון והחלקים החדשים. עוד טוענת לב הכרמל, כי ש. ניר מסתמכת על חוות דעת של שמאי מטעמה שנערכה ללא בדיקת כלי הצמ"ה, ומתייחסת רק להערכת שמאי התובעים. בנוסף, מדגישה לב הכרמל כי השמאי מטעם ש. ניר אינו חולק על הערכת שמאי התובעים את עלות העבודה ואת מחירי החלקים החדשים, אלא נוקב בהערכה נמוכה יותר בהסתמך על ערכם של חלקים משומשים.

בשים לב לטענותיה אלו, עותרת לב הכרמל לפיצוי בסך של 494,000 ₪, על פי החלוקה הבאה: 350,000 ₪ בגין ערך כלי הצמ"ה; 124,000 ₪ בגין אובדן 40 ימי עבודה, וכן 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש עד להגשת התביעה. יוזכר כי העתירה בגין עוגמת הנפש נדונה לעיל ביחס לכלל התובעים, ונדחתה.

95. ש. ניר טוענת כי עתירת לב הכרמל בסיכומיה לפיצוי בשווי ערך כלי הצמ"ה, מהווה שינוי חזית שאין להתירו, שכן בכתב תביעתה עתרה לב הכרמל לפיצוי בשווי עלות החלקים החדשים. אלא מאי? טענה זו נזנחה בסיכומי לב הכרמל לאחר עדות השמאי מטעמה, שנאלץ להודות כי הערכת הנזק שערך, העולה על מלוא שווי הכלי, היא מופרכת ומשוללת כל בסיס. כמו כן, אין חולק כי חלקים חדשים לא נרכשו על ידי לב הכרמל, וכי לב הכרמל רכשה חלקים חלופיים מידי השודדים או ממקור אחר, תוך שהיא מאנה להציג ראיות בנוגע לגובה התשלום. אשר לעלות הרכישה, הרי שמעדות סמיח פחמאוי עולה כי לב הכרמל התבקשה לשלם לשודדים 40,000 ₪ או 50,000 ₪, ועל כן אין כל מקום לקבל את עמדת לב הכרמל כי שילמה עבור החלקים 145,000 ₪, שעה שסירבה לרכשם מפורעי החוק בתמורה לכשליש מסכום זה. כמו כן, נטען כי אין לקבל את טענת לב הכרמל לנטילת הלוואה, שכן הסכם ההלוואה שהוצג מאוחר למועד תיקון כלי הצמ"ה, וההלוואה אף אינה כוללת רכיב ריבית. לאור האמור יש לדחות עתירת הנזק בעניין זה, ולחילופין לקבוע כי לכל היותר שולם סך של 50,000 ₪.

זאת ועוד, טוענת ש. ניר, כי הערכת הנזק של השמאי מטעם לב הכרמל נסמכת על הצעת מחיר בודדת, וכי יש לקבל את עמדת השמאי מטעמה, לפיה, קיים שוק של חלפים משומשים. עוד טוענת ש. ניר, כי השמאי מטעמה העריך שערך כלי הצמ"ה אינו עולה על 300,000 ₪, וכי הנזק אינו עולה על 50% מערכו. על כן, לחילופין, היה וייקבע כי על אף שלב הכרמל לא מכרה את כלי הצמ"ה וממשיכה לערוך בו שימוש, היא זכאית לפיצוי בגובה מחצית מערכו, הרי שסכום זה אינו עולה על 150,000 ₪. מסכום זה יש להפחית את המע"מ, עליו ממילא יכולה לב הכרמל להתקזז, ולכן הוא אינו בר תביעה.

אשר לאובדן ימי עבודה, טוענת ש. ניר, כי מלבד היות נזק זה עקיף, הרי שמיומן העבודה של לב הכרמל עולה כי כלי הצמ"ה חזר לעבודה ביום 23.11.2010. הווה אומר כי הכלי היה מושבת משך 32 ימים, מתוכם 27 ימי עבודה (לאחר הפחתת ימי שבת). כמו כן, בשים לב לעדות יקוטי בדבר עלויות נחסכות, ההפסד מגיע כדי 48,600 ₪ בלבד.

