1. התובעים 1-2 [להלן: "אציל"] והנתבעת 1 [להלן: "חב' נתנאל"] הינם הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 7051 חלקה 143 ברח' שלמה 53 פינת רח' אברבנאל ת"א. על המקרקעין בנוי בניין בן 7 קומות מעל קומה מסחרית ומעל 2 קומות של חניה תת קרקעית [ להלן : " הבניין"].

הזכויות במקרקעין רשומות במרשם המקרקעין במושע, והבניין טרם נרשם בפנקס הבתים המשותפים.

על זכויות חב' נתנאל רשומה הערת אזהרה לטובת חב' י.א.י. חב' עורכי דין. עו"ד שניצר העיד בעמ' 131 לפרוטוקול מ-19.5.15 : " אני באמצעות חברה שאני שותף בה רכשנו שמה כ- 250 מ"ר בבניין בקומה שניה .ש. החברה היא י.א.י חב' עורכי דין? ת. נכון... ".

אציל היו הבעלים של חלקה 111 בגוש 7051, וחב' נתנאל היו הבעלים של חלקות 109 ו-110 בגוש 7051. חב' נתנאל בנתה את הבניין על חלקות 109-111, וחלקה 143 נשוא הדיון נוצרה מחלקות קודמות 109-111. שטח חלקה 143 -1570 מ"ר, והשטח המסחרי בקומת הקרקע כ-700 מ"ר.

עפ"י הסכם השיתוף מ-95' השטח המסחרי הינו בבעלות אציל, וקומות המשרדים בבניין הינן בבעלות חב' נתנאל . אציל השכירו חנות בשטח המסחרי לתובע 3 [להלן: "לוי"]. חב' נתנאל השכירה את בניין המשרדים על 7 קומותיו לנתבעת 2 [להלן: " מדינת ישראל"].

השטח המסחרי של הבניין פונה בחלקו לרח' שלמה ובחלקו לרח' אברבנאל. בחזית רח' שלמה מאוכלס השטח המסחרי ע"י סופרמרקט של חב' ויקטורי, ובחזית רח' אברבנאל נמצאת חנות סיגנל לכלי נגינה, המופעלת ע"י השוכר לוי.

בניין המשרדים על 7 קומותיו מאוכלס ע"י משרדי הממשלה: משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, ורשות האוכלוסין וההגירה הכפופה למשרד הפנים. הכניסה לקומות המשרדים היא דרך לובי הממוקם בחזית רח' אברבנאל. שטח הלובי כ-125 מ"ר. בלובי מותקנים אמצעי בידוק ואבטחה לרבות מערכת לגילוי מתכות, עמדת שומר ועמדת מודיעין.

2. עיקר המחלוקות שנותרו לדיון לאחר בירור התביעה וההסכמות שהושגו הינן בנושאים המפורטים להלן :

[א] אי רישום הבית המשותף .

[ב] פיצוי בגין התקהלות מבקשי מקלט, שבאו למשרדי רשות האוכלוסין וההגירה, ועמדו בפתח הבניין, תוך הסתרת חלונות הראווה של החנויות, וחסימת הכניסה לחנויות הסמוכות לכניסה לבניין .

[ג] זכאות אציל לדמי שימוש בגין השכרת לובי הבניין ע"י חב' נתנאל למדינת ישראל.

[ד] זכאות אציל לדמי שימוש בגין חניה אחת בחניון, שהיתה אמורה חב' נתנאל להקצות לאציל, ולא הוקצתה; והקצאת החניה בחניון.

במהלך בירור התביעה ניתן תוקף פסק דין חלקי, ותוקף של החלטה להסכמות כדלקמן :

[א] הרכוש המשותף לצורך רישום הבית המשותף : לובי הבניין, מסדרון מאחורי הלובי, אזור פריקה וטעינה בקומת הקרקע, דוחסנית האשפה בקומת הקרקע, ארונות חשמל במסדרון מאחורי הלובי, ארונות טלפון במסדרון מאחורי הלובי, ומתקני המים במסדרון מאחורי הלובי [עמ' 173 לפרוטוקול מ-25.5.15].

[ב] השוכרים של אציל יוכלו לעשות שימוש בשטח הפריקה והטעינה של הבניין, ובשטח הפריקה והטעינה של הבניין לא יחנו רכבים דרך קבע [עמ' 20 לפרוטוקול מ-16.8.12]

חב' נתנאל תמסור לאציל מפתח מגנטי של השער החשמלי ומפתח של שער הברזל [עמ' 20-21 לפרוטוקול מ-16.8.12]; השוכרים של אציל יוכלו לעשות שימוש במפתחות בימי שישי ובערבי חג כאשר לא יהיה שומר בבניין – לצורך פריקה וטעינה בשטח המיועד לכך [עמ' 22 לפרוטוקול מ-16.8.12].

[ג] יירשם במרשם המקרקעין צו קיום הצוואה בעניין עיזבון האם המנוחה של התובעים 1-2 , וזאת חרף רישום הערת האזהרה לטובת חב' נתנאל [עמ' 4 לפרוטוקול מ-13.11.11], והערת האזהרה שנרשמה לטובת חב' נתנאל על זכויות אציל – תימחק [ עמ' 13 לפרוטוקול מ- 10.6.12] .

חלק מהעתירות נזנחו במהלך בירור התביעה ובשלב הסיכומים. כך למשל נזנחו בשלב הסיכומים העתירות בעניין חדר הטרנספורמציה ו-4 החניות הנוספות.

3. נתגלעו בעבר מחלוקות בין אציל לבין חב' נתנאל בעניין זכויות הבעלות ובעניין זכויות השימוש בחלקים בבניין. חלק מהמחלוקות נותרו בעינן גם לאחר חתימת הסכם שיתוף מ-95', הסכם מ-23.3.00, מתן פסק בוררות מ-5.11.01 ומתן תוקף פסק דין להסכם הפשרה מ-14.6.07.

בהסכם השיתוף מ-95' [ מוצג נ/5] נקבע לענייננו :

[א] " הצדדים יפעלו לרישום הבניין כבית משותף עפ"י חוק המקרקעין באופן המפורט בסעיף 2, וממנים לצורך זה את עורכי הדין שניצר יואב ו/או קפלאוי יוסף לביצוע פעולות הרישום ... נתנאל יישא בעלות רישום הבניין כבית משותף..." [סעיף 7.1 ו-7.2 להסכם השיתוף].

[ב] " מרתפי החניה יהיו בבעלות נתנאל. קומת הקרקע המסחרית כולל

השירותים בקומת הקרקע והממ"ק תהיה בבעלות אציל, למעט לובי כניסה, חדר אשפה שיהיו רכוש משותף ... קומת החניה א' תהיה בבעלות נתנאל ... קומות ב, ג, ד, ה, ו - תהיינה בבעלות נתנאל ... " [סעיף 2 להסכם השיתוף].