96. קיים טעם רב בעמדת ש. ניר לעניין שינוי חזית אצל לב הכרמל. ודוק, בעוד בכתב התביעה עתרה לב הכרמל לפיצוי עבור הנזק שנגרם בדמות גרירת כלי הצמ"ה, עלות החלקים, ועוד, בסיכומיה עתרה לב הכרמל לפיצוי בגין ערכו של כלי הצמ"ה. חרף זאת, אתיר את שינוי החזית בכל הנוגע לתקרת הפיצוי לו יכולה לב הכרמל לטעון, ולו לצורך צמצום גדר המחלוקת הכספית בין הצדדים. ויוסבר;

בחוות הדעת שהגישה לב הכרמל של השמאי ד"ר עבאס פרג מיום 10.12.2011 (ת/2), צוין כי ערכו של כלי הצמ"ה הוא 350,000 ₪. כלי הצמ"ה נבדק ביום 6.11.2010 והוברר כי פורקו הימנו חלקים מכאניים יקרי ערך. את עלות עבודות החילוץ וההובלה וכן את עלות החלקים, העריך השמאי בסך של 557,054 ₪ (לא כולל מע"מ). מנגד, הוגשה חוות דעת מאת ש. ניר של השמאי שבתאי מנו, מיום 6.7.2013 (נ/10). בחוות דעתו ציין השמאי מנו, כי מכיוון שלא ניתן לבדוק את כלי הצמ"ה, אין הוא יכול ליתן חוות דעת המתייחסת לנזק, ולכן חוות דעתו תהווה בקרה על חוות הדעת השמאית מטעם לב הכרמל. השמאי מנו הסביר בחוות דעתו, כי אם עלות הנזק עולה על 60% מערכו של כלי הצמ"ה, יש להכריזו כ"אובדן גמור", או אז סכום התביעה צריך לעמוד על ערך הכלי בניכוי שרידים (עמ' 3). השמאי פרג הסכים בעדותו לעניין זה, ואף הוסיף כי ציין מפורשות בחוות דעתו, שהיה ולא יימצאו חלפים משומשים במחיר זול יותר מזה הנקוב בחוות הדעת, יושבת כלי הצמ"ה (עדותו של פרג בעמ' 14-13, הערה 6 בחוות הדעת - ת/2). עוד עולה מעדותו של השמאי פרג, כי מערך כלי הצמ"ה יש לקזז את ערכם של השרידים, המהווה 12% מערך כלי הצמ"ה (עמ' 15-14). יוצא אפוא כי בהתאם להערכת השמאי מטעם לב הכרמל, הפיצוי בראש נזק זה הוא בסך של 308,000 ₪. בהתאם, זוהי תקרת הפיצוי המקסימאלית שניתן לפסוק ללב הכרמל בראש הנזק הנוכחי.

בכך לא סגי, שכן בין הצדדים נותרו פערים של ממש. על כן, ובשים לב לנסיבות ולמאפייני המקרה העומד לבחינתי, נדרשים אינדיקטורים נוספים להערכת הנזק, למשל בדמות עלות תיקון כלי הצמ"ה.

97. אחד מהשיקולים שיש להביא בחשבון בשומת הנזק הוא האמור בחוות דעתו של השמאי מנו, כי היה על השמאי מטעם לב הכרמל לבחון אפשרות מעשית לאתר חלקים משומשים. בעניין זה פרט השמאי מנו בחוות דעתו, כי מבדיקה שערך באתרי אינטרנט ופניה לספקים, "עולה כי את מרבית החלקים ניתן להשיג נכון ליום קבלת החומר לבדיקתנו, כמשומשים ו/או כמשופצים" (עמ' 3 לחוות הדעת). במצב דברים זה, סבור השמאי מנו כי הנזק היה עומד על כ- 50% מערך הכלי - סך של 150,000 ₪. נושא זמינותם של החלקים המשומשים לא לובן עד תום. מחד גיסא, ניצבים הדברים האמורים בחוות דעתו של השמאי מנו. מאידך גיסא, ציין השמאי פרג בעדותו כי בחן אפשרות השגת חלפים משומשים עם חברו, מכונאי משפרעם, והוברר לו כי לא ניתן להשיגם (עמ' 17). בצד זאת, ציין השמאי פרג כי הוא עצמו לא בדק זמינותם של חלפים משומשים (עמ' 17-16). נתון נוסף בעל משמעות לזמינותם של החלקים המשומשים, הוא חלוף התקופה מאז תוקן כלי הצמ"ה ועד שנערכה הבדיקה על ידי השמאי מנו. לא למותר לציין עוד, כי בעדותו בבית המשפט ציין מנו שהוא אינו חולק על מחירי החלקים החדשים שהובאו בחוות דעתו של השמאי פרג (עמ' 187).

בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שבפועל כלי הצמ"ה לא תוקן באמצעות חלקים מקוריים. אין להתעלם מן האמור בתצהיר עדותם הראשית של חלימה פחמאוי וסמיח פחמאוי (ת/7 ו- ת/8, בהתאמה) כי עקב חיסרון כיס ועל מנת לתקן את כלי הצמ"ה ולו באופן חלקי, נאלצו הם ליטול הלוואה בסך של 145,000 ₪, וכן קיבלו לידיהם מנוע צידוד תמורת 20 ימי עבודה הנאמדים בסך של 63,000 ₪. לא נעלם מעיני גם הסברם של חלימה פחמאוי וסמיח פחמאוי בעדותם, כי החלפים נקנו על ידי מי אשר תיקן את כלי הצמ"ה (ואף הנפיק חשבונית בגין התיקון), וכי אפשר ומדובר בחלקים גנובים שהלה רכש בחברון, ועל כן אין קבלות להוכיח את התשלום (עדותה של חלימה פחמאוי בעמ' 94-93 ובעמ' 97, וכן עדותו של סמיח פחמאוי בעמ' 116-115). במקביל, יש להתחשב בטענות ש. ניר לעיל בדבר טיב ראיותיה של לב הכרמל. עוד יש לתת את הדעת על החשבוניות שבאמתחתה של לב הכרמל בסך של עשרות אלפי שקלים (נספח י' לתיק המוצגים שהוגש לנט המשפט ביום 16.2.2015). בעניין זה אציין, כי אני ער לטענת ש. ניר לפיה מרבית הקבלות אינן נושאות את מספר כלי הצמ"ה וכי ללב הכרמל היו שני כלי צמ"ה אותה העת, אך בהינתן שהחשבוניות נושאות תאריכים סמוכים זה לזה וכן למועד האירוע הפלילי ולתיקון שבוצע לאחריו, אני נכון לשייכם לתיקון כלי הצמ"ה מושא התובענה שלפניי.

98. אם כן, בהביאי בחשבון את עמדות השמאים משני הצדדים, הן בנוגע להשבתת כלי הצמ"ה והן בנוגע לעלות החלקים ולזמינותם של חלקים משומשים; את התיקונים שעבר כלי הצמ"ה ואת אופי הראיות שהוגשו להוכחת תיקונים אלו, ובנסיבות שלפנינו; בשים לב לחשבוניות שצרפה לב הכרמל, ובחלוף התקופה מאז הוגשה התובענה, מצאתי להעמיד את הסכום המגיע ללב הכרמל בגין תיקון כלי הצמ"ה על סך של 200,000 ₪.

99. אשר לאובדן ימי הכנסה עקב השבתת כלי הצמ"ה, מבקשת ש. ניר כאמור להיבנות על יומן העבודה של לב הכרמל (נ/6), לפיו לטענתה, כלי הצמ"ה היה מושבת מיום 21.10.2010 ועד ליום 22.11.2010 (כולל), היינו סך הכל 33 ימים. ואולם, עיון ביומן העבודה מעלה, כי כלי הצמ"ה הושבת גם ביום 3.12, ואחר כך גם בימים 12.12 עד 13.12 לצורך תיקונו. השבתה זו עולה בקנה אחד עם האמור בעדותה של חלימה פחמאוי כי כלי הצמ"ה תוקן פעמיים (עמ' 94), ולכן נכון אני להביא בחשבון גם את ימי התיקון הללו במניין הימים לצורך חישוב הפסד ההכנסה. בצד זאת, יש להביא בחשבון את מספר ימי השבת שחלו בתקופה זו, בהם ככלל כלי הצמ"ה לא הופעל, כעולה מעיון ביומן העבודה. עוד יש ליתן את הדעת לכך שלב הכרמל עתרה בכתב תביעתה המתוקן לפיצוי עבור אובדן ערך של 30 ימי עבודת כלי הצמ"ה בלבד.

בשים לב לאמור לעיל; בהתחשב בעלויות אשר היה על לב הכרמל לשאת לו כלי הצמ"ה היה פועל (ועל כך העיד כאמור יקוטי); בהינתן הסכומים הנטענים על ידי הצדדים בדבר שווי יום עבודה של כלי הצמ"ה (3,150 ₪ על ידי לב הכרמל, 3,000 ₪ על ידי ש. ניר), ואף בהביאי בחשבון את משך התקופה שחלפה מאז הוגשה התובענה, עולה הפיצוי בראש נזק זה כדי 60,000 ₪.