בהסכם מ-00' נקבע לענייננו :

[א] " הממ"ד התחתון והממ"ד העליון שבקומת הקרקע יהיו בבעלות אציל ויירשמו על שמו " [ סעיף 4.1 להסכם ].

[ב] " נתנאל יאפשר לאציל באופן ייחודי ובלעדי או מי מטעמו להשתמש במקום חניה אחד כפי שיקבע ע"י נתנאל ... במקום חניה זה תיאסר חניית כלי רכב אחר ...החלק היחסי של הארנונה החל על החניה יחול וישולם ע"י אציל " [סעיף 5 להסכם].

בפסק הבוררות מ-5.11.01 נקבע לענייננו :

[א] יחס הבעלות בין הצדדים בבניין : אציל – 8.5% , חב' נתנאל – 91.5%. חלוקה זו של הבעלות אינה תואמת את הרישום הקיים במרשם המקרקעין [סעיף 5 לפסק הבוררות].

[ב] " הבניין המחולק פיזית למעין אגפים אשר לכל אחד מהם כניסה ושימוש נפרד. שטח הבניין המשמש את אציל הינו חלק מהשטח המסחרי בקומת הקרקע של הבניין המורכב משטחן של 3 חנויות וכן משטח נוסף המשמש כמסעדה. שאר השטחים בבניין ובכללם כל שטח קומות הבניין מעל קומת הקרקע, בנוסף לשטח הלובי בקומת הקרקע... משמש את נתנאל ו/או דייריו באופן בלעדי ... הכניסה לאגף אציל מתבצעת בפועל רק מחלקו החיצוני של הבניין ולא מאגף נתנאל ... לובי הבניין משמש באופן בלעדי את נתנאל ודייריו. אין לאציל סיבה או צורך כלשהו להשתמש בלובי הבניין... כל שטחי החניונים הינם בבעלותו המלאה של נתנאל" [סעיף 20 לפסק הבוררות ].

[ג] " .... נתנאל ישא בהוצאות הלובי ... אין למעשה מעבר משטחי אציל ללובי...שוכנעתי גם כי לאציל אין כל סיבה להשתמש בלובי ... אציל מסכים ...לוותר על זכות השימוש בלובי, וכן מסכים כי הלובי והשטחים הצמודים לו ייחשבו כשטחים לשימוש נתנאל בלבד ... כל עלויות הלובי ובכללן חשמל, מיזוג אוויר, טלפון, שמירה, כיבוי אש, ניקיון, אחזקה, מים וכדומה, וכן כל ההוצאות בגין אחזקה ושיפור – יוטלו על נתנאל בלבד" [סעיף 23.3 לפסק הבורר]; "נתנאל ישא בהוצאות הפעלת המעליות... אציל אינו משתמש במעליות, ואינו צריך להשתמש בהם" [סעיף 23.4 לפסק הבוררות] .

[ד] " אין להחלטתי זו כל משמעות קניינית על בעלות הצדדים או על חלקם ברכוש המשותף הכללי. ניתן לראות בהסכם השיתוף משום הסכמה לשימוש ייחודי בחלק מוגדר מהרכוש המשותף" [סעיף 24 לפסק הבוררות].

בהסכם הפשרה מ-14.6.07 שקיבל תוקף פסק דין [ מוצג ת/7] נקבע לענייננו :

[א] " הנתבעת [חב' נתנאל – י.ג.] מתחייבת למלא את חובתה ולפעול לרישום המבנה כבית משותף, ובמסגרת זו להגיש את התוכניות לרישום הבית המשותף לא יאוחר מיום 1.1.08" [סעיף 8 להסכם הפשרה].

[ב] " מוסכם בזה כי בתקנון הבית המשותף תירשם זיקת הנאה למקום חניה אחד בחניון עבור התובעים [אציל – י.ג.] " [סעיף 13 להסכם הפשרה].

4. נעבור ונדון בכל אחד מהנושאים העומדים להכרעה בפני ביהמ"ש. נתחיל את דיוננו בטענות בעניין אי רישום הבניין כבית המשותף במרשם המקרקעין.

בהסכם השיתוף מ-95' [ מוצג נ/5 ] נקבע בסעיפים 7.1 ו-7.2 שהצדדים יפעלו לרישום הבניין כבית משותף כמפורט בסעיף 2 להסכם, ולצורך ביצוע פעולת הרישום מונה עו"ד יוסף קפלאוי שהלך לבית עולמו. עוד הוסכם שחב' נתנאל תישא בעלות רישום הבניין כבית משותף.

בסעיף 2 להסכם ניתנו הוראות לעניין רישום הבעלויות בחלקי הבניין . הוראות נוספות ניתנו בהסכם מ-00' ובהסכם הפשרה מ-14.6.07, ואם היתה עדיין אי בהירות – ניתן פסק דין חלקי בתובענה בעמ' 173 לפרוטוקול מ-25.5.15 , אשר הגדיר את הרכוש המשותף לצורך רישום הבית המשותף .

חרף ההוראה בהסכם הפשרה מ-14.6.07 , שהתוכניות לרישום הבית המשותף יוגשו למפקח על רישום המקרקעין לא יאוחר מ-1.1.08 – עד היום לא נרשם הבניין כבית משותף.

לא ניתן לזקוף לחובת אחד מהצדדים את אי רישום הבניין כבית משותף. אי הרישום הוא תוצאה של מחלוקות שנותרו עדיין בעניין התשריט ובעניין נוסח התקנון של הבית המשותף.

ב"כ הצדדים הצהירו בעמ' 165 לפרוטוקול מ-19.5.15 שורות 4-5: " לעניין רישום הבית המשותף, התשריט והתקנון - היו מחלוקות בינינו הן בעניין הלובי והן בעניין החניות ".

הטענות בעניין מחלוקות אלו הובאו ע"י ב"כ הצדדים בדיונים שהתקיימו ב-19.5.15 וב-25.5.15.

בדיון שהתקיים ב-19.5.15 טענו ב"כ הצדדים :

ב"כ אציל טען לעניין המחלוקת בנושא הלובי של הבניין: " לעניין הלובי אנחנו טוענים שמדובר ברכוש משותף, וכך הוא צריך להירשם " [ עמ' 165 שורה 6]; " אין לי בעיה שיהיה שימוש ייחודי [לטובת חב' נתנאל- י.ג.], שלא מפריע לנו לגשת למתקנים המשותפים של הבניין " [ עמ' 165 שורות 19-20].

לפי טענת אציל יש להסדיר בתקנון גם את המעבר מהלובי למתקנים המשותפים של הבניין, והרושם הוא שגם זכות המעבר מהלובי שנויה במחלוקת בין הצדדים.

לעניין זה השיב ב"כ חב' נתנאל : " לעניין הלובי ... או שיירשם בבעלות מלאה של נתנאל או לחילופין אם יירשם כרכוש משותף ... אנחנו נטען שמר אציל ויתר על זכות שימוש בלובי לטובת נתנאל, ולכן השימוש הבלעדי צריך להירשם בצורה ראויה בצו בתים משותפים באופן ... שיבטיח למעשה שהשימוש המלא והבלעדי בלובי יהיה נתון לנתנאל ... כל יתר הזכויות למעט הזכות הפורמלית של בעלות משותפת ברישום שייכות לנתנאל " [ עמ' 165 שורה 21 עד עמ' 166 שורה 10 לפרוטוקול מ-19.5.15].

ב"כ אציל טען לעניין המחלוקת בנושא החניות של הבניין : " לעניין החניות –הטענה שלנו בחניות זה שכל קומת הכניסה היא שלנו ... אנחנו טוענים שמגיעות לנו 5 חניות ... גם את החניה היחידה שכן אומרים שייתנו לנו - עד היום לא נתנו, והיא לא מופיעה בתשריט הזה" [עמ' 166 לפרוטוקול שורות 15-18].

לעניין זה השיב ב"כ חב' נתנאל: " הסכימה [חב' נתנאל – י.ג.] לתת זיקת הנאה לשימוש בחניה אחת בכפוף לכך שישלם את הארנונה בגין אותה חניה ... נתקלנו בהמצאה חדשה של מקומות חניה שקיימים בקומת הכניסה... האזור שהתובע כאן מנסה להמציא בו חניות זה אזור, שבאופן זמני ולא מקובל עלינו השתמשה בו המדינה כדי להחנות רכב אחד או שניים, ובעקבות הליך קודם בתיק הזה... הופסק כל שימוש באזור הזה כאזור חניה. האזור משמש כאזור גישה לפריקה ולטעינה... אין שם חניות, לא היו שם חניות, ואני גם מקווה מאד שגם לא יהיו שם חניות, כי זה יחסום את הכניסה ליתר הבניין " [ עמ' 167 שורות לפרוטוקול מ-19.5.15 שורות 4-12].

לעניין זה הוסיף ב"כ אציל: " עד היום חונים שם... הראנו שכתוב פריקה וטעינה, וחונים שם רכבים... יש עוד שביל עם קיר, ולאורכו עד היום חונים" [ עמ' 169 לפרוטוקול מ-19.5.15, שורות 2-5 ].

בדיון שהתקיים ב-25.5.15 טענו ב"כ הצדדים :

ב"כ חב' נתנאל טען בעמ' 174 : " ביחס ללובי אני חוזר ומפנה לפסק הבורר משנת 01', שהוא מעשה בית דין בין הצדדים, שהוא קובע בצורה ברורה, שהשימוש בלובי נתון לנתבעת 1 [לחב' נתנאל – י.ג.] . לכן אני יכול להציע 3 דרכים לרישום הלובי: דרך אחת – הצמדה של הלובי לאחת מהיחידות של הנתבעת 1. דרך שניה- מתן זכות שימוש בלעדית בדרך של זיקת הנאה לנתבעת 1, דרך שלישית – רישום השטח בבעלות הנתבעת 1".

ב"כ אציל טען בעמ' 175 : " עניין רישום הבית המשותף – אין מחלוקת על התשריט לאור פסק הדין החלקי שניתן היום [ בפסק הדין החלקי נקבע שהלובי בבניין יירשם כרכוש משותף – י.ג.]. יש מחלוקת על נוסח התקנון בעניין זכות השימוש בלובי [לרבות זכות המעבר דרך הלובי למתקנים המשותפים – י.ג.]. אנחנו טוענים, שכל שטח קומת הקרקע, שאינו רכוש משותף, הוא בבעלות התובעים 1-2, ואני מתכוון גם לשטח הכניסה לבניין ושטח החצר. מגיש צילום של שטח הכניסה לחצר הבניין שאנחנו טוענים שהוא בבעלות התובעים 1-2 . מוגש ומסומן ת/4 ... על מקום חניה אחד אין מחלוקת שיש זיקת הנאה לתובעים 1-2 ... מעבר לכך מגיעות לתובעים 1-2 עוד 4 חניות בחצר הבניין ת/4".

על כך השיב ב"כ הנתבעת 1 בעמ' 175-176 : " התמונה ת/4 הוא שטח כניסה לחניון. לא יכולה להיות בשום צורה שהיא בבעלות בלעדית... זה רכוש משותף". באשר לטענה שלתובעים מגיעות עוד 4 חניות בבניין השיב שהמדובר בדרישה לזכויות שאינן קיימות.

הרושם המתקבל הוא שהמחלוקות שנותרו לעניין רישום הבית המשותף הינן מצומצמות. הצדדים הסכימו בהסכם השיתוף על מינוי עו"ד קפלאוי לצורך רישום הבית המשותף. עם פטירתו העבירו היורשים את הטיפול בעניין לעו"ד חיצוני – עו"ד אביעד מלכה.

אילן אציל העיד בחקירתו, ששיתף פעולה עם עו"ד קפלאוי לפני פטירתו, ואף חתם על תשריט הבית המשותף, אולם איבד את האמון במחליפו – עו"ד אביעד מלכה [ ראו עמ' 65 לפרוטוקול מ-19.5.15, שורות 2-5, עמ' 68 שורות 11-12, עמ' 70 שורות 10-11 , עמ' 75 שורות 6-7 ].

בהתחשב בחלוף הזמן הרב שעבר מהמועד שהוקצב לרישום הבית המשותף בהסכם הפשרה מ-07' – 1.1.08, ואי רישום הבית המשותף – יש למנות לצורך רישום הבית המשותף פרקליט מטעם ביהמ"ש. המחלוקות המתמשכות בין הצדדים, לרבות ההתדיינויות הרבות, אי שיתוף הפעולה וחוסר האמון – אינם מאפשרים לבצע את רישום הבית המשותף ללא מעורבות בעל תפקיד מטעם ביהמ"ש.

התביעה בסעיף 82.4 לכתב התביעה היא לאכיפת רישום הבניין בפנקס בתים משותפים. בנסיבות שפורטו ימונה עו"ד אריאל משה, טל': 04-6337271 לצורך רישום הבית המשותף. עו"ד אריאל משה יזמן את ב"כ הצדדים וינסה לגבש תשריט ותקנון מוסכמים. דו"ח ביניים יוגש תוך 90 יום. עפ"י הוראת סעיף 7.2 להסכם השיתוף שכרו ישולם ע"י חב' נתנאל.