יוצא אפוא כי הפיצוי המגיע ללב הכרמל עולה כדי 260,000 ₪.

תביעתה של עות'מאן - האירוע השלישי

100. עות'מאן מבקשת להסתמך על חוות הדעת מטעמה של השמאי פרג, מיום 10.11.2010 (ת/1) ומיום 5.12.2011. עוד מדגישה עות'מאן, כי הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית, וזאת על אף שבעדותו של השמאי מנו (שנתן כזכור חוות דעת מטעם ש. ניר בעניינה של לב הכרמל) הוברר כי הלה ערך חוות דעת נוספת גם בעניינה של עות'מאן. משכך, סבורה עות'מאן, מנועות הנתבעות מלטעון כנגד חוות דעתו של השמאי פרג.

ממשיכה וטוענת עות'מאן, כי בשל חיסרון כיס, ועל מנת להימנע מהפסד נוסף בדמות אובדן ימי עבודה של כלי הצמ"ה, נרכשו לצורך תיקונו רק חלק מן החלקים שנגנבו. כמו כן, נוכח העלות הגבוהה של חלקי החילוף המקוריים, נרכשו חלקי חילוף משומשים, ולצורך כך ניטלו הלוואות. חרף התיקון החלקי של כלי הצמ"ה, כך נטען, נותר הכלי במצב שלא אפשר עבודה ראויה, ולכן הוא נמכר במחיר הנופל עשרות מונים משווי ערכו אלמלא האירוע הפלילי. עוד נטען מפי עסאלי עו'תמאן, כי ההלוואות שנטל גרמו לו מפח נפש, כי כתוצאה מהאירוע הוא לקה בליבו, ועוד.

בהתאם לחוות דעתו של השמאי פרג (ת/1), עותרת עות'מאן לפיצוי בסך של 525,515 ₪ בגין תיקון כלי הצמ"ה, לרבות חילוץ וגרירה. עוד ובהתאם לחוות דעתו הנוספת של פרג, עותרת עות'מאן לפיצוי בסך של 24,097 ₪ בגין התיקון הנוסף שנערך בכלי הצמ"ה. יוזכר כי תיקון זה נערך בתום התיקון הראשון, עם הנעת כלי הצמ"ה, או אז הוברר כי בעת ביצוע המעשה הפלילי הושלכו ברגים לאחד מחלקיו הפנימיים של הכלי. עוד עותרת עות'מאן לפיצוי בגין אובדן 30 ימי עבודה של כלי הצמ"ה, בהם הוא היה מושבת - סך של 94,500 ₪ (לפי הפסד יומי בסך של 3,150 ₪). בנוסף, עותרת עות'מאן לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. יוזכר כי העתירה בגין עוגמת הנפש נדונה לעיל ביחס לכלל התובעים, ונדחתה.

101. ש. ניר טוענת כי עות'מאן (כמו גם לב הכרמל), רכשה חלפים משומשים והביאה אותם למוסך על מנת שיתקין אותם בכלי הצמ"ה. משנמנעה עות'מאן לגלות את העלות ששילמה עבור החלפים, דין תביעתה להידחות. לחילופין, יש לפסוק לזכותה סך של 50,000 ₪, כפי עלות החלפים באירועים האחרים. לטענת ש. ניר, חוות הדעת של השמאי פרג כוללת סכומים מופרזים עבור חילוץ כלי הצמ"ה, ובהתאם עותרת היא כי הפיצוי בגין כך יועמד על סך של 1,000 ₪. עוד נטען כי הוגשו כפל חשבוניות וכפל דרישות על ידי עות'מאן שאין להביאן בחשבון, כך למשל בנוגע לסכום הנתבע בגין התיקון הנוסף בעטיים של הברגים שהושלכו לחלקי הפנים של כלי הצמ"ה. אשר לאובדן ימי הכנסה בזמן שכלי הצמ"ה היה מושבת, טוענת ש. ניר כי עות'מאן לא הציגה יומני עבודה ולא הוכיחה את היקף פעילות כלי הצמ"ה, ולכן גם מטעם זה דין עתירת עות'מאן להידחות. מכל מקום, בניכוי ימי שבת, מדובר באובדן של 13 ימי עבודה, ולא יותר.