אין עילה לפסוק פיצוי כספי בגין אי רישום הבית המשותף, באשר קיימות עדיין מחלוקות שעיקרן התשריט ונוסח תקנון הבית המשותף. כך למשל, קודם מתן פסק הדין החלקי היתה אף מחלוקת לעניין אופן רישום הלובי בתשריט הבית המשותף. המחלוקות שהיו קיימות בין הצדדים בעניין נוסח התקנון והתשריט מנעו את רישום הבית המשותף.

עו"ד יואב שניצר העיד בעניין זה: " אני זוכר שגם לגבי התקנון היו לא מעט מחלוקות ועימותים ... בין אציל לבין נתנאל .ש. אתה יודע להגיד מה אופי המחלוקות האלה? ת. ... המחלוקות האלה על שטחים בבניין... ביניהם החניון ... עשיתי כמיטב יכולתי לעזור לפתור אותן..." [עמ' 134 לפרוטוקול מ- 19.5.15 שורות 8-17]; " הויכוח לא היה לכתוב את התקנון אלא הויכוח היה שם על גבי כמה דברים שכלולים בתקנון , יותר נכון בתשריט... ממנו נגזר היה הוראות התקנון ... הבעיה שהיתה איזושהי מחלוקת או שתיים... שהיא מנעה להשלים את המהלך הזה " [עמ' 135 שורות 7-11]; " עשיתי מאמץ גדול גם יחד עם חברי עו"ד קפלאוי ז"ל... הוצאנו אפילו איזה מסמך גישור ... אבל לא צלחה ידינו בעניין " [עמ' 136 שורות 10-12]; " כל אחד מטיח האשמות כאילו השני מעכב את זה ... לא מסכים לתשריט מסוים, לתקנון מסוים, והמחלוקות האלה ישנן" [עמ' 137 שורות 5-6]; " אין תשריט מוסכם על שניהם ... זה המצב היום לדאבוני " [ עמ' 139 שורות 5-6].

עו"ד אביעד מלכה העיד בחקירתו : "ש. אתה יודע אולי מה המחלוקת בין נתנאל ואציל ? ת. באופן כללי... אופן השימוש ברכוש המשותף " [ עמ' 203 לפרוטוקול מ-25.5.15, שורות 20-22]; " ש. איזה עוד מחלוקות קיימות בתשריט למיטב הבנתך? ת. הצמדות של רכוש מסוים " [עמ' 204 שורות 13-15].

אשר על כן התביעה לפסוק פיצוי בגין אי רישום הבית המשותף - נדחית.

בשולי ההחלטה נציין, ששמאי ביהמ"ש קבע בחוות דעתו, שלא היתה ירידת ערך בגין אי רישום הבית המשותף בפנקס בתים משותפים. שמאי ביהמ"ש הדגיש בחוות דעתו שפסק הבוררות הגדיר בצורה ברורה את הזכויות, והמדובר בזכויות מוגדרות ומסוימות שאינן שונות מנכסים דומים באותה סביבה. עוד הוסיף שרמת הסחירות של הנכס אינה נופלת מרמת סחירות של נכס דומה הרשום בפנקס בתים משותפים.

5. ומכאן לסוגית הפיצוי בגין התקהלות מבקשי מקלט, אשר באו לקבל שירות במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה שבבניין, הסתירו את חלונות הראווה של החנויות וחסמו את הכניסה לחנויות הסמוכות לכניסה לבניין.

ב"כ הצדדים הצהירו בעמ' 296 לפרוטוקול מ-17.12.15 שורות 6-9: " לגבי הנזק שכתוצאה מהתגודדויות של מסתננים ומבקשי מקלט מול החנויות של התובעים בבניין – התקופה הרלוונטית היא מינואר 2010 עד ינואר 2011 - מועד הגשת התביעה. אנחנו מציינים שבדצמבר 2011 שכרה המדינה אולם [אולם המתנה – י.ג.] בקומה 7 [בבניין – י.ג.], והפסיקו התגודדויות של מסתננים ומבקשי מקלט מול החנויות ".

לאור הצהרה זו, התקופה הרלבנטית לעניין העתירה לפסיקת פיצוי בגין הנזקים היא מינואר 2010 ועד ינואר 2011.

התובע 3 , מר לוי , ששכר חנות מאציל , העיד לעניין התקהלות מבקשי המקלט והמסתננים בסמוך לחנותו: " אנחנו החנות הפינתית ... צמוד לדלת כניסה לבניין" [עמ' 179 לפרוטוקול מ-25.5.15 שורות 17-21]; " ש. המדרכה [המרחק – י.ג.] בין החנות שלך לכביש ... ? ת. קרוב ל-2 מטר" [עמ' 180 שורות 5-7]; " כשמתקהלים אנשים הם חוסמים את הדלת שלי [של החנות – י.ג.] .ש. מה שעות העבודה שלך ? ת. מ-10:00 בבוקר עד 19:00... אנחנו חנות לציוד למוסיקה מקצועית ... ש. ... היום המצב הוא שהם שכרו קומה שלמה לחדר המתנה אז יש פחות הפרעות? ת. היום כן " [ עמ' 180 שורות 21-30]; " אני תובע את התקופה... בה היו מתקהלים המוני אנשים סביב הדלת שלי. אי אפשר היה להיכנס לחנות ולצאת ממנה בצורה נוחה ... זה לא היה מאפשר חויית קנייה טובה" [עמ' 181 שורות 20-22]; " פעילות של בית המלאכה, של המעבדה שנמצאת בירכתיים [של החנות – י.ג.] היא לא תלויה בקהל ... מעבדה לאלקטרוניקה ... שמתקנת את מגבירי הגיטרה השונים ואת הציוד שאנחנו מוכרים ... ש. יש לך מוניטין בשוק? ת. בהחלט. ש. ואנשים מכירים אותך? ת. כן... באים במיוחד בשביל העסק" [עמ' 183 שורות 4-31]; " בתקופה החמורה ביותר [נשוא הדיון – י.ג.] הם היו [ מבקשי המקלט – י.ג.] תופסים תור ב-5:00. מתחילים להתקהל ...יושבים שמה עד 14:00, 15:00, לפעמים יותר, ככל שהפעילות במשרד [רשות האוכלוסין וההגירה – י.ג.] איפשרה להם" [ עמ' 184 שורות 11-13]; " ש. אתה ממשיך היום לשכור את החנות? ת. אכן " [ עמ' 185 שורות 11-12]; " ש. כמה אתה משלם שכירות היום על הנכס שלך? ת. 5,000 ₪ בערך" [עמ' 186 שורות 30-31]; "ש. מה השכירות הממוצעת באזור? ת. בערך אותו דבר ... ש. נשארת במשך 12 שנה ולא עזבת את הבניין? ת. כן" [עמ' 187 שורות 4-19];" כל התריסים הלבנים [ של החנות – י.ג.] יש מאחוריהם חלונות ראווה, שהיו מוגפים בזמן הבעיה הזאת .ש. מתי הגפת את התריסים? ת. בכל השנים של ההתקהלות, בין 2010 ל-2012 .ש... מ-2002 ועד 2010 התריסים לא היו מוגפים ? ת. בהחלט" [ עמ' 190 שורות 11-26]; " ש. יש לך חלונות ראווה? ת. בהחלט , אבל אני מפחד, שאנשי ההתקהלות יבואו ויכולים לשבור לי חלון או לעשות דברים , יש שם ציוד מאד יקר, אני מגן על עצמי [ ע"י הגפת התריסים – י.ג.] " [ עמ' 191 שורות 23-27].

ב"כ התובע 3 הצהיר בעמ' 195 לפרוטוקול מ-25.5.15 שורות 17-20:" התביעה פה היא תביעה לעוגמת נפש בלבד ... אך ורק עוגמת נפש. לא ירידה בהכנסות ולא פגיעה במוניטין ".

חיים אפרתי, מנהל יחידת הטיפול במבקשי מקלט, העיד בחקירתו : " ש. כמה בערך מסתננים [מבקשי מקלט – י.ג.] היו במהלך היום בתקופה העמוסה? ת. עשרות ... מהכניסה לבניין ועד לתחילת ש. החנות שם ? איפה שסיגנל [החנות של לוי- י.ג.] ? ת. משהו כזה, כן " [עמ' 227 מ-17.12.15 שורות 1-11]; " ש. אתה יודע ששכרו את קומה 7 [בבניין – י.ג.] כדי שלאותם מסתננים [מבקשי מקלט –י.ג.] יהיה מקום להמתין עד שיוכלו לקבל אותם? ת. נכון .ש. מה השטח בערך של קומה 7? ת. כ-500-600 מטר. ש. ויש להם עכשיו מספיק מקום שם? ת. כן .ש. כמה כסאות בערך [שם- י.ג.] ? ת. 150-200 "[עמ' 229 שורות 5-15]; ש. כשהיו את כל ההתגודדויות ... שהפריעו לחנות בסיגנל, למה לא בא אחד המאבטחים או הקב"טים בבניין, ופנה אל אותם מסתננים והיה אומר להם ... זה מפריע, בואו תעבור למקום אחר ... ת. אני לא יודע להשיב על השאלה הזאת" [ עמ' 230 שורות 27-32]; " הם [ אנשי האבטחה של משרדי הממשלה – י.ג.] צריכים לעשות בידוק [בלובי של הבניין- י.ג.] לאנשים שנכנסים [מבקשי המקלט – י.ג.] , וזה מה שקורה... מי שבא לפני השעה 8:00 לא יכול באותה תקופה להיכנס לבניין " [עמ' 232 שורות 24-32]; " שפתוח [הבניין – י.ג.] בהתאם לשעות קבלת קהל. ש. בערך 16:00 [עד השעה 16:00 – י.ג.] ת. כן " [עמ' לפרוטוקול 233 שורות 22-24] ; " רשות האוכלוסין וההגירה זה קומות 4 ו-7 [ בבניין – י.ג.] " [ עמ' 234 שורה 12]; " החל מנוב' 2011 ... הקדמנו את שעות הפתיחה לבניין כולל הרחבת קליטה של האנשים לקומה 7, וזה הפעולות האופרטיביות שעשינו " [ עמ' 236 שורות 13-14].

מר חיים אפרתי, מנהל יחידת הטיפול במבקשי מקלט, הודיע לביהמ"ש בפרוטוקול מ-22.6.17 בעמ' 268 -271, לעניין השינויים שבוצעו ב-2011 – לאחר התקופה שבגינה נתבע הפיצוי:" בקומה 7 יש אולם המתנה שיכול לקלוט כ-350 איש... אולם ההמתנה נפתח בשעה 6:30 עד 6:45 בבוקר. המבקשים לחדש את אישור השהייה יכולים לעלות לקומת ההמתנה בקומה 7. הקטגוריה של חידוש אישור שהייה שעולים לקומת ההמתנה בקומה 7 בשעה 6:30 – כ-250 איש. הקטגוריה השניה של מבקשי אישור שהייה ... יכולים להיות בשעה 6:30 כ-300 איש ... אנחנו תגברנו את מערך האבטחה למטה בבניין . יש מהשעה 6:30 בבוקר 4 מאבטחים . מי שלא יכול להיכנס לקומה 7 [אולם ההמתנה – י.ג.] המאבטחים דואגים להזיז אותו מהכניסה. הם עוברים את הכביש...קיימת עמדת בידוק אחת בכניסה. אנחנו נבדוק אפשרות להתקין עוד עמדת בידוק בכניסה".

לתובע 3 ייפסק פיצוי בגין עוגמת נפש [נזק לא ממוני] לתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 בסך 40,000 ₪ בגין התגודדות מבקשי המקלט סביב הכניסה לחנותו. החיוב הוא כנגד מדינת ישראל ולא כנגד חב' נתנאל. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בתקופה זו ההתקהלות של מבקשי המקלט, שהגיעו לקבל שירות מהמדינה בקומה 4 בבניין, גרמה לכך שלא ניתן היה להיכנס לחנותו של מר לוי ולצאת ממנה בצורה נוחה. נפגעה חווית הקנייה בחנות. השוכר לוי נאלץ להגיף את חלון הראווה של החנות בתקופה הנ"ל, בניגוד לתקופה שקדמה להתקהלות של מבקשי המקלט. השוכר לוי העיד שתחושת הביטחון שלו נפגעה באותה תקופה, והוא חשש שעלולים לשבור את חלון הראווה ולפגוע בציוד הנגינה היקר שבחנות.

עוד נוסיף, שהפתרונות שניתנו ע"י המדינה בתקופה מאוחרת יותר – אפשר היה ליישמם גם בתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 , ולמנוע את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע 3 – השוכר לוי. הפתרונות שיושמו: הקדמת שעות הפתיחה של הבניין משעה 8:00 לשעה 6:30 בבוקר; הגדלת מספר המאבטחים המבצעים את הבידוק, שכירת קומה 7 כדי שתשמש אולם המתנה למבקשי המקלט הממתינים לקבלת שירות מרשות האוכלוסין וההגירה, פיצול הטיפול בין מתן השירות בבניין לבין מתן שירות במשרדי רשות ההגירה בבני ברק. בכך, למעשה, התרשלה המדינה בתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 . ניתן היה לצפות מראש את התוצאה של התקהלות מבקשי המקלט בצמוד לחנות של התובע 3 , וזאת לאור העובדה שהבידוק נערך טיפין טיפין בלובי של הבניין הצמוד לחנות, והמרחק בין החנות הצמודה ללובי לבין הכביש הוא כ-2 מ'.