102. בקובעי את הפיצוי המגיע לעות'מאן, יש ליתן את הדעת לכך שעות'מאן הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה, בה בעת שש. ניר אינה מסתמכת על חוות דעת מטעמה לעניין הנזק, וזאת הגם שחוות דעת כזו נערכה על ידי השמאי מנו. הכל כפי שיפורט להלן;

עות'מאן עותרת לפיצוי בהתבסס על חוות הדעת של השמאי פרג. בחוות הדעת מיום 10.11.2010 (ת/1), ציין השמאי פרג כי מבדיקת כלי הצמ"ה עולה שפורקו ממנו חלקים מכאניים יקרי ערך. בחוות דעת זו העריך השמאי את עלות העבודות ואת עלות החלקים בסך של 525,515 ₪ כולל מע"מ. עוד, וכחלק מתצהיר עדותו הראשית של עות'מאן עסאלי (ת/4), הוגשה חוות דעת נוספת של השמאי פרג מיום 5.12.2011, לפיה התיקון הנוסף (עבודות וחלקים) שנדרש כתוצאה מהברגים שנפלו אל תיבת ההילוכים בעת האירוע הפלילי, מגיע כדי 24,097 ₪, כולל מע"מ. כאן המקום לציין, כי הגם שמוסכם כי נזק זה אינו שכיח, לא מצאתי כי הוא יוצא את גבולות מתחם הצפיות של הנתבעות באופן שהוא אינו בר פיצוי, כטענת ש. ניר.

מנגד, ש. ניר (כמוה יתר הנתבעות) לא הגישה חוות דעת שמאית מטעמה. לא זו אף זו, בעדותו של השמאי מנו אשר ערך חוות דעת שהוגשה מטעם ש. ניר בעניינה של לב הכרמל, ציין הלה כי יצאה תחת ידו חוות דעת נוספת בעניינו של כלי הצמ"ה מושא התובענה של עות'מאן. עוד עולה מעדותו של מנו, כי הוא העריך את הנזק, לרבות עלויות השבתת כלי הצמ"ה, בסך של 238,435 ₪ (עמ' 190). הגם שהדברים קיבלו ביטוי מפורש בפרוטוקול בית המשפט, והגם שהתובעים טענו בעניין זה בסיכומיהם, לא מצאתי כל התייחסות או הסבר בסיכומיה של ש. ניר בדבר אי הגשת חוות הדעת.

103. בצד זאת, יש לזכור כי חוות דעת היא אמנם אחד הכלים להערכת הנזק, אך היא אינה חזות הכל. יש ליתן את הדעת גם לסכומים שהוציאה עות'מאן בפועל וכן ליתר הנסיבות. אין חולק כי דה פקטו לא נרכשו על ידי עות'מאן לצורך תיקון כלי הצמ"ה חלקים מקוריים, המהווים את החלק הארי בהערכת העלויות בחוות דעתו של השמאי פרג. עסאלי עות'מאן מציין בתצהיר עדותו הראשית (ת/4), כי בשל חיסרון כיס לא עלה בידיו לרכוש את החלקים המקוריים, ובכלל כי לא רכש הוא את מלוא החלקים, אלא רק את המכלולים החיוניים להפעלת כלי הצמ"ה. על מנת להשמיש את כלי הצמ"ה, כך עמדתו של עסאלי עות'מאן, נטל הוא הלוואות (תצהיר עדותו הראשית, סעיף 21; עדותו בעמ' 46). להוכחת ההלוואות צרף מר עסאלי לתצהיר עדותו הראשית (נספח י"א) מסמכים שונים, ובהם מסמך הלוואה מהבנק מיום 25.11.2010 בסך של 80,000 ₪, וכן מסמך המעיד על משיכת כספים בסך של 210,000 ₪ מחשבון הבנק ביום 15.11.2010. הגם שאין ראייה ניצחת לקשור סכומים אלו לאירוע הפלילי מושא התובענה שלפניי, הרי שמצאתי לקבוע כי די בסמיכות הזמנים בין מועד הפקת המסמכים לבין האירוע הפלילי שהתרחש וטיפול כלי הצמ"ה במוסך, כדי להסיק קשר, ולו חלקי, לנזק שהוסב לעות'מאן כתוצאה מהאירוע הפלילי. זאת בהתחשב בכך שהחלקים נרכשו "בשטחים" (ראו עדותו של מר עסאלי בעמ' 46) ומאת "גנבים" (ראו עדותו של מר עסאלי בעמ' 47 ו-56), וברי כי לא ניתנו קבלות בגין רכישתם. התקנת החלקים בוצעה במוסך, ועות'מאן מחזיקה בידיה חשבוניות שניתנו מאת המוסך (נ/1 - חשבונית מס' 1576; נ/4 - חשבונית מס' 1590) עבור התקנת החלקים וכן עבור רכישת חלקים נוספים משלימים, בסכום כולל של 80,932 ₪. עוד בפי עות'מאן הטענה, כי כלי הצמ"ה לא שב לעבוד כבעבר, ועל כן הוא נמכר בסכום של 340,000 ₪ לא כולל מע"מ (החשבונית צורפה כנספח י"ב ל- ת/4), בה בשעה ששוויו של הכלי הוא 890,00 ₪ (ראו על כך הערכתו של השמאי פרג בחוות דעתו - ת/1).