לא קיים שוני בין המדינה לבין אזרח רגיל, ועל המדינה לנהוג בזהירות ובהעדר רשלנות ביחסה עם הזולת, במיוחד כאשר מדובר בפעולה של המדינה כשוכרת מקרקעין להבדיל מפעולה שלטונית. לעוולת הרשלנות ודרישת "השכנות" – ראו ע"א 915/91 מ"י נ' לוי פ"ד נה(3) 206, פסק דינו של הנשיא שמגר .

אין מניעה לפסוק נזק לא ממוני שלא נלווה לו נזק פיזי, וגם לטובת ניזוק משני: ראו: ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים תקדין- עליון 2006(1) 549 ; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1) 113 ; פרופ' אריאל פורת, נזיקין, כרך א', עמ' 259-274.

לתובעים 1-2 יפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש [ נזק לא ממוני ] לתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 בסך 20,000 ₪ בגין התקהלות מבקשי המקלט סביב הכניסה ל-2 החנויות שבבעלותם . החיוב הוא כנגד מ"י ולא כנגד חב' נתנאל. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

אילן אציל, בסעיפים 56-57 לתצהירו שלא נסתר, הצהיר : " עשרות פניות הן טלפוניות והן בכתב ... [בעניין התקהלות מבקשי המקלט צמוד ל-2 החנויות שבבעלותו – י.ג.] למשרד הפנים ולמספר גורמים שונים. אני אף סולקתי בכוח ע"י אנשי הביטחון שהעזתי להתלונן בפני מנהל משרד הפנים המקומי על מצב הדברים הבלתי אפשרי... זעקתי לביצוע שינוי מיידי באופן בו מנהל המשרד את הליך הכניסה למתחמו בבניין ... [פניותיי - י.ג.] לא נענו באופן ענייני ... לא כל שכן באופן מעשי... קיבלנו מספר פניות מהשוכרים לפיהן באם לא יופסק לאלתר האופן בו מנהלים ומסדירים... את המתנת הפליטים הזרים מחוץ ללובי הבניין, יבטלו האחרונים את הסכם השכירות". הוצגו בעניין גם מכתבים ששלח אציל.

אילן אציל העיד בחקירתו בעמ' 110-112 לפרוטוקול מ-19.5.15 על איומים לעזוב שקיבל משוכרי 2 החנויות, וזאת עקב התקהלות מבקשי המקלט סביב החנויות, ועל חשיפתו לתלונות חוזרות ונישנות מצד השוכרים.

משמצאה המדינה פתרונות שימנעו התקהלות של מבקשי מקלט בצמוד לחנויות – אין עילה ליתן צווים המופנים כנגד מי מהנתבעים, ונפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני עבור התקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011.

לא ניתן לפסוק ירידת ערך לתובעים 1-2 בגין התקהלות מבקשי המקלט סביב 2 החנויות. הצדדים הסכימו בעמ' 205 לפרוטוקול מ-17.12.15, ששמאי ביהמ"ש יגיש חוות דעת בעניין ירידת ערך שווי 2 החנויות ככל שנגרמה כתוצאה מהתקהלות מבקשי המקלט בסמוך לחנויות. ירידת ערך יכולה להיגרם רק מקיומו של ליקוי קבוע. הליקוי הנ"ל הוסר לאחר מכן עם מתן הפתרונות שניתנו ע"י המדינה [שכירת אולם המתנה בקומה 7, הקדמת שעות הכניסה לבניין, הגדלת מספר המאבטחים שעורכים את הבידוק בלובי הבניין ועוד], וערך החנויות חזר לערכו הקודם.

אציל העיד לעניין זה בעמ' 91 לפרוטוקול מ-19.5.15 שורה 6: " אני יודע שהבעיה [התקהלות מבקשי המקלט – י.ג.] איננה, וכבר איננה תקופה מסוימת ".

שמאי ביהמ"ש, מר שאול רוזנברג, העיד בעמ' 209 שורות 10-12 :" הנקודה היא שזה אירוע [ התקהלות מבקשי המקלט סביב 2 החנויות בשנים 2010 -2011 – י.ג.] , כלומר האירוע הזה לא משפיע על הנכס הזה לכל ימי חייו ... המדינה יכולה בעוד 5 שנים להוציא אותו [ את מבקשי המקלט מהמקרקעין – י.ג.] ".

עוד נציין, שבסעיף 12(א)(3)(א) להסכם השכירות, שנערך בין מדינת ישראל לבין חב' נתנאל נקבע, שהשוכר יישא באחריות לכל נזק שייגרם לכל אדם ואשר ינבע מניהול עסקיו של השוכר במושכר, ומשימוש השוכר במושכר [ ראו נספח 7 להודעת צד ג' של חב' נתנאל].

6. עתה נדון בסוגיה של דמי השימוש בגין השכרת לובי הבניין ע"י חב' נתנאל למדינת ישראל . לתובעים 1-2 8.5% מהזכויות בבניין וברכוש המשותף. התביעה מתייחסת לתקופה מ-1.1.98 ועד ינואר 2011 – מועד הגשת התביעה [ראו הודעת ב"כ התובעים בעמ' 296 לפרוטוקול מ-17.12.15 שורה 12]. עפ"י חוות דעת שמאי ביהמ"ש שווי דמי השימוש בלובי הבניין בהתייחס לחלקם של התובעים [8.5% מהזכויות] כ-3,500 ₪ - 2,805 ₪ לשנה, ועל חלק מהתקופה לפני הגשת התביעה, שהינה מעבר ל-7 שנים - חלה התיישנות.

לובי הבניין הינו רכוש משותף, אולם בסעיף 23.4 לפסק הבורר מ-5.11.01 נקבע: " ... אציל מסכים לוותר על זכות השימוש בלובי, וכן מסכים כי הלובי והשטחים הצמודים לו ייחשבו כשטחים לשימוש נתנאל בלבד ".

ב"כ אציל הצהיר בעמ' 165 לפרוטוקול מ-19.5.15, שורות 19-20: " אין לי בעיה שיהיה שימוש ייחודי [בלובי לטובת נתנאל – י.ג.] שלא מפריע לנו לגשת למתקנים המשותפים של הבניין ".

כנגד הויתור המפורש של אציל על זכות השימוש בלובי, והעמדת הלובי לשימוש בלעדי של חב' נתנאל - ויתרה חב' נתנאל על השתתפות אציל בהוצאות האחזקה והשיפוצים של הלובי [ראו סעיף 23.3 לפסק הבוררות מ-5.11.01].

אציל לא היה זכאי לדמי שימוש בגין השימוש הייחודי של חב' נתנאל בלובי – פועל יוצא מהויתור של אציל והסכמתו שחב' נתנאל תשתמש בלובי באופן בלעדי, ותממן את מלוא הוצאות עלות האחזקה והשיפוצים של הלובי. ההסכמה והויתור המפורשים עוגנו בפסק הבורר. גם אם השימוש שנעשה ע"י חב' נתנאל הינו להשכרה – השימוש הינו בגדר מתחם השימושים שהוענקו ללא תמורה לחב' נתנאל, ושלא סויגו בפסק הבורר.

לעניין הכרה בויתור של בעלים במקרקעין על זכויות הנובעות ונגזרות מבעלותו, לרבות דמי שימוש, כשהויתור ברור ומפורש – ראו : ע"א 7156/10 חב' הירקון בע"מ נ' מ"י תקדין- עליון 2012(4) 2898, סעיף 10 לפסק דינה של כב' השופטת חיות [ כתוארה דאז].

התביעה לדמי שימוש בגין השכרת הלובי – נדחית.

7. ומכאן לזכאות לדמי שימוש בגין חניה אחת בחניון, שהיתה אמורה חב' נתנאל להקצות לאציל, ולא הוקצתה.

בסעיף 5 להסכם מ-00' נקבע : " נתנאל יאפשר לאציל באופן ייחודי ובלעדי או מי מטעמו להשתמש במקום חניה אחד , כפי שיקבע ע"י נתנאל... במקום חניה זה תיאסר חניית כלי רכב אחר ... החלק היחסי של הארנונה החל על החניה יחול וישולם ע"י אציל".

בסעיף 13 להסכם מ-14.6.07 , שקיבל תוקף פסק דין נקבע : " מוסכם בזה כי בתקנון הבית המשותף תירשם זיקת הנאה למקום חניה אחד בחניון עבור התובעים ".

בסעיף 82.6.2 לתביעה נתבעים דמי שימוש בגין חניה אחת לתקופה מ-1.1.98 ועד הגשת התביעה -19.1.11 .

עפ"י נוסח סעיף 5 להסכם מ-00' - תשלום הארנונה בגין החניה אינו תנאי להקצאת החניה שלא הוקצתה לאציל. בפועל החניות בחניון הושכרו למדינה, ששכרה את כל 7 קומות המשרדים של הבניין.

בעמ' 296 לפרוטוקול מ-17.12.15 שורות 21-22 טען ב"כ חב' נתנאל: " אני טענתי התיישנות לגבי התקופה עד ינואר 2004. אנחנו טוענים שיש להפחית מדמי השימוש את סכום הארנונה שחל על החניה". על כך השיב ב"כ אציל בעמ' 296 שורה 26: " אם חל תשלום ארנונה על החניה צריך לקזז את תשלום הארנונה ".

אציל זכאי לדמי שימוש בגין החניה שלא הוקצתה לו לתקופה של 7 שנים טרם מועד הגשת התביעה, שהוגשה ב-19.1.11. על התקופה הנוספת חלה התיישנות. מדמי השימוש יש לקזז את הארנונה החלה על החניה כפי שהצהיר ב"כ אציל. השמאי שמינה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו ששווי דמי השימוש בחניה אחת לתקופה מ-04' ועד 10' הינם כדלקמן :

04' – דמי שימוש חודשיים לחניה – 390 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 4,680 ₪ .

05' – דמי שימוש חודשיים לחניה – 420 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה -5,040 ₪ .

06' – דמי שימוש חודשיים לחניה – 420 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 5,040 ₪ .

07' – דמי שימוש חודשיים לחניה – 420 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 5,040 ₪ .

08' - דמי שימוש חודשיים לחניה – 440 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 5,280 ₪ .

09'- דמי שימוש חודשיים לחניה – 440 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 5,280 ₪ .

10' - דמי שימוש חודשיים לחניה – 440 ₪ ; דמי שימוש שנתיים לחניה – 5,280 ₪ .

עדותו של השמאי בעניין שווי השימוש בחניה – לא נסתרה.

לעניין קיזוז הארנונה – לאחר שהוצג בפני השמאי צו הארנונה הכללית לשנת 07' של עיריית ת"א, אישר השמאי בעמ' 218, שהארנונה המוטלת על נכס שאינו בניין מגורים באזור 2 היא 254.05 ₪ למ"ר לשנה , והתקן לחניה הוא 12 מ"ר. עפ"י תחשיב זה עלות הארנונה לחניה אחת ב-07' – 3,048 ₪ .

ּ 3,048 ₪ =12 X 254.05

בעמ' 219 אישר השמאי שהארנונה לחניה לשנת 08' היא 254 ₪ למ"ר לשנה, כפי שהיתה ב-07'. עפ"י נתון זה תחשיב עלות הארנונה בשנת 08' – 3,048 ₪.

בעמ' 219 אישר השמאי שהארנונה לחניה לשנת 09' – 256 ₪ למ"ר לשנה. עפ"י נתון זה תחשיב עלות הארנונה לשנת 09' - 3,072 ₪.

3,072 = 12 X 256

בעמ' 219 אישר השמאי שהארנונה לחניה לשנת 10' - 270 ₪ למ"ר לשנה. עפ"י נתון זה תחשיב עלות הארנונה לשנת 10' – 3,240 ₪

3,240 = 12 X 270

לא הוצגו נתונים על גובה הארנונה לשנים 07'-04'. בהעדר נתונים מלאים – יחושב הסכום נומינלי, ויתווספו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק ממחצית התקופה – מ-1.7.07 ואילך.

סכום דמי השימוש לתקופה מ-04' ועד 10':35,640 ₪ .

4680+5040+5040+5040+5280+5280+5280

סכום הארנונה לתקופה מ-04 ועד 10' : 21,552 ₪

3,048+3,048+3,048+3,048+3,048+3,072+3,240

על חב' נתנאל לשלם לתובעים 1-2 בגין דמי שימוש בחניה אחת סך של 14,088 ₪ [ 21,552 ₪ - 35,640 ₪].

הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים 1-2 בגין השימוש בחניה אחת סך של 14,088 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ-1.7.07 ועד התשלום בפועל.

עוד נתבע בסעיף 82.5 לכתב התביעה למסור לתובעים 1-2 את מקום החנייה שלהם בחניון.