104. בשים לב למכלול הנתונים דלעיל, ובעיקר - חוות דעתו של השמאי פרג אל מול העדר חוות הדעת של השמאי מנו והערכתו את הנזק במסגרת עדותו; הכספים שהוצאו בפועל וניתנו בגינם חשבוניות; העלות הנטענת של החלקים; הנזק הלכאורי בעת מכירת כלי הצמ"ה, ובחלוף התקופה מאז הוגשה התובענה - מצאתי לפסוק לעות'מאן פיצוי בסך של 340,000 ₪.

105. עוד במסגרת הנזק, יש לאמוד את ההפסדים שנגרמו לעות'מאן בגין השבתת כלי הצמ"ה. אכן, כטענת ש. ניר, לא הוגש יומן העבודה של כלי הצמ"ה כדי ללמד על היקף עבודתו קודם האירוע הפלילי. עם זאת, על פי עדותו של עסאלי עות'מאן, כלי הצמ"ה הופעל עבור קק"ל כשבועיים קודם האירוע הפלילי (עמ' 44). ניתן להניח כי אלמלא האירוע הפלילי, היה הכלי ממשיך בעבודה למצער בחלק מתקופת השבתתו. עוד בעניין זה מצוי לפניי מסמך מאת המוסך, כי כלי הצמ"ה שהה במוסך מיום 10.11.2010 ועד ליום 9.12.2010 (ת/4, נספח כ'). בשים לב למניין ימים זה; למספר ימי השבת שחלו בתקופה זו, בהם יש להניח כי כלי הצמ"ה לא הופעל; בהתחשב בסכום ההפסד היומי הנטען - 3,150 ₪; בהתחשב בעלויות הפעלת הכלי בהן נושא הבעלים, וכפי עדותו לעיל של יקוטי, ובהינתן התקופה שחלפה מאז חל ההפסד - יועמד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 45,000 ₪.

יוצא אפוא כי הפיצוי המגיע לעות'מאן עולה כדי 385,000 ₪.

סוף דבר

106. דין התביעה להתקבל כנגד קק"ל וש. ניר הנושאות כאמור באחריות שווה לקרות הנזק. על איילון אשר ביטחה את ש. ניר בביטוח צד שלישי לשאת בחבותה של ש. ניר, בכפוף להשתתפות עצמית, כאמור בפוליסה שנכרתה בין השתיים. הכל בהתאם לסכומי הפיצוי המגיעים לתובעים, כפי שנקבע בפסק דין זה: ליקוטי - 55,000 ₪; ללב הכרמל - 260,000 ₪, ולעו'תמאן - 385,000 ₪.

דין התביעה כנגד מנורה להידחות. כמו כן, בשים לב לדיון ולתוצאה אליה הגעתי לעיל, דין ההודעות לצדדים שלישיים ורביעיים להידחות.

קק"ל ואיילון תישאנה בחלקים שווים בהוצאות התובעים ובשכר טרחת בא כוחם בסכום כולל של 130,000 ₪. סכום זה יחולק בין התובעים בהתאם לשיעור הפיצוי שנפסק לזכותם אל מול הפיצוי הכולל. מעבר לחיוב זה לא אעשה צו נוסף להוצאות.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים, כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג תמוז תש"פ, 05 יולי 2020, בהעדר הצדדים.