כאמור בסעיף 5.1 להסכם מ-00' נקבע במפורש : " נתנאל יאפשר לאציל באופן ייחודי ובלעדי או מי מטעמו להשתמש במקום חניה אחד, כפי שיקבע נתנאל מעת לעת, והודעה על כך תימסר לאציל. במקום חניה זו תיאסר חניית כלי רכב אחר... זכות אציל להשתמש בחניה כאמור תהא לתמיד...".

על אציל חלה חובה לשלם את הארנונה בגין חנייה זו, אולם תשלום הארנונה אינו תנאי להקצאת החנייה.

גם בסעיף 13 להסכם הפשרה מ-14.6.07 נקבע : " בתקנון הבית המשותף תירשם זיקת הנאה למקום חניה אחד בחניון עבור התובעים ".

אי הקצאת חניה אחת בחניון לתובעים 1-2 מונעת גם את הסדרת התקנון והתשריט של הבית המשותף, ואת רישום הבניין בפנקס בתים משותפים.

מר אריה נתנאל, הבעלים של חב' נתנאל, העיד בחקירתו : " יש לו [ לאציל – י.ג.] זכות שימוש בחניה אחת ... אין בעיה. אפשר להציב לו חנייה " [ עמ' 228 לפרוטוקול מ-18.10.15, שורות 4-8];" אין לי שום מניעה לאשר [ לאציל – י.ג.] מקום חנייה ספציפי " [ עמ' 232 לפרוטוקול מ-18.10.15 שורה 14].

אשר על כן, הנני מורה לחב' נתנאל להקצות תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין חניה ספציפית בחניון לשימוש אציל או מי מטעמו. ככל שלא תוקצה החניה –יהיה זכאי אציל גם לתבוע דמי שימוש, ופיצוי על אי רישום הבית המשותף, באשר אי -הסדרת הקצאת החניה לאציל מונעת את הסדרת התקנון והתשריט של הבית המשותף, ואת רישום הבניין בפנקס בתים משותפים.

8. בשולי הפסק, לא מצינו בתביעה עתירה בעניין זכות המעבר של אציל מלובי הבניין למתקני הבית המשותף .

סוגיה זו הוסדרה במפורש בסעיפים 5-6 ו-13 להסכם הפשרה מ-07' שקיבל תוקף פסק דין, בו נקבע: " הנתבעת [חב' נתנאל – י.ג.] תמסור לאילן אציל... את כל המפתחות של כל הכניסות ללובי, מהלובי לחצר הבניין, וכן מפתחות לכניסות מהמסדרון שמאחורי הלובי ללובי... אציל מתחייב לא להעביר את המפתחות ... לגורם אחר מבלי לקבל את אישור הנתבעת... תירשם בתקנון הבית המשותף זיקת הנאה לגישת התובעים לצנרת המים והביוב של החנויות...הטיפול בפועל בביוב ו/ או בצנרת המים יעשה תוך התייעצות ותיאום מוקדם עם נציג הנתבעת... " .

עוד העיד לעניין זה מר אריה נתנאל, הבעלים של חב' נתנאל : " אין בעיה לאציל להיכנס ללובי הבניין... והוא חופשי בלובי" [עמ' 241 לפרוטוקול מ-18.10.15 שורות 7-8 ]; " ש. תסכים איתי שנתנאל מחויבת למסור למשפחת אציל מפתחות לכניסה ללובי ? ת. יש לו " [ עמ' 248 לפרוטוקול שורות 28-29]; " לתוך הלובי אין לו בעיה להיכנס "[ עמ' 252 שורה 26].

9. סוף דבר

[א] בהתחשב בחלוף הזמן הרב מהמועד שהוקצב לרישום הבית המשותף בהסכם הפשרה מ-07' – 1.1.08, ואי רישום הבית המשותף – יש למנות פרקליט מטעם ביהמ"ש לצורך רישום הבית המשותף. המחלוקות המתמשכות בין הצדדים, לרבות ההתדיינויות הרבות, חוסר שיתוף הפעולה וחוסר האמון - אינן מאפשרות לבצע את רישום הבית המשותף ללא מעורבות בעל תפקיד מטעם ביהמ"ש.

התביעה בסעיף 82.4 לכתב התביעה היא לאכיפת רישום הבניין בפנקס בתים משותפים. בנסיבות שפורטו ימונה עו"ד אריאל משה, טל': 04-6337271 לצורך רישום הבית המשותף. עו"ד אריאל משה יזמן את הצדדים וינסה לגבש תשריט ותקנון מוסכם. דו"ח ביניים יוגש תוך 90 יום. עפ"י הוראת סעיף 7.2 להסכם השיתוף שכרו ישולם ע"י הנתבעת 1.

[ב] התביעה לפסוק פיצוי בגין אי רישום הבית המשותף - נדחית.

[ג] הנתבעת 2 תשלם לתובע 3 פיצוי בגין עוגמת נפש לתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 בסך 40,000 ₪ - בגין התקהלות מבקשי המקלט סביב הכניסה לחנותו. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

[ד] הנתבעת 2 תשלם לתובעים 1-2 פיצוי בגין עוגמת נפש לתקופה מינואר 2010 ועד ינואר 2011 בסך 20,000 ₪ - בגין התקהלות מבקשי המקלט סביב 2 החנויות שבבעלותם. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

[ה] התביעה לדמי שימוש בגין השכרת הלובי – נדחית.

[ו] הנתבעת 1 תשלם לתובעים 1-2 בגין השימוש בחניה סך 14,088 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ-1.7.07 ועד התשלום בפועל.

[ז] חב' נתנאל תקצה תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין חניה אחת ספציפית בחניון לשימוש אציל או מי מטעמו.

[ח] שאר העתירות – נדחות.

[ט] הנתבעת 2 תשלם לתובעים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

הנתבעת 1 תשלם לתובעים 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. לעניין זה הובאו בחישוב גם הודעות צד ג' שהוגשו בעניין התקהלות מבקשי המקלט סביב החנויות, והשימוש בלובי הבניין.

בפסיקת ההוצאות כנגד המדינה הובא בחישוב גם ריבוי הדיונים שהתקיימו כדי להסדיר את סוגיית התקהלות מבקשי המקלט, שבאו לקבל שירות בבניין ממשרדי הממשלה, ולאפשר את פעילות החנויות הסמוכות ללובי של הבניין.

עוד הובא בחישוב פסיקת ההוצאות - היקף העתירות והסכומים שנתבעו בתביעה ובהודעת צד ג' מול מקצת העתירות שנעתרו בפסק דין, מספר הישיבות שהתקיימו בתובענה, והעדים שהעידו.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.